לא פשוטים בשידוכים]

ד"ר אבולעפיה מדבר על זה. 
מעניין לשמוע אותו.

לזוגיות פעם לעומת היום?

או לפחות, לא חשיבות מכרעת כמ שיש לו היום.

בן אדם היה עובד קשה מהבוקר עד הלילה, ורק רצה לראות את עצמו מסודר בחיים - עם אישה וילדים שימשיכו אחריו.

והאישה -  רצתה למצוא את עצמה כבר נשואה לגבר שידאג לה (לבד היה לה הרבה יותר קשה להסתדר בעולם).

שלא לדבר על זה שהשידוך היה נעשה בידי ההורים - ולמשודכים לא הייתה בדרך כלל הכרעה בנושא. 

בגדול - העולם היה יותר מידי קשוח ודורש מכדי שיהיה זמן להתבחבשויות ואהבות.

בקרב עשירי יון ורומא, במחזות של שייקספיר, ולהבדיל להבדיל - אצל שלצמה המלך. בקיצור - בקרב אנשים עם שפע של כסף ושל פנאי.

להמון העם, ברוב התקופות, לא הייתה פריבילגיה כזאת. 

האם נדרשת פה התערבות מצד צ"ע? 

הבנתי שהסברת את חנן. התכוונתי שההודעה שלו לא קשורה למה שכתבתי. והזעקתי את צ"ע בשבילו, לא בשבילך. את דווקא היית לי לתועלת מרובה.

כולנו יודעים מה קורה בכל חצר חסידית ברגע שהאדמו"ר מת, וזו לא המצאה חדשה. ולא חסרות גם 'מלחמות היהודים' אצל ליטאים (הפלג הנצי"בי מול הפלג הבריסקאי בוולוז'ין לא יכולים להוות מופת לאחדות...). 

בקיצור - זה שהיום המצב לא משהו בהקשר הזה - זה לא סיבה להשליך על המצב בעבר כאילו 'היה פה שמח לפני שנולדתי'... 

ואפילו לצורך העניין חסידה התחתנה עם מתנגד- והם חיו טוב ביחד

צא וראה מי היה הרב קוק
לדוגמא


ומהעבר אנחנו יכולים לקחת את הטוב.
אבל לא להסכים לרעות החולות של היום
שנובעות מההתקדמות המבורכת בכל מיני תחומים
[לטוב ולרע]

אני זוכר שהוא סבל מחרמות וחרפות. לפחות זה מה שלימדו אותי (עד היום, למעשה). 

איזו 'חסידה' (שבאמת ידעה משהו מהחיים שלה, ולא במקרה אבא שלה היה חסיד) התחתנה עם מתנגד? ואיך את יודעת שהם חיו טוב ביחד? 

אני פשוט חושב שזו פנטזיה. בדיוק כמו שיש היום אנשים שזה לא מעניין אותם - כך היו גם בעבר, ובדיוק כמו שהיום יש אנשים שחושבים ש'ערבוב' כזה הוא רעה חולה - כך היו גם בעבר. שום דבר לא השתנה מההיבט הזה. אם היתה איזושהי תקופה שהיה בה אחדות בעם ישראל - כנראה שלא היינו מחכים בגלות כ"כ הרבה זמן... 

היום כמו בעבר. אין שום הבדל, כפי שכתבתי. ולכן זה לא מסביר שום תופעה. 

עדיין]

ולא היה בכלל קמצוץ אנוכיות (חוץ מאשר אצל אלו שהתגרשו, כמובן). 

על רגל אחת - אני מפקפק בכך שזה קשור לאנוכיות. 

ואני מפקפק בנכונותה (אתה חושב שפעם לאנשים לא היו שאיפות וחלומות? או שכל החלומות האלה היו בנוסח פלורנס נייטיננגייל, שאגב - גם היא לא התחתנה, ראה כאן: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%A1_%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%99%D7%9C)

שאני חולק על דעתך... אני חושב שאפילו זה לגיטימי...

(אגב - אני חושב שכותרת כמו "על רגל אחת - יותר מדי אנוכיות" היא מתנצחת ומתווכחת בהגדרה, לתשומת לבך...)

על מה שקראתם בסיפורי צדיקים מלפני 400 שנה? את יודעת שיש אנשים צדיקים כאלו גם היום, נכון? 

את באמת חושבת שפעם כולם חשבו רק על הזולת? אין לי מושג מאיפה אתם מביאים את הדברים האלה, אבל תקראו שו"תים, ותראו כמה צרות עין והתרכזות יתר ב'אני' היתה בעבר (דברים שאני לא מתחיל לדמיין אפילו מתרחשים בבית הכנסת שלי, כמו ויכוחים על מי יקבל 'שישי'. נו, באמת). 

כפי שכתבתי למעלה, זו נראית לי פנטזיה שמשליכים בכח, מבלי נתונים, על תקופות שאין לנו את היכולת לבדוק לגביהן את המציאות, כדי למתוח ביקורת על תופעות שקיימות כיום ולא מוצאות חן בעינינו. אפשר לצאת נגד התרכזות היתר ב'אני', כלשונך, גם מבלי לטעון טענות בלתי מוכחות על מה שהיה בעבר, וגם מבלי לתלות בזה תופעות אחרות שאנו רואים כבעייתיות מבלי להוכיח את הקשר בין השתיים. 

זה שיש לזה ביטויים כאלו ואחרים שמאד בולטים לך, לא אומר שמה שאת לא מכירה (=העבר) היה פחות מהבחינה הזאת. כאמור בהודעתי הקודמת, יש דוגמאות רבות לצרות עין בדורות קודמים. 

יש מי שהראה, שבכל דור מופיעים מאמרים המבכים את השפה המתדלדלת של הדור הצעיר; כשהם לא שמים לב, שבעצם גם כשהם היו צעירים היה מי שביכה את השפה המתדלדלת שלהם, שהם בטוחים שהיא כ"כ רוויה ועשירה. 

אני בטוח שאם תעשי מחקר רציני תראי, שבכל דור יש מישהו שכותב על האגואיזם הפושה בכל חלקה טובה, וכמה לפני עשרים שנה היה נפלא כשכולם היו זולתניים קיצוניים, ואיזה נוער בררה אנחנו מגדלים. כמובן - אני לא עשיתי את המחקר הזה, וזו השערה בלבד. אבל אני פשוט לא מבין מאיפה הביטחון הרב הזה ש"ברור שישנה התרכזות" וכו' כבכותרת דברייך. 

אותן התופעות מקבלות ביטויים שונים לאורך השנים. 

אנחנו כנראה מניחים הנחות יסוד שונות לחלוטין (אני לא מקבל דבר כזה 'ירידת הדורות', ומבין אחרת לגמרי את ההבדל בין 'דור שעיסוקו העיקרי צרכי הגוף' - אם יש בכלל דבר כזה, לבין 'דור משוכלל ושבע'). 

א. בסופו של דבר כל דיון מגיע לכך שהנחות היסוד הן שונות, ומכאן ניתן (בניגוד לתפיסתו של ישעיהו לייבוביץ') לנסות לשכנע בהנחות היסוד. 

ב. "גלויים וידועים" זה לא טענה. זה חוזר בדיוק למה שאמרתי מקודם - שכך 'נהוג לומר', וזה שנוהגים לומר את זה - זה מפני שנוהגים לומר את זה בכל דור. כך שזה לא מרגש אותי, וזה בטח לא מפיל את חובת ההוכחה עליי (מי שטוען טענה הוא שצריך להוכיח אותה; אני טענתי שאין לי נתונים כדי לטעון טענה, את טענת טענה - אז מי צריך להביא הוכחה? יפה. את). 

ג. בואי ניזכר מה היתה הטענה המקורית - לא רק שהיום יש יותר התרכזות ב"אני", אלא גם שזה הגורם לרווקות מאוחרת ולגירושין מוקדמים. עצם העלאת הטענה של 'גלוי וידוע' שישנה תופעה X לא מוכיחה בשום צורה שהיא את הקשר בינה לבין תופעות אחרות (היא אפילו לא מוכיחה מתאם!). 

