היי,
תגידו, מכירים את זה שאתם "נעלמים" בקשר? יוצאים תקופה מסויימת אבל לא מסוגלים להגיד כל מה שאתם באמת רוצים או חושבים?
נניח אני בנאדם כזה בכל מערכת יחסים..לא שאין לי דעה, אני פשוט זורמת.. לא נותנת ללחץ חברתי להשפיע עליי ב"ה. אבל אם יש משהו שלא קריטי לי אז אני נותנת לאחרים להחליט
והבנתי שלפעמים זה פוגע בי. נניח חברה טובה שלי אמרה משהו שפגע בי - אני לא מסוגלת להגיד לה -"תשמעי, אמרת ככה וככה וזה גרם להרגיש רע" אני פשוט מחליקה.. או שאני מנתקת קשר לקצת זמן כדי להתאוורר מהקשר איתה וזה עובר לי..זה לא שאני באמת צוברת כעסים עליה בד"כ כי אני יודעת שהיא חברה טובה והיא סתם יצאה מעצבנת עכשיו..ובעיקרון כשאני עצבנית אני שותקת.
ואני מוצאת את עצמי תוהה איך אני אמורה להתמודד עם זה במערכת יחסים עם בחור?
פעם יצאתי עם מישהו ולא ממש הייתי אסרטיבית, נתתי לו להוביל כי אני תמיד מצפה מהבנים להוביל משום מה..
ואחרי שנפרדנו החלטתי שאני חייבת לעבוד על זה שאני לפעמים קצת נעלמת ולא אומרת את מה שבא לי.
ואני לא יודעת איך עושים את זה ממש..
