לא פשוטים בשידוכים]

ד"ר אבולעפיה מדבר על זה. 
מעניין לשמוע אותו.

לזוגיות פעם לעומת היום?

או לפחות, לא חשיבות מכרעת כמ שיש לו היום.

בן אדם היה עובד קשה מהבוקר עד הלילה, ורק רצה לראות את עצמו מסודר בחיים - עם אישה וילדים שימשיכו אחריו.

והאישה -  רצתה למצוא את עצמה כבר נשואה לגבר שידאג לה (לבד היה לה הרבה יותר קשה להסתדר בעולם).

שלא לדבר על זה שהשידוך היה נעשה בידי ההורים - ולמשודכים לא הייתה בדרך כלל הכרעה בנושא. 

בגדול - העולם היה יותר מידי קשוח ודורש מכדי שיהיה זמן להתבחבשויות ואהבות.

בקרב עשירי יון ורומא, במחזות של שייקספיר, ולהבדיל להבדיל - אצל שלצמה המלך. בקיצור - בקרב אנשים עם שפע של כסף ושל פנאי.

להמון העם, ברוב התקופות, לא הייתה פריבילגיה כזאת. 

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

הבנתי שהסברת את חנן. התכוונתי שההודעה שלו לא קשורה למה שכתבתי. והזעקתי את צ"ע בשבילו, לא בשבילך. את דווקא היית לי לתועלת מרובה.

כולנו יודעים מה קורה בכל חצר חסידית ברגע שהאדמו"ר מת, וזו לא המצאה חדשה. ולא חסרות גם 'מלחמות היהודים' אצל ליטאים (הפלג הנצי"בי מול הפלג הבריסקאי בוולוז'ין לא יכולים להוות מופת לאחדות...). 

בקיצור - זה שהיום המצב לא משהו בהקשר הזה - זה לא סיבה להשליך על המצב בעבר כאילו 'היה פה שמח לפני שנולדתי'... 

ואפילו לצורך העניין חסידה התחתנה עם מתנגד- והם חיו טוב ביחד

צא וראה מי היה הרב קוק
לדוגמא


ומהעבר אנחנו יכולים לקחת את הטוב.
אבל לא להסכים לרעות החולות של היום
שנובעות מההתקדמות המבורכת בכל מיני תחומים
[לטוב ולרע]

אני זוכר שהוא סבל מחרמות וחרפות. לפחות זה מה שלימדו אותי (עד היום, למעשה). 

איזו 'חסידה' (שבאמת ידעה משהו מהחיים שלה, ולא במקרה אבא שלה היה חסיד) התחתנה עם מתנגד? ואיך את יודעת שהם חיו טוב ביחד? 

אני פשוט חושב שזו פנטזיה. בדיוק כמו שיש היום אנשים שזה לא מעניין אותם - כך היו גם בעבר, ובדיוק כמו שהיום יש אנשים שחושבים ש'ערבוב' כזה הוא רעה חולה - כך היו גם בעבר. שום דבר לא השתנה מההיבט הזה. אם היתה איזושהי תקופה שהיה בה אחדות בעם ישראל - כנראה שלא היינו מחכים בגלות כ"כ הרבה זמן... 

היום כמו בעבר. אין שום הבדל, כפי שכתבתי. ולכן זה לא מסביר שום תופעה. 

עדיין]

ולא היה בכלל קמצוץ אנוכיות (חוץ מאשר אצל אלו שהתגרשו, כמובן). 

על רגל אחת - אני מפקפק בכך שזה קשור לאנוכיות. 

ואני מפקפק בנכונותה (אתה חושב שפעם לאנשים לא היו שאיפות וחלומות? או שכל החלומות האלה היו בנוסח פלורנס נייטיננגייל, שאגב - גם היא לא התחתנה, ראה כאן: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%A1_%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%99%D7%9C)

שאני חולק על דעתך... אני חושב שאפילו זה לגיטימי...

(אגב - אני חושב שכותרת כמו "על רגל אחת - יותר מדי אנוכיות" היא מתנצחת ומתווכחת בהגדרה, לתשומת לבך...)

על מה שקראתם בסיפורי צדיקים מלפני 400 שנה? את יודעת שיש אנשים צדיקים כאלו גם היום, נכון? 

את באמת חושבת שפעם כולם חשבו רק על הזולת? אין לי מושג מאיפה אתם מביאים את הדברים האלה, אבל תקראו שו"תים, ותראו כמה צרות עין והתרכזות יתר ב'אני' היתה בעבר (דברים שאני לא מתחיל לדמיין אפילו מתרחשים בבית הכנסת שלי, כמו ויכוחים על מי יקבל 'שישי'. נו, באמת). 

כפי שכתבתי למעלה, זו נראית לי פנטזיה שמשליכים בכח, מבלי נתונים, על תקופות שאין לנו את היכולת לבדוק לגביהן את המציאות, כדי למתוח ביקורת על תופעות שקיימות כיום ולא מוצאות חן בעינינו. אפשר לצאת נגד התרכזות היתר ב'אני', כלשונך, גם מבלי לטעון טענות בלתי מוכחות על מה שהיה בעבר, וגם מבלי לתלות בזה תופעות אחרות שאנו רואים כבעייתיות מבלי להוכיח את הקשר בין השתיים. 

זה שיש לזה ביטויים כאלו ואחרים שמאד בולטים לך, לא אומר שמה שאת לא מכירה (=העבר) היה פחות מהבחינה הזאת. כאמור בהודעתי הקודמת, יש דוגמאות רבות לצרות עין בדורות קודמים. 

יש מי שהראה, שבכל דור מופיעים מאמרים המבכים את השפה המתדלדלת של הדור הצעיר; כשהם לא שמים לב, שבעצם גם כשהם היו צעירים היה מי שביכה את השפה המתדלדלת שלהם, שהם בטוחים שהיא כ"כ רוויה ועשירה. 

אני בטוח שאם תעשי מחקר רציני תראי, שבכל דור יש מישהו שכותב על האגואיזם הפושה בכל חלקה טובה, וכמה לפני עשרים שנה היה נפלא כשכולם היו זולתניים קיצוניים, ואיזה נוער בררה אנחנו מגדלים. כמובן - אני לא עשיתי את המחקר הזה, וזו השערה בלבד. אבל אני פשוט לא מבין מאיפה הביטחון הרב הזה ש"ברור שישנה התרכזות" וכו' כבכותרת דברייך. 

אותן התופעות מקבלות ביטויים שונים לאורך השנים. 

אנחנו כנראה מניחים הנחות יסוד שונות לחלוטין (אני לא מקבל דבר כזה 'ירידת הדורות', ומבין אחרת לגמרי את ההבדל בין 'דור שעיסוקו העיקרי צרכי הגוף' - אם יש בכלל דבר כזה, לבין 'דור משוכלל ושבע'). 

א. בסופו של דבר כל דיון מגיע לכך שהנחות היסוד הן שונות, ומכאן ניתן (בניגוד לתפיסתו של ישעיהו לייבוביץ') לנסות לשכנע בהנחות היסוד. 

ב. "גלויים וידועים" זה לא טענה. זה חוזר בדיוק למה שאמרתי מקודם - שכך 'נהוג לומר', וזה שנוהגים לומר את זה - זה מפני שנוהגים לומר את זה בכל דור. כך שזה לא מרגש אותי, וזה בטח לא מפיל את חובת ההוכחה עליי (מי שטוען טענה הוא שצריך להוכיח אותה; אני טענתי שאין לי נתונים כדי לטעון טענה, את טענת טענה - אז מי צריך להביא הוכחה? יפה. את). 

ג. בואי ניזכר מה היתה הטענה המקורית - לא רק שהיום יש יותר התרכזות ב"אני", אלא גם שזה הגורם לרווקות מאוחרת ולגירושין מוקדמים. עצם העלאת הטענה של 'גלוי וידוע' שישנה תופעה X לא מוכיחה בשום צורה שהיא את הקשר בינה לבין תופעות אחרות (היא אפילו לא מוכיחה מתאם!). 

ד. לא הבנתי את החילוק בין עיסוק במשהו ברמה הכללית-ציבורית לעיסוק בו ברמה הפרטנית: חתונה וגירושין הם בסופו של דבר משהו מאד מאד מאד אישי ואינטימי. זה מזכיר מאד את הטענה שעלתה פה על ידי אחרים, שאנשים ויתרו על השאיפות הפרטיות שלהם בגלל 'מה יגידו השכנים' בתקופה שבה זה היה יותר חשוב מאשר המימוש העצמי; סלחי לי, אבל אני כבר חושב שהביקורת הזאת היא יותר על דורות עברו מאשר על הדור הנוכחי... (אני מעדיף להתגרש ולא לחיות עם אישה שכל הסיבה שלי לחיות איתה זה שהשכנה לא תרכל עליי. שהשכנה תלך לעזאזל מבחינתי). 

בקיצור: אם יש איזושהי משמעות לעיסוק ב'אני' בהקשר של נישואין וגירושין - הוא קשור לכל עיסוק ב'אני', הן הפרטי והן הציבורי. 

טוב שהסכמנו על משהו  

גם לפני חמש מאות שנה היה פשוט וברור לכולם שיש אתר שמעביר קול ממקום למקום וכדו', ושלא צריך מחקרים ולא שום דבר. ומאז התפתחה קצת התפיסה של האנושות, והגיעו למסקנה שכדי לטעון טענות על העולם צריך ממש לבדוק מה יש, ולא רק 'להרגיש בבטן'. אז את מוזמנת להמשיך להניח הנחות יסוד על בסיס ההיכרות הצרה שלך עם 5000 איש מקסימום (מתוך 7 מיליארד and counting), ומבלי להגדיר הגדרות ברורות; אבל זה לא הופך את מה שאני אומר לטעות, בדיוק כמו שהאמונה בקיומו של אתר לא הפכה את גלי הקול לטעות. 

בס"ד

אם התרכזות באני משמעותה אנוכיות וכ' אז אין שום נתונים שיגבו שהיום אנשים אנוכיים יותר.

ומה שמנית- קואוצ'נג, העצמה וכ' זה פיתוח האישיות, זה מודעות,

אין בכך שום דבר שאמור להביא למחלוקות בין בני אדם.

להפך. אדם עם מספיק בטחון עצמי יכול להעניק מבלי לצפות לתמורה-

כי הוא לא זקוק לאישורים מהסביבה לדעת שהוא בסדר.

אדם שעבר תהליך של העצמה אימון אישי, וכ' רק מתפתח מזה,

ולומד להסתכל באופן נכון יותר על עצמו, ביחס לסביבתו,
 להבין מה באמת מפריע לך בזולת, איזה דברים אצלך זה מעורר,

להשלים, להכיל...

ואם להסתכל על התורה שלנו היא מלאה בצמיחה אישית. 
תמיד היה עניין של ריכוז ב"אני"- על מנת לתקן.

וכדי לתקן ראשית יש לקבל את המציאות הקיימת- כדי שיהיה אפשר לעבוד עליה.

בקיצור אם ריכוז באני שווה למידה על תכונות הנפש וכ', 

זה הדבר האחרון שצריך להביא לפירוד בין יהודים..

פעם אבא היה בא לבן שלו ואומר לו "תשמע יצחק אתה מתחתן עם רבקה" ויצחק התחתן עם רבקה

היום יש הרבה הבדלים חרדי, דתי, דתי לאומי, לאומי דתי, דתי לאומי תורני, חרדי לאומי, דתי לאומי חרדי, לאומי חרדי דתי וכן הלאה.....

גאווה- אני יתחתן עם בחורה רגילה? אמא אמרה לי שאני הילד הכי מוצלח בעולם.....

צבא\שירות לאומי

לחפש את הבן\בת זוג בדיוק בתפר המתאים בין התרבות המערבית לתרבות היהודית  (זה חרדי מידי וזה פתוח מידי)

אין כבר ראייה מרחבית כללית מכאן אין גם רצון לקבל את האחר והשונה ממני (למרות שכבר שנים נושא השיתוף והאחר הוא אני וכל מיני סיסמאות הם בראש מעיינותיה של מערכת החינוך, אבל תלס הכל תיאורטית..)

מאמינה שגם השינוי במעמדה של האישה בחברה המערבית.

וכמובן התרבות המערבית שמציגה מציאות שאינה קיימת אותה מחפשים לשווא.

זה שהתגרשו פחות, זה כנראה לא נבע מכימיה טובה יותר בזוגיות..

גם הקלילות שבה כיום מפרקים משפחה, היא לא טובה במיוחד.

צריך למצוא היכן נמצאת נקודת האמצע.

עוד נתון מעניין, פעם לנשים לא היו נותנים לפתוח תיק גירושין אלא במקרים מאד נחוצים.

כיום 80% מהתיקים נפתחים ע"י נשים (ולא, רוב התיקים לא נפתחים מאלימות במשפחה).

אני חושב שזה נובע מזה שהילדים הולכים אוטו' לאמא, ושהיא גם לא משלמת מזונות,

אז אין לה כמעט מה להפסיד מפירוק המשפחה..

אני מכיר מישהי שלפני הגירושין הם הרוויחו ביחד 3500-4000 ש"ח,

עכשיו היא מרוויחה נטו יותר מ-5000 ש"ח (מדמי המזונות).

אח"כ כשהיו פותחים תיק גירושין, זה דבר שיכול לתת הקלות לבעל (במצבים מסויימים)..

אז זה לא יהיה רלוונטי לתיק הגירושים (במידה והוא בכלל ייפתח אי פעם)

אם אשה טוענת "מאיס עלי", אז באופן עקרוני אפשר לכפות את הבעל לתת לה גט.

אבל אם הבעל טוען ומוכיח שהיא הוסטה ע"י מישהו אחר, אז לא יכפו את הבעל.

לכן, אם זה הוקלט, אז יש ראיה בידי הבעל שהאשה הוסטה ע"י מישהו אחר,

ובמצב כזה לא יכפו את הבעל כ"כ מהר לתת גט לאשתו.

אם הכלה בעצמה הייתה אומרת את זה, אז היה אפשר לבטל לגמרי את הקידושין,

כי בקידושין חייבים שהכלה תתקדש לחתן מרצונה, וכאן היא לכאורה מראה חוסר רצון.

משתמשים בראיות כאלה כדי לפתור בעיות של עגינות ו/או ממזרות.

אמא שלי סיפרה לי על חבר שלה ללימודים שהציג לה פעם את ארוסתו במלים "הכירו את גרושתי לעתיד". כשהיא שאלה אותו איך הוא מדבר ככה בפני הבחורה, הוא אמר לה שהוא הצהיר בפניה והיא מודעת היטב לכך שהוא מתחתן רק כדי להביא שני ילדים מן הנישואין ואחר כך בכוונתו להתגרש. וכך היה (אחר כך קרו עוד כמה דברים מטורללים עם הבן אדם הזה, אבל אני אחסוך לכם). 

אבל כאמור, הבנאדם אחר כך הוכיח שהוא פסיכי על כל הראש (כך שכנראה זה מזלה שהוא התגרש ממנה. אם כי מלכתחילה אני לא מבין למה התחתנה איתו). 

שמעתי ממנה עוד סיפורים מוזרים על חברות שלה שהתחתנו. וזה מלפני ארבעים שנה פלוס מינוס, כך שבאמת קשה לי לקבל את הטיעונים על כך שמשהו השתנה בשנים האחרונות בהקשר הזה (אם כבר אז נראה לי שהשתנה לטובה...). 

בס"ד

והאמת אף פעם מעולם לא הרגשתי נחותה בגלל שאני גרושה,

ולהפך. הקהילה מאד תומכת, בשנים שהייתי מסורבת גט התפללו איתי, 
וגמרו ספרי תהילים, ובכלל אני מרגישה הרבה הערכה ואכפתיות. 
 

החל מדאגה לילדים שיהיה מי ייקח אותם לאבות ובנים בשבתות,
דרך אירוח בחגים -למרות שכבר שנים שאני בדרך כלל מארחת,

עדיין לא שוכחים להזמין אולי הפעם מתחשק לי להתארח,
ועד להצעות שידוכים שמגיעות לאו דווקא משדכניות,

אלא בכל הזדמנות שיש למישהי משהו שנרה מעניין,

גם בתלמוד תורה של הילדים, ולפני כן כשהם היו בגנים.

זה מניסיוני האישי לגבי "נחיתות".

ובכללי אני חושבת שיש לכך הרבה מאד סיבות אובייקטיביות, ונכונות.

למשל אי אפשר להתכחש לכך שפעם היה מקובל אלימות כלפי נשים,

והיום זו עילה לגירושין.

וכל שאר הנסיבות העובדתיות שהשתנו כמו שהעלו כאן.

לענ"ד זה ממש לא קשור לכך שהיום אנשים יותר אנוכיים. 

בחוג הנשים הגרושות שאני מכירה- אין אחת שהתגרשה בגלל אנוכיות, 
או חוסר יכולת לכבד, והאמת אפילו לא חיפוש משהו עמוק יותר.

רובן התגרשו על רקע של בעיות אובייקטיביות שפעם היו מטאטאים מתחת לשטיח-

(למשל קרובת משפחה מהדור הקודם חיה עם גבר חולה נפש,

וכמעט אף אחד לא ידע מה היא עוברת בבית, ומה הילדים עוברים,

כי האמינה שלטובת הילדים צריך כלפי חוץ שתהייה משפחה מושלמת. 
וזה שכולם כולל אותם ילדים ראו וחוו דברים מזעזעים שפגעו בשפיות נפשם-
לזה לא הייתה מודעות)

כדי שאף אחד לא יידע, והיום נשים כבר לא מוכנות לחיות ככה.

ואני מדגישה נשים כי סטטיסטית לרוב הנשים הן אלו שמפרקות את הקשר. 
 

גם הראשון זה סוג של חוסר ברצון. או יותר מדוייק אי רצינות.

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=23640&cat_id=3867

סדרת שעורים חדשה של ד"ר אבולעפיה מכון מאיר. 

מרווקות לנשואין.

בס"ד

עצם זה שהתורה מעלה את הגירושין כאופציה,

ובמקרים מסויימים אפילו כופה את האופציה על אחד הצדדים,

כבר אומר שזה לעיתים הפיתרון הכי אמתי והכי נכון.

קל מאד להסתכל מבחוץ ולחשוב שגירושין זה חוסר רצון להתאמץ.

משום מה אנשים ששופטים מבחוץ- לא מעלים על דעתם שגירושין זה דבר קשה וכואב,

וממש לא "הפיתרון הקל". 

אין שום דבר קל בלהתגרש.

החל מפרידה מהאדם שהכי אהבת בחייך,

ועד לכל מה שעוברים בבתי הדין, בתי המשפט וכ' וכ'.

לעתים הרבה יותר קל לטמון את הראש בחול ולחיות במציאות דמיונית שהכל עוד יסתדר.

לא הייתי מתיימרת לחשוב שאמישהו יודע יותר טוב מהתורה מה פיתרון ומה לא,

ולקחת תופעה כל כך רחבה ולכתוב שהכל נובע מ "דמיונות וחוסר רצון להתאמץ".

באמת כל כך ברור לך שכל האנשים שבחרו לפרק את הבית שלהם,

עשו את זה מחוסר רצון להתאמץ?????

זה- באמת לא רציני.

אני מכיר הרבה סיבות

זוגות מעולים כ"א בפני עצמו שהתאמצו ועשו הכל ואיתרע מזלם.

וגם ההפך שאחד הצדדים נפנף כי השני לא מרוויח מספיק. 

וגם שצד אחד קצת לא בסדר מכל מיני סיבות נפשיות,אופי וכו'. 

וגם כאלה שסובלים וממשיכים וגורמים נזק לעצמם ולסביבתם וחבל על כל יום שלא מתגרשים.  

