ושוב. ושוב. עד שננצח.

ואנחנו ננצח, ללא צל של ספק.

זה התורה אמרה, לא אני.

הרמב"ן (שכחת העשין ד') אומר שעל כל אחד ואחד מוטלת המצווה לעסוק בישוב ארץ-ישראל.

זה שהם הורסים צריך להיות חלק משיקול של אסטרטגיה נכונה, אבל לא היתר לא לעשות כלום.

וכנ"ל בכל גבעות יצהר.

במה זה פחות גבעה מגאול"צ למשל?

הבאלדים?

כי זה מאחז שנועד להרס ובניה מחדש,

ומתכנן מראש ככזה.

באסה

יש בגאול"צ ישיבה רצינית עם עשר אנשים קבועים צדיקים שמוסרים את כל הכוחות שלהם יום-יום לארץ-ישראל.

אל תבלבל ת'מוח אם אין לך מושג.

פתחתי  חדש

הם לא רוצים לפתוח עימות חדש ביצהר כמו שהיה לפני שנתיים וחצי.

פעם קודמת שפינו את הסרוגה זה לקח יום שלם והביאו כמעט את כל יס"מ ישראל...

וברור שהם כן בעיה מבחינתם - הם מעיפים כמעט כל בנאדם שני משם בצו מנהלי...

@הדובדבן שבקצפת

צריך לרדת לשורש העניין.

במקום להתעסק בכיבוי שריפות, לחשוב איך למנוע אותן.

ההרס והבלאגנים הם רק סימפטום. השורש הוא חטא המרגלים, מאיסה בארץ חמדה. כלומר אנחנו לא מספיק רוצים את א"י. לא מספיק מבינים שהיא שלנו, לא מתנהגים כבעלי הבית.

זה בדיוק הרעיון של המאחזים - לבוא עם אמירה שאנחנו בעלי הבית, וככאלה, אף אחד לא יגיד לנו אם לשבת בסלון או במרפסת. אנחנו יכולים להתיישב בכל סנטימטר שבו נרצה להתיישב.

בשלב כלשהו, אם לנו יהיה ברור מספיק ונפעל במקביל שגם לאחרים יהיה ברור מספיק, ההרס יפסק.

הנפילות שלנו הן נפילות של תינוק שלומד ללכת, ובעז"ה הם ילכו ויפחתו עד שיעלמו לחלוטין (לעומת יישובי ההתיישבות הישנה- בית-אל, עפרה וכו', שהנפילות שלהם לצערנו הם של זקן גוסס. החוזק של יישוב לא נמדד בכמה זמן הוא מחזיק מעמד, אלא באם הוא מסוגל לקום ולהתחדש אחרי הרס). 

בגוש קטיף נאבקו על 'הבית של הילדים המסכנים', לא על א"י. בבית אל הלכו בכלל על הסכמים.

(לא מספיק בקיאה במה שהיה בעמונה כדי להגיד מה היה שם)

אני יכולה לתת לך דוגמאות קרובות יותר, מגאולת ציון, כשיש כמה רכבים בכניסה לגבעה השוטרים כבר מהססים לעלות לפשיטה, בזמנו כשרצו לפנות ועשו אירוע שהיו בו אולי 200 איש, הפינוי נדחה בדי הרבה זמן, תחשוב מה היה אם היו שם יותר מ200.

עזוב את בעלי התפקידים, אם עמ"י באמת ירצה הוא יוכל להחליף אותם ברגע, בדיוק כמו שהפילו את שמיר על וועדת מדריד.

אם עמ"י היה רוצה הוא גם היה יכול להפסיק את הרדיפה אחרי הגנבים.

אולי לא האחיזה שלנו תשנה, אלא היקף מעגלי התמיכה שסביבה.

ועצם זה שאנחנו מצליחים לקום ולחזור כל פעם מחדש זאת אמירה חדה וחותכת שאנחנו כן בעלי הבית.

אין שום דבר בעולם שיכול להעיד שאנחנו לא בעלי הבית, כיוון שאין מציאות כזאת.

הגירושים מעידים אך ורק על זה שיש אנשים שעוד לא הבינו את זה.

כל מטרת המאחזים והכרזת הבעלות הזאת היא להגיע לארץ ישראל השלמה.

אם המטרה היתה להקים ישובים חדשים, זו בהחלט לא הדרך הכי יעילה.

תסכים איתי שלא נגיע לא"י השלמה בעזרת שיטת 'עוד עז ועוד דונם'? יש לנו מרחבים עצומים לכבוש...

מתסכל ככל שזה יהיה, אנחנו זקוקים לעמ"י כדי להתקדם באמת. א"א לכבוש לבד את ירדן, סיני, לבנון, סוריה, ערב הסעודית ועיראק.

מלבד ההיאחזות בפועל, לגבעות יש ערך נוסף, שברגע שתהיה כמות מספקת של מאחזים תהיה בעז"ה פריצה גדולה יותר של החזון לתודעה הלאומית, ובהכרח עמ"י יצטרך להתעמת עם שאלת בעלותנו על א"י, ואם היא אכן שלנו, אז כולה שלנו.

מצד אחד אם אתה מסתכל אל זה בתור  מלחמה גדולה בדרך ליעד.

או מערכות קטנות  בדרך ליעד.

במחשבה גדולה אז עוד בית עוד דונם זה כלום .

אבל במחשבה קטנה כול בית ודונם זה ניצחון קטן  

כיבוש מטבעו הוא בדרך של עז ודונם, גם אם צבא כובש הוא מתקדם מטר מטר, זה לא מציאותי לכבוש הכל ברגע אחד.

אבל השאלה היא זה מגיע כטקטיקה מלחמתית, כחלק ממערכה גדולה, או מתוך מקום של קטנות, של חוסר אמונה בזה שאנחנו בעלי הבית, פה נגניב עוד קראוון בלילה, שם נבנה בית כמה מטרים קדימה, העיקר שלא ישימו לב שאנחנו משתלטים פה... 

באמת יש הסתכלות על א"י במובן הצר של המושג, שא"י זה לרעות עדר, לבנות בית, להרחיב יישוב, אפילו להקים ישוב חדש לחלוטין-

ויש הסתכלות רחבה הרבה יותר על א"י, במובנה השלם, לא רק חלקיק ממנה, לא רק יו"ש והנגב והגליל, אלא הרבה מעבר, גם פיזית וגם רוחנית, תנאי קיומי הכרחי לעמ"י, וכו' וכו' ארץ ישראל על כל מעלותיה וקדושתה,

אם יש לנו מטרה לשנות מגמה מהסתכלות צרה להסתכלות רחבה- אז אנחנו חייבים להתנתק מהגלותיות הזו של בניה והתרחבות בהחבא, כי מי שהוא בעל הבית- הוא בונה מתי שהוא רוצה ואיפה שהוא רוצה, בלי הסכמים ובלי להתחבא.

