ויכול להיות שחלק מההתנהגויות יפריעו כבר מגיל אפס, ומחלק בכלל לא יהיה להורים אכפת, גם אם "לפי הספר" הן לא נימוסיות. אני בעד לזרום עם התחושות של ההורים.

אגב, לגבי שיעול - כדאי ללמד להשתעל אל המרפק, לא לכף היד.

חוץ משיעול, כי אין טעם לחנך תינוק בן חצי שנה שמשתעל לשים יד...בטח לא מרפק.  כללת בנימוסים דברים שונים שהייתי מחלקת אותם לקטגוריות

ישנן תופעות "טבעיות" שאינן כל כך בשליטתנו (נזלת, שיעול...) - והתגובה להן נלמדת בדרך כלל בחיקוי. עיקר החינוך הוא כידוע דוגמא אישית ונוספות לו התזכורות המילוליות. עדיף חיובי, "תשתמש בבקשה בטישיו" במקום "אל תכניס אצבע לאף"

יש את ההתנהגויות האחרות כמו צעצועים בזמן האוכל שאותן באמת חכם לנתב מתחילתן. בתור אמא אני שואלת את עצמי כמה שאלות ולפי התשובות מחליטה: 1. האם ההתנהגות הזו מפריעה לי/לנו/לבעלי? (או אולי לחמותי ולא נעים לי ממנה) 2. אם התשובה לשאלה הראשונה היא כן, אני מתקדמת הלאה ושואלת את עצמי למה זה מפריע? ואם התשובה מספיק טובה בעיניי אני מתקדמת. אם התשובה לשאלה הראשונה היא לא... אפשר להניח לזה כי זה גם ככה לא ילך. רק אם משהו חשוב לי באמת אני אצליח להעביר הלאה. 3. ואחרי שהחלטתי שפני לשינוי...להחליט על שיטת פעולה. תלוי בגיל, באופי של הילד, מה הכי ישפיע עליו אכן להגיע לתוצאה המיוחלת, בקיצור, "על פי דרכו". לא לצעוק פתאום "יותר לא מביאים צעצועים לשולחן" מתוך רוגז

אגב, אף פעם לא מאוחר. אם יש התנהגות לא מתאימה אפשר לשנות גם בגיל יותר מבוגר. הגישה פשוט שונה, צריך "לעדכן" את הילד (ואם שייך לגיל ולאופי אפשר לנמק, אבל לא חייבים. לא כל הילדים "מעריכים" דמוקרטיה). לילד בן שבע, למשל, שמביא ספרים לשולחן האוכל, בהנחה שזה מפריע לי, הייתי אומרת: "אתה מביא ספרים לשולחן בזמן הארוחה. אנחנו רוצים שהספרים ישארו נקיים וקשה לשמור עליהם נקיים בזמן האוכל לכן ממחר בעזרת ה', נקרא בספרים לפני הארוחה ואחרי הארוחה, ובזמן הארוחה נאכל...

לדוגמה, יש משפחות שבהן נורא לא מנומס להשאיר אוכל בצלחת (מה, אתה מנסה לרמוז שלא היה לך טעים האוכל שהכנתי??), ויש משפחות שבהן נורא לא מנומס להשאיר צלחת ריקה (מה, אתה מנסה לרמוז שלא הכנתי לך מספיק אוכל??)

אני למשל, בכלל לא הייתי שמה לב אם היו שמים גומייה על השולחן. לא שהייתי מתאמצת להתעלם - פשוט בכלל לא היה עולה בדעתי לראות בזה בעיה. לא הייתי חושבת על השערות... אבל מאידך אולי כן היו מפריעים לי דברים שנראים לך בסדר גמור. ככה זה, כל אחד וההרגלים שבא איתם מהבית. ויש המון סוגי הרגלים אפשריים.

אז לבקש התחשבות בהעדפותיך אפשר ואפשר, אבל צא מנקודת הנחה שהם אכפתיים ומתחשבים בדיוק כמוך, פשוט מערכת הנימוסים שהורגלו בה שונה משלך.

ואם הורים דורשים מהילד כללי נימוס שהם עצמם לא מקפידים עליהם אני מסכימה איתך שזה בעייתי (ועדיין כדאי לנסות לדון לכף זכות).

העניין הוא שעל כל אדם שנואים דברים אחרים.

ואל תשכחו. הם ילדים קודם כל. לא להשפיל אותם ברבים..

אז זה בכלל הכל ביחד...

לא תמיד ארוחות משפחתיות זה כיף גדול כמו שמספרים.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...