בכלל לא בעניין של להיות חרדיה?

למה לך התסבוכת הזאת?

אני מנסה להבין על איזה כיוון ושאיפות את חולמת, שלא מצאת בציבור הדתי. (כלומר, אני יכולה להבין שיש שאיפות שאפשר למצוא אותם רק  או בעיקר בציבור בחרדי, אבל אם את כל כך לא מוצאת אותן בדת"ל כנראה לא מדובר בדברים שוליים אלא בעניינים השקפתים או עקרוניים, ואז אני לא מצליחה להבין למה את בכל זאת חושבת שהדרך המתאימה לך היא הדת"ל.)

אגב, הציבור הדתי מורכב גם מחרד"ל. אולי שם תמצאי?

אני ב"ה נשואה למשהו צדיק יסוד עולם, בטח יגדירו אותנו חרדל"ים אבל אנחנו לא בעד הגדרות,

אנחנו עובדי ה'...

מוזמנת לאישי אם את רוצה...

הריני לבשר לך בשמחה (באמת) שגם במגזר שלנו הדת"ל יש ציבור ויש בחורים שחיים על פי מחוייבות להלכה לגמרי ובלי שום לגיטימציה לחיפוף ולעיגול פינות.

רק צריך לדעת לחפש במחוזות הנכונים
(מוכנה לכוון אותך באישי)

בס"ד

יש הרבה שלא מחפפים בכלל ועוד. ומבחינה חברתית-תרבותית-נפשית-השקפתית יהיה לך טוב יותר, ככל הנראה, אם את מעדיפה לא לראות את עצמך חרדית

לא שמעתי על זה שאסור לחייך, כמו תמיד, היי את

יש סקאלת סגנונות של דייט חרדי, אם תגידי איזה ישיבה אולי אוכל יותר לעזור לך

לרוב תראי את המאפיינים הבאים:

פחות מקובל להחמיא

דיבור בנושאי רומנטיקה-זוגיות-מין / הזכרת מושגים בנושאים אלו לא כ"כ מקובלת

מקובל שהבחור משלם

בהתחלה מעבירים חוות דעת דרך השדכן

מספרי טלפון מקובל להחליף רק כשזה יותר רציני

והערה בעניין הפערים:

נכון שיש הבדלים טכניים ויש הבדלים מהותיים. מהכרות אישית, לא נדיר שחרדי יחזיק כמעט רק בטכניים. למה? כי זה נוח לו, שם הוא נולד, זו המנטליות שלו. ובעניין אדאולוגי? לא כל החרדים מחזיקים באדאולוגיה חרדית קלאסית, לפעמים כי הם יותר פתוחים, חושבים, יש חוצניקים בכלל עם השקפה שונה, יש כל מיני.

מה שצריך לקחת בחשבון שהמנטליות מאד מאד שונה, צריך לראות אם זה שווה את זה. יכול להיות שכן, במיוחד אם את מרגישה שהדרישות שלך יותר נדירות.

טכניים: סגנון לבוש, נושאים מקובלים ולא מקובלים לשיחה והתענינות, ציות ל"גדולי הדור", בקיצור ישיבש חרדי,  יותר בכיוון המכובד והיוקרתי לעומת הפשוט והעממי. מוסכמויות - חצאית ג'ינס לדג' נחשב פרוץ אצל חרדים, ובכלל - מקובל לעשות רק מה שמקובל - הייתי אומרת שחרדים פחות משוחררים מבחינה זו.

בס"ד

היא סיפרה לי שהיא יצאה / יוצאת עם חרדי, וזה דווקא מאוד לא קל קשר כזה.. 

