יש לי שתי אחיות, שראו ורואות סרטים וקוראות ספרים מכל הבא ליד, והן התחתנו עם גברים שאינם רואים סרטים. הן גרות ביישוב מאד דוסי בגב ההר, ונראה לי שרוב מכריהן (בעיקר מכרותיהן) יגדירו אותן כדוסיות. 

בקיצור - שווה לבדוק, אולי ההבניות הן אצלך, ולא אצל אותן בחורות, שדווקא יודעות לסנן בין מוץ לתבן... 

היכרות עם נתן יונתן הופכת אותה לפסדו דוסית? 

לא קשור לאחותי (אחיותיי, למעשה), וזה מגוחך שאתה הופך את זה לעניין אישי, כשאני הבאתי דוגמה כדי להבהיר נקודה עקרונית. אבל מה שעושה לך את זה. 

אם אתה באמת חושב שהיכרות עם נתן יונתן הופך מישהו לפסאודו דוס - אני מרחם עליך. ולכן כאן נגמר הדיון. שבוע טוב. 

אז יכול להיות שיש לנו מחלוקת על הגדרת המונח *דוס*. 

חידוד צדדים מסוימים באינטלגנציה הרגשית והרחבת עולם דימויים - אלו לא מלים גסות. אבל יכול להיות שאני סתם 'מושפע' מכל מיני הוגים, כמו ההוא שאתה מצטט בחתימה שלך, שלמד פילוסופיה באוניברסיטת ברלין... (זו איננה דוגמה אישית)

ברור שצריך את שניהם. אם אין חיבור רגשי - אז אין לך מה לחפש בקשר הזה. 

[המשל מוקצן]

יש דבר כזה, שמעבר ל"אופן ההבעה", יש תחושת החיבור הנפשי לכשלעצמה.

לעיתים, יש "תורניים" שהצד הרגשי פחות זורם אצלם, בגלל הצד ה"עיוני". וכן להיפך.

אבל יש כאלה שיש בהם מזה ומזה. ללא "סרטים" ושאר ירקות..

שנותנים חשיבות לדעות לא מהותיות ודפוסים לא מהותיים, על פני החיבור, הכימיה ומה שקראתם "רגשות". יש באהבה מרחבים מהותיים שהם הרבה הרבה יותר מ"רגש" ושם הזגויות, ההויה והחיים האמיתיים. לא ב"עתיד" שהוא בסה"כ דמיון כרגע, "קוגניפיקציה"

באופן רציונאלי, פערים בשאיפות התורניות, אכן יכולים לגרום בעיות בהמשך. כל מקרה לגופו.

בסה"כ המצאה של המח כרגע

והחיבור והכימיה הם מה'. אף אחד לא מסוגל לחקות אותו

מלבד מה שגם תורניות זו מהות. לא רק ה"חוויה" בהווה.

הרי שנושא מהותי, בהחלט יכול להפריע ל"קשר" בהמשך. צריך לבדוק לגופו.

יש המרכיב של המשותף-התורני שמאד חשוב למישהו.

ויש המרכיב של החיבור הפנימי, שגם זה מאד חשוב.

גם המהות התורנית, זה דבר מה'.

[ואם מישהו ירגיש "כימיה" עם מישהו לא דתי, למשל. יש כמה נתונים שיש להתחשב בהם]

אמיתי, כרגע הוא רק בדמיון, ואני לא נגד אלא שהעתיד הוא בערבון מוגבל, הוא לא וודאי. ולעומתו - החויה היא כרגע מציאותית רק מה')

חשוב גם להביא בחשבון מה קורה לא פעם כשיש פער כזה.

בנוסף, גם התחושה בהווה לגבי הנושא ה"תורני", יש לה משקל, כמו שיש משקל גם ל"הרגשה" האישית. וגם אם נאמר שאכן כל תחושת קשר (אמיתית, לא "ניצוצות" בעלמא), מרא על איזה חיבור פנימי, מה', עדיין זה לא אומר שהחיבור הזה צריך לצאת לפעל.

יתכן לפעמים שיש דבר כזה יותר מאשר לגבי אדם אחד, וההכרעה תבוא מעוד נתונים. לחלוטין לא מזלזל בנושא הזה, אבל יתכנו נתונים חשובים נוספים.

ולכן שרשרתי כאן ל"חפש" שכתב\ה שעדיף שכלי דתי.

ואם כבר יש לה מישהו, לוותר עליו בשביל "ספק" גם וגם עם אחר, זה סיכון..

מה זה ה"שיכלי תורני" הזה?

זו תמונה\פנטזיה שאנחנו יוצרים לעצמנו בראש. אולי משהו מגזרי, משהו מהעבר, משהו לעתיד. דמיון, מחשבה. זה רק במח. בהרבה מוחות..

מה שיש באמת כרגע מאת ה' - זה מה שיש בהווה, בהויה, מה שקראת "חיבור". זה לא בדיוק "ריגשי", אולי גם לא בדיוק "נפשי"

"פנימי" נשמע טוב. אולי "נשמתי"

אגב - המושגים בימינו משובשים, וב"זכות" המערביות וההשכלה אנו רגילים לכנות את הלכי החשיבה, האינטלקט והדמיון של המח כ"שכל". זהו גם המקום של החברה וה"מקובל" וכו. ומנגד לאותו "שכל" יש "רגש" פרטי יותר, ואז הרגשות נהיים משהו שולי ולא חשוב, הן רגשות נמוכים שגובלים ביצריות והן רגשות לא נמוכים שגובלים בקדושה.

אך במקור (בולט מאוד בכתבי המהרל למשל), ה"שכל" הוא מושג קודש אלוקי ששייך לתחום הפנימי נשמתי (ובנוסף יש מחשבה ורגש שהם ארעיים יותר ונמוכים יותר, אגויים יותר ומעשיים יותר).

בנות דוסיות מכירות את המקום הפנימי נשמתי שכלי הזה (אולי יותר מבנים דוסים)

אלו שתי רמות שונות ובאמת יתכן שלא ילכו יחד,

בכל מקרה, ההויה לא תתיעץ איתך על מה לוותר..

ועצה מעשית: תנסי אולי בחור מבוגר יותר 

לדעתי,אין מניעה שיהיה חיבור נפשי ותורני בד בבד.

אם אין חיבור נפשי,זה לא רלוונטי,כי הרי אי אפשר להתחתן עם אדם שהנפש שלך לא קשורה בשלו.

לגביי חיבור תורני?כנראה שאת מדברת על דרגות כלשהן בעבודת השם,וגם פה חשוב שתהיה התאמה במידת מה,ולא פערים גדולים.

באופן כללי - חיבור נפשי -חייב.

חיבור תורני - צריך לבדוק כל מקרה לגופו היכן הקו עובר,ומהם הפערים.

להבא - אם יש לך מצב שכזה שיש חיבור "נפשי" אבל פחות תורני,תבואי ותסבירי בדיוק במה מדובר,ויהיה אפשר לענות.

בהצלחה.

ובסיס נפשי מינימאלי שניתן לראות שאפשר לעבוד על גביו לכל אורך חיי הנישואין. שם העבודה האמיתית.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?