בס"ד
נמאס לי, לפעמים בא לי לבכות מבדידות. אני עמוסה, אז פיזית אני מפחדת להתחיל לצאת עם מישהו, מצד שני הלבד הזה חונק ומכניס אותי לדיכאון.
אני לא מבוגרת במיוחד, ומרגישה זקנה שלא תתחתן אף פעם. לא נראה לי שאי פעם מישהו ייקח אותי לעצמו, כי אם כל כך הרבה ניסו, והם היו כל כך מגוונים, למה שהאחד הבא יהיה שונה? מה כבר יהיה בו שירצה בי? מה לא בסדר איתי שאף אחד בעולם הזה לא מעוניין בי?
אני לא מצפה לתגובה (למרות שתתקבל בברכה), פשוט כאן אף אחד לא צריך להקשיב לי, אז בטוח אני לא מבזבזת את הזמן היקר של אף אחד...