זה ברור שצריך אסטרטגיה.

אבל הכל צריך להיות מתוך ראייה כללית - מה אנחנו עושים פה ולמה.

לא לאבד את הצפון, אבל לא ללכת ראש בקיר.

אם מבחינה אסטרטגית אני יכול לבנות כאן ולא שם וזה יחזיק יותר זמן אבל עדיין לא נאבד את האמירה שלנו - עדיף. אבל אם כתוצאה מהשינוי הזה יש איזשהו פגיעה באידיאל או בדרך - אז לא משנה שזה יותר משתלם, לא עושים את זה.

ולכן לא נלך להתרים לבתים בגולן, כי למרות שזה יחזיק הרבה יותר - לא על זה המלחמה היום ברוך ה'.

כוונתי היתה שאם אסטרטגית יש מקום מסוים שיועיל לי לבנות בו בזמן מסוים, אני יכולה לבנות בו כי הוא שלי.

וגם עם תנסה ליאש אותנו לא תצליך  וגם  המרגלים ניסו ליאש אותנו והיה שם ענקים ...

אתה לא חייב לראות את התוצעות ישר 

אבל ברור שכול מעשה טוב זה עוד מדרגה בדרך לגאולה

תן להם לשחק עוד קצת, נגיד עד החתונה, במשחקי חתול ועכבר עם כוחות הבטחון

אל תגלה להם שאחרי עשור וחצי של 0 התפתחות בגבעות-הרווקים/ות ראוי היה לבדוק האם השיטה הצליחה או לא,

ולערוך סוג של אסטרטגיה חדשה בתקווה שאולי היא כן תצליח

מה עדיף לשבת ולאגיד שהגאולה תצמך לי מהשמיים 

אנשים נלחמים אל גאולה ואתה אומר משחקים .

וגם ברור שיש הצלחות ולא תמיד אנחנו חיבים   לרואת את האצלך ישר

אבל כן לנסות לגבש אסטרטגיה חדשה.

בדיוק כפי שעשו החלוצים לפני 100 שנה ולפני 40 שנה כל אימת ששמו להם רגליים

זו לא בושה לומר: עד כה שיטה זו עבדה, מעתה אנו פונים לשיטה אחרת כדי להשיג את אותה המטרה

דוגמא לשינוי כיוון:

גבעות המורכבות ממשפחות, השקעה בגב ציבורי רחב ואמצעי פרסום ותקשורת אוהדים, ועוד - כיד הדמיון הטובה עליכם

בהצלחה!

אף אחד לא מתנגד  

אנשים כאן מתפצלים על ימין ועל שמאל בגלל שמישהו מעז לחשוב טיפה אחרת

קודם אצפה לבגרות ולכנות להבין שמה שנעשה עד כה - פשוט לא עבד.

משם נתקדם.

אתם עדיין בונים באותו קצב בו הורסים לכם ואף פחות מכך,

אז זו אי הצלחה בכל קנה מידה.

אלא אם מטרתכם היתה להעסיק בני נוער/להעסיק משטרה וצבא/ליצור כותרות/לאחוז בשטח גם בלי לפתח בו מילימטר נוסף וכד'

שאל את עצמך היכן החבר'ה שאיישו את הגבעות לפני 10 ו5 שנים..

עם קשה ויש יותר מנעיות זה אומר שזה הדרך  וצריך לאמשיך בקול דרך אפשרית 

מנעיות לקדושת ארץ ישראל בית המקדש גאולה לצדיק זה רק בשביל לחזק

ואם אנשים מיואשים זה לא אומר שאנחנו חייבים להיכנס ליאוש 

לך בכוחך זה וניפגש בעוד 20 שנה

להערכתי באותו מצב..

דבר אחד לא השתנה בשטח - 

מצב המאחזונים והסיסמאות בנות-האלמוות שכאמור מעולם עוד לא זכו להצדיק את עצמן

תהנו

ותראי תתגובה שהיא הגיבה עליה,מסתומא שכתוב שם על מה הם עובדים.

אכן, נעשו טעויות רבות במשך השנים האלו.

אבל אני בספק אם חוסר ההצלחה נובע מעצם שיטת הרווקים/ות, או מטעויות שנעשו בתוך השיטה עצמה,

טעויות כמו- חוסר התעסקות בחזון, כביכול לכולם ברור 'ארץ ישראל' אבל בפועל אף אחד לא מבין מה הוא עושה שם, וכל אחד מתפזר לכיוון אחר.

וכן טעויות של התבדלות, התבודדות, בריחה מלאומיות, 

חוסר הבנה שבשביל להצליח לשגשג, בשביל למנוע 'משחקי חתול ועכבר' כהגדרתך, גבעה חייבת גב ציבורי.

עדיין לא הצלחנו לתקן את הטעויות האלה במלואן, אבל אנחנו מנסים, אנחנו בדרך. 

כמובן, אם יש לך הצעות טובות יותר, דרכים להוכיח שהן יצליחו וכו'- נשמח לשמוע, אין עניין להתקבע על שיטה אחת. 

חזון בלי מעש לא שווה הרבה, ומעש בלי חזון לא מחזיק מעמד יותר מדי זמן.

לכן צריך להיות עם יד על הדופק כל הזמן, לדעת איך לשלב בין שניהם.

זה בדיוק העניין של החזון והמעש. צריך את החזון, כי אחרת המעש מתמסמס או, כפי שכתבת, הולך לכיוונים לא נכונים. וצריך את המעש, כי בלעדיו אין כלום.

יכול להיות שאנחנו טועים, אנחנו בני אנוש. אין לנו נביאים שיגידו לנו בדיוק מה כל אחד צריך לעשות.

אבל ע"פ כל הנתונים שיש בידינו, הגענו למסקנות שאליהן הגענו ואנחנו פועלים על פיהן. זו ממש לא התקדמות עיוורת בעשיה. נראה לך שאני מקריבה כ"כ הרבה מהזמן והחיים שלי בשביל התקדמות עיוורת? נראה לך שלא ביררתי מה בדיוק אני עושה לפני? או אולי אתה חושב שאני עושה את זה סתם ככה, לכיף?

אם אגיע למסקנה שאני טועה, אני אחזור אחורה. כיוון שלא נראה לי שאני טועה, אני ממשיכה קדימה בכיוון שאני חושבת שהוא נכון. ככה לפחות יש לי סיכוי כלשהו להגיע, שזה הרבה יותר מאשר לשבת במקום ולחכות שתגיע אליך הארה נבואית אלוקית בקשר למה שצריך לעשות.

