שלום וברכה
אני יודע שזה נושא מורכב ולא ממש נעים לדבר עליו כאן. אבל בכ"ז בא לי לדבר על זה כחלק מחוויתי האישית וגם מחוויות של חברים שלי שמספרים דברים דומים פחות או יותר..
ידוע שבמקרים רבים ככל שההריון מתקדם האישה לא מעוניינת באישות , וזה משתנה מאחת לרעותה, ואם יש הסכמה זה בתדירות רחוקה ואז גם יש קושי בגלל השיניים הגופניים, כמו כן יש לחלק מהנשים רצון למרחב ול "אוויר" והגבר עלול למצוא עצמו "בצד " כשהאישה מחוברת לעובר ומתרגשת ממנו וזה ראש מעיניה כעת ולא הזוגיות וגם השינויים הפיזיולגים וההורמונאלים של האישה מצריכים שינוי בחשיבה ובתפיסה של הזוגיות כלומר להבין שהגוף של אשתך משתנה וימשיך להתשנות.
הגבר שהיה רגיל למשהו מסויים שנתן לו הרגשה טובה ונעימות וסיפוק מרגיש שינוי מהותי, וקושי וזה יוצר תסכול, ולעיתים עלול להביא לנפילות ח"ו, מחשבות על הזוגיות עצמה, תחושה שאין פידבק חוזר, אין יחס כפי שהיה בעבר, דרישה שהוא יהיה החזק תמידית בתקופה הזו, להיות סלחן כלפי האישה למרות שהיא בכלל לא מפוקסת זוגיות.
ברור שזה טבעי ואני לא רוצה להחליף את הנשים המסורות שללא ספק עוברות תקופה משוגעת וארוכה ונושאות את ילדנו ואת עתידנו, אין לי מילה אחת שלילית להגיד, להיפך זה מצריך כוחות על ואני מצדיע לכן, בטח בהריונות ראשונים שהכל חדש ושזקוקים להרבה תמיכה.
אבל אני אשמח לשמוע מכם דרכים להתמודדות דווקא מהצד של הגברים , איך אפשר לצלוח את התקופה הזו, איך אפשר לחזק את הזוגיות למרות הרשום לעיל ולא להתפרק מזה, מה הייתן מצפות שהגבר יעשה, אני הייתי שמח להרגיש שזה בונה אותנו ומחבר ביננו יותר וגם לדעת איך אפשר להתחזק בזמנים האלו. וכמובן גם לאחרי הלידה שזה גם תקופה מאתגרת אפילו יותר..
מחקרים מראים שאחוזי הגירושין הגבוהים, קורים בתקופות של לפני/ אחרי לידה ראשונה.
אשמח לתאוריה וגם פרקטיקה מהנשים וגם מגברים שעוברים / עברו את זה
תודה וחג שמח
משה
תגובה נפלאה