זה לא פשוט. ובעיקר דורש הרבה עבודה.

לא מספיק לסלוח באופן פסיבי, את צריכה לעשות דברים באופן יותר פעיל.

ואת צריכה להזכיר לו שלמרות שסלחת עדיין משהו חסר אצלך... ועכשיו התפקיד שלו זה להחזיר את האמון שנשבר.

זה כאילו מתחילים הכל מהתחלה, אבל ממקום יותר נמוך משאר איפה שהייתם, ועם פוטנציאל להגיע למקומות חדשים שלא הייתם יכולים להגיע אליהם ללא המשבר.

(ואם "רק" חזרתם לאיפה שהייתם לפני זה אז בעצם לא עשיתם כלום ורק טבעי שיבואו לך המחשבות על כעס וכאב...)

מוזמנת לפרטי כי יש דברים שלא כותבים בפורום...

אז אולי תתייחסי למה שהיה כאל נכות שתישאר אלצך לעד

כמו למשל ח"ו משהוא שמאבד רגל, זה נכות שהוא ישאר איתה וישא אותה כל ימי חייו, רק צריך לדעת איך להתמודד

אם את רוצה כמובן אז קודם השלמה עם החור השחור בלב שנעשה לך ואח"כ ללמוד אולי ע"י סיוע איך לחיות עם החור שמסתבר שישאר שם תמיד עם כל העצב והצער

על ה"לפעמים אני חושבת למה חזרתי"

לענ"ד בהחלטות כאלה צריך לשקול הכל בכובד ראש, כי אין ספק שזו צומת דרכים. אבל אחרי שמקבלים את ההחלטה ללכת איתה בלב שלם ולא לחזור לסימני שאלה.

כמו שלפני החתונה יש את ההתלבטות אם כן או לא אבל אחרי החופה נגמרת ההתלבטות ומה שיש זה מה שיש וצריך לעבוד איתו ולגרום לזה להצליח.

כי לחזור פעם בחודש למקום של "למה.." בטח לא יעשה לזה טוב.

ואני גם חושבת שטוב ליידע אותו במצב הזה, ולעבוד על הזוגיות אבל גם להתאזר בסבלנות. אני מניחה שחורים כאלה לא מתמלאים תוך חודש.. אין ספק שזה חתיכת נסיון..

הלואי שתצליחו בקלות ובמהירות..

אבל אולי שווה לך לחזור להתלבטות ולקבל החלטה שתהיי שלמה איתה

ולא כברירת מחדל

ברור שזה לא כמו התלבטות של לפני החתונה

יש לך הרבה יותר שיקולים בעד (במיוחד 3 ילדים..) וגם שיקול אחד כבד של נגד

מצד שני בשיקולים של הבעד נכנסת גם החרטה האמיתית של בן הזוג והאמונה בכך ש"למד את הלקח" וידע להיזהר מלהתקרב בכלל לסיטואציות שיוכלו להוביל אותו למקרה דומה

ואחרי שתעשי את כל הבעד והנגד עם עצמך, ותחשבי על הדברים ותקבלי החלטה שאת מאמינה בה, ולא כברירת מחדל- אולי יהיה לך קל יותר להמשיך ולבנות (והלואי שזו תהיה ההחלטה..) ולא להסתכל שוב אחורה.

ואני לא מכירה אותך ולא את הסיטואציה אז מאוד נזהרת בדברים שלי ומקווה שלא עושה נזק, אבל אם ח"ו הייתי אני בסיטואציה אני חושבת שזה מה שאני הייתי עושה.

אגב החלטה יכולה גם להיות לתת לזה X זמן של נסיון כנה ואמיתי לבנות מחדש את הקשר ועוד X זמן לחשוב על זה שוב. אבל תעשי מה שנכון לך, ואל תחיי בברירת מחדל..

כנראה שכל דבר הוא בר תיקון, אבל אין ספק שזה ממש לא פשוט לשקם את האמון  אחרי כזה מקרה,

יכולהיות שהרב ארוש מתייחס לזה בספר חכמת נשים , שווה לבדוק.

בכל מצב הוא ממליץ מאוד לכל אישה להתפלל ולבקש  על בעלה ובפרט בענין שמירת הברית והעיניים, 

הרבה הצלחה!

בס"ד

שלום יקירה,

כאב לקרוא אותך, יכולה מאד להזדהות עם כאבך.

אם תתני דרור לרגש אז באמת זה יהיה יום ככה יום ככה. בערך כמו שאת מתארת,

מן הסתם עם מלא ימים בין לבין.

אבל יש כמה דברים שאת חייבת להבין.

הוא את הטעות שלו כבר עשה.

טעות חמורה ללא ספק בכלל!!

אבל הוא כבר לא יכול לחזור לעבר ולשנות את מה שקרה.

נכון להיום את כותבת שהוא מצטער.

את וודאי יודעת שאם הוא היה יכול למחוק את התקרית הזאת מחייו הוא היה מוחק את זה ללא היסוס.

זה לא בידיים שלו יותר.
 

לעומת זאת מה יהיה כעת זה בידיים שלך.

את אוהבת אותו?

טוב לך איתו?

כתבת שכשאת שוכחת מהכתם הזה- את מאושרת.

את מסוגלת באמת לוותר על האושר הזה?

על האהבה הזאת?

זה בעלך! הגבר שלך!!

את באמת חושבת שמגיע לך העונש של לחיות בלעדיו?

תחשבי עליו רגע.

רק עליו ועלייך בלי כל מיני דברים מסביב.

את מוכנה לזרוק את זה לפח בגלל הטעות שלו?

אם היית אומרת שהוא בעל גרוע, והרגשת רע איתו,

עד שגילית שבעצם הוא בוגד בך- לא הייתי כותבת כך.

אבל נראה לפי מה שכתבת שבאמת טוב לך איתו.

למה את צריכה להיענש???

ליבך נשבר מהבגידה שלו- אם תרצי אפשר יהיה באישי קצת להעמיק למה.

לא כי זה לא מובן מאליו אלא כי אצל כל אחת הניואנסים המכאיבים הם אחרים.

אבל הדבר הכי חשוב הוא שמה שלא יהיה- זה שזה קרה לא חייב לומר משהו על היחס שלו אלייך.

את אשתו אותך הוא אוהב.

מה שהיה שם זו חוויה שגורמת לו להיגעל מעצמו ולתעב את כל מה שקשור לזה.

בטח ובטח שלא הייתה לו כוונה לרסק לך את הלב.

ומה שהוא פגע בעצמו ובנפשו האלוקית בעניין הזה- חמור באין ערוך מפגיעתו בך.

אם להסתכל בשורש העניין זה די כמו לכעוס על אדם שלא נזהר ונחבל באופן קשה,

ולומר לו למה לא חשבת על זה שאני צריכה אותך בריא.

האדם לא חשב על כלום.

הוא לא שבר את כל חלקי גופו ודן את עצמו לייסורים כדי לא להעניק לה את מה שאת צריכה,

אלא כי נכנסה בו איזה רוח שטות. ואם כבר היה חושב היה צריך לחשוב על הנזק שעושה לעצמו קודם כל...

כעת זה הזמן להתבונן בתוך עצמך ולהחליט מה את באמת רוצה.

אם את אוהבת אותו, אם את יכולה להיות מאושרת איתו, 

אל תענישי את עצמך על השטות שהוא עשה.

למה את צריכה את הכעס והטינה האלו בלב?

מה הם מעניקים לך?

כל רגש- גם ההרסני ביותר, יכול לקבל מקום בלב שלנו

רק אם איפה שהו אני מאמינה שהרגש הזה שומר עליי.

למשל- לנטור טינה לבעל הבוגד כדי שאם חלילה שוב זה יקרה

הלב כבר לא יהיה אותו לב מלא אהבה שנשבר- עם כל ההשלכות של זה,

אלא את כביכול גם ככה כועסת, לא מופתעת, לא רגישה מרומה- כי כבר לא ממש האמנת בו וכ'.

במקרה כזה אישה מאמללת את עצמה בזמן שיכולה להיות מאושרת

רק כי אולי יקרה משהו כזה שוב.

אז באמת מה הטעם לחיות ככה?

לזרוק את הכעס הטינה והחשדנות- שכאילו מגינים עליינו זה צעד אמיץ,

אך אם את אוהבת את עצמך- תעניקי לעצמך את החופש והזכות לאהוב את בעלך.

באמת, בלי להתבוסס במשקעי עבר.

לא כי את שמה אותו במרכז- אלא כי את יודעת שאיתו את יכולה להיות מאושרת באמת.

ולא מגיע לך לפספס את האושר הזה.

המון המון הצלחה!!

יקרה זה כל כך כואב ומובן ..

אבל תזכרי שלפרק בנין זה ממש קל ולבנות זה בכלל לא פשוט וגם לא תמיד אפשרי ..

אם בחרת שלא לפרק אני מאמינה שמצאת מספיק דברים טובים בשביל ההחלטה הזו ,

ואפילו את חלקם את מונה,

מה גם שעברתם תהליך שיקום וייעוץ ובעלך מתחרט על כך[עדין לא מה שמצדיק את המעשה אבל לא למחוק אותו זה לא מה שיתן לך תוצאה]

ויש לך צאנס לעתיד וורוד ,

תדעי שלכל זוג יש עליות וירידות יש זמנים שאהבה מרחפת באויר ויש זמנים שהיא מתחת לבלטות..

ומה שקורה אצלך בזמנים שהיא לא ממש באויר באות המחשבות על הבגידה ומשתלטות אל תתני לזה לקרות לך,

תעשי לעצמך מסיבת פרידה מאותה בגידה וגם אם פעם יש לך כעס כלשהוא על כעלך תתרגמי לעצמך שאין קשר לבגידה אל תרשי לעצמך באותו זמן לחשוב על זה ,

את עצבנית עליו תחשבי למה כי הוא בא מאוחר,

כי הוא לא עזר לך,

כי הוא לא קנה לך מתנה למרות שציפית .

ועוד..אין קשר לבגידה!

אל תתני לרגעי חולשה האלה להשתלט אליך..

מאחלת לכם שתעברו בקלות ותראו רק ימים יפים יחד!

בס"ד

ולך -רוצה לאהוב יקרה,

מאד מאד מבינה אותך!

זה הכי טבעי להרגיש ככב,
אבל אם תתבונני בזה באמת-

מה שקרה שם לא קשור,

לא דומה,

לא יכול להשתוות לעולם למה שיש בניכם,

ולהפך. מה שהיה שם זה הפוך בתכלית למה שאת ובעלך חולקים.

ראשית כל הזוגיות שלכם זה לא רק אתם.

הקב"ה נמצא איתכם, ושכינתו בניכם.

ה שמתבטא בקשר בניכם- זה החלק אלוקא.

הנשמה. מה שיש לכם זה קודש!!!

לעומת זאת באותו מקרה-

החלק שבא לידי ביטוי זה רק יצר רע הרסני.

לא הייתה שם אהבה.

לא הייתה שם קדושה.

הנשמה שלו- שהיא אחת איתך,

וכל כך שמחה על כל רגע של קירבה אלייך-

בכתה והתייסרה כשזה קרה.

וכל מה שהיה שם לא קשור,

ולא יכול להיות קשור,

או דומה איך שהוא למה שיש בניכם.

מוריה המשילה את זה לאוכל רעיל לעומת אוכל בריא-

תוסיפי לזה משל של עבודה זרה מול תפילה בבית המקדש.

כשיהודי לא עליינו נכשל בעבודה זרה-

זו לא נשמתו שמתפללת לאלילים.

זה יצר רע שהשתלט עליו.

כשיהודי מתפלל לה'- אותו יהודי בדיוק-

זה כי הנשמה שלו התעוררה אל ה',

ומתחננת לחזור להרגיש את קירבתו.

לכן מאד מאד חשוב להבין-

החטא שלו לא קשור אל יחסו אלייך.

זה לא נובע מרגע שתאוותו לפלונית גברה על אהבתו אלייך!!!

זה נובע מרגע שבו הבהמה שלו השתלטה על הנשמה שלו.

בעל התניא אומר שמי שעושה את גופו עיקר ונשמתו טפילה-

לא יכולה להיות אהבה אמתית בניהם.

אבל מה שמכאיב לך (אם הבנתי נכון)

זה הנשמה של העניין.

הכוונה הפנימית שגורמת למעשה.

והנשמה שלו אף פעם לא בגדה בך.

לכן במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד-

כי נדרשת עבודה לחשוף את המקום הפנימי הזה,

שהחטא לא פגם בו.

אבל הוא קיים, ומחכה שתגלו אותו.

בהצלחה אהובה.

כולל את מה שכתבת גם בשרשור הזה.

אין ספק שיש לך מידות טובות ואצילות יוצאת מגדר הרגיל.

אני אפילו לא יכולה לדמיין איך הייתי מגיבה במצב שלך.

אבל בכ"ז אגיד משהו שאולי יעזור לך מעט.

יש פצעים שלוקח להם הרבה זמן להרפא,

חצי שנה אחרי ארוע מטלטל כזה זה הכי הגיוני בעולם שהפצע עדיין לא הגליד.

אחרי ארוע כזה לוקח הרבה זמן עד שיחזור האמון,

אם אכן הגעת למסקנה שבעלך ממש מתחרט על מעשיו ומתכוון לעשות כל שביכולתו לחזור בתשובה שלמה,

אני חושבת שעם הזמן יחזור לאט לאט האמון ביניכם ותתחילי להרגיש הרבה יותר שמחה ושלמה בהחלטות שלך.

נראה לי גם שכדאי להתייעץ עם גורמים מקצועיים

ולראות אלו צעדים מומלץ לשניכם לעשות כדי שהדברים לא יחזרו.

ואיך גם בד בבד את מצליחה להחזיר את האמון שלך בו.

מצד זה לא בריא שתעקבי אחריו ותבדקי ותבחני אותו על כל צעד ושעל,

ומצד שני שלא תהיה הסתרה אחד מהשני (כמו שהוא הסתיר ממך עד כה בפלאפון).

בקיצור, לענ"ד חצי שנה זה עדיין לא מספיק זמן כדי לראות בפרספקטיבה ארוע כ"כ מטלטל.

וממליצה על ללכת לייעוץ מקצועי, איך להחזיר אמון..

כמובן, שגם מה שכתבה 'נקודה' מעליי היה יפה מאד.

לגבי לשקול גירושין, אם היית שואלת אותי לפני חצי שנה - הייתי אומרת לך להתגרש בלי לחשוב פעמיים!

לצערי, יש לי קרובת משפחה שהחליטה לפני כחצי שנה לפתוח בהליכי גירושין (גם נשואה +3).

היום אני רואה את ההשלכות הנוראיות של פירוק משפחה,

וכיום אני מבינה שכל עוד יש סיכוי לתקן - כדאי לבדוק את האופציות האחרות.

מתפללת שתצליחו להתגבר על הקשיים, ושאכן תזכי לאהוב ולהיות נאהבת באמת ובתמים!!!

יהי רצון שה' ינחה אותך בדרך נכונה לחיים מאושרים!

כשאשה בוגדת (אפילו רק פעם אחת)

והבעל יודע שהיא בגדה - הם נאסרים לתמיד!

ואז בי"ד כופה אותם להתגרש והאשה לא מקבלת כתובה.

אם גבר בוגד, בהתחלה שואלים את האשה אם היא מוכנה לסלוח,

ואם לא, אז אפשר לכפות אותו לתת לה גט+כתובה וכל מה שצריך.

לא יכול להיות שהוא אמר לכם את זה רק מבחינה טקטית?

כי הוא רצה אולי להרגיע את הרוחות, כי הוא הבין שזה מה שנכון לשניכם?

אולי הוא אמר לך שזה נורמלי כדי להרגיע, ולבעלך הוא הסביר כמה זה חמור?

כי קצת קשה לי להאמין שרב יטען שזה מעשה נורמלי.

בס"ד

לפי מה שאת מתארת נשמע כאילו הרב לא הזדהה עם המקום שלך,

והמעיט בחומרת העניין.

ברור שמאד מאד קשה להמשיך הלאה בלב נקי-

כאשר מרגישים שהאדם הנייטרלי שאמור לומר את האמת,

ממעיט בעוצמת הפגיעה.

הכרה ברגש שלך, במיוחד מצד מי שאמור להיות הגורם המחנך-

זה צורך מאד מאד טבעי, ומאד מקל על הסליחה.

נוסף לזה כשהיחס של הגורם המחנך הוא סלחני,

לעיתים זה מותיר תחושה של חוסר ביטחון להבא.

אולי כמו שאמרו כאן הוא אמר את זה לידך,

אבל בשיחה עם בעלך לבד הוא דיבר אחרת,

אבל בכל אופן ייתכן ויהיה טוב לדבר עם הרב,

לומר לו את הרגשתך, ולבקש שבשיחה הבאה,

או עם בעלך לבד  או עם שניכם- איך שתראו לנכון,

כן לתת לזה את המקום הראוי.

בס"ד

זה לא עניין למי סולחים יותר,

כי גבר שחטא עם אישה נשואה- שניהם חייבים מיתה,

וכנ"ל נשוי שחטא עם פנויה- גם יש העונש שלהם הוא באותה רמה.

לכן אי אפשר לומר שההלכה מחמירה עם האישה יותר מאשר עם הגבר.

ומצד שני- גם אם בעל ואישה התגרשו,

והאישה התחתנה שוב עם מישהו אחר- ושוב התגרשה או התאלמנה,

אסור לגרוש הראשון להחזיר אותה.

לא מדובר כאן על חטאים- כי אף אחד לא חטא, וכל מערכת שהייתה הייתה בקדושה.

נישואין כדת משה וישראל.

ועם זאת הם לא יכולים לחזור.

בורא עולם ברא את האיש והאישה שונים בתכלית בעניין הזה,

וכאשר אישה מתחתנת עם גבר חדש הזיקה הנשמתית שלה לבעלה הראשון נגדעת סופית.

גם בבגידה- מה שבגידה אומרת על הקשר שלה אל בעלה,

שונה במהותו ממה שזה אומר על גבר.

בס"ד

רק מוסיפה- 

התורה מאפשרת לגבר להינשא לכמה נשים,

אך גם גבר מסוגל לאהוב באמת אישה אחת.

ובכל סיפורי התורה שהיו כמה נשים-

הייתה אחת שהיא האהובה.

רחל האהובה מ4 נשיותיו של יעקב,

חנה אשתו האהובה של אלקנה,

וכ'.

לא הייתי רוצה להיות אישה מתוך 4 שנשואות לגבר אחד, ועוד להיות האישה הלא אהובה.

בס"ד

מבחינת השפחות אם לא היו נישאות ליעקב אבינו לא היו זוכות להינשא או להביא ילדים לעולם.

מבחינת לאה- זה היה או להתחתן עם יעקוב או עם עשיו,

והיא העדיפה את יעקוב...

מבחינת רחל- היא הייתה האהובה.

ואכן זה באמת לא אידיאלי מבחינת זוגיות.

כמובן שהכוונות בבניין עם ישראל דווקא באופן הזה הן טמירות,

ומי שרוצה לעיין בזה- יש בזה המון המון.

(החל למשל יעקב בנישואיו ללאה- שמבחינת הנשמה הייתה קשורה לעשיו,

בירר את החלק של עשיו בעולם. יש עוד המון המון המון)

אבל ללמוד מודל נישואין אידיאלי זה לא איך התחתנו אבותינו מכל מני אילוצים,

אלא איך בראם הקב"ה בגן עדן.

ה הכל

למה אישה מגיעה לבגוד?

אלא אם כן

היא חיפשה את הקשר הנפשי

והוא סחב לקשר הגופני והיא לא הצליחה לעצור בעדו

גם על הבעל הקודם וגם עם האיש איתו היא בגדה.

וכמובן שהיא לא מקבלת כתובה, חלוקת נכסים לרעתה,

ויש לה גם כמובן שם רע, שיפריע לה בהמשך החיים.

מספיק?

שלום לך

במקרה בגידה, זה טבעי מאוד שיש לך כעסים ודכאונות. את נמצאת במסלול הנורמלי והטבעי.

אך יש לי רושם ממה שאת כותבת, למרות שהייתם בייעוץ זוגי, שלא מספיק הבעת והוצאת את הכעסים שלך ואת התחושות הקשות שאת מרגישה כתוצאה מהבגידה (שזה חלק מהריפוי) ולא מספיק בעלך שטח לפניך את מה שהיה לפרטי פרטים (שגם זה חלק מהריפוי).. ועוד. אני חושב שאתם צריכים להעזר באיש מקצוע, מהאזור שלכם, שלמד את התחום הזה, כדי שיעזור לכם, לעבור את זה בשלום. וכן שיבדוק ביחד אתכם מה הוביל את בעלך לבגידה, ומה צריך לשנות כדי שזה לא יקרה שוב. כן! עם הדרכה נכונה אתם יכולים לעבור את השלב הזה של הכעס והתסכולים אך חייבים איש מקצוע שילווה אתכם בתהליך הזה, שתעשו את זה נכון. 

אם את צריכה הסבר למה שכתבתי כאן את יכולה להתקשר אלי.

בהצלחה

ברוך בן דוד

יועץ נישואין, חיפה

0548004096

הכאב שלך מובן וגדול

עכשיו הכול נראה שחור

כי עדיין הכאב עצום

הפצע עדיין פתוח

מהזווית שלך את חוזרת הרבה על המילה "לעולם"

כי זה מתאים למה שאת מרגישה עכשיו

גם בימים שהשחור חוזר ונראה שהשמש לא תזרח עוד לעולם

תנסי להיזכר בימים של האור

לקבל משם תקווה שהם עוד ישובו

פצע לא מתרפא ביום ומניתוח קשה לא מחלימים תוך שבוע

המשבר שעברת הוא נוראי בכול קנה מידה

תני לעצמך  את הזמן והסבלנות להחלים 

קודם כל ממש מחזקת ותך ושולחך לך חיבוק חזקקק !!! לא פשוט בכלל להחליט בנושא כזה. שה' יתן לך כח לעשות את הדבר הנכון!!

רציתי לשאול אם תוכלי להצביעי על דברים  שגרמו לו ולהגיע לככך- קשר עם מישהי  שקשורה למשפחה בידיעתך ומשם התגלגל? לקיחת בחורה טרמפ? וכו? כי אם בחור דתי חזק מגיע לכך- איך אפשר לומר לי זה לא יקרה?!

אז א"א להפיל את האחריות באופן כ"כ גורף על מישהו מסויים.

יכולות להיות המון סיטואציות שבכל אחת מהן האשמה תחולק באופן שונה,

בין האשה, המאהבת והבוגד.

בס"ד

שום דבר אבל שום דבר שאישה עושה, (או לא עושה) לא מצדיק בגידה.

והאישה לא אחראית למעשים של בעלה. 

ואם היא מתנהגת באופן שמקשה עליו - יש פיתרונות אחרים,

שראשיתם בשיחה ויכולים להסתיים גם בגירושין,

אבל היא לא יכולה להיות אשמה במה שהוא בוחר לעשות עם הקשיים שלו.

יש מצבים שהם יחסית נדירים,

שהאשה מותירה לבעל מצב של כמעט אין ברירה.

אמנם במצבים אלו עדיין רוב האחריות תהיה על הבעל,

אבל לאשה גם תהיה אשמה בדבר.

אני לא אומר שזה המצב כאן,

(אולי אפילו במקרה שלנו שאנו רואים שכנראה מדובר על אישה עם נשמה של מלאך,

 כך שזה אפילו לא כ"כ סביר.)

אבל יש סיטואציות שכן, קיימת אחריות גם לאשה.

לא מעוניין לתת דוגמאות בפורום פתוח

בס"ד

התשובה לשאלה מי אשם- לא מגזרת ממצב ספציפי,

אלא בכלל בחיים.

כמו שיאמרו על אלימות- אדם שמאד מאד מאד מרגיז את זולתו-

האם הוא אשם שקיבל כאפה?

אני סוברת שהאשמה שלו היא בכך שנהג כמו שנהג.

אבל אין לו אחריות לבחירת התגובה של האדם מולו.

והאדם שהתרגז ובחר באלימות - אולי לא הייתה לו בחירה מודעת אם להתרגז או לא,

אבל הייתה לו בחירה מה לעשות עם הכעס שלו.

גם במקרים שכמובן לא קשורים לפותחת,

שהיו אופנים בהם האישה יכולה הייתה למנוע את זה,

עדיין זה שהיא לא עזרה לו להתגבר,

לא הופך את זה למחדל שלה.

זו ההסתכלות שלי על כל דבר.

האדם בוחר את מעשיו-

לא את השרשרת שזה יכול להניע.

והאחריות שלו היא למעשיו, ולכוונותיו במעשיו.

מובן שיש חשיבות להיות מודע להשלכות של המעשים,

עם זאת בפועל כל אד אחראי למעשיו שלו.

שיתגרש.

לא מכירה בתורה מקום שכתוב שכשאין ברירה מותר לבגוד.

בס"ד

התכוונתי למה שכתב שלג,

שהאשמה מתחלקת בין שלוש,

וכלל את האישה הנבגדת באחוז מסויים במקרים מסויימים.

למרות שהוא סייג את דבריו- אני לא מקבלת אותם.

ולגבי נשים שמתחילות עם גברים נשואים מסכימה איתך מאה אחוז!!

אמרתי שחלוקת האשמה משתנה לפי הסיטואציה,

לא אמרתי בשום שלב מי יותר אשם ומי פחות,

רק אמרתי שיש מצבים שא"א לנקות את ה'נבגד' מאשמה.

ותתפלאי שבדיוק בדוגמא שהבאת, יש התייחסות מפורשת של הגמרא לרעתך.

אם בן-אדם גורם לבן-אדם אחר להרביץ הוא עובר על "לפני עיוור לא תתן מכשול"

(למשל, אבא שמכה את בנו הגדול.)

נכון, מי שנתקל במכשול הוא עושה את העברה עצמה,

אבל מי ששם את המכשול גם אחראי חלקית למקרה (ובמצבים מסויימים בי"ד יכולים אפילו לנדות אותו).

זה כבר לא עניין של הסתכלות אישית,

אלו דברים שהם ממש להלכה,

ובית דין יתחשב בהם במקרה שהם יגיעו אליו.

(כמו שכתבתי למטה, יש סיפור אצלנו במשפחה,

 האשה טענה כנגד הבעל כל מיני דברים והוא אפילו הודה בהם,

 אבל התברר לבי"ד בהמשך שהיא הכניסה אותו למצבים שהיצר לא יכל לעמוד בהם,

 אז בי"ד פסק כנגדה והיא פשוט הפסידה כמעט הכל.)

בס"ד

אני דיברתי על אדם שמרגיז את זולתו.

התכוונתי מרגיז על ידי מילים מרגיזות.

לא אדם שמרביץ, ומצפה שהזולת יישב בנחת ויספוג...

לא כל אדם שהתפתה או נכשל הוא בגדר עיוור...

אם הכנתי עוגה חלבית והנחתי אותה על השיש-

אני אשמה שבא מישהו וללא רשותי זלל אותה למרות שהוא בשרי?

ומצד שני

ואם האדם באמת הניח מכשול,

והעיוור לא נפל בו- הוא פטור מלפני עיוור לא תתן מכשול?

האיסור בהנחת המכשול הוא על עצם המעשה של הנחת המכשול.

אדם אחראי למעשיו. גם להנחת מכשולים בפני אחרים...
ועדיין איך יתמודד האדם מול המכשול זה ניסיון נטו שלו.

אדם אחראי על מעשיו, פעולותיו,

ובחירותיו. אי אפשר להשליך על אחרים.

אדם שאשתו נוהגת בו שלא כראוי יכול לבחור אלף דרכים אחרות להתמודד.

זה שמתוך המגוון הקיים של התגובות הוא בוחר לבגוד-

זה האופן בו הוא בוחר להתמודד עם הבעיה.
היא לא הכריחה אותו דווקא לבגוד!!

חשבתי שסייגת כי אמרת בחלק מהמקרים גם לנבגדת יש חלק בזה,

כתבת שזה נדיר,

וציינת שהפותחת נשמעת אישה מלאך ובטח לא זה המקרה שלה.

נשמע לי כמו הסתייגות מכך שתמיד יש לה חלק, אולי לא הבנתי אותך נכון.

היא גרושה.

ובהחלט אשמה חד משמעית.

היא פיתתה, פילרטטה, משכה בכוונה תשומת לב ורחמים

באמת שכאישה רוצה אין לה בעיה למשוך גבר אליה

מה לעשות יש נשים שטניות

שיעשו הכל בשביל טיפת צומי מגבר

אבל זה לא מוציא את בעלי נקי

כי אחרי הכל איתו עמדתי מתחת לחופה

הוא זה ששם לי טבעת והוא זה שהתחייב לי...

אבל טכנית ברגה החופה ובהקניית הטבעת, את זו שמתחייבת להיות רק שלו.

טכנית הוא חייב בדברים אחרים, כמו שאר כסות ועונה, אבל הוא לא מתחייב להיות רק שלך.

שוב פעם, אני רק מדבר על הצד הטכני, אני עדיין חושב שזה אסור וממש לא בסדר גם לגברים לבגוד.

ואני אבהיר, במקרה כמו שלך לא נראה שלך יש אשמה כלשהי,

אני מדבר על מקרים ספציפיים יחסית נדירים (שכנראה לא קשורים אלייך) שבהם לצד הנבגד גם יש אשמה.

טכנית ביהדות אף אחד לא מתחייב לנאמנות,

ובעל לא מחוייב להיות שייך רק לאשתו.

בפועל מבחינה מוסרית כן רוצים להיות נאמנים זה לזה,

אבל מבחינת התחייבות, זה רק בנצרות ולא ביהדות.

התוכחה הקלאסית של "ואתה בגדת בה", כתובה אצלנו, בנביא.

מזעזע לומר ש"אף אחד לא מתחייב לנאמנות".

ההיפך - אדם מחוייב לנאמנות עוד לפני שהתחתן, ולא רק בתחום זה. "לא חרבה ירושלים אלא שבטלו ממנה אנשי אמנה".

היום יש חרם דרבינו גרשום, ואצל ספרדים שבועה בתקיעת כף - וממילא ברור שמתחתן על דעת שלא יקח אחרת. ובהיות שביאת הפקרות אסורה, אז ברור שעל דעת זה מתחתנים - אם בכלל צריך "להסביר" את זה - שיהיה נאמן לה לגמרי. וגם היא לו.

כל אדם שעושה הסכם עם השני, מחוייב לנאמנות - קל וחומר בענין יסודי כזה.

זה לא רק ענין של "רוצים", כאילו איזו התנדבות.. אלא מחוייבות גמורה.

יש את חרם דרבנו גרשום, שדרך אגב היום הוא כבר לא תקף וזה הפך להיות מנהג ישראל.

אבל מעבר לזה, אין שום שום אקט של התחייבות להיות מהימנים או להיות מחוייבים לאישה אחת.

אנחנו עושים זאת כי אנחנו מוסריים, לא כי זה כתוב בתורה, לא כי זה כתוב בנביא ולא כי זה מצווה דרבנן.

כל הטקס הזה של התחייבויות, זה טקס נוצרי למהדרין!

אם אשה תחליט שהיא רוצה להתגרש מבעל שבגד - אני אתמוך בה מסיבות מוסריות.

אבל אל תערבב לי כאן נצרות ויהדות!

חרם דרבינו גרשום תקף לגמרי - כי קיבלוהו כל קהילות אשכנז להמשיכו.

וכן - כנ"ל - שבועה חמורה אצל הספרדים.

אז מה זה "מעבר לזה".. זה לא מספיק?

זו היהדות במיטבה.

בנוסף, כפי שכבר הוזכר - עפ"י דין, כאשר מתחתנים על דעת זה שיש חדר"ג, וגם על דעת זה שמדובר באדם ששומר הלכה ולכן לא יפנה לבעילת זנות, שזה נוגע אליה באופן הכי אלמנטרי - אז זו מחוייבות גמורה. כמו כל הסכם שנעשה על דעת תנאים מסויימים.

זה מלבד האיסור העצמי לו, הן אם היה נושא מישהי נוספת כיום, הן בביאת זנות. ואכן, תושבע"פ היא ממש היהדות.

וגם ה"מוסר" הבסיסי הזה, שמובא בנביא כמובן-מאליו "ואתה בגדת בה" - הוא חלק בסיסי מהיהדות החיה שלנו.

אף אחד לא דיבר על "טקס של התחייבות", לא יודע מה עושים אצלם, ואיני רואה כל טעם ב"בקיאות" במנהגיהם.

ובינינו לבין הקב"ה.  אין שום קשר לנצרות אם כבר הם גנבו את זה מאיתנו כמו כל עיוות אחר שקיים אצלה, הכל מהבסיס של היהדות.

זה שגבר יכול לשאת 2 נשים זה עניין אחד, הדוגמה שה' נתן לנו לזוגיות זה הזוג הרארשון שהוא יצר, אדם וחווה. הם היו האנשים היחידים בעולם, כדי שאדם יאהב את אשתו כמו שאשה היחידה בעולם ואין לו מלבדה אף אחת. הוא לא מסתכל לצדדים כי יש לו אותה, והוא שלה. זה הייחוד העליון והאמיתי שכולנו שואפים אליו.

זה שאתה מתעקש כאן על הלכה שמותר לגבר לשאת 2 גברים ולכן הוא לא מתחיב רק לאשה אחת או שבעצם, הוא לא נחשב בוגד? הוא לא יקרא בוד כי הוא לא אמור להיות נאמן? אא לאמר שהוא לא מחוייב בנאמנות אבל עדיין בוגד.

ולאמר במצח נחושה, שגבר לא יבגוד ממניע מוסרי נטו ולא כי התורה אמרה, זה העיוות הגדול ביותר בדברייך.

התורה היא היא המלמדת אותנו מוסר מה הוא. המוסר האלוקי הוא מנחה אותנו והכל נובע ממנו.

אתה בא לאמר שיש מוסר אנושי "משודרג"? טוב יותר מהמוסר של התורה?

(וכמובן גם ליעקב אבינו ועוד.)

אין לי מה לענות לך!

נ.ב

בשונה ממה שכתבת, לגבר אסור להינשא לגברים.

(או יותר נכון, אין לזה תוקף.)

[גם אם נתעלם רגע מה"צר לי לבאס אותך".. "ובשונה ממך"..  עדיף להתייחס לגופו של ענין בלבד]

ללמוד הלכות שבת, זו מצוה. "ללמוד נצרות" - זה ההיפך.

וכדי לדעת מה הגדרים של הלכות וכו' ביהדות, לומדים אותם במדויק. נכון שלפעמים מציינים בדרך אגב, על מושגים מסויימים ששגורים בשטחיות, אמוניים והנהגתיים, שהם השפעה זרה, מסוג כזה או אחר. את זה אני כמובן מכיר גם.. אבל להגיד "עבירה" על "לא ללמוד את ההבדלים" - ו"לא עבירה" על בגידה - זה עולם הפוך.

מה שכתבתי לעיל בנושא זה, הם נימוקים הלכתיים מובהקים. שלנו. ומה שמשביעים אצל אחינו הספרדים בתקיעת כף, הוא לא "השפעה נוצרית" אלא מעומק ההבנה היהודית הבסיסית מה הם נישואין (לא "נישואים קטוליים" שאי אפשר להתגרש מהם - אבל כן נישואין שכל זמן שנמצאים במסגרתם, אין דבר כזה לבגוד. לא טוב לו, שיתגרש. בושה שצריך בכלל לומר דבר כזה בסיסי).

מי שחושב ש"נאמנות" אצלנו היא פחותה מ"נאמנות" של הנוצרים, ר"ל, דומני שזה מצדיק לימוד מחודש.

אדרבה, "ההשפעה  חסרת התקדים של תרבות המערב", היא אחד הגורמים הראשיים לתופעות מתועבות כאלו.

וכן אמר לי לפני זמן קצר, אחד מגדולי ת"ח, פוסק מובהק, שאם  כי אין בכחנו לאסור איש על אשתו במקרה כזה - שלא כההיפך - אבל החומרה העקרונית הלא-פחותה מבחינת מושג הפגיעה בנאמנות, ברורה לכל מי שלמד.  שוב, דברי הנביא הנוקבים: "ואתה בגדת בה".

[לגבי מה שציינת על ההבדלים ההלכתיים בין תועבה כזו אצל איש, לאצל אשה - זה ענין אחר; והדברים די מובנים. שהרי מעצם הדין, אדם יכול לשאת שתי נשים ולא ההיפך - וזה בוודאי נסמך על עומק ההבדל הפנימי בין גברים לנשים. ועל כן, גם כשעובר ח"ו עבירה מבישה כזו, יש הבדל באופציה לתקן בפועל בהמשך המשפחה. אבל מבחינת מושג הבגידה, הפגיעה בנאמנות, במחוייבות שאדם קיבל על עצמו, כאשר כיום - כנ"ל - יש המשך חדר"ג, משביעים, ברור שרק על דעת זה מתחתנת - הדברים אינם שונים. זה נבילה וזה טריפה. נכון שבקלקול  הזה, עם חזרה בתשובה שלימה ניתן יהיה, מהסיבות הנ"ל, להמשיך, אם תאבה האשה. אבל להסיק כאילו זה "לא כזה נורא" יהדותית - חס ושלום]

לא בוגדים כי זה אסור מהתורה!!!!

הסיבות לחוסר בגידה בגלל מוסריות או אהבה זה לדעתי שטויות. ואם אני לא אדם מוסרי? לפחות האיסור שומר עלי

מה זה לדעתך אסור מהתורה???

הקב"ה לא שאל לדעתנו מה כתוב או לכתוב בתורה!

אם תצליחי למצוא מקור שבו כתוב שמן התורה לגבר אסור 'לבגוד' באשתו - אני נכנע!

כלומר, שהוא נאסר על נשים אחרות בעצם זה שהוא מתחתן עם אשה מסויימת.

(רמז: זה לא כתוב וגם לא תמצאי..)

כמובן שלאשה אסור לבגוד מן התורה,

כלומר, שהאשה נאסרת על כל שאר הגברים בעולם מהרגע שהיא מתקדשת לבעל.

אבל לא על זה היה הדיון כאן.

יש דברים שאסור - גם אם הוא לא "נאסר" ע"י כך עליה. לא כל איסור גורר הלכה כזו.

מלבד מה שאסור לו לכשלעצמו, ללא קשר לאשתו, ביאת-זנות, ומלבד מה שאסור לו לקחת אשה על אשתו מצד חדר"ג/שבועה (אנחנו לא קראים. גם תושבע"פ היא תורה, כולל תקנות, מנהגים, סייגים, גזירות - בלי להיכנס להבדלי ההשלכות לפי מדרגת האיסור) -

הרי שאי עמידה בהתחייבות, היא אכן עבירה (ולא "ברשות התורה"..). ואכן, היום שמתחתנים על דעת חדר"ג/שבועה, ממילא מי שעובר על כך, עובר עבירה; וכבר אמרו חז"ל שמי שנפרע מדור המבול - ייפרע ממי שאינו עומד בהתחייבותו.

וכמובן, לפי חומרת הנושא - כך המשמעות של אי העמידה בכך. וחומרת הקשר בין איש לאשתו, חומרת האמון שבכך, גורמת לכך שגם חומר הענין יהיה גדול בהרבה. בעניינים  שבין אדם לחבירו - יש משמעות מאד גדולה למשמעות כלפי הזולת. כך זה באונאת דברים, בעלבון ועוד. לפי גודל הענין - חומרת העבירה.

שלא לדבר על המנוולות של מי שעושה כל מצד עצמו. עצם ההעלאה על הדעת כנשוי למישהי, לבגוד בה ח"ו. חלק אינטגרלי מהתורה, זו גם המשמעות של משפחה. של כריתת הברית. כשגדר המשפחה הוא אשה אחת, אז הריסת הערך הזה, היא באי הנאמנות כלפיה, חלילה.

אין כאן "מדבר שקר תרחק.."

תסתכלי בהגדרות של המצווה.

תלכי אל כל רב אורתודוקסי,

והוא יגיד לך שאכן הוא לא עובר על איסור תורה!

והחידוש הגדול הוא, שלמרות שאין איסור תורה,

מאפשרים לאשה להתגרש ממנו כשהיא לא רוצה לסלוח.

כשהאיש בוגד:

יש כאן טעם לפגם - כן!

איסור תורה - אין!

שיודע ללמוד ויודע שבכללה של "תורה" כלולים גם גזירות ותקנות חכמים - גם אם יש חילוקים בין דאורייתא לדרבנן; יודע שלקחת אשה על אשתו, זה לעבור על החרם שהרמ"א כותב מפורש שנוהג גם היום. 

ובמקום שמשביעים בתקיעת כף - עובר על איסור תורה בגלל השבועה החמורה.

ויודע גם שיש איסור בביאת-זנות, בלי להיכנס כרגע לדאורייתא/דרבנן.

[שלא לדבר על כך שכאלה מן הסתם גם לא בדיוק מקפידים על הלכות נידה לפני תועבותיהם. עוד איסור תורה]

ויודע שיש איסור הונאה, כאשר מתחתנים על דעת המקובל היום שלא נושא אשה על אשתו - וקל וחומר שאינו נוהג בזנות. וזה בפשטות איסור תורה. ובהמשך לכך - עובר על סידרה של איסורי תורה בין אדם לחבירו, כלפי אשתו.

ויודע שמידות נורמליות,  ומוסר נורמלי, הוא חלק בסיסי ביסודה של תורה. וכמו שכותב הרב קוק זצ"ל: "התורה ניתנה לישראל, כדי ששערי אורה יותר בהירים, יותר רחבים, יותר קדושים, מכל שערי האורה של הבינה הטבעית ורוח המוסר הטבעי אשר לאדם ייפתחו לנו... ואם אנחנו אוטמים את אוזנינו משמוע לקול ה' הפשוט הקורא בכח ע"י כל שערי האורה הטבעיים, שהיא נחלת כל האדם... אין אנו מבינים בזה את ערכה של תורה, ועל זה נאמר עם נבל ולא חכם, כדמתרגם אונקלוס: דקבילו אורייתא ולא חכימו".

ויודע שאין כל "חידוש" בכך ש"מאפשרים לאשה" להתגרש ממי שנהג כלפיה בנבלה כזו ובגד בה. עבר על המחוייבות הכי בסיסית כלפיה. ואין כל חידוש בכך שאשה היא בן אדם, ואפשר שלא יהיה "מאיס עליה" גדול מזה.

ההיפך, "החידוש הגדול" הוא בעצם הטבע שה' נתן בה, שלפעמים מוכנה לתת צ'אנס חדש למרות זה. שיגיד תודה רבה בענוה ובבושה, וזהו.

ובין "טעם לפגם" לבין "איסור תורה" (בעצם הביאה על מישהי אחרת. כלומר: בהתעלם מכל האיסורים שהוזכרו לעיל, שחלקם דאורייתא, אלא לצורך ה"השוואה" בין האיש לאשה מעצם הבגידה, שבוודאי יש מהתורה חומרה יתרה אצל אשה) - יש מרווח גדול.

איש שחס ושלום בוגד, זה לא "טעם לפגם", אלא מנוול גדול (מלבד כל מה שהוזכר לעיל, כנ"ל). ואם הידרדר לשפל כזה, יעשה תשובה גדולה.

ודווקא "רב אורטודוקסי" שמבין את חומרת כל האיסורים הנ"ל, ואת גודל השבר שבכך - הוא זה שיש סיכוי שגם יוכל לגרום לתשובה אמיתית, וגם לקומם בית כזה מחדש.

וכי אני טענתי באיזה מקום ש"הוא נאסר" במובן שאשה נאסרת (שזה אחד הפירושים של "מקודשת")?

לא הוא "נאסר", אלא אסור לו (וכמובן, גם לפני נישואיו אסור לו ביאת זנות). אסור באיסורים שחלקם איסורי תורה, כפי שכבר הוסבר כמה פעמים ואין טעם לחזור. והשבועה היא לא לקחת אשה על אשתו - וממילא ברורה עוד יותר חומרת זנות סתם "על חשבונה", שברור על דעת מה היא מתחתנת. 

המצוות ה"רגילות" של בין אדם לחברו, הן גם כן דאורייתא. בוודאי שהחומרא כאן, גם במובן הזה, היא מעבר ל"רגילות". לפי עוצמת הפגיעה כך עוצמת העבירה. כמו שקיים באונאת דברים, במלבין פני חבירו ברבים ועוד. פה החומרה היא נוראה ואיומה.

וגם יש השלכה ברורה לכך שמחדר"ג אין נושאים יותר מאחת, על המשמעות של מעשה כזה, מבחינת ההבנה על דעת מה נישאה.

אני לא יודע מה מישהי "המציאה" כאן - ואני לא"הלכתי אחרי" אף אחד. מבחינתי הדיון לא החל בזה, על אף שיתכן שאותך זה אכן מה שהעסיק. אני כתבתי את האמת הפשוטה והברורה על חומרת העבירה הזו (מנינו כבר כמה עבירות, דאורייתא ודרבנן, שיש בדבר כזה ר"ל. כמו גם עבירות על המוסר הכי בסיסי, תוך הזכרת ערכו כיסוד התורה. כמו כן, את חומרת ערך הברית שנכרתת בין איש לאשתו, וכדברי תוכחת הנביא הנוקבים שהוזכרו, "ואתה בגדת בה").

צריך להביא בחשבון גם את הפלטפורמה שכותבים בה. זה לא סדר-בקר בבימ"ד, שדנים רק על הדקויות ההלכתיות והגדרים (הזכרנו ברור את ההבדל בין מעשה כזה של איש לבין של אשה, שניהם ר"ל - אבל ההבדל דאורייתא ברור לגמרי, והוא לא "במקרה"). פה, כשיש אנשים ונשים שקוראים, ובהחלט מישהו עלול להבין כאילו זה "לא כ"כ נורא"... אז המשימה הכי חשובה היא להבהיר שזה מעשה נבלה, היפך ההנהגה הנורמלית האנושית הבסיסית, היפך כל דרכה של תורה, וסדרה של עבירות חמורות בין אדם למקום ובין אדם לחבירו. זה חשוב בשביל הידיעה הכללית של כל אחד, וגם בשביל העלבון של נשים שקוראות וצריכות כאילו "להיאבק" על כך שזה מעשה נבלה איום לעשות להן דבר כזה.

מבחינתי, האמת, זה "הנושא". לכן אני גם לא כ"כ בטוח שיש חילוקי דעות אמיתיים. זה פשוט מה כל אחד ראה כנגד עיניו.

אז בוא נסכים שאנחנו לא מסכימים.

לגבי לא מסכימים - לא בטוח במאה אחוז...

אבל שיהיה..

נגיד שאתה כבר לא מאוד אוהב את אשתך ואין לך רגשות אשם כלפיה,  

וכן אתה לא אדם ממש מוסרי

למה שלא תבגוד בעצם?

אכן הוא יבגוד - לא?

אני מכיר בני-אדם מוסריים שלא מקיימים מצוות,

אני לא מכיר אנשים שאינם מוסרים בהגדרה (כמו שאמרת), וירצו לקיים מצוות.

ב. בכ"מ, כל הפרשנים שם מפרשים כך.

    אז אם אתה לא מבין את הפשט, אז הם יעזרו לך..

אתה מוזמן להסתכל גם בספר עזרא, ולראות שם את הרקע לנבואה.

(למקרה שלא ידעת שעזרא הוא מלאכי)

נכון שהמפרשים שם מסבירים שהיתה מציאות של לקיחת גויות לאשה על נשיהם.

אבל, עי' ברד"ק שאומר: וציוה לישראל שיהיו קדושים. והקדוש, הוא שלא ישלחו עצמם אל כל אשה כמו שעושים הגויים.

ובהמשך מביא, שלשאת כמה נשים מישראל, זה מנהג העולם - אבל כאשר מישהי נכריה והיא רואה שהיא "כמוה או יותר ממנה", מזה באה דמעתה.

ומכאן ההקבלה לכאשר אין "מנהג העולם" לשאת כמה; ובוודאי שלא סתם "לא להסתפק" באשתו; מבחינת העוול המוסרי שמודגש בכך.

אבל נכון, שזה גם יסוד התיקון אם חלילה קרה כך - שלעיתים אשה תהיה נכונה לקבל שבנידון מבחיל כזה, זה לא שמישהי אחרת טובה בעיניו ממנה - אלא יצרו בכיעורו תקפו. ה' ירחם.

אם הפסוק מודה שזו בגידה אז זו בגידה גם עם יהודיה, למה שיהיה הבדל?

באותה תקופה היהודים נשאו כמה נשים,

וחלקם (בעיקר העשירים) נישאו לגויות,

אז הוא הוכיח אותם על זה..

לא מדובר שם בכלל על הבגידה המדוברת כאן!

הסיפור מפורסם בספר עזרא.

איך הוא מוכיח אותם? 

הוא אומר להם שהם בגדו באשה שהם נשואים לה,

הבגידה היא בכך שהם נשאו להם נשים

אמנם הם נוכריות

אבל לעניין הבגידה, מה זה משנה?

למה זה פחות בגידה כשהם יהודיות?

מכיוון שבזמנם היה פילגשים ומספר נשים, זה לא היה נחשב 'לבגוד' עם יהודיה.

מסופר על אמורא מוכר (כרגע לא עולה לי השם),

שכשהוא היה מגיע לבקר בעיר אחרת ממגוריו (במקום מגוריו הייתה לו אישה קבועה),

הוא היה נושא שם אישה ומגרש אותה בסיום הביקור.

מכיוון שבאותה תקופה לא היה את חדר"ג,

נושא הקידושין והנישואין היה דומה יותר למסחר בשוק.

(לא שאני אוהב את זה, אבל זאת הייתה המציאות אז..)

קרא את מה שנכתב לפני, ורק אז תגיב..

הדיון הוא בכלל לא אם היום מותר לבגוד,

הדיון הוא האם האיסור של היום הוא מן התורה,

ובמקרה הספציפי הזה, האם זה היה בתקופת עזרא הסופר.

נ.ב.

דרך אגב, הק"ו שהבאת הוא לא נכון!

אז התגובה שלך לא רלוונטית לדיון!

תודה!

מצטערת ואת מוזמנת לומר לי.

את הכרת אותה? זאת אומרת ידעת על קיומה?

וזה היה בעקבות משבר שהוא כן זרם איתה למרות שהוא לא זורם עם כל דבר כמו שתיארת<?

בעיה שגברים לא רואים את הדבר הזה כמו שכתבת.

בשביל הרבה גברים זה בסדר וזה מקובל - בכל מגזר. 

הם לא רואים בזה נפש ואהבה וכל מה שכתבת - בשבילם זה סיפוק גופני נטו. הם גם לא מתכוונים לעזוב את המשפחה או למשהו רציני. זה קצת כמו לראות עוגה טעימה כשאתה מאוד רעב ולא להתאפק.

אני ממש לא מצדיקה את ההתנהגות כי זה באמת מאוד רע. רק כותבת שהרבה גברים מרשים לעצמם. לא מבינים שנשים נפגעות מזה לא פחות מגברים .

נשמע שאת אוהבת אותו מאוד ואז כנראה גירושין לא יעשו טוב רק יוסיפו רע. אבל הוא צריך לדעת שאסור לו ליפול ככה עוד פעם ולא משנה מה הסיבה וכמה יהיו ילדים זה כבר לא יעבור פעם הבא.

ולפעמים יש מציאות שאישה שוכחת שהיא לא רק אימא ועקרת בית אלא גם אישה. זה לא מצדיק בשום פנים ואופן!!!!!! אבל זה מוסיף לגבר התמודדות.   

אבל די ברור מתגובתך שאת נקבה.

אני לא אהבתי את מה שכתבת,

את התייחסת אלינו (הגברים) כמו אל בהמות,

ואני חושב שזה ממש לא יפה.

ציטוטים ממה שכתבת:

"הם לא רואים בזה נפש ואהבה וכל מה שכתבת - בשבילם זה סיפוק גופני נטו."

"זה קצת כמו לראות עוגה טעימה כשאתה מאוד רעב ולא להתאפק."

אני למשל, התחתנתי יחסית בגיל מאוחר, בתקופה של הרווקות הזדמנו לי מספר פעמים פיתויים קשים מאד.

ומה ששמר אותי באותם רגעים, זה הרצון להגיע אל אשתי (לעתיד) כשאני טהור ונקי,

שכשאתחתן אוכל להגיד לעצמי ולאשתי שאני רק שלה מתחילת חיי ועד סופם בע"ה.

שכשאחנך את ילדיי, אני אוכל לעשות זאת מתוך ידיעה שאני הצלחתי לעמוד במשימה,

ובתקווה שהעוצמות של ההתמודדות שלי עם היצר יעברו גם אליהם.

זה היה עוד כשלא היה לי אשה וילדים, היום ב"ה כשיש לי אני מבין כמה זה היה חשוב!

נכון, יש בהמות, בעיקר גברים חסרי ערכים ומוסר, אבל גם לא חסר נשים כאלה.

אז עכשיו לתאר את המגדר הגברי כאילו הם בהמות, זה מגעיל אותי!

וגברים בוגדים הם מה שכתבתי ואל תכתוב שלא. 

ומיותר לציין שלא מצאתי!

אשמח אם תאירי את עיני היכן כתבת..

כי אני רואה שם את המילה גברים ללא שם תואר.

ויותר מזה, באופן שבו כתבת, היה ברור שדיברת על הגברים כמגדר,

ציטוט: "בשביל הרבה גברים זה בסדר וזה מקובל - בכל מגזר."

אם את רוצה את מוזמנת לחזור בך..

חוץ מזה, להזכירך, לכל גבר בוגד צריך שתהיה לו אשה לבגוד יחד איתה.

כך שמספר הנשים הבוגדות לא אמור להיות קטן משמעותית ממספר הגברים הבוגדים.

כך שלענ"ד יש בעיה גם בהנחה הכללית שלך.

אגב גברים בוגדים בדרך כלל עם רווקות או עם זונות - בדרך כלל אבל לא תמיד

וכן - גברים עושים את זה יותר מנשים כי זה פחות חמור הלכתית ומבחינה חברתית לא נחשב משהו ממש בלתי נסלח. יש הרבה נשים שאפילו מוכנות לחיות עם בעל בוגד. 

ובכלל ברור שגבר הזה בגד ממניעים שאני כתבתי. הרי הוא אוהב את אשתו ולא רוצה להתגרש

אין לי הרבה מה לחדש מעבר למה שכתבו כאן.

אני חושב שאם הגעת למסקנה שהוא באמת מתחרט,

ואת מסוגלת גם לנסות לקבל אותו לאחר המשבר,

אז לכי על זה עד הסוף!

ברור שזה יהיה קשה, אבל אם יש סיכוי להחזיר את האמון - זה שווה את זה!

בתור אחד שחווה בימים אלה גירושין במשפחה, זה דבר שמשפיע על כל המעגלים מסביב.

ובראש ובראשונה על הילדים!

וזה כמו מלחמה, יודעים איך נכנסים ולא יודעים איך יוצאים.

(כשבת-דודה שלי התגרשה (היא יזמה את הגירושין), היא הייתה בטוחה שהמשמורת על הילדים תהיה אצלה.

 בסוף הוא קיבל את המשמורת על כל הילדים, והיא לא יודעת איך לאכול את עצמה.)

את נשמעת לי אישה עם נשמה של מלאך,

יהי רצון שיהיו לך חיים מאושרים שמחים וטובים!

שה' יתן לך כחות וינחה אותך בעצה טובה מלפניו.

בגידה זה דבר נורא. נקודה.

ו"להסביר" לאשה שכנראה "גם היא אשמה".. כי לא "סיפקה" מספיק ריגושים, "לקחה חלק בבגידה", זה גם חמור מאד. יש הבדל גדול בין להדריך איך ראוי לנהוג באהבה זה עם זה - על אף שזה לא בהכרח קשור לנושא - לבין להסביר שאם לא, אז יש "שותפות באשמה"... 

גם אם למישהו לא קנו רכב שמספק לו את ה"ריגוש" שהוא רוצה, עדיין זה לא עומד כלל על המישור של לגנוב מהשכן את הרכב שלו...

להוציא מהתודעה כאילו הנאמנות היא "תלויית הרגשה". נישואין, משפחה, נאמנות - זה דבר שעומד בפני עצמו. מציאות. הלכתית, אנושית.

צריך אכן להדריך איך למלאותו בתוכן ראוי ונאה, אבל לא להסיק מזה שאם לא כך - אז זה "לא כ"כ נישואין מחייבים"...

ההשוואה ל"מעידה בקימה לתפילה", היא מחרידה מבחינת הקלות של היחס לענין (לא אומר שלכך התכוונת. התגובה אינה "כלפיך" שסה"כ כוונתך טובה. אלא לחידוד הנושא).  כאן זה בבסיס של היחס אל הזולת שעימה כרת ברית.

"הקב"ה סולח" למי שחזר בתשובה. זה נכון. אבל הקב"ה אינו מתכווין שזה יהפוך למתכון לקלות-ראש ביחס לדברים חמורים. והקב"ה אומר ע"י חכמי תושבע"פ: לא חרבה ירושלים אלא שבטלו ממנה אנשי אמנה. נאמנות.

ו"עבירות שבין אדם לחבירו אין יו"כ מכפר (כלומר, גם הקב"ה..) עד שירצה את חבירו". וכשמרצה, חבירו צריך לראות עד היכן יכול לקחת את ההשלכות.   לא להתייחס בקלילות "מלא זוגות שהבעל בגד והיום הם מאד מאושרים כי גם האשה הבינה שהיא לקחה חלק בבגידה".. רחמנא ליצלן. משוגעים. ב"ה שאני לא מכיר ומניח שגם הרוב פה. ורוב האנשים הנורמליים והמוסריים לא ינהגו כך בשום אופן, ולא כאילו זו "מידת חסידות" שצריך בשבילה הדרכת-חתנים מיווחדת.... (אע"פ שאישית, אשריך שקיבלת הדרכה כזו ואתה מרגיש שמאד תורמת לך).

הקיצור: יש לחלק בין הצורך לנהוג בחום ואהבה זה עם זה, לבין "הבנה" של דבר נורא כזה. ובוודאי שאין להסיק מזה שמישהו עשה כך, שזו "גם האשה"...

מה עושים כאשר ל"ע כבר קרה, כמו ששאלה כאן - זה כבר ענין אחר. ה' יעזור.

אתה בכלל לא מכיר אותי ולא עשירית מהסיפור שלנו אז בבקשה לא לקבוע

עובדות לפי מה שליבך חפץ,

(וכנראה שהרבה גברים ליבם חפץ ישר לזרוק תכדור למגרש של האישה)

מי אשם למה וכמה תשאיר ליועץ זוגי ששומע את הסיפור לפרטי פרטים

מכל אחד מבני הזוג ומגיע לנקודות התורפה והגורמים.

(ויש ככ הרבה סוגים...)

וכמו שכתב דן(תודה!) גם אם זה נכון ובי האשמה(וזה לא)

זה עדיין לא סיבה לבגוד אולי תירוץ עלוב

כדי לברוח מבעיות ולא להתמודד איתם

סיבות מלבד חוסר בריגוש...

אתה לא יכול בפשטות כזאת להחליט שזאת הסיבה.

לדוגמא חוסר בטחון עצמי

דבר שאין לו שום קשר כלל וכלל לאישה

היא יכולה להיות האישה הכי מפרגנת ותומכת בעולם

אבל הוא תמיד ירצה חיזוקים נוספים מבחוץ.

וכשתהיה לו הזדמנות הוא ייפול..

תקשיבי את פשוט גיבורה

לעבור כזה דבר 3 פעמים זה נוראי

רק על זה שלא איבדת את שפיות דעתך שאפו ענקק

נורא

אפשר שאלה?

אם את מוכנה תעני:

האם הלכת/ם לטיפול זוגי מתישהו בכל העניין הזה??

שתיזהר לא לצאת פראיירית ולבדוק אם אולי הוא מנצל את טוב ליבה.

אבל העדפתי לא לכתוב, כי אולי החזרה בתשובה שלו באמת מגיעה ממקום אמיתי.

ואז זה סתם מכניס אותה לסרטים שיכולים ממש לפגוע בזוגיות (במקרה שהחרטה באמת אמיתית).

אני לא דנה את המקרה שלך רק מתפללת ומאחלת לך שתצליחו לחיות באהבה ורעות לנצח ושה"יתן לכם כוחות לעבור את התקופה הזו והלואי ותצליחו,

כואב לי לשמוע זוגות שמפרקים וקל וחומר שעם ילדים.

אם הוא מאמין לה שהיא בגדה - נגמר הסיפור! - הם נאסרים לתמיד => גירושין!

ואתן תמיכה מלאה לאשה שבגדו בה, בכל דרך שהיא תבחר.

מה שמעצבן אותי כאן בכל השרשור,

זה שאנשים ממציאים מצוות שאינן קיימות בתורה,

מגדירים את המושג קידושין ונישואין בצורה מעוותת ממה שהקב"ה ציווה אותנו,

ולא עוד, אלא שמגדילים להרע ומערבבים נצרות בתוך היהדות!

להזכירכם, בחטא אדם הראשון, חוה אמרה לנחש מעבר לציווי המקורי של הקב"ה,

והוסיפה שהקב"ה גם ציווה לא לגעת בעץ הדעת.

כולנו יודעים איך ה'מצווה' שהיא הוסיפה היא זאת שגרמה לה לחטוא בסופו של דבר!

גם כאן, כשמתחילים להוסיף מהבטן כל מיני הגדרות למצוות הקידושין,

על פניו זה נראה הוספת מצווה לחומרה שאינה מזיקה.

אבל כמו אצל חוה, הוספת מצווה לחומרה יכולה להביא למכשלה גדולה ח"ו!

(בייחוד שמערבבים כאן גם דתות זרות)

אסביר את כוונתי.

כשאת מעריכה את בעלך כ"מתחשב עם לב של זהב"

קשה לך מאד לסלוח.

כי מה הוא אמור כבר לעשות?

לבקש סליחה ולהתחרט-ולהישאר אותו בן אדם.

אז זהו- שלאאאאאאא.

בעל שבגד אינו זהב הוא חרס הנשבר.

הוא צריך לעבור תהליך של תשובה מאד מאד עמוקה.

כמו שהרמב"ם כותב בהלכות תשובה: אחרי התהליך של התשובה

הוא כבר לא יהיה אותו אדם.

הוא אמור להיות אדם אחר לחלוטין. אדם שנאמן בכל מצב.

גם אם הוא יהיה עם מלכת היופי אחרי שלא היה איתך שנה שלמה-הוא לא יעז לבגוד שוב.

גם אם  הוא ישמור על מיליארד דולר-הוא לא ייגע בהם

הוא יהפוך להיות האדם הכי נאמן בעולם

תהליך כזה לא נבנה ביום ולא בחודש. מדובר במהפך עצום מימדים במידות שלו.

ואז, ורק אז יגיע הזמן ותגיע האפשרות שלך למחול ולסלוח באמת.

לשם דוגמה: אם היית פוגשת חוזר בתשובה שנהיה לצדיק הדור

סביר להניח שלא היית זוכרת לו את חטאיו הראשונים עם נשים אחרות

ברור שהיית מבינה שהיום הוא כביכול אדם אחר.

זה בדיוק התהליך שבעלך אמור לעבור.

אל תמהרי לסלוח. זה לא לטובתך!!!!

הוא אמור להבין שעשה משהו איום ונורא 

ושצריך לעבוד קשה מאד כדי למחוק אותו.

פשוט מדאורייתא - זה לא מוגדר!

אבל מעבר לכך שאני מניח (ב"ה לא מכיר מציאות כזאת) שכשגבר בוגד הוא לא מקפיד שהאשה תהיה טהורה וכו וממילא זה איסור תורה

שלא לדבר אם זו אשה נשואה ר"ל שהאיסור תורה הוא גם שלו

וגם אם היא לא נשואה אז הוא עובר על ייחוד (וכי איסור דרבנן הוא הוא איסור קל?)

ובנוסף זה גם חילול ה' שזה איסור תורה חמור

ומעבר לכל זה

גם אם גבר נשוי יתחתן בחשאי עם אשה אחרת

הוא יבגוד באשתו 

משום שעצם החתונה שלהם זו הסכמה שלא לעשות דברים כאלה

זה מובן מאליו

תאר לך שגבר יגיד לארוסתו, 

"אני מתחייב שלא להתחתן אם אשה נוספת" 

היא לא תבין מה הוא רוצה ממנה, זה הרי ברור

זה חלק מהברית נישואים שלהם, 

ולכן זה נקרא בגידה. 

מה שכתבתי כאן.

לגבי ההנחה שאתה מניח, אני לא אדון על זה,

אבל שמעתי פעם סיפור שבו ההנחה שלך לא הייתה נכונה.

במי תבגוד?

1. ברור לכולם שבהגדרה של בגידה קיים סעיף שזה צריך להיות במישהו.

2. בנוסף, קיים סעיף נוסף בהגדרה, שהמעשה צריך להיות נגד המחוייבות אל אותו מישהו.

3. מדאורייתא, המחוייבות של גבר לאשה היא "שאר, כסות ועונה (וכתובה)."

    ומדאורייתא אין מחוייבות לגבר כלפי האשה שלא להיות עם נשים אחרות.

    (וזה מה שאמרתי שאין שינוי במצוות האלה בין לפני הנישואין ללאחר הנישואין.)

4. מסקנה: מדאורייתא, המושג של 'גבר בוגד' - לא מוגדר!

וכמו שכתוב בגמרא, שבעבר היה מקובל (לפני חרם דרבנו גרשום),

שכשבן אדם היה מגיע לביקור בעיר אחרת (בד"כ בעיר מגוריו הייתה לו אשה קבועה),

הוא היה נושא אישה ומגרש אותה בסוף הביקור.

נכון שזה מוזר, ואני גם כמוך לא מבין איך היה אפשר לחיות כך, אבל זה מה שהיה.

נראה לי שאם אתם רוצים, תפתחו שרשור חדש.

אשה מסכנה, בעלה בגד בה, ואתם דנים אם זה מדאורייתא או לא?

אני אפסיק להגיב בנושא.

רק אני רוצה להבהיר לפותחת השרשור,

שזה שאמרתי שזה לא מדאורייתא,

זה לא מוריד מחומרת המעשה,

מכיוון שכיום ישראל נוהגים כך (להינשא ולחיות רק עם אשה אחת), אז זה הדין!

כך שהמעשה של הבגידה הוא עדיין חמור מאד מאד!

וליבי איתך בכל אשר תפני.

בהצלחה!

למיטב הבנתי.

הוא רצה להגיב על "תיאורטית", אם נבודד רק את ה"מִשתנֶה" של פניה אל מישהי אחרת, ללא חשבון של המחוייבות של על-דעת-מה נישאים היום, ללא חשבון של עצם האיסור לנהוג כך גם כשאינו נשוי, ללא חשבון של שחיתות המידות שבזה, ללא ה"בין אדם לחבירו" -

אלא "השוואה" בין זה שאשה נואפת נאסרת על בעלה, לבין איש שאינו "נאסר". כלומר: ההבדל דאורייתא בנתון הזה.

וזה היה סוג של "התקוממות" נגד ערבוב מושגים.

[אגב, אני לא מסכים שמדאורייתא ברור שגם בזמן שהיה מותר לשאת עוד אשה, אין "בגידה". ביאת-זנות אסורה, יש אומרים שזה כלול בפס' דאורייתא. וממילא אשה שמתחתנת על-דעת שהוא יקיים זאת, אז אי קיום של דבר כזה הוא אכן בגידה במה שעל דעתו התחתנה. שלא יקח-לרגע כל מי שבא לו ללא כל מחוייבות. זו פגיעה גם באשתו. ואינו כמו מה שהיה מקובל לשאת עוד מישהי]

אלא מה? שכאן מדובר על מקרה נורא שקרה. ולכן ישר "קופצים" כנגד, מחשש שמא יובן כאילו זה "לא כזה אסון"; מחשש שמא מישהו ישכח שיש כאן כמה וכמה איסורים שבין אדם לחבירו וכו' וכו'; מחשש שיורגש זלזול כלשהו בנאמנות המקודשת בין איש לאשתו, שכיום חלק ממנה היא אי נשיאת אשה אחרת - ובוודאי אי ניאוף עם אחרת ח"ו.

ומכאן - שאע"פ שדיונים בפרטי הלכות וכו' הם חשובים, אבל לפעמים חשובה גם "סביבת העבודה" ומה עלול להיות מובן בה...

למעשה, מוסכם על הכל שזה דבר חמור ונורא. והלוואי שתימצא הדרך למי שסבלה מזה, להושיע גם את עצמה וגם את משפחתה.

רבנים מביני עניין , שלמדו בענייני יחסי זוגות ושיש להם הרבה נסיון יכולים רק לעזור ולייעץ.

 זהו. אבל בכלל לא לעניין לצטט מה אומר 'אמרי יושר' על הערת המשך חוכמה  הקשורה לדרשת השם משמואל בהמשך למה שמיוחס לרבי מקוצק שפרש את דברי הרמבם על התוספתא בדין מים שאין להם סוף והראה שאין זה קשור לדיני מים שאובים. 

היא רוצה לדעת איך לבסס את נישואיה מה לחשוב ומה להרגיש ואיך לקדם את ענייניה. זה מה שחשוב ולא אם בעלה היה בסדר מדאורייתא בדיני ייחוד .  יש מבין ?

גליתי לאחרונה שיותר מדי חברים טובים שלי בגדו בנשים שלהם.

יש משהו שאתן(בתור הנשים הנבגדות) מצפות/רוצות שהחברים של הבעלים שלכן יעשו או לא יעשו?
ובכללי, איך לדעתכן החברה צריכה להתייחס לבוגדים(משני הצדדים)- חרמות, נידויים, פירסום הסיפור?

מצד אחד, הוא חבר שלי, ובשביל מה יש חברים אם לא לצרות?
מצד שני הוא בוגד נבזה.

אני זוכר שכשהתחתני אמרתי לאישתי שאם אני אי פעם יעיז לעשות לה משהו כזה, שתלך לאחד החברים שלי, והוא כבר ידאג לטפל בי...

1. אישה לא תמיד עושה דברים כאלו במודע.

2. יכול להיות הרבה נשים שיש להם קשר כלשהו עם גברים וזה לאו דווקא בגידה (נניח עמית לעבודה/נהג קבוע שנוסעת איתו) , שאלה ,זה נקרא גם בגידה ?

נתונים סטטיסטיים לשנת 2009.PDF

אתה יכול לפתוח את כל הלינקים בקישור זה,

ולראות שכל הסטטיסטיקות נעות בין 91%-67%.

לא יודע על מה אתה מסתמך בנתונים שלך..

הוא אמר שממה שידוע לו, הנתונים שהובאו לפייגלין היו באופן מכוון לא נכונים!

אתה גם יכול לראות, כתוב בהערה 15 שלא מדובר על מקור רשמי, אלא על מייל של מישהו.

אני הבאתי מקור רשמי, והקובץ PDF שהבאתי הוא לא מאיזה "מעמד הגבר" אלא נתון מלשכה ממשלתית.

זה שאחרים משתמשים בנתון הזה, זה לא הופך אותו לשקרי.

כששאלתי את האב"ד (קרוב משפחה), הוא אמנם לא ידע נתונים מדוייקים,

אבל אמר שהכמות של תביעות גירושין של נשים גבוהה באופן מאד מאד ניכר מהכמות של הגברים.

אי חברים אמורים להתייחס לחבר/ה שלהם שבוגד בבן זוגו?

מה אמרו לכם בטיפול הזוגי?

האם ירדתם לשורש העניין הזה של הבגידה?

כמו שראיתי שכתבת בעצמך, יש כל מיני מניעים נפשיים

נסתרים בתוך זוגיות שעלולים לגרום לגבר להגיע לבגידה 

(ואין בדברי אף הצדקה לכלום!!!!!!!!!)

למשל גבר שמרגיש לא מוערך, או שמבטל את עצמו בזוגיות ומנסה למצוא לעצמו 

מקום שבו יש לו נוכחות

לא אאריך בדוגמאות, כתבתי רק דוגמא ספציפית שאני מכירה,

אבל העקרון הוא, שזוגיות שמגיעה למשבר (שבו הגבר אשם וצריך לקחת אחריות בפירוש)

צריכה בדיקה יסודית, עם מטפל מקצועי ומבין, שישב עם שניכם לא פעם ולא פעמיים,

ויעזור להבין את הדינמיקה שהביאה לשם,

ואז, אם תרגישי שאת מסוגלת בכלל לסלוח, שהכאב יכול לכהות, שיש לזוגיות, ובפרט למה שגרם לשבר,

שזה דינמיקה זוגית, עוד סיכוי וכיוון של תיקון

אז תתני צ'אנס לבדוק אם בכלל יש התכנות, ומי נגד מה

ואם תתלבטי, יהיה לך לצידך איש מקצוע שיבין את כאבך, ואת המניעים והמצב ויוכל לעזור לך לקבל החלטה.

שולחת לך חיבוק

את בטח עוברת דברים קשים כל כך

שה' ישלח לך עצה טובה וזוגיות נפלאה..

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)