קודם כל צריך לחזור בתשובה בלי שום קשר לגבר שאת יוצאת איתו

אם תראי שהכל בך מוצא חן בעיניו ויש זרימה ...את לדעתי מהפן המוסרי , חייבת לא להסתיר ממנו מידע כזה

אני בכל אופן הייתי מאוד רוצה לדעת..

את רוצה תשובה אמיתית וטהורה? בלי נגיעות?..אוקי

לדעתי , אסור בשום אופן לפסול מישהי על סמך עברה ! כי אני יודע בוודאות (היום אני כבר פחות מפעם

בע"ה שואף לחזור לימים הטובים שלי ) אני יודע מזה להשתנות , מזה להיות אדם חדש ולהשאיר את כל העבר מאחוריך , לכן במקום שבו את נמצאת היום עם מחשבה של חרטה ונקיות אז זה שווה את הכל ואסור לפסול אותך מפני מה שקרה בעבר שלך .

לגבי , אני אישית הולך על ..בחורות שהן יותר חרדיות כי זה הסגנון שאליו אני מתחבר (אני עצמי חוזר בתשובה)

כן כמה מכם הרימו עכשיו גבה , אבל לא זה לא הזוי ..שמעתי על המון שידוכים כאלה .

אז דעתי בעניין של פוסל או לא לא תקפה ..כי אני לכתחילה הולך לכיוון כזה ..(אולי בגלל הרצון להתחבר למשהו אחר?..) אולי..

רק שאני לא מבין למה את משתמשת במילה לפסול כשזה ממש לא המצב .

אני אומר סה"כ שלי, יש העדפות מסויימות כמו שיש מישהו שמתחבר לזרם מסויים ככה גם אני בשידוכים מתחבר לדרך חיים מסויימת וזו הדרך הזו , נכון אז תבואי ותגידי שיש חוזרות בתשובה שהפכו לחרדיות לכל דבר זה נכון , וכבר דיברתי על זה פה פעם והגעתי למסקנה שאולי זה כמו רצון להחתבר למשהו אחר ושונה משהו שהתחיל ממקום אחר , משהו שלא דומה לתהליך שאני עברתי ..זה רצון של הנפש שלך וזה ממש לא נקרא לפסול ..לפסול זה שאתה פוסל בגלל משהו ספציפי , כאן זה המשיכה פשוט לסגנון מסויים ועובדה שגם דתיות לאומיות אני לא מכיר כי זה לא הסגנון שלי ..אז נגיע שוב לזה שחוזרת בתשובה יכולה להיות גם חרדית , ושוב אני אומר זה משהו שהוא רצון של הנפש להתחבר לעולם אחר ..לעולם שונה

גם אני מקווה .. 

 לך משהיא...

תודה רבה.

הוא ירצה.

'כלה כנוצה' או 'איזמרגד'?

המשתמש היחיד שיש לי מלבד זה נפתח לצורך שאלה שהיתה לי פעם ומאז כתבתי בו בעיקר שאלות ומידי פעם אני עוד נכנס אליו שיש לי שאלות מסויימות

(ועוד אחד שפתחתי למשהו ספציפי ולא השתמשתי בו מאז)

במקרים שאני שמעתי עליהם, כשזה נוגע לגברים, רבנים באופן די גורף ממליצים לא לספר על העבר, במידה והיה תהליך של חרטה ותיקון. יש שיבואו ויאמרו שאין דין גברים כדין נשים, אך אני לא חושב שיש פה מקום לאיפה ואיפה. יש ספר בודהיסטי שנקרא 'מחצלת הבשרים'. מוסר בתלבושת, הספר מספר על העלילות של בחור חילוני ומשכיל שמתמכר לתאוות הבשרים ומה שעובר עליו עד שבסוף הוא הופך לנזיר. בסוף הספר כתוב, שרוב הנזירים, אפילו שניתקו קשרי משפחה והתרחקו מחיי החברה, הלכו בדרכים של סיפוק מיני כמו החילונים. או ששכבו בחשאי עם נשים, או שהיו שוכבים עם חניכים צעירים. זה לא באמת משנה, מה שיפה בספר הזה שהוא מציג את מה שרבי נחמן כתב בספר המידות, מי שמזנה – אשתו מזנה עליו. מי שמהרהר בזנות – גם אשתו באה לידי הרהורים.

מה הנקודה שלי? שאם גבר או אישה רוצים ומצפים מבן הזוג שלהם לשמור עיניים או מה שזה לא יהיה, הם קודם כל צריכים לעמוד בדרישות שלהם בעצמם\ן, אחרת זה נקרא סטייה מן ההגינות והמוסריות. תירוצים וקשקושים כמו 'כן אבל אצל גברים זה ככה וככה' אלה בלבולי מוח ילדותיים.

יש עניין של קודם כל קשט את עצמך, קודם כל התקן את עצמך וכו'. תסתכלי על עצמך ותשאלי את השאלה "בחור מקסים ומתוק שעשה את אותו הדבר כמוני, וקשה לו והוא מצטער ועשה תשובה וכו', האם הייתי רוצה שהוא יספר לי? " אם התשובה היא כן, תספרי לו, רק כדי להיות אמיתית והוגנת כלפיי עצמך. במידה ואת אומרת לעצמך 'אם זה בחור שהתחרט ועשה תשובה וכואב לו מאד והוא בחור טוב ונחמד, אז מה אכפת לי מה היה בעברו? העיקר שהוא מבין ומוכן'. אז אל תספרי כלום.

אין אדם יודע לב חברו, ואף אחד לא יודע מה ואיך עבר על בן הזוג שהם יוצאים איתו. מחילה ממעלת כולם, יש כאלה שהם חיצונית דוסים דוסים ובפנים לא עלינו. אין ערבויות, בגלל זה בודקים את האופי והאישיות ומקווים לטוב. אנחנו לא יודעים מה קרה לך ומתי, אך דעי לך שבגילאים הצעירים לא מעט עוברים משהו כזה או אחר בתחום הזה. בקיצור, תסתכלי על עצמך ותקחי את ההחלטה הנכונה.

תלוי אז באיזו נימה וסיטואציה.

בהצלחה לך. 'במקום שבעלי תשובה עומדים'..

אם אני לא טועה לפי דעת הרב פינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד', אין בעיה לכתוב כתובת בתולה ולא חייבים לומר שום דבר למסדר הקידושין ולאף אחד אחר, גם אם לא בתולה. כמובן שהחתן צריך לדעת וכו', אך לעניין כתובת בתולה אין שום מניעה ואת לא צריכה לספר זאת לאף אחד מלבד המיועד בע"ה.

בדיוק הלילה ד"ר אבולעפיה דיבר על העוררות לקשר, לקשר עצמו ולא לדברים החיצוניים. על להיות נשואים במהות ולא רק בתואר ובמעמד. וכן, אני רוצה שכבר לפני החתונה אשתי ואני נהיה נשואים במהות ושנתחתן מתוך החיבור הכל כך מהותי הזה. מתוך זה שאנחנו פשוט אחד,פשוט מחוברים.
ולכן אני רוצה שנוכל לשמוע ולספר ולהיות נקיים וכנים וישרים לגמרי בלי שום סוד ובלי ששום דבר-אפילו כזה, יגרום לנו לרצות משהו אחר ולא אחד את השניה.
הסיפור צריך להיות ממקום חברי ואכפתי שרוצה לשתף ולהיות ביחד גם בזה ולא להצטייר כטוב ממה שאני ומרצון לחיות ביחד לגמרי, בטח שבנבכי הנפש. במקומות החשוכים שעברנו בחיים וקל וחומר שמקומות האור,הבניה, השמחה והאור ההרמוניים ובהרמוניה מוחלטת ו'מושלמת' בנינו.
[אבא,בבקשה תעזור לנו בזה.]
--
גם מעבר לזה: אני לא מבין בנושא וזה בוודאי לא בפורום הזה אבל נראה לי יש פה עניין טכני של משהו שיתברר בליל החתונה, וזה עלול להיות מזעזע אם יראה שחוסר אמת.

אני לא הגעתי למקום שבו את נמצאת.

אבל מההיכרות שלי עם הנושא- זה משהו שאת חייבת לספר.

בלי פרטים נוספים. רק את הפרט הספציפי. זה לא משנה איך, ולמה,

הגעת למצב הזה. זה מצב נתון. זה משהו שאת חייבת לספר לבעלך

לפני החתונה אחרת כל החתונה תהיה פסולה. ההדרכת חתנים שלו

צריכה להיות מתאימה לזה, ובסופו של דבר הוא ידע.

נכון, אני מודה, גם לפני שחזרתי בתשובה, לגבר זה משנה, ויכול להיות

שיש בחורים שיפסלו על זה. אבל- יש גם כאלו שלא. ואת לא צריכה את

הבחורים שפוסלים על זה.

