אז ככה נשים יקרות 

האם כשהיייתן בשלב מתקדם בהריון , היה לכם בכלל רצון ומודעות לעסוק בזוגיות שלכם, או שבעיקר עסקת בולד ובלידה ובעצמך? 

האם אתן רואות מניסיונכן חשיבות שדווקא כן לעסוק בזוגיות כי זה ממש חשוב לאחרי הלידה ?

איך גבר יכול להגיד לליבה של אשתו שהיא במצב כזה 

גברים, מה אתם עשיתם בזמנים האלו שהלידה קרבה ובאה ואתה נדחק לפינה ? 

תודה 

וסליחה שאני בכיין

חפש איך אתה יכול לתת מעצמך יותר. בע"ה זה יביא לקרבה בינכם.

זה גם טבעי לפחד מהבאות, מן הסתם גם לה יש חששות. תדברו על זה ו"תפחדו ביחד"

בסיפור..!!!

נכון שלאישה יש יותר סיבות... והיא באמת במצב קשה ולא נודע..

אבל תכלס כותב פה גבר מסכן שקשה לו !! וזה לא השירשור הראשון שהוא כותב על ההריון הזה..(כמה שזכור לי ) השרשור הראשון היה יותר בעייתי ..

עוד קצת הכרת המציאות לאחר הלידה, אבל היא לא מנותקת מהמציאות. ואשריה ואשרי בעלה והכי ירוויח זה הילד שיבוא בע"ה בקלות ובשמחה- אשריכהם שזוהי גישתה.

אנחנו לא חיים בניתוק מוחלט, וזה חלק מבניית הקן המשפחתי. חייבים להתייחס לכל הגורמים. וגם אם יש משהו לא תקין, גם מצד הגבר- צריך לחשוב איך נותנים מענה.

אחרי הלידה שלנו, ביום הרביעי בערך בעלי כמעט התמוטט, והוא לא אחד כזה, אמרו לנו משהו שמאוד הדאיג אותו. נתתי לו את המקום שלו, השתדלתי לחזק איפה שאפשר ועד כמה שכוחותיי עמדו לי, ואח"כ כשהוא התחזק יותר וחזר לעצמו- הוא עמד לצידי כשכל ההורמונים התמוטטו עלי

לא "בכיין".. אתה נתקל במצב לא מוכר (וזה לא אצל כולם ככה), מרגיש לא בנוח, "נדחק לפינה", תחושה מובנת.

אני חושב ש"להסביר" לה כעת שדווקא עכשיו חשוב לעסוק בזוגיות וכד', זה לא כ"כ יעיל... כרגע אצלה כנראה זה לא ענין של "סברות".

אבל אולי תנסה" הפוך על הפוך". בהיות שכעת כולה חשה את הענין הזה, תבנה את הקשר כרגע על זה. ההזדהות, ההתענינות. תשאל איך מרגישה, אם מרגישה תנועות, אם חוששת מהלידה, תציע משהו לשתות, אולי טיול קצר ביחד בחוץ להקל על ההרגשה.. אולי תדונו על אפשרויות לשֵמות... וכד'.

הקיצור, זה הנושא הקרוב לליבה כעת - בכל המובנים - תנסה "להזדהות" קצת. להבין לתחושה, לתמוך.

אבל בשום אופן לא בתור "פחד". אתה גם לגמרי בן אדם כעת. אלא בתור האיש, ראש המשפחה, שלוקח לידיים את המושכות, ומנסה לעזור, בנחת, בחיוך, באהבה,  בהרגעה, לאשה שעומדת בפני "בלתי נודע" כזה לראשונה..

ואולי פתאום תקבל גם פידבק..

הצלחה רבה. יעבור. לא לפחד.

בס"ד

לנשים הרבה פעמים מאד קשה להבין גבר,

שבוחר להיות מנותק מההריון.

במידה רבה זה אפילו פוגע.

התינוק שלכם גדל בגופה כעת- איך יכול להיות שזה לא מרגש אותך?

מבחינתה אתה אמור להיות נפעם! 

אבל אם תבין שזה כרגע מה שמעניין אותה- ולא כניתוק ממך,

אלא ההיריון הזה הוא ההתממשות של היחד שלכם,

זה משהו של שניכם בשווה- גם אם זה קורה בגוף שלה- זה עדיין שייך לשניכם.

לכן התעניינות בהרגשתה, דיבור על תנועות, ניחושים למי יהיה דומה,

לעבור ליד חנות תינוקות להציץ... 

להתרגש איתה ביחד.

