האמת שאני פעילה פה מדי פעם.
כמו לכולם יש תקופות של עליות ומורדות.. בתקופה האחרונה אני חשה סטרס, לחץ, אי שקט נפשי פנימי..
אני סטודנטית שמשלימה בחינות גמר באופן עצמאי, וממש לפני בחינות..אני גם כך לחוצה וממש רוצה לגמור עם הכל
כדי לקבל את התעודת הנדסאים שלי..יותר לומדת מאשר עובדת כדי ללמוד.
ומאד רוצה להצליח גם בתחום הזוגי - ומרגישה שעוד לא הצלחתי בשום דבר..לא זוגיות ולא סיום לימודיםץ
אמא של חברה הציעה לי בחור שחששתי מאד אם הוא מתאים לי מבחינת סגנון ואורח חיים, כך או כך זו הצעה
שעלתה מספר פעמים ולכן הסכמתי למהלך היות ופעם רביעית חזקה..
בתקופות בהם אני חשה את הסיפטומים זה מוביל לירידה בבטחון שלא מרצון..נפגשתי עם הבחור ויש בנינו חילוקי
דעות בנושאים מסויימים כפי שהיה צפוי..
מצאתי את עצמי מרצה לבחור על עניינים מסויימים ששאל (הוא חוזר בתשובה)
הוא אמר לאמא של החברה שלי שלא סתמתי שניה..והגברת התקשרה לאמא שלי ועדכנה אותה בזה..אני נפגעתי עד
עמקי נשמתי שהיא בכלל צריכה לערב את ההורים שלי ואם יש בעיה ציפיתי שתדבר עימי ישירות, והם לא צריכים
לדעת מזה. מה גם שעכשיו אין לי פנים לדבר איתה, אני ממש מתביישת היא לא מכירה אותי ככזאת ואני גם לא כזאת.
ההורים שלי לא הפסיקו לרדת עליי בעניין ולחלק מחמאות מכיוון "דואג" "ולחוץ".
די , נמאס לי משיטת ההכירות של המתווכים באמצע

אני מפחדת לפעול בתקופה כזאת מלחץ והעיקר להתחתן עם הבחור ושאסכים לוותר על עקרון שממש חשוב לי...
מה הייתם עושים??