אני מניח שאת יכולה לספר על זה אחרי כמה פגישות. לא בשלב הבירורים,

אם את רוצה. אם את בעלת תשובה מהעולם החילוני זה יותר קל- את מספרת

שאת בעלת תשובה בלי לפרט. בפגישה יותר מתקדמת את אומרת שחלק

מהעבר שלך, שאת מתחרטת עליו זה גם שאת כבר לא.

מי שמוכן לצאת עם בעלת תשובה, מוכן לקחת את האפשרות הזו(מקסימום הוא

ישאל את מי שהציע אותך), הצעתי פעם לבחור מישהי בעלת תשובה והוא שאל

על זה. זה כן משהו שמשנה. אבל יש מספיק בחורים מקסימים שמוכנים לקבל

את זה, או שבעצמם נפלו ואז הם פחות נרתעים.

הרבה פעמים בעלי ובעלות תשובה מתחתנים בתוך עצמם, יש לזה יתרונות וחסרונות.

בעיני ההדרכה הנכונה היא לתת זמן להיפגש איתך, אבל לפני שדברים מתחילים

להיות רציניים להעלות את זה(הרב מרדכי אליהו זצ"ל היה מגדיר את זה כפגישה שלישית)

והתעסקתי בזה קצת, לפני שהתחלתי לצאת.

זה נתון שחייב להיות חשוף, ובגלל היותו משמעותי,

מומלץ שיהיה בהתחלה, לפני שהדברים מתחילים להיות רציניים,

אחרת רק מהעובדה שהיא לא סיפרה לו עד אז הוא יחתוך, כי

זה יצור פגיעה באמון(אם היא לא סיפרה את זה מה עוד היא לא סיפרה?)

נכון, אם היא מגיעה מהעולם הדתי יותר קשה לסנן.

יש כאלו שבוחרות להודיע על זה כבר בבירורים, ואז לא צריכות לצאת

עם מישהו שלא יודע.

יש כאלו שיחכו עם זה.

לא מכיר את הפסיקה של הרבה שחברה שלך התייעצה איתו.

אבל אם הבחור חושב שהיא בתולה בשעת הקידושין והיא לא-

הקידושין לא חלים כלל, כי הוא מקדש קידושי טעות. ויש גם השלכות

להתחייבויות הממוניות שלו כלפיה.

בסופו של דבר, עד כמה שאני יודע, הפסיקה של הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, זה פגישה שלישית.

מספיק בשביל לראות איפה האדם ומי הוא ומספיק מוקדם כדי שלא יכנסו למערבולת רגשית.

שהיה ידוע לו מראש והוא נמנע מלספר.

יש פה קידושין פסולים, שלא חלו כלל.

זה יכול להיות פגם גופני, מראה משונה, או פגם נפשי,

שהאדם יכול להגיד - אם הייתי יודע מראש לא הייתי מתחתן כלל,

ומעריכים שהגיוני שאדם יוותר על בן זוג בגלל הפגם הזה.

מה שאת מעלה נכנס לקטגוריה הזו.

את גם יכולה להגדיר את עצמך ולבקש שיגדירו אותך כבעלת תשובה,

ואם שואלים אותך להגיד שחיית בחברה לייטית שמאוד קרובה לחילוניות,

גם בתחום של בנים-בנות. ושהתחזקת מאז. אח"כ גם לספר על עצמך.

אבל אז זה פחות נשמע יותר כמו בעלת תשובה מעולם חילוני.

בגלל שזה לא "פגם" פיזי.

אני חושב שההוראה היא לספר. לא בדקתי לעומק כי לא הייתי צריך.

אני מניח שיותר קל להגיד שלא צריך אצל הבחור.

אבל אני זוכר שכששאלתי אמרו שצריך להגיד, עוד הפעם- באופן נקי,

עברתי\חוויתי.

באופן עקרוני, עברות נמחקות ע"י תשובה, וכל עבירה שאין לה השלכה

על הזוגיות, אין סיבה וטעם לספר לבן הזוג. זה ביני לבין בורא עולם.

לא בטוח שבן הזוג יכול לעמוד באותה מידה כמו סלחנותו של הקב"ה,

ואין טעם להעמיד אותו בניסיון.

אצלך יש השלכה משמעותית, לכן ההוראה שקיבלתי היא שצריך לספר.

הפגם המהותי הוא בינה לבין בוראה.
אם היא אכן עשתה תשובה, לא היה מקום להעלות אותו.