אישה בדרך כלל לא מנתקת את הדאגה לעובר ולילדים מהבעל.

היא רואה את העיסוק בזה כהמשך טבעי לטיפוח המשפחה שמתפתחת מזוגיות להורות.

חוסר עניין של הבעל בתהליך יכול להיות מאד להרחיק..

ומצד שני כל התעניינות, מקרבת מאד.

אם אתה מתרגש איתה- פשוט קנית אותה.

היא זקוקה לך כעת לא פחות מלפני ההריון,

לתמיכה, להתעיניינות, לתחושת השיתוף והאחדות,

אני די בטוחה שאם תראה אכפתיות, ותתרגש איתה מהתהליך,

ספירת השבועות, הבדיקות וכ' וכ'- זה יקרב בניכם כמו ששום דבר אחר בעולם לא יכול היה לקרב.

בהצלחה

ההיריון הוא הוא לא שלה הוא של שניכם באותה המידה...

אתה צריך לומר תודה רבה שהיא סובלת וסוחבת את ההיריון הזה בשבילה ובשבילך

תהיה בטוח שאתה לא רוצה להתחלף איתה והאמת שאנחנו הגברים גם לא בנויים לזה.

הפתרון לדעתי... תהיה "שותף מלא" לך איתה לבדיקות, תתעניין. תשאל, תיגע בבטן ותרגיש את התינוק, תתפלל שהכל יעבור בשלום, תעזור לה בכל מה שרק אפשר, קח אותה לחופשה במידה וזה מסתדר לכם, תדבר איתה על הכל...

ואז אחרי הלידה כל הטוב שלך יצוף ויבוא לטובתך... היא תזכור את כל מה שעשית עבודה וזה יקדם את הזוגיות שלכם יותר...

לגמרי!

תתחיל בשינוי חשיבה!

ההריון הוא לא שלה! הוא של שניכם!

וככל שיותר תעודד, תפרגן, תקשיב, (אל תיעץ!), תשתדל להיות שותף אמת ולהרגיש אותה כך תזכה אחרי הלידה לפירגון זהה!!!!!

היא לא מסוגלת כרגע להשיב לך, היא במקום מזעזע של חוסר אונים, של התמודדות עם הבלתי ידוע, עם גוף שמשתנה בצורה קיצונית, תופעות לא מוכרות, ים של דאגה!!!!

רק תהיה שם בשבילה והיא תשיב לך כגמולך הטוב ברגע שתצליח לשוב לכוחותיה אחרי הלידה.

כי היא אוהבת אותך, מאוד!

פשוט כרגע הגוף שלה שולל ממנה את האפשרות להחזיר לך אהבה, היא חסרת סבלנות, עייפה, מותשת, דואגת, היא בפשטות לא מסוגלת.

אתה מסוגל, תאהב תעניק, הכל יחזור אלייך בגדול אחרי הלידה (לא מייד אח"כ...כמה חודשים אח"כ) בעוצמה!

בהצלחה!!

אבל מתחבר מאוד לד.
תשקיע בה. במה שעובר עליה. אם חסר לך המקום שלך והיא לא יכולה לתת אותו אז אולי יש אנשי מקצוע/רבנים שיוכלו. המצב האידיאלי זה שמתוך ההשקעה שלך היא תראה כמה אתה מתאמץ והיא והבן/בת חשובים לך (גם אם הוא יהיה חשוב לה כי הוא 'שלה' ופחות מתאים לך כרגע) ומתוך זה היא תפתח אליך, למה שעובר עליך. אבל אני באמת לא יודע מה עובר על נשים בהריון ולא יודע כמה קשה לה ואיך יהיה אז כתבתי גם על תרחיש פחות טוב.
מסאז', אוכל שטוב לה והיא רוצה כרגע, מנוחה כמו שהיא רוצה (סרט, בתי קפה, יצירות ואפילו חברות). שהיא תביין שהיא העיקר כרגע ואתה פה בשבילה כי היא חשובה לך ואתה רוצה להיות איתה, להיות שם בשבילה. 
כן חשוב מאוד שיהיו לך מקורות כח לזה כי אי אפשר לדעת (לפחות מפה) מה יהיה ואיך הדברים יתפתחו. יכול להיות שפתאום ירדו המון סיפטומים ויהיה הרבה יותר קל ויכול להיות פתאום צורך בעוד הקלה עליה. אז נגיד אם היא הולכת עם חברות תלך אתה עם חברים באותו זמן. ואם יש צורך במישהו מקצועי/מנוסה אז גם זה. אבל ככלל הלואי והיא תראה כמה חשוב לך להיות איתה, לחיות ביחד איתה, בזוגיות טובה, וכמה אתה מוכן להשקיע בה ותבין כמה היא חשובה לך ומהמשבר הזה תיולד לכם זוגיות וקשר טובים משהיו.
--
לא עוקב בגלל שאני רווק וכנראה זה לא נכון לי לראות פה עוד תגובות.

