זה לא פשוט. ובעיקר דורש הרבה עבודה.

לא מספיק לסלוח באופן פסיבי, את צריכה לעשות דברים באופן יותר פעיל.

ואת צריכה להזכיר לו שלמרות שסלחת עדיין משהו חסר אצלך... ועכשיו התפקיד שלו זה להחזיר את האמון שנשבר.

זה כאילו מתחילים הכל מהתחלה, אבל ממקום יותר נמוך משאר איפה שהייתם, ועם פוטנציאל להגיע למקומות חדשים שלא הייתם יכולים להגיע אליהם ללא המשבר.

(ואם "רק" חזרתם לאיפה שהייתם לפני זה אז בעצם לא עשיתם כלום ורק טבעי שיבואו לך המחשבות על כעס וכאב...)

מוזמנת לפרטי כי יש דברים שלא כותבים בפורום...

אז אולי תתייחסי למה שהיה כאל נכות שתישאר אלצך לעד

כמו למשל ח"ו משהוא שמאבד רגל, זה נכות שהוא ישאר איתה וישא אותה כל ימי חייו, רק צריך לדעת איך להתמודד

אם את רוצה כמובן אז קודם השלמה עם החור השחור בלב שנעשה לך ואח"כ ללמוד אולי ע"י סיוע איך לחיות עם החור שמסתבר שישאר שם תמיד עם כל העצב והצער

על ה"לפעמים אני חושבת למה חזרתי"

לענ"ד בהחלטות כאלה צריך לשקול הכל בכובד ראש, כי אין ספק שזו צומת דרכים. אבל אחרי שמקבלים את ההחלטה ללכת איתה בלב שלם ולא לחזור לסימני שאלה.

כמו שלפני החתונה יש את ההתלבטות אם כן או לא אבל אחרי החופה נגמרת ההתלבטות ומה שיש זה מה שיש וצריך לעבוד איתו ולגרום לזה להצליח.

כי לחזור פעם בחודש למקום של "למה.." בטח לא יעשה לזה טוב.

ואני גם חושבת שטוב ליידע אותו במצב הזה, ולעבוד על הזוגיות אבל גם להתאזר בסבלנות. אני מניחה שחורים כאלה לא מתמלאים תוך חודש.. אין ספק שזה חתיכת נסיון..

הלואי שתצליחו בקלות ובמהירות..

אבל אולי שווה לך לחזור להתלבטות ולקבל החלטה שתהיי שלמה איתה

ולא כברירת מחדל

ברור שזה לא כמו התלבטות של לפני החתונה

יש לך הרבה יותר שיקולים בעד (במיוחד 3 ילדים..) וגם שיקול אחד כבד של נגד

מצד שני בשיקולים של הבעד נכנסת גם החרטה האמיתית של בן הזוג והאמונה בכך ש"למד את הלקח" וידע להיזהר מלהתקרב בכלל לסיטואציות שיוכלו להוביל אותו למקרה דומה

ואחרי שתעשי את כל הבעד והנגד עם עצמך, ותחשבי על הדברים ותקבלי החלטה שאת מאמינה בה, ולא כברירת מחדל- אולי יהיה לך קל יותר להמשיך ולבנות (והלואי שזו תהיה ההחלטה..) ולא להסתכל שוב אחורה.

ואני לא מכירה אותך ולא את הסיטואציה אז מאוד נזהרת בדברים שלי ומקווה שלא עושה נזק, אבל אם ח"ו הייתי אני בסיטואציה אני חושבת שזה מה שאני הייתי עושה.

אגב החלטה יכולה גם להיות לתת לזה X זמן של נסיון כנה ואמיתי לבנות מחדש את הקשר ועוד X זמן לחשוב על זה שוב. אבל תעשי מה שנכון לך, ואל תחיי בברירת מחדל..

כנראה שכל דבר הוא בר תיקון, אבל אין ספק שזה ממש לא פשוט לשקם את האמון  אחרי כזה מקרה,

יכולהיות שהרב ארוש מתייחס לזה בספר חכמת נשים , שווה לבדוק.

בכל מצב הוא ממליץ מאוד לכל אישה להתפלל ולבקש  על בעלה ובפרט בענין שמירת הברית והעיניים, 

הרבה הצלחה!

בס"ד

שלום יקירה,

כאב לקרוא אותך, יכולה מאד להזדהות עם כאבך.

אם תתני דרור לרגש אז באמת זה יהיה יום ככה יום ככה. בערך כמו שאת מתארת,

מן הסתם עם מלא ימים בין לבין.

אבל יש כמה דברים שאת חייבת להבין.

הוא את הטעות שלו כבר עשה.

טעות חמורה ללא ספק בכלל!!

אבל הוא כבר לא יכול לחזור לעבר ולשנות את מה שקרה.

נכון להיום את כותבת שהוא מצטער.

את וודאי יודעת שאם הוא היה יכול למחוק את התקרית הזאת מחייו הוא היה מוחק את זה ללא היסוס.

זה לא בידיים שלו יותר.
 

לעומת זאת מה יהיה כעת זה בידיים שלך.

את אוהבת אותו?

טוב לך איתו?

כתבת שכשאת שוכחת מהכתם הזה- את מאושרת.

את מסוגלת באמת לוותר על האושר הזה?

על האהבה הזאת?

זה בעלך! הגבר שלך!!

את באמת חושבת שמגיע לך העונש של לחיות בלעדיו?

תחשבי עליו רגע.

רק עליו ועלייך בלי כל מיני דברים מסביב.

את מוכנה לזרוק את זה לפח בגלל הטעות שלו?

אם היית אומרת שהוא בעל גרוע, והרגשת רע איתו,

עד שגילית שבעצם הוא בוגד בך- לא הייתי כותבת כך.

אבל נראה לפי מה שכתבת שבאמת טוב לך איתו.

למה את צריכה להיענש???

ליבך נשבר מהבגידה שלו- אם תרצי אפשר יהיה באישי קצת להעמיק למה.

לא כי זה לא מובן מאליו אלא כי אצל כל אחת הניואנסים המכאיבים הם אחרים.

אבל הדבר הכי חשוב הוא שמה שלא יהיה- זה שזה קרה לא חייב לומר משהו על היחס שלו אלייך.

את אשתו אותך הוא אוהב.

מה שהיה שם זו חוויה שגורמת לו להיגעל מעצמו ולתעב את כל מה שקשור לזה.

בטח ובטח שלא הייתה לו כוונה לרסק לך את הלב.

ומה שהוא פגע בעצמו ובנפשו האלוקית בעניין הזה- חמור באין ערוך מפגיעתו בך.

אם להסתכל בשורש העניין זה די כמו לכעוס על אדם שלא נזהר ונחבל באופן קשה,

ולומר לו למה לא חשבת על זה שאני צריכה אותך בריא.

האדם לא חשב על כלום.

הוא לא שבר את כל חלקי גופו ודן את עצמו לייסורים כדי לא להעניק לה את מה שאת צריכה,

אלא כי נכנסה בו איזה רוח שטות. ואם כבר היה חושב היה צריך לחשוב על הנזק שעושה לעצמו קודם כל...

כעת זה הזמן להתבונן בתוך עצמך ולהחליט מה את באמת רוצה.

אם את אוהבת אותו, אם את יכולה להיות מאושרת איתו, 

אל תענישי את עצמך על השטות שהוא עשה.

למה את צריכה את הכעס והטינה האלו בלב?

מה הם מעניקים לך?

כל רגש- גם ההרסני ביותר, יכול לקבל מקום בלב שלנו

רק אם איפה שהו אני מאמינה שהרגש הזה שומר עליי.

למשל- לנטור טינה לבעל הבוגד כדי שאם חלילה שוב זה יקרה

הלב כבר לא יהיה אותו לב מלא אהבה שנשבר- עם כל ההשלכות של זה,

אלא את כביכול גם ככה כועסת, לא מופתעת, לא רגישה מרומה- כי כבר לא ממש האמנת בו וכ'.

במקרה כזה אישה מאמללת את עצמה בזמן שיכולה להיות מאושרת

רק כי אולי יקרה משהו כזה שוב.

אז באמת מה הטעם לחיות ככה?

לזרוק את הכעס הטינה והחשדנות- שכאילו מגינים עליינו זה צעד אמיץ,

אך אם את אוהבת את עצמך- תעניקי לעצמך את החופש והזכות לאהוב את בעלך.

באמת, בלי להתבוסס במשקעי עבר.

לא כי את שמה אותו במרכז- אלא כי את יודעת שאיתו את יכולה להיות מאושרת באמת.

ולא מגיע לך לפספס את האושר הזה.

המון המון הצלחה!!

יקרה זה כל כך כואב ומובן ..

אבל תזכרי שלפרק בנין זה ממש קל ולבנות זה בכלל לא פשוט וגם לא תמיד אפשרי ..

אם בחרת שלא לפרק אני מאמינה שמצאת מספיק דברים טובים בשביל ההחלטה הזו ,

ואפילו את חלקם את מונה,

מה גם שעברתם תהליך שיקום וייעוץ ובעלך מתחרט על כך[עדין לא מה שמצדיק את המעשה אבל לא למחוק אותו זה לא מה שיתן לך תוצאה]

ויש לך צאנס לעתיד וורוד ,

תדעי שלכל זוג יש עליות וירידות יש זמנים שאהבה מרחפת באויר ויש זמנים שהיא מתחת לבלטות..

ומה שקורה אצלך בזמנים שהיא לא ממש באויר באות המחשבות על הבגידה ומשתלטות אל תתני לזה לקרות לך,

תעשי לעצמך מסיבת פרידה מאותה בגידה וגם אם פעם יש לך כעס כלשהוא על כעלך תתרגמי לעצמך שאין קשר לבגידה אל תרשי לעצמך באותו זמן לחשוב על זה ,

את עצבנית עליו תחשבי למה כי הוא בא מאוחר,

כי הוא לא עזר לך,

כי הוא לא קנה לך מתנה למרות שציפית .

ועוד..אין קשר לבגידה!

אל תתני לרגעי חולשה האלה להשתלט אליך..

מאחלת לכם שתעברו בקלות ותראו רק ימים יפים יחד!

בס"ד

ולך -רוצה לאהוב יקרה,

מאד מאד מבינה אותך!

זה הכי טבעי להרגיש ככב,
אבל אם תתבונני בזה באמת-

מה שקרה שם לא קשור,

לא דומה,

לא יכול להשתוות לעולם למה שיש בניכם,

ולהפך. מה שהיה שם זה הפוך בתכלית למה שאת ובעלך חולקים.

ראשית כל הזוגיות שלכם זה לא רק אתם.

הקב"ה נמצא איתכם, ושכינתו בניכם.

ה שמתבטא בקשר בניכם- זה החלק אלוקא.

הנשמה. מה שיש לכם זה קודש!!!

לעומת זאת באותו מקרה-

החלק שבא לידי ביטוי זה רק יצר רע הרסני.

לא הייתה שם אהבה.

לא הייתה שם קדושה.

הנשמה שלו- שהיא אחת איתך,

וכל כך שמחה על כל רגע של קירבה אלייך-

בכתה והתייסרה כשזה קרה.

וכל מה שהיה שם לא קשור,

ולא יכול להיות קשור,

או דומה איך שהוא למה שיש בניכם.

מוריה המשילה את זה לאוכל רעיל לעומת אוכל בריא-

תוסיפי לזה משל של עבודה זרה מול תפילה בבית המקדש.

כשיהודי לא עליינו נכשל בעבודה זרה-

זו לא נשמתו שמתפללת לאלילים.

זה יצר רע שהשתלט עליו.

כשיהודי מתפלל לה'- אותו יהודי בדיוק-

זה כי הנשמה שלו התעוררה אל ה',

ומתחננת לחזור להרגיש את קירבתו.

לכן מאד מאד חשוב להבין-

החטא שלו לא קשור אל יחסו אלייך.

זה לא נובע מרגע שתאוותו לפלונית גברה על אהבתו אלייך!!!

זה נובע מרגע שבו הבהמה שלו השתלטה על הנשמה שלו.

בעל התניא אומר שמי שעושה את גופו עיקר ונשמתו טפילה-

לא יכולה להיות אהבה אמתית בניהם.

אבל מה שמכאיב לך (אם הבנתי נכון)

זה הנשמה של העניין.

הכוונה הפנימית שגורמת למעשה.

והנשמה שלו אף פעם לא בגדה בך.

לכן במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד-

כי נדרשת עבודה לחשוף את המקום הפנימי הזה,

שהחטא לא פגם בו.

אבל הוא קיים, ומחכה שתגלו אותו.

בהצלחה אהובה.

כולל את מה שכתבת גם בשרשור הזה.

אין ספק שיש לך מידות טובות ואצילות יוצאת מגדר הרגיל.

אני אפילו לא יכולה לדמיין איך הייתי מגיבה במצב שלך.

אבל בכ"ז אגיד משהו שאולי יעזור לך מעט.

יש פצעים שלוקח להם הרבה זמן להרפא,

חצי שנה אחרי ארוע מטלטל כזה זה הכי הגיוני בעולם שהפצע עדיין לא הגליד.

אחרי ארוע כזה לוקח הרבה זמן עד שיחזור האמון,

אם אכן הגעת למסקנה שבעלך ממש מתחרט על מעשיו ומתכוון לעשות כל שביכולתו לחזור בתשובה שלמה,

אני חושבת שעם הזמן יחזור לאט לאט האמון ביניכם ותתחילי להרגיש הרבה יותר שמחה ושלמה בהחלטות שלך.

נראה לי גם שכדאי להתייעץ עם גורמים מקצועיים

ולראות אלו צעדים מומלץ לשניכם לעשות כדי שהדברים לא יחזרו.

ואיך גם בד בבד את מצליחה להחזיר את האמון שלך בו.

מצד זה לא בריא שתעקבי אחריו ותבדקי ותבחני אותו על כל צעד ושעל,

ומצד שני שלא תהיה הסתרה אחד מהשני (כמו שהוא הסתיר ממך עד כה בפלאפון).

בקיצור, לענ"ד חצי שנה זה עדיין לא מספיק זמן כדי לראות בפרספקטיבה ארוע כ"כ מטלטל.

וממליצה על ללכת לייעוץ מקצועי, איך להחזיר אמון..

כמובן, שגם מה שכתבה 'נקודה' מעליי היה יפה מאד.

לגבי לשקול גירושין, אם היית שואלת אותי לפני חצי שנה - הייתי אומרת לך להתגרש בלי לחשוב פעמיים!

לצערי, יש לי קרובת משפחה שהחליטה לפני כחצי שנה לפתוח בהליכי גירושין (גם נשואה +3).

היום אני רואה את ההשלכות הנוראיות של פירוק משפחה,

וכיום אני מבינה שכל עוד יש סיכוי לתקן - כדאי לבדוק את האופציות האחרות.

מתפללת שתצליחו להתגבר על הקשיים, ושאכן תזכי לאהוב ולהיות נאהבת באמת ובתמים!!!

יהי רצון שה' ינחה אותך בדרך נכונה לחיים מאושרים!

כשאשה בוגדת (אפילו רק פעם אחת)

והבעל יודע שהיא בגדה - הם נאסרים לתמיד!

ואז בי"ד כופה אותם להתגרש והאשה לא מקבלת כתובה.

אם גבר בוגד, בהתחלה שואלים את האשה אם היא מוכנה לסלוח,

ואם לא, אז אפשר לכפות אותו לתת לה גט+כתובה וכל מה שצריך.

לא יכול להיות שהוא אמר לכם את זה רק מבחינה טקטית?

כי הוא רצה אולי להרגיע את הרוחות, כי הוא הבין שזה מה שנכון לשניכם?

אולי הוא אמר לך שזה נורמלי כדי להרגיע, ולבעלך הוא הסביר כמה זה חמור?

כי קצת קשה לי להאמין שרב יטען שזה מעשה נורמלי.

בס"ד

לפי מה שאת מתארת נשמע כאילו הרב לא הזדהה עם המקום שלך,

והמעיט בחומרת העניין.

ברור שמאד מאד קשה להמשיך הלאה בלב נקי-

כאשר מרגישים שהאדם הנייטרלי שאמור לומר את האמת,

ממעיט בעוצמת הפגיעה.

הכרה ברגש שלך, במיוחד מצד מי שאמור להיות הגורם המחנך-

זה צורך מאד מאד טבעי, ומאד מקל על הסליחה.

נוסף לזה כשהיחס של הגורם המחנך הוא סלחני,

לעיתים זה מותיר תחושה של חוסר ביטחון להבא.

אולי כמו שאמרו כאן הוא אמר את זה לידך,

אבל בשיחה עם בעלך לבד הוא דיבר אחרת,

אבל בכל אופן ייתכן ויהיה טוב לדבר עם הרב,

לומר לו את הרגשתך, ולבקש שבשיחה הבאה,

או עם בעלך לבד  או עם שניכם- איך שתראו לנכון,

כן לתת לזה את המקום הראוי.

בס"ד

זה לא עניין למי סולחים יותר,

כי גבר שחטא עם אישה נשואה- שניהם חייבים מיתה,

וכנ"ל נשוי שחטא עם פנויה- גם יש העונש שלהם הוא באותה רמה.

לכן אי אפשר לומר שההלכה מחמירה עם האישה יותר מאשר עם הגבר.

ומצד שני- גם אם בעל ואישה התגרשו,

והאישה התחתנה שוב עם מישהו אחר- ושוב התגרשה או התאלמנה,

אסור לגרוש הראשון להחזיר אותה.

לא מדובר כאן על חטאים- כי אף אחד לא חטא, וכל מערכת שהייתה הייתה בקדושה.

נישואין כדת משה וישראל.

ועם זאת הם לא יכולים לחזור.

בורא עולם ברא את האיש והאישה שונים בתכלית בעניין הזה,

וכאשר אישה מתחתנת עם גבר חדש הזיקה הנשמתית שלה לבעלה הראשון נגדעת סופית.

גם בבגידה- מה שבגידה אומרת על הקשר שלה אל בעלה,

שונה במהותו ממה שזה אומר על גבר.

בס"ד

רק מוסיפה- 

התורה מאפשרת לגבר להינשא לכמה נשים,

אך גם גבר מסוגל לאהוב באמת אישה אחת.

ובכל סיפורי התורה שהיו כמה נשים-

הייתה אחת שהיא האהובה.

רחל האהובה מ4 נשיותיו של יעקב,

חנה אשתו האהובה של אלקנה,

וכ'.

לא הייתי רוצה להיות אישה מתוך 4 שנשואות לגבר אחד, ועוד להיות האישה הלא אהובה.

בס"ד

מבחינת השפחות אם לא היו נישאות ליעקב אבינו לא היו זוכות להינשא או להביא ילדים לעולם.

מבחינת לאה- זה היה או להתחתן עם יעקוב או עם עשיו,

והיא העדיפה את יעקוב...

מבחינת רחל- היא הייתה האהובה.

ואכן זה באמת לא אידיאלי מבחינת זוגיות.

כמובן שהכוונות בבניין עם ישראל דווקא באופן הזה הן טמירות,

ומי שרוצה לעיין בזה- יש בזה המון המון.

(החל למשל יעקב בנישואיו ללאה- שמבחינת הנשמה הייתה קשורה לעשיו,

בירר את החלק של עשיו בעולם. יש עוד המון המון המון)

אבל ללמוד מודל נישואין אידיאלי זה לא איך התחתנו אבותינו מכל מני אילוצים,

אלא איך בראם הקב"ה בגן עדן.

ה הכל

למה אישה מגיעה לבגוד?

אלא אם כן

היא חיפשה את הקשר הנפשי

והוא סחב לקשר הגופני והיא לא הצליחה לעצור בעדו

גם על הבעל הקודם וגם עם האיש איתו היא בגדה.

וכמובן שהיא לא מקבלת כתובה, חלוקת נכסים לרעתה,

ויש לה גם כמובן שם רע, שיפריע לה בהמשך החיים.

מספיק?

שלום לך

במקרה בגידה, זה טבעי מאוד שיש לך כעסים ודכאונות. את נמצאת במסלול הנורמלי והטבעי.

אך יש לי רושם ממה שאת כותבת, למרות שהייתם בייעוץ זוגי, שלא מספיק הבעת והוצאת את הכעסים שלך ואת התחושות הקשות שאת מרגישה כתוצאה מהבגידה (שזה חלק מהריפוי) ולא מספיק בעלך שטח לפניך את מה שהיה לפרטי פרטים (שגם זה חלק מהריפוי).. ועוד. אני חושב שאתם צריכים להעזר באיש מקצוע, מהאזור שלכם, שלמד את התחום הזה, כדי שיעזור לכם, לעבור את זה בשלום. וכן שיבדוק ביחד אתכם מה הוביל את בעלך לבגידה, ומה צריך לשנות כדי שזה לא יקרה שוב. כן! עם הדרכה נכונה אתם יכולים לעבור את השלב הזה של הכעס והתסכולים אך חייבים איש מקצוע שילווה אתכם בתהליך הזה, שתעשו את זה נכון. 

אם את צריכה הסבר למה שכתבתי כאן את יכולה להתקשר אלי.

בהצלחה

ברוך בן דוד

יועץ נישואין, חיפה

0548004096

הכאב שלך מובן וגדול

עכשיו הכול נראה שחור

כי עדיין הכאב עצום

הפצע עדיין פתוח

מהזווית שלך את חוזרת הרבה על המילה "לעולם"

כי זה מתאים למה שאת מרגישה עכשיו

גם בימים שהשחור חוזר ונראה שהשמש לא תזרח עוד לעולם

תנסי להיזכר בימים של האור

לקבל משם תקווה שהם עוד ישובו

פצע לא מתרפא ביום ומניתוח קשה לא מחלימים תוך שבוע

המשבר שעברת הוא נוראי בכול קנה מידה

תני לעצמך  את הזמן והסבלנות להחלים 

קודם כל ממש מחזקת ותך ושולחך לך חיבוק חזקקק !!! לא פשוט בכלל להחליט בנושא כזה. שה' יתן לך כח לעשות את הדבר הנכון!!

רציתי לשאול אם תוכלי להצביעי על דברים  שגרמו לו ולהגיע לככך- קשר עם מישהי  שקשורה למשפחה בידיעתך ומשם התגלגל? לקיחת בחורה טרמפ? וכו? כי אם בחור דתי חזק מגיע לכך- איך אפשר לומר לי זה לא יקרה?!

אז א"א להפיל את האחריות באופן כ"כ גורף על מישהו מסויים.

יכולות להיות המון סיטואציות שבכל אחת מהן האשמה תחולק באופן שונה,

בין האשה, המאהבת והבוגד.

בס"ד

שום דבר אבל שום דבר שאישה עושה, (או לא עושה) לא מצדיק בגידה.

והאישה לא אחראית למעשים של בעלה. 

ואם היא מתנהגת באופן שמקשה עליו - יש פיתרונות אחרים,

שראשיתם בשיחה ויכולים להסתיים גם בגירושין,

אבל היא לא יכולה להיות אשמה במה שהוא בוחר לעשות עם הקשיים שלו.

יש מצבים שהם יחסית נדירים,

שהאשה מותירה לבעל מצב של כמעט אין ברירה.

אמנם במצבים אלו עדיין רוב האחריות תהיה על הבעל,

אבל לאשה גם תהיה אשמה בדבר.

אני לא אומר שזה המצב כאן,

(אולי אפילו במקרה שלנו שאנו רואים שכנראה מדובר על אישה עם נשמה של מלאך,

 כך שזה אפילו לא כ"כ סביר.)

אבל יש סיטואציות שכן, קיימת אחריות גם לאשה.

לא מעוניין לתת דוגמאות בפורום פתוח

בס"ד

התשובה לשאלה מי אשם- לא מגזרת ממצב ספציפי,

אלא בכלל בחיים.

כמו שיאמרו על אלימות- אדם שמאד מאד מאד מרגיז את זולתו-

האם הוא אשם שקיבל כאפה?

אני סוברת שהאשמה שלו היא בכך שנהג כמו שנהג.

אבל אין לו אחריות לבחירת התגובה של האדם מולו.

והאדם שהתרגז ובחר באלימות - אולי לא הייתה לו בחירה מודעת אם להתרגז או לא,

אבל הייתה לו בחירה מה לעשות עם הכעס שלו.

גם במקרים שכמובן לא קשורים לפותחת,

שהיו אופנים בהם האישה יכולה הייתה למנוע את זה,

עדיין זה שהיא לא עזרה לו להתגבר,

לא הופך את זה למחדל שלה.

זו ההסתכלות שלי על כל דבר.

האדם בוחר את מעשיו-

לא את השרשרת שזה יכול להניע.

והאחריות שלו היא למעשיו, ולכוונותיו במעשיו.

מובן שיש חשיבות להיות מודע להשלכות של המעשים,

עם זאת בפועל כל אד אחראי למעשיו שלו.

שיתגרש.

לא מכירה בתורה מקום שכתוב שכשאין ברירה מותר לבגוד.

בס"ד

התכוונתי למה שכתב שלג,

שהאשמה מתחלקת בין שלוש,

וכלל את האישה הנבגדת באחוז מסויים במקרים מסויימים.

למרות שהוא סייג את דבריו- אני לא מקבלת אותם.

ולגבי נשים שמתחילות עם גברים נשואים מסכימה איתך מאה אחוז!!

אמרתי שחלוקת האשמה משתנה לפי הסיטואציה,

לא אמרתי בשום שלב מי יותר אשם ומי פחות,

רק אמרתי שיש מצבים שא"א לנקות את ה'נבגד' מאשמה.

ותתפלאי שבדיוק בדוגמא שהבאת, יש התייחסות מפורשת של הגמרא לרעתך.

אם בן-אדם גורם לבן-אדם אחר להרביץ הוא עובר על "לפני עיוור לא תתן מכשול"

(למשל, אבא שמכה את בנו הגדול.)

נכון, מי שנתקל במכשול הוא עושה את העברה עצמה,

אבל מי ששם את המכשול גם אחראי חלקית למקרה (ובמצבים מסויימים בי"ד יכולים אפילו לנדות אותו).

זה כבר לא עניין של הסתכלות אישית,

אלו דברים שהם ממש להלכה,

ובית דין יתחשב בהם במקרה שהם יגיעו אליו.

(כמו שכתבתי למטה, יש סיפור אצלנו במשפחה,

 האשה טענה כנגד הבעל כל מיני דברים והוא אפילו הודה בהם,

 אבל התברר לבי"ד בהמשך שהיא הכניסה אותו למצבים שהיצר לא יכל לעמוד בהם,

 אז בי"ד פסק כנגדה והיא פשוט הפסידה כמעט הכל.)

בס"ד

אני דיברתי על אדם שמרגיז את זולתו.

התכוונתי מרגיז על ידי מילים מרגיזות.

לא אדם שמרביץ, ומצפה שהזולת יישב בנחת ויספוג...

לא כל אדם שהתפתה או נכשל הוא בגדר עיוור...

אם הכנתי עוגה חלבית והנחתי אותה על השיש-

אני אשמה שבא מישהו וללא רשותי זלל אותה למרות שהוא בשרי?

ומצד שני

ואם האדם באמת הניח מכשול,

והעיוור לא נפל בו- הוא פטור מלפני עיוור לא תתן מכשול?

האיסור בהנחת המכשול הוא על עצם המעשה של הנחת המכשול.

אדם אחראי למעשיו. גם להנחת מכשולים בפני אחרים...
ועדיין איך יתמודד האדם מול המכשול זה ניסיון נטו שלו.

אדם אחראי על מעשיו, פעולותיו,

ובחירותיו. אי אפשר להשליך על אחרים.

אדם שאשתו נוהגת בו שלא כראוי יכול לבחור אלף דרכים אחרות להתמודד.

זה שמתוך המגוון הקיים של התגובות הוא בוחר לבגוד-

זה האופן בו הוא בוחר להתמודד עם הבעיה.
היא לא הכריחה אותו דווקא לבגוד!!

חשבתי שסייגת כי אמרת בחלק מהמקרים גם לנבגדת יש חלק בזה,

כתבת שזה נדיר,

וציינת שהפותחת נשמעת אישה מלאך ובטח לא זה המקרה שלה.

נשמע לי כמו הסתייגות מכך שתמיד יש לה חלק, אולי לא הבנתי אותך נכון.

היא גרושה.

ובהחלט אשמה חד משמעית.

היא פיתתה, פילרטטה, משכה בכוונה תשומת לב ורחמים

באמת שכאישה רוצה אין לה בעיה למשוך גבר אליה

מה לעשות יש נשים שטניות

שיעשו הכל בשביל טיפת צומי מגבר

אבל זה לא מוציא את בעלי נקי

כי אחרי הכל איתו עמדתי מתחת לחופה

הוא זה ששם לי טבעת והוא זה שהתחייב לי...

אבל טכנית ברגה החופה ובהקניית הטבעת, את זו שמתחייבת להיות רק שלו.

טכנית הוא חייב בדברים אחרים, כמו שאר כסות ועונה, אבל הוא לא מתחייב להיות רק שלך.

שוב פעם, אני רק מדבר על הצד הטכני, אני עדיין חושב שזה אסור וממש לא בסדר גם לגברים לבגוד.

ואני אבהיר, במקרה כמו שלך לא נראה שלך יש אשמה כלשהי,

אני מדבר על מקרים ספציפיים יחסית נדירים (שכנראה לא קשורים אלייך) שבהם לצד הנבגד גם יש אשמה.

טכנית ביהדות אף אחד לא מתחייב לנאמנות,

ובעל לא מחוייב להיות שייך רק לאשתו.

בפועל מבחינה מוסרית כן רוצים להיות נאמנים זה לזה,

אבל מבחינת התחייבות, זה רק בנצרות ולא ביהדות.

התוכחה הקלאסית של "ואתה בגדת בה", כתובה אצלנו, בנביא.

מזעזע לומר ש"אף אחד לא מתחייב לנאמנות".

ההיפך - אדם מחוייב לנאמנות עוד לפני שהתחתן, ולא רק בתחום זה. "לא חרבה ירושלים אלא שבטלו ממנה אנשי אמנה".

היום יש חרם דרבינו גרשום, ואצל ספרדים שבועה בתקיעת כף - וממילא ברור שמתחתן על דעת שלא יקח אחרת. ובהיות שביאת הפקרות אסורה, אז ברור שעל דעת זה מתחתנים - אם בכלל צריך "להסביר" את זה - שיהיה נאמן לה לגמרי. וגם היא לו.

כל אדם שעושה הסכם עם השני, מחוייב לנאמנות - קל וחומר בענין יסודי כזה.

זה לא רק ענין של "רוצים", כאילו איזו התנדבות.. אלא מחוייבות גמורה.

יש את חרם דרבנו גרשום, שדרך אגב היום הוא כבר לא תקף וזה הפך להיות מנהג ישראל.

אבל מעבר לזה, אין שום שום אקט של התחייבות להיות מהימנים או להיות מחוייבים לאישה אחת.

אנחנו עושים זאת כי אנחנו מוסריים, לא כי זה כתוב בתורה, לא כי זה כתוב בנביא ולא כי זה מצווה דרבנן.

כל הטקס הזה של התחייבויות, זה טקס נוצרי למהדרין!

אם אשה תחליט שהיא רוצה להתגרש מבעל שבגד - אני אתמוך בה מסיבות מוסריות.

אבל אל תערבב לי כאן נצרות ויהדות!

חרם דרבינו גרשום תקף לגמרי - כי קיבלוהו כל קהילות אשכנז להמשיכו.

וכן - כנ"ל - שבועה חמורה אצל הספרדים.

אז מה זה "מעבר לזה".. זה לא מספיק?

זו היהדות במיטבה.

בנוסף, כפי שכבר הוזכר - עפ"י דין, כאשר מתחתנים על דעת זה שיש חדר"ג, וגם על דעת זה שמדובר באדם ששומר הלכה ולכן לא יפנה לבעילת זנות, שזה נוגע אליה באופן הכי אלמנטרי - אז זו מחוייבות גמורה. כמו כל הסכם שנעשה על דעת תנאים מסויימים.

זה מלבד האיסור העצמי לו, הן אם היה נושא מישהי נוספת כיום, הן בביאת זנות. ואכן, תושבע"פ היא ממש היהדות.

וגם ה"מוסר" הבסיסי הזה, שמובא בנביא כמובן-מאליו "ואתה בגדת בה" - הוא חלק בסיסי מהיהדות החיה שלנו.

אף אחד לא דיבר על "טקס של התחייבות", לא יודע מה עושים אצלם, ואיני רואה כל טעם ב"בקיאות" במנהגיהם.

ובינינו לבין הקב"ה.  אין שום קשר לנצרות אם כבר הם גנבו את זה מאיתנו כמו כל עיוות אחר שקיים אצלה, הכל מהבסיס של היהדות.

זה שגבר יכול לשאת 2 נשים זה עניין אחד, הדוגמה שה' נתן לנו לזוגיות זה הזוג הרארשון שהוא יצר, אדם וחווה. הם היו האנשים היחידים בעולם, כדי שאדם יאהב את אשתו כמו שאשה היחידה בעולם ואין לו מלבדה אף אחת. הוא לא מסתכל לצדדים כי יש לו אותה, והוא שלה. זה הייחוד העליון והאמיתי שכולנו שואפים אליו.

זה שאתה מתעקש כאן על הלכה שמותר לגבר לשאת 2 גברים ולכן הוא לא מתחיב רק לאשה אחת או שבעצם, הוא לא נחשב בוגד? הוא לא יקרא בוד כי הוא לא אמור להיות נאמן? אא לאמר שהוא לא מחוייב בנאמנות אבל עדיין בוגד.

ולאמר במצח נחושה, שגבר לא יבגוד ממניע מוסרי נטו ולא כי התורה אמרה, זה העיוות הגדול ביותר בדברייך.

התורה היא היא המלמדת אותנו מוסר מה הוא. המוסר האלוקי הוא מנחה אותנו והכל נובע ממנו.

אתה בא לאמר שיש מוסר אנושי "משודרג"? טוב יותר מהמוסר של התורה?

(וכמובן גם ליעקב אבינו ועוד.)

אין לי מה לענות לך!

נ.ב

בשונה ממה שכתבת, לגבר אסור להינשא לגברים.

(או יותר נכון, אין לזה תוקף.)

[גם אם נתעלם רגע מה"צר לי לבאס אותך".. "ובשונה ממך"..  עדיף להתייחס לגופו של ענין בלבד]

ללמוד הלכות שבת, זו מצוה. "ללמוד נצרות" - זה ההיפך.

וכדי לדעת מה הגדרים של הלכות וכו' ביהדות, לומדים אותם במדויק. נכון שלפעמים מציינים בדרך אגב, על מושגים מסויימים ששגורים בשטחיות, אמוניים והנהגתיים, שהם השפעה זרה, מסוג כזה או אחר. את זה אני כמובן מכיר גם.. אבל להגיד "עבירה" על "לא ללמוד את ההבדלים" - ו"לא עבירה" על בגידה - זה עולם הפוך.

מה שכתבתי לעיל בנושא זה, הם נימוקים הלכתיים מובהקים. שלנו. ומה שמשביעים אצל אחינו הספרדים בתקיעת כף, הוא לא "השפעה נוצרית" אלא מעומק ההבנה היהודית הבסיסית מה הם נישואין (לא "נישואים קטוליים" שאי אפשר להתגרש מהם - אבל כן נישואין שכל זמן שנמצאים במסגרתם, אין דבר כזה לבגוד. לא טוב לו, שיתגרש. בושה שצריך בכלל לומר דבר כזה בסיסי).

מי שחושב ש"נאמנות" אצלנו היא פחותה מ"נאמנות" של הנוצרים, ר"ל, דומני שזה מצדיק לימוד מחודש.

אדרבה, "ההשפעה  חסרת התקדים של תרבות המערב", היא אחד הגורמים הראשיים לתופעות מתועבות כאלו.

וכן אמר לי לפני זמן קצר, אחד מגדולי ת"ח, פוסק מובהק, שאם  כי אין בכחנו לאסור איש על אשתו במקרה כזה - שלא כההיפך - אבל החומרה העקרונית הלא-פחותה מבחינת מושג הפגיעה בנאמנות, ברורה לכל מי שלמד.  שוב, דברי הנביא הנוקבים: "ואתה בגדת בה".

[לגבי מה שציינת על ההבדלים ההלכתיים בין תועבה כזו אצל איש, לאצל אשה - זה ענין אחר; והדברים די מובנים. שהרי מעצם הדין, אדם יכול לשאת שתי נשים ולא ההיפך - וזה בוודאי נסמך על עומק ההבדל הפנימי בין גברים לנשים. ועל כן, גם כשעובר ח"ו עבירה מבישה כזו, יש הבדל באופציה לתקן בפועל בהמשך המשפחה. אבל מבחינת מושג הבגידה, הפגיעה בנאמנות, במחוייבות שאדם קיבל על עצמו, כאשר כיום - כנ"ל - יש המשך חדר"ג, משביעים, ברור שרק על דעת זה מתחתנת - הדברים אינם שונים. זה נבילה וזה טריפה. נכון שבקלקול  הזה, עם חזרה בתשובה שלימה ניתן יהיה, מהסיבות הנ"ל, להמשיך, אם תאבה האשה. אבל להסיק כאילו זה "לא כזה נורא" יהדותית - חס ושלום]

לא בוגדים כי זה אסור מהתורה!!!!

הסיבות לחוסר בגידה בגלל מוסריות או אהבה זה לדעתי שטויות. ואם אני לא אדם מוסרי? לפחות האיסור שומר עלי

מה זה לדעתך אסור מהתורה???

הקב"ה לא שאל לדעתנו מה כתוב או לכתוב בתורה!

אם תצליחי למצוא מקור שבו כתוב שמן התורה לגבר אסור 'לבגוד' באשתו - אני נכנע!

כלומר, שהוא נאסר על נשים אחרות בעצם זה שהוא מתחתן עם אשה מסויימת.

(רמז: זה לא כתוב וגם לא תמצאי..)

כמובן שלאשה אסור לבגוד מן התורה,

כלומר, שהאשה נאסרת על כל שאר הגברים בעולם מהרגע שהיא מתקדשת לבעל.

אבל לא על זה היה הדיון כאן.

יש דברים שאסור - גם אם הוא לא "נאסר" ע"י כך עליה. לא כל איסור גורר הלכה כזו.

מלבד מה שאסור לו לכשלעצמו, ללא קשר לאשתו, ביאת-זנות, ומלבד מה שאסור לו לקחת אשה על אשתו מצד חדר"ג/שבועה (אנחנו לא קראים. גם תושבע"פ היא תורה, כולל תקנות, מנהגים, סייגים, גזירות - בלי להיכנס להבדלי ההשלכות לפי מדרגת האיסור) -

הרי שאי עמידה בהתחייבות, היא אכן עבירה (ולא "ברשות התורה"..). ואכן, היום שמתחתנים על דעת חדר"ג/שבועה, ממילא מי שעובר על כך, עובר עבירה; וכבר אמרו חז"ל שמי שנפרע מדור המבול - ייפרע ממי שאינו עומד בהתחייבותו.

וכמובן, לפי חומרת הנושא - כך המשמעות של אי העמידה בכך. וחומרת הקשר בין איש לאשתו, חומרת האמון שבכך, גורמת לכך שגם חומר הענין יהיה גדול בהרבה. בעניינים  שבין אדם לחבירו - יש משמעות מאד גדולה למשמעות כלפי הזולת. כך זה באונאת דברים, בעלבון ועוד. לפי גודל הענין - חומרת העבירה.

שלא לדבר על המנוולות של מי שעושה כל מצד עצמו. עצם ההעלאה על הדעת כנשוי למישהי, לבגוד בה ח"ו. חלק אינטגרלי מהתורה, זו גם המשמעות של משפחה. של כריתת הברית. כשגדר המשפחה הוא אשה אחת, אז הריסת הערך הזה, היא באי הנאמנות כלפיה, חלילה.

אין כאן "מדבר שקר תרחק.."

תסתכלי בהגדרות של המצווה.

תלכי אל כל רב אורתודוקסי,

והוא יגיד לך שאכן הוא לא עובר על איסור תורה!

והחידוש הגדול הוא, שלמרות שאין איסור תורה,

מאפשרים לאשה להתגרש ממנו כשהיא לא רוצה לסלוח.

כשהאיש בוגד:

יש כאן טעם לפגם - כן!

איסור תורה - אין!

שיודע ללמוד ויודע שבכללה של "תורה" כלולים גם גזירות ותקנות חכמים - גם אם יש חילוקים בין דאורייתא לדרבנן; יודע שלקחת אשה על אשתו, זה לעבור על החרם שהרמ"א כותב מפורש שנוהג גם היום. 

ובמקום שמשביעים בתקיעת כף - עובר על איסור תורה בגלל השבועה החמורה.

ויודע גם שיש איסור בביאת-זנות, בלי להיכנס כרגע לדאורייתא/דרבנן.

[שלא לדבר על כך שכאלה מן הסתם גם לא בדיוק מקפידים על הלכות נידה לפני תועבותיהם. עוד איסור תורה]

ויודע שיש איסור הונאה, כאשר מתחתנים על דעת המקובל היום שלא נושא אשה על אשתו - וקל וחומר שאינו נוהג בזנות. וזה בפשטות איסור תורה. ובהמשך לכך - עובר על סידרה של איסורי תורה בין אדם לחבירו, כלפי אשתו.

ויודע שמידות נורמליות,  ומוסר נורמלי, הוא חלק בסיסי ביסודה של תורה. וכמו שכותב הרב קוק זצ"ל: "התורה ניתנה לישראל, כדי ששערי אורה יותר בהירים, יותר רחבים, יותר קדושים, מכל שערי האורה של הבינה הטבעית ורוח המוסר הטבעי אשר לאדם ייפתחו לנו... ואם אנחנו אוטמים את אוזנינו משמוע לקול ה' הפשוט הקורא בכח ע"י כל שערי האורה הטבעיים, שהיא נחלת כל האדם... אין אנו מבינים בזה את ערכה של תורה, ועל זה נאמר עם נבל ולא חכם, כדמתרגם אונקלוס: דקבילו אורייתא ולא חכימו".

ויודע שאין כל "חידוש" בכך ש"מאפשרים לאשה" להתגרש ממי שנהג כלפיה בנבלה כזו ובגד בה. עבר על המחוייבות הכי בסיסית כלפיה. ואין כל חידוש בכך שאשה היא בן אדם, ואפשר שלא יהיה "מאיס עליה" גדול מזה.

ההיפך, "החידוש הגדול" הוא בעצם הטבע שה' נתן בה, שלפעמים מוכנה לתת צ'אנס חדש למרות זה. שיגיד תודה רבה בענוה ובבושה, וזהו.

ובין "טעם לפגם" לבין "איסור תורה" (בעצם הביאה על מישהי אחרת. כלומר: בהתעלם מכל האיסורים שהוזכרו לעיל, שחלקם דאורייתא, אלא לצורך ה"השוואה" בין האיש לאשה מעצם הבגידה, שבוודאי יש מהתורה חומרה יתרה אצל אשה) - יש מרווח גדול.

איש שחס ושלום בוגד, זה לא "טעם לפגם", אלא מנוול גדול (מלבד כל מה שהוזכר לעיל, כנ"ל). ואם הידרדר לשפל כזה, יעשה תשובה גדולה.

ודווקא "רב אורטודוקסי" שמבין את חומרת כל האיסורים הנ"ל, ואת גודל השבר שבכך - הוא זה שיש סיכוי שגם יוכל לגרום לתשובה אמיתית, וגם לקומם בית כזה מחדש.

וכי אני טענתי באיזה מקום ש"הוא נאסר" במובן שאשה נאסרת (שזה אחד הפירושים של "מקודשת")?

לא הוא "נאסר", אלא אסור לו (וכמובן, גם לפני נישואיו אסור לו ביאת זנות). אסור באיסורים שחלקם איסורי תורה, כפי שכבר הוסבר כמה פעמים ואין טעם לחזור. והשבועה היא לא לקחת אשה על אשתו - וממילא ברורה עוד יותר חומרת זנות סתם "על חשבונה", שברור על דעת מה היא מתחתנת. 

המצוות ה"רגילות" של בין אדם לחברו, הן גם כן דאורייתא. בוודאי שהחומרא כאן, גם במובן הזה, היא מעבר ל"רגילות". לפי עוצמת הפגיעה כך עוצמת העבירה. כמו שקיים באונאת דברים, במלבין פני חבירו ברבים ועוד. פה החומרה היא נוראה ואיומה.

וגם יש השלכה ברורה לכך שמחדר"ג אין נושאים יותר מאחת, על המשמעות של מעשה כזה, מבחינת ההבנה על דעת מה נישאה.

אני לא יודע מה מישהי "המציאה" כאן - ואני לא"הלכתי אחרי" אף אחד. מבחינתי הדיון לא החל בזה, על אף שיתכן שאותך זה אכן מה שהעסיק. אני כתבתי את האמת הפשוטה והברורה על חומרת העבירה הזו (מנינו כבר כמה עבירות, דאורייתא ודרבנן, שיש בדבר כזה ר"ל. כמו גם עבירות על המוסר הכי בסיסי, תוך הזכרת ערכו כיסוד התורה. כמו כן, את חומרת ערך הברית שנכרתת בין איש לאשתו, וכדברי תוכחת הנביא הנוקבים שהוזכרו, "ואתה בגדת בה").

צריך להביא בחשבון גם את הפלטפורמה שכותבים בה. זה לא סדר-בקר בבימ"ד, שדנים רק על הדקויות ההלכתיות והגדרים (הזכרנו ברור את ההבדל בין מעשה כזה של איש לבין של אשה, שניהם ר"ל - אבל ההבדל דאורייתא ברור לגמרי, והוא לא "במקרה"). פה, כשיש אנשים ונשים שקוראים, ובהחלט מישהו עלול להבין כאילו זה "לא כ"כ נורא"... אז המשימה הכי חשובה היא להבהיר שזה מעשה נבלה, היפך ההנהגה הנורמלית האנושית הבסיסית, היפך כל דרכה של תורה, וסדרה של עבירות חמורות בין אדם למקום ובין אדם לחבירו. זה חשוב בשביל הידיעה הכללית של כל אחד, וגם בשביל העלבון של נשים שקוראות וצריכות כאילו "להיאבק" על כך שזה מעשה נבלה איום לעשות להן דבר כזה.

מבחינתי, האמת, זה "הנושא". לכן אני גם לא כ"כ בטוח שיש חילוקי דעות אמיתיים. זה פשוט מה כל אחד ראה כנגד עיניו.

אז בוא נסכים שאנחנו לא מסכימים.

לגבי לא מסכימים - לא בטוח במאה אחוז...

אבל שיהיה..

נגיד שאתה כבר לא מאוד אוהב את אשתך ואין לך רגשות אשם כלפיה,  

וכן אתה לא אדם ממש מוסרי

למה שלא תבגוד בעצם?

אכן הוא יבגוד - לא?

אני מכיר בני-אדם מוסריים שלא מקיימים מצוות,

אני לא מכיר אנשים שאינם מוסרים בהגדרה (כמו שאמרת), וירצו לקיים מצוות.

ב. בכ"מ, כל הפרשנים שם מפרשים כך.

    אז אם אתה לא מבין את הפשט, אז הם יעזרו לך..

אתה מוזמן להסתכל גם בספר עזרא, ולראות שם את הרקע לנבואה.

(למקרה שלא ידעת שעזרא הוא מלאכי)

נכון שהמפרשים שם מסבירים שהיתה מציאות של לקיחת גויות לאשה על נשיהם.

אבל, עי' ברד"ק שאומר: וציוה לישראל שיהיו קדושים. והקדוש, הוא שלא ישלחו עצמם אל כל אשה כמו שעושים הגויים.

ובהמשך מביא, שלשאת כמה נשים מישראל, זה מנהג העולם - אבל כאשר מישהי נכריה והיא רואה שהיא "כמוה או יותר ממנה", מזה באה דמעתה.

ומכאן ההקבלה לכאשר אין "מנהג העולם" לשאת כמה; ובוודאי שלא סתם "לא להסתפק" באשתו; מבחינת העוול המוסרי שמודגש בכך.

אבל נכון, שזה גם יסוד התיקון אם חלילה קרה כך - שלעיתים אשה תהיה נכונה לקבל שבנידון מבחיל כזה, זה לא שמישהי אחרת טובה בעיניו ממנה - אלא יצרו בכיעורו תקפו. ה' ירחם.

אם הפסוק מודה שזו בגידה אז זו בגידה גם עם יהודיה, למה שיהיה הבדל?

באותה תקופה היהודים נשאו כמה נשים,

וחלקם (בעיקר העשירים) נישאו לגויות,

אז הוא הוכיח אותם על זה..

לא מדובר שם בכלל על הבגידה המדוברת כאן!

הסיפור מפורסם בספר עזרא.

איך הוא מוכיח אותם? 

הוא אומר להם שהם בגדו באשה שהם נשואים לה,

הבגידה היא בכך שהם נשאו להם נשים

אמנם הם נוכריות

אבל לעניין הבגידה, מה זה משנה?

למה זה פחות בגידה כשהם יהודיות?

מכיוון שבזמנם היה פילגשים ומספר נשים, זה לא היה נחשב 'לבגוד' עם יהודיה.

מסופר על אמורא מוכר (כרגע לא עולה לי השם),

שכשהוא היה מגיע לבקר בעיר אחרת ממגוריו (במקום מגוריו הייתה לו אישה קבועה),

הוא היה נושא שם אישה ומגרש אותה בסיום הביקור.

מכיוון שבאותה תקופה לא היה את חדר"ג,

נושא הקידושין והנישואין היה דומה יותר למסחר בשוק.

(לא שאני אוהב את זה, אבל זאת הייתה המציאות אז..)

קרא את מה שנכתב לפני, ורק אז תגיב..

הדיון הוא בכלל לא אם היום מותר לבגוד,

הדיון הוא האם האיסור של היום הוא מן התורה,

ובמקרה הספציפי הזה, האם זה היה בתקופת עזרא הסופר.

נ.ב.

דרך אגב, הק"ו שהבאת הוא לא נכון!

אז התגובה שלך לא רלוונטית לדיון!

תודה!

מצטערת ואת מוזמנת לומר לי.

את הכרת אותה? זאת אומרת ידעת על קיומה?

וזה היה בעקבות משבר שהוא כן זרם איתה למרות שהוא לא זורם עם כל דבר כמו שתיארת<?

בעיה שגברים לא רואים את הדבר הזה כמו שכתבת.

בשביל הרבה גברים זה בסדר וזה מקובל - בכל מגזר. 

הם לא רואים בזה נפש ואהבה וכל מה שכתבת - בשבילם זה סיפוק גופני נטו. הם גם לא מתכוונים לעזוב את המשפחה או למשהו רציני. זה קצת כמו לראות עוגה טעימה כשאתה מאוד רעב ולא להתאפק.

אני ממש לא מצדיקה את ההתנהגות כי זה באמת מאוד רע. רק כותבת שהרבה גברים מרשים לעצמם. לא מבינים שנשים נפגעות מזה לא פחות מגברים .

נשמע שאת אוהבת אותו מאוד ואז כנראה גירושין לא יעשו טוב רק יוסיפו רע. אבל הוא צריך לדעת שאסור לו ליפול ככה עוד פעם ולא משנה מה הסיבה וכמה יהיו ילדים זה כבר לא יעבור פעם הבא.

ולפעמים יש מציאות שאישה שוכחת שהיא לא רק אימא ועקרת בית אלא גם אישה. זה לא מצדיק בשום פנים ואופן!!!!!! אבל זה מוסיף לגבר התמודדות.   

אבל די ברור מתגובתך שאת נקבה.

אני לא אהבתי את מה שכתבת,

את התייחסת אלינו (הגברים) כמו אל בהמות,

ואני חושב שזה ממש לא יפה.

ציטוטים ממה שכתבת:

"הם לא רואים בזה נפש ואהבה וכל מה שכתבת - בשבילם זה סיפוק גופני נטו."

"זה קצת כמו לראות עוגה טעימה כשאתה מאוד רעב ולא להתאפק."

אני למשל, התחתנתי יחסית בגיל מאוחר, בתקופה של הרווקות הזדמנו לי מספר פעמים פיתויים קשים מאד.

ומה ששמר אותי באותם רגעים, זה הרצון להגיע אל אשתי (לעתיד) כשאני טהור ונקי,

שכשאתחתן אוכל להגיד לעצמי ולאשתי שאני רק שלה מתחילת חיי ועד סופם בע"ה.

שכשאחנך את ילדיי, אני אוכל לעשות זאת מתוך ידיעה שאני הצלחתי לעמוד במשימה,

ובתקווה שהעוצמות של ההתמודדות שלי עם היצר יעברו גם אליהם.

זה היה עוד כשלא היה לי אשה וילדים, היום ב"ה כשיש לי אני מבין כמה זה היה חשוב!

נכון, יש בהמות, בעיקר גברים חסרי ערכים ומוסר, אבל גם לא חסר נשים כאלה.

אז עכשיו לתאר את המגדר הגברי כאילו הם בהמות, זה מגעיל אותי!

וגברים בוגדים הם מה שכתבתי ואל תכתוב שלא. 

ומיותר לציין שלא מצאתי!

אשמח אם תאירי את עיני היכן כתבת..

כי אני רואה שם את המילה גברים ללא שם תואר.

ויותר מזה, באופן שבו כתבת, היה ברור שדיברת על הגברים כמגדר,

ציטוט: "בשביל הרבה גברים זה בסדר וזה מקובל - בכל מגזר."

אם את רוצה את מוזמנת לחזור בך..

חוץ מזה, להזכירך, לכל גבר בוגד צריך שתהיה לו אשה לבגוד יחד איתה.

כך שמספר הנשים הבוגדות לא אמור להיות קטן משמעותית ממספר הגברים הבוגדים.

כך שלענ"ד יש בעיה גם בהנחה הכללית שלך.

אגב גברים בוגדים בדרך כלל עם רווקות או עם זונות - בדרך כלל אבל לא תמיד

וכן - גברים עושים את זה יותר מנשים כי זה פחות חמור הלכתית ומבחינה חברתית לא נחשב משהו ממש בלתי נסלח. יש הרבה נשים שאפילו מוכנות לחיות עם בעל בוגד. 

ובכלל ברור שגבר הזה בגד ממניעים שאני כתבתי. הרי הוא אוהב את אשתו ולא רוצה להתגרש

אין לי הרבה מה לחדש מעבר למה שכתבו כאן.

אני חושב שאם הגעת למסקנה שהוא באמת מתחרט,

ואת מסוגלת גם לנסות לקבל אותו לאחר המשבר,

אז לכי על זה עד הסוף!

ברור שזה יהיה קשה, אבל אם יש סיכוי להחזיר את האמון - זה שווה את זה!

בתור אחד שחווה בימים אלה גירושין במשפחה, זה דבר שמשפיע על כל המעגלים מסביב.

ובראש ובראשונה על הילדים!

וזה כמו מלחמה, יודעים איך נכנסים ולא יודעים איך יוצאים.

(כשבת-דודה שלי התגרשה (היא יזמה את הגירושין), היא הייתה בטוחה שהמשמורת על הילדים תהיה אצלה.

 בסוף הוא קיבל את המשמורת על כל הילדים, והיא לא יודעת איך לאכול את עצמה.)

את נשמעת לי אישה עם נשמה של מלאך,

יהי רצון שיהיו לך חיים מאושרים שמחים וטובים!

שה' יתן לך כחות וינחה אותך בעצה טובה מלפניו.

בגידה זה דבר נורא. נקודה.

ו"להסביר" לאשה שכנראה "גם היא אשמה".. כי לא "סיפקה" מספיק ריגושים, "לקחה חלק בבגידה", זה גם חמור מאד. יש הבדל גדול בין להדריך איך ראוי לנהוג באהבה זה עם זה - על אף שזה לא בהכרח קשור לנושא - לבין להסביר שאם לא, אז יש "שותפות באשמה"... 

גם אם למישהו לא קנו רכב שמספק לו את ה"ריגוש" שהוא רוצה, עדיין זה לא עומד כלל על המישור של לגנוב מהשכן את הרכב שלו...

להוציא מהתודעה כאילו הנאמנות היא "תלויית הרגשה". נישואין, משפחה, נאמנות - זה דבר שעומד בפני עצמו. מציאות. הלכתית, אנושית.

צריך אכן להדריך איך למלאותו בתוכן ראוי ונאה, אבל לא להסיק מזה שאם לא כך - אז זה "לא כ"כ נישואין מחייבים"...

ההשוואה ל"מעידה בקימה לתפילה", היא מחרידה מבחינת הקלות של היחס לענין (לא אומר שלכך התכוונת. התגובה אינה "כלפיך" שסה"כ כוונתך טובה. אלא לחידוד הנושא).  כאן זה בבסיס של היחס אל הזולת שעימה כרת ברית.

"הקב"ה סולח" למי שחזר בתשובה. זה נכון. אבל הקב"ה אינו מתכווין שזה יהפוך למתכון לקלות-ראש ביחס לדברים חמורים. והקב"ה אומר ע"י חכמי תושבע"פ: לא חרבה ירושלים אלא שבטלו ממנה אנשי אמנה. נאמנות.

ו"עבירות שבין אדם לחבירו אין יו"כ מכפר (כלומר, גם הקב"ה..) עד שירצה את חבירו". וכשמרצה, חבירו צריך לראות עד היכן יכול לקחת את ההשלכות.   לא להתייחס בקלילות "מלא זוגות שהבעל בגד והיום הם מאד מאושרים כי גם האשה הבינה שהיא לקחה חלק בבגידה".. רחמנא ליצלן. משוגעים. ב"ה שאני לא מכיר ומניח שגם הרוב פה. ורוב האנשים הנורמליים והמוסריים לא ינהגו כך בשום אופן, ולא כאילו זו "מידת חסידות" שצריך בשבילה הדרכת-חתנים מיווחדת.... (אע"פ שאישית, אשריך שקיבלת הדרכה כזו ואתה מרגיש שמאד תורמת לך).

הקיצור: יש לחלק בין הצורך לנהוג בחום ואהבה זה עם זה, לבין "הבנה" של דבר נורא כזה. ובוודאי שאין להסיק מזה שמישהו עשה כך, שזו "גם האשה"...

מה עושים כאשר ל"ע כבר קרה, כמו ששאלה כאן - זה כבר ענין אחר. ה' יעזור.

אתה בכלל לא מכיר אותי ולא עשירית מהסיפור שלנו אז בבקשה לא לקבוע

עובדות לפי מה שליבך חפץ,

(וכנראה שהרבה גברים ליבם חפץ ישר לזרוק תכדור למגרש של האישה)

מי אשם למה וכמה תשאיר ליועץ זוגי ששומע את הסיפור לפרטי פרטים

מכל אחד מבני הזוג ומגיע לנקודות התורפה והגורמים.

(ויש ככ הרבה סוגים...)

וכמו שכתב דן(תודה!) גם אם זה נכון ובי האשמה(וזה לא)

זה עדיין לא סיבה לבגוד אולי תירוץ עלוב

כדי לברוח מבעיות ולא להתמודד איתם

סיבות מלבד חוסר בריגוש...

אתה לא יכול בפשטות כזאת להחליט שזאת הסיבה.

לדוגמא חוסר בטחון עצמי

דבר שאין לו שום קשר כלל וכלל לאישה

היא יכולה להיות האישה הכי מפרגנת ותומכת בעולם

אבל הוא תמיד ירצה חיזוקים נוספים מבחוץ.

וכשתהיה לו הזדמנות הוא ייפול..

תקשיבי את פשוט גיבורה

לעבור כזה דבר 3 פעמים זה נוראי

רק על זה שלא איבדת את שפיות דעתך שאפו ענקק

נורא

אפשר שאלה?

אם את מוכנה תעני:

האם הלכת/ם לטיפול זוגי מתישהו בכל העניין הזה??

שתיזהר לא לצאת פראיירית ולבדוק אם אולי הוא מנצל את טוב ליבה.

אבל העדפתי לא לכתוב, כי אולי החזרה בתשובה שלו באמת מגיעה ממקום אמיתי.

ואז זה סתם מכניס אותה לסרטים שיכולים ממש לפגוע בזוגיות (במקרה שהחרטה באמת אמיתית).

אני לא דנה את המקרה שלך רק מתפללת ומאחלת לך שתצליחו לחיות באהבה ורעות לנצח ושה"יתן לכם כוחות לעבור את התקופה הזו והלואי ותצליחו,

כואב לי לשמוע זוגות שמפרקים וקל וחומר שעם ילדים.

אם הוא מאמין לה שהיא בגדה - נגמר הסיפור! - הם נאסרים לתמיד => גירושין!

ואתן תמיכה מלאה לאשה שבגדו בה, בכל דרך שהיא תבחר.

מה שמעצבן אותי כאן בכל השרשור,

זה שאנשים ממציאים מצוות שאינן קיימות בתורה,

מגדירים את המושג קידושין ונישואין בצורה מעוותת ממה שהקב"ה ציווה אותנו,

ולא עוד, אלא שמגדילים להרע ומערבבים נצרות בתוך היהדות!

להזכירכם, בחטא אדם הראשון, חוה אמרה לנחש מעבר לציווי המקורי של הקב"ה,

והוסיפה שהקב"ה גם ציווה לא לגעת בעץ הדעת.

כולנו יודעים איך ה'מצווה' שהיא הוסיפה היא זאת שגרמה לה לחטוא בסופו של דבר!

גם כאן, כשמתחילים להוסיף מהבטן כל מיני הגדרות למצוות הקידושין,

על פניו זה נראה הוספת מצווה לחומרה שאינה מזיקה.

אבל כמו אצל חוה, הוספת מצווה לחומרה יכולה להביא למכשלה גדולה ח"ו!

(בייחוד שמערבבים כאן גם דתות זרות)

אסביר את כוונתי.

כשאת מעריכה את בעלך כ"מתחשב עם לב של זהב"

קשה לך מאד לסלוח.

כי מה הוא אמור כבר לעשות?

לבקש סליחה ולהתחרט-ולהישאר אותו בן אדם.

אז זהו- שלאאאאאאא.

בעל שבגד אינו זהב הוא חרס הנשבר.

הוא צריך לעבור תהליך של תשובה מאד מאד עמוקה.

כמו שהרמב"ם כותב בהלכות תשובה: אחרי התהליך של התשובה

הוא כבר לא יהיה אותו אדם.

הוא אמור להיות אדם אחר לחלוטין. אדם שנאמן בכל מצב.

גם אם הוא יהיה עם מלכת היופי אחרי שלא היה איתך שנה שלמה-הוא לא יעז לבגוד שוב.

גם אם  הוא ישמור על מיליארד דולר-הוא לא ייגע בהם

הוא יהפוך להיות האדם הכי נאמן בעולם

תהליך כזה לא נבנה ביום ולא בחודש. מדובר במהפך עצום מימדים במידות שלו.

ואז, ורק אז יגיע הזמן ותגיע האפשרות שלך למחול ולסלוח באמת.

לשם דוגמה: אם היית פוגשת חוזר בתשובה שנהיה לצדיק הדור

סביר להניח שלא היית זוכרת לו את חטאיו הראשונים עם נשים אחרות

ברור שהיית מבינה שהיום הוא כביכול אדם אחר.

זה בדיוק התהליך שבעלך אמור לעבור.

אל תמהרי לסלוח. זה לא לטובתך!!!!

הוא אמור להבין שעשה משהו איום ונורא 

ושצריך לעבוד קשה מאד כדי למחוק אותו.

פשוט מדאורייתא - זה לא מוגדר!

אבל מעבר לכך שאני מניח (ב"ה לא מכיר מציאות כזאת) שכשגבר בוגד הוא לא מקפיד שהאשה תהיה טהורה וכו וממילא זה איסור תורה

שלא לדבר אם זו אשה נשואה ר"ל שהאיסור תורה הוא גם שלו

וגם אם היא לא נשואה אז הוא עובר על ייחוד (וכי איסור דרבנן הוא הוא איסור קל?)

ובנוסף זה גם חילול ה' שזה איסור תורה חמור

ומעבר לכל זה

גם אם גבר נשוי יתחתן בחשאי עם אשה אחרת

הוא יבגוד באשתו 

משום שעצם החתונה שלהם זו הסכמה שלא לעשות דברים כאלה

זה מובן מאליו

תאר לך שגבר יגיד לארוסתו, 

"אני מתחייב שלא להתחתן אם אשה נוספת" 

היא לא תבין מה הוא רוצה ממנה, זה הרי ברור

זה חלק מהברית נישואים שלהם, 

ולכן זה נקרא בגידה. 

מה שכתבתי כאן.

לגבי ההנחה שאתה מניח, אני לא אדון על זה,

אבל שמעתי פעם סיפור שבו ההנחה שלך לא הייתה נכונה.

במי תבגוד?

1. ברור לכולם שבהגדרה של בגידה קיים סעיף שזה צריך להיות במישהו.

2. בנוסף, קיים סעיף נוסף בהגדרה, שהמעשה צריך להיות נגד המחוייבות אל אותו מישהו.

3. מדאורייתא, המחוייבות של גבר לאשה היא "שאר, כסות ועונה (וכתובה)."

    ומדאורייתא אין מחוייבות לגבר כלפי האשה שלא להיות עם נשים אחרות.

    (וזה מה שאמרתי שאין שינוי במצוות האלה בין לפני הנישואין ללאחר הנישואין.)

4. מסקנה: מדאורייתא, המושג של 'גבר בוגד' - לא מוגדר!

וכמו שכתוב בגמרא, שבעבר היה מקובל (לפני חרם דרבנו גרשום),

שכשבן אדם היה מגיע לביקור בעיר אחרת (בד"כ בעיר מגוריו הייתה לו אשה קבועה),

הוא היה נושא אישה ומגרש אותה בסוף הביקור.

נכון שזה מוזר, ואני גם כמוך לא מבין איך היה אפשר לחיות כך, אבל זה מה שהיה.

נראה לי שאם אתם רוצים, תפתחו שרשור חדש.

אשה מסכנה, בעלה בגד בה, ואתם דנים אם זה מדאורייתא או לא?

אני אפסיק להגיב בנושא.

רק אני רוצה להבהיר לפותחת השרשור,

שזה שאמרתי שזה לא מדאורייתא,

זה לא מוריד מחומרת המעשה,

מכיוון שכיום ישראל נוהגים כך (להינשא ולחיות רק עם אשה אחת), אז זה הדין!

כך שהמעשה של הבגידה הוא עדיין חמור מאד מאד!

וליבי איתך בכל אשר תפני.

בהצלחה!

למיטב הבנתי.

הוא רצה להגיב על "תיאורטית", אם נבודד רק את ה"מִשתנֶה" של פניה אל מישהי אחרת, ללא חשבון של המחוייבות של על-דעת-מה נישאים היום, ללא חשבון של עצם האיסור לנהוג כך גם כשאינו נשוי, ללא חשבון של שחיתות המידות שבזה, ללא ה"בין אדם לחבירו" -

אלא "השוואה" בין זה שאשה נואפת נאסרת על בעלה, לבין איש שאינו "נאסר". כלומר: ההבדל דאורייתא בנתון הזה.

וזה היה סוג של "התקוממות" נגד ערבוב מושגים.

[אגב, אני לא מסכים שמדאורייתא ברור שגם בזמן שהיה מותר לשאת עוד אשה, אין "בגידה". ביאת-זנות אסורה, יש אומרים שזה כלול בפס' דאורייתא. וממילא אשה שמתחתנת על-דעת שהוא יקיים זאת, אז אי קיום של דבר כזה הוא אכן בגידה במה שעל דעתו התחתנה. שלא יקח-לרגע כל מי שבא לו ללא כל מחוייבות. זו פגיעה גם באשתו. ואינו כמו מה שהיה מקובל לשאת עוד מישהי]

אלא מה? שכאן מדובר על מקרה נורא שקרה. ולכן ישר "קופצים" כנגד, מחשש שמא יובן כאילו זה "לא כזה אסון"; מחשש שמא מישהו ישכח שיש כאן כמה וכמה איסורים שבין אדם לחבירו וכו' וכו'; מחשש שיורגש זלזול כלשהו בנאמנות המקודשת בין איש לאשתו, שכיום חלק ממנה היא אי נשיאת אשה אחרת - ובוודאי אי ניאוף עם אחרת ח"ו.

ומכאן - שאע"פ שדיונים בפרטי הלכות וכו' הם חשובים, אבל לפעמים חשובה גם "סביבת העבודה" ומה עלול להיות מובן בה...

למעשה, מוסכם על הכל שזה דבר חמור ונורא. והלוואי שתימצא הדרך למי שסבלה מזה, להושיע גם את עצמה וגם את משפחתה.

רבנים מביני עניין , שלמדו בענייני יחסי זוגות ושיש להם הרבה נסיון יכולים רק לעזור ולייעץ.

 זהו. אבל בכלל לא לעניין לצטט מה אומר 'אמרי יושר' על הערת המשך חוכמה  הקשורה לדרשת השם משמואל בהמשך למה שמיוחס לרבי מקוצק שפרש את דברי הרמבם על התוספתא בדין מים שאין להם סוף והראה שאין זה קשור לדיני מים שאובים. 

היא רוצה לדעת איך לבסס את נישואיה מה לחשוב ומה להרגיש ואיך לקדם את ענייניה. זה מה שחשוב ולא אם בעלה היה בסדר מדאורייתא בדיני ייחוד .  יש מבין ?

גליתי לאחרונה שיותר מדי חברים טובים שלי בגדו בנשים שלהם.

יש משהו שאתן(בתור הנשים הנבגדות) מצפות/רוצות שהחברים של הבעלים שלכן יעשו או לא יעשו?
ובכללי, איך לדעתכן החברה צריכה להתייחס לבוגדים(משני הצדדים)- חרמות, נידויים, פירסום הסיפור?

מצד אחד, הוא חבר שלי, ובשביל מה יש חברים אם לא לצרות?
מצד שני הוא בוגד נבזה.

אני זוכר שכשהתחתני אמרתי לאישתי שאם אני אי פעם יעיז לעשות לה משהו כזה, שתלך לאחד החברים שלי, והוא כבר ידאג לטפל בי...

1. אישה לא תמיד עושה דברים כאלו במודע.

2. יכול להיות הרבה נשים שיש להם קשר כלשהו עם גברים וזה לאו דווקא בגידה (נניח עמית לעבודה/נהג קבוע שנוסעת איתו) , שאלה ,זה נקרא גם בגידה ?

נתונים סטטיסטיים לשנת 2009.PDF

אתה יכול לפתוח את כל הלינקים בקישור זה,

ולראות שכל הסטטיסטיקות נעות בין 91%-67%.

לא יודע על מה אתה מסתמך בנתונים שלך..

הוא אמר שממה שידוע לו, הנתונים שהובאו לפייגלין היו באופן מכוון לא נכונים!

אתה גם יכול לראות, כתוב בהערה 15 שלא מדובר על מקור רשמי, אלא על מייל של מישהו.

אני הבאתי מקור רשמי, והקובץ PDF שהבאתי הוא לא מאיזה "מעמד הגבר" אלא נתון מלשכה ממשלתית.

זה שאחרים משתמשים בנתון הזה, זה לא הופך אותו לשקרי.

כששאלתי את האב"ד (קרוב משפחה), הוא אמנם לא ידע נתונים מדוייקים,

אבל אמר שהכמות של תביעות גירושין של נשים גבוהה באופן מאד מאד ניכר מהכמות של הגברים.

אי חברים אמורים להתייחס לחבר/ה שלהם שבוגד בבן זוגו?

מה אמרו לכם בטיפול הזוגי?

האם ירדתם לשורש העניין הזה של הבגידה?

כמו שראיתי שכתבת בעצמך, יש כל מיני מניעים נפשיים

נסתרים בתוך זוגיות שעלולים לגרום לגבר להגיע לבגידה 

(ואין בדברי אף הצדקה לכלום!!!!!!!!!)

למשל גבר שמרגיש לא מוערך, או שמבטל את עצמו בזוגיות ומנסה למצוא לעצמו 

מקום שבו יש לו נוכחות

לא אאריך בדוגמאות, כתבתי רק דוגמא ספציפית שאני מכירה,

אבל העקרון הוא, שזוגיות שמגיעה למשבר (שבו הגבר אשם וצריך לקחת אחריות בפירוש)

צריכה בדיקה יסודית, עם מטפל מקצועי ומבין, שישב עם שניכם לא פעם ולא פעמיים,

ויעזור להבין את הדינמיקה שהביאה לשם,

ואז, אם תרגישי שאת מסוגלת בכלל לסלוח, שהכאב יכול לכהות, שיש לזוגיות, ובפרט למה שגרם לשבר,

שזה דינמיקה זוגית, עוד סיכוי וכיוון של תיקון

אז תתני צ'אנס לבדוק אם בכלל יש התכנות, ומי נגד מה

ואם תתלבטי, יהיה לך לצידך איש מקצוע שיבין את כאבך, ואת המניעים והמצב ויוכל לעזור לך לקבל החלטה.

שולחת לך חיבוק

את בטח עוברת דברים קשים כל כך

שה' ישלח לך עצה טובה וזוגיות נפלאה..

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.

הלוואי ותצליחי

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?

אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

בהצלחה רבה

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

על הקורס של יוני אנטמן.

זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).

הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.

אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.

את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.

את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.

אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הייתי מפרידה בין שני הדברים.

העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.

ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.

אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.

מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא

ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.

אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)

ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.

ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.

הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות

לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.

יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.

כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.

אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.

אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק

אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)

תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.

אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.

שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר

כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

לעזור ככה לאחים.

חלום!

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?

קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.

במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…

קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?

אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

מתכון לכריך אחיות:

מצרכים:

שתי פרוסות לחם גדולות

2 כפות ממרח תמרים

אחות חסרת טאקט

6 דמעות של אבא מתוסכל להמלחה

הכנה:

לוקחים אחות חסרת טאקט

ממלאים את נחיריה בשתי כפות ממרח תמרים

מטפטפים דמעות לתוך עיניה

עוטפים בלחם

לוחצים חזק חזק עד שהטאקט יישפך מכל הצדדים

עוטפים בניילון נצמד כדי שלא תוציא עוד מילים מיותרות 

חזק ביותר!

אז מבינים שזה מביא אותו לסף תסכול גדול.

אבל מי שלא מכיר (וכנראה שאותה אחות לא מכירה) לא יבין ששאלה כל כך תמימה תביא אותו לכזאת התפרצות.

מניח שיש עוד דברים דומים שמביאים אותו להתפרצות כזאת. אבל לא הייתי שופט לחומרה את האחות, השאלה הזאת בסך הכל לגטימית ל99% מהמקרים.

זה לא מוריד לרגע מהתסכול שלך על שאלה חסרת טאקט לגמרי מול הבן שלך.

ואני לא בטוח שהוא ישמח לאכול כריך אחיות

ואני לא בטוח שכדאי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול כריך כזה 🫣

מדובר על ילד בן 3, שלפני 10 דקות התעורר מהרדמה.

גם ילד במצב רגיל בגיל 3, לא תמיד יגיב באדיבות כשישאלו אותו למה הוא אוכל תמרים ולא שוקולד.

קל וחומר אחרי התעוררות מהרדמה, כשהוא עדיין לגמרי לגמרי מעוך.

חוץ מזה, שאחות לא צריכה להתערב בבחירות התזונתיות שלי, בטח כאשר ההצעה שלה עוד פחות טובה ופחות בריאה ממה שאני הבאתי.

וגם אם כן, אז לא מול הילד עצמו, כשהוא בן 3 ואחרי הרדמה 👿👿👿

זה כל-כך בסיסי, באמת. אתה תבוא לילד שמשחק בטרקטור קטן בזמן שהוא נהנה לשחק בו, ותשאל אותו ''למה ההורים לא קנו לך טרקטור גדול יותר''?

זה כל-כך חריג, עד שאני בכלל לא בטוח אם היא לא ניסתה בכוונה לעורר מהומה.

אני לא מבין איך לדעתך זאת שאלה לגיטמית ב99% מהמקרים... 

זאת לא השאלה עם טקאט

אבל זה לא היה מביא את הילד לסף תסכול כמו הילד שלך.

ממה שאני מכיר. מקסימום זה היה גורם לילד לא להסכים לאכול את התמרים.

לילד בן 3 ממוצע זה היה "עובר" אחרי 5 דקות

אז נכון.

זאת לא שאלה עם טאקט

מצד שני. זאת לא שאלה של סוף העולם

לגיטימית הכוונה שאלה רגילה עם קצת חוסר טאקט.

אם אותה אחות היתה אומרת לו איזה פיג'מה יפה יש לך. לבן שלי יש משהו דומה עם סטיץ'

זאת שאלה לגטימית?

הוא יהיה מבולבל לחלוטין, לא יבין איפה הוא נמצא, הרבה פעמים יהיו לו סחרחורות ובחילות ועייפות קיצונית. אם זה יהיה אחרי ניתוח, אז השפעת ההרדמה על העצבים תתחיל לפוג והוא יתחיל לחוש כאב. 
 

אז קח את כל זה, ותשים על ילד בן 3.

וכן, הרבה ילדים יבכו אם ישאלו אותם ''למה אבא לא הביא לך שוקולד'', גם בלי כל ההשפעות של הרדמה. אז קל וחומר.

לא חוויתי ב"ה התעוררות מהרדמה לילדות שלי.

אבל אף פעם לא היה מקרה כזה, גם בתסכול הכי גדול.

זה אכן חסר טאקט..

אבל לא בעוצמות שאתה מתאר

אולי אחרי הרדמה זה אחרת

את התמרים,

זה לא להבין בכלל את הסיטואציה ושזו בדיוק המטרה עכשיו, שהוא יאכל.

וגם אם זו לא המטרה, הילד לגמרי לא במרחב הבטוח והמוכר שלו, לא בגיל שדיבורים בהיגיון בהכרח משכנעים, פלוס קם הרגע מטושטש מהרדמה. כל סעיף כאן הוא סיבה ממש מעולה לאחות לנצור את לשונה מההערה המיותרת שבהחלט יכולה לגרום לילד רגוע תיסכול שיהיה קשה להתגבר עליו עכשיו דקות ארוכות,  ומטופשת ברמות אחרות היתה ההתערבות הזו.

רפואה שלמה והתאוששות קלה ומהירה!

בין לא יאכל

לבין לא יאכל. ימרר בבכי. יצעק. ישכב על הרצפה וירביץ לקיר.

שבכל המקרים זו הערה מיותרת

וברובם היא תגרור את ההתנהגות המוגזמת.

חד משמעית הערה מיותרת

אבל לא יוצאת מגדר הרגיל.

לצענו נפוץ מאוד חוסר הטאקט אצל אחיות ועוד יותר אצל רופאים

זה כמו שתשאל ילד בן 3

למה תפוח ולא סוכריה?

בטח שזה יגרור התקף במיוחד בבית חולים ילד מותש

על אותו ילד או אותו סיפור כולל עליו אתה מדבר (התכוונת לסיפור הכולל שבעבר @פשוט אני.. שיתף כאן על אחד מילדיו?)

וגם אם אכן מדובר באותו ילד - עדיין האמירה של האחות חסרת טאקט ומזמנת תסכול באמת לכל ילד, בטח במצב כה רגיש לאחר הרדמה.

שרק יהיו לנו בריאים כולם 🙏

למה היא מתערבת?
האבא הביא כריך שהילד שלו אוהב מה אכפת לה מה יש שם?

זה היה לפני שקרה את התגובות האחרות,

וזה אחרי

חצי+ מהאחיות והרופאים שפגשתי היו חסרי טקאט

ושאני מקבל הערה חסרת טקאט מצוות רפואי זה לא מזעזע אותי כמו שזה זעזע את פותח השרשור

אפשר לעשות שרשור אמירות חסרות טאקט של צוותים רפואיים. אבל זה יהיה שרשורפלצת

האם היא צריכה להאמר? לא

האם נפלתי בגללה מהכסא? גם לא

לא משנה מה הרקע.

ובטח בתור אחות שקצת בעינייני הבריאות אמורה להבין שאם הילד אוכל את זה בכיף אין צורך להתערב.

אלא רק לחייך ולקוות שגם הילדים שלה יעדיפו ככה תמרים ולא שוקולד.

אבל אין שמץ של ספק שמדובר פה בשיח לגיטימי ובשאלה תמימה לחלוטין. לא חוסר טאקט ולא דומה לזה. אני מניח שהיא ראתה יותר ילדים שמתעוררים מהרדמה מאשר אתה רואה, ולכן אני מניח שהיא בהחלט סברה שזה דווקא נחמד לילד שמפתחים איתו שיחה ומתייחסים אליו...
 

זה אמנם התפוצץ לא כמו לפי התיכנון, אבל עדיין לא הייתי שם אותה בתוך הכריך. הילד כנראה היה אוהב סנדוויץ' כזה עוד פחות.. איך אוכלים את כל הבשר הזה..

למה הוא אוכל x ולא y,

כאשר ברור ש-y טעים יותר אבל הרבה פחות בריא,

זה לא לגיטימי בשום צורה ובאף סיטואציה.

כאמור, ההרדמה והסיטואציה רק מוסיפים למורכבות. 

ואני חש התנשאות לא נעימה... 

בכל מקרה כתבתי פוסט הומוריסטי על סיטואציה הזויה, לא חשבתי שזה יהפוך להיות ויכוח יסודי בהלכות התנהגות לפעוטות ..

כאילו לא עשתה מספיק נזק

שאלה מטופשת גם לשאול את הילד האישי שלך

ב"ה שתהיה רפואה שלמה במהרה ורק בשורות טובות 🙏

@אמא טובה---דיה! 

מוזמנת לפרטי @אהבת חינם1 

על קרית מנחם

להבנתי קהילה יותר פתוחה נהר המור (עדיין דוסים)

יש שם גם קיבוץ עירוני משהו כזה

חמודים

מחירי שכירות הגיוניים לזוג צעיר (ביחס לירושלים)

יש דוסים, יש גם פחות

יודעת שהצעירים מפוזרים ברחבי השכונה

יכולה לפרט במסר

פתחתי פצלש כדי למנוע אוטינג

שלחתי מסר

תודה רבה