פיזיותרפיה, פילאטיס, תזונה ותפילה.

כמה זמן את אחרי לידה?

בהתחלה מאוד מאוד קשה. אי אפשר בכלל להעלות על הדעת עוד הריון.

כשיום אחד תרגישי שהתינוק כ"כ מתוק ושבעצם את רוצה עוד אחד- זה הזמן לעוד הריון בע"ה.

שמה שהגוף עבר בתשעה וחצי חודשים לוקחים תשעה וחצי חודשים להחזיר. מעבר לזה- מה מציק לך במיוחד? אפשר לחזק ולעבוד על דברים..הגוף הוא שרירים ורקמות שמתחדשות.

נהיה לי גם טחורים ופטריה.וחולשה עצומה.

אני עושה דברים בשביל זה אבל מרגישה בלויה .

סוג של  סוג ב'..

וכמובן שאני מודה על זה שזה בידיים מלאות והרבה נחת בלב

ואהבה  עוצמתית שבחיים לא ידעתי חצי ממנה.

אבל לא תכננתי להיות שבר כלי 

ואני תוהה האם בכל לידה נהרס עוד משהו

ומתי יהיה לי זמן לעצמי

וגם האם זה מספיק זמן להתאושש

ולהיכנס שוב להריון

או שלחכות עד שארגיש שיש לי מלא כח.

הרגשתי בדיוק ככה אחרי אחת הלידות. הרגשתי זקנה.

ב"ה שפגשתי שליחה טובה שעזרה לי לחזור לעצמי, לכוחות ולתחושת החיוניות.

גם הטחורים והפטריה נובעים מחולשה. 

קחי פרינטל בתור עזרה ראשונה.

מקצוע?

נראה לי אי צריכה לאכול טוב וסדר יום נורמלי

כדאי להמשיך איתו גם בתקופת ההנקה.

עזרה לי אשת מקצוע מהרפואה האלטרנטיבית.

יכולים להיות קשורים לחולשה מכמה סיבות:

1.רפיון של שריר פי הטבעת בגלל מחסור בויטמינים או מירלים רלוונטיים כמו סידן, D, מגנזיום.

2.מחסור בויטמין B5 שגורם לקהות בתחושה ולעצירות.

3.חולשה של מערכת העיכול ממחסור בויטמינים ומינרלים חשובים וכתוצאה מכך תפקוד לא מיטבי.

אבל הלידה הראשונה היא מהפך מבחינת הגוף ואחרי לידות חוזרות יש פחות שינויים.

אפשר לטפל בהרבה דברים ואני ממליצה לעשות בדיקת דם ולראות אם יש צורך בתוספי תזונה, ללכת לפיזיותרפיה של ריצפת האגן, לראות אם את יכולה לדאוג ליותר שעות שינה ותזונה טובה. 

יש דברים שלא ישתנו כבר, האגן מתרחב והוא לא יחזור להיות כמו של נערה,

יש דברים שההריון והלידה משנים אבל היו קורים גם ככה עם הגיל, 

גם לנשים שלא הרו מעולם השדיים עם הזמן יתחילו לצנוח וריצפת האגן תיחלש.

אם את מרגישה כל כך חלשה רגישית ופיזית אני הייתי מחכה להרגיש יותר טוב בגוף שלי ורק אז להיכנס להריון נוסף כדי לא להרגיש ברצף כזה שסוחט אותך.

זה קורה באיזור גיל שנה כמו שכתבו?

בעלי לא רוצה למנוע יותר מידי אם אין סיבה(לא אמר רמז...)

זה נקרא סיבה?

(לא יודעת מה להגיד לו..

והוא מתחשב מאוד ולא לחוץ  דווקא לעוד ילדים

רק רוצה לתכנן את העתיד...לדעת...

וזה טיפה מלחיץ אותי

אני רוצה להתרכז בהווה כמו שכתבו.

אבל הוא דוהר קדימה במחשבות ..

מחשבן כספים ומתי נעבור לדירה גדולה יותר)

מבינה אותו וגם אותי 

אבל אין לי מושג

פעם ראשונה...

אבל כולם אומרים ששתים והלאה זה קשה.

חז"ל אומרים שלוקח שנתיים עד שגוף האישה חוזר לעצמו,

אבל בהחלט יש דברים שהם לא הפיכים כמו שציינתי בהודעה למעלה ויש דברים שהרבה לפני שעוברים שנתיים חוזרים לעצמם. 

אני חושבת שכדאי לדבר על זה כזוג ולחשוב ביחד, אולי עוד הריון יעזור לך להעריך את כוחות החיים בגוף שלך? אולי זה יגרום לך לשקוע עוד יותר ולכעוס עליו? זה לא דבר שאפשר לזלזל בו.

רק את יודעת איזה צורך שלך חסר כרגע כדי שתוכלי למלא אותו ואולי אם תמצאו ביחד מה הנקודה יהיה קל יותר להעריך כמה זמן זה יקח ואיך לתכנן את העתיד.

לגבי זה ששתים ומעלה זה קשה, לא בהכרח, יש הרבה נשים שהלידה הראשונה וגידול ילד ראשון היו הכי קשים עבורם וההמשך הלך חלק ויש כאלה שהורות לילד ראשון היתה להן נורא טבעית ואת הבום הן קיבלו בילד השני זה מאד אינדוודואלי. 

לעניות דעתי, לתכנן את העתיד אינו מנת חלקנו. זה תפקיד הבורא.התפנית המשמעותית קורית בד״כ עם הגעת הילד הראשון ואז זה סוג של ״משבר״. כי אז את כבר לא עצמאית ותלויה בו לחלוטין. בילד השני והשלישי וכו, זה כבר מובן ויש השלמה מלאה עם הסטטוס הקיים ואת אמא והמבוגר האחראי ואז גם יותר קל לך להתמודד. אל תחכי שיהיה לך כח והרבה כח. זה לא מגיע אף פעם. החיים דינאמיים ותמיד מלאים. פשוט תנו ל-ד׳ קרדיט ושלחו את יהבכם עליו. הוא כבר ידע מה ומתי הכי טוב עבורך. 

זמן לעצמך תצרי לבד. תחליטי על שעה בשבוע (או יותר אם מתאפשר) ותשקיעי בעצמך. אם בכושר, אם ביציאת איוורור עם חברה וגם עם הבעל חשוב מאוד. אבל הכל תלוי באיך את בוחרת לקבל את הסטטוס החדש והמבורך אני חייבת לציין. תחשבי על כאלה שלצערנו לא זוכים לזה ואת זכית! זה יתן לך כח להמשך בריא. בהצלחה!​

הגוף מתבלה מהרגע שנולדים הוא מתחיל "תהליך הזדקנות"

איך את רוצה להגיע לגיל זקנה ? עם עשירייה מסביב או עם ילד אחד שאולי יזכור אותך?

גמני בהריון עכיו וחושבת לעצמי מה הולך להיהרס הפעם? אבל אחרי שקראתי את השאלה שלך הבנתי שבעצם את הגוף שלי את הכוחות שלי וכל מה ששייך לי אני רוצה לתת בשביל עוד נשמות מתוקות מתוקות עם הרבה נחת בהווה ובעתיד, ולא בשביל עבודה וחיים שגרתיים ללא ערך... 

(כביכול כל מה ששייך לי.. כי הכ-ל של הקב"ה ואולי אם נחשוב ככה אז נבין שהכלי-גוף שה' נתן לנו זה כדי להוריד עוד נשמות לעולם הזה הגשמי לבנות לו יתברך דירה בתחתונים. אז בטוח אין בל תשחית אלא להיפך ככה מעלים בקדושה)

זה לא קל ולא פשוט אבל מי אמר שבאנו לעולם הזה כדי לנוח??

מתי מתאוששים?הלחץ הזה עושה לי הכי רע?

ואני לא צריכה דיאטה ירדתי במשקל יותר מלפני ההריון.

תרוויחי גם חיזוק גופני וגם כיף שיעלה לך מורלית את התחושה שאת משקיעה בעצמך

ומטפחת את עצמך

יש משפט שקראתי שנותן לי פרספקטיבה ממש טובה:

על כל אישה שמצטערת על איך שהגוף של השתנה בהריון ולידה, יש אישה שמייחלת ומורידה דמעות שרק תזכה....

שכתבו.התחלתי טעימות ולצאת לעבודה קצת והתחושות הסתדרו 

עכשיו נשאר רק להסתדר עם קשיי האשמה

שאני לא כל הזמן אמא..

ועוד משהו מצחיק כשהנקתי אחין שלי בן 3 ראה את הסימני מתיחה ואמר וואי זה כמו סבתא!

זה הולך איתי מאז ונותן טעם חמוץ של ענתיקה יד 3...

זהו שיחררתי

וגם אני רוצה להרגיש אמא אבל תרבות המערב מכניסה תמונות אחרות לראש..

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...