תשושת נפש אני לא.
אני סתם מרגישה כאילו אני עוד רגע נופלת מתשישות.
אני מתלבטת אם אני צריכה למחוק שוב את הוואטסטפ.
זה מגוחך אתם יודעים?
אחת הסיבות שאני נמנעת מלעשות את זה היא שאני מפחדת שאאבד אותו ככה לעד.
אבל טכנית איבדתי אותו לפחות לעתיד הקרוב, אז מה נדפק איתי?
אבל מפחיד אותי שהוא ישכח אותי.
בכלל, בלי הוואטסאפ אין לי קשר עם אף אחד.
מצד שני אולי עדיף ככה.
מפחיד לי
כואב לי
עצוב לי
ודווקא ממש רציתי לחזור חזקה יותר ושמחה יותר
ואני ממש משתדלת
אבל... אני תשושה.
פוף.
יהיה בסדר נכון?
נכון.
יאללה, בע"ה גם זה יעבור בסוף.
אולי אפילו לכיוון שאני חושבת שצריך להיות.
ובנימה אופטימית זו-
אני בסוף מגיעה לירושלים על הבוקר אז אם מישהו/י רוצים להצטרף אלי אני יותר מאשמח לחברה.
דרישות: לדעת לשתוק.
שבת שלום..

- לקראת נישואין וזוגיות