זה לא פשוט. ובעיקר דורש הרבה עבודה.

לא מספיק לסלוח באופן פסיבי, את צריכה לעשות דברים באופן יותר פעיל.

ואת צריכה להזכיר לו שלמרות שסלחת עדיין משהו חסר אצלך... ועכשיו התפקיד שלו זה להחזיר את האמון שנשבר.

זה כאילו מתחילים הכל מהתחלה, אבל ממקום יותר נמוך משאר איפה שהייתם, ועם פוטנציאל להגיע למקומות חדשים שלא הייתם יכולים להגיע אליהם ללא המשבר.

(ואם "רק" חזרתם לאיפה שהייתם לפני זה אז בעצם לא עשיתם כלום ורק טבעי שיבואו לך המחשבות על כעס וכאב...)

מוזמנת לפרטי כי יש דברים שלא כותבים בפורום...

אז אולי תתייחסי למה שהיה כאל נכות שתישאר אלצך לעד

כמו למשל ח"ו משהוא שמאבד רגל, זה נכות שהוא ישאר איתה וישא אותה כל ימי חייו, רק צריך לדעת איך להתמודד

אם את רוצה כמובן אז קודם השלמה עם החור השחור בלב שנעשה לך ואח"כ ללמוד אולי ע"י סיוע איך לחיות עם החור שמסתבר שישאר שם תמיד עם כל העצב והצער

על ה"לפעמים אני חושבת למה חזרתי"

לענ"ד בהחלטות כאלה צריך לשקול הכל בכובד ראש, כי אין ספק שזו צומת דרכים. אבל אחרי שמקבלים את ההחלטה ללכת איתה בלב שלם ולא לחזור לסימני שאלה.

כמו שלפני החתונה יש את ההתלבטות אם כן או לא אבל אחרי החופה נגמרת ההתלבטות ומה שיש זה מה שיש וצריך לעבוד איתו ולגרום לזה להצליח.

כי לחזור פעם בחודש למקום של "למה.." בטח לא יעשה לזה טוב.

ואני גם חושבת שטוב ליידע אותו במצב הזה, ולעבוד על הזוגיות אבל גם להתאזר בסבלנות. אני מניחה שחורים כאלה לא מתמלאים תוך חודש.. אין ספק שזה חתיכת נסיון..

הלואי שתצליחו בקלות ובמהירות..

אבל אולי שווה לך לחזור להתלבטות ולקבל החלטה שתהיי שלמה איתה

ולא כברירת מחדל

ברור שזה לא כמו התלבטות של לפני החתונה

יש לך הרבה יותר שיקולים בעד (במיוחד 3 ילדים..) וגם שיקול אחד כבד של נגד

מצד שני בשיקולים של הבעד נכנסת גם החרטה האמיתית של בן הזוג והאמונה בכך ש"למד את הלקח" וידע להיזהר מלהתקרב בכלל לסיטואציות שיוכלו להוביל אותו למקרה דומה

ואחרי שתעשי את כל הבעד והנגד עם עצמך, ותחשבי על הדברים ותקבלי החלטה שאת מאמינה בה, ולא כברירת מחדל- אולי יהיה לך קל יותר להמשיך ולבנות (והלואי שזו תהיה ההחלטה..) ולא להסתכל שוב אחורה.

ואני לא מכירה אותך ולא את הסיטואציה אז מאוד נזהרת בדברים שלי ומקווה שלא עושה נזק, אבל אם ח"ו הייתי אני בסיטואציה אני חושבת שזה מה שאני הייתי עושה.

אגב החלטה יכולה גם להיות לתת לזה X זמן של נסיון כנה ואמיתי לבנות מחדש את הקשר ועוד X זמן לחשוב על זה שוב. אבל תעשי מה שנכון לך, ואל תחיי בברירת מחדל..

כנראה שכל דבר הוא בר תיקון, אבל אין ספק שזה ממש לא פשוט לשקם את האמון  אחרי כזה מקרה,

יכולהיות שהרב ארוש מתייחס לזה בספר חכמת נשים , שווה לבדוק.

בכל מצב הוא ממליץ מאוד לכל אישה להתפלל ולבקש  על בעלה ובפרט בענין שמירת הברית והעיניים, 

הרבה הצלחה!

בס"ד

שלום יקירה,

כאב לקרוא אותך, יכולה מאד להזדהות עם כאבך.

אם תתני דרור לרגש אז באמת זה יהיה יום ככה יום ככה. בערך כמו שאת מתארת,

מן הסתם עם מלא ימים בין לבין.

אבל יש כמה דברים שאת חייבת להבין.

הוא את הטעות שלו כבר עשה.

טעות חמורה ללא ספק בכלל!!

אבל הוא כבר לא יכול לחזור לעבר ולשנות את מה שקרה.

נכון להיום את כותבת שהוא מצטער.

את וודאי יודעת שאם הוא היה יכול למחוק את התקרית הזאת מחייו הוא היה מוחק את זה ללא היסוס.

זה לא בידיים שלו יותר.
 

לעומת זאת מה יהיה כעת זה בידיים שלך.

את אוהבת אותו?

טוב לך איתו?

כתבת שכשאת שוכחת מהכתם הזה- את מאושרת.

את מסוגלת באמת לוותר על האושר הזה?

על האהבה הזאת?

זה בעלך! הגבר שלך!!

את באמת חושבת שמגיע לך העונש של לחיות בלעדיו?

תחשבי עליו רגע.

רק עליו ועלייך בלי כל מיני דברים מסביב.

את מוכנה לזרוק את זה לפח בגלל הטעות שלו?

אם היית אומרת שהוא בעל גרוע, והרגשת רע איתו,

עד שגילית שבעצם הוא בוגד בך- לא הייתי כותבת כך.

אבל נראה לפי מה שכתבת שבאמת טוב לך איתו.

למה את צריכה להיענש???

ליבך נשבר מהבגידה שלו- אם תרצי אפשר יהיה באישי קצת להעמיק למה.

לא כי זה לא מובן מאליו אלא כי אצל כל אחת הניואנסים המכאיבים הם אחרים.

אבל הדבר הכי חשוב הוא שמה שלא יהיה- זה שזה קרה לא חייב לומר משהו על היחס שלו אלייך.

את אשתו אותך הוא אוהב.

מה שהיה שם זו חוויה שגורמת לו להיגעל מעצמו ולתעב את כל מה שקשור לזה.

בטח ובטח שלא הייתה לו כוונה לרסק לך את הלב.

ומה שהוא פגע בעצמו ובנפשו האלוקית בעניין הזה- חמור באין ערוך מפגיעתו בך.

אם להסתכל בשורש העניין זה די כמו לכעוס על אדם שלא נזהר ונחבל באופן קשה,

ולומר לו למה לא חשבת על זה שאני צריכה אותך בריא.

האדם לא חשב על כלום.

הוא לא שבר את כל חלקי גופו ודן את עצמו לייסורים כדי לא להעניק לה את מה שאת צריכה,

אלא כי נכנסה בו איזה רוח שטות. ואם כבר היה חושב היה צריך לחשוב על הנזק שעושה לעצמו קודם כל...

כעת זה הזמן להתבונן בתוך עצמך ולהחליט מה את באמת רוצה.

אם את אוהבת אותו, אם את יכולה להיות מאושרת איתו, 

אל תענישי את עצמך על השטות שהוא עשה.

למה את צריכה את הכעס והטינה האלו בלב?

מה הם מעניקים לך?

כל רגש- גם ההרסני ביותר, יכול לקבל מקום בלב שלנו

רק אם איפה שהו אני מאמינה שהרגש הזה שומר עליי.

למשל- לנטור טינה לבעל הבוגד כדי שאם חלילה שוב זה יקרה

הלב כבר לא יהיה אותו לב מלא אהבה שנשבר- עם כל ההשלכות של זה,

אלא את כביכול גם ככה כועסת, לא מופתעת, לא רגישה מרומה- כי כבר לא ממש האמנת בו וכ'.

במקרה כזה אישה מאמללת את עצמה בזמן שיכולה להיות מאושרת

רק כי אולי יקרה משהו כזה שוב.

אז באמת מה הטעם לחיות ככה?

לזרוק את הכעס הטינה והחשדנות- שכאילו מגינים עליינו זה צעד אמיץ,

אך אם את אוהבת את עצמך- תעניקי לעצמך את החופש והזכות לאהוב את בעלך.

באמת, בלי להתבוסס במשקעי עבר.

לא כי את שמה אותו במרכז- אלא כי את יודעת שאיתו את יכולה להיות מאושרת באמת.

ולא מגיע לך לפספס את האושר הזה.

המון המון הצלחה!!

יקרה זה כל כך כואב ומובן ..

אבל תזכרי שלפרק בנין זה ממש קל ולבנות זה בכלל לא פשוט וגם לא תמיד אפשרי ..

אם בחרת שלא לפרק אני מאמינה שמצאת מספיק דברים טובים בשביל ההחלטה הזו ,

ואפילו את חלקם את מונה,

מה גם שעברתם תהליך שיקום וייעוץ ובעלך מתחרט על כך[עדין לא מה שמצדיק את המעשה אבל לא למחוק אותו זה לא מה שיתן לך תוצאה]

ויש לך צאנס לעתיד וורוד ,

תדעי שלכל זוג יש עליות וירידות יש זמנים שאהבה מרחפת באויר ויש זמנים שהיא מתחת לבלטות..

