בכלל לא בעניין של להיות חרדיה?

למה לך התסבוכת הזאת?

אני מנסה להבין על איזה כיוון ושאיפות את חולמת, שלא מצאת בציבור הדתי. (כלומר, אני יכולה להבין שיש שאיפות שאפשר למצוא אותם רק  או בעיקר בציבור בחרדי, אבל אם את כל כך לא מוצאת אותן בדת"ל כנראה לא מדובר בדברים שוליים אלא בעניינים השקפתים או עקרוניים, ואז אני לא מצליחה להבין למה את בכל זאת חושבת שהדרך המתאימה לך היא הדת"ל.)

אגב, הציבור הדתי מורכב גם מחרד"ל. אולי שם תמצאי?

אני ב"ה נשואה למשהו צדיק יסוד עולם, בטח יגדירו אותנו חרדל"ים אבל אנחנו לא בעד הגדרות,

אנחנו עובדי ה'...

מוזמנת לאישי אם את רוצה...

הריני לבשר לך בשמחה (באמת) שגם במגזר שלנו הדת"ל יש ציבור ויש בחורים שחיים על פי מחוייבות להלכה לגמרי ובלי שום לגיטימציה לחיפוף ולעיגול פינות.

רק צריך לדעת לחפש במחוזות הנכונים
(מוכנה לכוון אותך באישי)

בס"ד

יש הרבה שלא מחפפים בכלל ועוד. ומבחינה חברתית-תרבותית-נפשית-השקפתית יהיה לך טוב יותר, ככל הנראה, אם את מעדיפה לא לראות את עצמך חרדית

לא שמעתי על זה שאסור לחייך, כמו תמיד, היי את

יש סקאלת סגנונות של דייט חרדי, אם תגידי איזה ישיבה אולי אוכל יותר לעזור לך

לרוב תראי את המאפיינים הבאים:

פחות מקובל להחמיא

דיבור בנושאי רומנטיקה-זוגיות-מין / הזכרת מושגים בנושאים אלו לא כ"כ מקובלת

מקובל שהבחור משלם

בהתחלה מעבירים חוות דעת דרך השדכן

מספרי טלפון מקובל להחליף רק כשזה יותר רציני

והערה בעניין הפערים:

נכון שיש הבדלים טכניים ויש הבדלים מהותיים. מהכרות אישית, לא נדיר שחרדי יחזיק כמעט רק בטכניים. למה? כי זה נוח לו, שם הוא נולד, זו המנטליות שלו. ובעניין אדאולוגי? לא כל החרדים מחזיקים באדאולוגיה חרדית קלאסית, לפעמים כי הם יותר פתוחים, חושבים, יש חוצניקים בכלל עם השקפה שונה, יש כל מיני.

מה שצריך לקחת בחשבון שהמנטליות מאד מאד שונה, צריך לראות אם זה שווה את זה. יכול להיות שכן, במיוחד אם את מרגישה שהדרישות שלך יותר נדירות.

טכניים: סגנון לבוש, נושאים מקובלים ולא מקובלים לשיחה והתענינות, ציות ל"גדולי הדור", בקיצור ישיבש חרדי,  יותר בכיוון המכובד והיוקרתי לעומת הפשוט והעממי. מוסכמויות - חצאית ג'ינס לדג' נחשב פרוץ אצל חרדים, ובכלל - מקובל לעשות רק מה שמקובל - הייתי אומרת שחרדים פחות משוחררים מבחינה זו.

בס"ד

היא סיפרה לי שהיא יצאה / יוצאת עם חרדי, וזה דווקא מאוד לא קל קשר כזה.. 

