1. הארי פוטר

2 המדריך לטרמפיסט

3. שר הטבעות (שלא קראתי)

וכמובן שמדובר בסוגות ספרותיות שונות לחלוטין, ואין שום מקום להשוואות וכל אחד מיוחד בדרכו שלו וכו' וכו'

השוע חולק ולשיטתו אין לקרוא ספרות כלל 

(אני גם הגבתי כך בניסיון קריאה ראשון)

זאת אומרת, מלבד התמצות הנפלא: "חבורה של אנשים הולכים לזרוק טבעת"?

יש גירסה מקוצרת למסע לפולין?

אין גירסאות מקוצרות למסע, הרפתקאה או סיפור- כל תמצות, הורס חלק מהמסע.

בלי קשר לדעתי על ספר כזה או אחר, מי שנהנה מסיפור טוב נהנה מהדרך, מהשלבים,

מהרגעים הקטנים, לא מלהגיע לסוף הסיפור.

וההמלצה שלי בקשר לשר הטבעות, היא לקרוא את התרגום הראשון(חבורת הטבעת, שני

המגדלים ושובו של המלך), הם תרגום מוצלח יותר מהחדש

על הגירסה הישנה שהיא 'ארוכה', אז תהיתי אם קיצרו את הסאגה בגירסה השניה... 

אין דרך מקוצרת לקרוא ספר...

גם גירסא חדשה היא תרגום של אותו טקסט,

מספר העמודים אולי ישתנה במספר קטן, אבל האורך ישאר זהה כמעט לחלוטין.

לא קראתי את הגירסא שהספרים מאוחדים, אלא את הספרים הבודדים.

הישנה ביותר טובה יותר(לטעמי).

וכן- כספרות, הוא כתוב קשה יותר מהספרים שאנשים רגילים לקרוא היום,

אבל הוא שווה את זה.

בכלל- כל ספר פנטזיה טוב צריך את ה50-100 עמודים הראשונים בשביל להתחמם...

למ צריך שלושת אלפים חמישים וארבעה עמודי הקדמה כדי שתרצה להמשיך? זה בלתי נסבל בעיניי (מזכיר לי את הבדיחה על הבעיה עם עורכי דין, ש-98% מוציאים שם רע לכל היתר...). 

הראשון- בשביל דברים טובים צריך להתאמץ, אם לא צריך, הם כנראה לא טובים.

השני- כדי להיכנס לעולם אחר, צריך לבנות באופן איטי את העולם הזה, הצעדים הראשונים

במסע ארוך הם איטיים, כשאתה לומד את הקרקע ואת הדרך, לפני שמתחילים מסע צריך הכנה,

שאני דווקא נהנה ממנה, הרבה יותר מחווית האכילה בכפית של ספרים אחרים שפועלים בצורה

יותר טלויזיונית, וכתובים ככה יותר.

רק אחרי שנכנסים לעולם ניתן להתחיל באמת את המסע- ואז אתה כבר בפנים, אתה כבר חלק

מהעולם הזה.

ודבר נוסף שחשוב לזכור, שר הטבעות נכתב לפני הרבה זמן מבחינה תרבותית, גם לראות סרטים

ישנים זה קשה יותר, אפילו קלאסיקות, כי הקצב איטי בהרבה ממה שאנחנו רגילים.

אז כן- שר הטבעות מצריך מאמץ בשביל לקרוא, אבל הוא תענוג עצום. ספר שנקרה בשביל המסע

שבו, שאתה מסיים אותו אחרת מאיך שהתחלת. לא משהו שאני יכול להגיד על הרבה ספרים אחרים.

מעניינת, ארוכה ומלאת חן!

קראתי את כל ספריו של טולקין יותר מפעם אחת....

הוא היה בערך הספר הפרטי שלי, עד שגדלתי וגיליתי לאכזבתי שהוא ממש לא רק שלי.

אז ההשמצה שלך מופרכת מיסודה

אתה רוצה להגיד לי שאתה לא יודע שדמבלדור מת? 