ממליצה לך לברר על ישיבת כרם ביבנה יכול להיות שתמצאי שם בחור שמתאים לך בהשקפה (דתית לאומית) וגם ממש ברמה תורנית גבוהה..
ולגבי הפגישות אני לא חושבת שזה צריך להיות בצורה שונה..כנראה שגם אם תצאי עם בחור חרדי הוא לא יהיה מהקבוצות השמרניות ביותר של החרדים שלהם יש באמת מנהגים שונים.
העיקר זה לעשות את הדברים בצורה עדינה צנועה מכבדת ונקייה..בסה"כ גם בציבור שלנו מתנהגים כך יכול להיות שלא כולם אך התורניים מאוד לפחות ממה שאני מכירה כך מתנהגים..אין לחרדים תורה או הלכה אחרת כולנו מחויבים על אותם הלכות אך ההבדל הוא באמת בהשקפה ואת זה תבררי עם עצמך..
כמובן שאפשר לחייך ולצחוק באופן רגיל ולא מוקצן..
בהצלחה!!

למה ללכת דווקא לחרדי? במיוחד כשאת לא רוצה להיות חרדיה?

אני לא חושבת שיש שוני גדול כ"כ באופי הפגישות.

אכן בד"כ אין שיחות לפני-אלא דרך השדכן.

אני חרדית,תחייכי מלא ותהיי את.

זה ממש לא נתפס לא צנוע...

זה טלנובלה בחרדית.

וזו גם רמת המהימנות...

בס"ד

לפעמים חרדי נפגשתעם דתיה לאומית כי אין לו הצעות,

חוץ מהסיבה של כיוון ירידה,

זה גם עלול להיות בעיה אחרת.

בס"ד

התכוונתי בעיות אמיתיות

רוצה לאזן אבל לא תנצלש..

ויש שחושבים שהשקפת העולם של הדת"ל מעוותת

אבל לא רואה עניין ככה לזלזל בדרך עבודת ה'

כמו ש12 השבטים עברו את ים סוף כל אחד בנתיב משלו זה מסמל שבעמ"י יש המון דרכים לעבוד את ה'

יש דתיים לאומיים, חרד"לים, חרדים, חסידים, חבדניקים, ברסלב ועוד ועוד

לא חושבת שיצא לך משהו מלזלזל באחרים חוץ מזה שיזלזלו בך על דבריך אלא צריך לדעת לכבד כל אחד גם אם הוא שונה ממך וההשקפה שלו שונה

לכל מגזר יש את היתרונות והחסרונות שלו

ולפותחת אוסיף שאם הבחור יותר על קו התפר-חרד"לי אז ניחא אבל אם הוא יותר חרדי הייתי מציעה לך לשקול שוב.

אל תכניסי את עצמך למצב שיהיה לך קשה לצאת ממנו. אם לדוגמא תיפגשי עם הבחור ותתלהבי ממנו, אולי לא תתני חשיבות לדברים אחרים ולכן תעשי חושבים אם באמת את מוכנה לחיות עם מישהו שהשקפת העולם שלו שונה ממך וזה גורר לכל החיים ובמיוחד הילדים-איזה חינוך, בית ספר, אווירה, סגנון לבוש, בילוי ועוד ועוד.

כי כמו שכתבו פה לא פעם, בעצם הנישואים יש גם ככה פערים בין הבעל לאשה , השאלה אם יש עניין להקשות

מצד שני, אם יש חיבור ממש טוב אני מאמינה וזה גם קיים אצל הרבה זוגות, שאפשר לגשר על הפערים האלו.

וסתם טיפים לפגישה, תבואי לבושה יפה, חגיגי במקצת, מאופרת (לפגישה ראשונה את יכולה גם עקבים אם את הולכת עם)

בד"כ פגישה ראשונה זה יותר על דא והא שיחה זורמת, לא שאלות מידי אישיות... התרשמות כללית

פגישה ראשונה תהיה בד"כ במלון/בית קפה או משהו בסגנון, לא ארוכה- בין שעה לשעתיים

אולי תבדקי מראש איך את אמורה לחזור-בכוחות עצמך או שהוא יחזיר אותך, אלא אם כן הוא גם יאסוף אותך ואז הוא מן הסתם גם יחזיר אותך.

זה ככה דברים טכניים יותר...

אני חרדי, ובמקרה נכנסתי לכאן, וודאי שמותר לחייך, קלות ראש מוגזמת מאד - כגון בדיחות טפילות עם צחוק פרוע - לא.

כמובן אני לא מדבר על הקיצונים, אלא על הנורמלים.

אני חושב שההבדל העיקרי הוא שלפני הנישואין לא מדברים על דברים אישיים מידי, והקשר באיזה שהוא מקום ברמה קצת מוגבלת, אבל זה מאד תלוי בסגנון של הבחור.

לבעיה- כי זה נחשב פשרה. אז אם תלכי על זה, תבדקי טוב..

מסיבה כלשהי אצלו, הנחו והורו לו להסכים להיפגש ולהסתפק במישהי כמוך = קצת פגומה: ספרדיה, חצי ספרדיה, חרדית מודרנית, נכה, דלי"ת.
סליחה על ההקצנה בתיאור, אני חלילה לא חושבת שמישהו מכל אלה הוא פגום במשהו, וגם את לא. זו השקפה של חלק מהחרדים, לצערי.

בדרך כלל בחור חרדי שיסכים להפגש עם בחורה דתיה לאומית, זה כנראה בחור שמחפף, או לפחות אחד כזה ששרת בצבא, מה שמצמצם לו מאוד את האופציות במגזר החרדי.

אחד כזה, בדרך כלל יתנהג בדייטים יותר דומה לבחור דתי לאומי.

גם אצל החרדים ישנן אוכלוסיות שונות שונות ובמקרים הקיצוניים ביותר נפגשים לראשונה במהלך הוורט, שאורגן בכלל ע"י הורי הצדדים וגם לאחר מכן מתקיימות פגישות בודדות עד לחתונה.

לפי הבנתי את צריכה לחפש בחורים חרד"לים, מדובר בבחורים שבדרך כלל לומדים תורה בישיבות הציוניות (לא הסדר) ומתגייסים לרוב רק מספר שנים לאחר החתונה בגיל 24+.

הם מקפידים בקיום מצוות לא פחות ממרבית החרדים, אך ההבדלים הבולטים.

מחויבות לשרות צבאי לבנים ,ושירות לאומי לבנות. 

לא מוותרים על לימודי חול (ליב"ה) לבנים לפחות בגיל תיכון .

מחויבים לפרנס את עצמם (אך בעדיפות במקצועות הקודש - ר"מ/מורה לתנ"ך/מחשבת או רב שכונה/ישוב.

וכמובן אמירת הלל שלם ביום העצמאות ויום ירושלים.

אני חרדית ולא חשה התנשאות כלפי אף יהודי. גם במגזר באופן כללי אין התנשאות כלפי הציבור הדת"ל (גם אם התנהגויות מסוימות נראות כך).

הרבה דרכים למקום, אני אכן חושבת שנדרשת בגרות ובשלות מסוימת כדי להבין שאם יש עוד דרך היא לא בהכרח סותרת את האחרת, גם אם יש דעות שונות.

לדעתי עובד ה' צריך לחפש את המגזר/פלג/זרם שבו כאינדיבידואל יוכל להתקדם ולמצות עצמו באופן המקסימלי.

אין כ"כ הבדל משמעותי באופי הפגישה בין חרד"ל לחרדים, בהתחלה אולי להיכנס פחות לנושאים שנויים במחלוקת לא לחפש את הויכוח וכו' ולא להדגיש עד כמה היה לך כיף בשירות לאומי, ובהמשך בעדינות אפשר, וגם בנושאים חשובים השקפה חינוך ילדים וכו לדבר בעדינות, אם הוא סבלן ולא מתלהם אפשר להסתדר. יושבים בדרך כלל בבתי מלון ולא בקפה קפה. בהתחלה לא מטיילים ברחובות (אולי גם אצל החרד"ל זה כך) צריך לקחת בחשבון שחרדים יותר מחליטים מהר (7-8 פגישות)  והם "בונים הרבה" על הבירורים.

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי