לדעתי החינוך הכי טוב הוא בדוגמה אישית.

אני עם התינוקות שלי במצבים כאלה, הולכת בעצמי לישון. שמה את התינוק לידי, מוודאת שהוא מאובטח, ופשוט נחה (בעייפותי הרבה לרוב גם נרדמת). זה משפיע עליו, זה מדביק אותו, וגם הוא הולך לישון.

זה שיוצא שלא הספקתי לשלוח אימיילים כי כבר נרדמתי לכל הלילה (לפעמים ) - מילא. לפחות הרווחתי עוד כמה שעות שינה, שכה חסרות בשלב הזה של החיים.

אצלי בגיל הזה חלקם ישנו רק פעם אחת באמצע יום בשעה קבועה. ולא נרדמו לשעת לילה עד שעברו לפחות 5 שעות משעה שהם קמו בצהריים. טיול בחוץ מאוד מעייף אותם. מצד שני אם ילד לא עייף אז לדעתי חסר סיכוי וחבל על המאמץ. לפעמים עוזר לנענע במיטה וזה יכול לקחת זמן. 

וחשוב להקפיד על שעת השכבה. מה שקרה לי אם בכור שכמה פעמים רצוף לא השכבנו אותו בשעה קבועה שלו והתבלבל לו שעון ביולוגי ועברנו חודשיים של סיוט כי הוא התבלבל בין יום לבין לילה .

אני אישית מסתייגת מהמלצה של להירדם ולבטוח שתינוק גם יישן. אצלי קרה שנרדמתי והם לא ואז ילד נשאר בלי השגחה. אם כבר אז לפחות לשים אותו במיטה שלא יקרה לו כלום

לא רק כי זה מעייף, אלא גם בגלל שהחשיפה לאור יום טבעי מסדרת כל מיני עניינים הורמונליים שקשורים לשעות שינה וערות. מאוד מומלץ.

(ראית מה זה? את מסתייגת מהעצה שלי ואני בתמורה תומכת בעצה שלך וכמובן שאני נרדמת לפניו - זה כל הרעיון. לכן וידאתי מראש שהוא מאובטח.)

נשמע כאילו הוא צריך משהו שיעזור לו להתרפות.

יש קורסים נחמדים לעיסוי תינוקות בכל מיני שיטות. על עיסוי הודי שמעתי ממש ניסים ונפלאות (לא ניסיתי בעצמי).

שהוא זוחל וזז ומתעייף. ואז חוזרים הביתה והשכבה כרגיל

רק שהוא יהיה ממש צמוד לאימא והיא תרגיש שהוא בורח. ואם ישנים חזק?

או ליפול מהמיטה. בגיל הזה זה כבר פחות מסוכן אבל עדיין עדיף שלא.

ותגובות מתוך שינה הן פחות מהירות. או שקרה לי שאני חולמת שאני קמתי ואני בעצם ממשיכה לישון.

וקרה לי לפני כמה שנים ששיחקנו על הרצפה ונרדמתי בלי לשים לב. מאז אם אני מרגישה שזהו אני עייפה אז מכניסה למיטת תינוק

כיוון שלהבנתי פותחת השרשור בכל מקרה לא מעוניינת בפתרון הזה, החלטתי לשמור את התשובות שלי לשרשור שבו זה יהיה רלוונטי. גם ככה כל הזמן נוצרים שרשורים אינסופיים בסוגיה הזאת, אז שלפחות זה יהיה בשרשור שנועד לזה ולא בהסתעפות צדדית של שרשור אחר.

חייבת לציין שאני עם תינוקת באותו גיל ואותה נטיה לזנק על הרגליים שניה לפני שהיא נרדמת...

אני מזדהה מאוד, אותי מעצבן במיוחד "לבזבז" כ"כ הרבה זמן על השכבה שממילא לא מצליחה.

ןלכן אני משתדלת להרדים אותה בהנקה.

שבוע שעבר מצאנו דרך יצירתית במיוחד: שמנו אותה בסלקל על השיש שאני או בעלי שוטפים כלים וברקע סיפורי ר' שלמה קרליבך. היא נרדמה וישנה כ"כ טוב- עד הבוקר, רק עם הנקה אחת שאני יזמתי. בחיים זה לא קרה...

עוד רעיון: הגדולות שלי היו נרדמות עם בקבוק תה קמומיל, ולמדו מהר מאוד שכשהתה נגמר מכיניסים מוצץ וזהו. וככה ההרדמות שלהן היתה מהירה וקלה.

בהצלחה! מי כמוני מזדהה!

אבל זה עובר בסוף...

בעיקרון זה קשור לכך שבגיל הזה המוח אמור להתפתח מאוד מהר (אאל"ט מגיע ל80% מגודלו הסופי עד גיל שנתיים), וכשיש בכי ממושך אז מופרשים הורמונים של סטרס שמדכאים את הפעילות הזאת. כי מצב של סטרס מתפרש בגוף כמו מצב חירום, כמו שכשיש התרעה ביטחונית שוטר יעצור את התנועה ויאפשר רק לניידות לעבור - ככה פעילות שגרתית בגוף נחסמת ומתאפשרת רק פעילות של הישרדות, עד ש"הכוננות יורדת".

אני לא בטוחה שדייקתי לגמרי בהסבר. שוב, כדאי לשאול מישהו שעוסק בתחום כדי להבין את כל הפרטים. מה שאמרתי זה בגדול.

בכי יכול להזיק למוח? ומה עם ילד בן שנתים או שלוש שעושה את זה? הוא עושה את זה בין השאר כי זה עובד על אמא שלו (ועל כולנו, בואו נודה). למה להגיד דברים כאלה? יש בשפע שיטות שממליצות על זה וזה סתם ליצור בהלה המצב שהוא גם ככה בלתי אפשרי.

פחות.

הכל תלוי מי משלם על המחקר ומה התוצאה שהוא רוצה

ההגיון הבריא שלי אומר לי שפעמיים שלוש של בכי ארוך לא יגרום לכלום

גדול שלי ישן פעם אחת בין 12 לשלוש בצהריים. וממש לא היה מצב להרדים קודם. ובערב הלך לישון ב שמונה וחצי תשע. וקם בבוקר בשעה שש והיה מספיק לו לגמרי. 

יכול להיות שבשעת השכבה הוא עדיין לא עייף. כל עוד הוא לא עייף שום שיטה לא תעזור.

ומאוד חשוב לאוורר את החדר. ומאוד חשוב לא לשדר לחץ - אצלי ילדים ממש קולטים את זה ולא נרדמים. צריך להגיד לעצמי שהוא יירדם מתי שיירדם וזה לא חשוב לי ובסוף כולם נרדמים. אז אולי הוא ירגיש שאין לחץ ויירדם. 

מצד שני אם הוא ישן פעמיים ביום אז יכול להיות שהוא יהיה מוכן לשעת לילה די מאוחר - תלוי באיזה שעה קם משנת צהריים.

וכנראה צריך שמישהו ישמור עליו כדי שאת תוכלי לעשות דברים אחרים. 

אז לא הבנתי נכון כשגדלתי אצל מנחת הורים בשיטה, שלמדה מפי מייסדת השיטה, אבל ככה הבנתי וככה חוויתי. ניכור וניכור.

ולא, לא כל כך שינה לי אם "לתת לי לבכות" זה לא היה בכלל העניין אלא העניין היה הרבה יותר גדול וזוהר. מבחינתי הייתי בודדה ונטושה כשבכיתי ולא קיבלתי מענה ל"מטרה המוטעית".

ולא הבנתי נכון כשקראתי בספר של בלהה שפר איך היא משקיפה מהחלון על הילד שלה שבוכה לבד בקרוסלה שהוא לא מצליח לרדת ממנה, ומסתפקת בלהאמין בו שיסתדר.

ולא הבנתי נכון כשקראתי בספר של דרייקורס, המורה של בלהה שפר, איך לא לעשות עניין כשהילד חוזר מביקור משפחתי עם סימני מכות עליו.

לא הבנתי כמה גדול וחשוב העניין של לסמוך על הילד, ולא להגן עליו או להקל עליו סבל בשום מצב כי אז הוא עוד עלול ללמוד שההורים שלו בצד שלו.

מצטערת, לא הבנתי. אבל אולי גם עוד ילדים לא יבינו נכון, אז אני לא ממליצה להורים שלהם על השיטה הזאת.

זו לא אשמתך. אני יודעת שאין לך כוונות רעות. נגעת בפצע שעדיין מדמם.

פשוט לא !

ראיתי אנשים שפרחו עם שפר, וראית גם זוועות עם שפר.

בגדול, לפני גישה לשפר אני חושב שההורה צריך לבחון את עצמו: כמה אני מחובר לילד, אוהב אותו ומכיל אותו גם כשהוא מעצבן ולא נח לי בחיים, ומאידך כמה אני לא מבין את הילד, הוא מטרד ובעייה בשבילי.

אחרי תשובה אמיתית לשאלה הזו, גישת שפר אולי תתאים למי ששייך יותר לקבוצה הראשונה. אבל הקבוצה השניה, סביר להניח שתגרום הרבה סבל לילדים עם שיטת שפר.

מקווה שהובנתי.

ביחוד בימי שישי וגם לאחרונה בגיל בערך שנה + אחרי שינה לילה שלם של שנה היא התחילה לקום 4 פעמים בלילה ולבכות כל פעם שעה שעתיים (תעשו חשבון של כמה שינה היתה לשתינו) וזה היה ככה חודשים. ככה גם במנוחת צהרים. מה שעבד לי זה בשתיהם אותה שיטה:

להכניס למיטה, לילה טוב או מנוחה נעימה, לצאת לתת לבכות 5 או 10 דקות, לכנס, לכסות, נשיקה ושוב לצאת ל10 דקות וחוזר חלילה גם אם זה שעתיים. הרגשתי נורא עם כמות הבכי אבל הזמן לאט לאט התקצר. עכשיו היא מצייצת לפני מנוחה ולישון בלילה כי היא רוצה להיות ערה ולבלות איתי ועם בכי שנמשך לא יותר מ5 דקות, והרבה פעמים עוד פחות. ממש אותה שיטה בצהרים, בלילה, ב4 בבוקר. זה קצת מטמטם ונורא מייאש אבל זו פשרה בין לתת לבכות ולנסות להתעלם לבין להכנע. לקח כמה חודשים טובים עד שזה עבד. חשוב מאוד לא לדבר באמצע, מינימום אינטראקציה. נכון שבהתחלה הם נרדמים מתוך בכי, אבל הם מבינים שאת שם ואוהבת אותם, רק שאסור להם לצאת מהמיטה. 

ראיתי גם טיפ שנראה שובר לב אבל מצויין: לשים במיטה ולצאת מהחדר, אפילו לשים אטמי אזניים ל 15 שעה. כדי שלך יהיה שקט במוח ותחזרי לצוציק עם כוחות מחודשים. 

צריך גם לקבל שיש מצב שהוא נרדם מתוך בכי וזה גם בסדר. הוא מבין שכיף להיות עם אמא ואבא ושזה מה שהוא מעדיף לעשות.

אם הבכי קיצוני או מתמשך אני נכנסת בלי לדבר, בודקת חיתול, מצח לחום, מכסה ואומרת בשקט "עכשיו לילה/מנוחה, הולכים לישון".  כל 10, 20 דקות. זה גיל קצת אחר אז יש פה פן התנהגותי, אבל השיטה היא בדיוק אותה שיטה. 

מומלץ גם לא למשוך ולא לחכות עש שיהיו סימני עייפות ברורים אלא ללמוד את לוח הזמנים של הילד. יש באינטרנט המלצה לשעות הפרש בין שינה וצריך לשים לב מתי הוא מתחיל להראות סימני עייפות (דווקא כדי שלא יהיה מותש. מכירה את זה שאת כ"כ מותשת שאת לא מצליחה לישון? זה מה שמסתבר קורה להם ואז לא רק שהם לא נרדמים הם קמים כל שניה). 

תראי אם ההשכבה היא אותו דבר עם בעלך, אם זה אותו דבר עם בייביסיטר או קרובים ותוכלי להבין אם זה איתך או שזה איך שהוא מגיב לכולם. במצבים כאלה אני ממש מנסה לנתק מגע לכמה דקות ולחזור בצורה מדודה.

הכי חשוב זה לא לנסות להיות סופרוומן. תעשי לשבת מה שאת יכולה ותקבלי שמה שעכשיו זה לא כמו מה שהיה לפני. אני לדוגמא התחלתי לנקות בחמישי בלילה כשהיא ישנה כי אין ברירה אחרת, ולבשל הרבה פעם אחת לחודש, להקפיא הכל ולהפשיר כל שבת. נוצר לי מצב שדווקא יום שישי נהיה יום יחסית רגוע כי הורדתי את הלחץ של שבת ממני כי ככה זה עם ילד שלא נותן לך לעשות כלום. 

חשוב לצין שזה מה שעבד לי וקחי מה שינראה לך ליועיל לך, אם בכלל ממה שאמרתי. 

בלי לתת לה לבכות שעתיים. אני מבינה 10 דקות אבל שעות!!! אגב אם את נכנסת באמצע ילדה בטח חושבת שבאת להוציא אותה ואז היא מתאכזבת מחדש. ובסדר יש לך ילדה אחת אבל כשיהיו כמה ילדים כולם יצטרכו להקשיב לבכי במשך שעתיים ולא לישון? או שכולם יבכו ביחד ותשימי אטמי אוזניים?

גם לי יש ניסיון - ברגע שקמים בבוקר בזמן ומורידים לחץ ויוצאים לגינה וילד לא רעב ולא מפריע כלום זה מסתדר ויותר מהר.  

בשיטות אילוף ממין זה כשהיה תינוק. זה יצר אצלו בעיות רגשיות מאוד קשות, שאנחנו עדיין מתמודדים איתם, יותר מעשור אחרי.

אולי לא לכל ילד זה ייצור כאלה בעיות, לא כולם רגישים באותה מידה, אבל אי אפשרנ לדעת מראש.

ובכל מקרה זה מעשה רע בפני עצמו, לנטוש ככה חסר ישע במצוקה, גם בלי קשר להשלכות. לא הייתי מעזה להגיד בישירות כזאת, אם לא הייתי אמרת זאת גם על עצמי שנהגתי כך. כמו שכתוב בכוזרי - הכוונה היתה רצויה, אבל המעשה - ה' ישמור.

לא השארתי אותה לבכות שעתיים בלי להכנס ולשים לב. לא התעלמתי ממנה שעות על שעות ונתתי לה להסתדר. אני נכנסתי, ניחמתי ויצאתי. אני מבינה מאוש שקשה לכן להכיל שיש שיטות שונות משלכן שמומלצות ועובדות ולא תואמות את השקפת העולם שלכן, אבל זו שיטה ישנה, בדוקה ומומלצת שאכן עובדתיופי. צר לי שלא התלחתם להעביר לילדים שלכם את האהבה שלכן במקביל, אבל אני כן. יש לי ילדה מאושרת ואהובה ובטוחה לגמרי, מקסימה, מתפתחת ומקדמת שאוהבת את החיים ואתי ואני אותה. בכלל כל העניין הזה של לשפוט הורות אחרת של"זה רע" או "לי יש ניסיון על יותר ילדים" היא רעה חולה. אז זהו שיש בשפע אנשים עם הרבה ילדים ולכל אחד יש את הניסיון שלו ויש ילדים שלא נתנו להם לבכות והם בעלי בעיות וילדים שכן ואין להם בעיות.

תעשו לי טובה ונא לרדת מהסוס המתנשא.

וכנראה יש פה קושי בקריאה, אם אין יכולה הבחנה בין 10 דקות עם אטמי אזניים שיעזור גם לאמא וגם לילד או שעתיים ולזרוק אותם במדרגות וששיתמודדו.