ובאמת שאתה נמצא במצב ירוד לגמרי .

מדבריך אתם נשואים ממש טריים..

אני רוצה להזכיר לך שאישתך לא היתה ככה לפני ההריון.

אהבת  אותה ורצית אותה..

אתה צריך לזכור שעוברת עליך (ועליה) כרגע תקופה לא קלה.. באמת !! אתה מחפש זוגיות (התחתנת בין היתר בשביל זה.. )

והיא כרגע אולי אפילו סולדת מזוגיות..

ושניכם בסדר..זו תקופה שתעבור בעז"ה !!

תנסה להכיל אותה יותר (תזכור יש לך אחריות על הזוגיות שלכם!! היא(אשתך) כרגע לא שפויה!! אתה הנורמאלי ..ואתה זה שצריך לתפוס פיקוד על העניינים. )

כתבו לך כל מיני עצות.. תנסה אותם .

באמת ההריון הוא של שניכם והבייבי המתוק שלך ושלה יחד .

** אני יכולה להוסיף שלדעתי אתה לא הגבר היחיד שמרגיש ככה .. אולי זה ינחם אותך .

בהצלחה חמוד.

תראו אני חושבת כאן שהתגובות מקסימות ואכן צריך לתת לאשה חום ואהבה והתעניינות ואכפתיות כי היא הסובלת ויכול ליהות שאתה גם בלחץ ו...אבל היא פי כמה מימך ובזמן שאתה יושן בשלווה במיטתך יכול ליהות שהיא בוכה בחרש מיתחת לכרית ואתה אפילו לא יודע זאת וצריך להתייחס בעדינות ובסבלנות חום אהבה וכול מה שאמרו פה אבל אני רוצה להוסיף לפעמים צריך לדעת להשאיר פרטיות לאשה לא שתיתמודד לבד עים הפחדים אבל אם היא מסתגרת בחדרה ולא רוצה לפתוח אז לא ללחוץ עליה ולהיתחנן שתפתח לפעמים אשה רוצה פרטיות למחשבה וליהות עים עצמה וכול זה ,צריך לאזן את תשעת החודשים האלה מצד אחד את כל מה שכתבו פה אהבה חום אכפתיות ו..אבל לא לחדור יותר מידי לפרטיות שתרגיש לא נעים ומביך ויכול ליהות שהיא לא מראה זאת אבל בלב לפעמים היא קצת מתעצבנת ככה לאזן את זה בצורה הנכונה ובעזרת ד הכל יסתדר בהצלחה

קודם כל מזל טוב תשמח שהיא בהריון.... עכשיו תיקח את זה בתור ההריון של שניכם לא רק שלה הרי התחתנתה בעיקר בשביל ההריון.. ותאגיד לה תודה שהיא סוכבת את הולד . צאו לשופינג ומסעדות ותהנו ביחד כי אחרי הלידה זה כבר הרבה יותר מסובך. לא לימדו אותך בהדרכת חתנים שהאישה בהריון מקיאה לא יכולה לסבול ריחות וגם אותך לפעמים. עצבנית והכל פתוח.. שינוי הורמונים. כדאי שתנסו להנות ביחד ולנצל את הזמן הזה ביחד. אני לא רוצה להבהיל אבל אחרי הלידה האישה בוכה סובלת ולא מספיק היא גם מטפלת בתינוק ולא בבעל אז כךלתשומת ליבך ותנסה לעזור ולעודד וגם היא תבין אותך  אז לידה קלה ובשורות טובות

אנחנו נספוג אותך פעם אחרי פעם עד ללידה ואחריה 

בהצלחה.....

אתם חווים עכשיו תקופה של שחיקה לא קלה,

ואתה אומר: מפחד מהבאות, מה שלא קרה עד היום (לא ביססתם זוגיות) כבר לא יקרה.

זה לא בהכרח.

אחרי הלידה קחו עוד פסק זמן, אל תמהרו מיד להריון הבא.

תנשמו עמוק, תלכו לייעוץ שמתאים לכם, ובעזרת ה' תעלו על דרך המלך.

היא מעירה לי הרבה, על לא מעט דברים, (גם דברים שאני עושה וגם דברים שזה אני )

יכולה להתפרץ עלי ולהגיד דברים נוקבים, ואחרי זה נרגעת ומבינה שהתנהגה מגעיל, ואז מנסה לחזור לשגרה ואני צריך להיות סלחן ולהבליג, והיא לא מבינה שזה משאיר לי טעם מר והרגשה שהתחתנתי עם מישהי לא ממש מאוזנת

מצד שני אני שומע מחברים ומזוגות שהאישה בתקופות ההריון, מתנהגות ככה וזה טבעי כשההורמונים משתוללים, למרות שאצל אשתי גם לפני ההריון היו לה התנהגויות מסוג זה

דבר ראשון אתה צריך להבין שהיא לא בתקופה רגילה של החיים.

היא יותר עייפה, עצבנית, קלה להתרגז וכו'.

אבל...

אני חושבת שאתה צריך לשבת ולדבר איתה על התחושות שלך, להגיד שהמקרים האלה קשים לך ומפריעים לשלום בית.

הרבה הצלחה.

טבעי והורמונלי,

אבל אם תעלו על הנקודה, של מה שהוא "נקודת הרתיחה" וגורם לה להתפרץ,

תוכלו לנסות לצמצם אותן.

אם גם לפני ההריון היו לה התנהגויות מהסוג הנ"ל כדאי ויותר קריטי שתנסה לבדוק למה וממה זה.

על מה זה יושב.

"הרגל של אשתי כואבת לנו!"

ההריון הוא לא שלה, הוא של שניכם!

ברגע שתסכיל להבין שאתם מפסיקים להיות שני פרטים ומתחילים להיות זוג,

גם הזוגיות תשתפר וגם ההתמודדות עם קשיי ההריון תהיה משותפת.

מה שיקל גם עליך וגם עליה!

אני מבין שההריון הוא רק תוספת לאתגר שגם ככה היינו חיים בו עוד לפני זה. 

לפני ההריון עוד היה את האישות התקינה שזה גרם בסך הכל לתחושה של חיבור והרגעה וההרגשה הייתה שאנחנו במרכז ולאט לאט נבנה את החיים שלנו, וגם אז היו קשיים בתקשורת, כעסים ועצבים מצידה ותחושות לא פשוטות,ושקיוותי שעם הזמן נעבור את זה.  

ההריון פשוט הוסיף אתגרים חדשים כשעוד לא הספקנו להתמודד עם מה שרשמתי קודם.

איך מצליחים גם להיות מאוזנים , כלומר לא לקחת ללב עמוק ומצד שני להמשיך להרגיש אמפתיה כלפיה, מרגיש שזה או איזון ואז מתלווה לזה ריחוק ממנה או אמפתיה כלפיה והתעלמות מהכאב שלי וויתור .

אתה לא מנסה "לפוצץ" אלא להבין ולמצוא פתרון.

זה באמת מעורר הערכה.

אני חושבת שיש הדרכה אחת שלרוב הזוגות ולרוב המצבים היא מתאימה: לדבר על זה באופן גלוי, רגוע וכנה. וכמובן- לא מאשים. לא "את...." אלא "אני מרגיש ש..."

כמעט כל מצב לא נעים, או מתסכל וכו'- יוכל להשתנות אם שני הצדדים מכירים בקושי ומנסים, כל אחד מצידו לעשות מה שאפשר.

אם אשתך תדע ותבין מה קשה לך- אולי היא לא תוכל לעשות הרבה עכשיו, כי נשמע שקשה לה בהריון, אבל עצם זה שהיא תבין שקשה לך, ושאתה תדע שהיא מבינה את זה- זה כבר יוצר איזו קרבה אחרת, וגם יכול למנוע התקלויות והתנגשויות.

ולהפך- אם היא תשתף אותך בקושי שלה (אפילו שהוא יותר ברור..) ותדע שאתה מבין אותה אז גם לה יהיה יותר קל.

ורק לסיום- שתדע שכמעט לכל זוג יש אתגר. יש כאלה שהאתגר קל יותר להתמודדות ויש כאלה שקשה יותר, אבל לכל זוג יש משהו. ואם עושים עם זה עבודה נכונה לאורך זמן- אז דווקא האתגר הזה יכול להוביל לקשר עמוק יותר, פתוח יותר וחזק יותר.

בהצלחה!!

באופן כללי, שניכם צריכים לעשות סוויץ' בראש,

נגמר אני ואת/ה, ומעכשיו זה שנינו.

נסה אולי ללכת לייעוץ מקצועי, שיוכל להסביר לך איך זה אמור לקרות פרקטית.

שאתם צריכים דחוף יעוץ או עזרה זוגית.

אחלה כינוי

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

יש כאן דעות מגוונות וקיצוניות ...

תזהרי .

בכל מקום יש קיצונים, לא?

קיצוני לאיזה כיוון?

ואנחנו סבבה לגמרי

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני מבין גם את הצד שלך, ואולי גם  את הצד שלה 

זה טוב שאתה מחפש פתרונות , אבל אל תתן למצב לתקוע אותך בבילבול וצער ומערבולת רגשות וציפיות.

לי נראה שכדאי שתשנה "סוויץ'" ותנסה כל הזמן לתת להעניק ולפנק ללא תמורה וגם לספוג קצת מההערות גם אם לא מוצדקות,. במצב הנוכחי , יש לך כרגע יותר מסוגלות ליצור אווירה חיובית בבית, ואתה גם תרוויח מכך. 

כתבת ש:"לא השכלנו לעבוד על הזוגיות מספיק טוב"- טוב , אי אפשר לחזור על בזמן, אבל כאן יש לך הזדמנות דווקא , להוכיח לה ולעצמך בעיקר שאתה נרתם לתהליך של חיזוק הזוגיות דווקא מתוך הקושי תוך כדי תנועה. 

מתוך המעשים יימשכו הלבבות

אולי כשהיא תראה שאתה שותף שלה בקשיי הלידה ומקבל אותה כמו שהיא ומכיל אותה, גם אצלה משהו ייפתח והיא תעריך אותך יותר או כעת או בטווח הארוך. 

תשדר לה שאתה עסוק בה ובצאצא שעתיד לבוא בעז"ה ופחות בך. 

גם אם אתה קצת מדוכא כמו שכתבת  (וזה טבעי), תנסה לשדר לה משהו אחר .

כשתעניק יותר ותראה שינוי אצלה ואת אולי זה יקל במעט את הקשיים שאתה חווה בקשר הזוגי , ועם כל הקושי הטבעי והמתאגר  שלאחר הלידה בהימנעות מקירבה  , אתה תמשיך להתעסק בנתינה ובהענקה ויתכן שזה יהיה מוערך וישפיע חיובי על הקשר שלכם אח"כ  לאחר התקופה של ההימנעות. 

תחשוב על רעיונות שיתאמו גם לך וגם לה שיהיו טבעיים לכם,

אולי משהו ברעיונות שכתבתי יתאים: 

אתה יכול לקנות לה במתנה ספר הכנה ללידה או משהו תורני רוחני יותר להכנה ללידה,

גם אתה יכול ללמוד קצת על תהליכי ההריון גם תדע יותר וגם היא תראה שאתה מעורב ומתכונן בהתרגשות להיות הורה , 

לקנות לה כל מיני מזונות שבריאים בזמן הריון - שקדים אגוזים, גרנולה וכאלה וגם כל מיני פינוקים -תחפש באינטרנט.

תכין לה ארוחת ערב . 

תקנה לה כרטיס לאיזה ערב נשים, שיעור לנשים, מסיבת ראש חודש.

לקנות כמה מתנות מפנקות- קרמים וקוסמטיקה, איפור, תכשיטים, בושם  קרם נגד סימני מתיחה, קצף אמבטיה.

להציע לה להתלוות אליה לבדיקות ולהתעניין בתוצאות ולאחר מכן לקחת אותה לגלידה.

מילים טובות ומחמאות.

אתה יכול לדבר או לשיר לעובר- הוא/היא כנראה שומעים, וטוב שיכירו את קולו של האבא

מכתב.

זר פרחים. תדאג שהבית יהיה מאוורר ויכנס אור, וכדאי שיהיו פרחים וצמחים בבית. 

שולחן נקי מסודר עם מפה ואגרטל , פירות ככה בקערה. 

בגדים מעוצבים להריון זו הפתעה יפה. כיסויי ראש חדשים. 

אם יש לך מצלמה- תצלם אותה כל יום אם היא מסכימה זה נחמד שרואים איך במשך החודשים הבטן גדלה...

תדפיס לה תפילה לאישה הרה ותעצב לה את זה עם צבים, נצנצים, הקדשה ממך .

תתפלל ותבקש מה' שיחזק אותך בסבלנות וייסיע לך לחזק את הביחד את הזוגיות ובעז"ה גם את ההורות. 

זו רק דעתי, 

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.