לא צריך לצפות מהורים לשלמות. הם אנשים עם חולשות בדיוק כמוך וכמו כל אחד.

להיות הורים זה מאוד מאוד קשה גם נפשית גם פיזית גם כלכלית. אני מניחה שבמשך שנים הוא השתדל לתת מה שהוא יכול. 

משום מה  נחשב שכשילד מתנהג לא יפה אז הורים צריכים להכיל ולהבין ולהיות שם. אבל אם הורה לא הצליח אז בושה וחרפה ואיך הוא יכול. זה לא מצדיק פגיעה או אכזריות או הזנחה כמובן.

[והנה, כבר  מצאת בו "ערכים" והתנהגות שלא כמו המילה שאמרת: אחרי הכל, לקבל  מאד מישהו שמפגין כלפיךָ זלזול, התעלמות, ניכור, וכו' -  זה נסיון לא קטן - ומעלה לא קטנה..]

אולי תגלו אחד את השני מחדש.. לפעמים זה אפילו מוציא לפעל כחות טובים שלא מכירים..

בגיל די צעיר.

לפעמים, על אף ש"מכירים" מגיל קטן - מגלים בגיל בוגר יותר דברים נוספים.

לא אומר שמה שאת רואה זה "שטויות".

אבל לפעמים, המבט הבוגר יותר מראה לנו מכלול של חיים, אולי קשיים שבגללם האדם נראה לנו ככה. אולי דברים שלא היכרנו.

יש בדיחה ידועה, "גויית", שמישהו אומר: בגיל 18, חשבתי שאבא שלי אידיוט גמור. בגיל 25 לא הצלחתי להבין איך הזקן התקדם כ"כ בכמה שנים האלו....

שפעם את כתבת שאת לא בקשר עם הורים ושאת מדווחת על שכנים ובכלל משליחה סיפור שלך על כולם . 

מה זה יועיל לבחורה הזאת? לפי סגנון נראה שהיא בגיל ההתבגרות. בגיל הזה אנחנו פתאום רואים שהורים לא מושלמים, שהם ככה וככה. לפעמים אנחנו צודקים ולפעמים טועים מחוסר ניסיון. יש דברים שאנחנו כועסים בגיל 15 ובגיל 30 רואים שזה נכון או לפחות מבינים את ההיגיון. 

והיום לילדים יש דרישות מהורים שלפני 20 שנה אף אחד לא העלה בדעתו.

יש גם משפחות מה שנקרא פשוטות ושיח שם אחר. הם צועקים בקולי קולות וזה לא אומר שמישהו שם מתעלל או באמת מתכוון למשהו שהם אומרים. יש ילדים שהם היפר או על הגבול או מפונקים אז הם על כל דבר נשכבים על הרצפה וצורכים או הורסים את הבית.

כפי שאני זוכרת מילדות שלי או מקרובים ברוסיה - בבתים עם משמעת נוקשה והרבה עונשים דווקא שקט ומסודר כי ילד לא יעז להשתולל או לצרוח אלא אם כן זה איזה סיפור מפחיד מחדשות שזה לא קורה הרבה.

אני זוכרת שילדה מכיתה שלי התחילה לשנוא את הוריה כי הם התגרשו - הם לא עשו לה כלום בחיים והתגרשו אגב בצורה נורמלית. עוד מישהי משכונה שלי התאבדה כי לא קנו לה שמלה לנשף סיום. התבגרות זה גיל דפוק

מה ילד אמור להרגיש בדיוק אם לא זה?

אני אפילו לא מכירה את הסיפור . זה היה איזשהו קש. לא מתאבדים בגלל שמלה. מתאבדים בגלל חסר אקוטי באהבה. 

או אפילו ממש לא מושלמים או אפילו לכיוון של לא בעלי מוסר בדיוק ולא בעלי מידות טובות

אבל אנחנו מחויבים לכבד את הורים בלי קשר. זה מה זה ילדותי לחשוב שהורים מושלמים וכשמיתוס מתנפץ ולרב הוא כן כי אף אחד לא מושלם להגיד " שונא אותם, לא מכבדת אותם. הם ככה וככה".

אז מה? הורים הם הורים. מעטים הם אנשים שאפשר להגיד - יופי הם הורים טובים ואף פעם לא עשו עוול.

ולא צריך לכתוב רוסיה - מלא אנשים פה מתלוננים על הורים ועל בני זוג והם לא רוסיה.

שנאה למישהו הורסת את הנשמה ושנאה להורה הורסת פי אלף. כי אם לא ההורה הזה אנחנו לא היינו קיימים.

והורה הזה קם אלינו בלילה וטיפל לנו בפצעים ויתר אולי על בגד בשביל עצמו כדי שילדה תהיה שמלה לשף ותחפושת לפורים. 

אז צריך לצאת משחור ולבן הזה. כן הורים הם לא מושלמים. ממש אפילו . אבל זה לא מחייב אותנו להתנהגות שלהם כי לנו יש את בחירה שלנו . ולא מחייב להיות אצלם כל הזמן. במינון נכון לפי מה שמתאים. ולא מחייב לסבול השפלות או עלבונות אבל לא לשנוא.

בן אדם לא יוכל לחיות בשקט כשהוא שונא את הוריו שהוא בעצם יצירה שלהם, זה ישליך לו על החיים.

והיום גיל 25 זה גיל 15 מלפני 50 שנה. 

????? ?? ???? ???. ?? ????? ???? ????? ???? ??? ?? ????, ?? ???? ??? ?? ???? ???? ???????? ????. ?? ????? ????? ???? ????? ?? ???? ?? ?????? ???? ????? ??? ??? ??? ??????, ???? ???? ????? ?????? ??? ???? ??? ???? ????.

(?? ?? ?? ??? ??, ?????, ?? ??? ??. ??? ?? ???? ????, ??? ???? ???? ???? ??? ???. ??? ??? ???? ??? ????? ???? ??? ???? ???? ???? ???????? ????? '??? ??? ??? ?????', ?????? ?????? ??? ?????,: ???? ??, ?????.)

לא בחרת מי יהיה אבא שלך.

ואת מחוייבת לכבד אותו ללא קשר להתנהגות שלו.

תתייעצי עם רב

היא גם על אב "רשע"..

כך דעת הרמב"ם. 

מרן בשו"ע: אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתיירא ממנו.

הטור חולק וברמ"א הביא דבריו בתור "יש אומרים" (וכן האוה"ח הקדוש, שאסור להכותם ולקללם אך אינו חייב לכבדם).

והב"ח כתב שנכון להחמיר כהרמב"ם. וכך גם בקיצור שולחן ערוך.

והש"ך אומר שאפילו לדעה השניה, אסור לצערם או לזלזל בהם. וכן הרב חיד"א (שלכשלעצמו פוסק שחייב לכבדם אפילו רשעים גמורים ועוברי עבירות בפעל, בין בין אדם למקום, בין בין אדם לחבירו, ואפילו אין מקום לחשוב שהרהרו בתשובה).

ה"קרדיט" למקורות שהבאתי, הוא ספר "מורא הורים וכיבודם" לרב נפתלי שמואל יונה.

גם, ראוי לציין - וגם, שלא מישהו יחשוב, "איזה בקיא"..... אז זה מעיון שם, ותמצות לטובת הקוראים.

זה קצת שונה ממה שמקודם.

כי מקודם לא ציינת התנהגות שלילית כלפייך, אלא כללית עליו. ואדרבה, עליו אמרת שהוא מאד מקבל אותך למרות יחסך המזלזל ומתנכר כלפיו.

יש לכך השלכה, לענ"ד.

נראה לי שיש להבחין בין אב שבכללי "לא מוצא חן" ואפילו למעלה מזה - לבין כאשר מדובר בהתנהלות כלפייך. גם כאשר ההתנהלות כלפייך היא "מתנכרת", זה לא פוטר מכיבוד הורים ומוראם; אבל לענ"ד, ברור שצריך לשים לב שאינך אמורה להיפגע מזה נפשית. כלומר: לא יעלה על הדעת שמישהו למשל, ישפיל את ביתו בקביעות וכד' - והיא בגלל צדיקוּת של כיבוד הורים, תרגיש מבפנים יותר ויותר "סמרטוט" חלילה, ופגיעה נפשית, ולא תעמוד מול זה בלי לאפשר.  מצוות כיבוד ומורא אפילו כלפי מישהו שהוא ח"ו "שלילי", זה מצד מה שנוגע אליו. אבל לא להשלים עם יחס שפוגע בקביעות ומזיק ח"ו. כך נראה לענ"ד.

הצלחה רבה באיזון בין הצדדים השונים.

ההגדרה ההלכתית של כבוד ומורא היא לא שהאבא יהיה דמות מופת בשבילך-

אלא שתוודאי שיש לו מה שהוא צריך לחיים בכבוד ולא להיות זרוק ברחובות... 

זהו. 

מותר לילד להתרחק מהורה אם הוא נפגע מזה. 

ויש כמה סיפורים בגמרא כגון זה

ממש מחזק. ולעניין- גם הורים עם חסרונות גדולים מתגלים כאכפתיים וכ"גב" לילדיהם. מכירה מישהי עם אב אלים אבל כשהיא נזקקה לעזרה מול גורמים מאיימים, הוא הציל אותה בחירוף נפש..

מציעה לחפש ולהאיר חזק  כל הזמן את ה יתרונות  ועבודת מידות גדולה- להשלים עם החסרונות. השם  ברא אותנו מלאים חסרונות

בהצלחה רבה רבה 

ופוגעת בבת שלי? ממש לא להשלים!! למה להיות קורבן? מה זו הגישה המטופשת הזו? 

יש להסתכל על הטוב, ולהעצים אותו. אבל צריך למצוא את הגבול הדק שבו אסור בשום אופן להסתכל על הטוב! אני בהלם מהדוגמה שנתת על אב אלים...אין שום הצדקה לכזו התנהגות. ועד שאב כזה לא יבקש סליחה אמיתית על מעשיו גם אם הוא יציל אותה ממוות, אין מה לסלוח לו. 

אז מהיכן הסקת שנתבקשה להיות קרבן?? היא תארה אופי בעייתי מאוד ואת זה לדעתי יש לקבל, כי היא לא אחראית לחנך אותו.

הדוגמא עם האבא האלים היא דוגמא קיצונית שבאה רק להגיד שבאופן בסיסי אפילו להורה כזה יש לפעמים אהבה לילדו (וזה  לגמרי לא אומר שיש לקבל את האלימות שלו). במקרה של הכותבת אני רואה זאת בעובדה שהוא מקבל את היחס המזלזל והמוגזם שלה כלפיו- כפי שהיא כתבה.

מקווה שהגישה שלי כבר פחות מטופשת בעינייך עכשו.

לי מאוד קשה לראות עידוד לסולחנות כלפי אלימות הורים לילדיהם (כי נכנסתי לנושא הזה מאוד חזק בעבודה שלי), ומכיוון שכך היה נשמע מדברייך הגבתי באופן הזה. תודה שהבהרת את הדברים. 

אני מבין מדבריך כי אב שמגן בחירוף נפש מפגיעה של אחרים בבניו, זה בסדר שהוא עצמו יפגע בהם. אב שאלים כנגד ילדיו הוא בעניי יותר מרשע אלא מוקצה ולכן יש להענישו ואסור באיסור חמור לכבדו.

יש מספיק אנשים מגעילים, חסרי אמפתיה ואלימים (מילולית ופיזית), שצריך וטוב לשנוא אותם. למה להיות כל כך בטוח בעצמך שהיא תשנה עמדה? אולי עדיף וטוב שתמשיך לשנוא אותו? למה להיות מזוכיסט ולהישאר עם בן אדם שפוגע בך? 

מה שאת מתארת מוכר מאד. 

אני מכירה מקרי קיצון .

למשל אישה אחת שאמא שלה התעמרה בה קשות. התעללות רגשית קשה -מאז ילדותה .  לטענתה של אותה אישה  ,בגלל היחסים האיומים במשפחתה היא לא נישאה מעולם . 

תחשבי איזה צער זה , וכמה אפשר להקפיד על הורים . והיא מקפידה.

אני מזכירה לה , שההורים שלה , למרות כל הטעויות , והיו טעויות , עשו מה שיכלו , עם הכלים שיכלו. אז לא היתה להם הרבה אהבה לתת לה , אז היה אוכל על השולחן . אז לא שמו לב למצוקות שלה , ואכן מבחינתם יותר טוב שלא התחתנה -אבל זה רק מלמד , שהם היו אנשים מסכנים במצוקה רגשית קשה . 

אז אפשר לגייס את החמלה כלפי ההורים והכבוד כלפי ההורים כדי להמשיך לחיות איתם . 

בזכותם את כאן בעולם , לטוב ולמוטב .

כמה שיותר תשתחררי מהכעס , ותסתכלי עליהם מהצד -כך ייטב לך , כי את תראי בעצמך אדם שונה מהם . כמו מישהו זר לחלוטין , שבא מבחוץ - וכל מטרתו היא לעזור להם . 

את חייבת בכבודו , אבל את גם חייבת להציל את הנשמה שבך . אחרי שתברחי , תוכלי לבוא לביקורים , לחייך ולכבד. אני מדברת בכאב לב, בתור אחת שלא ברחה בזמן . 

מה שאת עושה פה זה עבירה על כל כללי התורה מכיוון שכיבוד אב ואם הם ראשנים לכל  אז קודם כל אני ממליץ לך לחזור בך ב. לברוח מהביית זה לברוח מהמציאות ואת לא מרוויחה מזה כלום ג. את כולה ילדה מתבגרת וקטנה שלא מבינה כלום מהחיים שלה אז תסתמי את הפה ד. את כולה ילדה עם בעיות בנפש שצריכה יותר תשומת לב ..... ה.אני מציע שתתאבדי...

אני לא יודעת מי אתה, אבל האדם עם הבעיות הנפשיות זה אתה! לא היא. 

אגב, דרך ארץ קדמה לתורה! אי אפשר לומר על מצוות כיבוד הורים ובאותה נשימה לזלזל כל כך באחרים ואפילו לכתוב להם להתאבד. גם אם זה בציניות או משהו אחר.. 

לך לטפל בעצמך, תרכוש קצת אמפתיה כלפי קשיים של אחרים, לא יזיק. 

הדמיון אצל ילדים כלפי הוריהם  לעיתים הוא שגוי והוא נוטה לגרום לכך שלא תמיד מבינים את ההורים נכון. רק כשתהיי אמא לילדים ובפרט כשהם יתבגרו תביני סוף סוף את ההורים שלך. לאבא/אמא יש לחצים לא קלים בפרט בדור הזה. לחצים כלכליים חברתיים או נפשיים שמשפיעים על התנהגותם. אבא הוא אבא והוא מן הסתם רוצה בטובתך, ולכן הוא נראה לך קשה איתך כי הוא נוטה להגביל אותך ומטרתו היא בעיקר לשמור עלייך מפני הידרדרות וחשיפה לדברים שליילים. מתי מעריכים מה זה אבא? שחלילה הוא מסתלק מן העולם, ובודאי אנו לא רוצים להגיע לזה כדי שנדע להעריך. אולם כמובן יש מקרים כמו שאת מתארת שהאבא הוא חסר ערכים וכו' אולם מבחינת ההלכה יש לכבד אותו כפי שהוא כי זה אבא שלך, ודי בכך שהוא הביא אותך לעולם, דאג לך מבחינה גשמית ומן הסתם גם רוחנית זה מספיק חשוב כדי ללמוד לכבד אותו.

אני הייתי במצבך לפני כמעט עשרים שנה.

בעצת אנשי מקצוע, יצאתי מהבית להיות מדריכה בפנימיה.

היום אני נשואה באושר, ובזכות טיפולים שעברתי, אני מגדלת את ילדי אחרת לגמרי ממה שאני גדלתי.

ושוב: בעצת אנשי מקצוע: אנחנו מגיעים לבקר את הוריי רק לביקורים קצרים וללא לינה.

מאחלת לך למצוא את האושר בחיים, ולהצליח בחיים המאתגרים שלך!

אני מסכים איתך לגמרי....

זה יעזור לך אני בתוך...

ממה שאני מבין, שאת לא אוהבת את אבא שלך, בגלל שהוא לא מוכן להשתנות למה שאת רוצה, ולא בגלל שהוא רע.

את לא אוהבת את המראה שלו, ואת לא אוהבת את הדיבור שלו, ואת לא אוהבת איך שהוא מתלבש, ואת לא אוהבת את המוזיקה שהוא שומע... את מתביישת בו, והוא לא מוכן להשתנות, בגלל שהבת שלו רוצה...

כשאת פותחת את הפה... את משפילה אותו, והוא לא מוכן לספוג את ההשפלה... וזה זכותו, כי הוא לא אדם רע...

דרך אגב, יש לא מעט בנות ממוצא מזרחי, שרוצות שההורים שלהם ישתכנזו... זה לא אומר שאותן בנות צודקות, זה לא אומר שההורים שלהם רעים, או לא מתורבתים...

זה אומר שלאותן בנות יש רגשי נחיתות כל כך גדולים, שהן מתביישות בהורים שלהן, ובמוצא שלהן, והן שונאות את ההורים רק בגלל שמבחינתן הן גדלו בעדה הלא נכונה.

מכירה מלא מזרחיים, חייתי בילדות בעיר עם רוב מזרחי, ווואלה לא מכירה אחת שהתביישה בהורים שלה. 

לעומת זאת, כאשר עברנו לשכונה עם רוב אשכנזי, היו לי לפחות 3 חברות שהתביישו בהוריהן מסיבות שונות (אשכנזים כמובן).

בושה מהורים זה לא תלוי תרבות/ גזע, זה תלוי חינוך וטיב היחסים עם ההורים- וזה אינדווידואלי לאדם. 

ומה הקשר לגזענות?

כתבת "יש לא מעט בנות ממוצא מזרחי, שרוצות שההורים שלהם ישתכנזו.." כמו כן: "לצערינו, היו הרבה בני עדות מזרח שהתביישו בהורים שלהם."

כלומר שייכת בושה מההורים- לגזע (מזרחים לעומת אשכנזים). זו גזענות.

מעבר לכך שאני גם אמרתי שאין קשר כזה... וזה תלוי באופי ההורים ובאופי הילדים....

אם מבחינתך אין הבדל ואין גזעים, אז זה מחזק את מה שאמרתי- כך שיכולת לציין שיש ילדים שמתביישים בהוריהם, ולא בטוח שהם צודקים ושההורים לא רעים וכו... בלי לציין שדווקא ילדים מזרחיים מתביישים בהוריהם. 

מתוך "הגדה לפסח הטיפולית" של ד"ר מיכאל אבולעפיה. 

כמובן יתכן וזה תהליך. 

אבל זה קריאת כיוון. 

יש זעם. לא לטאטא אותו. ללכת לשדה פתוח או מטפלת ולהוציא את המוגלה. אח"כ 

לנסות להשלים. לא בכוח. 

לשאוב כוחות מהדמות שאמרת שתמיד ידעת למצוא לצד ההורים. 

שד' יאיר דרככם.

כי זה נוגע לתשובה שלי.

ויש לי מה לומר...

נראה לי שכששונאים את ההורה , זה עלול להפריע לתהליך של מציאת בן זוג.

גם אם יש סיבה מצויינת לשנוא את ההורה , וכבר היו מקרים מעולם -למשל לא עלינו -הורה פאדופיל ודברים מסוג זה . בשכונה שלי היה הורה שלא עלינו התאבד וגם רואים את הטראומה על הילדים .

אז אני חושבת שהכי נכון , זה לעבד את זה עם איש מקצוע -כי מי שנפגע בסופו של דבר זו את . והחיים לפנייך , והם יכולים וצריכים להיות טובים ומשמחים עם בן זוג. 

כי מתחילים לחשוב על איך אני רוצה את בן הזוג והחיים שלי

ומסתכלים על המודל שאני מכירה

ואז אומרים רוצה כככה או לא

אם ככה זה שלב מבורך והרגשות שאת מתארת  קשורים לזה מאוד 

זה הגיל שבו אנחנו מתנתקים ומתחברים מחדש לעצמינו ולהורים

ומצטרפת לדברי זקנת השבט מנסיון..

את כתבת באחת התגובות, שבסך הכל הוא בן אדם טוב, רק שהוא לא אוהב שהילדים מוכיחים אותו.

לשנוא אבא שלא רוצה לקבל ביקורת מהילדים שלו, נראה לי מוגזם...

בכלל כל התגובות בכלליות, ללא ירידה לפרטים...

בכל התגובות אין סיטואציה אחת של מקרה, שעשה אבא שלך, שייתן לקוראים להבין למה את שונאת אותו...

את לא חייבת לשתף, אבל את העלית את הדיון...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....