1. עזוב את עמדות המפתח. אני לא עושה דוכנים בשביל לשכנע את שופטי העליון. אני מדברת על עמך ישראל הפשוט, היומיומי, שאנחנו פוגשים ברחובות. הוא אוהב את ארץ ישראל, והוא מוכן להילחם עליה, ורק צריך להסביר לו איך. והוא יעזוב בשמחה את כל ההבלים לטובת ארץ ישראל, כל מה שצריך זה לעורר אותו. אחת ממטרות המאחזים היא לעורר את העם.

2. ערבבת פה מאד מאד. לאף אחד אין מושג בעלות על הערכים שלו, יש מושג של בעלות על ארץ ישראל, עליה ברור שנצטרך להילחם, מלחמה ממש, לא מלחמת ערכים.

מה זה מלחמה בערכים בכלל? אין לי שום עניין להלחם בדמוקרטיה או בהומאניות, הם לא רעים ביסודם, רק לנתב אותם למקום הנכון, להבהיר עד כמה הם מתגמדים לעומת הערך של ארץ ישראל.

אין שום התנגשות של הערכים האלה, זה לא א"י לעומת אוגנדה. זה פשוט לשנות סדרי עדיפויות.

(ורק אוסיף שאם אתה חושב שתצליח להנחיל ערכים ע"י מלחמה, זו בעיה קשה.)

היא די מנוגדת ליהדות

אין בה פסול מצד עצמה, אלא מצד זה שצריך להמליך מלך (שגם על זה יש מחלוקות), וכרגע אין לך אפשרות טכנית להמליך מלך.

תאוקרטית - שלטון דת

וגם די דיקטטורית - שלטון של אדם אחד שכופה את דרכו - היהדות - על אחרים.

עיין ערך חזקיהו המלך.

@הדובדבן שבקצפת

"ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קניין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החמרי או אפילו הרוחני. ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשרי-חיים עם האומה, חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה..." (אורות א"י, א´).

ארץ ישראל כי ארץ ישראל, לא כאמצעי לשום מטרה, חומרית או רוחנית. היא קדושה מעצם היותה א"י, כמו שעמ"י קדוש מעצם היותו עמ"י, והתורה קדושה מעצם היותה תורה. בטח שיש ערך בהחזקת ארץ ישראל, סתם או לא סתם!

בקשר לשלטון- לחלק מהדעות יש מצווה להמליך מלך, וודאי שמלך אינו ערך בפני עצמו אלא רק מעצם המצווה להמליכו. למלכות של גויים אין ערך להתקיים.

צבא הוא אכן אמצעי לצרכים שונים של עמ"י, מלחמות רשות או מצווה (כולל מצוות ירושת הארץ.)

טענת שהיהדות לא לאומית. לא הבנתי את זה. עניין היהדות הוא שהיא מיועדת ליהודים, לא? (בלי להיכנס לסוגיית יהודים/ישראלים/עבריים)

כי אני מאמינה שזו מצווה ושהיא בסיס לישועה.

(הגאולה היא התהליך שמוביל לישועה)

א"י היא הנקודה העיקרית, היא כמו השיבר הראשי. אם הוא סגור, אז לא יעזור כל הברזים הקטנים שתפתח אחריו. זו כוונתי בבסיס, שלב הכרחי. כל עניין ועניין, מכלכלה וביטחון ועד בימ"ק ונבואה, ברגע שנפתח את השיבר של א"י, נוכל לפתוח גם אותם.

ישועה יכולה להיות פרטית- של אדם שמתעסק בארץ ישראל, אבל בעיקר התכוונתי לישועה כללית של עמ"י, מצב של "ממלכת כהנים וגוי קדוש".

קבוצת אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. האם יש ערך לכך שישמרו שבת? שיניחו תפילין? שיתפללו?

ודאי שיש ערך שיהודים, שומרי תומ"צ או לא, יכבשו את הארץ.

אני מאמינה גם שע"י זה שיתעסקו בא"י הם יתחזקו באמונה, בשמירת מצוות וכו' וכו'.

1. שלמות מכלול החוקים הזה תלויה בא"י. וודאי שזה נובע מהרצון לעבודת ה'. רק רציתי להדגיש שא"י היא לא אמצעי, לדוג', להתחזק באמונה או בכשרות או שמירת שבת. אלא יש לה ערך בפני עצמה בעבודת ה'.

2. אז למה לא נלך לאוגנדה וזהו? הבסיס הטריטוריאלי שם הרבה יותר יציב, יהיו לנו הרבה פחות בעיות של ביטחון ושל יחסים עם אומות העולם, נוכל להתרכז אך ורק בעבודת ה'...

עמ"י לא יכול להתקיים בלי א"י, כמשל הגפן בכוזרי. היא הבסיס והיסוד לצמיחתנו הרוחנית והגשמית.

אין לי עניין דווקא בדמוקרטיה. וודאי שאני לא נלחמת עליה. ברור שאנחנו רוצים שלטון יהודי, ולא רק שליטים יהודיים. אבל לא אכפת לי להשתמש בדמוקרטיה ככלי להשגת המטרה שלי. 

אני מאמינה ששלטון יהודי, כמו גם מקדש ומשיח, יגיע רק מתוך ההתעסקות בארץ ישראל.

שוב, אין לי מטרה ליישב את הארץ בשלטון דמוקרטי, יש לי מטרה ליישב את הארץ, ולא אכפת לי להשתמש בדמוקרטיה ככלי.

1. אדם שמניח תפילין כי חב"דניק לחץ עליו. יש לזה ערך או לא?

ההתעסקות בארץ ישראל בהחלט כן יכולה לגרום למישהו לקבל עליו עול מלכות שמיים, מנסיון אישי שלי, ושל עוד אנשים שאני מכירה שעברו תהליך דומה.

2. לא הצלחתי להבין.

3. אנחנו לא הולכים לאוגנדה כי התורה גילתה לנו שהקרקע הכי מתאימה לגידול הגפן, כלומר הקרקע שהכי תצמיח אותנו כעם, היא ארץ ישראל ולא אוגנדה.

איפה כתוב שהתורה ניתנה בחו"ל? היא ניתנה במדבר סיני, ולמיטב ידיעתי הוא חלק מהארץ.

ר' זירא התענה מאה תעניות כדי לשכוח את כל מה שלמד בבבל. אין בכלל מה להשוות בין תורת חו"ל לתורת א"י.

ותמיד היו יהודים בא"י, "אילו הנחנו למשל, שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לא-ל מלעשות זאת, לפי שכבר הבטיח שלא ימחה את שארית האומה לגמרי..." (ספר המצוות, מצווה קנג)

כלומר עמ"י כולו שרד את הגלות בגלל שתמיד תמיד היו פה בארץ יהודים.

4. כשאני אומרת שאני משתמשת בדמוקרטיה, אני מתכוונת לשיטה עצמה ולא למה שעומד מאחוריה. אני מכוונת לזה שהעם יכול לבחור מה הוא רוצה, ואין דיקטטורה שאדם אחד מחליט גם בניגוד לרצון העם. נכון שמאחורי השיטה עומדת תפיסת האדם במרכז. אבל זה מאפשר לעם לעשות מה שהוא רוצה, ואני מאמינה ופועלת לכך שבסופו של דבר עמ"י יבחר בא"י, ומתוך כך גם בקב"ה, שאם היתה פה דיקטטורה אז היה צריך להפיל אותה כדי לממש את רצון העם.

בשלב כלשהו גם את הדמוקרטיה נצטרך להפיל, אבל בשלב יותר מאוחר.

"בית ישראל יושבים על אדמתם ומטמאים אותה"- "אמר הקב"ה הלואי יהון בני עמי בארץ ישראל, אע"פ שמטמאין אותה"

ולומדים את זה גם ממדרש בבמדבר רבה על הפסוק: "זאת הארץ אשר תיפול לכם בנחלה" (אם הבנים שמחה רא'-רב')   

וכן רואים שכל הקשר של עמ"י לה' הוא ע"י א"י עפ"י מדרש תנחומא : "דאמר הקב"ה ישראל הם חלקי דכתיב "כי חלק ה' עמו" וארץ ישראל היא חלקי דכתיב "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד" יבוא חלקי וישרה בחלקי"                   וע"כ כתבו חז"ל: "כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוק" 

ולכאורה אני מבין שא'- יש לא"י מעלה בפני עצמה 

ב'- יש חשיבות ליישובה גם ע"י אנשים שאינם שומרי תו"מ וגם ללא קבלת עומ"ש

את זה גם ממדרש בבמדבר רבה על הפסוק: "זאת הארץ אשר תיפול לכם בנחלה" (אם הבנים שמחה רא'-רב')   

וכן רואים שכל הקשר של עמ"י לה' הוא ע"י א"י עפ"י מדרש תנחומא : "דאמר הקב"ה ישראל הם חלקי דכתיב "כי חלק ה' עמו" וארץ ישראל היא חלקי דכתיב "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד" יבוא חלקי וישרה בחלקי"  

ולגבי יחזקאל נראה שבאמת יש שם ביקורת על ההתנהגות הזאת אבל מה החידוש גם לי יש ביקורת עליה ואני חושב שהיא לא מושלמת אלא שאני חושב שעם זאת ה' רוצה אותנו בארץ אפילו כשאנו לא מקיימים את המצוות ד"א ברד"ק שם מובן (לי) שזה שאלה פרקטית איך תיישבו את הארץ והרי היא תקיא אתכם ולא שה' לא רוצה בזה. ושלא יובן אחרת בודאי שאני חושב שכל העניין זה ליישב את הארץ מתוך קבלת עומ"ש אלא שאני מבין א' שיש קדושה ומשמעות לארץ גם בלי קשר (שכן היא מקיאה מתוכה עוע"ז וכדו') וב' שיש עניין לישיבת ישראל בארץ גם ללא הכוונה. ואולי גם אפשר להבין את זה מלשון הרמבן למצוות היישוב "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" המצווה היא שיהיה בכל מקום בארץ יהודים ולא הפוך (המצווה היא על הארץ שתהיה מיושבת)     

בלנ"ד אעלה ד"א יש לי שאלה האם אנשי גוש אמונים תרמו למען א"י?

מחז"ל בשבילך?

ולפני שאנחנו ממשיכים להתפלפל אני חושב שבאמת יש כאן מחלוקת (ולא אי הבנה בין שנינו) ואני ממליץ ללמוד את הספר אם הבנים שמחה שאולי יענה לך על השאלה.

ד"א אני חושב שאתה לא צודק בקשר לכוונה של אנשי גוש אמונים ברור לי שהכוונה שלהם היתה ליישב את חלקי הארץ שלא היו מיושבים אז (מהסיבה הזאת שהם לא היו מיושבים) גם בלי קשר ללאומיות אלא כחלק ממצוות התורה ונוסף לזה גם מה שאתה אמרת ההבנה שעם ישראל יכול לקיים את עבודת ה' הלאומית שלו (במרחב הציבורי) רק בארץ ישראל. וכן שא"י היא הנקודה העיקרית וכו' ולכן הם ראו בזה דבר חשוב כ"כ

ד"א אפשר לתרום בלמנוע הריסה ונסיגה ממה שיש היום בזה ששנתקדם וננסה ליישב עוד ועוד ולא נחזור אחורה וניסוג

"אמר הקב"ה: חביבה עלי א"י יותר מן הכל למה? שאני תרתי אותה וכו'... להודיעך שאין חביבה כא"י. א"ל הקב"ה למשה הן הארץ חביבה עלי שנאמר "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד" וישראל חביבין עלי שנאמר "כי מאהבת ה' אתכם" אמר הקב"ה אני אכניס את ישראל שחביבין עלי לארץ שחביבה עלי שנאמר "כי אתם באים אל ארץ כנען" 

וכתוב במהר"ל (נ"י פ' י"א) שאהבת ה' את ישראל אינה קשורה בשום דבר ואהבתו אליהם היא בין עושים רצונו בין אם לא. וגם באיגרת תימן 

על זה כלאחר יד שזה חז"ל.. 

לגבי המקור שהבאת במדרש רבה.. המדרש מנסה להעביר מסר שאף אדם לא חלק עליו, המסר הוא בא לידי ביטוי בפסוקים שבעל המדרש מצטט על בחביבותם של ישראל והארץ, ואת הקשר בין השנים. 

חשוב להדגיש שהמדרש מתאר את הקשר בכניסה לארץ בזמנו של יהושע, ואין למדרש מגמה לתאר קשר בלעדי וללא תנאים בין העם לארץ. ולכן אין לך ראיה.

בנוסף זה ניתן לפרשנות על מה המושג ישראל המדרש מדבר. אני טוען שישראל האמורין כאן מדובר על החטיבה האנושית המוגדרת כעם ישראל המכירה בעול מלכות שמים, ובמשמעות הערכית שיש לגבי ארץ ישראל. 

אין שום סיבה להבין אחרת מהמדרש ולכן אין לך ראיה.

בנוסף יש המון נבואות ואפילו פסוקים מהתורה המתארים את עם ישראל בהבנה קצת אחרת מההבנה האינטואיטיבית של המהר"ל שעולה מהמילים "מהאהבת ה' אתכם. 

ופרקטית הסיבה שהכוונה של גוש אמונים ינקה מלאומיות ולא מהדת בצורה טהורה לא נשאר היום משהו מהשגשוג והפריחה של הימים ההם. שלאותו שגשוג אפשר למצוא הסבר אם אנחנו נותנים משמעות למילים "התלהבות לאומית". 

ולכן היא קדושה כל עוד היא מתקיימת.

שלטון שהולך על פי התורה, אז במובנים אנושיים הוא שלטון כזה וכזה.

מעריך את הכנות שלך.

היתרון של נשואים לעניות דעתי, נעוץ בעובדה שקל יותר להאבק ו"למסור את הנפש" על בית שבנית עבור המשפחה שלך. כך גם רואים את זה אחרים שבאים לתמוך.

ניתן גם לקחת דוגמא מהחלוצים (כן כן, אותם אלה של חומה ומגדל ודומיהם) שלקחו אחריות והביאו את כל המשפחה לאותם מקומות, יש לזה אפקט חזק מאוד.

שהיתי כמה תקופות בגבעות של נוער (בעיקר מעוז אסתר ורכס רממ"ג), ונוכחתי לדעת שלעיתים בזמן פינוי החבר'ה עושים מן הצגה קטנה כזו של התנגדות, מחכים עד יעבור זעם ולאחר מכן נפנים לבנות פעם נוספת מה שנהרס. היו כאלה שכמעט "חיכו" לפינוי...זה פחות או יותר האקשן היחיד שהם חוו על אדמת הטרשים השוממה בגבעה.

לכן, בשורה התחתונה, רואים בעיניים שמאחזים משפחתיים (חוות גלעד, סקאלי, רמת גלעד, הגבעה של רונן ועוד ואפילו הבלאדים שדואגים לצאן שלהם) מחזיקים מעמד ואף מתרחבים, ואולי זו השיטה להצליח בע"ה.

אני יודע שקיימות סיבות נוספות להצלחה שלהן ושבשנים האחרונות קיימת אפס סובלנו כלפי מאחזים מה שלא ראינו בעבר, ובכל זאת נדמה כאילו אנשים בוגרים ואחראיים שמקבלים החלטה לגור במקום כזה על כל המשמעויות הכרוכות בכך מביאים למקום איתן יותר.

באמת אם המטרה היא לבסס את הגבעה, אז צריך משפחות. צריך גם לדעת לא להגזים, לא להתעסק רק בביסוס הגבעה ולשכוח להתקדם הלאה. מבחינתי, ברגע שיש בגבעה 10 רווקים, או כמה משפחות, כבר אפשר להמשיך לגבעה הבאה. זה לא בשמים, כבר ראינו את זה קורה.

לגבי "שמחת" הפינויים- זו אחת התוצאות של חוסר ההתעסקות בחזון. כשלא ברור למה באים לגבעה, או אפילו לא ברור שיש לזה סיבה, אז מגיע נוער שמה שמעניין אותו זה יציאה ממסגרות, אקשן, האנטי כאידיאולוגיה, ואז מגיעים למצב ש"מחכים" לפינוי. ומכאן גם רוב הסטיגמות על נוער הגבעות.

אני אדגיש שוב, שזה בסדר גמור ואפילו חשוב לבסס גבעה, בתנאי שלא הופכים את זה למטרה העיקרית, שלא שוכחים שכל גבעה היא פרט אחד קטן במערכה על א"י כולה בעז"ה.

מדוע שביסוס גבעה אחת לא תאפשר, ואף תקל, על התקדמות לקראת גבעה חדשה הסמוכה לה?

[ראה ערך אברי רן ואחרים]

כי הרבה פעמים זה גורם לשכוח שצריך להתקדם.

אם גבעה מתבססת אבל זוכרת שצריך להמשיך הלאה, זה בסדר. אם היא לא רק זוכרת, אלא גם עוזרת בפועל להקמת גבעות נוספות- זה נהדר.

אבל אם זה פוגע בהמשך, אז כן, אני מעדיפה הרבה גבעות קטנות ולא מבוססות מאשר גבעה אחת גדולה ומבוססת.

שכל אחד יתפוס לו שטח ויתיישב בו..

היום אנחנו מבורגנים ומחפשים לבסס ולא חושבים פשוט להתפרס על פני

שטח גדול.

ברור שצריך שתהיה אחיזה אמיתית,אבל אנחנו לא מחפשים להתמקד בנקודה הספציפית הזו ולא להתקדם הלאה.

הרבה נקודות אחיזה יוצרות בסופו של דבר הרבה יותר שליטה ובאמת אחיזה בא"י מנקודה גדולה ומרוכזת.

"הרבה נקודות אחיזה יוצרות בסופו של דבר הרבה יותר שליטה ובאמת אחיזה בא"י מנקודה גדולה ומרוכזת."

האם ההנחה הזו נבחנה בשטח?

לדעתי ההפך הוא הנכון - גושי התיישבות, הגם שהם לא מתפרשים על שטח מחוץ לאדמות מדינה ושומרים על גבולות ברורים, נמצאים במעמד טוב יותר ממאחזים המפונים ללא הרף.

ישובים גדולים ומבוססים פחות מועדים לפינויים, קל להם יותר להתרחב החוצה לכל מיני שכונות וישובי-בת (עלי, טלמון, קדומים בית אל אלון מורה ועוד ועוד) וחרב חדה לא מונחת על צווארם כל העת.

לצורך העניין, אם המדינה תחליט שהישוב כוכב השחר או לחילופין ישוב ערבי יקום בתחומו של מעוז אסתר - לא יעמדו למאחז כל השנים בהם עמד (פחות או יותר) על תילו, והוא יישכח וישוטח בין-רגע.

אבל בואו לא נשכח: גם אם המדינה תחליט שישוב ערבי יקום על חורבות כוכב השחר/בית אל/עפרה,

לא יעמדו לישוב כל שנותיו וכל תושביו (כמובן אא"כ עמ"י יצא למלחמה על א"י). 

יותר מזה, בוא נסתכל על הפינויים: אולי טענתך נכונה ואיום ההרס קטן יותר בישובים גדולים.

האם בזה נמדד חוזקם?

מבחינתי החוזק של ישוב/מאחז, קטן או גדול ככל שיהיה, נמדד ביכולת לקום ולעמוד על הרגליים גם אחרי ההרס.

אם הוא מסוגל לעשות את זה, זה סימן לנפילות של תינוק שלומד ללכת. אם לא, זה סימן לפרפורי גסיסה.

אבל זה אחד הדברים הקשים שיש, לגור עם משפחה בגבעה מתוחמת.

אתה לא יכול לקחת את כל המשפחה ולרוץ כל פעם שיש פשיטה.

ופינוי, דרך אגב, הוא באמת נזק כזה גדול לגבעה - עלפי רוב תוך מקסימום שבוע-שבועיים יש בית חדש.

זה עניין טכני.

כל עוד יש חבר'ה הגבעה קיימת.

וברור שאת הציונים לא מעניין ארץ שראל, ובדיוק בגלל זה אנחנו חותרים ומאמינים להקים פה מדינה אחרת, שתלך עלפי תורת ישראל.

ואל תגיד לי שצריך להשפיע מבפנים, כי אם תנסה להגיע לעמדות מפתח בצבא, במשטרה ובבית משפט - אין לך סיכוי.

הדרך היחידה היא לוותר על כל העקרונות שלך, ולכן כל אותם "דתיים" שבצמרת לא באמת הולכים בדרך הנכונה (היועמ"ש, המפכ"ל ושות').

דרך אגב, הבאלדים היום עדיין באותו מצב שהם היו בשלוש שנים האחרונות, ואפילו יותר גרוע.

המשפחה כבר לא שם.

גם במעוז היו משפחות, וגם בגאול"צ. היום הם לא שם, או כי העיפו אותם, או כי כבר אין להם כוח.

רק חבר'ה צעירים יכולים להיות בגבעה כמו גאול"צ שכל יום יש שתי פשיטות ענק וצריך לרוץ איזה שניים-שלושה קילומטר.

אבל מה- עד היום, כבר הרבה שנים, הגבעה הזאת יהודית! וזה העיקר!

ובקשר לעדר- פעם היה עדר בגאול"צ עד שהציונים נתנו אותו מ ת נ ה לערבים.

את הציונים לא מעניין ארץ ישראל?

(ונניח שב'ציונים' אתה מתכוון לממלכתים)

כל יהודי, באשר הוא, מעניין אותו ארץ ישראל,

ואני ראיתי את זה במו עיני,

לדוכנים שלנו מגיעים האנשים הכי לא קשורים לכאורה- זקנה רוסיה, קצין בצבא, מרכז, הר המור, חרדים, חילונים, מסורתיים, תל אביבים, אשכנזים ספרדים תימנים מרוקאים וכו' וכו' עוד היד נטויה.

וזו לא הדוגמה היחידה.

אתה טוען כמוני שלעם יש כוח, איך אתה מתכוון לגייס את הכוח הזה?

עם הרעיון של מדינה יהודית? או אולי של קרבנות? (תסלח לי על הלעג, זה מסעיר אותי.)

הדבר היחיד(!!!) שמעניין את עם ישראל, על כל גווניו, הוא ארץ ישראל. אז אל תגיד לי שאת הממלכתים לא מעניין ארץ ישראל!

לא לעם...

לעם ברור שיש כוח.

(בסדר, חלקם.)

ותאמין לי, אפילו מקבלי הההחלטות למעלה רוצים את ארץ ישראל, רק יש להם הרבה עיוותים בקשר למה זה ארץ ישראל.

וא"י זה לא ממש הדבר היחיד שמעניין את עם ישראל.

למען האמת ממש לא.

לרוב-רובם יש עוד הרבה אינטרסים לפני, ויש חלק נכבד שזה לא מעניין אותו בכלל.

שזה הדבר היחיד שמעניין את כל העם. ברור שלכל אחד באופן אישי יש עוד מיליון דברים שמעניינים אותו, וגם לכל ציבור, אבל זה מה שמאחד את כל העם. אני ממש לא חושבת שיש יהודי שארץ ישראל לא מעניינת אותו. יש ציבורים שסדרי העדיפויות שלהם מוזרים ולכן הנקודה של א"יי לא באה אצלם לידי ביטוי כ"כ, אז פשוט צריך לעורר אותם לזה.

(לא שבגלל זה אנחנו מתעסקים בארץ ישראל. בארץ ישראל מתעסקים פשוט כי זאת ארץ ישראל.)

שוב, בארץ ישראל מתעסקים פשוט כי היא ארץ ישראל. אבל בסופו של דבר, היא גם הבסיס לכל השאר, מכלכלה יציבה ועד להבדיל ממלכת כהנים וגוי קדוש.

ב שיהיה גם מי שיתעסק בהפצה

מה שאתם עושים הרבה בגאול"צ ח"מ

וכולנו ראינו את זה בגבעת זאב.

המשטרה פחדה מההתנגדות של מי שהיה שם, היא פחדה מהתגי מחיר שיהיו אחר-כך (כל זה כתוב בהחלטת בג"ץ, ולכן היא ביקשה מבג"ץ דיחוי.

ועוד דיחוי.

ועוד דיחוי.

ובסוף, כשכבר לא הסכימו להם, הם הצליחו למצוא חוליה חלשה - הגבאים, ולהגיע איתם להסכם.

אז שאף-אחד לא יגיד שאין לנו כוח.

אנחנו פשוט לא מספיק רוצים.

למרבה הצער מאז שיצאנו לגלות אנחנו לא מסוגלים להבין שיש לנו כוח ולכן אנחנו לא משתמשים בו.

ויש לזה המון דוגמאות.

אבל לפני הסוף - היה שם כוח! אמיתי! חזק! יהודי! והציונים אחזו את זה, ולכן הם עשו תחבולות.

כמו הערבים - אם הם רואים שאין להם סיכוי במישור הפיזי, הם עוברים למישורים אחרים, כמו זה.

לכן הגיע הזמן למרוד...

כמה ביקרו בעמונה ויודעים איפה זה?

חושבים שאיזה מאחז פחונים  - לא כולם מבינים שזה שכונה לכל דבר וענין..

וכן הלאה

שארץ ישראל לא נגמרת הצד המזרחי של הקו הירוק.

לשם הדוג', העיר נצרת עילית נכבשת ע"י ערבים בלי יריה אחת, אולי אפי' בלי להתכוון לכך. כל הזמן יש מהלך של הגירה שלילית של יהודים מהעיר. ובמקומם מי מגיע? ערבים. כך שהעיר נמצאת בתוך כדור שלג שרק הולך וגדל.

ב"ה כמה גופים דתיים (ישיבת הסדר ותיכונית, גרעין תורת החיים, גרעין של חריש, וחרדים לסוגיהם) שנכנסו לעיר לפני כ 6 שנים משנים את המצב, אך עדיין יש מה להתקדם ולהתרחב כדי שהיהודים בעיר ירגישו בבית ולא רק ירצו לעזוב.

כמו נצרת עילית יש גם את כל איזור הצפון שהערבים הולכים ומתרבים בערים היהודיות והופכים אותם לעת ובשקט לערים מעורבות. אני כתבתי על נצרת עילית כי אני נמצא שם, אבל כל הצפון והדרום זועק שיתרמו גם לו (ולא רק ליו"ש שכבודו במקומו מונח).

לגבי האיך? בן כמה אתה? ומה אתה יכול לעשות (לימודים, תנועת נוער ושאר מגבלות.)

