לא מכירה, לשמחתי.

ואני לא חושבת שבני אדם יכולים ללמד אחד את השני איך להיות בן אדם. זה משהו שצריך למצוא

בס"ד

 

יש דברים שחשבתי שהם לא נצרכים, אבל פתאום התברר לי שכן, ורצתי מהר מדי בלי לקבע קודם את התוצאות הישנות (ככל שאני מנתח את זה אני מבין יותר מה בדיוק קרה, זה דבר חיובי כשלעצמו ותודה לכל השואלים). את מוזמנת להתאים את זה לתבניות שלך לפי הבנתך, כחלק מהסקת המסקנות אני מעדיף להתרחק ממינוחים קבליים.

בס"ד

 

בואו נלמד את קמנו להסתגל לחברת בני אדם.

 

אם אני פוגש חבר ותיק ורוצה לקשור איתו שיחה ידידותית- על מה אפשר לדבר חוץ מ"מה קורה?" "ואיך אצלך?" "מה אתה עושה בימים אלו?" ו"באיזו סוגיה אתם?"?

 

אם אני רוצה לדבר אם מי שיושב לידי בארוחת ערב- מה בכלל אפשר להגיד בלי להיראות לא קשור ומה אתה בכלל רוצה ממני אם התחלת שיחה על נושא שלא מעניין אותך?

 

נראה לי שזו התחלה טובה

בבקשה.

בבקשה.

בס"ד

 

@אנשים!

בס"ד

או לא להתחיל שיחה עם מי שיושב לצידך .

פעם כתבתי למישהי תגובה ממש ארוכה שיש בה חלק שקשור לכאן אבל אני לא יודעת אם אמצא אותה כרגע...

בכל מקרה, בשנה האחרונה גיליתי שלא צריך להתעניין בנושאים, צריך להתעניין בבן אדם.
אני למשל לא אוהבת ספורט וזה אפילו די משעמם אותי, אבל יש לי ידיד שזה בערך כל החיים שלו, הוא יודע אליפויות בעל פה. אין לי עניין בספורט, אבל יש לי עניין בו אז אני אשאל אותו ואקשיב לו כי זה חלק ממנו ואני רוצה להכיר אותו. אני חושבת שזאת נקודת התחלה טובה- לרצות באמת להכיר את מי שמולך ולא רק לדבר איתו כי צריך לדבר עם אנשים.

נראה לי שפעם מישהו אמר דבר דומה על זוגיות..
בכל אופן זה מה שיש לי להציע עכשיו.

אה ובמהלך חיי גיליתי גם שדברים כאלה עלולים לנבוע ממידת גאווה אבל אני לא מכירה אותך מספיק ואני גם לא אאבחן דבר כזה. רק זורקת את זה כנקודה למחשבה.
לפיתוח מוזמן לפרטי או לכתוב פה שאתה רוצה הרחבה בנושא.

לא יודעת אם הועלתי מדי אבל זה מה שיש לי כרגע
ב"הצלחה..

זה מה שאני עושה עם הבנאדם היחיד בערך בפלוגה שאני מגדיר כחבר טוב
אנחנו יושבים ומרצים אחד לשני על נושאים שלא מעניינים אותנו

(ענבל. אני מאד אוהבת את התגובות שלך. החשיבה שלך בהירה ונכונה, ובעיקר, הרגישות שלך. היא מפעימה אותי כל פעם מחדש.)

בעיקרון, יש את הדברנים, שאם תשאל אותם שאלה כמו מה קורה הם יספרו לך מה עובר עליהם בכללי וזה כבר פתח לשיחה ולשאלות והתעניינות.
יש את אלה שסתם יענו ב"ה הכל בסדר, ואז גיליתי שדרך נחמדה לפתוח איתם שיחה זה לשאול מה העניינים? איך היה היום שלך?" ואז זה מביא אותו לתשובה של שני משפטים ככה, מתוכם אפשר לשאול עוד דברים ולהתעניין לפי ההקשר..
כמובן שיש מצב שיהיו כאלה שלא ירגישו בנוח לדבר וזה יהיה קצת תקוע ומקרטע. זה בסדר גמור ולא הופך אותך לאיזנ אסון חברתי מהלך.. סתם כדאי להיות רגיש ולתת להם את השקט שלהם במקרה ויש צורך..
וגם, מה שענבל אמרה (אני בכלל למדתי חלק מהאליפויות האלה כדי להתחרות אתו )
ובכל מקרה בהצלחה יש בי משהו שממש מבין את מה שאתה מתאר

בסוף כיתה ט ישבנו חבורת הסנוביות ולקויות היכולות החברתיות ביחד וניסינו לפענח מה הסוד.
היו כמה גישות. הראשונה, כמובן, בואו נשאר אנחנו. מה שיגיע אלינו יגיע וה' יעזור. לא עזר לנו בכלל.
השניה, חייבים לקפוץ למים העמוקים. להתיישב עם בנות אחרות, לשמוע מה הן מדברות ופשוט להצטרף לשיחה. מדברים על סרט שראיתי? להתפרץ קצת, אנחנו ישראלים ככה אנחנו מדברים, להגיד את דעתי. מדברים על משהו ברומו של עולם? להגיד משפט אחד מלוטש היטב. זה עובד.

אבל מה שאני הכי אהבתי, זה להיות פשוט אתה עצמך. אני בן אדם מוזר. אני לא מבינה סיטואציות חברתיות וגדלתי בצורה שונה לחלוטין מכולם. יצאתי גם אחרת. אז זה להיות הפריקית, כן. זאת שאומרת דברים לא קשורים, שבוהים בה בתדהמה. ואז פתאום כולן רוצות להיות חברות שלי ושולחות לי הודעות של בואי תטוסי איתי בקיץ ואני רוצה לקרוא את הבלוג שלך.
אל תהיה פריק אם אתה לא פריק, אבל תהיה מה שאתה בדיוק. אם זה להיות שקט יותר, אז שקט יותר. אם זה להגיד דברים לא קשורים, אז דברים לא קשורים. להיצמד גם לשריטות וגם לנורמה.
אז אחרי ששואלים מה נשמע והכל מגיע למבוי סתום, פשוט להגיד ידעת? כמה טוב להיות פרח קיר הוא הסרט האהוב עליי ואני פשוט חייבת לספר לך עליו כי זה מתפרץ ממני החוצה. ולשבת לדבר עליו.

וכאן אני אעצור כי זה יצא לי הרבה יותר מדי ארוך.

כי אם אתה באמת בא מוכן להקשיב, הצד שמולך יהיה באמת מוכן לדבר. וכך נוצרת שיחה.

 

יש לי סרטון בנושא, אבל אני לא יודעת איך לשלוח קישור כך שהסרטון יתחיל מהאמצע. אם מישהו יה מוכן להסביר לי, תרוויח

מבינים את זה שיהיו הרבה שיחות של סתם ולפעמים שיחה ממש טובה.

 

ומוצאים נושאי שיחה. יאללה קריית שמונה הכדורגל

בס"ד

 

"אני פשוט מפחד שזה יגרום לי לאבד את היציבות בתחומים אחרים, שבהם אני כרגע משתדל לבנות בניינים כאלו ואחרים וחבל לי עליהם שיפלו." ודווקא זה מה שהפיל הכל. נראה לי שלמדתי יופי של לקח.

בס"ד

פחד הוא טוב כשהוא בצורה מסוימת ועד גבול מסוים.
מה שאני הבנתי זה שבגלל הפחד נאחזת כל כך חזק עד שזה נשבר. סוג של פריק קונטרול (זה אגב, גם מזכיר לי כמה שבאו מאותו מקום שאתה באת). אני מאמינה שלפעמים צריך קצת לשחרר, צריך לתת גם מקום לחיים לפעול ולא רק לנו.

בכל מקרה יש מצב גדול שלא הבנתי נכון אז אני אשתוק עכשיו
ב"הצלחה גם בזה!

זה מראה על התקדמות, על העמקה. מידי פעם אפילו צריך לשבור אותם באופן מודע, בכדי להעמיק יותר ולהיות פחות נעול בתבניות.

בכ"מ, אני מניח שיקח לך זמן לבנות בניין חדש ויציב (אם תרצה שיהיה חזק ויציב), ועצתי לך (מנסיוני הדל, ומחוכמת הגויים), הוא לבנות קודם בקתה קטנה שתוכל להשתכן בה בעת הבנייה

אשכרה.

קפוץ לי