הייתי צריך לסייג ולהגיד שלענ"ד יתכן שחלק מהמקרים נובעים מ..

שמעתי לא מזמן רב שאמר שלשון הרע השורש שלו הוא חוסר התחשבות בסביבתך

שיש כאן עוד אנשים בסביבתי. 

גם אם אתה צודק במיליון אחוז זה לא משנה אתה צריך לחשוב מה זה יכול לגרום. 

אז כנראה שהוכחת לי את זה. 

סליחה.

בס"ד

גם אני פעם הייתי בטוחה במאה האחוזים שעם כל דבר- כולל כל דבר,

ניתן להתמודד בתוך הנישואין. הייתי קיצונית באמונה הזאת אפילו...

(שום יועץ זוגי או רב מאלו שעברנו לא הבינו למה אני עדיין לא מפרקת)
לעיתים הקב"ה פשוט מראה אחרת...

התשובה מורכבת.

אני חושבת שחלק מהסיבה זה בגלל שיש לנו ציפיות מאוד גבוהות מהקשר הזוגי. (אגב, נראה לי שלצעירים בעולם החרדי יש ציפיות שונות ואחרות- מה שמאפשר חתונה ובנית קשר בצורה קלה יותר. חברה חרדית אמרה לי במפורש :, לא הבנתי בכלל...הייתי בת עשרים והיה לי נחמד איתו".ב"ה טוב להם, אבל זה משקף את רמת הציפיות והבנת מהות הקשר)

בכלל, אנחנו בדור של גאולה אז כמו שהקשר בין עם ישראל לקב"ה הולך ומעמיק ומתגלה מחדש, ככה גם הקשר בין איש לאישה מעמיק ומתגלה מחדש. הבעיה שלנו זה יוצר קשיים. כי לא מספיק לנו שיהיה נחמד, ושיביא פרנסה ושהאישה תלד ותטפל בילדים. אנחנו מחפשים את עומק הקשר, את החברות העמוקה והפנימית.

מצד אחד זה כ"כ אמיתי, מצד שני זה חוסם.

דבר נוסף- השינוי בתפקידים המסורתיים של האיש והאישה יצר שינוי גדול. יש נשים שנוטות להיות יותר כמו פעם- בבית עם הילדים והבישולים ויש נשים שנוטות לצאת, לפתח קריירות וכו'. כשהתפקידים לא ברורים מראש- יותר קשה ליצור קשר, יותר קשה לבנות בית.

וכמובן- תרבות המערב שחופרת לנו מכל הכיוונים ומשדרת לנו יופי מהו ואהבה מהי. שקריים כמובן.

פעם הייתי טרמפיסט אצל חרדי שאמר

"אצלכם נפגשים כמו בני אדם הא" 

טוב זה היה רוח הדברים לא זוכר מילים מדוייקות

ז"א שגם הם היו שמחים לרומנטיקה אנושית בסיסית. 

עם יותר הקשבה לגוף ולפנימיות ולמה שעובר על הנפש שלך 

ופחות כללים חברתייים וסיסמאות דתיות נוקשות

זה לא שהוא נתפס אחרת לדעתי (בהכללה גסה) הוא פשוט נדחק ומושתק 

מפחד הגוף ומעלליו הידועים.

עיין ערך שכנינו לדת ופרשנותם המוטעית עד כדי אי נישואין. 

באותה מידה בישיבה ידועה לא שרים זמירות שבת כי זה ביטול תויירי 

היושב במרומים הוא קשוח וכמה שנהיה יותר תפוסים וקפוצים יותר טוב.

. 

הוא מחפש מידות

ואני שיהיה כיף ?

רק מציינת שזה שהבחורה התחתנה כי היה לה נחמד ולא הבינה יותר מדי, לא אומר שהקשר פחות טוב בהמשך.

לפעמים הרבה הרבה יותר טוב.

אין הרבה ברברת כמו בעולם המודרני, אבל יש הרבה יותר מהדברים החשובים: שצריך לכבד ולאהוב את אשתו יותר מגופו. יש הרבה זוגות למופת. פשוט לקנא.

קצת צורם לי כל מה שכתבו פה על הזוגיות בחברה החרדית, ואני מתפלאה עלייך שגם את כתבת ככה קצת שטחי..

כולם פה כותבים מחוסר היכרות, שיהיה לכם ברור.

זה נכון שמתחתנים צעירים ולא מבינים כלום בגיל הזה, אבל גם דתיים לאומיים לא מבינים כלום.. גם לא בגיל 25.

קצת נעלבתי בשם הציבור החרדי.

שזה בעיקר תגובת-נגד לניסיונות להציג את הדרך החרדית בהקשר הזה כאידיליה מוחלטת ללא החסרונות שלה. אז אנשים קצת נסחפים בהצגת העניין כתופעה שלילית (וכמו שאנשים שמתנגדים לגישה ה'מודרנית' כתבו פה דברים מזעזעים על אנוכיות וילדותיות של כל מי שמתחתן מאוחר. קצת נעלבתי בשם הרווקים המבוגרים...). 

אני בטוח, אגב, שבציבור החרדי חושבים דברים נוראיים עליי בחזרה (מבלי באמת להכיר); אז אין לי הרבה נקיפות מצפון... אבל את צודקת שבאופן עקרוני כדי להבין תופעה לעומק צריך לנסות להבין אותה מתוכה, ולא בהשקפה עליה מבחוץ (בטח שלא השקפה שהיא מראש שיפוטית). אבל נורא קשה לעשות את זה (שימי לב שבעצמך כתבת ש'יש שם יותר מדברים חשובים יותר'. וכי בעולם הדתי לאומי אין "אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו"? יש פחות מזה? האמנם?)

אפילו ברמה טכנית. 

היום יש יותר שיח של זכויות וכיף ופחות של חובות

היום יש פחות לחץ חברתי. תוחלת חיים עלתה ויש יותר מודעות לבריאות. אז בני ארבעים מרגישים ונראים צעירים וחושבים שיש להם זמן. 

היום קריירה נחשבת יותר ממשפחה

היום זה בסדר להביא ילדים מחוץ לנישואין או לנהל מערכת זוגית בלי להתחתן - לפני כמה עשורים זה היה ממש לא בסדר.

לוקח הרבה זמן עד שמסיימים 12 שנות לימוד, ישיבה, צבא, שירות לאומי, שנת מדרשה, טיול שחרור, לימודי מקצוע שגם אותם לפעמים לומדים במשך 7 שנים .

בעבר הרחוק יותר אישה לא יכלה להסתדר כלכלית בלי בעל. וגברים ממש לא הבינו בעבודות בית וילדים.

רק היום נפתחו 2-3 שירושרים תחת הכותרת "בחורים מישיבה כזאת וכזאת מה אתם אומרים עליהם" וזה רק תתי מגזר של הדתי לאומי

סבא וסבתא שלי נפגשו בצבא, התאהבו והתחתנו.

ממה שאני יודעת עליהם היום, אין לי מושג איך הם הסתדרו יחד מבחינה רגשית ואידאולוגית.

הסבתא השניה שלי התחתנה פעמיים, בנסיבות משפחתיות (בפעם הראשונה בילדותה, עם קרוב משפחה. והיא לא התגרשה. למרות שהוא לא היה בעל כל כך מוצלח, לפי הסיפורים שלה.)

כמו שכבר כתבו כאן, היום זה לחיוב ולשלילה, שיש הרבה יותר ציפיות והרבה יותר אפשרויות, גם בבחירת בן זוג, וגם בצורת חיי המשפחה, מה שמאפשר הרבה יותר דיוק וסיפוק מצד אחד (בשני התחומים) וגם הרבה יותר בלבול וחוסר שביעות רצון.

זה על קצה המזלג, לדעתי, ההבדל בין פעם להיום.

התייחסו לחיים יותר ברצינות. היום מחפשים את ההנאה הקרובה. לא בונים לטווח ארוך.

בגלל שיודעים שבונים לטווח ארוך- מחיפוש דקדקני עד מאוד. יותר מדי לפעמים.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.