הסיפור שלנו מזכיר קצת את שלך- התחלנו והיה טוב ונעים ונחמד,
אני הבנתי מהר מאוד שזה זה, אישתי לקחה קצת יותר זמן,
אחרי שיחה עם שלה עם אמא שלה שהיא כן רוצה להתקדם עם זה- היה דייט אחד מוצלח ונעים,
ואחרי זה כל הלחץ והפחדים והמועקה והקושי- שלקחו בערך חמישה חודשים עד שהיא הצליחה
להפשיר מהם(ועוד כמה סיבות), כמובן שהתקופה לא הייתה קלה לשניינו.
אז היום אחרי שאנחנו כבר נשואים אני יכול להמליץ לך על כמה דברים-
1. הדבר הראשון והבסיסי ביותר הוא ש"קשה זיווגו כקריעת ים סוף" וזה לא סתם משל, בים סוף היו
צריכים להיכנס עד לעומק כדי שהים יפתח, הוא לא נפתח מיד, כך גם בזיווג- צריך לקפוץ למים באמונה.
2. זה לא אומר לעשות צדדים טיפשיים- מנגנון הפחד שלנו הוא מנגנון הגנה, לפעמים הוא עובד יותר מדי
וצריך לדעת להתעלם ממנו אבל מומלץ לתת לו גם זריקת הרגעה- תפגישי אותו עם חברות שלך, אולי אפילו
עם אחים\הורים(צריך לזכור שלמרות שתמיד הורה רוצה בטובת הילד, לא תמיד הילד מסכים עם ההורה על
מה זו טובתו וזה יכול להזיק לפעמים), ותשמעי מה הם אומרים עליו, אולי באמת יש ממה להילחץ, לא תמיד הכל
תותים ופרחים.
3. תתייעצי עם מדריכה\יועצת נישואים- תבואי לפגישה אחת או שתיים, יש הרבה מדהימות ומקסימות שמתמודדות
ומכירות במיוחד את התופעות הללו(אישתו של ראש הישיבה שלי ממש מתמחה בזה ולא פעם ולא פעמיים ישבו אצלה בנות ביום החתונה שלא ידעו איך הן הולכות לעבור את הלילה הזה, וב"ה היום הזוגות נשואים ומאושרים)
4. דברי איתו על זה! תסבירי לו מה קורה(כך גם תוכלי לדעת איך הוא מגיב למצבים פחות פשוטים, אם הוא תומך,
אמפתי ועוד כמה דברים)
5. הרבה הרבה הרבה בהצלחה, שהכל יהיה בשמחה ובקלות!