זה היה כמעט 8 חודשים שחלפו מאז פרידה כואבת, וכבר מצאתי את עצמי בקשר רציני אחר לקראת החלטה חיובית קרובה מתמיד.
שמחתי שלא חיכיתי הרבה זמן לקשר נוסף והנה אני זוכה להקים בית עם בחור טוב עוד יותר מהראשון. לא הפסקתי להשוות בין הקודם לחדש- כשאת הנקודות הענקתי במלואן למועמד החדש. פתאום כאילו הבנתי למה נפרדתי מהראשון...
כך חלפו הימים והתאריך הגדול כבר הלך והתקרב... הלב מתרגש, לילות ללא שינה, לחץ של לפני חתונה... קניות והרבה בלאגן...
ובסופו של דבר... שוב... מתפוצץ.
צער, תיסכול, ים דמעות, ושאלות, הרבה שאלות למה זה מגיע לי שוב.. והרי חשבתי שחטפתי כבר את המנה שלי.
שוב, כדרכו של גלגל הזמן, עברו חלפו להם חודשים נהדרים, שריפאו את הכאב שכבר נשכח כמעט לגמרי, התחזקתי באמונה ולמדתי המון. ברוך ד' בחסדי שמיים זכיתי לא להינשא לאלו שאינם מיועדים לי.
אז רק רציתי לכתוב, בתור אחת שחוותה פרידה ואף שתיים, שאומנם ישנם רגעים בהם הכל נראה נורא ואיום, כאילו העולם חרב, אבל ככול שעובר הזמן, אפילו אם כביכול עוד לא התקדם משהו, פתאום מבינים שדברים לא קרו סתם.
קולטים שהכל מכוון מלמעלה, מושגח בהשגחה פרטית ומיוחדת, באצבע אלוקים אוהבת ומדויקת, ומבינים שבעצם המכה שחטפנו אינה אלא ליטוף חם ואוהב... כל כך אוהב...
ממשיכים להאמין שדברים טובים מגיעים בדיוק בזמן הנכון, ואם מאמינים באלוקים שיזמן לנו דברים טובים, צריך להאמין גם בתיזמון שלו 
ובסופו של דבר... מגיעים לתובנה שבהתבוננות נכונה פרידה זה לא כואב. זה מחשל, מלמד ויותר מכול- מעצים!