אבל בעניין הזה הוא לגמרי פיזי. זה שאין היום תמיד הבדל זה במציאות

שבה היא לא יודעת. כאן היא יודעת.

הכי נכון- שתשאל רב שהיא סומכת עליו, ותלך לפי הדרך שבה הוא יורה לה.

כל מה שאמרתי זה שכך נראה לי נכון לעשות מההיכרות שלי עם הנושא.

ומה שאני יודע זה מה שלמדתי.
 

אני לא מסכים איתך, נכון ש"פגם" היא מילה בעייתית לעניין הזה,

כי זה הפגם הוא בלפני הנישואים.

זו לא טעות ולא משטח שום דבר מהתורה.

החלק הרוחני של הפגם, לא רלוונטי ברגע שעשתה תשובה

מקור מהרב אבינר(כאן)

"אם עשית עברות חמורות וחזרת בתשובה, אל תספר בפגישת שידוכים, הרי זה נמחק ולא קיים. אם חזרת מאהבה, העוונות הפכו לזכויות, ואין להתגאות בזכויות. גם אחרי החתונה אל תספר לעולם לבן הזוג, אולי הוא אינו יודע שתשובה מוחקת עוון."

ולא נמשיך מכאן את הדיון.
 

אם את רוצה לדון בזה.

ביקשת שלא נדון שם.

אבל מקורות יש.

שמעתי סיפור אמיתי על בחורה שעברה אונס לצערה מספר פעמים. ולאחר שיקום והתחזקות היא התחילה לצאת לדייטים. בתחילה היא הייתה אומרת בפעם הראשונה שעברה אונס ואז כולם ישר היו חותכים אותה. 

לאחר מכן היא קיבלה הדרכה לא לספר בפגישה הראשונה אלה לחכות קצת ולספר לאחר כמה פגישות אך לפני שהקשר רציני ממש. זאת כדי שהבחורים יכירו אותה קצת לפני שהם שומעים על כך. 

אלא אם כן לפי ההלכה צריך לספר אז לספר ואז זו שאלה מתי כי אם תספרי קצת לפני האירוסין אז זה יהיה כאב גדול מאוד אם הוא יפרד ממך ואם תספרי בהתחלה אז הוא עלול לפסול אותך בקלות. 

אין לי בעיה עם אדם שנפשו לא נוחה בקבלת בעל תשובה,באמת שלא,זכות כל אדם לקבל את מה שנפשו חפצה.

- אבל - בואו לא נשכח דבר קטן,אנשים לא בוחרים היכן להיוולד ומתי.

ברמת העקרון,הנשמה אכן מסכימה לרדת למטה,לאותו הגוף והמקום.

אבל וודאי שאף אחד כאן לא מכיר את המציאות שלו בתור נשמה,לכן זה לא כ"כ רלוונטי בכל אופן.

לעניינינו,

מה אדם אשם,אם הוא גדל בבית כזה שלא הסבירו לו דברים בסיסיים,לא הסבירו לו למה שומרים נגיעה,

למה שומרים שבת,למה עושים א' ב' ג' ד'.

אני בטוח,שאדם שמסבירים לו לפחות בצורה מינימלית,מבין שזה לטובתו,גם אם הוא יבחר אחרת.

אבל אם אותו אחד לא לימדו אותו מעולם.ולא הסבירו לו מעולם,

האם הוא אשם בכך שעשה טעות?

האם הוא עשה את זה במזיד?

האם הוא ידע מה ההשלכות של הדבר?

בוודאי שלא.יכול להיות שאותו אחד הוא בפועל ילד טוב ירושלים שנפל בפח.

האם הוא דומה לאותו אחד שגדל בבית עם יסודות?וערכים?והנהגה ברורה?

אז זכות כל אחד לבחור מה שרוצה אבל תדעו,יש פה צד שני במשוואה,ואפילו ייתכן,שהוא יותר רוחני וזך.

נראה שחזרת בתשובה ואין צורך בכך- שלא כפי שנרשם כאן.

ב. נ"ל שצריך שבעלך ידע פרט טכני זה לפני החתונה.

מתי לספר?- כשנראה שהולכים "לקראת" באופן רציני.

בשלב שניתן עדיין "לחתוך" בנימוס.

ושאת יודעת שאם ייחתך- הוא לא יעשה "פרסומי ניסא", גם לא בפליטת פה.

ג. אם לא ברור לך הנ"ל , תשאלי מישהי קרובה קצת מבוגרת ממך.

ד. אין צורך שיידע מלבד הפרט הטכני, 

וזה נכון גם למקרה של משהו שעלול לקרות שלא ברצון.

באם ממש מעניין אותו, אפשר- ממש בשלב ה"סגרנו ועוד לא רשמי"

לתת פרטים יבשים ולא ספציפיים.

ה. באם ידוע שהיה חצי שנה רצופה, מעל גיל 15, שהלכת קבוע עם שרוול קצר מאד,

נ"ל שתוכלי לרמוז בעניין וזה מספיק.

אך יש צורך שיידע ממש.

(בייניש תמים?)

(נא לא לקפוץ עליי! איני מכליל ח"ו, זה תיאור למציאות הגיונית. ולא הכללה שכל X כנ"ל = Y!)

ו. אל תפחדי מ"פסילה"-

יש מספיק דברים שפוסלים עליהם מלבד זה..

ז. לפני החתונה בע"ה, צריך לשאול לגבי דין מסויים. (וכן לגבי נוסח בכתובה- שאולי אין צורך לשאול)

זה קצת לא נעים, ונ"ל שתוכלי לקבל תשובה מרבנים המשיבים באינטרנט.

חייבת לספר. אפשר לחכות שתי פגישות שקצת יכיר - אבל חייבת.

אכן, יש כאלה שלא ירצו. זו זכותם. אין מה ללחוץ,  בין ישיר בין "עקיף" - ולא סותר כלל את המעלה הגדולה של תשובה אמיתית, בהנחה שבאמת ממש חזרת בתשובה מזה.

יש כאלה, שאם יתרשמו שאכן יש חזרה בתשובה גמורה, אולי לא יפריע להם.

ועם זה - הרי יש "מקבילים" כאלה גם בין הבנים, לצערנו.  אם את רוצה שיקבלו אותך - קבלי גם אותם. ואז לכל היותר תמציא מישהו שחלילה גם כן לצערו היה לו בעברו משהו לא טוב - והוא חזר בתשובה (או מה שמכונה "בע"ת", שעבר חלילה משהו כזה) - ותבנו בית תורני מתוך תשובה שלמה.

אני מקווה בשבילך שבשלב כזה תהיי מסוגלת מבחינה נפשית לספר. אם עשית תשובה, יהיו גם בחורים תורניים שיקבלו אותך אז. שיהיה בעז"ה בהצלחה!

לגרום למישהו להיקשר מאד, ואם הוא אדם שאינו רוצה/יכול לקחת על עצמו דבר כזה - 

אז להעמיד אותו "לפני אירוסין" בקונפליקט כזה של רגשות?

גם בחורה היתה מוכנה שיסתירו מפניה משהו שמאד משמעותי לה עד זמן שהיא ממש נקשרת?

מה שאתה מעלה כעת זו גם בעיה.

כלומר, שידעו עליה פרט כזה - וח"ו "יעבירו". זו באמת בעיה.

אכן, צריך כנראה למצוא שלב שבו מצד אחד רואים שיש אופציה ממשית, וגם שזה בחור אמין - ומצד שני, עוד לא קשר שקשה מאד לנתק.

וגם אז, לבקש שמה שמספרת יישאר אצלו בלבד. 

לא לספר דבר כזה, ומספיק מוקדם כדי שיוכל להחליט עצמאית - 

זה מעשה נבלה.

[ואף רב לא יכול לדעת אם בחור "יכיל דבר כזה אחרי החתונה". זו יכולה להיות פגיעה אנושה לפחות בחלק מהאנשים. מי התיר על חשבונו? ואם הוא יצטרך להחליט אם להתגרש מיד אחרי שיתחתן, או להיאלץ "להכיל" דבר שאינו מסוגל ולהתענות כך שנים - זה בסדר?..]

שאלת אותו אח"כ מה דעתו? אם היה רוצה לשמוע בדיעבד?

טוב שסיפרת. וכי יותר טוב שהיית נקשרת ואז חוטפת "מכה"?..

וכי שייך להתחתן עם מי שדבר כזה אינו יכול להתקבל אצלו? ואם היה עושה "כאילו" - בסוף זה היה יכול להרוס.

לכן, טוב שאמרת ונגמר כך.

את תמצאי מי שמתאים לו לקבל אותך ואת תשובתך - ותבנו ביחד בשמחה.

בינתיים, תנצלי את הזמן להוסיף אור וטוב.

תראי איזה חסד זה מאיתו יתברך שחוסך מאיתנו התלבטויות. זה סינון פשוט בלי יותר מדי התבחבשויות.

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו