זה לא פשוט. ובעיקר דורש הרבה עבודה.

לא מספיק לסלוח באופן פסיבי, את צריכה לעשות דברים באופן יותר פעיל.

ואת צריכה להזכיר לו שלמרות שסלחת עדיין משהו חסר אצלך... ועכשיו התפקיד שלו זה להחזיר את האמון שנשבר.

זה כאילו מתחילים הכל מהתחלה, אבל ממקום יותר נמוך משאר איפה שהייתם, ועם פוטנציאל להגיע למקומות חדשים שלא הייתם יכולים להגיע אליהם ללא המשבר.

(ואם "רק" חזרתם לאיפה שהייתם לפני זה אז בעצם לא עשיתם כלום ורק טבעי שיבואו לך המחשבות על כעס וכאב...)

מוזמנת לפרטי כי יש דברים שלא כותבים בפורום...

אז אולי תתייחסי למה שהיה כאל נכות שתישאר אלצך לעד

כמו למשל ח"ו משהוא שמאבד רגל, זה נכות שהוא ישאר איתה וישא אותה כל ימי חייו, רק צריך לדעת איך להתמודד

אם את רוצה כמובן אז קודם השלמה עם החור השחור בלב שנעשה לך ואח"כ ללמוד אולי ע"י סיוע איך לחיות עם החור שמסתבר שישאר שם תמיד עם כל העצב והצער

על ה"לפעמים אני חושבת למה חזרתי"

לענ"ד בהחלטות כאלה צריך לשקול הכל בכובד ראש, כי אין ספק שזו צומת דרכים. אבל אחרי שמקבלים את ההחלטה ללכת איתה בלב שלם ולא לחזור לסימני שאלה.

כמו שלפני החתונה יש את ההתלבטות אם כן או לא אבל אחרי החופה נגמרת ההתלבטות ומה שיש זה מה שיש וצריך לעבוד איתו ולגרום לזה להצליח.

כי לחזור פעם בחודש למקום של "למה.." בטח לא יעשה לזה טוב.

ואני גם חושבת שטוב ליידע אותו במצב הזה, ולעבוד על הזוגיות אבל גם להתאזר בסבלנות. אני מניחה שחורים כאלה לא מתמלאים תוך חודש.. אין ספק שזה חתיכת נסיון..

הלואי שתצליחו בקלות ובמהירות..

אבל אולי שווה לך לחזור להתלבטות ולקבל החלטה שתהיי שלמה איתה

ולא כברירת מחדל

ברור שזה לא כמו התלבטות של לפני החתונה

יש לך הרבה יותר שיקולים בעד (במיוחד 3 ילדים..) וגם שיקול אחד כבד של נגד

מצד שני בשיקולים של הבעד נכנסת גם החרטה האמיתית של בן הזוג והאמונה בכך ש"למד את הלקח" וידע להיזהר מלהתקרב בכלל לסיטואציות שיוכלו להוביל אותו למקרה דומה

ואחרי שתעשי את כל הבעד והנגד עם עצמך, ותחשבי על הדברים ותקבלי החלטה שאת מאמינה בה, ולא כברירת מחדל- אולי יהיה לך קל יותר להמשיך ולבנות (והלואי שזו תהיה ההחלטה..) ולא להסתכל שוב אחורה.

ואני לא מכירה אותך ולא את הסיטואציה אז מאוד נזהרת בדברים שלי ומקווה שלא עושה נזק, אבל אם ח"ו הייתי אני בסיטואציה אני חושבת שזה מה שאני הייתי עושה.

אגב החלטה יכולה גם להיות לתת לזה X זמן של נסיון כנה ואמיתי לבנות מחדש את הקשר ועוד X זמן לחשוב על זה שוב. אבל תעשי מה שנכון לך, ואל תחיי בברירת מחדל..

כנראה שכל דבר הוא בר תיקון, אבל אין ספק שזה ממש לא פשוט לשקם את האמון  אחרי כזה מקרה,

יכולהיות שהרב ארוש מתייחס לזה בספר חכמת נשים , שווה לבדוק.

בכל מצב הוא ממליץ מאוד לכל אישה להתפלל ולבקש  על בעלה ובפרט בענין שמירת הברית והעיניים, 

הרבה הצלחה!

בס"ד

שלום יקירה,

כאב לקרוא אותך, יכולה מאד להזדהות עם כאבך.

אם תתני דרור לרגש אז באמת זה יהיה יום ככה יום ככה. בערך כמו שאת מתארת,

מן הסתם עם מלא ימים בין לבין.

אבל יש כמה דברים שאת חייבת להבין.

הוא את הטעות שלו כבר עשה.

טעות חמורה ללא ספק בכלל!!

אבל הוא כבר לא יכול לחזור לעבר ולשנות את מה שקרה.

נכון להיום את כותבת שהוא מצטער.

את וודאי יודעת שאם הוא היה יכול למחוק את התקרית הזאת מחייו הוא היה מוחק את זה ללא היסוס.

זה לא בידיים שלו יותר.
 

לעומת זאת מה יהיה כעת זה בידיים שלך.

את אוהבת אותו?

טוב לך איתו?

כתבת שכשאת שוכחת מהכתם הזה- את מאושרת.

את מסוגלת באמת לוותר על האושר הזה?

על האהבה הזאת?

זה בעלך! הגבר שלך!!

את באמת חושבת שמגיע לך העונש של לחיות בלעדיו?

תחשבי עליו רגע.

רק עליו ועלייך בלי כל מיני דברים מסביב.

את מוכנה לזרוק את זה לפח בגלל הטעות שלו?

אם היית אומרת שהוא בעל גרוע, והרגשת רע איתו,

עד שגילית שבעצם הוא בוגד בך- לא הייתי כותבת כך.

אבל נראה לפי מה שכתבת שבאמת טוב לך איתו.

למה את צריכה להיענש???

ליבך נשבר מהבגידה שלו- אם תרצי אפשר יהיה באישי קצת להעמיק למה.

לא כי זה לא מובן מאליו אלא כי אצל כל אחת הניואנסים המכאיבים הם אחרים.

אבל הדבר הכי חשוב הוא שמה שלא יהיה- זה שזה קרה לא חייב לומר משהו על היחס שלו אלייך.

את אשתו אותך הוא אוהב.

מה שהיה שם זו חוויה שגורמת לו להיגעל מעצמו ולתעב את כל מה שקשור לזה.

בטח ובטח שלא הייתה לו כוונה לרסק לך את הלב.

ומה שהוא פגע בעצמו ובנפשו האלוקית בעניין הזה- חמור באין ערוך מפגיעתו בך.

אם להסתכל בשורש העניין זה די כמו לכעוס על אדם שלא נזהר ונחבל באופן קשה,

ולומר לו למה לא חשבת על זה שאני צריכה אותך בריא.

האדם לא חשב על כלום.

הוא לא שבר את כל חלקי גופו ודן את עצמו לייסורים כדי לא להעניק לה את מה שאת צריכה,

אלא כי נכנסה בו איזה רוח שטות. ואם כבר היה חושב היה צריך לחשוב על הנזק שעושה לעצמו קודם כל...

כעת זה הזמן להתבונן בתוך עצמך ולהחליט מה את באמת רוצה.

אם את אוהבת אותו, אם את יכולה להיות מאושרת איתו, 

אל תענישי את עצמך על השטות שהוא עשה.

למה את צריכה את הכעס והטינה האלו בלב?

מה הם מעניקים לך?

כל רגש- גם ההרסני ביותר, יכול לקבל מקום בלב שלנו

רק אם איפה שהו אני מאמינה שהרגש הזה שומר עליי.

למשל- לנטור טינה לבעל הבוגד כדי שאם חלילה שוב זה יקרה

הלב כבר לא יהיה אותו לב מלא אהבה שנשבר- עם כל ההשלכות של זה,

אלא את כביכול גם ככה כועסת, לא מופתעת, לא רגישה מרומה- כי כבר לא ממש האמנת בו וכ'.

במקרה כזה אישה מאמללת את עצמה בזמן שיכולה להיות מאושרת

רק כי אולי יקרה משהו כזה שוב.

אז באמת מה הטעם לחיות ככה?

לזרוק את הכעס הטינה והחשדנות- שכאילו מגינים עליינו זה צעד אמיץ,

אך אם את אוהבת את עצמך- תעניקי לעצמך את החופש והזכות לאהוב את בעלך.

באמת, בלי להתבוסס במשקעי עבר.

לא כי את שמה אותו במרכז- אלא כי את יודעת שאיתו את יכולה להיות מאושרת באמת.

ולא מגיע לך לפספס את האושר הזה.

המון המון הצלחה!!

יקרה זה כל כך כואב ומובן ..

אבל תזכרי שלפרק בנין זה ממש קל ולבנות זה בכלל לא פשוט וגם לא תמיד אפשרי ..

אם בחרת שלא לפרק אני מאמינה שמצאת מספיק דברים טובים בשביל ההחלטה הזו ,

ואפילו את חלקם את מונה,

מה גם שעברתם תהליך שיקום וייעוץ ובעלך מתחרט על כך[עדין לא מה שמצדיק את המעשה אבל לא למחוק אותו זה לא מה שיתן לך תוצאה]

ויש לך צאנס לעתיד וורוד ,

תדעי שלכל זוג יש עליות וירידות יש זמנים שאהבה מרחפת באויר ויש זמנים שהיא מתחת לבלטות..

ומה שקורה אצלך בזמנים שהיא לא ממש באויר באות המחשבות על הבגידה ומשתלטות אל תתני לזה לקרות לך,

תעשי לעצמך מסיבת פרידה מאותה בגידה וגם אם פעם יש לך כעס כלשהוא על כעלך תתרגמי לעצמך שאין קשר לבגידה אל תרשי לעצמך באותו זמן לחשוב על זה ,

את עצבנית עליו תחשבי למה כי הוא בא מאוחר,

כי הוא לא עזר לך,

כי הוא לא קנה לך מתנה למרות שציפית .

ועוד..אין קשר לבגידה!

אל תתני לרגעי חולשה האלה להשתלט אליך..

מאחלת לכם שתעברו בקלות ותראו רק ימים יפים יחד!

בס"ד

ולך -רוצה לאהוב יקרה,

מאד מאד מבינה אותך!

זה הכי טבעי להרגיש ככב,
אבל אם תתבונני בזה באמת-

מה שקרה שם לא קשור,

לא דומה,

לא יכול להשתוות לעולם למה שיש בניכם,

ולהפך. מה שהיה שם זה הפוך בתכלית למה שאת ובעלך חולקים.

ראשית כל הזוגיות שלכם זה לא רק אתם.

הקב"ה נמצא איתכם, ושכינתו בניכם.

ה שמתבטא בקשר בניכם- זה החלק אלוקא.

הנשמה. מה שיש לכם זה קודש!!!

לעומת זאת באותו מקרה-

החלק שבא לידי ביטוי זה רק יצר רע הרסני.

לא הייתה שם אהבה.

לא הייתה שם קדושה.

הנשמה שלו- שהיא אחת איתך,

וכל כך שמחה על כל רגע של קירבה אלייך-

בכתה והתייסרה כשזה קרה.

וכל מה שהיה שם לא קשור,

ולא יכול להיות קשור,

או דומה איך שהוא למה שיש בניכם.

מוריה המשילה את זה לאוכל רעיל לעומת אוכל בריא-

תוסיפי לזה משל של עבודה זרה מול תפילה בבית המקדש.

כשיהודי לא עליינו נכשל בעבודה זרה-

זו לא נשמתו שמתפללת לאלילים.

זה יצר רע שהשתלט עליו.

כשיהודי מתפלל לה'- אותו יהודי בדיוק-

זה כי הנשמה שלו התעוררה אל ה',

ומתחננת לחזור להרגיש את קירבתו.

לכן מאד מאד חשוב להבין-

החטא שלו לא קשור אל יחסו אלייך.

זה לא נובע מרגע שתאוותו לפלונית גברה על אהבתו אלייך!!!

זה נובע מרגע שבו הבהמה שלו השתלטה על הנשמה שלו.

בעל התניא אומר שמי שעושה את גופו עיקר ונשמתו טפילה-

לא יכולה להיות אהבה אמתית בניהם.

אבל מה שמכאיב לך (אם הבנתי נכון)

זה הנשמה של העניין.

הכוונה הפנימית שגורמת למעשה.

והנשמה שלו אף פעם לא בגדה בך.

לכן במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד-

כי נדרשת עבודה לחשוף את המקום הפנימי הזה,

שהחטא לא פגם בו.

אבל הוא קיים, ומחכה שתגלו אותו.

בהצלחה אהובה.

כולל את מה שכתבת גם בשרשור הזה.

אין ספק שיש לך מידות טובות ואצילות יוצאת מגדר הרגיל.

אני אפילו לא יכולה לדמיין איך הייתי מגיבה במצב שלך.

אבל בכ"ז אגיד משהו שאולי יעזור לך מעט.

יש פצעים שלוקח להם הרבה זמן להרפא,

חצי שנה אחרי ארוע מטלטל כזה זה הכי הגיוני בעולם שהפצע עדיין לא הגליד.

אחרי ארוע כזה לוקח הרבה זמן עד שיחזור האמון,

אם אכן הגעת למסקנה שבעלך ממש מתחרט על מעשיו ומתכוון לעשות כל שביכולתו לחזור בתשובה שלמה,

אני חושבת שעם הזמן יחזור לאט לאט האמון ביניכם ותתחילי להרגיש הרבה יותר שמחה ושלמה בהחלטות שלך.

נראה לי גם שכדאי להתייעץ עם גורמים מקצועיים

ולראות אלו צעדים מומלץ לשניכם לעשות כדי שהדברים לא יחזרו.

ואיך גם בד בבד את מצליחה להחזיר את האמון שלך בו.

מצד זה לא בריא שתעקבי אחריו ותבדקי ותבחני אותו על כל צעד ושעל,

ומצד שני שלא תהיה הסתרה אחד מהשני (כמו שהוא הסתיר ממך עד כה בפלאפון).

בקיצור, לענ"ד חצי שנה זה עדיין לא מספיק זמן כדי לראות בפרספקטיבה ארוע כ"כ מטלטל.

וממליצה על ללכת לייעוץ מקצועי, איך להחזיר אמון..

כמובן, שגם מה שכתבה 'נקודה' מעליי היה יפה מאד.

לגבי לשקול גירושין, אם היית שואלת אותי לפני חצי שנה - הייתי אומרת לך להתגרש בלי לחשוב פעמיים!

לצערי, יש לי קרובת משפחה שהחליטה לפני כחצי שנה לפתוח בהליכי גירושין (גם נשואה +3).

היום אני רואה את ההשלכות הנוראיות של פירוק משפחה,

וכיום אני מבינה שכל עוד יש סיכוי לתקן - כדאי לבדוק את האופציות האחרות.

מתפללת שתצליחו להתגבר על הקשיים, ושאכן תזכי לאהוב ולהיות נאהבת באמת ובתמים!!!

יהי רצון שה' ינחה אותך בדרך נכונה לחיים מאושרים!

כשאשה בוגדת (אפילו רק פעם אחת)

והבעל יודע שהיא בגדה - הם נאסרים לתמיד!

ואז בי"ד כופה אותם להתגרש והאשה לא מקבלת כתובה.

אם גבר בוגד, בהתחלה שואלים את האשה אם היא מוכנה לסלוח,

ואם לא, אז אפשר לכפות אותו לתת לה גט+כתובה וכל מה שצריך.

לא יכול להיות שהוא אמר לכם את זה רק מבחינה טקטית?

כי הוא רצה אולי להרגיע את הרוחות, כי הוא הבין שזה מה שנכון לשניכם?

אולי הוא אמר לך שזה נורמלי כדי להרגיע, ולבעלך הוא הסביר כמה זה חמור?

כי קצת קשה לי להאמין שרב יטען שזה מעשה נורמלי.

בס"ד

לפי מה שאת מתארת נשמע כאילו הרב לא הזדהה עם המקום שלך,

והמעיט בחומרת העניין.

ברור שמאד מאד קשה להמשיך הלאה בלב נקי-

כאשר מרגישים שהאדם הנייטרלי שאמור לומר את האמת,

ממעיט בעוצמת הפגיעה.

הכרה ברגש שלך, במיוחד מצד מי שאמור להיות הגורם המחנך-

זה צורך מאד מאד טבעי, ומאד מקל על הסליחה.

נוסף לזה כשהיחס של הגורם המחנך הוא סלחני,

לעיתים זה מותיר תחושה של חוסר ביטחון להבא.

אולי כמו שאמרו כאן הוא אמר את זה לידך,

אבל בשיחה עם בעלך לבד הוא דיבר אחרת,

אבל בכל אופן ייתכן ויהיה טוב לדבר עם הרב,

לומר לו את הרגשתך, ולבקש שבשיחה הבאה,

או עם בעלך לבד  או עם שניכם- איך שתראו לנכון,

כן לתת לזה את המקום הראוי.

בס"ד

זה לא עניין למי סולחים יותר,

כי גבר שחטא עם אישה נשואה- שניהם חייבים מיתה,

וכנ"ל נשוי שחטא עם פנויה- גם יש העונש שלהם הוא באותה רמה.

לכן אי אפשר לומר שההלכה מחמירה עם האישה יותר מאשר עם הגבר.

ומצד שני- גם אם בעל ואישה התגרשו,

והאישה התחתנה שוב עם מישהו אחר- ושוב התגרשה או התאלמנה,

אסור לגרוש הראשון להחזיר אותה.

לא מדובר כאן על חטאים- כי אף אחד לא חטא, וכל מערכת שהייתה הייתה בקדושה.

נישואין כדת משה וישראל.

ועם זאת הם לא יכולים לחזור.

בורא עולם ברא את האיש והאישה שונים בתכלית בעניין הזה,

וכאשר אישה מתחתנת עם גבר חדש הזיקה הנשמתית שלה לבעלה הראשון נגדעת סופית.

גם בבגידה- מה שבגידה אומרת על הקשר שלה אל בעלה,

שונה במהותו ממה שזה אומר על גבר.

בס"ד

רק מוסיפה- 

התורה מאפשרת לגבר להינשא לכמה נשים,

אך גם גבר מסוגל לאהוב באמת אישה אחת.

ובכל סיפורי התורה שהיו כמה נשים-

הייתה אחת שהיא האהובה.

רחל האהובה מ4 נשיותיו של יעקב,

חנה אשתו האהובה של אלקנה,

וכ'.

לא הייתי רוצה להיות אישה מתוך 4 שנשואות לגבר אחד, ועוד להיות האישה הלא אהובה.

בס"ד

מבחינת השפחות אם לא היו נישאות ליעקב אבינו לא היו זוכות להינשא או להביא ילדים לעולם.

מבחינת לאה- זה היה או להתחתן עם יעקוב או עם עשיו,

והיא העדיפה את יעקוב...

מבחינת רחל- היא הייתה האהובה.

ואכן זה באמת לא אידיאלי מבחינת זוגיות.

כמובן שהכוונות בבניין עם ישראל דווקא באופן הזה הן טמירות,

ומי שרוצה לעיין בזה- יש בזה המון המון.

(החל למשל יעקב בנישואיו ללאה- שמבחינת הנשמה הייתה קשורה לעשיו,

בירר את החלק של עשיו בעולם. יש עוד המון המון המון)

אבל ללמוד מודל נישואין אידיאלי זה לא איך התחתנו אבותינו מכל מני אילוצים,

אלא איך בראם הקב"ה בגן עדן.

ה הכל

למה אישה מגיעה לבגוד?

אלא אם כן

היא חיפשה את הקשר הנפשי

והוא סחב לקשר הגופני והיא לא הצליחה לעצור בעדו

גם על הבעל הקודם וגם עם האיש איתו היא בגדה.

וכמובן שהיא לא מקבלת כתובה, חלוקת נכסים לרעתה,

ויש לה גם כמובן שם רע, שיפריע לה בהמשך החיים.

מספיק?

שלום לך

במקרה בגידה, זה טבעי מאוד שיש לך כעסים ודכאונות. את נמצאת במסלול הנורמלי והטבעי.

אך יש לי רושם ממה שאת כותבת, למרות שהייתם בייעוץ זוגי, שלא מספיק הבעת והוצאת את הכעסים שלך ואת התחושות הקשות שאת מרגישה כתוצאה מהבגידה (שזה חלק מהריפוי) ולא מספיק בעלך שטח לפניך את מה שהיה לפרטי פרטים (שגם זה חלק מהריפוי).. ועוד. אני חושב שאתם צריכים להעזר באיש מקצוע, מהאזור שלכם, שלמד את התחום הזה, כדי שיעזור לכם, לעבור את זה בשלום. וכן שיבדוק ביחד אתכם מה הוביל את בעלך לבגידה, ומה צריך לשנות כדי שזה לא יקרה שוב. כן! עם הדרכה נכונה אתם יכולים לעבור את השלב הזה של הכעס והתסכולים אך חייבים איש מקצוע שילווה אתכם בתהליך הזה, שתעשו את זה נכון. 

אם את צריכה הסבר למה שכתבתי כאן את יכולה להתקשר אלי.

בהצלחה

ברוך בן דוד

יועץ נישואין, חיפה

0548004096

הכאב שלך מובן וגדול

עכשיו הכול נראה שחור

כי עדיין הכאב עצום

הפצע עדיין פתוח

מהזווית שלך את חוזרת הרבה על המילה "לעולם"

כי זה מתאים למה שאת מרגישה עכשיו

גם בימים שהשחור חוזר ונראה שהשמש לא תזרח עוד לעולם

תנסי להיזכר בימים של האור

לקבל משם תקווה שהם עוד ישובו

פצע לא מתרפא ביום ומניתוח קשה לא מחלימים תוך שבוע

המשבר שעברת הוא נוראי בכול קנה מידה

תני לעצמך  את הזמן והסבלנות להחלים 

קודם כל ממש מחזקת ותך ושולחך לך חיבוק חזקקק !!! לא פשוט בכלל להחליט בנושא כזה. שה' יתן לך כח לעשות את הדבר הנכון!!

רציתי לשאול אם תוכלי להצביעי על דברים  שגרמו לו ולהגיע לככך- קשר עם מישהי  שקשורה למשפחה בידיעתך ומשם התגלגל? לקיחת בחורה טרמפ? וכו? כי אם בחור דתי חזק מגיע לכך- איך אפשר לומר לי זה לא יקרה?!

אז א"א להפיל את האחריות באופן כ"כ גורף על מישהו מסויים.

יכולות להיות המון סיטואציות שבכל אחת מהן האשמה תחולק באופן שונה,

בין האשה, המאהבת והבוגד.

בס"ד

שום דבר אבל שום דבר שאישה עושה, (או לא עושה) לא מצדיק בגידה.

והאישה לא אחראית למעשים של בעלה. 

ואם היא מתנהגת באופן שמקשה עליו - יש פיתרונות אחרים,

שראשיתם בשיחה ויכולים להסתיים גם בגירושין,

אבל היא לא יכולה להיות אשמה במה שהוא בוחר לעשות עם הקשיים שלו.

יש מצבים שהם יחסית נדירים,

שהאשה מותירה לבעל מצב של כמעט אין ברירה.

אמנם במצבים אלו עדיין רוב האחריות תהיה על הבעל,

אבל לאשה גם תהיה אשמה בדבר.

אני לא אומר שזה המצב כאן,

(אולי אפילו במקרה שלנו שאנו רואים שכנראה מדובר על אישה עם נשמה של מלאך,

 כך שזה אפילו לא כ"כ סביר.)

אבל יש סיטואציות שכן, קיימת אחריות גם לאשה.

לא מעוניין לתת דוגמאות בפורום פתוח

בס"ד

התשובה לשאלה מי אשם- לא מגזרת ממצב ספציפי,

אלא בכלל בחיים.

כמו שיאמרו על אלימות- אדם שמאד מאד מאד מרגיז את זולתו-

האם הוא אשם שקיבל כאפה?

אני סוברת שהאשמה שלו היא בכך שנהג כמו שנהג.

אבל אין לו אחריות לבחירת התגובה של האדם מולו.

והאדם שהתרגז ובחר באלימות - אולי לא הייתה לו בחירה מודעת אם להתרגז או לא,

אבל הייתה לו בחירה מה לעשות עם הכעס שלו.

גם במקרים שכמובן לא קשורים לפותחת,

שהיו אופנים בהם האישה יכולה הייתה למנוע את זה,

עדיין זה שהיא לא עזרה לו להתגבר,

לא הופך את זה למחדל שלה.

זו ההסתכלות שלי על כל דבר.

האדם בוחר את מעשיו-

לא את השרשרת שזה יכול להניע.

והאחריות שלו היא למעשיו, ולכוונותיו במעשיו.

מובן שיש חשיבות להיות מודע להשלכות של המעשים,

עם זאת בפועל כל אד אחראי למעשיו שלו.

שיתגרש.

לא מכירה בתורה מקום שכתוב שכשאין ברירה מותר לבגוד.

בס"ד

התכוונתי למה שכתב שלג,

שהאשמה מתחלקת בין שלוש,

וכלל את האישה הנבגדת באחוז מסויים במקרים מסויימים.

למרות שהוא סייג את דבריו- אני לא מקבלת אותם.

ולגבי נשים שמתחילות עם גברים נשואים מסכימה איתך מאה אחוז!!

אמרתי שחלוקת האשמה משתנה לפי הסיטואציה,

לא אמרתי בשום שלב מי יותר אשם ומי פחות,

רק אמרתי שיש מצבים שא"א לנקות את ה'נבגד' מאשמה.

ותתפלאי שבדיוק בדוגמא שהבאת, יש התייחסות מפורשת של הגמרא לרעתך.

אם בן-אדם גורם לבן-אדם אחר להרביץ הוא עובר על "לפני עיוור לא תתן מכשול"

(למשל, אבא שמכה את בנו הגדול.)

נכון, מי שנתקל במכשול הוא עושה את העברה עצמה,

אבל מי ששם את המכשול גם אחראי חלקית למקרה (ובמצבים מסויימים בי"ד יכולים אפילו לנדות אותו).

זה כבר לא עניין של הסתכלות אישית,

אלו דברים שהם ממש להלכה,

ובית דין יתחשב בהם במקרה שהם יגיעו אליו.

(כמו שכתבתי למטה, יש סיפור אצלנו במשפחה,

 האשה טענה כנגד הבעל כל מיני דברים והוא אפילו הודה בהם,

 אבל התברר לבי"ד בהמשך שהיא הכניסה אותו למצבים שהיצר לא יכל לעמוד בהם,

 אז בי"ד פסק כנגדה והיא פשוט הפסידה כמעט הכל.)

בס"ד

אני דיברתי על אדם שמרגיז את זולתו.

התכוונתי מרגיז על ידי מילים מרגיזות.

לא אדם שמרביץ, ומצפה שהזולת יישב בנחת ויספוג...

לא כל אדם שהתפתה או נכשל הוא בגדר עיוור...

אם הכנתי עוגה חלבית והנחתי אותה על השיש-

אני אשמה שבא מישהו וללא רשותי זלל אותה למרות שהוא בשרי?

ומצד שני

ואם האדם באמת הניח מכשול,

והעיוור לא נפל בו- הוא פטור מלפני עיוור לא תתן מכשול?

האיסור בהנחת המכשול הוא על עצם המעשה של הנחת המכשול.

אדם אחראי למעשיו. גם להנחת מכשולים בפני אחרים...
ועדיין איך יתמודד האדם מול המכשול זה ניסיון נטו שלו.

אדם אחראי על מעשיו, פעולותיו,

ובחירותיו. אי אפשר להשליך על אחרים.

אדם שאשתו נוהגת בו שלא כראוי יכול לבחור אלף דרכים אחרות להתמודד.

זה שמתוך המגוון הקיים של התגובות הוא בוחר לבגוד-

זה האופן בו הוא בוחר להתמודד עם הבעיה.
היא לא הכריחה אותו דווקא לבגוד!!

חשבתי שסייגת כי אמרת בחלק מהמקרים גם לנבגדת יש חלק בזה,

כתבת שזה נדיר,

וציינת שהפותחת נשמעת אישה מלאך ובטח לא זה המקרה שלה.

נשמע לי כמו הסתייגות מכך שתמיד יש לה חלק, אולי לא הבנתי אותך נכון.

היא גרושה.

ובהחלט אשמה חד משמעית.

היא פיתתה, פילרטטה, משכה בכוונה תשומת לב ורחמים

באמת שכאישה רוצה אין לה בעיה למשוך גבר אליה

מה לעשות יש נשים שטניות

שיעשו הכל בשביל טיפת צומי מגבר

אבל זה לא מוציא את בעלי נקי

כי אחרי הכל איתו עמדתי מתחת לחופה

הוא זה ששם לי טבעת והוא זה שהתחייב לי...

אבל טכנית ברגה החופה ובהקניית הטבעת, את זו שמתחייבת להיות רק שלו.

טכנית הוא חייב בדברים אחרים, כמו שאר כסות ועונה, אבל הוא לא מתחייב להיות רק שלך.

שוב פעם, אני רק מדבר על הצד הטכני, אני עדיין חושב שזה אסור וממש לא בסדר גם לגברים לבגוד.

ואני אבהיר, במקרה כמו שלך לא נראה שלך יש אשמה כלשהי,

אני מדבר על מקרים ספציפיים יחסית נדירים (שכנראה לא קשורים אלייך) שבהם לצד הנבגד גם יש אשמה.

טכנית ביהדות אף אחד לא מתחייב לנאמנות,

ובעל לא מחוייב להיות שייך רק לאשתו.

בפועל מבחינה מוסרית כן רוצים להיות נאמנים זה לזה,

אבל מבחינת התחייבות, זה רק בנצרות ולא ביהדות.

התוכחה הקלאסית של "ואתה בגדת בה", כתובה אצלנו, בנביא.

מזעזע לומר ש"אף אחד לא מתחייב לנאמנות".

ההיפך - אדם מחוייב לנאמנות עוד לפני שהתחתן, ולא רק בתחום זה. "לא חרבה ירושלים אלא שבטלו ממנה אנשי אמנה".

היום יש חרם דרבינו גרשום, ואצל ספרדים שבועה בתקיעת כף - וממילא ברור שמתחתן על דעת שלא יקח אחרת. ובהיות שביאת הפקרות אסורה, אז ברור שעל דעת זה מתחתנים - אם בכלל צריך "להסביר" את זה - שיהיה נאמן לה לגמרי. וגם היא לו.

כל אדם שעושה הסכם עם השני, מחוייב לנאמנות - קל וחומר בענין יסודי כזה.

זה לא רק ענין של "רוצים", כאילו איזו התנדבות.. אלא מחוייבות גמורה.

יש את חרם דרבנו גרשום, שדרך אגב היום הוא כבר לא תקף וזה הפך להיות מנהג ישראל.

אבל מעבר לזה, אין שום שום אקט של התחייבות להיות מהימנים או להיות מחוייבים לאישה אחת.

אנחנו עושים זאת כי אנחנו מוסריים, לא כי זה כתוב בתורה, לא כי זה כתוב בנביא ולא כי זה מצווה דרבנן.

כל הטקס הזה של התחייבויות, זה טקס נוצרי למהדרין!

אם אשה תחליט שהיא רוצה להתגרש מבעל שבגד - אני אתמוך בה מסיבות מוסריות.

אבל אל תערבב לי כאן נצרות ויהדות!

חרם דרבינו גרשום תקף לגמרי - כי קיבלוהו כל קהילות אשכנז להמשיכו.

וכן - כנ"ל - שבועה חמורה אצל הספרדים.

אז מה זה "מעבר לזה".. זה לא מספיק?

זו היהדות במיטבה.

בנוסף, כפי שכבר הוזכר - עפ"י דין, כאשר מתחתנים על דעת זה שיש חדר"ג, וגם על דעת זה שמדובר באדם ששומר הלכה ולכן לא יפנה לבעילת זנות, שזה נוגע אליה באופן הכי אלמנטרי - אז זו מחוייבות גמורה. כמו כל הסכם שנעשה על דעת תנאים מסויימים.

זה מלבד האיסור העצמי לו, הן אם היה נושא מישהי נוספת כיום, הן בביאת זנות. ואכן, תושבע"פ היא ממש היהדות.

וגם ה"מוסר" הבסיסי הזה, שמובא בנביא כמובן-מאליו "ואתה בגדת בה" - הוא חלק בסיסי מהיהדות החיה שלנו.

אף אחד לא דיבר על "טקס של התחייבות", לא יודע מה עושים אצלם, ואיני רואה כל טעם ב"בקיאות" במנהגיהם.

ובינינו לבין הקב"ה.  אין שום קשר לנצרות אם כבר הם גנבו את זה מאיתנו כמו כל עיוות אחר שקיים אצלה, הכל מהבסיס של היהדות.

זה שגבר יכול לשאת 2 נשים זה עניין אחד, הדוגמה שה' נתן לנו לזוגיות זה הזוג הרארשון שהוא יצר, אדם וחווה. הם היו האנשים היחידים בעולם, כדי שאדם יאהב את אשתו כמו שאשה היחידה בעולם ואין לו מלבדה אף אחת. הוא לא מסתכל לצדדים כי יש לו אותה, והוא שלה. זה הייחוד העליון והאמיתי שכולנו שואפים אליו.

זה שאתה מתעקש כאן על הלכה שמותר לגבר לשאת 2 גברים ולכן הוא לא מתחיב רק לאשה אחת או שבעצם, הוא לא נחשב בוגד? הוא לא יקרא בוד כי הוא לא אמור להיות נאמן? אא לאמר שהוא לא מחוייב בנאמנות אבל עדיין בוגד.

ולאמר במצח נחושה, שגבר לא יבגוד ממניע מוסרי נטו ולא כי התורה אמרה, זה העיוות הגדול ביותר בדברייך.

התורה היא היא המלמדת אותנו מוסר מה הוא. המוסר האלוקי הוא מנחה אותנו והכל נובע ממנו.

אתה בא לאמר שיש מוסר אנושי "משודרג"? טוב יותר מהמוסר של התורה?

(וכמובן גם ליעקב אבינו ועוד.)

אין לי מה לענות לך!

נ.ב

בשונה ממה שכתבת, לגבר אסור להינשא לגברים.

(או יותר נכון, אין לזה תוקף.)

[גם אם נתעלם רגע מה"צר לי לבאס אותך".. "ובשונה ממך"..  עדיף להתייחס לגופו של ענין בלבד]

ללמוד הלכות שבת, זו מצוה. "ללמוד נצרות" - זה ההיפך.

וכדי לדעת מה הגדרים של הלכות וכו' ביהדות, לומדים אותם במדויק. נכון שלפעמים מציינים בדרך אגב, על מושגים מסויימים ששגורים בשטחיות, אמוניים והנהגתיים, שהם השפעה זרה, מסוג כזה או אחר. את זה אני כמובן מכיר גם.. אבל להגיד "עבירה" על "לא ללמוד את ההבדלים" - ו"לא עבירה" על בגידה - זה עולם הפוך.

מה שכתבתי לעיל בנושא זה, הם נימוקים הלכתיים מובהקים. שלנו. ומה שמשביעים אצל אחינו הספרדים בתקיעת כף, הוא לא "השפעה נוצרית" אלא מעומק ההבנה היהודית הבסיסית מה הם נישואין (לא "נישואים קטוליים" שאי אפשר להתגרש מהם - אבל כן נישואין שכל זמן שנמצאים במסגרתם, אין דבר כזה לבגוד. לא טוב לו, שיתגרש. בושה שצריך בכלל לומר דבר כזה בסיסי).

מי שחושב ש"נאמנות" אצלנו היא פחותה מ"נאמנות" של הנוצרים, ר"ל, דומני שזה מצדיק לימוד מחודש.

אדרבה, "ההשפעה  חסרת התקדים של תרבות המערב", היא אחד הגורמים הראשיים לתופעות מתועבות כאלו.

וכן אמר לי לפני זמן קצר, אחד מגדולי ת"ח, פוסק מובהק, שאם  כי אין בכחנו לאסור איש על אשתו במקרה כזה - שלא כההיפך - אבל החומרה העקרונית הלא-פחותה מבחינת מושג הפגיעה בנאמנות, ברורה לכל מי שלמד.  שוב, דברי הנביא הנוקבים: "ואתה בגדת בה".

[לגבי מה שציינת על ההבדלים ההלכתיים בין תועבה כזו אצל איש, לאצל אשה - זה ענין אחר; והדברים די מובנים. שהרי מעצם הדין, אדם יכול לשאת שתי נשים ולא ההיפך - וזה בוודאי נסמך על עומק ההבדל הפנימי בין גברים לנשים. ועל כן, גם כשעובר ח"ו עבירה מבישה כזו, יש הבדל באופציה לתקן בפועל בהמשך המשפחה. אבל מבחינת מושג הבגידה, הפגיעה בנאמנות, במחוייבות שאדם קיבל על עצמו, כאשר כיום - כנ"ל - יש המשך חדר"ג, משביעים, ברור שרק על דעת זה מתחתנת - הדברים אינם שונים. זה נבילה וזה טריפה. נכון שבקלקול  הזה, עם חזרה בתשובה שלימה ניתן יהיה, מהסיבות הנ"ל, להמשיך, אם תאבה האשה. אבל להסיק כאילו זה "לא כזה נורא" יהדותית - חס ושלום]

לא בוגדים כי זה אסור מהתורה!!!!

הסיבות לחוסר בגידה בגלל מוסריות או אהבה זה לדעתי שטויות. ואם אני לא אדם מוסרי? לפחות האיסור שומר עלי

מה זה לדעתך אסור מהתורה???

הקב"ה לא שאל לדעתנו מה כתוב או לכתוב בתורה!

אם תצליחי למצוא מקור שבו כתוב שמן התורה לגבר אסור 'לבגוד' באשתו - אני נכנע!

כלומר, שהוא נאסר על נשים אחרות בעצם זה שהוא מתחתן עם אשה מסויימת.

(רמז: זה לא כתוב וגם לא תמצאי..)

כמובן שלאשה אסור לבגוד מן התורה,

כלומר, שהאשה נאסרת על כל שאר הגברים בעולם מהרגע שהיא מתקדשת לבעל.

אבל לא על זה היה הדיון כאן.

יש דברים שאסור - גם אם הוא לא "נאסר" ע"י כך עליה. לא כל איסור גורר הלכה כזו.

מלבד מה שאסור לו לכשלעצמו, ללא קשר לאשתו, ביאת-זנות, ומלבד מה שאסור לו לקחת אשה על אשתו מצד חדר"ג/שבועה (אנחנו לא קראים. גם תושבע"פ היא תורה, כולל תקנות, מנהגים, סייגים, גזירות - בלי להיכנס להבדלי ההשלכות לפי מדרגת האיסור) -

הרי שאי עמידה בהתחייבות, היא אכן עבירה (ולא "ברשות התורה"..). ואכן, היום שמתחתנים על דעת חדר"ג/שבועה, ממילא מי שעובר על כך, עובר עבירה; וכבר אמרו חז"ל שמי שנפרע מדור המבול - ייפרע ממי שאינו עומד בהתחייבותו.

וכמובן, לפי חומרת הנושא - כך המשמעות של אי העמידה בכך. וחומרת הקשר בין איש לאשתו, חומרת האמון שבכך, גורמת לכך שגם חומר הענין יהיה גדול בהרבה. בעניינים  שבין אדם לחבירו - יש משמעות מאד גדולה למשמעות כלפי הזולת. כך זה באונאת דברים, בעלבון ועוד. לפי גודל הענין - חומרת העבירה.

שלא לדבר על המנוולות של מי שעושה כל מצד עצמו. עצם ההעלאה על הדעת כנשוי למישהי, לבגוד בה ח"ו. חלק אינטגרלי מהתורה, זו גם המשמעות של משפחה. של כריתת הברית. כשגדר המשפחה הוא אשה אחת, אז הריסת הערך הזה, היא באי הנאמנות כלפיה, חלילה.

אין כאן "מדבר שקר תרחק.."

תסתכלי בהגדרות של המצווה.

תלכי אל כל רב אורתודוקסי,

והוא יגיד לך שאכן הוא לא עובר על איסור תורה!

והחידוש הגדול הוא, שלמרות שאין איסור תורה,

מאפשרים לאשה להתגרש ממנו כשהיא לא רוצה לסלוח.

כשהאיש בוגד:

יש כאן טעם לפגם - כן!

איסור תורה - אין!

שיודע ללמוד ויודע שבכללה של "תורה" כלולים גם גזירות ותקנות חכמים - גם אם יש חילוקים בין דאורייתא לדרבנן; יודע שלקחת אשה על אשתו, זה לעבור על החרם שהרמ"א כותב מפורש שנוהג גם היום. 

ובמקום שמשביעים בתקיעת כף - עובר על איסור תורה בגלל השבועה החמורה.

ויודע גם שיש איסור בביאת-זנות, בלי להיכנס כרגע לדאורייתא/דרבנן.

[שלא לדבר על כך שכאלה מן הסתם גם לא בדיוק מקפידים על הלכות נידה לפני תועבותיהם. עוד איסור תורה]

ויודע שיש איסור הונאה, כאשר מתחתנים על דעת המקובל היום שלא נושא אשה על אשתו - וקל וחומר שאינו נוהג בזנות. וזה בפשטות איסור תורה. ובהמשך לכך - עובר על סידרה של איסורי תורה בין אדם לחבירו, כלפי אשתו.

ויודע שמידות נורמליות,  ומוסר נורמלי, הוא חלק בסיסי ביסודה של תורה. וכמו שכותב הרב קוק זצ"ל: "התורה ניתנה לישראל, כדי ששערי אורה יותר בהירים, יותר רחבים, יותר קדושים, מכל שערי האורה של הבינה הטבעית ורוח המוסר הטבעי אשר לאדם ייפתחו לנו... ואם אנחנו אוטמים את אוזנינו משמוע לקול ה' הפשוט הקורא בכח ע"י כל שערי האורה הטבעיים, שהיא נחלת כל האדם... אין אנו מבינים בזה את ערכה של תורה, ועל זה נאמר עם נבל ולא חכם, כדמתרגם אונקלוס: דקבילו אורייתא ולא חכימו".

ויודע שאין כל "חידוש" בכך ש"מאפשרים לאשה" להתגרש ממי שנהג כלפיה בנבלה כזו ובגד בה. עבר על המחוייבות הכי בסיסית כלפיה. ואין כל חידוש בכך שאשה היא בן אדם, ואפשר שלא יהיה "מאיס עליה" גדול מזה.

ההיפך, "החידוש הגדול" הוא בעצם הטבע שה' נתן בה, שלפעמים מוכנה לתת צ'אנס חדש למרות זה. שיגיד תודה רבה בענוה ובבושה, וזהו.

ובין "טעם לפגם" לבין "איסור תורה" (בעצם הביאה על מישהי אחרת. כלומר: בהתעלם מכל האיסורים שהוזכרו לעיל, שחלקם דאורייתא, אלא לצורך ה"השוואה" בין האיש לאשה מעצם הבגידה, שבוודאי יש מהתורה חומרה יתרה אצל אשה) - יש מרווח גדול.

איש שחס ושלום בוגד, זה לא "טעם לפגם", אלא מנוול גדול (מלבד כל מה שהוזכר לעיל, כנ"ל). ואם הידרדר לשפל כזה, יעשה תשובה גדולה.

ודווקא "רב אורטודוקסי" שמבין את חומרת כל האיסורים הנ"ל, ואת גודל השבר שבכך - הוא זה שיש סיכוי שגם יוכל לגרום לתשובה אמיתית, וגם לקומם בית כזה מחדש.

וכי אני טענתי באיזה מקום ש"הוא נאסר" במובן שאשה נאסרת (שזה אחד הפירושים של "מקודשת")?

לא הוא "נאסר", אלא אסור לו (וכמובן, גם לפני נישואיו אסור לו ביאת זנות). אסור באיסורים שחלקם איסורי תורה, כפי שכבר הוסבר כמה פעמים ואין טעם לחזור. והשבועה היא לא לקחת אשה על אשתו - וממילא ברורה עוד יותר חומרת זנות סתם "על חשבונה", שברור על דעת מה היא מתחתנת. 

המצוות ה"רגילות" של בין אדם לחברו, הן גם כן דאורייתא. בוודאי שהחומרא כאן, גם במובן הזה, היא מעבר ל"רגילות". לפי עוצמת הפגיעה כך עוצמת העבירה. כמו שקיים באונאת דברים, במלבין פני חבירו ברבים ועוד. פה החומרה היא נוראה ואיומה.

וגם יש השלכה ברורה לכך שמחדר"ג אין נושאים יותר מאחת, על המשמעות של מעשה כזה, מבחינת ההבנה על דעת מה נישאה.

אני לא יודע מה מישהי "המציאה" כאן - ואני לא"הלכתי אחרי" אף אחד. מבחינתי הדיון לא החל בזה, על אף שיתכן שאותך זה אכן מה שהעסיק. אני כתבתי את האמת הפשוטה והברורה על חומרת העבירה הזו (מנינו כבר כמה עבירות, דאורייתא ודרבנן, שיש בדבר כזה ר"ל. כמו גם עבירות על המוסר הכי בסיסי, תוך הזכרת ערכו כיסוד התורה. כמו כן, את חומרת ערך הברית שנכרתת בין איש לאשתו, וכדברי תוכחת הנביא הנוקבים שהוזכרו, "ואתה בגדת בה").

צריך להביא בחשבון גם את הפלטפורמה שכותבים בה. זה לא סדר-בקר בבימ"ד, שדנים רק על הדקויות ההלכתיות והגדרים (הזכרנו ברור את ההבדל בין מעשה כזה של איש לבין של אשה, שניהם ר"ל - אבל ההבדל דאורייתא ברור לגמרי, והוא לא "במקרה"). פה, כשיש אנשים ונשים שקוראים, ובהחלט מישהו עלול להבין כאילו זה "לא כ"כ נורא"... אז המשימה הכי חשובה היא להבהיר שזה מעשה נבלה, היפך ההנהגה הנורמלית האנושית הבסיסית, היפך כל דרכה של תורה, וסדרה של עבירות חמורות בין אדם למקום ובין אדם לחבירו. זה חשוב בשביל הידיעה הכללית של כל אחד, וגם בשביל העלבון של נשים שקוראות וצריכות כאילו "להיאבק" על כך שזה מעשה נבלה איום לעשות להן דבר כזה.

מבחינתי, האמת, זה "הנושא". לכן אני גם לא כ"כ בטוח שיש חילוקי דעות אמיתיים. זה פשוט מה כל אחד ראה כנגד עיניו.

אז בוא נסכים שאנחנו לא מסכימים.

לגבי לא מסכימים - לא בטוח במאה אחוז...

אבל שיהיה..

נגיד שאתה כבר לא מאוד אוהב את אשתך ואין לך רגשות אשם כלפיה,  

וכן אתה לא אדם ממש מוסרי

למה שלא תבגוד בעצם?

אכן הוא יבגוד - לא?

אני מכיר בני-אדם מוסריים שלא מקיימים מצוות,

אני לא מכיר אנשים שאינם מוסרים בהגדרה (כמו שאמרת), וירצו לקיים מצוות.

ב. בכ"מ, כל הפרשנים שם מפרשים כך.

    אז אם אתה לא מבין את הפשט, אז הם יעזרו לך..

אתה מוזמן להסתכל גם בספר עזרא, ולראות שם את הרקע לנבואה.

(למקרה שלא ידעת שעזרא הוא מלאכי)

נכון שהמפרשים שם מסבירים שהיתה מציאות של לקיחת גויות לאשה על נשיהם.

אבל, עי' ברד"ק שאומר: וציוה לישראל שיהיו קדושים. והקדוש, הוא שלא ישלחו עצמם אל כל אשה כמו שעושים הגויים.

ובהמשך מביא, שלשאת כמה נשים מישראל, זה מנהג העולם - אבל כאשר מישהי נכריה והיא רואה שהיא "כמוה או יותר ממנה", מזה באה דמעתה.

ומכאן ההקבלה לכאשר אין "מנהג העולם" לשאת כמה; ובוודאי שלא סתם "לא להסתפק" באשתו; מבחינת העוול המוסרי שמודגש בכך.

אבל נכון, שזה גם יסוד התיקון אם חלילה קרה כך - שלעיתים אשה תהיה נכונה לקבל שבנידון מבחיל כזה, זה לא שמישהי אחרת טובה בעיניו ממנה - אלא יצרו בכיעורו תקפו. ה' ירחם.

אם הפסוק מודה שזו בגידה אז זו בגידה גם עם יהודיה, למה שיהיה הבדל?

באותה תקופה היהודים נשאו כמה נשים,

וחלקם (בעיקר העשירים) נישאו לגויות,

אז הוא הוכיח אותם על זה..

לא מדובר שם בכלל על הבגידה המדוברת כאן!

הסיפור מפורסם בספר עזרא.

איך הוא מוכיח אותם? 

הוא אומר להם שהם בגדו באשה שהם נשואים לה,

הבגידה היא בכך שהם נשאו להם נשים

אמנם הם נוכריות

אבל לעניין הבגידה, מה זה משנה?

למה זה פחות בגידה כשהם יהודיות?

מכיוון שבזמנם היה פילגשים ומספר נשים, זה לא היה נחשב 'לבגוד' עם יהודיה.

מסופר על אמורא מוכר (כרגע לא עולה לי השם),

שכשהוא היה מגיע לבקר בעיר אחרת ממגוריו (במקום מגוריו הייתה לו אישה קבועה),

הוא היה נושא שם אישה ומגרש אותה בסיום הביקור.

מכיוון שבאותה תקופה לא היה את חדר"ג,

נושא הקידושין והנישואין היה דומה יותר למסחר בשוק.

(לא שאני אוהב את זה, אבל זאת הייתה המציאות אז..)

קרא את מה שנכתב לפני, ורק אז תגיב..

הדיון הוא בכלל לא אם היום מותר לבגוד,

הדיון הוא האם האיסור של היום הוא מן התורה,

ובמקרה הספציפי הזה, האם זה היה בתקופת עזרא הסופר.

נ.ב.

דרך אגב, הק"ו שהבאת הוא לא נכון!

אז התגובה שלך לא רלוונטית לדיון!

תודה!

מצטערת ואת מוזמנת לומר לי.

את הכרת אותה? זאת אומרת ידעת על קיומה?

וזה היה בעקבות משבר שהוא כן זרם איתה למרות שהוא לא זורם עם כל דבר כמו שתיארת<?

בעיה שגברים לא רואים את הדבר הזה כמו שכתבת.

בשביל הרבה גברים זה בסדר וזה מקובל - בכל מגזר. 

הם לא רואים בזה נפש ואהבה וכל מה שכתבת - בשבילם זה סיפוק גופני נטו. הם גם לא מתכוונים לעזוב את המשפחה או למשהו רציני. זה קצת כמו לראות עוגה טעימה כשאתה מאוד רעב ולא להתאפק.

אני ממש לא מצדיקה את ההתנהגות כי זה באמת מאוד רע. רק כותבת שהרבה גברים מרשים לעצמם. לא מבינים שנשים נפגעות מזה לא פחות מגברים .

נשמע שאת אוהבת אותו מאוד ואז כנראה גירושין לא יעשו טוב רק יוסיפו רע. אבל הוא צריך לדעת שאסור לו ליפול ככה עוד פעם ולא משנה מה הסיבה וכמה יהיו ילדים זה כבר לא יעבור פעם הבא.

ולפעמים יש מציאות שאישה שוכחת שהיא לא רק אימא ועקרת בית אלא גם אישה. זה לא מצדיק בשום פנים ואופן!!!!!! אבל זה מוסיף לגבר התמודדות.   

אבל די ברור מתגובתך שאת נקבה.

אני לא אהבתי את מה שכתבת,

את התייחסת אלינו (הגברים) כמו אל בהמות,

ואני חושב שזה ממש לא יפה.

ציטוטים ממה שכתבת:

"הם לא רואים בזה נפש ואהבה וכל מה שכתבת - בשבילם זה סיפוק גופני נטו."

"זה קצת כמו לראות עוגה טעימה כשאתה מאוד רעב ולא להתאפק."

אני למשל, התחתנתי יחסית בגיל מאוחר, בתקופה של הרווקות הזדמנו לי מספר פעמים פיתויים קשים מאד.

ומה ששמר אותי באותם רגעים, זה הרצון להגיע אל אשתי (לעתיד) כשאני טהור ונקי,

שכשאתחתן אוכל להגיד לעצמי ולאשתי שאני רק שלה מתחילת חיי ועד סופם בע"ה.

שכשאחנך את ילדיי, אני אוכל לעשות זאת מתוך ידיעה שאני הצלחתי לעמוד במשימה,

ובתקווה שהעוצמות של ההתמודדות שלי עם היצר יעברו גם אליהם.

זה היה עוד כשלא היה לי אשה וילדים, היום ב"ה כשיש לי אני מבין כמה זה היה חשוב!

נכון, יש בהמות, בעיקר גברים חסרי ערכים ומוסר, אבל גם לא חסר נשים כאלה.

אז עכשיו לתאר את המגדר הגברי כאילו הם בהמות, זה מגעיל אותי!

וגברים בוגדים הם מה שכתבתי ואל תכתוב שלא. 

ומיותר לציין שלא מצאתי!

אשמח אם תאירי את עיני היכן כתבת..

כי אני רואה שם את המילה גברים ללא שם תואר.

ויותר מזה, באופן שבו כתבת, היה ברור שדיברת על הגברים כמגדר,

ציטוט: "בשביל הרבה גברים זה בסדר וזה מקובל - בכל מגזר."

אם את רוצה את מוזמנת לחזור בך..

חוץ מזה, להזכירך, לכל גבר בוגד צריך שתהיה לו אשה לבגוד יחד איתה.

כך שמספר הנשים הבוגדות לא אמור להיות קטן משמעותית ממספר הגברים הבוגדים.

כך שלענ"ד יש בעיה גם בהנחה הכללית שלך.

אגב גברים בוגדים בדרך כלל עם רווקות או עם זונות - בדרך כלל אבל לא תמיד

וכן - גברים עושים את זה יותר מנשים כי זה פחות חמור הלכתית ומבחינה חברתית לא נחשב משהו ממש בלתי נסלח. יש הרבה נשים שאפילו מוכנות לחיות עם בעל בוגד. 

ובכלל ברור שגבר הזה בגד ממניעים שאני כתבתי. הרי הוא אוהב את אשתו ולא רוצה להתגרש

אין לי הרבה מה לחדש מעבר למה שכתבו כאן.

אני חושב שאם הגעת למסקנה שהוא באמת מתחרט,

ואת מסוגלת גם לנסות לקבל אותו לאחר המשבר,

אז לכי על זה עד הסוף!

ברור שזה יהיה קשה, אבל אם יש סיכוי להחזיר את האמון - זה שווה את זה!

בתור אחד שחווה בימים אלה גירושין במשפחה, זה דבר שמשפיע על כל המעגלים מסביב.

ובראש ובראשונה על הילדים!

וזה כמו מלחמה, יודעים איך נכנסים ולא יודעים איך יוצאים.

(כשבת-דודה שלי התגרשה (היא יזמה את הגירושין), היא הייתה בטוחה שהמשמורת על הילדים תהיה אצלה.

 בסוף הוא קיבל את המשמורת על כל הילדים, והיא לא יודעת איך לאכול את עצמה.)

את נשמעת לי אישה עם נשמה של מלאך,

יהי רצון שיהיו לך חיים מאושרים שמחים וטובים!

שה' יתן לך כחות וינחה אותך בעצה טובה מלפניו.

בגידה זה דבר נורא. נקודה.

ו"להסביר" לאשה שכנראה "גם היא אשמה".. כי לא "סיפקה" מספיק ריגושים, "לקחה חלק בבגידה", זה גם חמור מאד. יש הבדל גדול בין להדריך איך ראוי לנהוג באהבה זה עם זה - על אף שזה לא בהכרח קשור לנושא - לבין להסביר שאם לא, אז יש "שותפות באשמה"... 

גם אם למישהו לא קנו רכב שמספק לו את ה"ריגוש" שהוא רוצה, עדיין זה לא עומד כלל על המישור של לגנוב מהשכן את הרכב שלו...

להוציא מהתודעה כאילו הנאמנות היא "תלויית הרגשה". נישואין, משפחה, נאמנות - זה דבר שעומד בפני עצמו. מציאות. הלכתית, אנושית.

צריך אכן להדריך איך למלאותו בתוכן ראוי ונאה, אבל לא להסיק מזה שאם לא כך - אז זה "לא כ"כ נישואין מחייבים"...

ההשוואה ל"מעידה בקימה לתפילה", היא מחרידה מבחינת הקלות של היחס לענין (לא אומר שלכך התכוונת. התגובה אינה "כלפיך" שסה"כ כוונתך טובה. אלא לחידוד הנושא).  כאן זה בבסיס של היחס אל הזולת שעימה כרת ברית.

"הקב"ה סולח" למי שחזר בתשובה. זה נכון. אבל הקב"ה אינו מתכווין שזה יהפוך למתכון לקלות-ראש ביחס לדברים חמורים. והקב"ה אומר ע"י חכמי תושבע"פ: לא חרבה ירושלים אלא שבטלו ממנה אנשי אמנה. נאמנות.

ו"עבירות שבין אדם לחבירו אין יו"כ מכפר (כלומר, גם הקב"ה..) עד שירצה את חבירו". וכשמרצה, חבירו צריך לראות עד היכן יכול לקחת את ההשלכות.   לא להתייחס בקלילות "מלא זוגות שהבעל בגד והיום הם מאד מאושרים כי גם האשה הבינה שהיא לקחה חלק בבגידה".. רחמנא ליצלן. משוגעים. ב"ה שאני לא מכיר ומניח שגם הרוב פה. ורוב האנשים הנורמליים והמוסריים לא ינהגו כך בשום אופן, ולא כאילו זו "מידת חסידות" שצריך בשבילה הדרכת-חתנים מיווחדת.... (אע"פ שאישית, אשריך שקיבלת הדרכה כזו ואתה מרגיש שמאד תורמת לך).

הקיצור: יש לחלק בין הצורך לנהוג בחום ואהבה זה עם זה, לבין "הבנה" של דבר נורא כזה. ובוודאי שאין להסיק מזה שמישהו עשה כך, שזו "גם האשה"...

מה עושים כאשר ל"ע כבר קרה, כמו ששאלה כאן - זה כבר ענין אחר. ה' יעזור.

אתה בכלל לא מכיר אותי ולא עשירית מהסיפור שלנו אז בבקשה לא לקבוע

עובדות לפי מה שליבך חפץ,

(וכנראה שהרבה גברים ליבם חפץ ישר לזרוק תכדור למגרש של האישה)

מי אשם למה וכמה תשאיר ליועץ זוגי ששומע את הסיפור לפרטי פרטים

מכל אחד מבני הזוג ומגיע לנקודות התורפה והגורמים.

(ויש ככ הרבה סוגים...)

וכמו שכתב דן(תודה!) גם אם זה נכון ובי האשמה(וזה לא)

זה עדיין לא סיבה לבגוד אולי תירוץ עלוב

כדי לברוח מבעיות ולא להתמודד איתם

סיבות מלבד חוסר בריגוש...

אתה לא יכול בפשטות כזאת להחליט שזאת הסיבה.

לדוגמא חוסר בטחון עצמי

דבר שאין לו שום קשר כלל וכלל לאישה

היא יכולה להיות האישה הכי מפרגנת ותומכת בעולם

אבל הוא תמיד ירצה חיזוקים נוספים מבחוץ.

וכשתהיה לו הזדמנות הוא ייפול..

תקשיבי את פשוט גיבורה

לעבור כזה דבר 3 פעמים זה נוראי

רק על זה שלא איבדת את שפיות דעתך שאפו ענקק

נורא

אפשר שאלה?

אם את מוכנה תעני:

האם הלכת/ם לטיפול זוגי מתישהו בכל העניין הזה??

שתיזהר לא לצאת פראיירית ולבדוק אם אולי הוא מנצל את טוב ליבה.

אבל העדפתי לא לכתוב, כי אולי החזרה בתשובה שלו באמת מגיעה ממקום אמיתי.

ואז זה סתם מכניס אותה לסרטים שיכולים ממש לפגוע בזוגיות (במקרה שהחרטה באמת אמיתית).

אני לא דנה את המקרה שלך רק מתפללת ומאחלת לך שתצליחו לחיות באהבה ורעות לנצח ושה"יתן לכם כוחות לעבור את התקופה הזו והלואי ותצליחו,

כואב לי לשמוע זוגות שמפרקים וקל וחומר שעם ילדים.

אם הוא מאמין לה שהיא בגדה - נגמר הסיפור! - הם נאסרים לתמיד => גירושין!

ואתן תמיכה מלאה לאשה שבגדו בה, בכל דרך שהיא תבחר.

מה שמעצבן אותי כאן בכל השרשור,

זה שאנשים ממציאים מצוות שאינן קיימות בתורה,

מגדירים את המושג קידושין ונישואין בצורה מעוותת ממה שהקב"ה ציווה אותנו,

ולא עוד, אלא שמגדילים להרע ומערבבים נצרות בתוך היהדות!

להזכירכם, בחטא אדם הראשון, חוה אמרה לנחש מעבר לציווי המקורי של הקב"ה,

והוסיפה שהקב"ה גם ציווה לא לגעת בעץ הדעת.

כולנו יודעים איך ה'מצווה' שהיא הוסיפה היא זאת שגרמה לה לחטוא בסופו של דבר!

גם כאן, כשמתחילים להוסיף מהבטן כל מיני הגדרות למצוות הקידושין,

על פניו זה נראה הוספת מצווה לחומרה שאינה מזיקה.

אבל כמו אצל חוה, הוספת מצווה לחומרה יכולה להביא למכשלה גדולה ח"ו!

(בייחוד שמערבבים כאן גם דתות זרות)

אסביר את כוונתי.

כשאת מעריכה את בעלך כ"מתחשב עם לב של זהב"

קשה לך מאד לסלוח.

כי מה הוא אמור כבר לעשות?

לבקש סליחה ולהתחרט-ולהישאר אותו בן אדם.

אז זהו- שלאאאאאאא.

בעל שבגד אינו זהב הוא חרס הנשבר.

הוא צריך לעבור תהליך של תשובה מאד מאד עמוקה.

כמו שהרמב"ם כותב בהלכות תשובה: אחרי התהליך של התשובה

הוא כבר לא יהיה אותו אדם.

הוא אמור להיות אדם אחר לחלוטין. אדם שנאמן בכל מצב.

גם אם הוא יהיה עם מלכת היופי אחרי שלא היה איתך שנה שלמה-הוא לא יעז לבגוד שוב.

גם אם  הוא ישמור על מיליארד דולר-הוא לא ייגע בהם

הוא יהפוך להיות האדם הכי נאמן בעולם

תהליך כזה לא נבנה ביום ולא בחודש. מדובר במהפך עצום מימדים במידות שלו.

ואז, ורק אז יגיע הזמן ותגיע האפשרות שלך למחול ולסלוח באמת.

לשם דוגמה: אם היית פוגשת חוזר בתשובה שנהיה לצדיק הדור

סביר להניח שלא היית זוכרת לו את חטאיו הראשונים עם נשים אחרות

ברור שהיית מבינה שהיום הוא כביכול אדם אחר.

זה בדיוק התהליך שבעלך אמור לעבור.

אל תמהרי לסלוח. זה לא לטובתך!!!!

הוא אמור להבין שעשה משהו איום ונורא 

ושצריך לעבוד קשה מאד כדי למחוק אותו.

פשוט מדאורייתא - זה לא מוגדר!

אבל מעבר לכך שאני מניח (ב"ה לא מכיר מציאות כזאת) שכשגבר בוגד הוא לא מקפיד שהאשה תהיה טהורה וכו וממילא זה איסור תורה

שלא לדבר אם זו אשה נשואה ר"ל שהאיסור תורה הוא גם שלו

וגם אם היא לא נשואה אז הוא עובר על ייחוד (וכי איסור דרבנן הוא הוא איסור קל?)

ובנוסף זה גם חילול ה' שזה איסור תורה חמור

ומעבר לכל זה

גם אם גבר נשוי יתחתן בחשאי עם אשה אחרת

הוא יבגוד באשתו 

משום שעצם החתונה שלהם זו הסכמה שלא לעשות דברים כאלה

זה מובן מאליו

תאר לך שגבר יגיד לארוסתו, 

"אני מתחייב שלא להתחתן אם אשה נוספת" 

היא לא תבין מה הוא רוצה ממנה, זה הרי ברור

זה חלק מהברית נישואים שלהם, 

ולכן זה נקרא בגידה. 

מה שכתבתי כאן.

לגבי ההנחה שאתה מניח, אני לא אדון על זה,

אבל שמעתי פעם סיפור שבו ההנחה שלך לא הייתה נכונה.

במי תבגוד?

1. ברור לכולם שבהגדרה של בגידה קיים סעיף שזה צריך להיות במישהו.

2. בנוסף, קיים סעיף נוסף בהגדרה, שהמעשה צריך להיות נגד המחוייבות אל אותו מישהו.

3. מדאורייתא, המחוייבות של גבר לאשה היא "שאר, כסות ועונה (וכתובה)."

    ומדאורייתא אין מחוייבות לגבר כלפי האשה שלא להיות עם נשים אחרות.

    (וזה מה שאמרתי שאין שינוי במצוות האלה בין לפני הנישואין ללאחר הנישואין.)

4. מסקנה: מדאורייתא, המושג של 'גבר בוגד' - לא מוגדר!

וכמו שכתוב בגמרא, שבעבר היה מקובל (לפני חרם דרבנו גרשום),

שכשבן אדם היה מגיע לביקור בעיר אחרת (בד"כ בעיר מגוריו הייתה לו אשה קבועה),

הוא היה נושא אישה ומגרש אותה בסוף הביקור.

נכון שזה מוזר, ואני גם כמוך לא מבין איך היה אפשר לחיות כך, אבל זה מה שהיה.

נראה לי שאם אתם רוצים, תפתחו שרשור חדש.

אשה מסכנה, בעלה בגד בה, ואתם דנים אם זה מדאורייתא או לא?

אני אפסיק להגיב בנושא.

רק אני רוצה להבהיר לפותחת השרשור,

שזה שאמרתי שזה לא מדאורייתא,

זה לא מוריד מחומרת המעשה,

מכיוון שכיום ישראל נוהגים כך (להינשא ולחיות רק עם אשה אחת), אז זה הדין!

כך שהמעשה של הבגידה הוא עדיין חמור מאד מאד!

וליבי איתך בכל אשר תפני.

בהצלחה!

למיטב הבנתי.

הוא רצה להגיב על "תיאורטית", אם נבודד רק את ה"מִשתנֶה" של פניה אל מישהי אחרת, ללא חשבון של המחוייבות של על-דעת-מה נישאים היום, ללא חשבון של עצם האיסור לנהוג כך גם כשאינו נשוי, ללא חשבון של שחיתות המידות שבזה, ללא ה"בין אדם לחבירו" -

אלא "השוואה" בין זה שאשה נואפת נאסרת על בעלה, לבין איש שאינו "נאסר". כלומר: ההבדל דאורייתא בנתון הזה.

וזה היה סוג של "התקוממות" נגד ערבוב מושגים.

[אגב, אני לא מסכים שמדאורייתא ברור שגם בזמן שהיה מותר לשאת עוד אשה, אין "בגידה". ביאת-זנות אסורה, יש אומרים שזה כלול בפס' דאורייתא. וממילא אשה שמתחתנת על-דעת שהוא יקיים זאת, אז אי קיום של דבר כזה הוא אכן בגידה במה שעל דעתו התחתנה. שלא יקח-לרגע כל מי שבא לו ללא כל מחוייבות. זו פגיעה גם באשתו. ואינו כמו מה שהיה מקובל לשאת עוד מישהי]

אלא מה? שכאן מדובר על מקרה נורא שקרה. ולכן ישר "קופצים" כנגד, מחשש שמא יובן כאילו זה "לא כזה אסון"; מחשש שמא מישהו ישכח שיש כאן כמה וכמה איסורים שבין אדם לחבירו וכו' וכו'; מחשש שיורגש זלזול כלשהו בנאמנות המקודשת בין איש לאשתו, שכיום חלק ממנה היא אי נשיאת אשה אחרת - ובוודאי אי ניאוף עם אחרת ח"ו.

ומכאן - שאע"פ שדיונים בפרטי הלכות וכו' הם חשובים, אבל לפעמים חשובה גם "סביבת העבודה" ומה עלול להיות מובן בה...

למעשה, מוסכם על הכל שזה דבר חמור ונורא. והלוואי שתימצא הדרך למי שסבלה מזה, להושיע גם את עצמה וגם את משפחתה.

רבנים מביני עניין , שלמדו בענייני יחסי זוגות ושיש להם הרבה נסיון יכולים רק לעזור ולייעץ.

 זהו. אבל בכלל לא לעניין לצטט מה אומר 'אמרי יושר' על הערת המשך חוכמה  הקשורה לדרשת השם משמואל בהמשך למה שמיוחס לרבי מקוצק שפרש את דברי הרמבם על התוספתא בדין מים שאין להם סוף והראה שאין זה קשור לדיני מים שאובים. 

היא רוצה לדעת איך לבסס את נישואיה מה לחשוב ומה להרגיש ואיך לקדם את ענייניה. זה מה שחשוב ולא אם בעלה היה בסדר מדאורייתא בדיני ייחוד .  יש מבין ?

גליתי לאחרונה שיותר מדי חברים טובים שלי בגדו בנשים שלהם.

יש משהו שאתן(בתור הנשים הנבגדות) מצפות/רוצות שהחברים של הבעלים שלכן יעשו או לא יעשו?
ובכללי, איך לדעתכן החברה צריכה להתייחס לבוגדים(משני הצדדים)- חרמות, נידויים, פירסום הסיפור?

מצד אחד, הוא חבר שלי, ובשביל מה יש חברים אם לא לצרות?
מצד שני הוא בוגד נבזה.

אני זוכר שכשהתחתני אמרתי לאישתי שאם אני אי פעם יעיז לעשות לה משהו כזה, שתלך לאחד החברים שלי, והוא כבר ידאג לטפל בי...

1. אישה לא תמיד עושה דברים כאלו במודע.

2. יכול להיות הרבה נשים שיש להם קשר כלשהו עם גברים וזה לאו דווקא בגידה (נניח עמית לעבודה/נהג קבוע שנוסעת איתו) , שאלה ,זה נקרא גם בגידה ?

נתונים סטטיסטיים לשנת 2009.PDF

אתה יכול לפתוח את כל הלינקים בקישור זה,

ולראות שכל הסטטיסטיקות נעות בין 91%-67%.

לא יודע על מה אתה מסתמך בנתונים שלך..

הוא אמר שממה שידוע לו, הנתונים שהובאו לפייגלין היו באופן מכוון לא נכונים!

אתה גם יכול לראות, כתוב בהערה 15 שלא מדובר על מקור רשמי, אלא על מייל של מישהו.

אני הבאתי מקור רשמי, והקובץ PDF שהבאתי הוא לא מאיזה "מעמד הגבר" אלא נתון מלשכה ממשלתית.

זה שאחרים משתמשים בנתון הזה, זה לא הופך אותו לשקרי.

כששאלתי את האב"ד (קרוב משפחה), הוא אמנם לא ידע נתונים מדוייקים,

אבל אמר שהכמות של תביעות גירושין של נשים גבוהה באופן מאד מאד ניכר מהכמות של הגברים.

אי חברים אמורים להתייחס לחבר/ה שלהם שבוגד בבן זוגו?

מה אמרו לכם בטיפול הזוגי?

האם ירדתם לשורש העניין הזה של הבגידה?

כמו שראיתי שכתבת בעצמך, יש כל מיני מניעים נפשיים

נסתרים בתוך זוגיות שעלולים לגרום לגבר להגיע לבגידה 

(ואין בדברי אף הצדקה לכלום!!!!!!!!!)

למשל גבר שמרגיש לא מוערך, או שמבטל את עצמו בזוגיות ומנסה למצוא לעצמו 

מקום שבו יש לו נוכחות

לא אאריך בדוגמאות, כתבתי רק דוגמא ספציפית שאני מכירה,

אבל העקרון הוא, שזוגיות שמגיעה למשבר (שבו הגבר אשם וצריך לקחת אחריות בפירוש)

צריכה בדיקה יסודית, עם מטפל מקצועי ומבין, שישב עם שניכם לא פעם ולא פעמיים,

ויעזור להבין את הדינמיקה שהביאה לשם,

ואז, אם תרגישי שאת מסוגלת בכלל לסלוח, שהכאב יכול לכהות, שיש לזוגיות, ובפרט למה שגרם לשבר,

שזה דינמיקה זוגית, עוד סיכוי וכיוון של תיקון

אז תתני צ'אנס לבדוק אם בכלל יש התכנות, ומי נגד מה

ואם תתלבטי, יהיה לך לצידך איש מקצוע שיבין את כאבך, ואת המניעים והמצב ויוכל לעזור לך לקבל החלטה.

שולחת לך חיבוק

את בטח עוברת דברים קשים כל כך

שה' ישלח לך עצה טובה וזוגיות נפלאה..

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 9:11

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 23:22

1.לכל אדם בעולם יש drive שונה לתקשורת שיכול להשתנות גם מתקופה לתקופה ולפעמים מיום ליום. יש אנשים שככל שהם עמוסים, אין להם כח לדבר, ויש אנשים שדווקא הפוך, ככל שהם עמוסים הם רוצים לדבר ולפרוק וזה מעניק להם נחת וכן הלאה. אגב זה לאו דווקא אומר שהם לא נהנים מהתקשורת פשוט הם לאו דווקא ייזמו אותה (מסתבר שאלה שני חלקים שונים במוח: מוטיבציה והנאה).

עכשיו אפשר לגשת לסוגיה הזאת בשתי דרכים, אפשר להציף את העניין ולהגיע לכל־מיני פשרות וכו' כו' ויש כאלה שזה עובד להם. לעניות דעתי... אין בדיוק עניין "להכריח" מישהו לדבר איתך אם הוא לא כזה רוצה. עכשיו השאלה היא אם פשוט היא בן־אדם שפחות יוזם (או בתקופה שהמוח שלה לא משדר לה אותות ליזום, אם תרצה להגדיר זאת כך) ואז פשוט תתרגל לעובדה שאתה יוזם, או שאין לה ראש לדיבורים ואז לעניות דעתי הקטנה אין עניין "להכריח" מישהו שלא במוּד... כמו בכל־דבר. ופשוט לקבל את זה כמו שזה, זה לאו דווקא אישי. סתם לגבי עצמי, אני מסוג האנשים שממש לא אוהבים לדבר כל יום, אולי פעם בשבוע, אבל זה עדיין הרבה ביחס למישהי שהכרתי שאוהבת לדבר פעם בכמה שבועות, יש בזה משהו קצת מבאס אמנם, אבל תמיד ידעתי שהיא מאוד מחזיקה מהידידות שלנו פשוט זה הקצב החברתי שלה ואין לנו מה לעשות אלא להעריך אחד את השני.

ועוד משהו קטן, עם כל הכבוד לנו בסופו־של־דבר חיי היום־יום לא כאלה מעניינים... היום נסעתי לעבודה בדרך חזור קפצתי לסופר נשרף לי המוח מהתור חזרתי הכנתי חביתה עם פפריקה למדתי קצת הלכות והלכתי לישון. מחר... אותו דבר בדיוק. מחרתיים... אותו דבר רק בלי הסופר. יש אנשים שנהנים מעצם השיח ומעצם זה שמדברים יש כאלה שאוהבים לדבר על דברים מעניינים בלבד (אני שייך לקבוצה ב' ואם אין לי משהו מעניין לדבר עליו אני מסוגל לשתוק גם חודשים). זה לא משהו אישי אלא קשור למבנים מסוימים במוח (רמת גירוי והפרשות של כל־מיני הורמונים כתוצאה מאינטרקציה חברתית).

עריכה: וגם כמו שהזכירו כאן יש אנשים שתקשורת טלפונית / התכתבות זה פשוט לא בשבילם. ויש כאלה שמתים על זה. אין מה לעשות בעניין.

2. ראשית להיות מאובחן עם דיכאון זה לא נדיר מחד וגם לא בהכרח מלמד על העתיד מאידך, דיכאון מז'ורי זאת אפיזודה אקוטית שברוב המוחלט של המקרים תחומה בזמן, בשונה מהפרעות אישיות או מחלות כרוניות כמו סכיזופרניה / ביפולר / כו'. מה שאתה מתאר זה יותר בפן האישיותי + סף גירוי רגשי או משהו כזה, שזה שונה.

זאת הערה צדדית אבל עכשיו לגופו של עניין. המקרה שאתה מתאר הוא מאוד מאוד בעייתי כי א' עצם ה"עצימות" של הסיטואציה מספיקה כדי לערער את היציבות ולסחוט רגשות רעים. ב' לא די בכך אלא יש לה ציפייה מאוד עמוקה למשהו שאינך מסוגל לעשות (וגם רוב האנשים הרגילים אינם מסוגלים אליו).

עכשיו כמובן הפתרון האופטימלי שאליו מגיעים זוגות מאוד מוצלחים הוא שכל צד עושה את כל מה שהוא יכול כדי לשמור על יציבות. מצדה למשל זה יכול להיות טיפול מקצועי (פסיכולוגי או פסיכיאטרי), ללמוד לא לצפות ממך לעשות את מה שאינך יכול, ללמוד וויסות רגשי וכן הלאה וכן הלאה. ומצדך להיות מודע לקשיים שלה ומניין הם נובעים ומהי הדרך הסבירה (לא נמנעת מחד ולא "התאבדות המונית" מאידך) להתמודד איתם כשהם צפים. כמובן מצריך המון מודעות ונכונות אולי טיפול זוגי אבל עד שמגיעים לשם והמכשולים בדרך...

עכשיו תראה לדעתי אם אתה "תיכנע" לבלגן שלה גם אם זה ימצא חן בעיניה לטווח קצר זה הולך ליצור המון, המון, המון מרירות אצלך לטווח ארוך (יכול להיות גם ברמה של התניה פבלובית...) וחוץ מזה שזה ממוסס את יסודות הקשר אני מאמין שבסופו־של־דבר ככל שאתה תרגיש שמח ובטוח תוכל להקרין את זה וככל שתרגיש גרוע ככה גם האווירה הכללית תהיה גרועה יותר ויותר.

נו אז מה בכל־זאת אפשר לעשות? אני חושב שגם אם לא נפתור לה ברגע זה את כל הבעיות, לפחות כסעד זמני כדאי להציף את הנושא ולא למרוח אותו לנצח. להגיד מה אתה מסוגל לעשות ומה אתה לא מסוגל לעשות, אילו דרכים של תמיכה רגשית (ולא טיפול או פתרון בעיות! אינך אביר על סוס לבן) אתה כן יכול לתת ואילו סוחטות אותך, אילו דרכים חלופיות יכולות לעזור לה לפרוק קיטור (שזה כבר שייך יותר לפן טיפולי, אבל יש כל־מיני כישורים שאפשר ללמוד, מיינדפולנס / CBT / טיפול באומנות / סביבה תומכת רחבה יותר ולא רק אתה כו' כו' וכו'). ומהצד השני איך לגרום לה להרגיש חשובה אהובה מוערכת נתמכת וכן הלאה ולשמור על התחושה שהקשר אכן מספק לה את הביטחון וההגנה שבנות כל־כך אוהבות מבלי שאתה תאבד את השפיות. תוספת: ואולי גם במקביל להבין את המקום של ההתמודדות שלה ולבנות איזושהי דרך שבה אתה תומך בה באופן שמטיב לשניכם.

עכשיו איך מנהלים שיחה כזאת... יכול להיות שכדאי ייעוץ זוגי רק בשביל שהדיון יהיה בסביבה נייטרלית שמעודדת שיח פתוח, אני מתאר לעצמי שזה לא יהיה הכי נעים אם תתנפל עליה ותגיד לה "שמעי מתוקונת וואלק אין לי כח יותר ליללות האלה פעם הבאה שאת מרגישה רע אני אציע לך כוס מים ושבי ציירי ציור" (אלה לא המילים אבל התחושה שיכולה להגיע בצד השני אולי כן קצת נטישה או זלזול או וואטאבר צריך להתגבר איכשהו על השלב הראשוני הזה).

אמנם אתם חצי שנה ביחד אבל יש לכם כנראה עוד איזה 100 שנה אז כן צריך להתחיל לחשוב איך אתם מנעימים את הזמן הזה.

רציתי להציע גם שהיא תלך לטיפול רגשי

השאלה איך אומרים לה את זה בלי שהיא תיפגע.

המטרה בטיפול רגשי זה להעצים אותה.

לתת לה כלים לגדול.

בתור עזרה ראשונה -

האם יש לה תחביבים?

מה היא אוהבת לעשות?

אני חושבת שזה יעזור לה

לעשות יותר את מה שהיא אוהבת.

אני לא יודעת למה היא סטודנטית, אבל יש מקצועות דורשים ממש. במיוחד אם היא עובדת גם… גם ימים חופשיים, יש המון מה לעשות בהם בלא מעט מקצועות…

ויש אנשים שגם לא מתחברים לתקשורת בטלפון.

אלו שני דברים שיכול מאוד להיות שמשפיעים על חוסר התקשורת שלה איתך ועל העובדה שאתה זה שיוזם.

ובאמת גם יש פעמים שלא חושבים על זה אפילו מרוב עומס… גם אם לא עשו משהו חשוב אלא אפילו ראו סרט, לא תמיד יש את זה בראש.

ויש בנות יותר רגשיות. אני לא אומרת שזה לא יותר מהרגיל, וכמובן שלא אומרת כלום על הדיכאון, אבל תדע שזה תקין על גבול מסויים. כלומר גם אם תטפלו בזה, והמצב ישתפר, סיכוי גבוה שחלק מזה יישאר.

אני לא אומרת בשביל לייאש או משהו, אלא בשביל שתהיה מודע לזה.

וכן נשמע שכדאי לטפל בדיכאון שלה.

ובעיקר לדבר איתה ולשתף מה אתה מרגיש. לא להאשים ולא להתגונן. לתקשר ולדבר.

בהצלחה!

לוקח זמן בזוגיות רגילה עד שמוצאים דרך נכונה וטובה לתקשר, ואצלכם יש את המרחק ותקשורת טלפונית שזה מקשה פי כמה, וכל אחד זקוק לתקשורת אחרת, תמצאו ותדברו על הדרך ותדירות שמתאימה לשניכם, ממש טבעי שזה קשה.

בקשר ל2,

יכול להיות שיש נקודות מסוימת שהן טריגריות בשבילה ומפעילות אותה, וכשלוחצים על אותן נקודות רוב האנשים מגיבים בחוסר פרופורציה, ב"ילדותיות" בחוסר איזון,

כי הדבר השטותי שעליו אתה חושב שהיא עושה סרט,

הוא הקצה החשוף של קרחון הטראומה שלה.

מציעה כמה דברים,

דבר ראשון אל תקרא לה ילדותית או שטותית (בינך לבין עצמך) כי אתה עדיין לא מכיר אותה, וגם אם זה תסכול שנראה לך על שטות, כנראה זה יושב על משהו עמוק יותר. לרוב אם תתבונן תמצא חזרתיות במשבר סביב אותו נושא.

נסה להגיע בסקרנות, ולא בשיפוטיות, להבין מה עומד מאחורי זה.

אם אפשר, תנסה לתקשר איתה על זה כשהיא לא בקרייסס, אבל רק אם אתה בא בעיניים טובות, ולא בשיפוטיות שהיא ילדותית.

ותציע לה טיפול.

אף פעם אל תציע תוך כדי משבר, רק אחרי שאתם מלבנים את הדברים, וגם אז מתוך דאגה "אני רואה שקשה לך" ולא מתוך מקום ש"את בעייתית".

לא נשמע ממה שכתבת שזה דיכאון, יכול להיות שהיא מתמודדת עם קשיים אחרים (שאולי גם הובילו לדיכאון)

אנחנו נשואים כמה שנים, וכשאני מסתכלת על השנה הראשונה שלנו, שהייתי מאושרת ומאוהבת, אבל הייתי שמחה לשנות הרבה מהתנהלות שהיתה לי כלפי בעלי.

תחילת הנישואים עדיין יתכן והיא מחפשת ביטחון שאתה אוהב אותה ולכן מחכה לחיזוק שלך-יוזמה שלך לשיחות. תנסה לומר לה בצורה עניינית אוהבת שאתה ממש רוצה להרגיש שהיא מתגעגעת ואן תוכל לפעמים להפתיע עם טלפון או הודעה זה יחזק אותך.

לגבי ילדותיות- זה סובייקטיבי,אבל גן כאן אולי עדיין לא נוצר קשר זוגי שהוא חדש אז נח לה לקבל את האופציה שלך דרך זה. נשמע שההתנהלות שלה לא ילדותית-היא לומדת, מתפרנסת, מעודדת אותך ללכת בדרך שלך. אז זה המקום הקטן שלה לדרוש תשומת לב שחסרה כשאתה רחוק. אולי אם מלכתחילה תנסה לפרגן על מה שעושה היא לא תצטרך להתבכיין ואתה לא תצליח להוביל שיחה למקום גבוה יותר? שוב, זה מזוית של מה שעברתי. ואני מחשבת מחוץ לבית לבוגרת מאוד, אבל יש מקום מול בעלי שאהבתי מאוד להתרפק, וזו הדרך אולי להתרפק עליך מרחוק.

חצי שנה זה כלום, ואם אתם לא יחד יום יום אז בכלל. אבל זה לא מוקדם מידי ללמוד ולנסות לשפר את הראיה מהתקשורת.

מזל טוב והרבה הצלחה! 

שנית - מזל טוב גדול לחתונה. לשירות צבאי קרבי יש מחירים משמעותיים. מחירים אישיים ומחירים זוגיים ומשפחתיים. אני ממש לא אומא זאת כדי להחליש אותך, אבל צריך להיות מודעים לזה.

חלק מהותי מיצירת היחד הזוגי ותחזוקו - זה הנוכחות הרצופה ביחד. כמובן אנשים גם לומדים/עובדים/מתפללים/הולכים לאירועים וכד', אבל הסדר הרגיל הוא שלפחות נפגשים כל ערב, אוכלים ביחד, ישנים אחד ליד השני, כל שבת נמצאים ביחד וכו'. זה נכון כל החיים, זה נכון גם אצל זוגות וותיקים, בלי תחזוקה היחד הזוגי מתייבש. אבל, זה נכון שבעתיים אצל זוג צעיר, שעוד צריך לייצר את היחד הזה. לא סתם במלחמת רשות התורה פטרה חתן בשנתו הראשונה - השנה הזאת, הנוכחות היום-יומית בה חשובה מאוד.

אנחנו לא במלחמת רשות, אנחנו במלחמת מצווה, באמת אין אפשרות לפטור את החתנים, גם ככה יש חוסר מטורף בקרביים. אני לא מעודד אותך להפסיק, להפך, לך בכחך זה והושעת את ישראל. אבל צריך מודעות למצב ולמורכבות שבו.

אחרי כל ההקדמה הזאת, לגופם של דבריך:

ההגדרה 'ילדותיות' לא מקדמת אתכם לשום מקום. יש לה התנהלות שאתה לא רגיל אליה ואולי באמת מלמדת על קושי, אבל היא אדם בוגר וכדאי להתאמץ ללמוד את העולם שלה. הרבה פעמים נשים מתתנהלות בצורה קצת ילדותית ליד או באוזני הבעל, כי הם מנסות להרגיש שיש להן על מי לסמוך, מישהו חזק להשען עליו. מעבר לזה - יתכן שזה הדרך שלה למלא את החוסר בנוכחות שלך.

גם לגבי הטלפונים, סביר שדווקא המרחק, מעצים את הצורך שלה, כנראה שאפילו באופן לא מודע, שאתה תחזר אחריה. מעבר לזה, מסתבר שאתה הרבה לא זמין. סביר שהיא מתגוננת מהאכזבה שבנסיון ליצור קשר שוב ושוב ומשאירה את הצפיה לזה שאתה תתקשר.

בהצלחה רבה

אתה זמין בטלפון כל היום? כי אם לא אין שום טעם שהיא תתקשר אליך כשהיא יכולה ותנסה להשיג אותך, ועדיף שאתה תתקשר אליה שאתה יכול. בעלי גם עכשיו בצבא ואני לא מתקשרת אליו בכלל, אני יודעת שאין טעם כי הוא כנראה לא יענה וכשהוא יוכל הוא יתקשר.

לגבי 2, אני גם חושבת שטיפול יעזור, אבל לא בהכרח כי משהו לא תקין אצלה, אלא כי נשמע שהיא בתקופה מאוד מאוד מציפה בחיים. היא עובדת ולומדת במקביל, שזה קשוח מאוד, והיא גם התחתנה לא מזמן והיא כלה טרייה עם כל ההצפה שבזה, ובעלה לא בבית רוב הזמן שזה קשוח בטירוף. האמת שביחס לכל זה התגובה שלה נשמעת לי ממש נורמלית, והיא פשוט צריכה ללמוד איך לאזן את עצמה ולהתרגל למצב הזה, שהוא קשה מאוד

יכול להיות שהיא הורמונלית?

מניעה הורמונלית יכולה מאוד לגרום לכאלה מצבי רוח

אתה בסדיר צבא, זו שפה שונה דינמיקה אחרת, התנהלות שונה. שים לב לזה

מותר לה לשכוח ממך, זה בסדר.

אין קשר בין תסכול לדכאון אל תחבר ביניהם. זה שאובחנה בדכאון קל כמו רוב אזרחי המדינה לא אומר שהיא דכאונית.

מתןסכלת יש הרבה סיבות וזה גם בסדר לןמדים להתנהל ביחד.

אם אחרי חצי שנה אתה לא מסוגל לא יודע מה לעשות והגעת לקצה ההכלה

תעשה לעצמך ולה טובה לכו לייעוץ זוגי, זה לא לפורום נדרשת עבודה להבין מהות האשה והגבר בתוך הקשר הזוגי ובפרט כשהמציאות היא לא זוגית לרוב כי אתה בצבא ומידי פעם צריך לקפוץ למציאות זוגית

הייתי שולחת אותך לחקור ולהבין מהו המהות של הגבר

אחרי שיח של קושי / אתגר/ רגש/ בכי שלה

לא תקין שמה שאתה חושב עליו זה לעזאזל למה אני צריך להתמודד עם זה . ?

( שאלה שצריכה להישאל למה זה כזה מפריע לך ? גילוי של רגש מצידך ?מה אתה מכחיש בך שמעורר את זה? בילדות ?)

אלא

איזה כיף שאשתי סומכת עלי מתייעצת איתי אני משנה לה את המצב רוח לטובה

ואם אתה בהכחשה לזה משהו לא תקין .

תוסיף את זה שאין דבר יותר קשה מלצאת עם גבר קרבי בסדיר .

וכל הכבוד לה שהיא שורדת את זה בכלל

(אולי היא לא כזו ילדותית כמו שציינת?)

בנוגע לזה שהיא לא יוזמת .. יכול מאוד להיות ששידרת לה שאתה עסוק/ עמוס.

( תגיד לה כיף לי לשמוע אותך תתקשרי גם את ..)

נשים אוהבות יחס (בלשון הרחוב צומי ..) אתה מביא לה את זה?

(שאלה שעולה : למה היא צריכה להגיע לבכי כדי שתתיחס ?)

מעבר לזה שבכי אצל האישה זה חלק מהחיים שלה

ואתה צריך ללמוד לקבל את זה ..

כמה פעמים אתה אומר לה שאתה מעריך אותה?

כמה פעמים אתה פונה אליה לא כדי להשיג משהו? לא כדי לסמן וי על אמרתי לה לילה טוב ?

אלא אני באמת רוצה לשמוע מה שלומך ?

בלתי נסבל בעייני שהיא משתפת אותך סומכת עליך 

ואתה קורא לה ילדותית . 

אתה חייב הכוונה הייתי ממליצה על יהונתן קליין

מגיב פה אבל זה להרבה תגובות שהיו.

אתם מציגים את זה כאילו אני לא מכיל בכלל אבל זה לא מה שכתבתי, אנסה לדייק.

גם אחרי כל ההכלה יש פעמים שכל מה שקורה היא צורחת ומגיבה כמו ילדה- משפטים "לא באלי את זה" "די הכל באשמתך" (על זה שהיא לא הצליחה איזה נשהו במטבח "לא יודעת מה אני מרגישה" "לא רוצה לא רוצה לא רוצה" ובסוף בשעת המעשה אני מכיל מאוד ומנסה לעודד ולהרים אבל הגעתי למצב שכל מקרה כזה כבר מצטרף לקודמים ואני לא יודע אם אוכל להכיל עוד מקרים כאלה בלי להיגמר מהם ולפנצר אותי

מרגיש וויתור על עצמי.

מנסה להבין איך ממשיכים הלאה אחרי שזה קורה ולהתמלא כוחות כדי להיות שם בשבילה

הרי התחתנתי איתה ברור לי שהיא החזקה והמושלמת באדם- סתם נק' שקשה לי איתה ואשמח לעצות

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"א בניסן תשפ"ו 10:08

"נקי יהיה לביתו" - הנקיות הנפשית מאפשרת להתמקד יותר בבן הזוג וזה גם טבעי בהתחלה

(יש בזה משהו מאד משחרר! זהו, אני לא צריך לחפש יותר, התחתנתי! עכשיו אנחנו מכירים אחד את השני כדי שנוכל לבנות לאט לאט את החיים שלנו כזוג)

כדאי לזכור שהשנה הראשונה

היא שנה לא תמיד פשוטה

היא הבסיס לשנים הבאות בע"ה

וזאת שנה שלומדים בה הרבה אחד על עצמו ואחד על השני

אז בהצלחה גדולה בע" ה!

דבר שני

לפעמים ממבט ראשון על הבנאדם

הרושם ראשוני אולי יותר מאופק/ סבלני

לאט לאט  כשנמצאים בסביבה שבה מרגישים נוח וחופשי להתבטא או להגיב לסיטואציות, התגובה הופכת אמוציונאלית יותר וממילא נחשף רובד/ פן נוסף באישיות מולנו, שלא התגלה קודם (בנישואין ההתבטאויות/התנהגויות יכולות להיות שונות מאשר בדייטים. אפשר להסתכל על זה גם חיובי- מהצד השני זאת יכולה להיות קלילות - ואז כשמשהו לא מסתדר התגובה בהתאם)

לפעמים זה עניין של מודעות לניהול רגשות/ ניהול כעסים

ולכן לא הייתי ממהרת לשלוח אותה לטיפול חיצוני.

יצירת תנאים לשיחה פתוחה וכנה איתה, בלי לפגוע, לחסום או לשפוט אותה, יכולה לתת לך עוד הבנה והיכרות עם העולם הפנימי של אשתך.

ואז תוכל להציג גם מה שנראה מהצד שלך ואת המחשבות שלך בנושא

וביחד תראו איך מגיעים לעמק השווה.

אתם רק התחלתם את החיים כזוג ,

ההיכרות/ הבנייה של הזוגיות לוקחת זמן ומתפתחת לעומקים ורבדים נוספים ככל שהשנים עוברות.

לכן מאחלים שיהיה בניין עדי עד- בניין שהולך ונבנֶה כל הזמן, עדי עד.

אם בכל זאת יש קושי בתקשורת-

אפשר לפנות לייעוץ (אולי משם ייתנו המלצה לטיפול קצר בנושא הרגשי, אבל בעיניי זה מוקדם מידיי לעשות צעד כזה)

דבר שלישי שחשבתי עליו ממש עכשיו

לפעמים בחורה לא צריכה פיתרון לבעיה. היא חכמה ויודעת לפתור את הבעיות שלה ולהסתדר. 

היא פשוט רוצה להרגיש ש"יש לה על מי להישען" ולבדוק את הגבול - שיש לה מרחב ביטחון, שאוהבים ומקבלים אותה בכל מצב, שהיא יכולה "להשליך" את הלב שלה על בעלה (והוא יקבל אותה וישדר לה ביטחון) התגובות ה "ילדותיות" מבטאות בצורה קצת מוקצנת קושי מסויים באופן כדי להבליט ולהדגיש את הצורך הנפשי "תראה אותי, תראה את המאמצים שלי ואת ההשקעה" 

אז אולי הסמנטיקה/ התנהלות שלה מופיעה קצת לא כמו שהיית מצפה ממנה לאור ההיכרות שלכם

וזאת דווקא ההזדמנות ליצור שיח או תגובה לסיטואציה בצורה בוגרת ומכבדת.  

יכול להיות שהיא תקלוט טוב את היחס המכבד והבוגר שלך-  אליה שלא תלוי בשום תגובה שלה, וממילא השיח שלה יישתנה גם.

להחזיר לה באותה מטבע של ילדותיות לא כדאי, כי יכול לדרדר את ההרגשה של שניכם.

בהצלחה רבה

מזל טוב!

תזכו לבניין עדי עד

בשמחה ובבריאות

מתוך אהבה ואחווה, שלום ורעות. 

בעיות קשות מדי לפתרון באמצעי הזה. בהצלחה. יתכן שאם היית משתחרר או לפחות משרת במקום יותר קרוב. חלק מהבעיה הייתה נפתרת. במצב הנוכחי כמעט בלתי אפשרי, שתצליחו לצאת מזה לבד. דבר ראשון תבקש העברה. ככה יהיה יותר קל לטפל. גם המצב ביניכם יש מקום להניח שישתפר. חצי שנה זה כלום בשביל נישואין. במצב שאתם נמצאים בו, קשה לבנות משהו שאפשר יהיה להתייחס אליו. בקש העברה. הבית בעדיפות עליונה. 

לגבי 2, משתנה. תשאל אותה איך היתה פותרת את הבעיה אם לא היית יוצר קשר כרגע....

 רוצה להגיב דווקא בתור נשואה ותיקה
יש מצב שגם אשתך כבר הגיעה לכאן וגם כבר קוראת. 
השנתיים שלוש הראשונות שלנו היו ממש קשות אפילו שאנחנו ממש מתאימים והיה לנו ברור מהרגע הראשון שמצאנו אחד את השני ואפילו שלא היה לנו אתגר של צבא. 

אז למה היה קשה?
כי היינו צריכים ללמוד לדבר על מה שקשה לנו. כי לא התרגלנו לחיות בזוג ואני הייתי ממש בראש שאני לא מבקשת טובות ומצד שני, גם כשהייתי צריכה ממש, לא ביקשתי וציפיתי שהוא יבין. 
ולאט לאט למדנו לדבר אחד עם השני ולהגיד מה קשה לכל אחד ואיך אפשר לעזור לזה. 
אצלנו זה כבר היה תוך כדי ילדים. 

אצלכם, אתה בצבא והיא לבד. הלבד יכול להיות ממש קשה ולפתח איזה שריון כזה כדי להתמודד ואולי לכן היא לא מתקשרת ומצד שני אתה בודד ורחוק וצריך את הקשר הזה. 
וגם בקושי- אתה תופס את זה כילדותיות אבל היא בסף השבירה שלה, במצב לא הגיוני ומגיבה באופן לא הגיוני. 
בשני המקרים כדאי לדבר. 
בענייין של הקשר- להגיד לה שאתה רוצה וצריך גם לשמוע ממנה. 

בעניין של הקושי שלך, אשתו- תמיד כדאי לא להגיע למצבי שבירה. להקדים תרופה למכה. תחשבו ביחד איפה המקומות הללו ותנסו למנוע אותם ואז יהיה הרבה פחות להכיל. אבל גם כשיהיה, אתה צריך להכיל. כי היא לבד ומתמודדת. 

כמובן שהשיחה חייבת להיות פנים אל פנים ולא בטלפון. 

ודבר אחרון- אני לא יודעת כמה זמן נשאר לך בסדיר אבל יכול להיות ששווה לקצר או לעבור דירה קרוב להורים או כל מיני דברים שיכולים לעזור. 
בסוף זה הבית שלכם. 
ותזכרו שהשנים הראשונות קשות גם כשאין צבא והיא האשה המושלמת שלך ואני בטוחה שאתה האיש המושלם שלך. 

בהצלחה! 

א. קודם כל מזל טוב גדול לנישואיכם, אתם ממש נשואים טריים בשנתכם הראשונה, השנה בה התורה מנחה אותנו "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשק לקח".

עצם המציאות של השנה הראשונה לנישואים, ללא כל שאר האתגרים שמסביב - מביאה עימה אתגר והתמודדויות רבות.

על כן הפניות הזו לעבוד ולעבד יחד את היחד שלנו כזוג חשובה מאוד.

ב. מעבר לכך, ציינת שאתה גם חייל קרבי בסדיר.

רק הנתון הזה לכשעצמו מוסיף עוד אתגר קשה שבעתיים.

גם לך. כמובן. ותודה עצומה מכל עם ישראל על המסירות והנתינה הזו שלך!

גם לאשתך היקרה. שמתמודדת כאישה של חייל קרבי בסדיר. עם המון התמודדיות, המון לבד, המון חששות, המון שינויים.

וגם לכם כזוג נשוי. 

רק לפני חצי שנה עוד הייתם רווקים

כל אחד גר בבית אחר, אולי אם גרתם אצל ההורים לא הייתם צריכים לנהל בית מבחינת ניקיונות, בישולים, כביסות, קניות, משכנתא, חשמל, גז וכל השאר,

ובעיקר - השינוי הזה מרווקות לנישואים שהוא שינוי בפני עצמו ומצריך הסתגלות לאט לאט ובהדרגה וקבלת כלים שם

וכמובן בצבא הכל שוב מתעצם ונהיה קשה שבעתיים.

ג. לא זאת בלבד,

ציינת שאשתך גם לומדת כעת

וגם עובדת במקביל

נשמע שיש על שניכם עומס עצום

גם פיזי וגם מנטלי וגם רגשי, נפשי.

ד. השיח העיקרי שלכם הוא בטלפון - שכמובן לא ניתן להגיע לאותה אפקטיביות ואותם עומקים כמו פנים מול פנים. זה משנה המון.

(כמובן שכדאי בזמן שכן מתאפשר כן לקיים שיחות טובות ועמוקות ביניכם פנים מול פנים

ולקבוע שמתי שלא ניתן ונאלצים להסתפק בטלפון יודעים יחד שזו באמת פלטפורמה מוגבלת ולוקחים זאת בחשבון).

ה. ציינת שאתה מרגיש שרק אתה מחפש אותה או יוצר את הקשר הראשוני -

כדאי לשאול אותה ישירות ולשמוע ממנה את הלמה שלה (ל' בקמץ).

אולי היא לא רוצה להתאכזב שאתה לא זמין וזה סוג של מנגנון הגנה?

אולי היא לא רוצה להפריע לך ולא יודעת מתי אתה פנוי ומעדיפה שאתה תתקשר כדי לא להפריע?

אולי יש לה המון חוזקות אחרות אבל ליזום שיחה היא לא אחת מהן, אבל יש לה עוד המון אחרות?

אולי אם היא תדע עד כמה זה משמעותי עבורך ומה זה גורם לך להרגיש היא תוכל לחשוב על דרכי שינוי מטיבים עבור שניכם? שתחשבו יחד כמובן...

ואולי עוד הרבה מאוד הנחות.

חשוב לשמוע ממנה ישירות

ולפי התשובה לעבוד.

ו. כדאי לעשות הפרדה בין דבר לדבר כדי לא ליצור כאוס ועומס יתר עם בלאגן בראש ובלב.

כלומר:

לגבי הדיכאון שהיה בעבר - זה לא אומר שום דבר רע מלבד זה שאשתך גיבורה ואלופה שהתמודדה בגבורה עם מכת הדור, דיכאון, ויכלה לו!

שיש לה תעצומות נפש ובטוח גם למדה וגדלה מכך מאוד.

לגבי ההווה - אם יש כרגע דיכאון או כל דבר אחר שמקשה כדאי לאבחן בצורה מסודרת ומקצועית ולטפל בכך.

גם אמצעי מניעה הורמונליים כגון גלולות עלולים מאוד להגביר את עוצמות התנודות במצבי הרוח ואת הדכדוך, לכן חשוב לברר לעומק גם את הנקודה הזו.

לגבי זה שהיא מתוסכלת מדברים ביום יום - בפני עצמו זה כמובן לגיטימי. בטח לאור כל הסעיפים הקודמים שהיא אישה נשואה טרייה, עם המון המון שינויים בבת אחת בחצי שנה הזו,

בעלה בסדיר חייל קרבי,

היא עובדת

היא לומדת

היא מחזיקה בית

היא לומדת את הגוף שלה וכל הלכות טהרת המשפחה שגם לוקחים משאבים לכך

יש מלחמה (בתוך מלחמה בתוך מלחמה...)

אזעקות

חדשות

דאגות

ומה לא...

ובתוך כל זה ממש מותר ואנושי שהיא תהיה מתוסכלת מדי פעם.

אם זה באופן חריג או פוגע בהתנהלות או יושב על משהו עמוק - אז כנזכר קודם, כדאי לאבחן ולטפל בצורה מיטבית כדי להגיע לרווחה נפשית.

ז. המשפט אולי הכי חשוב בכל ההודעה - הייתי ממליצה לך לשנות את המשוואה שנוצרה לך בראש שאומרת "אשתי ילדותית"

ולהפוך אותה ל: "אשתי *אנושית*".

כי היא באמת אנושית. רק בשר ודם.

היא לא ילדה קטנה, היא אישה שמתמודדת עם הרבה מאוד מאוד מאוד.

יכולה להעיד על עצמי (נשואים עוד רגע 19 שנים ב"ה) שאם היה לי רק דבר אחד מכל מה שהיא מתמודדת איתו בשנה הראשונה (או בכלל) - הייתי בהחלט מתוסכלת ואף מגיבה בתסכול עמוק לא פעם ולא פעמיים.

בשנה הראשונה שלנו, והרבה אח"כ, למדתי את עצמי לאט לאט, את בעלי לאט לאט, את היחד שלנו לאט לאט,

ובדרך היו לי המון המון המון פיקשושים.

הכל בסדר.

זה לימוד.

זוגיות היא לימוד.

נישואים הם לימוד.

ללמוד את עבודת השמחה שלי ומי אני ואיך אני עובדת ומהם הצרכים שלי, הקשיים שלי, מנגוני ההגנה שלי וכן הלאה - הכל הכל זה לימוד

לימוד של שנים

ואפשר להתחיל בלימוד הזה

מתוך מקום מעצים ולא מחליש

מתוך מקום שבאמת רואה את האנושיות שבכל אחד ואחת מאיתנו.

ללמוד - מה היא רוצה מעצמה? רגע להעמיק בכך באמת.

ומה אתה?

ומה היא מרגישה עכשיו? רגע לעצור ולהיות נוכחת וקשובה פנימה, קשובה לגוף ולנפש.

ומה גורם לבכי? או עלבון? ומדוע? מה היה שם בעומק שהפעיל את זה? ומה עוד הטריגרים שלי?

ח. כמובן שאתה לא המטפל שלה אלא בעלה האוהב. וחשוב לשים את הדברים במקומם.

מצד אחד להעניק תמיכה, אוזן קשבת, אהבה, הכלה, עידוד וכו'

ומצד שני - במקומות בהם יש צורך טיפולי או צורך אחר מעבר ללהיות בן הזוג - חשוב לפנות לגורם מקצועי.

אתה לא אמור לפתור לאשתך את הבעיות הרגשיות שלה וגם היא לא את שלך.

וזה גם לימוד.

למצוא את האיזון הנכון

ללמוד איפה הנפרדות בתוך הביחד

איפה המקום להתייעץ עם אנשי מקצוע

איפה הביחד בתוך הנפרדות

איפה אני כן יכול/ה להיות שם עבור אשתי / בעלי.

אז צעד צעד

לימוד אחר לימוד

התקדמות אחר התקדמות

תהיו בתוך הלימוד הנפלא הזה ששמו זוגיות

ותמצאו בתוכו גם לימוד מפעים כל אחד כלפי עצמו

ובעיקר - צמיחה אישית וצמיחה זוגית מתוך כל זה.

המון ברכה והצלחה ב"ה

ופסח כשר ושמח

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

תהילים פרק לב

א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל    אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן    וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּֽה׃
ג כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י    בְּ֝שַֽׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃
ד כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮    תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ
נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י    בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃
ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡    וַֽעֲ֘וֺנִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי
אָמַ֗רְתִּי    אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַֽיהוָ֑ה
וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י    סֶֽלָה׃
ו עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֮    לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א
רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים    אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃
ז אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֮    מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי
רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט    תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה׃
ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ    אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃
ט אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮    אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין
בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם    בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃
י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע    וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסֽוֹבְבֶֽנּוּ׃
יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים    וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃

יש המון הסחות שמונעות מאיתנו לשים לב לכל הטוב העצום שעוטף אותנו, ובעיקר מאמץ מטורף של איראן ושלוחות הרשע לזרוע בכולנו פחד, תבהלה, דכדוך, יאוש.

אבל אנחנו ה-ר-ב-ה יותר חזקים וחכמים מהם! ולא ניתן להם!

וממש מזמור לתודה!

זה פלא אלוקי מה שקורה כאן.

אני יודעת שכולנו בתוך תוככי הקושי והאתגר וה"קוצר רוח ועבודה קשה"

אבל ממש כך היא גאולתן של ישראל

בתחילה קמעא קמעא וכל מה שהיא הולכת - היא רבה והולכת (ירושלמי, ברכות)

ובניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל

יש לנו כוח על

כל אחת ואיפה שהיא

כל אחד ואיפה שהוא

ונתחיל ממש בנו פנימה.

כי אם יש לי את עצמי -

אז יש לי את עצמי.

ויש לאחרים את עצמי.

וכל אחד ואחת מאיתנו הוא אור אינסוף

רק להביט רגע פנימה ולזכור זאת, להתחזק מכך, להאיר בתוכנו מכוח כך.

"כי יש שכר לפעולתך"

יש שכר לכל פעולה ופעולה שלנו

תחזיקו מעמד

אתם הגאולה עצמה!

וב"ה נזכה לראות בחוש ממש את הישועה השלמה שלנו במהרה, בשלמות, במתיקות ובטוב גלוי!!! ❤️

כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִהקונספציה וְלֹא עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְלֹא הָרַג אֶת־אייתוללותיהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת־אייתוללותיהם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוך לימוד אמונה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שָׁנָה וְלֹא סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ  סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הביטחון והתורה. דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הביטחון והַתּוֹרָה וְלֹא שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָּנוּ אחדות העם דַּיֵּנוּ.

עַל אַחַת, כַּמָה וְכַמָה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמהקונספציה, וְעָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְהָרַג אֶת־אייתוללותיהם, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הגנתו האלוקית, וְקָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה, וְסיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' גם במלחמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה שלמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַביטחון והתּוֹרָה, וְשמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָּנוּ אֶת־אחדות העם.

המצב מתיש, אבל להחזיק ראש מעל המים. אנחנו מכים באוייב מכות נוראיות. אנחנו ב'נהפוך הוא' על מלא.

אויבי היהודים ביקשו להשמיד להרוג ולאבד (ואם למדנו משהו משמחת תורה, אז כשאויב אומר שהוא מתכוון להשמיד אותנו - כדאי להתייחס לזה ברצינות) וכיום אנו מכים בהם מכה אחר מכה, הרג וחרב ואובדן.

לא להיות קצרי רוח, לא להחזיק עיניים על הסטופר, להתמקד בהצלחות הלאומיות ובהצלחות האישיות של כל אחד ואחד.

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

האסכולה הקירנאית – ויקיפדיה

מה זה אומר כשאנשים סובלים?"

"אתה מרגיש בסדר, לין?"

"אני בסדר גמור," צחקתי.

"שתית דארו הלילה, כמו השיכור הזה ג'וזף?"

"לא, אני באמת בסדר. בחייך, אתה תמיד מגדיר כל דבר בשבילי. דיברנו הלילה על סבל, ואני רוצה לדעת מה דעתך על העניין הזה."

"זה קל. סבל זה להיות רעב, לא? רעב, בשביל כל דבר, פירושו סבל. בשביל כל דבר, לא להיות רעב זה לא לסבול. אבל כולם יודעים את זה."

אה בעצם חכה יש גם שם ציטוט אחר

"אושר זאת המצאה כדי לגרום לנו לקנות דברים"

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

בai אתה יכול ליצור כל מה שתרצה

הנתינה נותמת לאדם המשמעות

ותן בראש ובראשונה לאישתך

"שנתן לי כל צורכי"

בדיוק מה שאני צריך לשליחות שלי