פרשת בחוקתי מסיימת את ספר ויקרא.
בהתבוננות מלמעלה הפרשה מזכירה מעיין הוראות יציאה לדרך.
"אם תעשו כך וכך - יקרה כך וכך, ואם לא אז..."
במבט יותר מעמיק הפרשה היא מעיין "מילון" המלמד את עם ישראל מהי התקשורת הנכונה עם ה'.
המחשבה הזו עלתה בראשי כשנזכרתי בשיחה מתוך חדר הטיפול של ייעוץ משפחתי.
השיחה עסקה במקרים ותגובות בבית.
תוך כדי השיחה עלתה התגובה, אולי הקשה ביותר שילד יכול לחוות מהורה והיא: "תעשה מה שאתה רוצה זה כבר לא מעניין אותי".
מה הקשר בין זה לבין הפרשה?
הפרשה מתארת מה תהיה התגובה של ה' על התנהגויות שונות של עם ישראל.
"אם בחוקתי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אתם ונתתי גשמיכם בעתם.....ונתתי שלום בארץ וכו'".
אך "ואם בחוקתי תמאסו ואם משפטי תגעל נפשכם..." פה התורה מתארת מדרג תגובות של ה'.
כל עלית מדרגה בריחוק של עם ישראל מה' זוכה לתגובה מקבילה של ה'.
עד שעם ישראל עולים מדרגה "ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בקרי..."
מה זה קרי?
נחלקו הפרשנים אך פירוש אחד תפס את ליבי.
התורה אומרת לעם ישראל: אם תלכו עם ה' כבדרך מקרה, כלומר, "אין אלוקים בארץ", אז ה' יפנה את פניו מעם ישראל ויתייחס אליהם גם כבמקרה.
התהליך הזה ממצא את עצמו כשעם ישראל נמצאים הכי רחוק שאפשר בארץ אויביהם אז ירצו את עוונם.
אין תגובה יותר קשה וחמורה מאשר להפנות עורף כמו הורה שאומר לבן שלו "תעשה מה שאתה רוצה" - הקדוש ברוך הוא גם כביכול מסתיר פניו.
ה"ריקוד" הזה מסתיים כאשר עם ישראל מרגישים כל כך רחוקים ומבקשים לראות את הארת פני ה'.
הדימוי הכי חזק לתהליך הזה הוא בסיפור הידוע פינוקיו.
פינוקיו יוצא שמח וטוב לב מלא בזחיחות הדעת מבית אביו ג'פטו.
בדרך הוא מפנה עורף לאביו והולך אחר שמשון ויובב.
הפניה שלו מובילה שרשרת תגובות ומקרים שיש בהם התרחקות הולכת וגוברת מג'פטו אביו.
עד שהוא באמת מתגעגע לאבא, אז הגלגל מתהפך.
כך גם עם ישראל - ישאל השואל איך אפשר לא להגיע ל"ריקוד" הזה?!
איך לא מגיעים להפנות עורף בן לאביו בעל לאשתו והפוך?!
לעניות דעתי, יש באתגר הזה שתי דרכים האחת בסור מרע והשנייה בעשה טוב.
נתחיל בסור מרע.
כל ריקוד המבוסס על מגמה שיש בה את האמירה " אני אלמד אותו לקח" זוהי אמירה כוחנית ולרוב היא לא תצליח אך אמירה שיש בה תוכחה מגולה ואהבה מסותרת תצליח.
כלומר אם בהפניית העורף באמירה של "תעשה מה שאתה רוצה" יש בכדי ללמד לקח.
זוהי תגובה המרחיקה היוצרת חומה בצורה.
אך אם האמירה מלווה באנרגיה שיש בה הרבה אהבה היא תוליד געגועים ורצון להתקרבות.
דבר נכון בהורות וביחסים בין בני זוג כאחד.
במישור של "עשה טוב".
בין הורים לילדים ובין בני זוג אין ריק, כלומר כל התנהגות ותגובה היא אמירה.
הן אמירות מפורשות לטוב ולמוטב והן אמירות שיש בהם מן השתיקה או כאילו הפנית עורף.
כל זמן שהורים ובני זוג מבינים שיש כאן אמירה, יש כאן התייחסות גם אם נדמה כלפי חוץ שיש התעלמות, ולכן אפשר להציף את ה"אמירה" ולתת לה ביטוי מפורש.
אתן דוגמא מ"החדר".
לפני שנים הגיע אלי זוג שכלפי חוץ הם לא רבו אך בכל פעם שצצה בעיה הבעל היה מנתק מגע.
המצב הפך בלתי נסבל לאישה.
לאחר שהסברתי לאישה שאין ריק ביחסי זוג, גם כשהבעל מנתק מגע הוא אומר משהו, האישה התחילה להזמין את הבעל לשתף אותה במה כואב לו.
זה לקח זמן, אך ככל שהיא הרגישה שלא מתעלמים ממנה אלא "מדברים" איתה בשתיקה וכד', היו לה כוחות להציף את הקשיים ולהתמודד איתם.
לאחר שמבינים שהפנית עורף היא לא ניתוק, אלא זעקה שבשתיקה - יש צורך ללמוד איך לבטא את הרגשות זה כלפי זה.
מי שלא גדל על השפה הזו מצווה מן התורה, ללמוד אותה, אצל גורם מקצועי בעל ניסיון.
אני מציע לכל זוג ולכל הורה להתבונן ב"מילון" של הריקוד המשפחתי שלו, ולשאול את עצמו: מהו ה"ריקוד" שלו? האם בריקוד של שתיקה או להפך ריקוד של אמירות מפורשות?
האם בני הבית מבינים את ה"מילון" או לא דבר שמוביל לתסכול גדול.
האם כמשפחה או זוג צריך ללמוד איך להגיב נכון?
בהצלחה