בחיי. אני שפטתי אתכם? לדעתי השיטה שלכם מוטעית מיסודה, אז מה? היא עבדה לכם? נהדר.

נתון לך שהבעיות הרגשיות הן מזה? אולי הן לא? כולן פה כ"כ חכמות על אחרים. לי לפחות יש את הענווה לכתוב שתיקח מה שמתאים לה מהדברים שלי.

לא לכל ילד זה מסתדר מעצמו, ויש ילדים עם בעיה עד גילאי 3-4. יש פה אמא במצוקה וכל שיטה שתוכל לעזור לה לא לפחד מהילד שלה היא ברוכה. לא מתאים? בסדר גמור, אבל לפחות תקראו נכון ובלי להתיימר.  

אני לא מתביישת בכלל. הבת שלי אכן בכתה, נכנסתי, נישקתי, יצאתי, כל 10 דקות. היא לא נרדמה ממררת בבכי והיא הבינה שהיא לא יוצאת, היא גם לא הנחיה שהיא תצא, אבל רצתה לדעת שאני שם והיא מיליון אחוז ידעה. בד"כ דרך אגב היא היתה מגיעה לשלב ש "טוב, בכי לא עוזר, אז אני אשיר" והיא היתה נרדמת תוך כדי שירה ופטפוט לעצמה. 

הורות זה מכלול והמטרה היא ילד ומבוגר שמרגיש אהוב ובטוח. יש כלכך הרבה דרכים להגיע לזה. תקבלו את זה. 

את עצמך כתבת "מה שעבד לי זה בשתיהם אותה שיטה: להכניס למיטה, לילה טוב או מנוחה נעימה, לצאת לתת לבכות 5 או 10 דקות, לכנס, לכסות, נשיקה ושוב לצאת ל10 דקות וחוזר חלילה גם אם זה שעתיים" - אז 1666 כתבה על זה שהיא בכתה שעתיים. היא לא אמרה שלא נכנסת באמצע... היא לא עיוותה שום דבר שכתבת.

ובקשר אלי - איך אני יכולה להתנשא כשאני עצמי עשיתי את אותם דברים? ממש לא מתנשאת, רק מאחלת לך שלא תתחרטי מרה יום אחד, כמוני.

וזה שמישהי שכותבת משפט כמו "צר לי שלא הצלחתם להעביר לילדים שלכם את האהבה שלכן במקביל, אבל אני כן" - מתלוננת על התנשאות של אחרות, זה כבר באמת נשגב מבינתי...

של מה מותר ומה אסור לעשות. כשכותבים "ובכל מקרה זה מעשה רע בפני עצמו, לנטוש ככה חסר ישע במצוקה, גם בלי קשר להשלכות." ו" אבל המעשה - ה' ישמור." זה לא יפה, צר לי. מי דיבר על נטישה? 

וכן "בסדר יש לך ילדה אחת אבל כשיהיו כמה ילדים כולם יצטרכו להקשיב לבכי במשך שעתיים ולא לישון? או שכולם יבכו ביחד ותשימי אטמי אוזניים?"

אני שמחה שלה הכל הסתדר יופי ע"י הורדה לגינה, אבל איזו תשובות פסקניות! אולי את המשפט הספציפי שכתבתי לא הייתי צריכה לכתוב, אבל מה שהתכוונתי היה שלכן השיטה שלי לא עובדת, היא מתפרשת כחוסר אהבה או הזנחה, ולי השיטה שלכן לרא ברורה בכלל.
אני חוזרת ואומרת, יש שיטות שונות וממש לא בורו לי איך כולם כ"כ יודעות שהן צודקות ומישהו אחר טועה. לי הילדה יודעת בוודאות גמורה כמה אני אוהבת אותה, וכן, יש גם שיטות שעובדות והן מדברות על זה. לי, זה עבד. 

בואו נעשה מאמא שלא מסכימה אמא רעה ומזניחה שתגרום לילדים בעיות לכל החיים.

כתבת על זה שהשטיה שלך לא עבדה לי, כנראה לא הסברתי את עצמי טוב: היא עבדה והילד למד להירדם לבד. ואני הייתי מרוצה ממנה והמלצתי עליה בדיוק כמוך. רק אחר כך ראיתי איזה השלכות אחרות היו לה, ואלו דברים שלא נעלמו עד היום.

מעבר לכך לא אוסיף עוד להגיב כאן.

אני מצטערת שזה לדעתך גרם לדברים קשים אצל הבן שלך וצר לי, באמת צר לי שכך יצא, אף אחת לא רוצה שיהיה לילדים שלה רע ולהרגיש שהיא הגורמת לזה. אני לא יכולה להגיד שום דבר בנושא כי את מדברת על סיטואציה ספציפית שלא מוכרת לי. מהניסיון שלי ושל מי שאני יודעת שעשה את זה זה לא גורם לטראומות מרחיקות לכת ולכן זה נעשה. 

כל ילד הוא עולם ומלואו ומה שטוב לאחד (לא אמרתי עובד) לא טוב לשני. כל אחד צריך לפעול על פי תחושות ותובנות ליבו. 

וזה נכון שלבן אדם בדרך כלל יש כוח להתמודד ובסוף רב מוחלט של אנשים גדלים בסדר גמור בלי קשר להתנהגות של הורים. ויש גם כאלה שיש להם בעיות גם בלי קשר ישיר לשיטות של הורים.

אבל אם לקח לך כמה חודשים וזה לקח כל יום כמה שעות לפעמים פעמיים ביום זה לא נקרא שיטה שעובדת.

אולי היא פשוט גדלה או משהו אחר וזה הסתדר לך. 

וכן הרבה פעמים אנחנו טועים מחוסר ידע או מחוסר ניסיון.  ולפעמים מותר וחשוב להעיר.

אולי אני טועה אבל את מדברת על ילדה שהייתה בסך הכל בת שנה וחצי כאילו היא בעלת הבנה ובגרות של בת שלוש לפחות. הרבה פעמים עם ילד ראשון אין הבנה עד כמה הוא לא מבין. גם אני לא הבנתי בזמנו. והיו לי ציפיות מוגזמות רק בתחומים אחרים.  ברור שבסוף כולם נרדמים. שעתיים זה המון זמן ובכי מעייף. אבל אפשר גם לעייף בדרך אחרת.

גם עשר דקות בגיל הזה זה המון. 

וכמו שאמרתי יהיו לך עוד ילדים, מה תעשי אז? הם יצטרכו לא לישון כמה חודשים ולשמוע בכי במשך שעות?

להסתכל בצורה מציאותית על ילד ועל יכולות שלו לא נקרא לפחד ממנו. עובדה שלהרבה ילדים יש בעיות שינה. אז אולי זה קשור לגיל הילד ולהתנהלות במשך היום. מה קשור לא לפחד מילד? 

אני בעצמי גדלתי בעולם של שיטות ישנות. אז הורה יכול להחליט אבל אם זה מוקדם מדי או לא שייך מכל מיני סיבות זה לא ילך. פשוט לא ילך. להיות קשוב לילד זה לא נקרא לפחד ממנו. כשאני הייתי קטנה אז בסביבה שלי התחילו גמילה בגיל שנה. בגיל חמש הלכו לבד. בגיל שבע ניקו את הבית ותלו כביסה ושמרו על אח קטן למי שהיה. ובגיל 13או 18 הרבה פעמים חינוך הזה התנפץ לרסיסים. והרבה הורים פתאום נאלצו לטפל בילדים סופר עצמאיים שלהם. ושלא תביני לא נכון אני בעד גבולות ובעד דרישות אבל בהגיון ובשלב מתאים. 

תסלחי לי אבל אני באמת חושבת שאת לא מבינה באמת מה זה בני שנה. יש לך ציפיות מהם כמו מבני 3-4 בערך. 

וכל הילדים בעולם יגדלו רק לפי השיטה שלך וזו השיטה היחידה שתצליח אכן נדבר. 

ואת טועה במיליון אחוז, לפעמים ההורה מחליט והילד בא איתו, ואם זה לא הולך בקלות לא אומר שלא עבד. 

למה את לא יכולה לקבל שיש עוד שיטה? נכון, זה ילד ראשון, אבל מי אומר שיד המקרה היא שעזרה לי? אולי זה אכן עובד? איך את יודעת? ומניסיונך הכל כך כל כך כל כך גדול, אין ילד שבוכה ובוכה? כי אני יודעת על אנשים עם 20 ילדים שאחד או שנים לא הפסיקו לבכות לא משנה מה עשו. 

בבקשה אל תשליכי מה שאת הבנת, או מה שאת חושבת שהן שיטות ישנות. קראתי והקשבתי ועברתי על הרבה מאוד דברים, גם לאנשים שחשבו כמוך. בסופו של דבר צריך לראות מה עובד לך ולילד שלך וכמו שאמרו לי בשפע אנשים : אפשר לראות על הילד. זה לא קשור במספר ילדים או בניסיון, זה קשור בכמה שיותר אהבה, ענווה והכרת הילד וההורה. דרך אגב, אין אדם שפוגש אותנו, כולל גננות, פסיכולוגיות, הורים אחרים וכו שמסכים איתך לגבינו.

ואם אני אגיש משפט כמו: את עושה עוול לילד בן ארבע כי את מתייחסת אליו כמו ילד בן שנה שנתיים, זה נראה לך סביר להגיד? מאיפה אני יודעת? מאיפה את יודעת? המדד הוא הטוב של הילד, לא המדיניות החינוכית שלנו.

אם יש לך ילדה שלא מפסיקה לבכות וזה לא משתפר, צריך למצוא דרך שלך יהיה טוב, לה יהיה טוב ושתיכן יהיה טוב ביחד. ואכן אני מצפה לילד שני, ואם אני ארגיש צורך בענייני הרדמות שהוא יבכה או ששומו שמים, אני לא אצליח להרגיע אותו אז יהיה רעש ותהיה תקופה קשה בדיוק כמו כשהבת שלי החליטה שהיא קמה 4 פעמים לשעה שעתיים כל לילה ובכתה כי לא נתתי לה לצאת ולשחק. בדיוק כמו שהיא תהיה בת שנתיים ויהיה לי תינוק חדש התינוק ישמע שאומרים לאחות הגדולה לא ואסור והיא נשכבת על הרצפה ומתעקשת. קוראים לזה משפחה, לא תמיד הכל זורם.

הבנתי שאת לא מסכימה עם השיטה, אז אל תעשי אותה אם היא לא טובה לך וזה מה שאמרתי למי שפתחה את השרשור. אין אמת אחת, ככה זה. מה שעובד לאחת לא עובד לשניה ולכן יש הרבה מאוד שיטות וכל עוד במכלול טוב לילד ולאמא זה מה שחשוב. 

מה ולמה. 

2. לא כתבתי שבת שלך תקבל איזה טראומה או משהו. רב האנשים כאמור גדלים בסדר גדול בלי קשר להשתדלות הורית

3. להתייחס לבן 4 כ לבן שנתיים זה באמת עוול. וקורה די הרבה במשפחות קטנות עם ילד קטן במשפחה.

4. אני פשוט לא ראיתי ששיטה שלך עובדת. אם זה לקח כל כך הרבה זמן אז לא בטוח שזאת שיטה. 

5. כן - בהחלט קורה שילד בוכה ולוקח לו זמן להירגע. אבל בתנאי שהוא מרגיש  טוב אז ה יותר מפרק זמן מסוים זה מוגזם. ושעתיים זה ממש מוגזם.

ואני גם לא חושבת שצריך להרגיע בכל מחיר ולמלא כל רצון העיקר שלא יבכו. ממש לא. אבל להשאיר ילדה שלא רוצה לישון לבכות לכל כך הרבה זמן או לגרום לה לבכות גם אם את מנשקת זה לא מידתי.

6. אין לי שום ספק שאת אוהבת את הילדה והיא מרגישה את אהבתך. אבל ציפיות שלך הן ממש למעל הממוצע בגיל הזה. אולי לילדה שלך זה מתאים אבל בדרך כלל בגיל הזה זה לא. אין לי מוסג למה הלכת אתה לפסיכולוגיות. ובקשר להורים אחרים - אני לא מעבירה ביקורת להורים שמכירה אישית גם אם חושבת שהם טועים. ואם יש על מה להחמיא אז מחמיאה זה לא אומר כלום. למה פה כתבתי לך ? 

כי את ממליצה את זה למישהי אחרת. 

7. את כתבת לי על ענווה. אבל באמת יש לי יותר ניסיון ממך. אם היית כותבת שתוך שבוע אחרי רבע שעה של בכי ילד ישן אז הייתי מקבלת. אבל לפי מה שכתבת היא פשוט גדלה או עברה את התקופה. 

אז אולי גם לך לא יפריע קצת ענווה. 

או שהיית מצפה מהם למשהו אחר? אם התשובה היא כן - מסכימה אז בסדר שיהיה. 

אם אני אגיד כן, את שוב תגידי קטגורית שאני לא יודעת מה. אם אני אומרת לא, גם אז תגידי לי.

המעון באופן כללי עושה את הדברים בסגנון שלו בין אם אני אוהבת את זה ובין אם לא, ואני בהחלט מעדיפה שהילדה שלי תישן מאשר שתישאר ערה ויהיה לה רע ביתר היום. אולי את דווקא היית מסתדרת נהדר במעון שלי - הם גם מאמינים רק בשיטה שלהם של כזה ראה וקדש גם אם דברים אחרים עובדים יותר נכון לילד בצורה אחרת.

התשובה נורא פשוטה - תלוי בסיטואציה, תלוי מתוך מה זה בא, תלוי בגננת ותלוי בילדה.

מצטערת לאכזב, כל מה שאני יודעת הוא שיש הרבה שיטות להרבה דברים ואם דברים עובדים ולילד טוב ולהורה טוב אז זה מה שחשוב.

זה בסדר, לא צריכה שתסכימי.

מבחינתך שירדימו ככה במעון. אם זה בסדר מבחינתך אז יופי. 

וסיטואציה פשוטה - הגיע זמן לישון וצריך להרדים את הילד וזה סדר יום במעון. 

מבחינתי אין פשוט בשום מצב. הכל תלוי ילד וסיטואציה.

אם הגננת לא יכולה להרדים את התינוק כי הוא בוכה ללא הפסקה כל הזמן אז זה מצב דומה למה שמתארת הפותחת וצריך לראות מה עושים עם זה ולמצוא שיטה יחד עם ההורים למשהו שעובד ואז לראות את התגובה הכללית של הילד לגן ולמצב.

הלוואי והייתה גננת במעון שמוכנה לבוא לתינוק בוכה ככה באהבה כל כמה דקות שידע שהיא שם ושאוהבים אותו, במקום להיות קצרי רוח שזה בדרך כלל מה שקורה כי הילד לא הולך לפי הכללים של הגן.

לא מאמינה שיש בחינוך או בהורות תשובה פשוטה או סיטואציה פשוטה. 

כן או לא? 

או זה לא ילד שלך אלא של הורים שמבחינתם זה בסדר ושייקח חודש. והוא ישן ליד ילד שלך ומפריע אז זה בסדר?

התשובה שלי לא משתנה.

יש ילדה נושכת בגן, או יש ילדה עם כינים, או ילדה שנגמלה מוקדם, ככה זה, יש סיטואציות ורואים בפרטני מה עושים.

אידיאלית כל ילד היה נרדם ברגע שאנחנו רוצים בצורה שאנחנו רוצים, ובכלל כל העולם היה מתנהל לפי הכללים שלנו, אבל זה לא ככה. בואי נשאל אחרת- מה את היית מצפה שהגננת תעשה? נגיד שהתשובה - שתיקח אותו לחדר אחר, או תחזיק אותו כל הזמן, אז מישהו יגיד - בסדר, אבל זה לוקח מהאנרגיה שלה לכל הילדים האחרים ואין תמיד חדר אחר. או שהאמא תיקח את הילד הביתה - אז יגידו, בסדר, אבל זה תינוק של מישהי חד הורית שבלי השעות האלה לא תוכל לסגור את החודש ולשלם שכר דירה.

יש סיטואציות, מתמודדים בצורה פרטנית בצורה הכי טובה במגבלת המציאות ומודדים את זה לפי במכלול ותגובת הילד לגן ובאופן כללי.  במצבי קיצון מתמודדים הכי טוב שאפשר עם הכלים שחושבים שהם הכי טובים והכי מתאימים, כשכלי משתנה מהורה להורה ומילד לילד וממצב ומצב.

אני חוזרת - התשובה שלי לא תשתנה.

במעון זה לא בסדר אבל לאימא מותר כי היא עושה את זה מאהבה (לעצמה)  ומתוך החלטה הורית - זה מה שהבנתי מתגובתך. 

ואני לא מסכימה בכלל עם האמירה שלך.

את רוצה כן או לא לפי מה שאת מחליטה ואני לא מוכנה לשחק יותר.

כמו בבית צריך גם במעון לבחון את הדברים, ואם את מבינה את זה שבמעון אסור ובבית מותר או ההפך את לא קוראת את מה שאני כותבת. 

שלא תעזי להגיד לי שאני מעדיפה את עצמי על הבת שלי. את לא מכירה אותי או את הדרך שלי או את המשפחה שלי, וקשה לך עם זה שאני לא מוכנה לשחק לחוקים שלך או להסכים איתך. 

את בוחרת להבין ולשפוט לרעה.

אני מסיימת את הדיון הזה. הוא לא ענייני והוא לא במקום.

לכל ילד יש אופי אחר ומזג אחר ומה שעובד אצל ילד אחד לא בהכרח עובד עם אחר. 

יש לי ארבעה חמודים וכל אחד היה נרדם אחרת. מה שבטוח זה שהבכור עשה לנו בי"ס!

הוא ממש עשה טרור בכל הנוגע לשינה. היינו נוהגים להרדים אותו על הידיים כי זה הדבר ה י ח י ד שגרם לו להרדם.

החלטנו לשנות גישה ולהיות החלטיים גם בשביל שפיותינו וגם בשביל בריאותו. המסכנון באמת לא ידע להרגיע את עצמו והשינה שלו הייתה כ"כ רגישה וקצרה. 

אז...

החלטנו שאם אנחנו בטוחים שהוא עייף אין דבר כזה לצאת מהמיטה! לא מרימים בשום מצב.

אבל חשוב לי להדגיש שהייתי איתו ליד המיטה מלטפת ראש ומרגיעה בקול נמוך (חשוב להיות רגועה תוך כדי שהילד בוכה זה משרה עליו ביטחון ובאמת זה רק לטובתו). אחרי שהשגנו את השלב הזה.. כבר יכולתי רק להיות נוכחת בחדר ולא כ"כ קרוב. אפילו לשים ראש בעצמי ולהראות לו שהכל בסדר וגם אני "הולכת לישון". אח"כ כבר יכולתי להניחו במיטה ולצאת.

וחשוב לזכור שהקב"ה איתנו בגידול הילדים אז תפילות ממש יכולות לעזור

בהצלחה רבה

כולנו באותה סירה  

סליחה שאני מאנונימי לא רוצה שיזהו תניק שלי..כי הרבה מכירות את השיטה שלי בשכונה שמתלוננות שהילדים לא נרדמים,

לפי החוק מגיע למטפלת /במעון זמן שינה לילד,

אני משלמת להם לגננת /למטפלת סכום סימלי מאוד על מנת שלא ישכיבו אותם...

ולילד בן השנה או בלי שינה או חצי שעה ואז  מעירים.

וב7 הם רדומים אחרי ארוחת ערב נעימה אחרי אמבטיה כיפית בלי בכיות בלי עצבים יש לאמא שלהם כח לארגן להתכונן ליום המחרת קמים רגועים ב"ה.

זה הוצאה סימלית שהיא שווה.

חוץ מיזה אם ילד למרות זאת.. מתעורר כל שעה אני בודקת חום או תולעים או משו מציק והיו פעמים שגילתי זה או זה...

1.לגבי השנת צהרים ברור שלא לכולם מפריע ,

דברנו פה על ילדים שעושים בעיות בשינה בערב.

והעליתי אופציה שזה על שנת צהרים.

2. מניסיון שלי שינה של חצי שעה /שעה גג מספיק לילד בן שנה להחזיק לו מעמד יפה עד 6 וחצי  כמובן תלוי מתי מעירים בבקר.

וחוץ מיזה בימים הראשונים שמרגילים אותם בלי השינה זה קשה להם ומניסיון הם די מהר  מתרגלים.

דוגמא המטפלת שלי לילד בן שנה וחצי שלה לא משכיבה צהרים והיא אומרת שהא ישן מ6 עד 6 רצוף..

אני לילד בן שנה נותנת לישון חצי שעה בערך.

וסליחה שלא הבנתי את כוונתך הבן שלך ישן ולא מפריע לא ללילה או לא.?

כי אם לא מפריע מצוין.

ואם כן מפריע אז תנסי להרגיל אותו בלי שינת צהרים.

בגיל הזה.

גם B12.

שימו לב.

אם לך טוב ככה מצוין ,

הבת שלי הראשונה גם שנת צהרים לא היתה מפריע לה  להרדם ,

לגבי הגיל 9 חודשים זה גיל שאני כבר מרגילה ששנת הצהרים מקסימום שעה.

לגבי עייף ולא נרדם זה בדיוק הנקודה שהעליתי יש ילדים [לא כולם] שהשינת צהרים גורמת להם לא להרדם בלילה על אף שהם עיפים ,

דוגמא אמא שלי לא ישנה צהרים מאותה הסיבה לטענתה שזה הכי קשה היא בסוף בלילה עיפה גמורה ולא מצליחה להרדם.

ואגב יש הרבה מחקרים בנושא הזה מה המניע ועל מי ולמה משפיע ..

בכל אופן נראה שהבנו אחת את השניה.

ולפותחת ההיתי מציעה לך תנסי להוריד את שנת הצהרים או למקסימום שעה בשעות המוקדמות של הצהרים כמו 12/1 ותראי אם זה עובד.

אני עברתי את זה גם את שעברתי לשיטה הזו והכל יותר כיפי הבוקר שהםקמים רעננים הערב שהולכים לישון בלי התעצבנויות אנחנו מספיקים להתאפס לארגן לדבר...

בס"ד

אני שיניתי את הדיבור שלי ואת החשיבה בעיקבות כך.

אני לא מרדימה אף ילד. אני משכיבה אותו לישון. הוא צריך להירדם לבד. אם אני בוחרת אני יכולה להיות לידו. אבל לא חייבת.

הילד שלך רוצה לישון. כל מי שעייף רוצה לישון. אם הוא עייף  הוא רוצה לישון.

אם הוא בוחר לבכות שיבכה- הוא יפתח את הריאות בסך הכל.

אם אנחנו כאימהות נהיה רגועות ונזכור שהשכבנו אותו כי זה לטובתו וזה מה שהוא רוצה הוא רק "בטעות" בוכה. נרגע ונאפשר לו ללמוד איך ישנים לבד...

בסוף הוא ישן לבד...

בהצלחה!!!

ע"פ מה שהם קוראים, בודקים, חוקרים, מתייעצים ויודעים.

גם את זה ניתן לקבל. בד"כ המציאות יותר מורכבת מכמה פוסטים שמתארים משהו בקצרה, והטווח בין אידיאל למציאות שגורמת לך לרצות לקפוץ מהחלון בבכי כאשר ברקע מרקדים השדים של "אני אמא רעה" מחייבת כל מיני פתרונות בכל מיני מצבים. 

יש הרבה שיטות והתפקיד שלנו הוא לבחור את מה שנראה לנו הכי טוב, כשהכי טוב משתנה מאדם לאדם, מילד לילד ומסיטואציה לסיטואציה.

לי לא מפריע שהבת שלי שרה לעצמה או מקשקשת לעצמה חצי שעה לפני שהיא נרדמת. אני באמת יודעת שהיא תגיע למצב שבו המערכות שלה מחליטות לישון והיא נהנית מהמזמן הזה. פעם הקלטתי וזה היה נשמע כמו שהיא שרה שירי חתונה (היא מעולם לא הייתה באחת, לא יודעת מאיפה זה הגיע לה, אבל זה היה נורא מצחיק).

השאלה גם מה קורה במצב קיצון, כי נראה לי שכמעט כל שיטה תעבוד במצב רגיל, אבל כשיש בעיה שנהיית קבועה או מצב קיצוני מתמשך צריך לנסות לנווט בין היכולת שלך להיות בנאדם נורמלי, קרי - אדם שיכול להענות לצרכים של הילד שלו בצורה טובה לבין הצרכים של הילד עצמו, ואני עוזבת פה שניה אפילו את הצרכים של עצמך. אם אתה לא ישן לילות שלמם ואתה צריך לעבוד במשרה מלאה ועוד לטפל בבית, איך תוכל להענות לצרכים של הילד שלך בכל זמן חוץ מהשינה? להיות נינוח ורגוע ולא עצבני, להראות את כל האהבה שאתה מרגיש בלי שהעייפות תאכל כל חלקה טובה.

ראיתי מחקר (אני יודעת, זו לא חכמה) שקושר בין טראומה פוסט לידה לחוסר שינה של האם. במקרים שהאם ישנה מספר שעות סביר בלילה היא היתה פחות מדוכאת עם התינוק, דבר שנכון גם לגבי דיכאון רגיל. 

אני באמת מאמינה במכלול ההורות ובמכלול החיים של הילד. אם הוא שמח וההורים שמחים באופן כללי נראה לי שזה אומר שהם הצליחו על אף מה שקשה למצוא דרך טובה. נראה לי שזה הכנה לאתגרים אחרים בהורות שבהם צריך להתמודד עם מצבים כאלה ויש מגוון תשובות.

תמיד מעניין אותי שבתורה אין הלכות הורות כמו שיש לדוגמא הלכות כשרות. אולי גם היהדות מכירה בזה שזה לא משהו אובייקטיבי ושזה כמו עשה לך רב:  "צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם" 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....