ומה שקורה אצלך בזמנים שהיא לא ממש באויר באות המחשבות על הבגידה ומשתלטות אל תתני לזה לקרות לך,

תעשי לעצמך מסיבת פרידה מאותה בגידה וגם אם פעם יש לך כעס כלשהוא על כעלך תתרגמי לעצמך שאין קשר לבגידה אל תרשי לעצמך באותו זמן לחשוב על זה ,

את עצבנית עליו תחשבי למה כי הוא בא מאוחר,

כי הוא לא עזר לך,

כי הוא לא קנה לך מתנה למרות שציפית .

ועוד..אין קשר לבגידה!

אל תתני לרגעי חולשה האלה להשתלט אליך..

מאחלת לכם שתעברו בקלות ותראו רק ימים יפים יחד!

בס"ד

ולך -רוצה לאהוב יקרה,

מאד מאד מבינה אותך!

זה הכי טבעי להרגיש ככב,
אבל אם תתבונני בזה באמת-

מה שקרה שם לא קשור,

לא דומה,

לא יכול להשתוות לעולם למה שיש בניכם,

ולהפך. מה שהיה שם זה הפוך בתכלית למה שאת ובעלך חולקים.

ראשית כל הזוגיות שלכם זה לא רק אתם.

הקב"ה נמצא איתכם, ושכינתו בניכם.

ה שמתבטא בקשר בניכם- זה החלק אלוקא.

הנשמה. מה שיש לכם זה קודש!!!

לעומת זאת באותו מקרה-

החלק שבא לידי ביטוי זה רק יצר רע הרסני.

לא הייתה שם אהבה.

לא הייתה שם קדושה.

הנשמה שלו- שהיא אחת איתך,

וכל כך שמחה על כל רגע של קירבה אלייך-

בכתה והתייסרה כשזה קרה.

וכל מה שהיה שם לא קשור,

ולא יכול להיות קשור,

או דומה איך שהוא למה שיש בניכם.

מוריה המשילה את זה לאוכל רעיל לעומת אוכל בריא-

תוסיפי לזה משל של עבודה זרה מול תפילה בבית המקדש.

כשיהודי לא עליינו נכשל בעבודה זרה-

זו לא נשמתו שמתפללת לאלילים.

זה יצר רע שהשתלט עליו.

כשיהודי מתפלל לה'- אותו יהודי בדיוק-

זה כי הנשמה שלו התעוררה אל ה',

ומתחננת לחזור להרגיש את קירבתו.

לכן מאד מאד חשוב להבין-

החטא שלו לא קשור אל יחסו אלייך.

זה לא נובע מרגע שתאוותו לפלונית גברה על אהבתו אלייך!!!

זה נובע מרגע שבו הבהמה שלו השתלטה על הנשמה שלו.

בעל התניא אומר שמי שעושה את גופו עיקר ונשמתו טפילה-

לא יכולה להיות אהבה אמתית בניהם.

אבל מה שמכאיב לך (אם הבנתי נכון)

זה הנשמה של העניין.

הכוונה הפנימית שגורמת למעשה.

והנשמה שלו אף פעם לא בגדה בך.

לכן במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד-

כי נדרשת עבודה לחשוף את המקום הפנימי הזה,

שהחטא לא פגם בו.

אבל הוא קיים, ומחכה שתגלו אותו.

בהצלחה אהובה.

כולל את מה שכתבת גם בשרשור הזה.

אין ספק שיש לך מידות טובות ואצילות יוצאת מגדר הרגיל.

אני אפילו לא יכולה לדמיין איך הייתי מגיבה במצב שלך.

אבל בכ"ז אגיד משהו שאולי יעזור לך מעט.

יש פצעים שלוקח להם הרבה זמן להרפא,

חצי שנה אחרי ארוע מטלטל כזה זה הכי הגיוני בעולם שהפצע עדיין לא הגליד.

אחרי ארוע כזה לוקח הרבה זמן עד שיחזור האמון,

אם אכן הגעת למסקנה שבעלך ממש מתחרט על מעשיו ומתכוון לעשות כל שביכולתו לחזור בתשובה שלמה,

אני חושבת שעם הזמן יחזור לאט לאט האמון ביניכם ותתחילי להרגיש הרבה יותר שמחה ושלמה בהחלטות שלך.

נראה לי גם שכדאי להתייעץ עם גורמים מקצועיים

ולראות אלו צעדים מומלץ לשניכם לעשות כדי שהדברים לא יחזרו.

ואיך גם בד בבד את מצליחה להחזיר את האמון שלך בו.

מצד זה לא בריא שתעקבי אחריו ותבדקי ותבחני אותו על כל צעד ושעל,

ומצד שני שלא תהיה הסתרה אחד מהשני (כמו שהוא הסתיר ממך עד כה בפלאפון).

בקיצור, לענ"ד חצי שנה זה עדיין לא מספיק זמן כדי לראות בפרספקטיבה ארוע כ"כ מטלטל.

וממליצה על ללכת לייעוץ מקצועי, איך להחזיר אמון..

כמובן, שגם מה שכתבה 'נקודה' מעליי היה יפה מאד.

לגבי לשקול גירושין, אם היית שואלת אותי לפני חצי שנה - הייתי אומרת לך להתגרש בלי לחשוב פעמיים!

לצערי, יש לי קרובת משפחה שהחליטה לפני כחצי שנה לפתוח בהליכי גירושין (גם נשואה +3).

היום אני רואה את ההשלכות הנוראיות של פירוק משפחה,

וכיום אני מבינה שכל עוד יש סיכוי לתקן - כדאי לבדוק את האופציות האחרות.

מתפללת שתצליחו להתגבר על הקשיים, ושאכן תזכי לאהוב ולהיות נאהבת באמת ובתמים!!!

יהי רצון שה' ינחה אותך בדרך נכונה לחיים מאושרים!

כשאשה בוגדת (אפילו רק פעם אחת)

והבעל יודע שהיא בגדה - הם נאסרים לתמיד!

ואז בי"ד כופה אותם להתגרש והאשה לא מקבלת כתובה.

אם גבר בוגד, בהתחלה שואלים את האשה אם היא מוכנה לסלוח,

ואם לא, אז אפשר לכפות אותו לתת לה גט+כתובה וכל מה שצריך.

לא יכול להיות שהוא אמר לכם את זה רק מבחינה טקטית?

כי הוא רצה אולי להרגיע את הרוחות, כי הוא הבין שזה מה שנכון לשניכם?

אולי הוא אמר לך שזה נורמלי כדי להרגיע, ולבעלך הוא הסביר כמה זה חמור?

כי קצת קשה לי להאמין שרב יטען שזה מעשה נורמלי.

בס"ד

לפי מה שאת מתארת נשמע כאילו הרב לא הזדהה עם המקום שלך,

והמעיט בחומרת העניין.

ברור שמאד מאד קשה להמשיך הלאה בלב נקי-

כאשר מרגישים שהאדם הנייטרלי שאמור לומר את האמת,

ממעיט בעוצמת הפגיעה.

הכרה ברגש שלך, במיוחד מצד מי שאמור להיות הגורם המחנך-

זה צורך מאד מאד טבעי, ומאד מקל על הסליחה.

נוסף לזה כשהיחס של הגורם המחנך הוא סלחני,

לעיתים זה מותיר תחושה של חוסר ביטחון להבא.

אולי כמו שאמרו כאן הוא אמר את זה לידך,

אבל בשיחה עם בעלך לבד הוא דיבר אחרת,

אבל בכל אופן ייתכן ויהיה טוב לדבר עם הרב,

לומר לו את הרגשתך, ולבקש שבשיחה הבאה,

או עם בעלך לבד  או עם שניכם- איך שתראו לנכון,

כן לתת לזה את המקום הראוי.

בס"ד

זה לא עניין למי סולחים יותר,

כי גבר שחטא עם אישה נשואה- שניהם חייבים מיתה,

וכנ"ל נשוי שחטא עם פנויה- גם יש העונש שלהם הוא באותה רמה.

לכן אי אפשר לומר שההלכה מחמירה עם האישה יותר מאשר עם הגבר.

ומצד שני- גם אם בעל ואישה התגרשו,

והאישה התחתנה שוב עם מישהו אחר- ושוב התגרשה או התאלמנה,

אסור לגרוש הראשון להחזיר אותה.

לא מדובר כאן על חטאים- כי אף אחד לא חטא, וכל מערכת שהייתה הייתה בקדושה.

נישואין כדת משה וישראל.

ועם זאת הם לא יכולים לחזור.

בורא עולם ברא את האיש והאישה שונים בתכלית בעניין הזה,

וכאשר אישה מתחתנת עם גבר חדש הזיקה הנשמתית שלה לבעלה הראשון נגדעת סופית.

גם בבגידה- מה שבגידה אומרת על הקשר שלה אל בעלה,

שונה במהותו ממה שזה אומר על גבר.

בס"ד

רק מוסיפה- 

התורה מאפשרת לגבר להינשא לכמה נשים,

אך גם גבר מסוגל לאהוב באמת אישה אחת.

ובכל סיפורי התורה שהיו כמה נשים-

הייתה אחת שהיא האהובה.

רחל האהובה מ4 נשיותיו של יעקב,

חנה אשתו האהובה של אלקנה,

וכ'.

לא הייתי רוצה להיות אישה מתוך 4 שנשואות לגבר אחד, ועוד להיות האישה הלא אהובה.

בס"ד

מבחינת השפחות אם לא היו נישאות ליעקב אבינו לא היו זוכות להינשא או להביא ילדים לעולם.

מבחינת לאה- זה היה או להתחתן עם יעקוב או עם עשיו,

והיא העדיפה את יעקוב...

מבחינת רחל- היא הייתה האהובה.

ואכן זה באמת לא אידיאלי מבחינת זוגיות.

כמובן שהכוונות בבניין עם ישראל דווקא באופן הזה הן טמירות,

ומי שרוצה לעיין בזה- יש בזה המון המון.

(החל למשל יעקב בנישואיו ללאה- שמבחינת הנשמה הייתה קשורה לעשיו,

בירר את החלק של עשיו בעולם. יש עוד המון המון המון)

אבל ללמוד מודל נישואין אידיאלי זה לא איך התחתנו אבותינו מכל מני אילוצים,

אלא איך בראם הקב"ה בגן עדן.

ה הכל

למה אישה מגיעה לבגוד?

אלא אם כן

היא חיפשה את הקשר הנפשי

והוא סחב לקשר הגופני והיא לא הצליחה לעצור בעדו

גם על הבעל הקודם וגם עם האיש איתו היא בגדה.

וכמובן שהיא לא מקבלת כתובה, חלוקת נכסים לרעתה,

ויש לה גם כמובן שם רע, שיפריע לה בהמשך החיים.

מספיק?

שלום לך

במקרה בגידה, זה טבעי מאוד שיש לך כעסים ודכאונות. את נמצאת במסלול הנורמלי והטבעי.

אך יש לי רושם ממה שאת כותבת, למרות שהייתם בייעוץ זוגי, שלא מספיק הבעת והוצאת את הכעסים שלך ואת התחושות הקשות שאת מרגישה כתוצאה מהבגידה (שזה חלק מהריפוי) ולא מספיק בעלך שטח לפניך את מה שהיה לפרטי פרטים (שגם זה חלק מהריפוי).. ועוד. אני חושב שאתם צריכים להעזר באיש מקצוע, מהאזור שלכם, שלמד את התחום הזה, כדי שיעזור לכם, לעבור את זה בשלום. וכן שיבדוק ביחד אתכם מה הוביל את בעלך לבגידה, ומה צריך לשנות כדי שזה לא יקרה שוב. כן! עם הדרכה נכונה אתם יכולים לעבור את השלב הזה של הכעס והתסכולים אך חייבים איש מקצוע שילווה אתכם בתהליך הזה, שתעשו את זה נכון. 

אם את צריכה הסבר למה שכתבתי כאן את יכולה להתקשר אלי.

בהצלחה

ברוך בן דוד

יועץ נישואין, חיפה

0548004096

הכאב שלך מובן וגדול

עכשיו הכול נראה שחור

כי עדיין הכאב עצום

הפצע עדיין פתוח

מהזווית שלך את חוזרת הרבה על המילה "לעולם"

כי זה מתאים למה שאת מרגישה עכשיו

גם בימים שהשחור חוזר ונראה שהשמש לא תזרח עוד לעולם

תנסי להיזכר בימים של האור

לקבל משם תקווה שהם עוד ישובו

פצע לא מתרפא ביום ומניתוח קשה לא מחלימים תוך שבוע

המשבר שעברת הוא נוראי בכול קנה מידה

תני לעצמך  את הזמן והסבלנות להחלים 

קודם כל ממש מחזקת ותך ושולחך לך חיבוק חזקקק !!! לא פשוט בכלל להחליט בנושא כזה. שה' יתן לך כח לעשות את הדבר הנכון!!

רציתי לשאול אם תוכלי להצביעי על דברים  שגרמו לו ולהגיע לככך- קשר עם מישהי  שקשורה למשפחה בידיעתך ומשם התגלגל? לקיחת בחורה טרמפ? וכו? כי אם בחור דתי חזק מגיע לכך- איך אפשר לומר לי זה לא יקרה?!

אז א"א להפיל את האחריות באופן כ"כ גורף על מישהו מסויים.

יכולות להיות המון סיטואציות שבכל אחת מהן האשמה תחולק באופן שונה,

בין האשה, המאהבת והבוגד.

בס"ד

שום דבר אבל שום דבר שאישה עושה, (או לא עושה) לא מצדיק בגידה.

והאישה לא אחראית למעשים של בעלה. 

ואם היא מתנהגת באופן שמקשה עליו - יש פיתרונות אחרים,

שראשיתם בשיחה ויכולים להסתיים גם בגירושין,

אבל היא לא יכולה להיות אשמה במה שהוא בוחר לעשות עם הקשיים שלו.

יש מצבים שהם יחסית נדירים,

שהאשה מותירה לבעל מצב של כמעט אין ברירה.

אמנם במצבים אלו עדיין רוב האחריות תהיה על הבעל,

אבל לאשה גם תהיה אשמה בדבר.

אני לא אומר שזה המצב כאן,

(אולי אפילו במקרה שלנו שאנו רואים שכנראה מדובר על אישה עם נשמה של מלאך,

 כך שזה אפילו לא כ"כ סביר.)

אבל יש סיטואציות שכן, קיימת אחריות גם לאשה.

לא מעוניין לתת דוגמאות בפורום פתוח

בס"ד

התשובה לשאלה מי אשם- לא מגזרת ממצב ספציפי,

אלא בכלל בחיים.

כמו שיאמרו על אלימות- אדם שמאד מאד מאד מרגיז את זולתו-

האם הוא אשם שקיבל כאפה?

אני סוברת שהאשמה שלו היא בכך שנהג כמו שנהג.

אבל אין לו אחריות לבחירת התגובה של האדם מולו.

והאדם שהתרגז ובחר באלימות - אולי לא הייתה לו בחירה מודעת אם להתרגז או לא,

אבל הייתה לו בחירה מה לעשות עם הכעס שלו.

גם במקרים שכמובן לא קשורים לפותחת,

שהיו אופנים בהם האישה יכולה הייתה למנוע את זה,

עדיין זה שהיא לא עזרה לו להתגבר,

לא הופך את זה למחדל שלה.

זו ההסתכלות שלי על כל דבר.

האדם בוחר את מעשיו-

לא את השרשרת שזה יכול להניע.

והאחריות שלו היא למעשיו, ולכוונותיו במעשיו.

מובן שיש חשיבות להיות מודע להשלכות של המעשים,

עם זאת בפועל כל אד אחראי למעשיו שלו.

שיתגרש.

לא מכירה בתורה מקום שכתוב שכשאין ברירה מותר לבגוד.

בס"ד

התכוונתי למה שכתב שלג,

שהאשמה מתחלקת בין שלוש,

וכלל את האישה הנבגדת באחוז מסויים במקרים מסויימים.

למרות שהוא סייג את דבריו- אני לא מקבלת אותם.

ולגבי נשים שמתחילות עם גברים נשואים מסכימה איתך מאה אחוז!!

אמרתי שחלוקת האשמה משתנה לפי הסיטואציה,

לא אמרתי בשום שלב מי יותר אשם ומי פחות,

רק אמרתי שיש מצבים שא"א לנקות את ה'נבגד' מאשמה.

ותתפלאי שבדיוק בדוגמא שהבאת, יש התייחסות מפורשת של הגמרא לרעתך.

אם בן-אדם גורם לבן-אדם אחר להרביץ הוא עובר על "לפני עיוור לא תתן מכשול"

(למשל, אבא שמכה את בנו הגדול.)

נכון, מי שנתקל במכשול הוא עושה את העברה עצמה,

אבל מי ששם את המכשול גם אחראי חלקית למקרה (ובמצבים מסויימים בי"ד יכולים אפילו לנדות אותו).

זה כבר לא עניין של הסתכלות אישית,

אלו דברים שהם ממש להלכה,

ובית דין יתחשב בהם במקרה שהם יגיעו אליו.

(כמו שכתבתי למטה, יש סיפור אצלנו במשפחה,

 האשה טענה כנגד הבעל כל מיני דברים והוא אפילו הודה בהם,

 אבל התברר לבי"ד בהמשך שהיא הכניסה אותו למצבים שהיצר לא יכל לעמוד בהם,

 אז בי"ד פסק כנגדה והיא פשוט הפסידה כמעט הכל.)

בס"ד

אני דיברתי על אדם שמרגיז את זולתו.

התכוונתי מרגיז על ידי מילים מרגיזות.

לא אדם שמרביץ, ומצפה שהזולת יישב בנחת ויספוג...

לא כל אדם שהתפתה או נכשל הוא בגדר עיוור...

אם הכנתי עוגה חלבית והנחתי אותה על השיש-

אני אשמה שבא מישהו וללא רשותי זלל אותה למרות שהוא בשרי?

ומצד שני

ואם האדם באמת הניח מכשול,

והעיוור לא נפל בו- הוא פטור מלפני עיוור לא תתן מכשול?

האיסור בהנחת המכשול הוא על עצם המעשה של הנחת המכשול.

אדם אחראי למעשיו. גם להנחת מכשולים בפני אחרים...
ועדיין איך יתמודד האדם מול המכשול זה ניסיון נטו שלו.

אדם אחראי על מעשיו, פעולותיו,

ובחירותיו. אי אפשר להשליך על אחרים.

אדם שאשתו נוהגת בו שלא כראוי יכול לבחור אלף דרכים אחרות להתמודד.

זה שמתוך המגוון הקיים של התגובות הוא בוחר לבגוד-

זה האופן בו הוא בוחר להתמודד עם הבעיה.
היא לא הכריחה אותו דווקא לבגוד!!

חשבתי שסייגת כי אמרת בחלק מהמקרים גם לנבגדת יש חלק בזה,

כתבת שזה נדיר,

וציינת שהפותחת נשמעת אישה מלאך ובטח לא זה המקרה שלה.

נשמע לי כמו הסתייגות מכך שתמיד יש לה חלק, אולי לא הבנתי אותך נכון.

היא גרושה.

ובהחלט אשמה חד משמעית.

היא פיתתה, פילרטטה, משכה בכוונה תשומת לב ורחמים

באמת שכאישה רוצה אין לה בעיה למשוך גבר אליה

מה לעשות יש נשים שטניות

שיעשו הכל בשביל טיפת צומי מגבר

אבל זה לא מוציא את בעלי נקי

כי אחרי הכל איתו עמדתי מתחת לחופה

הוא זה ששם לי טבעת והוא זה שהתחייב לי...

אבל טכנית ברגה החופה ובהקניית הטבעת, את זו שמתחייבת להיות רק שלו.

טכנית הוא חייב בדברים אחרים, כמו שאר כסות ועונה, אבל הוא לא מתחייב להיות רק שלך.

שוב פעם, אני רק מדבר על הצד הטכני, אני עדיין חושב שזה אסור וממש לא בסדר גם לגברים לבגוד.

ואני אבהיר, במקרה כמו שלך לא נראה שלך יש אשמה כלשהי,

אני מדבר על מקרים ספציפיים יחסית נדירים (שכנראה לא קשורים אלייך) שבהם לצד הנבגד גם יש אשמה.

טכנית ביהדות אף אחד לא מתחייב לנאמנות,

ובעל לא מחוייב להיות שייך רק לאשתו.

בפועל מבחינה מוסרית כן רוצים להיות נאמנים זה לזה,

אבל מבחינת התחייבות, זה רק בנצרות ולא ביהדות.

התוכחה הקלאסית של "ואתה בגדת בה", כתובה אצלנו, בנביא.

מזעזע לומר ש"אף אחד לא מתחייב לנאמנות".

ההיפך - אדם מחוייב לנאמנות עוד לפני שהתחתן, ולא רק בתחום זה. "לא חרבה ירושלים אלא שבטלו ממנה אנשי אמנה".

היום יש חרם דרבינו גרשום, ואצל ספרדים שבועה בתקיעת כף - וממילא ברור שמתחתן על דעת שלא יקח אחרת. ובהיות שביאת הפקרות אסורה, אז ברור שעל דעת זה מתחתנים - אם בכלל צריך "להסביר" את זה - שיהיה נאמן לה לגמרי. וגם היא לו.

כל אדם שעושה הסכם עם השני, מחוייב לנאמנות - קל וחומר בענין יסודי כזה.

זה לא רק ענין של "רוצים", כאילו איזו התנדבות.. אלא מחוייבות גמורה.

יש את חרם דרבנו גרשום, שדרך אגב היום הוא כבר לא תקף וזה הפך להיות מנהג ישראל.

אבל מעבר לזה, אין שום שום אקט של התחייבות להיות מהימנים או להיות מחוייבים לאישה אחת.

אנחנו עושים זאת כי אנחנו מוסריים, לא כי זה כתוב בתורה, לא כי זה כתוב בנביא ולא כי זה מצווה דרבנן.

כל הטקס הזה של התחייבויות, זה טקס נוצרי למהדרין!

אם אשה תחליט שהיא רוצה להתגרש מבעל שבגד - אני אתמוך בה מסיבות מוסריות.

אבל אל תערבב לי כאן נצרות ויהדות!

חרם דרבינו גרשום תקף לגמרי - כי קיבלוהו כל קהילות אשכנז להמשיכו.

וכן - כנ"ל - שבועה חמורה אצל הספרדים.

אז מה זה "מעבר לזה".. זה לא מספיק?

זו היהדות במיטבה.

בנוסף, כפי שכבר הוזכר - עפ"י דין, כאשר מתחתנים על דעת זה שיש חדר"ג, וגם על דעת זה שמדובר באדם ששומר הלכה ולכן לא יפנה לבעילת זנות, שזה נוגע אליה באופן הכי אלמנטרי - אז זו מחוייבות גמורה. כמו כל הסכם שנעשה על דעת תנאים מסויימים.

זה מלבד האיסור העצמי לו, הן אם היה נושא מישהי נוספת כיום, הן בביאת זנות. ואכן, תושבע"פ היא ממש היהדות.

וגם ה"מוסר" הבסיסי הזה, שמובא בנביא כמובן-מאליו "ואתה בגדת בה" - הוא חלק בסיסי מהיהדות החיה שלנו.

אף אחד לא דיבר על "טקס של התחייבות", לא יודע מה עושים אצלם, ואיני רואה כל טעם ב"בקיאות" במנהגיהם.

ובינינו לבין הקב"ה.  אין שום קשר לנצרות אם כבר הם גנבו את זה מאיתנו כמו כל עיוות אחר שקיים אצלה, הכל מהבסיס של היהדות.

זה שגבר יכול לשאת 2 נשים זה עניין אחד, הדוגמה שה' נתן לנו לזוגיות זה הזוג הרארשון שהוא יצר, אדם וחווה. הם היו האנשים היחידים בעולם, כדי שאדם יאהב את אשתו כמו שאשה היחידה בעולם ואין לו מלבדה אף אחת. הוא לא מסתכל לצדדים כי יש לו אותה, והוא שלה. זה הייחוד העליון והאמיתי שכולנו שואפים אליו.

זה שאתה מתעקש כאן על הלכה שמותר לגבר לשאת 2 גברים ולכן הוא לא מתחיב רק לאשה אחת או שבעצם, הוא לא נחשב בוגד? הוא לא יקרא בוד כי הוא לא אמור להיות נאמן? אא לאמר שהוא לא מחוייב בנאמנות אבל עדיין בוגד.

ולאמר במצח נחושה, שגבר לא יבגוד ממניע מוסרי נטו ולא כי התורה אמרה, זה העיוות הגדול ביותר בדברייך.

התורה היא היא המלמדת אותנו מוסר מה הוא. המוסר האלוקי הוא מנחה אותנו והכל נובע ממנו.

אתה בא לאמר שיש מוסר אנושי "משודרג"? טוב יותר מהמוסר של התורה?

(וכמובן גם ליעקב אבינו ועוד.)

אין לי מה לענות לך!

נ.ב

בשונה ממה שכתבת, לגבר אסור להינשא לגברים.

(או יותר נכון, אין לזה תוקף.)

[גם אם נתעלם רגע מה"צר לי לבאס אותך".. "ובשונה ממך"..  עדיף להתייחס לגופו של ענין בלבד]

ללמוד הלכות שבת, זו מצוה. "ללמוד נצרות" - זה ההיפך.

וכדי לדעת מה הגדרים של הלכות וכו' ביהדות, לומדים אותם במדויק. נכון שלפעמים מציינים בדרך אגב, על מושגים מסויימים ששגורים בשטחיות, אמוניים והנהגתיים, שהם השפעה זרה, מסוג כזה או אחר. את זה אני כמובן מכיר גם.. אבל להגיד "עבירה" על "לא ללמוד את ההבדלים" - ו"לא עבירה" על בגידה - זה עולם הפוך.

מה שכתבתי לעיל בנושא זה, הם נימוקים הלכתיים מובהקים. שלנו. ומה שמשביעים אצל אחינו הספרדים בתקיעת כף, הוא לא "השפעה נוצרית" אלא מעומק ההבנה היהודית הבסיסית מה הם נישואין (לא "נישואים קטוליים" שאי אפשר להתגרש מהם - אבל כן נישואין שכל זמן שנמצאים במסגרתם, אין דבר כזה לבגוד. לא טוב לו, שיתגרש. בושה שצריך בכלל לומר דבר כזה בסיסי).

מי שחושב ש"נאמנות" אצלנו היא פחותה מ"נאמנות" של הנוצרים, ר"ל, דומני שזה מצדיק לימוד מחודש.

אדרבה, "ההשפעה  חסרת התקדים של תרבות המערב", היא אחד הגורמים הראשיים לתופעות מתועבות כאלו.

וכן אמר לי לפני זמן קצר, אחד מגדולי ת"ח, פוסק מובהק, שאם  כי אין בכחנו לאסור איש על אשתו במקרה כזה - שלא כההיפך - אבל החומרה העקרונית הלא-פחותה מבחינת מושג הפגיעה בנאמנות, ברורה לכל מי שלמד.  שוב, דברי הנביא הנוקבים: "ואתה בגדת בה".

[לגבי מה שציינת על ההבדלים ההלכתיים בין תועבה כזו אצל איש, לאצל אשה - זה ענין אחר; והדברים די מובנים. שהרי מעצם הדין, אדם יכול לשאת שתי נשים ולא ההיפך - וזה בוודאי נסמך על עומק ההבדל הפנימי בין גברים לנשים. ועל כן, גם כשעובר ח"ו עבירה מבישה כזו, יש הבדל באופציה לתקן בפועל בהמשך המשפחה. אבל מבחינת מושג הבגידה, הפגיעה בנאמנות, במחוייבות שאדם קיבל על עצמו, כאשר כיום - כנ"ל - יש המשך חדר"ג, משביעים, ברור שרק על דעת זה מתחתנת - הדברים אינם שונים. זה נבילה וזה טריפה. נכון שבקלקול  הזה, עם חזרה בתשובה שלימה ניתן יהיה, מהסיבות הנ"ל, להמשיך, אם תאבה האשה. אבל להסיק כאילו זה "לא כזה נורא" יהדותית - חס ושלום]

לא בוגדים כי זה אסור מהתורה!!!!

הסיבות לחוסר בגידה בגלל מוסריות או אהבה זה לדעתי שטויות. ואם אני לא אדם מוסרי? לפחות האיסור שומר עלי

מה זה לדעתך אסור מהתורה???

הקב"ה לא שאל לדעתנו מה כתוב או לכתוב בתורה!

אם תצליחי למצוא מקור שבו כתוב שמן התורה לגבר אסור 'לבגוד' באשתו - אני נכנע!

כלומר, שהוא נאסר על נשים אחרות בעצם זה שהוא מתחתן עם אשה מסויימת.

(רמז: זה לא כתוב וגם לא תמצאי..)

כמובן שלאשה אסור לבגוד מן התורה,

כלומר, שהאשה נאסרת על כל שאר הגברים בעולם מהרגע שהיא מתקדשת לבעל.

אבל לא על זה היה הדיון כאן.

יש דברים שאסור - גם אם הוא לא "נאסר" ע"י כך עליה. לא כל איסור גורר הלכה כזו.

מלבד מה שאסור לו לכשלעצמו, ללא קשר לאשתו, ביאת-זנות, ומלבד מה שאסור לו לקחת אשה על אשתו מצד חדר"ג/שבועה (אנחנו לא קראים. גם תושבע"פ היא תורה, כולל תקנות, מנהגים, סייגים, גזירות - בלי להיכנס להבדלי ההשלכות לפי מדרגת האיסור) -

הרי שאי עמידה בהתחייבות, היא אכן עבירה (ולא "ברשות התורה"..). ואכן, היום שמתחתנים על דעת חדר"ג/שבועה, ממילא מי שעובר על כך, עובר עבירה; וכבר אמרו חז"ל שמי שנפרע מדור המבול - ייפרע ממי שאינו עומד בהתחייבותו.

וכמובן, לפי חומרת הנושא - כך המשמעות של אי העמידה בכך. וחומרת הקשר בין איש לאשתו, חומרת האמון שבכך, גורמת לכך שגם חומר הענין יהיה גדול בהרבה. בעניינים  שבין אדם לחבירו - יש משמעות מאד גדולה למשמעות כלפי הזולת. כך זה באונאת דברים, בעלבון ועוד. לפי גודל הענין - חומרת העבירה.

שלא לדבר על המנוולות של מי שעושה כל מצד עצמו. עצם ההעלאה על הדעת כנשוי למישהי, לבגוד בה ח"ו. חלק אינטגרלי מהתורה, זו גם המשמעות של משפחה. של כריתת הברית. כשגדר המשפחה הוא אשה אחת, אז הריסת הערך הזה, היא באי הנאמנות כלפיה, חלילה.

אין כאן "מדבר שקר תרחק.."

תסתכלי בהגדרות של המצווה.

תלכי אל כל רב אורתודוקסי,

והוא יגיד לך שאכן הוא לא עובר על איסור תורה!

והחידוש הגדול הוא, שלמרות שאין איסור תורה,

מאפשרים לאשה להתגרש ממנו כשהיא לא רוצה לסלוח.

כשהאיש בוגד:

יש כאן טעם לפגם - כן!

איסור תורה - אין!

שיודע ללמוד ויודע שבכללה של "תורה" כלולים גם גזירות ותקנות חכמים - גם אם יש חילוקים בין דאורייתא לדרבנן; יודע שלקחת אשה על אשתו, זה לעבור על החרם שהרמ"א כותב מפורש שנוהג גם היום. 

ובמקום שמשביעים בתקיעת כף - עובר על איסור תורה בגלל השבועה החמורה.

ויודע גם שיש איסור בביאת-זנות, בלי להיכנס כרגע לדאורייתא/דרבנן.

[שלא לדבר על כך שכאלה מן הסתם גם לא בדיוק מקפידים על הלכות נידה לפני תועבותיהם. עוד איסור תורה]

ויודע שיש איסור הונאה, כאשר מתחתנים על דעת המקובל היום שלא נושא אשה על אשתו - וקל וחומר שאינו נוהג בזנות. וזה בפשטות איסור תורה. ובהמשך לכך - עובר על סידרה של איסורי תורה בין אדם לחבירו, כלפי אשתו.

ויודע שמידות נורמליות,  ומוסר נורמלי, הוא חלק בסיסי ביסודה של תורה. וכמו שכותב הרב קוק זצ"ל: "התורה ניתנה לישראל, כדי ששערי אורה יותר בהירים, יותר רחבים, יותר קדושים, מכל שערי האורה של הבינה הטבעית ורוח המוסר הטבעי אשר לאדם ייפתחו לנו... ואם אנחנו אוטמים את אוזנינו משמוע לקול ה' הפשוט הקורא בכח ע"י כל שערי האורה הטבעיים, שהיא נחלת כל האדם... אין אנו מבינים בזה את ערכה של תורה, ועל זה נאמר עם נבל ולא חכם, כדמתרגם אונקלוס: דקבילו אורייתא ולא חכימו".

ויודע שאין כל "חידוש" בכך ש"מאפשרים לאשה" להתגרש ממי שנהג כלפיה בנבלה כזו ובגד בה. עבר על המחוייבות הכי בסיסית כלפיה. ואין כל חידוש בכך שאשה היא בן אדם, ואפשר שלא יהיה "מאיס עליה" גדול מזה.

ההיפך, "החידוש הגדול" הוא בעצם הטבע שה' נתן בה, שלפעמים מוכנה לתת צ'אנס חדש למרות זה. שיגיד תודה רבה בענוה ובבושה, וזהו.

ובין "טעם לפגם" לבין "איסור תורה" (בעצם הביאה על מישהי אחרת. כלומר: בהתעלם מכל האיסורים שהוזכרו לעיל, שחלקם דאורייתא, אלא לצורך ה"השוואה" בין האיש לאשה מעצם הבגידה, שבוודאי יש מהתורה חומרה יתרה אצל אשה) - יש מרווח גדול.

איש שחס ושלום בוגד, זה לא "טעם לפגם", אלא מנוול גדול (מלבד כל מה שהוזכר לעיל, כנ"ל). ואם הידרדר לשפל כזה, יעשה תשובה גדולה.

ודווקא "רב אורטודוקסי" שמבין את חומרת כל האיסורים הנ"ל, ואת גודל השבר שבכך - הוא זה שיש סיכוי שגם יוכל לגרום לתשובה אמיתית, וגם לקומם בית כזה מחדש.

וכי אני טענתי באיזה מקום ש"הוא נאסר" במובן שאשה נאסרת (שזה אחד הפירושים של "מקודשת")?

לא הוא "נאסר", אלא אסור לו (וכמובן, גם לפני נישואיו אסור לו ביאת זנות). אסור באיסורים שחלקם איסורי תורה, כפי שכבר הוסבר כמה פעמים ואין טעם לחזור. והשבועה היא לא לקחת אשה על אשתו - וממילא ברורה עוד יותר חומרת זנות סתם "על חשבונה", שברור על דעת מה היא מתחתנת. 

המצוות ה"רגילות" של בין אדם לחברו, הן גם כן דאורייתא. בוודאי שהחומרא כאן, גם במובן הזה, היא מעבר ל"רגילות". לפי עוצמת הפגיעה כך עוצמת העבירה. כמו שקיים באונאת דברים, במלבין פני חבירו ברבים ועוד. פה החומרה היא נוראה ואיומה.

וגם יש השלכה ברורה לכך שמחדר"ג אין נושאים יותר מאחת, על המשמעות של מעשה כזה, מבחינת ההבנה על דעת מה נישאה.

אני לא יודע מה מישהי "המציאה" כאן - ואני לא"הלכתי אחרי" אף אחד. מבחינתי הדיון לא החל בזה, על אף שיתכן שאותך זה אכן מה שהעסיק. אני כתבתי את האמת הפשוטה והברורה על חומרת העבירה הזו (מנינו כבר כמה עבירות, דאורייתא ודרבנן, שיש בדבר כזה ר"ל. כמו גם עבירות על המוסר הכי בסיסי, תוך הזכרת ערכו כיסוד התורה. כמו כן, את חומרת ערך הברית שנכרתת בין איש לאשתו, וכדברי תוכחת הנביא הנוקבים שהוזכרו, "ואתה בגדת בה").

צריך להביא בחשבון גם את הפלטפורמה שכותבים בה. זה לא סדר-בקר בבימ"ד, שדנים רק על הדקויות ההלכתיות והגדרים (הזכרנו ברור את ההבדל בין מעשה כזה של איש לבין של אשה, שניהם ר"ל - אבל ההבדל דאורייתא ברור לגמרי, והוא לא "במקרה"). פה, כשיש אנשים ונשים שקוראים, ובהחלט מישהו עלול להבין כאילו זה "לא כ"כ נורא"... אז המשימה הכי חשובה היא להבהיר שזה מעשה נבלה, היפך ההנהגה הנורמלית האנושית הבסיסית, היפך כל דרכה של תורה, וסדרה של עבירות חמורות בין אדם למקום ובין אדם לחבירו. זה חשוב בשביל הידיעה הכללית של כל אחד, וגם בשביל העלבון של נשים שקוראות וצריכות כאילו "להיאבק" על כך שזה מעשה נבלה איום לעשות להן דבר כזה.

מבחינתי, האמת, זה "הנושא". לכן אני גם לא כ"כ בטוח שיש חילוקי דעות אמיתיים. זה פשוט מה כל אחד ראה כנגד עיניו.

אז בוא נסכים שאנחנו לא מסכימים.

לגבי לא מסכימים - לא בטוח במאה אחוז...

אבל שיהיה..

נגיד שאתה כבר לא מאוד אוהב את אשתך ואין לך רגשות אשם כלפיה,  

וכן אתה לא אדם ממש מוסרי

למה שלא תבגוד בעצם?

אכן הוא יבגוד - לא?

אני מכיר בני-אדם מוסריים שלא מקיימים מצוות,

אני לא מכיר אנשים שאינם מוסרים בהגדרה (כמו שאמרת), וירצו לקיים מצוות.

ב. בכ"מ, כל הפרשנים שם מפרשים כך.

    אז אם אתה לא מבין את הפשט, אז הם יעזרו לך..

אתה מוזמן להסתכל גם בספר עזרא, ולראות שם את הרקע לנבואה.

(למקרה שלא ידעת שעזרא הוא מלאכי)

נכון שהמפרשים שם מסבירים שהיתה מציאות של לקיחת גויות לאשה על נשיהם.

אבל, עי' ברד"ק שאומר: וציוה לישראל שיהיו קדושים. והקדוש, הוא שלא ישלחו עצמם אל כל אשה כמו שעושים הגויים.

ובהמשך מביא, שלשאת כמה נשים מישראל, זה מנהג העולם - אבל כאשר מישהי נכריה והיא רואה שהיא "כמוה או יותר ממנה", מזה באה דמעתה.

ומכאן ההקבלה לכאשר אין "מנהג העולם" לשאת כמה; ובוודאי שלא סתם "לא להסתפק" באשתו; מבחינת העוול המוסרי שמודגש בכך.

אבל נכון, שזה גם יסוד התיקון אם חלילה קרה כך - שלעיתים אשה תהיה נכונה לקבל שבנידון מבחיל כזה, זה לא שמישהי אחרת טובה בעיניו ממנה - אלא יצרו בכיעורו תקפו. ה' ירחם.

אם הפסוק מודה שזו בגידה אז זו בגידה גם עם יהודיה, למה שיהיה הבדל?

באותה תקופה היהודים נשאו כמה נשים,

וחלקם (בעיקר העשירים) נישאו לגויות,

אז הוא הוכיח אותם על זה..

לא מדובר שם בכלל על הבגידה המדוברת כאן!

הסיפור מפורסם בספר עזרא.

איך הוא מוכיח אותם? 

הוא אומר להם שהם בגדו באשה שהם נשואים לה,

הבגידה היא בכך שהם נשאו להם נשים

אמנם הם נוכריות

אבל לעניין הבגידה, מה זה משנה?

למה זה פחות בגידה כשהם יהודיות?

מכיוון שבזמנם היה פילגשים ומספר נשים, זה לא היה נחשב 'לבגוד' עם יהודיה.

מסופר על אמורא מוכר (כרגע לא עולה לי השם),

שכשהוא היה מגיע לבקר בעיר אחרת ממגוריו (במקום מגוריו הייתה לו אישה קבועה),

הוא היה נושא שם אישה ומגרש אותה בסיום הביקור.

מכיוון שבאותה תקופה לא היה את חדר"ג,

נושא הקידושין והנישואין היה דומה יותר למסחר בשוק.

(לא שאני אוהב את זה, אבל זאת הייתה המציאות אז..)

קרא את מה שנכתב לפני, ורק אז תגיב..

הדיון הוא בכלל לא אם היום מותר לבגוד,

הדיון הוא האם האיסור של היום הוא מן התורה,

ובמקרה הספציפי הזה, האם זה היה בתקופת עזרא הסופר.

נ.ב.

דרך אגב, הק"ו שהבאת הוא לא נכון!

אז התגובה שלך לא רלוונטית לדיון!

תודה!

מצטערת ואת מוזמנת לומר לי.

את הכרת אותה? זאת אומרת ידעת על קיומה?

וזה היה בעקבות משבר שהוא כן זרם איתה למרות שהוא לא זורם עם כל דבר כמו שתיארת<?

בעיה שגברים לא רואים את הדבר הזה כמו שכתבת.

בשביל הרבה גברים זה בסדר וזה מקובל - בכל מגזר. 

הם לא רואים בזה נפש ואהבה וכל מה שכתבת - בשבילם זה סיפוק גופני נטו. הם גם לא מתכוונים לעזוב את המשפחה או למשהו רציני. זה קצת כמו לראות עוגה טעימה כשאתה מאוד רעב ולא להתאפק.

אני ממש לא מצדיקה את ההתנהגות כי זה באמת מאוד רע. רק כותבת שהרבה גברים מרשים לעצמם. לא מבינים שנשים נפגעות מזה לא פחות מגברים .

נשמע שאת אוהבת אותו מאוד ואז כנראה גירושין לא יעשו טוב רק יוסיפו רע. אבל הוא צריך לדעת שאסור לו ליפול ככה עוד פעם ולא משנה מה הסיבה וכמה יהיו ילדים זה כבר לא יעבור פעם הבא.

ולפעמים יש מציאות שאישה שוכחת שהיא לא רק אימא ועקרת בית אלא גם אישה. זה לא מצדיק בשום פנים ואופן!!!!!! אבל זה מוסיף לגבר התמודדות.   

אבל די ברור מתגובתך שאת נקבה.

אני לא אהבתי את מה שכתבת,

את התייחסת אלינו (הגברים) כמו אל בהמות,

ואני חושב שזה ממש לא יפה.

ציטוטים ממה שכתבת:

"הם לא רואים בזה נפש ואהבה וכל מה שכתבת - בשבילם זה סיפוק גופני נטו."

"זה קצת כמו לראות עוגה טעימה כשאתה מאוד רעב ולא להתאפק."

אני למשל, התחתנתי יחסית בגיל מאוחר, בתקופה של הרווקות הזדמנו לי מספר פעמים פיתויים קשים מאד.

ומה ששמר אותי באותם רגעים, זה הרצון להגיע אל אשתי (לעתיד) כשאני טהור ונקי,

שכשאתחתן אוכל להגיד לעצמי ולאשתי שאני רק שלה מתחילת חיי ועד סופם בע"ה.

שכשאחנך את ילדיי, אני אוכל לעשות זאת מתוך ידיעה שאני הצלחתי לעמוד במשימה,

ובתקווה שהעוצמות של ההתמודדות שלי עם היצר יעברו גם אליהם.

זה היה עוד כשלא היה לי אשה וילדים, היום ב"ה כשיש לי אני מבין כמה זה היה חשוב!

נכון, יש בהמות, בעיקר גברים חסרי ערכים ומוסר, אבל גם לא חסר נשים כאלה.

אז עכשיו לתאר את המגדר הגברי כאילו הם בהמות, זה מגעיל אותי!

וגברים בוגדים הם מה שכתבתי ואל תכתוב שלא. 

ומיותר לציין שלא מצאתי!

אשמח אם תאירי את עיני היכן כתבת..

כי אני רואה שם את המילה גברים ללא שם תואר.

ויותר מזה, באופן שבו כתבת, היה ברור שדיברת על הגברים כמגדר,

ציטוט: "בשביל הרבה גברים זה בסדר וזה מקובל - בכל מגזר."

אם את רוצה את מוזמנת לחזור בך..

חוץ מזה, להזכירך, לכל גבר בוגד צריך שתהיה לו אשה לבגוד יחד איתה.

כך שמספר הנשים הבוגדות לא אמור להיות קטן משמעותית ממספר הגברים הבוגדים.

כך שלענ"ד יש בעיה גם בהנחה הכללית שלך.

אגב גברים בוגדים בדרך כלל עם רווקות או עם זונות - בדרך כלל אבל לא תמיד

וכן - גברים עושים את זה יותר מנשים כי זה פחות חמור הלכתית ומבחינה חברתית לא נחשב משהו ממש בלתי נסלח. יש הרבה נשים שאפילו מוכנות לחיות עם בעל בוגד. 

ובכלל ברור שגבר הזה בגד ממניעים שאני כתבתי. הרי הוא אוהב את אשתו ולא רוצה להתגרש

אין לי הרבה מה לחדש מעבר למה שכתבו כאן.

אני חושב שאם הגעת למסקנה שהוא באמת מתחרט,

ואת מסוגלת גם לנסות לקבל אותו לאחר המשבר,

אז לכי על זה עד הסוף!

ברור שזה יהיה קשה, אבל אם יש סיכוי להחזיר את האמון - זה שווה את זה!

בתור אחד שחווה בימים אלה גירושין במשפחה, זה דבר שמשפיע על כל המעגלים מסביב.

ובראש ובראשונה על הילדים!

