אני מאורסת ב"ה לבחור מדהים ושנינו נתנו דרור לרגש (כל אחד בנפרד) כשהבנו שיש התאמה שכלית ומנטלית.
בתור אחת שלא רגילה לבטא רגשות במילים ולא רגילה לשמוע התבטאויות של רגש, מאוד קשה לי להכיל את כל הרגש שמלווה את התקופה הזאת יחד עם שמירת הנגיעה.
(לשנינו קשה עם שמירת הנגיעה ואנחנו מעלים כל פעם מחדש את הנושא הזה בהקשר של "זה קשה לשנינו ואנחנו לא מתכוונים לוותר על זה")
לרגש אמלי יש פה שני פנים- השידור והקליטה.
אני לא יודעת איך לבטא את האהבה העצומה שיש לי כלפיו, זאת הרגשה שלא חוויתי מעולם, עם אף אחד. כשרציתי לבטא משהו דומה זה תמיד היה במגע כלשהו- צביטה בלחיים, חיבוק, נשיקה, טפיחה על השכם.
בנוסף- אני גם לא יודעת איך להכיל את האהבה העצומה שיש לו כלפיי. הוא רגיל להגיד ולבטא במילים את מה שהוא מרגיש ולהגיד לאנשים שקרובים אליו כמה הוא אוהב אותם וקשה לי לקבל את החבילה הזאת. אמרתי לו את זה והוא אמר שהוא יכול להוריד את המינון אבל הוא לא מתכוון לוותר על זה כדי שזה יהיה מעין טבע שני אצלו גם אחרי החתונה למשך כל החיים בעז"ה.
שילוב של שני הדברים גורם לי להצפה רגשית שאני לא יודעת איך להכיל אותה ואיך להתמודד איתה. אני יודעת שזו הרגשה בריאה וטובה ולכן אני לא מנסה אפילו להדחיק אותה אבל היא ממלאה את הראש שלי ו"מפריעה" לי בלימודים..
אני פונה אליכם בתור נשואים טריים וותיקים-
מה עושים עם כל הרגש הזה עד החתונה? לאן מנתבים אותו? איך מתרכזים גם בדברים האחרים שיש לעשות? ואיך אפשר להקל ולו במעט את ההתמודדות עם שמירת הנגיעה חוץ מהלכות ייחוד?
)