נראה לי באמת להלביש אחרי שכבר נרדמת אולי

היא אכן חכמה ושובבה נורא [חווינו דברים דומים עם התאומים שמעליה, אבל בגיל הרבה יותר גדול...]

לפעמים אכן היא נרדמת בלי פיג'מה... הבעיה יותר היא הטיטול.

אם נלביש לה אחרי שתירדם - היא עלולה להתעורר. ומכיוון שההרדמה שלה היא בעיה בפני עצמה - אני לא לוקחת את הסיכון...

[אתמול היא בכתה והתעקשה ולא הסכימה להירדם במיטתה (אחרי שכבר הדבקנו לה סלוטייפ לאורך הפיג'מה כולה...), ורק אחרי שהשכבתי אותה על הספה - היא חיבקה את הבובה שלה, ונרדמה תוך שניות...]

יש הרבה תינוקות שלא עושים תוך כדי שינה, אלא רק כמה דקות אחרי שמתעוררים מוציאים כמות ענקית. אם גם היא כזאת, אפשר מיד כשקמה להושיב על סיר, או לחתל.

כי אפילו לא שמתי לב שהורידה... והיא קמה יבשה.

אבל הרבה פעמים היא קמה רטובה בטיטול ואפילו מלוכלכת - כך שאני מפחדת לקחת את הסיכון.

למען האמת חשבתי לנסות להתחיל איתה גמילה - כל פעם במשך היום כשהיא מורידה את המכנסיים והטיטול, אני מושיבה אותה על הסיר. בינתיים בלי הצלחה... אבל מי יודע, אולי בסוף היא תהיה צעירת הנגמלים שלי?

מעין משחק כזה) - אז חיתולי גמילה לא ישנו לה.

טייץ נראה לי שהיא כן תצליח להוריד...

נחפש אולי באמת בגדים כאלה שנסגרים מאחור.

תודה!

חס וחלילה לא תוציא ותכניס לפה? אולי אני סתם אימא פולניה אבל יש פעוטות שיודעים להוריד סלוטיפ. שלי ידעו לפרק כל דבר. 

אולי לתת לה לרוץ בלי טיטול איזה 20 דקות בלי לרדוף אחריה ואז להלביש כבדרך אגב?

ואכן, זה לא פתרון אידאלי.

אני לא אתן לה לרוץ ברחבי הבית בלי טיטול מלכתחילה. אנחנו משתדלים לחנך לצניעות כבר בגיל הזה.

בכל אופן - זה לא שהיא לא מוכנה להתלבש, היא דווקא נהנית, אבל נהנית גם להתפשט...

אבל כשהם מגלים את היכולת הזאת של להוריד בגד זה באמת נהיה קשה.. שלי גם בורחים וצוחקים או מתקרבים ואז בורחים וצוחקים. אז אם אני לא בעניין של לרדוף אחריהם עם מכנסיים אז באמת עדיף לחכות כמה דקות ואז להלביש שילד לא ירגיש שזה מפריע לי ויהיה עסוק במשהו אחר

עם חולצה מעל. יהיה לה מסובך להוריד את הכתפיות.

נראה לי עדיף מאשר להעיק עליה עם בגדים שאין לה אפשרות להסיר.

טיטול הייתי מחזירה אחרי שהיא נרדמת, אבל על הבגדים הייתי מוותרת.

היא גם מצליחה להוריד??

כשהכפתורים על הגב. מקווה שזה יהיה לה נוח.

כל שאר הפתרונות שהעלו פה - נראה לי שלא יצלחו עליה...

הלבשתי לה הטיטול הפוך, ואת הפיג'מה הפוך (הטיקטקים על הגב).

בהתחלה נראה היה שזה עוזר. היא ניסתה לפתוח כהרגלה, ולא מצאה את הכפתורים. נראה היה שהיא מקבלת את רוע הגזרה.

אחרי רבע שעה היא כבר הייתה בלי כלום...

אין מה לעשות, פשוט ניתן לה להרטיב את המיטה כאוות נפשה

אולי יש לה בעית תחושה שלא נוח לה בגדים מסויימים..

לגיסתי היה, כשהיתה תינוקת לא אהבה בגדים - רק להיות בלי..

עשו לה טיפול מסויים עם מברשת קשה וזה השתפר.... 

או שסתם חם לה... קיץ עכשיו...

או שהיא מזיעה בשינה.

זה באמת נראה לי שכאילו היא נהנית להוריד. עכשיו, אחרי הרבה זמן שהיא הייתה בלי כלום, היא בכתה, וכשבאתי אליה היא הושיטה לי את הפיג'מה והטיטול כדי שאלביש לה...

היא כמובן שוב הורידה אחרי כמה זמן, אבל לפחות נשארה עם הטיטול, וככה נרדמה.

הגיעה למצב הזה

** וכן הייתי צריכה לכבס מצעים בבוקר ..

אגב, אני שמה מכנס וחולצה. ואז היא לא מורידה.

הבן שלי גם עשה כך ופשוט נגמל תחילה בלילה, בשניה שהתעורר הייתי לוקחת אותו לשרותים וככה הוא נגמל.

בהצלחה!

חשבתי להתחיל לגמול אותה עוד חודשיים-שלושה, אף-על-פי שאת ילדיי הקודמים לא גמלתי לפני גיל שלוש, אבל גמילת לילה חשבתי להתחיל כתמיד רק הרבה אח"כ...

תתחילי איתה גמילה..

את החמישית שלי התחלתי לגמול בגיל שנה וחמש עקב בעיות בהלבשת חיתול (יותר נכון לומר שהיה קל יותר לפתח פצצת גרעין מלהלביש לה חיתול)...

ודווקא בלילה היא ישר לא עשתה כשביום היא עדיין פספסה (אגב היום להיפך, בלילה לסירוגין וביום בכלל לא)

לוקח זמן, מספר חודשים, צריך סבלנות והרבה נחת רוח אך זה שווה את זה..

בטח לילדה המתוחכמת והפעילה שלך..

להתפשט ולעשות את כל המהלכים שהיא עושה, הרבה יותר מורכב מאשר ללמוד לשלוט בשריר טבעתי פשוט שנפתח ונסגר (פי הטבעת והשופכה). כמו שהיא יודעת לפתוח/לסגור פה/עיניים היא תלמד לעשות זאת..

תקראי קצת על גמילה מוקדמת ותקפצי למים.. תהיה לך חוויה חדשה..

בהצלחה!!

אז מחכה קצת...

קראתי קצת על זה - נשמע מסובך, האמת, אבל אני מקווה לנסות ובע"ה להצליח.

אתם כבר בעניין.. היא רואה בלי הפסקה.. יותר קל בקבוצה מאשר לבד.

על זה מתבססת הגמילה הקבוצתית בגן. זה נהיה שיח והמושגים מדוברים כל הזמן..

ייתכן שבגלל זה היא מבלגנת את החיתול..

תנסי כמה ימים ותראי לאן זה הולך.. יתכן מאוד שתופתעי לטובה.

גמילת ילד צעיר יותר קלה מגמילת ילד בוגר במובנים רבים..

גם ככה היא שובבה לא קטנה, שופכת הרבה פעמים מים וכדומה, כך שכרגע אין לי כוח לעוד ילד שמפשפש בכל מקום...

(וניסינו קצת להושיב אותה על סיר, כשהורידה לעצמה את הטיטול. בינתיים בלא הצלחה יתרה...)

תנסי להושיב על הסיר בהתחלה דווקא בזמנים שיש סבירות גדולה, את יודעת, לאחר שינת לילה וצהריים, כ20 דקות לאחר שתיה/אבטיח. ככה זה נותן לילד תחושה של הצלחה, ויותר קל להסביר לו מה הוא צריך לעשות על הסיר. לדעתי, בגיל צעיר אפשר גם לשלב סיר עם טיטול בשלב הראשון של גמילה, עד שהילד מתרגל לסיר לפחות. הבן שלי תמיד הלך אחרינו לשירותים, כשלקחתי לשם את אחותו הגדולה. אז קניתי עוד סיר, והייתי מושיבה אותו, ומדי פעם הוא היה מצליח. עוד לא היה לי כוח להוריד לו את הטיטול, אבל כשהתחלתי לגמול אותו ברצינות (קרוב לגיל שנתיים), כבר לא היה לו התנגדות לסיר

לגבי פיג'מה, אולי לקנות לה שמלה פשוטה וזה יהיה מעין כותונת? היא יודעת להוריד שמלות? לפעמים יש גם שמלות עם שכבה כמו בגד גוף עם טיקטקים בפנים

מצליחה להוריד...

השלישית שלי בגיל הזה בדיוק גמלה את עצמה ביום.

אמנם אח"כ הגיע החורף והטיטול חזר, אבל איך שהתחיל הקיץ שאחריו- הילדה שוב נגמלה בצ'יק, ואיתה, בניגוד לגדולות לא חיכיתי בכלל עם גמילת לילה.

אחרי שבוע שהיא היתה בלי טיטול ביום- הורדתי טיטול בלילה וזה התגלה כיעיל הרבה יותר מאשר לחכות עוד הרבה זמן עד לגמילת לילה. (שלושתן מרטיבות לפעמים- אבל דווקא היא הכי פחות....)

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....