שאם שום דבר לא ישתנה, אז בעוד 20 שנה העיר נצרת עילית תהפוך להיות נצרת ב' (כלומר עיר ערבית לכל דבר).

מה ההבדל בין מאחז שממוקם באיזור שמיושב ע"י ערבים לבין עיר שבעוד 20 תהיה איזור שמיושב בערבים?

לצעירים הרבה יותר נוח להתמקד ביו"ש ומאוד ברור מה מושך אותם לשם (פסטורליות, ההרגשה שאני עושה משהו בפועל  במציאות יש שם בעיקר את בני גילם וכו')

לפני כמה חודשים היה פה איפה שהוא שירשור מה עדיף? עיר או יישוב (ביו"ש דווקא)? איזה אידיאל יותר חשוב? רוב התשובות היו, איך אפשר בכלל לחיות בעיר?

מי שבאמת אכפת לו מא"י, לא מסתכל על איפה יותר נחמד לו, אלא על איפה הוא מוציא את הכוחות שלו בצורה מיטבית, ו... איפה צריכים אותו יותר. המצב היום בנצרת עילית הוא שצריכים אנשים למניין (וזה לא מליצה, זו מציאות),לעומת זאת בגבעות כל הנוער האידיאליסטי נמשך לשם כמו מגנט.

מי שמסוגל להלחם את המלחמה של הערים המעורבות חשוב מאוד שיעשה את זה, כי אף אחד כמעט לא עושה את זה.

ואני לא מסכים אתך שמקום מיושב הוא פחות חשוב, כי אליבא דאמת נצרת עילית הופכת ממקום מיושב לשממה יהודית (בדיוק כמו האיזור של חומש ושא נור. מי שיבדוק במפה יגלה שטח ענק שמיושב רק ע"י בלסטינאים באיזור של חומש ושא נור (ג'נין, שכם, טול-כרם). מי שינדוד עוד קצת צפונה יגיע לאיזור נצרת שגם הוא למעט נצרת עילית מיושב אך ורק ע"י ערבים)

אם הצלחתי לגעת אפי' לאדם אחד בלב הרי זה שכרי.

אישובים שיש לך מינינים ויש לך ארבה אנשים שמשפחה אחת  מיותרת .

ברור שלא צריך להנעל  אל יו"ש

הספיק לי שלושה חודשים...

וכמה יש לך בכללי שלמה?

צריך לקנות בתים ולגור בהם.

זה בדיוק עניין למשפחות, אבל לא חבר'ה צעירים.

הם שילכו לגבעות.

מזמן מזמן עברה התקופה הזאת...

מספר נערי הגבעות היום מצומצם...

דווקא היום אנשים הרבה יותר הולכים לגרעינים תורניים וכאלה מאשר יישוב הארץ..

זה לא שיהודה ושומרון יותר חשובה מנצרת עלית, אלא שיש תמיד עניין של פריצה קדימה והתרחבות

ברגע שלא נפרוץ ונמשיך קדימה תבוא הנסיגה....

וברגע שיהיה לנו ברור שיהודה ושומרון זה ארץ ישראל כך גם הערים המעורבות...

הציונים.

יש 100 חבר'ה שסולקו מהשטח בצווים מנהליים ומשפטיים.

אם כולם יחזרו כמות החבר'ה תעלה ב900-1000%

20?

אם כולם יחזרו יהיה 200?

200 זה עדיין לא מתקרב לכל הנוער האידאליסטי.

אולי יש עוד נוער "אידיאליסטי", אבל יש לו אידיאלים אחרים.

והרבה ממנו די מתנגד ל'נוער הגבעות'...

רובם לא מתנגדים לנוער הגבעות, אלא לדמות הסטיגמתית הנצחית של נער הגבעות.

וברגע שהם מכירים, הם הרבה פעמים מצטרפים. (מניסיון)

אז "נוער-אידיאיסטי-שטוף-סטיגמות-שרק-צריך-לעורר" - יש אלפים רבים

אם נגיד 10,000 - אז הם בערך 1% מהנוער בארץ.

אם עושים הפצות שעה, ולפחות כל דקה עוצרים בנאדם, אז על כל שעתיים של הפצות צריך להיות עוד אחד בגבעות (לא כל מי שעוצרים הוא נוער).

כמה שעות של הפצות כבר היה בגאול"צ ח"מ למשל?

איפה החבר'ה?

לעורר בן אדם לעניין מסוים זה לא להדליק גפרור, זה לוקח הרבה יותר זמן, בד"כ בקשר אישי מתמשך ואינטנסיבי, לדוג' התחלתי לפני שנה להשקיע בקשרים עם חברות כדי להביא אותן לגאולצ, היו כאלה שנדלקו ישר ויש כאלה שרק היום אני מתחילה לראות תוצאות.

וגם כשעושים הפצות לא עוצרים בנאדם כל דקה.

כמובן זה לא אומר שלא צריך לעשות הפצות, זה קשה ומתמשך אבל בהחלט שווה את זה.

אמרו: שם זה מלחמה אחרת, צריך לקנות בתים. נכון חלקית. ככל שהותיקים יראו יותר פנים יהודיות (בהנגדה לערבים) ויותר ירגישו שהעיר חוזרת להיות בידים שלנו, כך הם פחות ירצו לעזוב, בשביל זה לא צריך לקנות בתים. זה נכון שלצעירים יותר קשה להתברג בעיר (אא"כ יש להם שם ישיבה וכו').

נטען גם שיש צורך בפריצה כדי שלא תהיה נסיגה. אה"נ זה נכון גם בנצרת עילית. כל בית שמתפנה מאכלס, השאלה עם יכנס אליו יהודי או ערבי, ויותר מזה יש שאלה אם הבית יתפנה בכלל.

הכי חשוב, אין לאף אחד ספק בכך שנצרת עילית היא חלק מא"י, רק שכחו שגם שם יש מלחמה על הבית.

עושה רושם שהמתבודדת שמה את יו"ש במרכז וכל השאר יבוא מאליו. ולכאורה זה אינו נכון. יש שתי חזיתות אחת יו"ש על מאפייניה והשנייה שאר א"י על מאפייניה.

ולסיכום אפשר להביא את דברי הגמ' בברכות (יז.) מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה אני בריה וחברי בריה אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.

בבניין ארץ ישראל. 

חוץ מזה, 

שבאמת עיקר המאמץ הנצרך היום הוא בעזרה רוחנית לעם ישראל. 

אתם סתם חבורת צעירים שלא מבינים מה שקורה להם מתחת האף.

תארו לכם שעמ"י מחובר להשי"ת, וא"י זה חלק מזה, ממלא הכל נראה אחרת.

וחוץ מזה, ידוע המשל של הנדנדה. עמ"י בצד אחד ואומות העולם בצד שני. אם עמ"י למעלה אומות העולם ממלא למטה וד"ל.

דבר נוסף, אתם (אנחנו) לא תיישבו את א"י לבד, זה לא ילך בדיוק מהסיבה שבגללה השרשור הזה בכלל עלה. רוב עמ"י מכיר את המתנחלים מהתקשורת, הוא לא פוגש אותם על אמת. התקשורת לא עושה להם יחסי ציבור טובים. במקרה (או שלא) הדתיים נתפסים כנציגי המתנחלים (כלומר, דתי דוס הוא קצת מתנחל. לכן משהו שפגשתי לפני שנתיים היה בטוח שלא עשיתי צבא כי 'ככה אני נראה'). אגב, זאת בדיוק הסיבה שכ"כ קשה בנצרת עילית כי העם לא ממש איתנו (חוץ ממי שגר שם) המקומות האלה לא מעניינים אף אחד.

ואגב, ידוע שהרבי אומר שצריך לעשות השתדלות שערבים ישמרו 7 מצוות בני נח (ביום שישי חבדני"ק נתן עלון בערבית לשומר בסופר (בנצרת עילית) הוא עיין בוא, נראה מה יהיו התוצאות?). והעיר לי חבדני"ק אחר שאם זה יצליח, אז באופן טבעי יהיה פחות פיגועים.(השלב הבא בית חב"ד בג'נין/רמאללה/שכם וכו')

אבל הוא רחוק, במטבח.

אוי מה אני אעשה?

יש לי רעיון אני אתפלל בכל בכוח לקב"ה שישלח לי אותו!!!

וכו' וכו' על זו הדרך.

מה ההגדרה שלך לגאולה?

כל הדברים האלו, הם קדושים ונשגבים, אבל הם במציאות. הם בעולם הזה.

ובעולם הזה אם אתה רוצה משהו, אתה עובד קשה כדי להשיג אותו.

ואם אתה עצלן מכדי לעבוד, אז פשוט לא יהיה לך.

(ולא, תפילה זה לא עבודה של העוה"ז)

ויש דברים שצריך יותר מ"קצת".

אבל שוב, יש קו שבו נגמרת ההשתדלות ומתחילה האמונה.

ברור שבלי תפילה לא יהיה כלום, וברור שגם אם רק נתפלל - המשיח יבוא.

אבל הדרך היותר מהירה להביא אותו, היא להתפלל הרבה אבל גם לעשות.

מסופר על רבי זושא מאניפולי שכל יום אחרי התפילה הוא היה אומר "רבונו של עולם, זושא רעב!" ואז השמש היה בא ומביא לו אוכל. ואז כמובן הוא היה מודה לקדוש-ברוך-הוא שהביא לזושא אוכל...

פעם אחת אמר השמש לעצמו "מאזתומרת 'רבונו של עולם'? הרי אם אני לא אביא לו את האוכל לא יהיה לו אוכל!"

הוא החליט שמחר הוא לא יביא לר' זושא את האוכל עד שהוא יבקש ממנו ממש.

באותו יום ר' זושא הלך בדרך.

בדרך היתה שלולית מים ענקית שחסמה את הדרך לכל רוחבה, ועליה הוצב קרש צר שעליו ניתן לעבור אדם אחד בלבד בכל פעם. ר' זושא התחיל לעבור.

כשהוא היה באמצע הדרך, בא איזה "גברא אלימא" מצד שני, ומכיוון שר' זושא הפריע לו לעבור - הוא פשוט העיף אותו לתוך המים.

ר' זושא נרטב כולו, אבל כדרכו לא אמר כלום והלך משם.

לא זוכר איך בדיוק, אבל האיש הזה גילה פתאום שמי שהוא העיף אל המים היה לא פחות מאשר ר' זושא.

הוא לא ידע איפה לקבור את עצמו... חבר שלו המליץ לו כדי לכפר על זה ללכת לר' זושא למחרת ולהביא לו פת שחרית אחרי התפילה.

למחרת, אחרי התפילה, ר' זושא אמר כהרגלו "רבונו של עולם, זושא רעב!"

השמש כמובן חיכה בצד, עד שיקראו בשמו...

המשיך ר' זושא ואמר "רבונו של עולם בבקשה, זושא ממש רעב!"

באותו רגע ראה השמש לתדהמתו אדם נכנס לבית-המדרש, ומביא לו מגש מלא בכל טוב!

זה היה כמובן אותו אדם שהעיף את ר' זושא למים יום קודם, שבא לכפר על מעשיו...

נמצאנו למדים  מה הכוח של תפילה...

זה כתוב בספרי בחז"ל ובכל ספרי החסידות אינספור פעמים.

אבל כמובן שאסור לא לעשות כלום - כמו סיפור ידוע אחר...

איש אחד שהיה כולו רק אמונה וביטחון טבע בים.

הוא התחיל לצעוק לקדוש-ברוך-הוא "רבונו של עולם! תציל אותי מפה!"

פתאום משום מקום מגיע אליו קרש גדול ושטוח. אבל הוא מעיף אותו ממנו וממשיך לצעוק לקדוש-ברוך-הוא "רבונו של עולם! אני סומך רק עליך, תציל אותי מפה!"

פתאום הוא רואה סירה גדולה מתקרבת אליו במהירות על הסיפון עומדים אנשים עם גלגלי הצלה וצועקים לו שיתפוס את הגלגל והם יחלצו אותו!

אבל הוא מסרב - "מה פתאום, אני בוטח בה' שהוא יציל אותי!" וממשיך לצעוק "רבונו של עולם, תציל אותי!"

תוך כדי שהוא בתפילתו הסוערת, עוד שנייה כבר טובע למוות, הוא שומע טרטור ומסוק מופיע מעליו, ממנו משתלשלים שני אנשים עם חגורות הצלה ומתחננים לפניו שיואיל בטובו לתת להם לחלץ אותו.

אבל הוא כמובן ממשיך בסורו - ה' יציל אותי...

אחרי פחות מדקה, הוא טובע ושובק חיים לכל חי.

כשהוא מגיע לשמיים הוא שואל את הקדוש-ברוך-הוא "כל החיים התפללתי אליך, בטחתי בך, למה לא הצלת אותי?!?"

אמר לו הקדוש-ברוך-הוא "אני רציתי להציל אותך, שלחתי לך קרש הצלה, שלחתי לך סירה, שלחתי לך מסוק... אבל אתה לא רצית! עכשיו אתה בא אליי בטענות?!"

שיכול לסמוך על הנס. אנשים פשוטים כמוני לא יכולים, אז אנחנו קמים ועושים מעשים.

לא חסרים סיפורים

מה שנים הא ?

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)

יש שם ישיבה 24/7..

עליות מאורגנות המוניות, זה בדר"כ רק כשיש איזו סכנה גדולה שמסתמנת...