אלא שאת ריחו לא לקח איתו.
והוא נשאר מהביל בחלל ביתי, מעיק על הנשימה, מגרה ומחייך: עוד קצת, והיום יהפוך לעמיתי, שנינו נתרומם בחלל, נחייך ונעיב על היום החדש, וככה זה ימשך עד שלא ישאר לך היום, רק אתמולים, מעובשים- אם תרצה, מחייכים- אם תרצה, מלאי געגועים ומתרפסים אחד על השני.
ככה דופקת בדלת מידי יום ביומו. ובטרם יבוא היום החדש, נתלה ריחו של האתמול ומחניק אותי.
ואני הולך בדרכי כשריחות של אלפי אתמולים מלווים אותי.
יש והוא נודף בושם, ואני נזכר על יד שהושטה אלי ואני מלאתיה תקוות.
או עין שקרצה לי ואני הבינותי בקשתה.
אולם יש וריח של עובש מסחרר את ראשי.
אז יודע אני כי אתמול זה מת, אני עצמי הלבשתיו תכריכים ושלחתיו לקבר ללא הספד.
אולם הם קמים מקברם, באים אלי ומספרים לי כי את האתמול אי אפשר להמית.
אפשר לקבור אותו, לשכוח ממנו, להניחו בקרן זווית ולתת לו להבעיש מחוסר מעש.
אולם הוא תמיד ישאר בריח בביתך עד אשר תעזוב את ביתך לצמיתות, והוא ילך אחריך ויספיד אותך, לאמור:
-אוי לאותו אדם שאתמולים דוממים שלו- קברוהו.
אוי, זה מדהים הרשימה הזו.
משהו אחד נורמאלי בספרות הזאת.
והוא נשאר מהביל בחלל ביתי, מעיק על הנשימה, מגרה ומחייך: עוד קצת, והיום יהפוך לעמיתי, שנינו נתרומם בחלל, נחייך ונעיב על היום החדש, וככה זה ימשך עד שלא ישאר לך היום, רק אתמולים, מעובשים- אם תרצה, מחייכים- אם תרצה, מלאי געגועים ומתרפסים אחד על השני.
ככה דופקת בדלת מידי יום ביומו. ובטרם יבוא היום החדש, נתלה ריחו של האתמול ומחניק אותי.
ואני הולך בדרכי כשריחות של אלפי אתמולים מלווים אותי.
יש והוא נודף בושם, ואני נזכר על יד שהושטה אלי ואני מלאתיה תקוות.
או עין שקרצה לי ואני הבינותי בקשתה.
אולם יש וריח של עובש מסחרר את ראשי.
אז יודע אני כי אתמול זה מת, אני עצמי הלבשתיו תכריכים ושלחתיו לקבר ללא הספד.
אולם הם קמים מקברם, באים אלי ומספרים לי כי את האתמול אי אפשר להמית.
אפשר לקבור אותו, לשכוח ממנו, להניחו בקרן זווית ולתת לו להבעיש מחוסר מעש.
אולם הוא תמיד ישאר בריח בביתך עד אשר תעזוב את ביתך לצמיתות, והוא ילך אחריך ויספיד אותך, לאמור:
-אוי לאותו אדם שאתמולים דוממים שלו- קברוהו.
אוי, זה מדהים הרשימה הזו.
משהו אחד נורמאלי בספרות הזאת.