וזה כמו מלחמה, יודעים איך נכנסים ולא יודעים איך יוצאים.

(כשבת-דודה שלי התגרשה (היא יזמה את הגירושין), היא הייתה בטוחה שהמשמורת על הילדים תהיה אצלה.

 בסוף הוא קיבל את המשמורת על כל הילדים, והיא לא יודעת איך לאכול את עצמה.)

את נשמעת לי אישה עם נשמה של מלאך,

יהי רצון שיהיו לך חיים מאושרים שמחים וטובים!

שה' יתן לך כחות וינחה אותך בעצה טובה מלפניו.

בגידה זה דבר נורא. נקודה.

ו"להסביר" לאשה שכנראה "גם היא אשמה".. כי לא "סיפקה" מספיק ריגושים, "לקחה חלק בבגידה", זה גם חמור מאד. יש הבדל גדול בין להדריך איך ראוי לנהוג באהבה זה עם זה - על אף שזה לא בהכרח קשור לנושא - לבין להסביר שאם לא, אז יש "שותפות באשמה"... 

גם אם למישהו לא קנו רכב שמספק לו את ה"ריגוש" שהוא רוצה, עדיין זה לא עומד כלל על המישור של לגנוב מהשכן את הרכב שלו...

להוציא מהתודעה כאילו הנאמנות היא "תלויית הרגשה". נישואין, משפחה, נאמנות - זה דבר שעומד בפני עצמו. מציאות. הלכתית, אנושית.

צריך אכן להדריך איך למלאותו בתוכן ראוי ונאה, אבל לא להסיק מזה שאם לא כך - אז זה "לא כ"כ נישואין מחייבים"...

ההשוואה ל"מעידה בקימה לתפילה", היא מחרידה מבחינת הקלות של היחס לענין (לא אומר שלכך התכוונת. התגובה אינה "כלפיך" שסה"כ כוונתך טובה. אלא לחידוד הנושא).  כאן זה בבסיס של היחס אל הזולת שעימה כרת ברית.

"הקב"ה סולח" למי שחזר בתשובה. זה נכון. אבל הקב"ה אינו מתכווין שזה יהפוך למתכון לקלות-ראש ביחס לדברים חמורים. והקב"ה אומר ע"י חכמי תושבע"פ: לא חרבה ירושלים אלא שבטלו ממנה אנשי אמנה. נאמנות.

ו"עבירות שבין אדם לחבירו אין יו"כ מכפר (כלומר, גם הקב"ה..) עד שירצה את חבירו". וכשמרצה, חבירו צריך לראות עד היכן יכול לקחת את ההשלכות.   לא להתייחס בקלילות "מלא זוגות שהבעל בגד והיום הם מאד מאושרים כי גם האשה הבינה שהיא לקחה חלק בבגידה".. רחמנא ליצלן. משוגעים. ב"ה שאני לא מכיר ומניח שגם הרוב פה. ורוב האנשים הנורמליים והמוסריים לא ינהגו כך בשום אופן, ולא כאילו זו "מידת חסידות" שצריך בשבילה הדרכת-חתנים מיווחדת.... (אע"פ שאישית, אשריך שקיבלת הדרכה כזו ואתה מרגיש שמאד תורמת לך).

הקיצור: יש לחלק בין הצורך לנהוג בחום ואהבה זה עם זה, לבין "הבנה" של דבר נורא כזה. ובוודאי שאין להסיק מזה שמישהו עשה כך, שזו "גם האשה"...

מה עושים כאשר ל"ע כבר קרה, כמו ששאלה כאן - זה כבר ענין אחר. ה' יעזור.

אתה בכלל לא מכיר אותי ולא עשירית מהסיפור שלנו אז בבקשה לא לקבוע

עובדות לפי מה שליבך חפץ,

(וכנראה שהרבה גברים ליבם חפץ ישר לזרוק תכדור למגרש של האישה)

מי אשם למה וכמה תשאיר ליועץ זוגי ששומע את הסיפור לפרטי פרטים

מכל אחד מבני הזוג ומגיע לנקודות התורפה והגורמים.

(ויש ככ הרבה סוגים...)

וכמו שכתב דן(תודה!) גם אם זה נכון ובי האשמה(וזה לא)

זה עדיין לא סיבה לבגוד אולי תירוץ עלוב

כדי לברוח מבעיות ולא להתמודד איתם

סיבות מלבד חוסר בריגוש...

אתה לא יכול בפשטות כזאת להחליט שזאת הסיבה.

לדוגמא חוסר בטחון עצמי

דבר שאין לו שום קשר כלל וכלל לאישה

היא יכולה להיות האישה הכי מפרגנת ותומכת בעולם

אבל הוא תמיד ירצה חיזוקים נוספים מבחוץ.

וכשתהיה לו הזדמנות הוא ייפול..

תקשיבי את פשוט גיבורה

לעבור כזה דבר 3 פעמים זה נוראי

רק על זה שלא איבדת את שפיות דעתך שאפו ענקק

נורא

אפשר שאלה?

אם את מוכנה תעני:

האם הלכת/ם לטיפול זוגי מתישהו בכל העניין הזה??

שתיזהר לא לצאת פראיירית ולבדוק אם אולי הוא מנצל את טוב ליבה.

אבל העדפתי לא לכתוב, כי אולי החזרה בתשובה שלו באמת מגיעה ממקום אמיתי.

ואז זה סתם מכניס אותה לסרטים שיכולים ממש לפגוע בזוגיות (במקרה שהחרטה באמת אמיתית).

אני לא דנה את המקרה שלך רק מתפללת ומאחלת לך שתצליחו לחיות באהבה ורעות לנצח ושה"יתן לכם כוחות לעבור את התקופה הזו והלואי ותצליחו,

כואב לי לשמוע זוגות שמפרקים וקל וחומר שעם ילדים.

אם הוא מאמין לה שהיא בגדה - נגמר הסיפור! - הם נאסרים לתמיד => גירושין!

ואתן תמיכה מלאה לאשה שבגדו בה, בכל דרך שהיא תבחר.

מה שמעצבן אותי כאן בכל השרשור,

זה שאנשים ממציאים מצוות שאינן קיימות בתורה,

מגדירים את המושג קידושין ונישואין בצורה מעוותת ממה שהקב"ה ציווה אותנו,

ולא עוד, אלא שמגדילים להרע ומערבבים נצרות בתוך היהדות!

להזכירכם, בחטא אדם הראשון, חוה אמרה לנחש מעבר לציווי המקורי של הקב"ה,

והוסיפה שהקב"ה גם ציווה לא לגעת בעץ הדעת.

כולנו יודעים איך ה'מצווה' שהיא הוסיפה היא זאת שגרמה לה לחטוא בסופו של דבר!

גם כאן, כשמתחילים להוסיף מהבטן כל מיני הגדרות למצוות הקידושין,

על פניו זה נראה הוספת מצווה לחומרה שאינה מזיקה.

אבל כמו אצל חוה, הוספת מצווה לחומרה יכולה להביא למכשלה גדולה ח"ו!

(בייחוד שמערבבים כאן גם דתות זרות)

אסביר את כוונתי.

כשאת מעריכה את בעלך כ"מתחשב עם לב של זהב"

קשה לך מאד לסלוח.

כי מה הוא אמור כבר לעשות?

לבקש סליחה ולהתחרט-ולהישאר אותו בן אדם.

אז זהו- שלאאאאאאא.

בעל שבגד אינו זהב הוא חרס הנשבר.

הוא צריך לעבור תהליך של תשובה מאד מאד עמוקה.

כמו שהרמב"ם כותב בהלכות תשובה: אחרי התהליך של התשובה

הוא כבר לא יהיה אותו אדם.

הוא אמור להיות אדם אחר לחלוטין. אדם שנאמן בכל מצב.

גם אם הוא יהיה עם מלכת היופי אחרי שלא היה איתך שנה שלמה-הוא לא יעז לבגוד שוב.

גם אם  הוא ישמור על מיליארד דולר-הוא לא ייגע בהם

הוא יהפוך להיות האדם הכי נאמן בעולם

תהליך כזה לא נבנה ביום ולא בחודש. מדובר במהפך עצום מימדים במידות שלו.

ואז, ורק אז יגיע הזמן ותגיע האפשרות שלך למחול ולסלוח באמת.

לשם דוגמה: אם היית פוגשת חוזר בתשובה שנהיה לצדיק הדור

סביר להניח שלא היית זוכרת לו את חטאיו הראשונים עם נשים אחרות

ברור שהיית מבינה שהיום הוא כביכול אדם אחר.

זה בדיוק התהליך שבעלך אמור לעבור.

אל תמהרי לסלוח. זה לא לטובתך!!!!

הוא אמור להבין שעשה משהו איום ונורא 

ושצריך לעבוד קשה מאד כדי למחוק אותו.

פשוט מדאורייתא - זה לא מוגדר!

אבל מעבר לכך שאני מניח (ב"ה לא מכיר מציאות כזאת) שכשגבר בוגד הוא לא מקפיד שהאשה תהיה טהורה וכו וממילא זה איסור תורה

שלא לדבר אם זו אשה נשואה ר"ל שהאיסור תורה הוא גם שלו

וגם אם היא לא נשואה אז הוא עובר על ייחוד (וכי איסור דרבנן הוא הוא איסור קל?)

ובנוסף זה גם חילול ה' שזה איסור תורה חמור

ומעבר לכל זה

גם אם גבר נשוי יתחתן בחשאי עם אשה אחרת

הוא יבגוד באשתו 

משום שעצם החתונה שלהם זו הסכמה שלא לעשות דברים כאלה

זה מובן מאליו

תאר לך שגבר יגיד לארוסתו, 

"אני מתחייב שלא להתחתן אם אשה נוספת" 

היא לא תבין מה הוא רוצה ממנה, זה הרי ברור

זה חלק מהברית נישואים שלהם, 

ולכן זה נקרא בגידה. 

מה שכתבתי כאן.

לגבי ההנחה שאתה מניח, אני לא אדון על זה,

אבל שמעתי פעם סיפור שבו ההנחה שלך לא הייתה נכונה.

במי תבגוד?

1. ברור לכולם שבהגדרה של בגידה קיים סעיף שזה צריך להיות במישהו.

2. בנוסף, קיים סעיף נוסף בהגדרה, שהמעשה צריך להיות נגד המחוייבות אל אותו מישהו.

3. מדאורייתא, המחוייבות של גבר לאשה היא "שאר, כסות ועונה (וכתובה)."

    ומדאורייתא אין מחוייבות לגבר כלפי האשה שלא להיות עם נשים אחרות.

    (וזה מה שאמרתי שאין שינוי במצוות האלה בין לפני הנישואין ללאחר הנישואין.)

4. מסקנה: מדאורייתא, המושג של 'גבר בוגד' - לא מוגדר!

וכמו שכתוב בגמרא, שבעבר היה מקובל (לפני חרם דרבנו גרשום),

שכשבן אדם היה מגיע לביקור בעיר אחרת (בד"כ בעיר מגוריו הייתה לו אשה קבועה),

הוא היה נושא אישה ומגרש אותה בסוף הביקור.

נכון שזה מוזר, ואני גם כמוך לא מבין איך היה אפשר לחיות כך, אבל זה מה שהיה.

נראה לי שאם אתם רוצים, תפתחו שרשור חדש.

אשה מסכנה, בעלה בגד בה, ואתם דנים אם זה מדאורייתא או לא?

אני אפסיק להגיב בנושא.

רק אני רוצה להבהיר לפותחת השרשור,

שזה שאמרתי שזה לא מדאורייתא,

זה לא מוריד מחומרת המעשה,

מכיוון שכיום ישראל נוהגים כך (להינשא ולחיות רק עם אשה אחת), אז זה הדין!

כך שהמעשה של הבגידה הוא עדיין חמור מאד מאד!

וליבי איתך בכל אשר תפני.

בהצלחה!

למיטב הבנתי.

הוא רצה להגיב על "תיאורטית", אם נבודד רק את ה"מִשתנֶה" של פניה אל מישהי אחרת, ללא חשבון של המחוייבות של על-דעת-מה נישאים היום, ללא חשבון של עצם האיסור לנהוג כך גם כשאינו נשוי, ללא חשבון של שחיתות המידות שבזה, ללא ה"בין אדם לחבירו" -

אלא "השוואה" בין זה שאשה נואפת נאסרת על בעלה, לבין איש שאינו "נאסר". כלומר: ההבדל דאורייתא בנתון הזה.

וזה היה סוג של "התקוממות" נגד ערבוב מושגים.

[אגב, אני לא מסכים שמדאורייתא ברור שגם בזמן שהיה מותר לשאת עוד אשה, אין "בגידה". ביאת-זנות אסורה, יש אומרים שזה כלול בפס' דאורייתא. וממילא אשה שמתחתנת על-דעת שהוא יקיים זאת, אז אי קיום של דבר כזה הוא אכן בגידה במה שעל דעתו התחתנה. שלא יקח-לרגע כל מי שבא לו ללא כל מחוייבות. זו פגיעה גם באשתו. ואינו כמו מה שהיה מקובל לשאת עוד מישהי]

אלא מה? שכאן מדובר על מקרה נורא שקרה. ולכן ישר "קופצים" כנגד, מחשש שמא יובן כאילו זה "לא כזה אסון"; מחשש שמא מישהו ישכח שיש כאן כמה וכמה איסורים שבין אדם לחבירו וכו' וכו'; מחשש שיורגש זלזול כלשהו בנאמנות המקודשת בין איש לאשתו, שכיום חלק ממנה היא אי נשיאת אשה אחרת - ובוודאי אי ניאוף עם אחרת ח"ו.

ומכאן - שאע"פ שדיונים בפרטי הלכות וכו' הם חשובים, אבל לפעמים חשובה גם "סביבת העבודה" ומה עלול להיות מובן בה...

למעשה, מוסכם על הכל שזה דבר חמור ונורא. והלוואי שתימצא הדרך למי שסבלה מזה, להושיע גם את עצמה וגם את משפחתה.

רבנים מביני עניין , שלמדו בענייני יחסי זוגות ושיש להם הרבה נסיון יכולים רק לעזור ולייעץ.

 זהו. אבל בכלל לא לעניין לצטט מה אומר 'אמרי יושר' על הערת המשך חוכמה  הקשורה לדרשת השם משמואל בהמשך למה שמיוחס לרבי מקוצק שפרש את דברי הרמבם על התוספתא בדין מים שאין להם סוף והראה שאין זה קשור לדיני מים שאובים. 

היא רוצה לדעת איך לבסס את נישואיה מה לחשוב ומה להרגיש ואיך לקדם את ענייניה. זה מה שחשוב ולא אם בעלה היה בסדר מדאורייתא בדיני ייחוד .  יש מבין ?

גליתי לאחרונה שיותר מדי חברים טובים שלי בגדו בנשים שלהם.

יש משהו שאתן(בתור הנשים הנבגדות) מצפות/רוצות שהחברים של הבעלים שלכן יעשו או לא יעשו?
ובכללי, איך לדעתכן החברה צריכה להתייחס לבוגדים(משני הצדדים)- חרמות, נידויים, פירסום הסיפור?

מצד אחד, הוא חבר שלי, ובשביל מה יש חברים אם לא לצרות?
מצד שני הוא בוגד נבזה.

אני זוכר שכשהתחתני אמרתי לאישתי שאם אני אי פעם יעיז לעשות לה משהו כזה, שתלך לאחד החברים שלי, והוא כבר ידאג לטפל בי...

1. אישה לא תמיד עושה דברים כאלו במודע.

2. יכול להיות הרבה נשים שיש להם קשר כלשהו עם גברים וזה לאו דווקא בגידה (נניח עמית לעבודה/נהג קבוע שנוסעת איתו) , שאלה ,זה נקרא גם בגידה ?

נתונים סטטיסטיים לשנת 2009.PDF

אתה יכול לפתוח את כל הלינקים בקישור זה,

ולראות שכל הסטטיסטיקות נעות בין 91%-67%.

לא יודע על מה אתה מסתמך בנתונים שלך..

הוא אמר שממה שידוע לו, הנתונים שהובאו לפייגלין היו באופן מכוון לא נכונים!

אתה גם יכול לראות, כתוב בהערה 15 שלא מדובר על מקור רשמי, אלא על מייל של מישהו.

אני הבאתי מקור רשמי, והקובץ PDF שהבאתי הוא לא מאיזה "מעמד הגבר" אלא נתון מלשכה ממשלתית.

זה שאחרים משתמשים בנתון הזה, זה לא הופך אותו לשקרי.

כששאלתי את האב"ד (קרוב משפחה), הוא אמנם לא ידע נתונים מדוייקים,

אבל אמר שהכמות של תביעות גירושין של נשים גבוהה באופן מאד מאד ניכר מהכמות של הגברים.

אי חברים אמורים להתייחס לחבר/ה שלהם שבוגד בבן זוגו?

מה אמרו לכם בטיפול הזוגי?

האם ירדתם לשורש העניין הזה של הבגידה?

כמו שראיתי שכתבת בעצמך, יש כל מיני מניעים נפשיים

נסתרים בתוך זוגיות שעלולים לגרום לגבר להגיע לבגידה 

(ואין בדברי אף הצדקה לכלום!!!!!!!!!)

למשל גבר שמרגיש לא מוערך, או שמבטל את עצמו בזוגיות ומנסה למצוא לעצמו 

מקום שבו יש לו נוכחות

לא אאריך בדוגמאות, כתבתי רק דוגמא ספציפית שאני מכירה,

אבל העקרון הוא, שזוגיות שמגיעה למשבר (שבו הגבר אשם וצריך לקחת אחריות בפירוש)

צריכה בדיקה יסודית, עם מטפל מקצועי ומבין, שישב עם שניכם לא פעם ולא פעמיים,

ויעזור להבין את הדינמיקה שהביאה לשם,

ואז, אם תרגישי שאת מסוגלת בכלל לסלוח, שהכאב יכול לכהות, שיש לזוגיות, ובפרט למה שגרם לשבר,

שזה דינמיקה זוגית, עוד סיכוי וכיוון של תיקון

אז תתני צ'אנס לבדוק אם בכלל יש התכנות, ומי נגד מה

ואם תתלבטי, יהיה לך לצידך איש מקצוע שיבין את כאבך, ואת המניעים והמצב ויוכל לעזור לך לקבל החלטה.

שולחת לך חיבוק

את בטח עוברת דברים קשים כל כך

שה' ישלח לך עצה טובה וזוגיות נפלאה..

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.