חח איזה פריקית אני נשמעת.. אבל מבטיחה שנגמלתי

אז איזה שנה שנתיים לא קראתי אותו

ואז כשקראתי לא הצלחתי להוריד מהידיים, היה תענוג!!

אבל באמצע הספר השביעי השתעממתי ולא יכולתי להמשיך עמוד אחד.

אין קשר.

כולם מעולים אבל אין שום מקום להשוואה

פשוט על שאלה פשוטה?

1) ויקרא

2) שיר השירים

3) איוב

לא הבנתי את השאלה בכלל... 

איך איוב? מה בכלל כתוב שם? 

וסירייסלי - שיר השירים קודם לויקרא? רואים שאת רומנטיקנית...(לא יודעת אם זאת תכונה, יותר הלך רוח שמשליך על התכונות.. - צעירים מעל עשרים) 

אז אני מנוע מלדרג אותו. 

מבחינה ספרותית נטו ללא ספק וחד משמעית הארי פוטר מוצלח יותר מהמדריך; למרות שבשניהם נראה שהמחבר/ת חשבו על התחלה וסוף ובאמצע בעיקר מרחו... אבל ג'יי קיי רולינג לפחות הצליחה לעבוד על הקורא שכמה דברים במהלך הדרך היו חשובים בבילד-אפ. 

המדריך הוא פשוט עליסה בארץ הפלאות משודרג. שזה מעולה, אבל זה לא 'הארי פוטר', עם כל הכבוד... 

בקשר לאורך של החמישי - קראתי איפושהו שרולינג הבטיחה שכל ספר יהיה ארוך מקודמו, ולכן הרביעי ארוך מהשלישי שארוך מהשני וכן הלאה. אבל בחמישי היא הרגישה שזה כבר מוגזם, ולכן השיש חוזר להיות קצר יחסית.

וזהו.

במקום הארי פוטר - מסכת ע"ז (או לחילופין סנהדרין, שתיהן רלוונטיות ),

במקום המדריך לגלקסיה - מסכת ראש השנה (אפשר להתפשר על 'קיצור תולדות הזמן' ),

ובמקום שר הטבעות - מסכת קידושין .

דוס נקץ שכמוני.  

(@עוגי פלצת, בהזדמנות תייצר לנו איזה סמיילי של דוס-טרור מעצבן)

בין הסיום על ע"ז להתחלת דף ב' בקידושין

.

היא לא ארוכה מדי ולא משעממת בכלל, ולכן לא יכולה להיות חלופה אמיתית לשר הטבעות... 

ולגבי הסקר שלך: סנהדרין בראש, אחריה קידושין ואחריה ראש השנה (מצחיק שראש השנה לא בראש...). 

מבכירי מתרגמי הספרים המדעיים...

2. הארי פוטר (עד אמצע ספר שביעי)

3. שר הטבעות (עד פיסקה שניה בספר ראשון)

הייתה לי מחשבה לשים מצלמה על המקווה בישוב - עד אחרי הצוהרים אנשים טובלים לפני שחרית

אף פעם לא הבנתי את ההתלהבות מהשניים האחרים..

לא מכירה תמדריך הזה.

אהה והההוביט נחשב כמו שר הטבעות? כי גם הוא ספר נהדר.

ספר קומפקטי, פשוט, לא מתיימר להיות יותר מידי... 

ספר שנוח לקרוא, זה העיקר.

ספר שרוצה הרבה הצלחה אין מה לעשות, לא יכול להיות כתוב בצורה מאוד לא נוחה ומאוד מייגעת עד שאנשים כבר ינטשו אותו או לא יתחילו בכלל. 

צריך גם לזכור ששפה שהייתה לפני 100 שנה, היא לא השפה של היום...זה גם משפיע...

ההוביט - הספר הלבן, באופן אישי היה לי מורכב לקריאה. שר הטבעות יותר מאתגר??

לא נתקלתי בו אפילו שאני תולעת רצינית..