ממליצה לך לברר על ישיבת כרם ביבנה יכול להיות שתמצאי שם בחור שמתאים לך בהשקפה (דתית לאומית) וגם ממש ברמה תורנית גבוהה..
ולגבי הפגישות אני לא חושבת שזה צריך להיות בצורה שונה..כנראה שגם אם תצאי עם בחור חרדי הוא לא יהיה מהקבוצות השמרניות ביותר של החרדים שלהם יש באמת מנהגים שונים.
העיקר זה לעשות את הדברים בצורה עדינה צנועה מכבדת ונקייה..בסה"כ גם בציבור שלנו מתנהגים כך יכול להיות שלא כולם אך התורניים מאוד לפחות ממה שאני מכירה כך מתנהגים..אין לחרדים תורה או הלכה אחרת כולנו מחויבים על אותם הלכות אך ההבדל הוא באמת בהשקפה ואת זה תבררי עם עצמך..
כמובן שאפשר לחייך ולצחוק באופן רגיל ולא מוקצן..
בהצלחה!!

למה ללכת דווקא לחרדי? במיוחד כשאת לא רוצה להיות חרדיה?

אני לא חושבת שיש שוני גדול כ"כ באופי הפגישות.

אכן בד"כ אין שיחות לפני-אלא דרך השדכן.

אני חרדית,תחייכי מלא ותהיי את.

זה ממש לא נתפס לא צנוע...

זה טלנובלה בחרדית.

וזו גם רמת המהימנות...

בס"ד

לפעמים חרדי נפגשתעם דתיה לאומית כי אין לו הצעות,

חוץ מהסיבה של כיוון ירידה,

זה גם עלול להיות בעיה אחרת.

בס"ד

התכוונתי בעיות אמיתיות

רוצה לאזן אבל לא תנצלש..

ויש שחושבים שהשקפת העולם של הדת"ל מעוותת

אבל לא רואה עניין ככה לזלזל בדרך עבודת ה'

כמו ש12 השבטים עברו את ים סוף כל אחד בנתיב משלו זה מסמל שבעמ"י יש המון דרכים לעבוד את ה'

יש דתיים לאומיים, חרד"לים, חרדים, חסידים, חבדניקים, ברסלב ועוד ועוד

לא חושבת שיצא לך משהו מלזלזל באחרים חוץ מזה שיזלזלו בך על דבריך אלא צריך לדעת לכבד כל אחד גם אם הוא שונה ממך וההשקפה שלו שונה

לכל מגזר יש את היתרונות והחסרונות שלו

ולפותחת אוסיף שאם הבחור יותר על קו התפר-חרד"לי אז ניחא אבל אם הוא יותר חרדי הייתי מציעה לך לשקול שוב.

אל תכניסי את עצמך למצב שיהיה לך קשה לצאת ממנו. אם לדוגמא תיפגשי עם הבחור ותתלהבי ממנו, אולי לא תתני חשיבות לדברים אחרים ולכן תעשי חושבים אם באמת את מוכנה לחיות עם מישהו שהשקפת העולם שלו שונה ממך וזה גורר לכל החיים ובמיוחד הילדים-איזה חינוך, בית ספר, אווירה, סגנון לבוש, בילוי ועוד ועוד.

כי כמו שכתבו פה לא פעם, בעצם הנישואים יש גם ככה פערים בין הבעל לאשה , השאלה אם יש עניין להקשות

מצד שני, אם יש חיבור ממש טוב אני מאמינה וזה גם קיים אצל הרבה זוגות, שאפשר לגשר על הפערים האלו.

וסתם טיפים לפגישה, תבואי לבושה יפה, חגיגי במקצת, מאופרת (לפגישה ראשונה את יכולה גם עקבים אם את הולכת עם)

בד"כ פגישה ראשונה זה יותר על דא והא שיחה זורמת, לא שאלות מידי אישיות... התרשמות כללית

פגישה ראשונה תהיה בד"כ במלון/בית קפה או משהו בסגנון, לא ארוכה- בין שעה לשעתיים

אולי תבדקי מראש איך את אמורה לחזור-בכוחות עצמך או שהוא יחזיר אותך, אלא אם כן הוא גם יאסוף אותך ואז הוא מן הסתם גם יחזיר אותך.

זה ככה דברים טכניים יותר...

אני חרדי, ובמקרה נכנסתי לכאן, וודאי שמותר לחייך, קלות ראש מוגזמת מאד - כגון בדיחות טפילות עם צחוק פרוע - לא.

כמובן אני לא מדבר על הקיצונים, אלא על הנורמלים.

אני חושב שההבדל העיקרי הוא שלפני הנישואין לא מדברים על דברים אישיים מידי, והקשר באיזה שהוא מקום ברמה קצת מוגבלת, אבל זה מאד תלוי בסגנון של הבחור.

לבעיה- כי זה נחשב פשרה. אז אם תלכי על זה, תבדקי טוב..

מסיבה כלשהי אצלו, הנחו והורו לו להסכים להיפגש ולהסתפק במישהי כמוך = קצת פגומה: ספרדיה, חצי ספרדיה, חרדית מודרנית, נכה, דלי"ת.
סליחה על ההקצנה בתיאור, אני חלילה לא חושבת שמישהו מכל אלה הוא פגום במשהו, וגם את לא. זו השקפה של חלק מהחרדים, לצערי.

בדרך כלל בחור חרדי שיסכים להפגש עם בחורה דתיה לאומית, זה כנראה בחור שמחפף, או לפחות אחד כזה ששרת בצבא, מה שמצמצם לו מאוד את האופציות במגזר החרדי.

אחד כזה, בדרך כלל יתנהג בדייטים יותר דומה לבחור דתי לאומי.

גם אצל החרדים ישנן אוכלוסיות שונות שונות ובמקרים הקיצוניים ביותר נפגשים לראשונה במהלך הוורט, שאורגן בכלל ע"י הורי הצדדים וגם לאחר מכן מתקיימות פגישות בודדות עד לחתונה.

לפי הבנתי את צריכה לחפש בחורים חרד"לים, מדובר בבחורים שבדרך כלל לומדים תורה בישיבות הציוניות (לא הסדר) ומתגייסים לרוב רק מספר שנים לאחר החתונה בגיל 24+.

הם מקפידים בקיום מצוות לא פחות ממרבית החרדים, אך ההבדלים הבולטים.

מחויבות לשרות צבאי לבנים ,ושירות לאומי לבנות. 

לא מוותרים על לימודי חול (ליב"ה) לבנים לפחות בגיל תיכון .

מחויבים לפרנס את עצמם (אך בעדיפות במקצועות הקודש - ר"מ/מורה לתנ"ך/מחשבת או רב שכונה/ישוב.

וכמובן אמירת הלל שלם ביום העצמאות ויום ירושלים.

אני חרדית ולא חשה התנשאות כלפי אף יהודי. גם במגזר באופן כללי אין התנשאות כלפי הציבור הדת"ל (גם אם התנהגויות מסוימות נראות כך).

הרבה דרכים למקום, אני אכן חושבת שנדרשת בגרות ובשלות מסוימת כדי להבין שאם יש עוד דרך היא לא בהכרח סותרת את האחרת, גם אם יש דעות שונות.

לדעתי עובד ה' צריך לחפש את המגזר/פלג/זרם שבו כאינדיבידואל יוכל להתקדם ולמצות עצמו באופן המקסימלי.

אין כ"כ הבדל משמעותי באופי הפגישה בין חרד"ל לחרדים, בהתחלה אולי להיכנס פחות לנושאים שנויים במחלוקת לא לחפש את הויכוח וכו' ולא להדגיש עד כמה היה לך כיף בשירות לאומי, ובהמשך בעדינות אפשר, וגם בנושאים חשובים השקפה חינוך ילדים וכו לדבר בעדינות, אם הוא סבלן ולא מתלהם אפשר להסתדר. יושבים בדרך כלל בבתי מלון ולא בקפה קפה. בהתחלה לא מטיילים ברחובות (אולי גם אצל החרד"ל זה כך) צריך לקחת בחשבון שחרדים יותר מחליטים מהר (7-8 פגישות)  והם "בונים הרבה" על הבירורים.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך