היא כבר לא בטוחה לגבי הרגשות, לכן המחשבות אחת בשניה נתקעות, אבל לא יוצאות.
הכל הופך למערבולת בבטנה והיא נושמת עמוקות בנסיון -לא מוצלח...- להרגע. קופצת את ידיה בחוזקה... רק לה ידועה לכך הסיבה...
מחשבה טורדנית מתעקשת לצוף מעל כל הבלאגן, מחשבה שצצה אי פעם, מזמן. היא מנענעת את ראשה באיטיות, נסיון עלוב לנטרול המחשבה. אך אותה אחת חוזרת ועולה, מתחזקת ומטרידה, ממש לא מרפה. היא מתחזקת מכל המחשבות, לידה הן כל כך סתמיות, ונצבעת בצבע דם.
היא מישירה מבט אל עבר החושך, מרפה את ידיה ונושמת נשימה אחת, עמוקה.
***
בפינת החדר מוטל דבר מה. בפינת החדר הרצפה הפכה חמה, נקודות באדום מנמרות אותה.
בפינת החדר מוטלת גופה. בפינת החדר הגופה הפכה קרה, יריעה אדומה נשארה נאמנה, וכמו הוצעה תחתיה.
***
כבר עבר זמן רב מהפעם האחרונה. את הר הגעש האדום, שנוצר בתוכה, פוצצה. כל הלבה ממנה התפרצה, הר הגעש נשאר חלול, ללא תפקוד.
כבר עבר זמן רב מהפעם האחרונה. את המערבולת השוצפת שהכאיבה אז לבטנה, היא הקפיאה.
***
בפינת החדר נשמעה יבבה. יד נעלמת אחזה בה בחוזקה, מטלטלת בעדינות את (ה)גופה. פוקחת לה עיניים חלולות.
הכל לשווא. כבר מאוחר. הכל הפך קר.
***
פינת החדר נשארה יתומה. כתמים כהים נותרו, מעידים על שקרה.