או אם קראת בשפת המקור (אני אישית קראתי בתרגום מאוד מיוחד של טייסים שנפלו בשבי הירדני ובזמן שבים תרגמו את הספר כדי להעביר את הזמן, עד ששוחררו בחלופי שבויים.)

הוא יחסית פשוט. אם הוא היה מורכב לך אין ספק ששר הטבעות יהיה פי מליון...

שר הטבעות סך עמודיו הכולל הוא כאלף עמודים אל תתפסי אותי במילה, כשהם מחולקים לשלושה ספרים. ולמעשה עיקרו הוא בעצם מסע מאוד ארוך עם המון דברים בפנים, כדי להשמיד טבעת... לפעמים מתעכבים שם טונות על דברים שלמה לעזאזל הסופר חשב שיעניינו אותנו?

מנוקד אני חושבת. אבל זה היה מזמן. יכול להיות שאני לא זוכרת.

ודווקא אני בסדר עם תיאורים, אם כי מדלגת כשאין לי מוזה.

מוזר לי שלא נתקלתי בספר, מה שכן, הסרט של שר הטבעות אליפות בעיני. 

ציטוט לדוגמא:

פרסום תוכנית הריסות בניין במרתף חשוך בתוך ארון תיוק תקוע בשירותים שאינם בשימוש ושעל דלתם נתלה השלט 'זהירות נמר'

אגב הוא לא הסופר המפורסם היחיד עם נטיות קפיטליסטיות. גם ג'ורג' אורוול המפורסם (חוות החיות) היה כזה.

ראיתי את הסרט מתישהו. היה נחמד.

אורוול דווקא היה סוציאליסט. הוא התנגד לקומוניזם כפי שהתבטא בברית המועצות, ועל כך כתב את חוות החיות. אבל שנא את הקפיטליזם והבורגנות, והיה מרקסיסט. 

ראה כאן: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%95%D7%A8%D7%92%27_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%9C

אבל תודה בכ"ז...

איך הייתי בשוק כשגיליתי את זה. 

הייתי בצומת ספרים ונתקלתי בספר שלו על מלחמת האזרחים בספרד, וקראתי את מה שהיה כתוב על הכריכה מאחורה, והתקשרתי נסער לאחותי ושאלתי אותה כמעט בבכי (טוב, אולי קצת הגזמתי בשביל הדרמה) אם היא ידעה שגו'רג' אורוול היה בעצם סוציאליסט... 

אבל זה פריט מידע חשוב. זה נותן פרספקטיבה אחרת לכתיבה שלו (וגם לאפשרות שיש שמאלנים שניתן לדבר איתם ברמה כזו או אחרת). 

אבל מבינים שזה בפועל לא עובד.

את באנגליה! אי אפשר להיות באנגליה בלי לקרוא את המדריך!! 

זה כמו להיות בגרמניה בלי לקרוא את מיין קאמפף או הניבלונגים. רק שהמדריך כתוב טוב (למי שתהה - טרם הייתי בגרמניה, וגם לא בתכניות). 

את צריכה להתבייש לך. ואחר כך לקחת מגבת ולהתייבש לך. 

א. פעם הבאה תגידו לפני - צעירים מעל עשרים

מבלי להבין דבר, כמובן (מלבד הכותרת). 

גרמנים מעיקים. לא יודעים לומר שלושה משפטים ברצף. חייבים לכתוב אותם כמשפט אחד במקום...

קראתי כבר יותר מדי חומר בגרמנית בחיי הקצרים. אין להם חוש שפה מפותח (חוש שפה מפותח = שפה שיהיה נח להשתמש בה, כמו, נניח, שפה שבה לא צריך לחכות לסוף המשפט - הארוך מאד ממילא - כדי להבין אם הפועל שהופיע במקום השני של המשפט הוא חסר או מלא. נניח). 

והתכוונתי יותר לחומר מחקרי בגרמנית. טרם יצאה לי לקרוא ספר-ספר בגרמנית (חוץ מפרקי תנ"ך בתרגום לותר). 

ממליץ על ספר ויקרא

ועל "הנסיכה הקסומה" (אם כי ניתן גם להסתפק בסרט) 

ועל "שלושה בסירה אחת" (אם כבר דיברנו על אנגליה)

ועל ספרים של קוני ויליס

ועל הארי פוטר, אבל אותו כבר קראת... 

בשביל מה עשית פסיכומטרי אם לא כדי להגיע לאוניברסיטה וללמוד גרמנית לתואר השני (אם את הולכת למדעי הרוח)? 

אוקיי. מחר בבוקר, אחרי שחרית, חנות הספרים הקרובה אלייך - "three men in a boat". ועוד לשאול על זה אם זו קלאסיקה... ביזיון שאין כדוגמתו! 

לפחות את הארי פוטר קראת

לגבי התוכן - א. אפשר לעשות תואר בלימודי גרמניה (ודווקא יש מה לעשות עם זה אח"כ במשרד החוץ, אני מניח, או בהוצאות ספרים... או באוניברסיטה! אני מניח שיש גם כמה מכוני מחקר שניתן יהיה למצוא בהם עבודה עם תואר כזה). ב. כמעט בכל תואר במדעי הרוח צריך שפה זרה שנייה בשביל להמשיך לתואר שני, ובחלקם מומלץ גרמנית. 

ג. נשים לא חייבות בתפילה?! אם את הולכת שנה הבאה למדרשה (וזכור לי שאת הולכת) - כדאי מהר מאד שתשני את הגישה... בייחוד אם תלמדי אצל הרב גיגי (הווה אומר - מגדל עז או ברוריה). הוא מחייב נשים בשלוש תפילות ביום. 

אבל בסיס האם שלי הוא האוניברסיטה העברית. הגרמנית היא כלי מבחינתי, לא מטרה  

נניח, כשאני יוצא אחרי המניין של שש בבוקר לאוניברסיטה - אני מגיע תוך רבע שעה...

אז בשעות האלה אפשר גם להגיע בזמן סביר מקטמון למכון גתה... 

אני עושה תואר שני במדעי הרוח... 

ו- ! אני מקווה שאת מבינה ש"תפילה אחת ביום" זה שחרית!! (איך אפשר להתחיל את היום בלי תפילה? זה נשמע כמו... כמו... כמו שבועות!!).

אני עושה תואר שני

"מנחה זה סבבה"... לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה!! שוש בעצמך...

ספר משעשע חח  יש לי אותו בבית.

ראיתי לפני כמה שנים שיצאה הוצאה חדשה לספר עם תמונות מהטיול המקורי אאל''ט.

יוהו, עשית לי חשק לקרוא אותו שוב.

יש לי דודה שמצטטת ממנו באופן קבוע. רק כדי להבין את הרפרנסים בשיחות איתה שווה לקרוא את הספר (אבל בלי קשר שווה לקרוא אותו)

לא תמיד מבין. ועושה את זה עם מילון צמוד. אבל את התחביר אני מצליח להבין יופי. 

רק בגלל השפה שלהם מגיע להם ימ"ש גדול... 

מהמשפטים הבודדים שיצא לי לשמוע מדוברי יידיש - אז זה קרוב מאד. 

אבל לדבר על 'יידיש' זה מצחיק, כי ככל שהולכים מזרחה כך היסוד הגרמני פוחת, ומתגבר היסוד הסלאבי ביידיש (יש איזורים שבהם זה מתקרב ל-80% מהשפה), ואז הקשר הוא רופף ביותר במקרה הטוב (כך למדתי משיחה ארוכה - מתל חצור ועד ירושלים - עם שתי מתנדבות נחמדות בחפירה בתל חצור שעובדות בתרגום מסמכים מיידיש לאנגלית. הן גם לימדו אותי כמה שירים ביידיש יותר מערבית, שהם אותם משפטים בודדים שיצא לי לשמוע...). 

אונה לך ואונה לך. 

סתם. אני מסכים שהספר מצוין. אבל יש אנשים שהוא היה להם יותר מדי ויליאם גולדמן. האנשים המסכנים האלה יכולים להסתפק בסרט. 

ו-היי, אי אפשר לקטול סרט עם Miracle Max, ולא ניתן לוותר על השורה האלמותית My name is וכו'! 

"פרשת ג'יין אייר" של ג'ספר פורד (והמשכיו. לצערי רק אחד תורגם לעברית - "לשקוע בספר טוב"). 

ברור...

לספר הראשון או לכל הסדרה כולה? (5 ספרים,+ אולי בתוספת גם אחד שנכתב לאחר מות הסופר בידי סופר אחר...)

הארי פוטר כל כך רדוד ומטופש שזה פשוט משעמם למרות האינטנסיביות של העלילה

המדריך לטרמפיסט זה הומור משובח

ושר הטבעות זה הפסגה של הספרות העולמית

יצירת מופת אנושית 

לא בר השוואה לשום דבר בעולם בכלל

עולם שלם קיים שם שאני לא בטוח האם הוא האמיתי או זה שכאן

הדברים אמורים כמובן גם לגבי הסילמריליון

נכון @ארוון

ונכון @עדן.

?

אם את שונאת - לפחות תדעי מה את שונאת... זה כמו להיות אנטישמי בלי להכיר יהודים. זה לא שווה בכלל. אתה אפילו לא יכול לדעת כמה זה מוצדק בלי להכיר אותם...

ראי כאן: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%93%D7%A2_%D7%91%D7%93%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99

וכאן: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94

הארי פוטר ללא ספק וחד משמעית הוא פנטזיה. 

מדע בדיוני זו סוגה שונה מאד, והרבה הספרים השייכים אליה הם איכותיים ביותר (אייזק אסימוב; קוני ויליס; רוברט היינליין ועוד). 

הרבה ספרי מדע בדיוני מעלים לדיון סוגיות מוסריות ופילוסופיות חשובות ביותר. הם מהווים מעין 'ניסוי מחשבתי' שמשמש בכל דיון פילוסופי, פשוט בצורה מעניינת יותר... 

ופנטזיה גם אני לא מחבב יתר על המידה; אבל הארי פוטר הוא פשוט יוצא מן הכלל (תרתי משמע, בהקשר הזה)... 

מאפשרים לו לדון בשאלה 'מהו אנושי'. 

קוני ויליס ב'מעבר' משחקת על התת-מודע, ב'ספר יום הדין' באחריות אישית, וב'מלבד הכלב' בדטרמיניזם (ובמובן מסוים גם השגחה פרטית). 

ויש עוד מלא דוגמאות. 

את השאר אני לא מכירה, אבל בד"כ זה מרגיש לי כמו ים של מילים ופחות מדי רלוונטיות

היא אחת הסופרות המשובחות בסוגה הזאת.

מספריה שתורגמו לעברית:

המשכוכית, 

ארץ לא נודעת, 

ספר יום הדין (הכי כבד שלה), 

מלבד הכלב (לדעתי הכי מוצלח שלה, וגם הכי מצחיק), 

מעבר (זה די רומן רומנטי... אבל באמת מרגש ומעניין)

אסטריקס זה לא מדע בדיוני. 

ו-@מוטיבציה - גורי לך! את לא אוהבת את אסטריקס?! זה כבר מחתת לכל ביקורת. אסטריקס זו אושיית תרבות!

חשבתי לרגע שפעם מוטיבציה אמרה לך שהיא לא אוהבת מדע בדיוני, כמו נניח אסטריקס. 

אותי זה דווקא לא מפתיע

ופנטזיה).

רק נזכיר שביקשת ממני לדעת איך כותבים את השם שלך בשפה האלפית...

ככה רושמים את השם 'עדן' בשפה האלפית - צעירים מעל עשרים

שר הטבעות קצת כבד/אפל מידי

המדריך ממש נפלא וגם הארי פוטר - אבל אני חושב שהארי פוטר קצת יותר טוב (למרות שזה אפילו לא אותו ז'אנר)

יש כאן סקרים מעניינים

הכי אהבתי מספרי טרי פראצ'ט את "בשורות טובות" (קראולי! He is the king!). 

שהספרים שלו על הפנים, טרי פראצ'ט הצליח להוציא masterpiece מהספר. 

נמרחתי מצחוק חצי מהספר. מבחינתי זה אומר שהוא עשה את העבודה (וללא ספק יש את האפקט הזה גם ב'עולם הדיסק'). 

את יודעת, עולם הדיסק זה פנטזיה. איך זה מסתדר עם מה שכתבת כאן - הארי פוטר זה פנטזיה ואני לא סובלת את שניהם (מדע בדיוני - צעירים מעל עשרים?

כנראה שיש לי הגדרה משלי למדע בדיוני. - צעירים מעל עשרים

יש ספר מרתק שהוא שילוב של פנטזיה, הגות עם הרבה אבסורדים, ועלילת מלחמה מסובכת.

בנוסף - גם הערך התזונאי שלו גבוה, יש בו הרבה היסטוריה חשובה (גם אם מעוותת במקצת) והוא מספק לא מעט תובנות על היהדות מהותה וזרמיה.

הספר הוא "תולדות מלחמות היהודים ברומאים" (גם שאר ספרי המחבר מומלצים).

ותודה לוירוס המרושע שהחזיר אותי לספר הזה השבת.

אירגנתי לי כבר רשימת קריאה שלמה של ספרים שעשיתם לי חשק לקרוא.

תפגשו אותי בעוד שבוע  סופר אינטלגנטית!

א. שלושה בסירה אחת (שקראתי כשהייתי ממש קטנה ועכשיו נזכרתי שאני רוצה לחדש את ההיכרות איתו ולהבין אותו יותר)

ב. המשך סדרת הטרמפיסט (קראתי רק את הראשון ואני לא מבינה למה)

ג. מלבד הכלב  (סתם כי הוא נשמע טוב)

(ד. שר הטבעות - אולי אולי. כי אמנם נוצר פה הרושם שהוא מרוח עד להחליא, אבל אנהי ממש רוצה לסמן וי על אחד הספרים שאני לא מצליחה להפסיק לשמוע את השם שלהם.)

אז תודה לך, עוגי, על אחד הסקרים היעילים והמועילים ביותר בהסטוריה העוגיית. 

בכיף, תודה לך!!

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !

שלום לך,

קראנו את הדברים בכובד ראש ובהרבה כבוד.

החוויה שאתה מתאר מוכרת לנו מאוד. לצערנו, אנחנו פוגשים מילואימניקים רבים שחוו שירות ממושך ואינטנסיבי, וחוזרים הביתה עם תחושת חוסר איזון, תנודות חדות במצב הרוח, כעס, אדישות ועייפות נפשית עמוקה. זה לא סימן לחולשה, ולא אומר ש"נדפק אצלך משהו" או שזה בלתי הפיך. ברוב המקרים מדובר בתגובה אנושית ונורמלית לעומס חריג ומתמשך.

העובדה שאתה מודע למצב, פונה לטיפולים, שומר על שגרות בריאות, וקבעת תור לפסיכיאטר – מעידה על אחריות, ולא על כשל. גם הפחד שאתה מתאר הוא פחד מוכר מאוד, והוא עצמו חלק מהעומס הנפשי, לא הוכחה שמשהו אבוד.

במיזם חיבור אנו מלווים חיילים ומילואימניקים שחווים בדיוק את המתח הזה בין תפקוד חיצוני לבין קריסה פנימית. החיבור הנכון למטפל מתאים, בזמן נכון ובקצב נכון, עושה הבדל משמעותי.

אם תרצה – נשמח לשוחח איתך באופן אישי, לשמוע, ולהתאים עבורך מטפל או מטפלת מנוסים בליווי מילואימניקים, בדיסקרטיות מלאה וללא התחייבות.

אבירן – מיזם חיבור

טלפון: 052-305-1783

אתה לא לבד, והמצב שאתה מתאר הוא בר־טיפול.