מיום ליום אני נשחק, היא עוברת את מה שהיא עוברת, אני מאבד את הסבלנות מולה, מרגיש תקוע , מפחד מהבאות, אם ככה המצב מה יהיה אחרי הלידה ?
לא השכלנו לעבוד על הזוגיות מספיק טוב, עכשיו היא כבר עמוק בתוך ההריון וזה מה שנמצא בראש מעייניה .
קצת פסימי ולא יודע איך אפשר בשלב הזה לרתום אותה לזוגיות שלנו,
ומה אני יכול לעשות כדי להרגיש טוב ולא להיות מבואס על גבול המדוכא
סורי על הכבדות
אז ככה נשים יקרות
האם כשהיייתן בשלב מתקדם בהריון , היה לכם בכלל רצון ומודעות לעסוק בזוגיות שלכם, או שבעיקר עסקת בולד ובלידה ובעצמך?
האם אתן רואות מניסיונכן חשיבות שדווקא כן לעסוק בזוגיות כי זה ממש חשוב לאחרי הלידה ?
איך גבר יכול להגיד לליבה של אשתו שהיא במצב כזה
גברים, מה אתם עשיתם בזמנים האלו שהלידה קרבה ובאה ואתה נדחק לפינה ?
תודה
וסליחה שאני בכיין
חפש איך אתה יכול לתת מעצמך יותר. בע"ה זה יביא לקרבה בינכם.
זה גם טבעי לפחד מהבאות, מן הסתם גם לה יש חששות. תדברו על זה ו"תפחדו ביחד"
עוד קצת הכרת המציאות לאחר הלידה, אבל היא לא מנותקת מהמציאות. ואשריה ואשרי בעלה והכי ירוויח זה הילד שיבוא בע"ה בקלות ובשמחה- אשריכהם שזוהי גישתה.
אנחנו לא חיים בניתוק מוחלט, וזה חלק מבניית הקן המשפחתי. חייבים להתייחס לכל הגורמים. וגם אם יש משהו לא תקין, גם מצד הגבר- צריך לחשוב איך נותנים מענה.
אחרי הלידה שלנו, ביום הרביעי בערך בעלי כמעט התמוטט, והוא לא אחד כזה, אמרו לנו משהו שמאוד הדאיג אותו. נתתי לו את המקום שלו, השתדלתי לחזק איפה שאפשר ועד כמה שכוחותיי עמדו לי, ואח"כ כשהוא התחזק יותר וחזר לעצמו- הוא עמד לצידי כשכל ההורמונים התמוטטו עלי
לא "בכיין".. אתה נתקל במצב לא מוכר (וזה לא אצל כולם ככה), מרגיש לא בנוח, "נדחק לפינה", תחושה מובנת.
אני חושב ש"להסביר" לה כעת שדווקא עכשיו חשוב לעסוק בזוגיות וכד', זה לא כ"כ יעיל... כרגע אצלה כנראה זה לא ענין של "סברות".
אבל אולי תנסה" הפוך על הפוך". בהיות שכעת כולה חשה את הענין הזה, תבנה את הקשר כרגע על זה. ההזדהות, ההתענינות. תשאל איך מרגישה, אם מרגישה תנועות, אם חוששת מהלידה, תציע משהו לשתות, אולי טיול קצר ביחד בחוץ להקל על ההרגשה.. אולי תדונו על אפשרויות לשֵמות... וכד'.
הקיצור, זה הנושא הקרוב לליבה כעת - בכל המובנים - תנסה "להזדהות" קצת. להבין לתחושה, לתמוך.
אבל בשום אופן לא בתור "פחד". אתה גם לגמרי בן אדם כעת. אלא בתור האיש, ראש המשפחה, שלוקח לידיים את המושכות, ומנסה לעזור, בנחת, בחיוך, באהבה, בהרגעה, לאשה שעומדת בפני "בלתי נודע" כזה לראשונה..
ואולי פתאום תקבל גם פידבק..
הצלחה רבה. יעבור. לא לפחד.
בס"ד
לנשים הרבה פעמים מאד קשה להבין גבר,
שבוחר להיות מנותק מההריון.
במידה רבה זה אפילו פוגע.
התינוק שלכם גדל בגופה כעת- איך יכול להיות שזה לא מרגש אותך?
מבחינתה אתה אמור להיות נפעם!
אבל אם תבין שזה כרגע מה שמעניין אותה- ולא כניתוק ממך,
אלא ההיריון הזה הוא ההתממשות של היחד שלכם,
זה משהו של שניכם בשווה- גם אם זה קורה בגוף שלה- זה עדיין שייך לשניכם.
לכן התעניינות בהרגשתה, דיבור על תנועות, ניחושים למי יהיה דומה,
לעבור ליד חנות תינוקות להציץ...
להתרגש איתה ביחד.
אישה בדרך כלל לא מנתקת את הדאגה לעובר ולילדים מהבעל.
היא רואה את העיסוק בזה כהמשך טבעי לטיפוח המשפחה שמתפתחת מזוגיות להורות.
חוסר עניין של הבעל בתהליך יכול להיות מאד להרחיק..
ומצד שני כל התעניינות, מקרבת מאד.
אם אתה מתרגש איתה- פשוט קנית אותה.
היא זקוקה לך כעת לא פחות מלפני ההריון,
לתמיכה, להתעיניינות, לתחושת השיתוף והאחדות,
אני די בטוחה שאם תראה אכפתיות, ותתרגש איתה מהתהליך,
ספירת השבועות, הבדיקות וכ' וכ'- זה יקרב בניכם כמו ששום דבר אחר בעולם לא יכול היה לקרב.
בהצלחה
ההיריון הוא הוא לא שלה הוא של שניכם באותה המידה...
אתה צריך לומר תודה רבה שהיא סובלת וסוחבת את ההיריון הזה בשבילה ובשבילך
תהיה בטוח שאתה לא רוצה להתחלף איתה והאמת שאנחנו הגברים גם לא בנויים לזה.
הפתרון לדעתי... תהיה "שותף מלא" לך איתה לבדיקות, תתעניין. תשאל, תיגע בבטן ותרגיש את התינוק, תתפלל שהכל יעבור בשלום, תעזור לה בכל מה שרק אפשר, קח אותה לחופשה במידה וזה מסתדר לכם, תדבר איתה על הכל...
ואז אחרי הלידה כל הטוב שלך יצוף ויבוא לטובתך... היא תזכור את כל מה שעשית עבודה וזה יקדם את הזוגיות שלכם יותר...
לגמרי!
תתחיל בשינוי חשיבה!
ההריון הוא לא שלה! הוא של שניכם!
וככל שיותר תעודד, תפרגן, תקשיב, (אל תיעץ!), תשתדל להיות שותף אמת ולהרגיש אותה כך תזכה אחרי הלידה לפירגון זהה!!!!!
היא לא מסוגלת כרגע להשיב לך, היא במקום מזעזע של חוסר אונים, של התמודדות עם הבלתי ידוע, עם גוף שמשתנה בצורה קיצונית, תופעות לא מוכרות, ים של דאגה!!!!
רק תהיה שם בשבילה והיא תשיב לך כגמולך הטוב ברגע שתצליח לשוב לכוחותיה אחרי הלידה.
כי היא אוהבת אותך, מאוד!
פשוט כרגע הגוף שלה שולל ממנה את האפשרות להחזיר לך אהבה, היא חסרת סבלנות, עייפה, מותשת, דואגת, היא בפשטות לא מסוגלת.
אתה מסוגל, תאהב תעניק, הכל יחזור אלייך בגדול אחרי הלידה (לא מייד אח"כ...כמה חודשים אח"כ) בעוצמה!
בהצלחה!!
אבל מתחבר מאוד לד.
תשקיע בה. במה שעובר עליה. אם חסר לך המקום שלך והיא לא יכולה לתת אותו אז אולי יש אנשי מקצוע/רבנים שיוכלו. המצב האידיאלי זה שמתוך ההשקעה שלך היא תראה כמה אתה מתאמץ והיא והבן/בת חשובים לך (גם אם הוא יהיה חשוב לה כי הוא 'שלה' ופחות מתאים לך כרגע) ומתוך זה היא תפתח אליך, למה שעובר עליך. אבל אני באמת לא יודע מה עובר על נשים בהריון ולא יודע כמה קשה לה ואיך יהיה אז כתבתי גם על תרחיש פחות טוב.
מסאז', אוכל שטוב לה והיא רוצה כרגע, מנוחה כמו שהיא רוצה (סרט, בתי קפה, יצירות ואפילו חברות). שהיא תביין שהיא העיקר כרגע ואתה פה בשבילה כי היא חשובה לך ואתה רוצה להיות איתה, להיות שם בשבילה.
כן חשוב מאוד שיהיו לך מקורות כח לזה כי אי אפשר לדעת (לפחות מפה) מה יהיה ואיך הדברים יתפתחו. יכול להיות שפתאום ירדו המון סיפטומים ויהיה הרבה יותר קל ויכול להיות פתאום צורך בעוד הקלה עליה. אז נגיד אם היא הולכת עם חברות תלך אתה עם חברים באותו זמן. ואם יש צורך במישהו מקצועי/מנוסה אז גם זה. אבל ככלל הלואי והיא תראה כמה חשוב לך להיות איתה, לחיות ביחד איתה, בזוגיות טובה, וכמה אתה מוכן להשקיע בה ותבין כמה היא חשובה לך ומהמשבר הזה תיולד לכם זוגיות וקשר טובים משהיו.
--
לא עוקב בגלל שאני רווק וכנראה זה לא נכון לי לראות פה עוד תגובות.
ובאמת שאתה נמצא במצב ירוד לגמרי .
מדבריך אתם נשואים ממש טריים..
אני רוצה להזכיר לך שאישתך לא היתה ככה לפני ההריון.
אהבת אותה ורצית אותה..
אתה צריך לזכור שעוברת עליך (ועליה) כרגע תקופה לא קלה.. באמת !! אתה מחפש זוגיות (התחתנת בין היתר בשביל זה.. )
והיא כרגע אולי אפילו סולדת מזוגיות..
ושניכם בסדר..זו תקופה שתעבור בעז"ה !!
תנסה להכיל אותה יותר (תזכור יש לך אחריות על הזוגיות שלכם!! היא(אשתך) כרגע לא שפויה!! אתה הנורמאלי ..ואתה זה שצריך לתפוס פיקוד על העניינים. )
כתבו לך כל מיני עצות.. תנסה אותם .
באמת ההריון הוא של שניכם והבייבי המתוק שלך ושלה יחד .
** אני יכולה להוסיף שלדעתי אתה לא הגבר היחיד שמרגיש ככה .. אולי זה ינחם אותך .
בהצלחה חמוד.
תראו אני חושבת כאן שהתגובות מקסימות ואכן צריך לתת לאשה חום ואהבה והתעניינות ואכפתיות כי היא הסובלת ויכול ליהות שאתה גם בלחץ ו...אבל היא פי כמה מימך ובזמן שאתה יושן בשלווה במיטתך יכול ליהות שהיא בוכה בחרש מיתחת לכרית ואתה אפילו לא יודע זאת וצריך להתייחס בעדינות ובסבלנות חום אהבה וכול מה שאמרו פה אבל אני רוצה להוסיף לפעמים צריך לדעת להשאיר פרטיות לאשה לא שתיתמודד לבד עים הפחדים אבל אם היא מסתגרת בחדרה ולא רוצה לפתוח אז לא ללחוץ עליה ולהיתחנן שתפתח לפעמים אשה רוצה פרטיות למחשבה וליהות עים עצמה וכול זה ,צריך לאזן את תשעת החודשים האלה מצד אחד את כל מה שכתבו פה אהבה חום אכפתיות ו..אבל לא לחדור יותר מידי לפרטיות שתרגיש לא נעים ומביך ויכול ליהות שהיא לא מראה זאת אבל בלב לפעמים היא קצת מתעצבנת ככה לאזן את זה בצורה הנכונה ובעזרת ד הכל יסתדר בהצלחה
קודם כל מזל טוב תשמח שהיא בהריון.... עכשיו תיקח את זה בתור ההריון של שניכם לא רק שלה הרי התחתנתה בעיקר בשביל ההריון.. ותאגיד לה תודה שהיא סוכבת את הולד . צאו לשופינג ומסעדות ותהנו ביחד כי אחרי הלידה זה כבר הרבה יותר מסובך. לא לימדו אותך בהדרכת חתנים שהאישה בהריון מקיאה לא יכולה לסבול ריחות וגם אותך לפעמים. עצבנית והכל פתוח.. שינוי הורמונים. כדאי שתנסו להנות ביחד ולנצל את הזמן הזה ביחד. אני לא רוצה להבהיל אבל אחרי הלידה האישה בוכה סובלת ולא מספיק היא גם מטפלת בתינוק ולא בבעל אז כךלתשומת ליבך ותנסה לעזור ולעודד וגם היא תבין אותך אז לידה קלה ובשורות טובות
אתם חווים עכשיו תקופה של שחיקה לא קלה,
ואתה אומר: מפחד מהבאות, מה שלא קרה עד היום (לא ביססתם זוגיות) כבר לא יקרה.
זה לא בהכרח.
אחרי הלידה קחו עוד פסק זמן, אל תמהרו מיד להריון הבא.
תנשמו עמוק, תלכו לייעוץ שמתאים לכם, ובעזרת ה' תעלו על דרך המלך.
היא מעירה לי הרבה, על לא מעט דברים, (גם דברים שאני עושה וגם דברים שזה אני )
יכולה להתפרץ עלי ולהגיד דברים נוקבים, ואחרי זה נרגעת ומבינה שהתנהגה מגעיל, ואז מנסה לחזור לשגרה ואני צריך להיות סלחן ולהבליג, והיא לא מבינה שזה משאיר לי טעם מר והרגשה שהתחתנתי עם מישהי לא ממש מאוזנת
מצד שני אני שומע מחברים ומזוגות שהאישה בתקופות ההריון, מתנהגות ככה וזה טבעי כשההורמונים משתוללים, למרות שאצל אשתי גם לפני ההריון היו לה התנהגויות מסוג זה
דבר ראשון אתה צריך להבין שהיא לא בתקופה רגילה של החיים.
היא יותר עייפה, עצבנית, קלה להתרגז וכו'.
אבל...
אני חושבת שאתה צריך לשבת ולדבר איתה על התחושות שלך, להגיד שהמקרים האלה קשים לך ומפריעים לשלום בית.
הרבה הצלחה.
טבעי והורמונלי,
אבל אם תעלו על הנקודה, של מה שהוא "נקודת הרתיחה" וגורם לה להתפרץ,
תוכלו לנסות לצמצם אותן.
אם גם לפני ההריון היו לה התנהגויות מהסוג הנ"ל כדאי ויותר קריטי שתנסה לבדוק למה וממה זה.
על מה זה יושב.
ההריון הוא לא שלה, הוא של שניכם!
ברגע שתסכיל להבין שאתם מפסיקים להיות שני פרטים ומתחילים להיות זוג,
גם הזוגיות תשתפר וגם ההתמודדות עם קשיי ההריון תהיה משותפת.
מה שיקל גם עליך וגם עליה!
אני מבין שההריון הוא רק תוספת לאתגר שגם ככה היינו חיים בו עוד לפני זה.
לפני ההריון עוד היה את האישות התקינה שזה גרם בסך הכל לתחושה של חיבור והרגעה וההרגשה הייתה שאנחנו במרכז ולאט לאט נבנה את החיים שלנו, וגם אז היו קשיים בתקשורת, כעסים ועצבים מצידה ותחושות לא פשוטות,ושקיוותי שעם הזמן נעבור את זה.
ההריון פשוט הוסיף אתגרים חדשים כשעוד לא הספקנו להתמודד עם מה שרשמתי קודם.
איך מצליחים גם להיות מאוזנים , כלומר לא לקחת ללב עמוק ומצד שני להמשיך להרגיש אמפתיה כלפיה, מרגיש שזה או איזון ואז מתלווה לזה ריחוק ממנה או אמפתיה כלפיה והתעלמות מהכאב שלי וויתור .
אתה לא מנסה "לפוצץ" אלא להבין ולמצוא פתרון.
זה באמת מעורר הערכה.
אני חושבת שיש הדרכה אחת שלרוב הזוגות ולרוב המצבים היא מתאימה: לדבר על זה באופן גלוי, רגוע וכנה. וכמובן- לא מאשים. לא "את...." אלא "אני מרגיש ש..."
כמעט כל מצב לא נעים, או מתסכל וכו'- יוכל להשתנות אם שני הצדדים מכירים בקושי ומנסים, כל אחד מצידו לעשות מה שאפשר.
אם אשתך תדע ותבין מה קשה לך- אולי היא לא תוכל לעשות הרבה עכשיו, כי נשמע שקשה לה בהריון, אבל עצם זה שהיא תבין שקשה לך, ושאתה תדע שהיא מבינה את זה- זה כבר יוצר איזו קרבה אחרת, וגם יכול למנוע התקלויות והתנגשויות.
ולהפך- אם היא תשתף אותך בקושי שלה (אפילו שהוא יותר ברור..) ותדע שאתה מבין אותה אז גם לה יהיה יותר קל.
ורק לסיום- שתדע שכמעט לכל זוג יש אתגר. יש כאלה שהאתגר קל יותר להתמודדות ויש כאלה שקשה יותר, אבל לכל זוג יש משהו. ואם עושים עם זה עבודה נכונה לאורך זמן- אז דווקא האתגר הזה יכול להוביל לקשר עמוק יותר, פתוח יותר וחזק יותר.
בהצלחה!!
באופן כללי, שניכם צריכים לעשות סוויץ' בראש,
נגמר אני ואת/ה, ומעכשיו זה שנינו.
נסה אולי ללכת לייעוץ מקצועי, שיוכל להסביר לך איך זה אמור לקרות פרקטית.
שאתם צריכים דחוף יעוץ או עזרה זוגית.
אני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
בכל מקום יש קיצונים, לא?
קיצוני לאיזה כיוון?
אני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
אני מבין גם את הצד שלך, ואולי גם את הצד שלה
זה טוב שאתה מחפש פתרונות , אבל אל תתן למצב לתקוע אותך בבילבול וצער ומערבולת רגשות וציפיות.
לי נראה שכדאי שתשנה "סוויץ'" ותנסה כל הזמן לתת להעניק ולפנק ללא תמורה וגם לספוג קצת מההערות גם אם לא מוצדקות,. במצב הנוכחי , יש לך כרגע יותר מסוגלות ליצור אווירה חיובית בבית, ואתה גם תרוויח מכך.
כתבת ש:"לא השכלנו לעבוד על הזוגיות מספיק טוב"- טוב , אי אפשר לחזור על בזמן, אבל כאן יש לך הזדמנות דווקא , להוכיח לה ולעצמך בעיקר שאתה נרתם לתהליך של חיזוק הזוגיות דווקא מתוך הקושי תוך כדי תנועה.
מתוך המעשים יימשכו הלבבות
אולי כשהיא תראה שאתה שותף שלה בקשיי הלידה ומקבל אותה כמו שהיא ומכיל אותה, גם אצלה משהו ייפתח והיא תעריך אותך יותר או כעת או בטווח הארוך.
תשדר לה שאתה עסוק בה ובצאצא שעתיד לבוא בעז"ה ופחות בך.
גם אם אתה קצת מדוכא כמו שכתבת (וזה טבעי), תנסה לשדר לה משהו אחר .
כשתעניק יותר ותראה שינוי אצלה ואת אולי זה יקל במעט את הקשיים שאתה חווה בקשר הזוגי , ועם כל הקושי הטבעי והמתאגר שלאחר הלידה בהימנעות מקירבה , אתה תמשיך להתעסק בנתינה ובהענקה ויתכן שזה יהיה מוערך וישפיע חיובי על הקשר שלכם אח"כ לאחר התקופה של ההימנעות.
תחשוב על רעיונות שיתאמו גם לך וגם לה שיהיו טבעיים לכם,
אולי משהו ברעיונות שכתבתי יתאים:
אתה יכול לקנות לה במתנה ספר הכנה ללידה או משהו תורני רוחני יותר להכנה ללידה,
גם אתה יכול ללמוד קצת על תהליכי ההריון גם תדע יותר וגם היא תראה שאתה מעורב ומתכונן בהתרגשות להיות הורה ,
לקנות לה כל מיני מזונות שבריאים בזמן הריון - שקדים אגוזים, גרנולה וכאלה וגם כל מיני פינוקים -תחפש באינטרנט.
תכין לה ארוחת ערב .
תקנה לה כרטיס לאיזה ערב נשים, שיעור לנשים, מסיבת ראש חודש.
לקנות כמה מתנות מפנקות- קרמים וקוסמטיקה, איפור, תכשיטים, בושם קרם נגד סימני מתיחה, קצף אמבטיה.
להציע לה להתלוות אליה לבדיקות ולהתעניין בתוצאות ולאחר מכן לקחת אותה לגלידה.
מילים טובות ומחמאות.
אתה יכול לדבר או לשיר לעובר- הוא/היא כנראה שומעים, וטוב שיכירו את קולו של האבא
מכתב.
זר פרחים. תדאג שהבית יהיה מאוורר ויכנס אור, וכדאי שיהיו פרחים וצמחים בבית.
שולחן נקי מסודר עם מפה ואגרטל , פירות ככה בקערה.
בגדים מעוצבים להריון זו הפתעה יפה. כיסויי ראש חדשים.
אם יש לך מצלמה- תצלם אותה כל יום אם היא מסכימה זה נחמד שרואים איך במשך החודשים הבטן גדלה...
תדפיס לה תפילה לאישה הרה ותעצב לה את זה עם צבים, נצנצים, הקדשה ממך .
תתפלל ותבקש מה' שיחזק אותך בסבלנות וייסיע לך לחזק את הביחד את הזוגיות ובעז"ה גם את ההורות.
זו רק דעתי,
הצביעות הזאת,
שאני אמור לבקש סליחה ומחילה מרבש''ע,
כשאני יודע שיש דברים שלעולם לא אוכל להצטער עליהם...
הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.
זה מה שאמרתי.
ובכל זאת אתה לפחות מנסה.
עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.
החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.
גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.
אתה גם אמור להצטער
אבל בחרת אחרת
אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה
ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור
ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?
אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).
אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.
מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.
תפנים שיש מלך לעולם.
הרב יעקב חזן ז"ל:
ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.
היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.
ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.
אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה
אין פה תשובה.
בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.
והחליט לאסור דברים מסויימים.
זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.
אלא אתה מלך העולם."
מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה
ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.
גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.
להביע דעות הפוכות.
עדיף על כלום
אני לעולם לא אצטער על חטאים.
איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??
עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'
הפוך בדיוק. צריך להתבייש.
וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.
ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.
אמר ר' עילאי הזקן:
ילבש שחורים ויתעטף שחורים.
לילך למקום שאין מכירים אותו.
ואל יחלל שם שמים.
📚 עין יעקב — 3/9/2026
ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:
ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.
אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.
לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.
מה יעזור 100 פורומים תומכים.
הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"
תקשיב קצת.
אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא
הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,
ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור
שאינו אוהב את הצביעות
על כך שאינו מצטער כאמור.
מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.
וכל רצונו הכמוס והגלוי.
להיות בקשר טוטאלי עם ה'
בלב שלם.
איך אינו יכול.
רגע רגע רגע.
מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.
שו הדא מחד. רודף וזהו.
מחד ומאידך.
יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.
השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.
בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.
רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.
ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.
לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.
במאידך מתביישים ומסתירים.
השיר מקומם.
אז אתה לא רודף אחר חוקיך.
זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.
ועל השיר הזה.
על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.
שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.
ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.
ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:
Worked for 49s
כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.
הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:
> “שקעה חמה, שקעה נפשי
בתהום רעיונות רב כים;
כי נלאיתי מלחום את מלחמתי
עם הבשר, עם הדם.”
ובהמשך:
> “האם לשכוח ולשמוח,
או לזכור הכול ולבכות?”
זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.
גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.
והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:
> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”
הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.
מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.
אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.
אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.
זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".
במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.
האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?
אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.
זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.
הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.
וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...
ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.
אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.
בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.
ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...
בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.
וצריך חלבון...
אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול
אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.
מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.
אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.
אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.
לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).
אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?
המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.
אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.
פרגית במחבת
חזה עוף במחבת
שניצל
קציצות בקר
קציצות הודו
לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון
נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)
המבורגר מבשר טחון
קבב מבשר טחון
צלי בשר
זה בגזרת הבשרי
אפשר גם דגים
דג מטוגן
דג ברוטב
דג בתנור
סלמון
קציצות דג
טונה
קציצות טונה
ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות
מגדרה
חומוס ביתי
קוסקוס עם חומוס
מרק אפונה
מרק שעועית
גם במוצרי חלב יש חלבון.
זה מה שעלה לי לראש כרגע.
מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים
ככה שיש מבחר
רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)
השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר
מאד קל לבשל ומאד טעים.
פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.
לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.
כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:
נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.
דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני
תודה
הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)
להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.
(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')
חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק
בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.
פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.
מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות
אפשר גם פשטידות שזה אחלה.
הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)
פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)
דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.
קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.
חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)
אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.
לא ממש קשור לפורום..
בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.
מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?
תודה תודה
ברכת השם על ראשיכם
פשוט.
כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.
יש למישהו?
הי שלום לכולם!
נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..
העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,
ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.
הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.
אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.
בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...
הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).
אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).
לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)
מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...
והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.
לא קשור לפורום **
מחפש אומים לג'אנטים
משהו נדיר
מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות
אם מישהו מכיר אשמח לשמוע
וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס
אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.
מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.
חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.
אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד
אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב
האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה
גם לנקיון באופן כללי.
לשמוע פרטים נוספים. תודה!
ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.
אחלה מכשיר. מרוצה.
אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות
ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה
ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.
האם שווה את המחיר