ד. לא הבנתי את החילוק בין עיסוק במשהו ברמה הכללית-ציבורית לעיסוק בו ברמה הפרטנית: חתונה וגירושין הם בסופו של דבר משהו מאד מאד מאד אישי ואינטימי. זה מזכיר מאד את הטענה שעלתה פה על ידי אחרים, שאנשים ויתרו על השאיפות הפרטיות שלהם בגלל 'מה יגידו השכנים' בתקופה שבה זה היה יותר חשוב מאשר המימוש העצמי; סלחי לי, אבל אני כבר חושב שהביקורת הזאת היא יותר על דורות עברו מאשר על הדור הנוכחי... (אני מעדיף להתגרש ולא לחיות עם אישה שכל הסיבה שלי לחיות איתה זה שהשכנה לא תרכל עליי. שהשכנה תלך לעזאזל מבחינתי). 

בקיצור: אם יש איזושהי משמעות לעיסוק ב'אני' בהקשר של נישואין וגירושין - הוא קשור לכל עיסוק ב'אני', הן הפרטי והן הציבורי. 

טוב שהסכמנו על משהו  

גם לפני חמש מאות שנה היה פשוט וברור לכולם שיש אתר שמעביר קול ממקום למקום וכדו', ושלא צריך מחקרים ולא שום דבר. ומאז התפתחה קצת התפיסה של האנושות, והגיעו למסקנה שכדי לטעון טענות על העולם צריך ממש לבדוק מה יש, ולא רק 'להרגיש בבטן'. אז את מוזמנת להמשיך להניח הנחות יסוד על בסיס ההיכרות הצרה שלך עם 5000 איש מקסימום (מתוך 7 מיליארד and counting), ומבלי להגדיר הגדרות ברורות; אבל זה לא הופך את מה שאני אומר לטעות, בדיוק כמו שהאמונה בקיומו של אתר לא הפכה את גלי הקול לטעות. 

בס"ד

אם התרכזות באני משמעותה אנוכיות וכ' אז אין שום נתונים שיגבו שהיום אנשים אנוכיים יותר.

ומה שמנית- קואוצ'נג, העצמה וכ' זה פיתוח האישיות, זה מודעות,

אין בכך שום דבר שאמור להביא למחלוקות בין בני אדם.

להפך. אדם עם מספיק בטחון עצמי יכול להעניק מבלי לצפות לתמורה-

כי הוא לא זקוק לאישורים מהסביבה לדעת שהוא בסדר.

אדם שעבר תהליך של העצמה אימון אישי, וכ' רק מתפתח מזה,

ולומד להסתכל באופן נכון יותר על עצמו, ביחס לסביבתו,
 להבין מה באמת מפריע לך בזולת, איזה דברים אצלך זה מעורר,

להשלים, להכיל...

ואם להסתכל על התורה שלנו היא מלאה בצמיחה אישית. 
תמיד היה עניין של ריכוז ב"אני"- על מנת לתקן.

וכדי לתקן ראשית יש לקבל את המציאות הקיימת- כדי שיהיה אפשר לעבוד עליה.

בקיצור אם ריכוז באני שווה למידה על תכונות הנפש וכ', 

זה הדבר האחרון שצריך להביא לפירוד בין יהודים..

פעם אבא היה בא לבן שלו ואומר לו "תשמע יצחק אתה מתחתן עם רבקה" ויצחק התחתן עם רבקה

היום יש הרבה הבדלים חרדי, דתי, דתי לאומי, לאומי דתי, דתי לאומי תורני, חרדי לאומי, דתי לאומי חרדי, לאומי חרדי דתי וכן הלאה.....

גאווה- אני יתחתן עם בחורה רגילה? אמא אמרה לי שאני הילד הכי מוצלח בעולם.....

צבא\שירות לאומי

לחפש את הבן\בת זוג בדיוק בתפר המתאים בין התרבות המערבית לתרבות היהודית  (זה חרדי מידי וזה פתוח מידי)

אין כבר ראייה מרחבית כללית מכאן אין גם רצון לקבל את האחר והשונה ממני (למרות שכבר שנים נושא השיתוף והאחר הוא אני וכל מיני סיסמאות הם בראש מעיינותיה של מערכת החינוך, אבל תלס הכל תיאורטית..)

מאמינה שגם השינוי במעמדה של האישה בחברה המערבית.

וכמובן התרבות המערבית שמציגה מציאות שאינה קיימת אותה מחפשים לשווא.

זה שהתגרשו פחות, זה כנראה לא נבע מכימיה טובה יותר בזוגיות..

גם הקלילות שבה כיום מפרקים משפחה, היא לא טובה במיוחד.

צריך למצוא היכן נמצאת נקודת האמצע.

עוד נתון מעניין, פעם לנשים לא היו נותנים לפתוח תיק גירושין אלא במקרים מאד נחוצים.

כיום 80% מהתיקים נפתחים ע"י נשים (ולא, רוב התיקים לא נפתחים מאלימות במשפחה).

אני חושב שזה נובע מזה שהילדים הולכים אוטו' לאמא, ושהיא גם לא משלמת מזונות,

אז אין לה כמעט מה להפסיד מפירוק המשפחה..

אני מכיר מישהי שלפני הגירושין הם הרוויחו ביחד 3500-4000 ש"ח,

עכשיו היא מרוויחה נטו יותר מ-5000 ש"ח (מדמי המזונות).

אח"כ כשהיו פותחים תיק גירושין, זה דבר שיכול לתת הקלות לבעל (במצבים מסויימים)..

אז זה לא יהיה רלוונטי לתיק הגירושים (במידה והוא בכלל ייפתח אי פעם)

אם אשה טוענת "מאיס עלי", אז באופן עקרוני אפשר לכפות את הבעל לתת לה גט.

אבל אם הבעל טוען ומוכיח שהיא הוסטה ע"י מישהו אחר, אז לא יכפו את הבעל.

לכן, אם זה הוקלט, אז יש ראיה בידי הבעל שהאשה הוסטה ע"י מישהו אחר,

ובמצב כזה לא יכפו את הבעל כ"כ מהר לתת גט לאשתו.

אם הכלה בעצמה הייתה אומרת את זה, אז היה אפשר לבטל לגמרי את הקידושין,

כי בקידושין חייבים שהכלה תתקדש לחתן מרצונה, וכאן היא לכאורה מראה חוסר רצון.

משתמשים בראיות כאלה כדי לפתור בעיות של עגינות ו/או ממזרות.

אמא שלי סיפרה לי על חבר שלה ללימודים שהציג לה פעם את ארוסתו במלים "הכירו את גרושתי לעתיד". כשהיא שאלה אותו איך הוא מדבר ככה בפני הבחורה, הוא אמר לה שהוא הצהיר בפניה והיא מודעת היטב לכך שהוא מתחתן רק כדי להביא שני ילדים מן הנישואין ואחר כך בכוונתו להתגרש. וכך היה (אחר כך קרו עוד כמה דברים מטורללים עם הבן אדם הזה, אבל אני אחסוך לכם). 

אבל כאמור, הבנאדם אחר כך הוכיח שהוא פסיכי על כל הראש (כך שכנראה זה מזלה שהוא התגרש ממנה. אם כי מלכתחילה אני לא מבין למה התחתנה איתו). 

שמעתי ממנה עוד סיפורים מוזרים על חברות שלה שהתחתנו. וזה מלפני ארבעים שנה פלוס מינוס, כך שבאמת קשה לי לקבל את הטיעונים על כך שמשהו השתנה בשנים האחרונות בהקשר הזה (אם כבר אז נראה לי שהשתנה לטובה...). 

בס"ד

והאמת אף פעם מעולם לא הרגשתי נחותה בגלל שאני גרושה,

ולהפך. הקהילה מאד תומכת, בשנים שהייתי מסורבת גט התפללו איתי, 
וגמרו ספרי תהילים, ובכלל אני מרגישה הרבה הערכה ואכפתיות. 
 

החל מדאגה לילדים שיהיה מי ייקח אותם לאבות ובנים בשבתות,
דרך אירוח בחגים -למרות שכבר שנים שאני בדרך כלל מארחת,

עדיין לא שוכחים להזמין אולי הפעם מתחשק לי להתארח,
ועד להצעות שידוכים שמגיעות לאו דווקא משדכניות,

אלא בכל הזדמנות שיש למישהי משהו שנרה מעניין,

גם בתלמוד תורה של הילדים, ולפני כן כשהם היו בגנים.

זה מניסיוני האישי לגבי "נחיתות".

ובכללי אני חושבת שיש לכך הרבה מאד סיבות אובייקטיביות, ונכונות.

למשל אי אפשר להתכחש לכך שפעם היה מקובל אלימות כלפי נשים,

והיום זו עילה לגירושין.

וכל שאר הנסיבות העובדתיות שהשתנו כמו שהעלו כאן.

לענ"ד זה ממש לא קשור לכך שהיום אנשים יותר אנוכיים. 

בחוג הנשים הגרושות שאני מכירה- אין אחת שהתגרשה בגלל אנוכיות, 
או חוסר יכולת לכבד, והאמת אפילו לא חיפוש משהו עמוק יותר.

רובן התגרשו על רקע של בעיות אובייקטיביות שפעם היו מטאטאים מתחת לשטיח-

(למשל קרובת משפחה מהדור הקודם חיה עם גבר חולה נפש,

וכמעט אף אחד לא ידע מה היא עוברת בבית, ומה הילדים עוברים,

כי האמינה שלטובת הילדים צריך כלפי חוץ שתהייה משפחה מושלמת. 
וזה שכולם כולל אותם ילדים ראו וחוו דברים מזעזעים שפגעו בשפיות נפשם-
לזה לא הייתה מודעות)

כדי שאף אחד לא יידע, והיום נשים כבר לא מוכנות לחיות ככה.

ואני מדגישה נשים כי סטטיסטית לרוב הנשים הן אלו שמפרקות את הקשר. 
 

גם הראשון זה סוג של חוסר ברצון. או יותר מדוייק אי רצינות.

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=23640&cat_id=3867

סדרת שעורים חדשה של ד"ר אבולעפיה מכון מאיר. 

מרווקות לנשואין.

בס"ד

עצם זה שהתורה מעלה את הגירושין כאופציה,

ובמקרים מסויימים אפילו כופה את האופציה על אחד הצדדים,

כבר אומר שזה לעיתים הפיתרון הכי אמתי והכי נכון.

קל מאד להסתכל מבחוץ ולחשוב שגירושין זה חוסר רצון להתאמץ.

משום מה אנשים ששופטים מבחוץ- לא מעלים על דעתם שגירושין זה דבר קשה וכואב,

וממש לא "הפיתרון הקל". 

אין שום דבר קל בלהתגרש.

החל מפרידה מהאדם שהכי אהבת בחייך,

ועד לכל מה שעוברים בבתי הדין, בתי המשפט וכ' וכ'.

לעתים הרבה יותר קל לטמון את הראש בחול ולחיות במציאות דמיונית שהכל עוד יסתדר.

לא הייתי מתיימרת לחשוב שאמישהו יודע יותר טוב מהתורה מה פיתרון ומה לא,

ולקחת תופעה כל כך רחבה ולכתוב שהכל נובע מ "דמיונות וחוסר רצון להתאמץ".

באמת כל כך ברור לך שכל האנשים שבחרו לפרק את הבית שלהם,

עשו את זה מחוסר רצון להתאמץ?????

זה- באמת לא רציני.

אני מכיר הרבה סיבות

זוגות מעולים כ"א בפני עצמו שהתאמצו ועשו הכל ואיתרע מזלם.

וגם ההפך שאחד הצדדים נפנף כי השני לא מרוויח מספיק. 

וגם שצד אחד קצת לא בסדר מכל מיני סיבות נפשיות,אופי וכו'. 

וגם כאלה שסובלים וממשיכים וגורמים נזק לעצמם ולסביבתם וחבל על כל יום שלא מתגרשים.  

הייתי צריך לסייג ולהגיד שלענ"ד יתכן שחלק מהמקרים נובעים מ..

שמעתי לא מזמן רב שאמר שלשון הרע השורש שלו הוא חוסר התחשבות בסביבתך

שיש כאן עוד אנשים בסביבתי. 

גם אם אתה צודק במיליון אחוז זה לא משנה אתה צריך לחשוב מה זה יכול לגרום. 

אז כנראה שהוכחת לי את זה. 

סליחה.

בס"ד

גם אני פעם הייתי בטוחה במאה האחוזים שעם כל דבר- כולל כל דבר,

ניתן להתמודד בתוך הנישואין. הייתי קיצונית באמונה הזאת אפילו...

(שום יועץ זוגי או רב מאלו שעברנו לא הבינו למה אני עדיין לא מפרקת)
לעיתים הקב"ה פשוט מראה אחרת...

התשובה מורכבת.

אני חושבת שחלק מהסיבה זה בגלל שיש לנו ציפיות מאוד גבוהות מהקשר הזוגי. (אגב, נראה לי שלצעירים בעולם החרדי יש ציפיות שונות ואחרות- מה שמאפשר חתונה ובנית קשר בצורה קלה יותר. חברה חרדית אמרה לי במפורש :, לא הבנתי בכלל...הייתי בת עשרים והיה לי נחמד איתו".ב"ה טוב להם, אבל זה משקף את רמת הציפיות והבנת מהות הקשר)

בכלל, אנחנו בדור של גאולה אז כמו שהקשר בין עם ישראל לקב"ה הולך ומעמיק ומתגלה מחדש, ככה גם הקשר בין איש לאישה מעמיק ומתגלה מחדש. הבעיה שלנו זה יוצר קשיים. כי לא מספיק לנו שיהיה נחמד, ושיביא פרנסה ושהאישה תלד ותטפל בילדים. אנחנו מחפשים את עומק הקשר, את החברות העמוקה והפנימית.

מצד אחד זה כ"כ אמיתי, מצד שני זה חוסם.

דבר נוסף- השינוי בתפקידים המסורתיים של האיש והאישה יצר שינוי גדול. יש נשים שנוטות להיות יותר כמו פעם- בבית עם הילדים והבישולים ויש נשים שנוטות לצאת, לפתח קריירות וכו'. כשהתפקידים לא ברורים מראש- יותר קשה ליצור קשר, יותר קשה לבנות בית.

וכמובן- תרבות המערב שחופרת לנו מכל הכיוונים ומשדרת לנו יופי מהו ואהבה מהי. שקריים כמובן.

פעם הייתי טרמפיסט אצל חרדי שאמר

"אצלכם נפגשים כמו בני אדם הא" 

טוב זה היה רוח הדברים לא זוכר מילים מדוייקות

ז"א שגם הם היו שמחים לרומנטיקה אנושית בסיסית. 

עם יותר הקשבה לגוף ולפנימיות ולמה שעובר על הנפש שלך 

ופחות כללים חברתייים וסיסמאות דתיות נוקשות

זה לא שהוא נתפס אחרת לדעתי (בהכללה גסה) הוא פשוט נדחק ומושתק 

מפחד הגוף ומעלליו הידועים.

עיין ערך שכנינו לדת ופרשנותם המוטעית עד כדי אי נישואין. 

באותה מידה בישיבה ידועה לא שרים זמירות שבת כי זה ביטול תויירי 

היושב במרומים הוא קשוח וכמה שנהיה יותר תפוסים וקפוצים יותר טוב.

. 

הוא מחפש מידות

ואני שיהיה כיף ?

רק מציינת שזה שהבחורה התחתנה כי היה לה נחמד ולא הבינה יותר מדי, לא אומר שהקשר פחות טוב בהמשך.

לפעמים הרבה הרבה יותר טוב.

אין הרבה ברברת כמו בעולם המודרני, אבל יש הרבה יותר מהדברים החשובים: שצריך לכבד ולאהוב את אשתו יותר מגופו. יש הרבה זוגות למופת. פשוט לקנא.

קצת צורם לי כל מה שכתבו פה על הזוגיות בחברה החרדית, ואני מתפלאה עלייך שגם את כתבת ככה קצת שטחי..

כולם פה כותבים מחוסר היכרות, שיהיה לכם ברור.

זה נכון שמתחתנים צעירים ולא מבינים כלום בגיל הזה, אבל גם דתיים לאומיים לא מבינים כלום.. גם לא בגיל 25.

קצת נעלבתי בשם הציבור החרדי.

שזה בעיקר תגובת-נגד לניסיונות להציג את הדרך החרדית בהקשר הזה כאידיליה מוחלטת ללא החסרונות שלה. אז אנשים קצת נסחפים בהצגת העניין כתופעה שלילית (וכמו שאנשים שמתנגדים לגישה ה'מודרנית' כתבו פה דברים מזעזעים על אנוכיות וילדותיות של כל מי שמתחתן מאוחר. קצת נעלבתי בשם הרווקים המבוגרים...). 

אני בטוח, אגב, שבציבור החרדי חושבים דברים נוראיים עליי בחזרה (מבלי באמת להכיר); אז אין לי הרבה נקיפות מצפון... אבל את צודקת שבאופן עקרוני כדי להבין תופעה לעומק צריך לנסות להבין אותה מתוכה, ולא בהשקפה עליה מבחוץ (בטח שלא השקפה שהיא מראש שיפוטית). אבל נורא קשה לעשות את זה (שימי לב שבעצמך כתבת ש'יש שם יותר מדברים חשובים יותר'. וכי בעולם הדתי לאומי אין "אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו"? יש פחות מזה? האמנם?)

אפילו ברמה טכנית. 

היום יש יותר שיח של זכויות וכיף ופחות של חובות

היום יש פחות לחץ חברתי. תוחלת חיים עלתה ויש יותר מודעות לבריאות. אז בני ארבעים מרגישים ונראים צעירים וחושבים שיש להם זמן. 

היום קריירה נחשבת יותר ממשפחה

היום זה בסדר להביא ילדים מחוץ לנישואין או לנהל מערכת זוגית בלי להתחתן - לפני כמה עשורים זה היה ממש לא בסדר.

לוקח הרבה זמן עד שמסיימים 12 שנות לימוד, ישיבה, צבא, שירות לאומי, שנת מדרשה, טיול שחרור, לימודי מקצוע שגם אותם לפעמים לומדים במשך 7 שנים .

בעבר הרחוק יותר אישה לא יכלה להסתדר כלכלית בלי בעל. וגברים ממש לא הבינו בעבודות בית וילדים.

רק היום נפתחו 2-3 שירושרים תחת הכותרת "בחורים מישיבה כזאת וכזאת מה אתם אומרים עליהם" וזה רק תתי מגזר של הדתי לאומי

סבא וסבתא שלי נפגשו בצבא, התאהבו והתחתנו.

ממה שאני יודעת עליהם היום, אין לי מושג איך הם הסתדרו יחד מבחינה רגשית ואידאולוגית.

הסבתא השניה שלי התחתנה פעמיים, בנסיבות משפחתיות (בפעם הראשונה בילדותה, עם קרוב משפחה. והיא לא התגרשה. למרות שהוא לא היה בעל כל כך מוצלח, לפי הסיפורים שלה.)

כמו שכבר כתבו כאן, היום זה לחיוב ולשלילה, שיש הרבה יותר ציפיות והרבה יותר אפשרויות, גם בבחירת בן זוג, וגם בצורת חיי המשפחה, מה שמאפשר הרבה יותר דיוק וסיפוק מצד אחד (בשני התחומים) וגם הרבה יותר בלבול וחוסר שביעות רצון.

זה על קצה המזלג, לדעתי, ההבדל בין פעם להיום.

התייחסו לחיים יותר ברצינות. היום מחפשים את ההנאה הקרובה. לא בונים לטווח ארוך.

בגלל שיודעים שבונים לטווח ארוך- מחיפוש דקדקני עד מאוד. יותר מדי לפעמים.

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו