הייתה איזו תקרית בה אחרי שהעמיד אותי במקומי על משהו שלא היה צריך , מתוך ההשפלה שחוויתי דיברתי בצורה קצת חצופה ובטונים גבוהים מה שגרם לו/ה קצת להילחץ מהמצב בו העובד מרים עליו את הקול. וזהו. מאז סיוט וגיהנום. אין משהו שאני לא מקבלת עליו הערות נזיפות וכל יומיים איומים שמי שלא מתאים למקום עבודה לא יהיה בו. חשוב לציין כי הדברים לא השתנו מאז ומתמיד אלא שהדמות האחראית החליטה לשים עלי עין ואולי לגרום לי לעזוב לבד ... כל פעם שמגיעה לסיטואציה בה אני יושבת על כיסא הנאשמים אני מעדיפה לשתוק ולהמשיך הלאה . אבל ליבי נשרף .
חשוב לציין כי הצוות מדהים , העבודה מעולה ואני לומדת ומתקדמת ממנה בצורה מדהימה!!!
אם זו הייתה סתם עבודה-כבר לא הייתי שם. אבל זו תקופה קצובה שעליי לסיים על מנת להיות למורה.
רע לי רע לי .. לא רוצה לקום לעבודה . מרגישה שדמעות חונקות את גרוני ושאין לי למי לפנות ... מזכירה שוב שלעזוב לא יהיה לטובתי בשום אופן...... אל תנסו לשכנע שכן כי כבר ישבתי תקופה ארוכה בבית בלי עבודה מה שגם לא עשה לי טוב נפשית.. לאחרונה המצב התחיל להשפיע עליי נפשית ואני ממש חווה כאב נפשי ופיזי עמוק. אוף. הלוואי שה' ירחם עליי ויעשה לי נס!!! אם כן אני מבטיחה לפרסם אותו בלנ
עצות כיצד להפוך את המצב בעבודה לנעים יתקבלו בברכה .

