אז ככה נשים יקרות 

האם כשהיייתן בשלב מתקדם בהריון , היה לכם בכלל רצון ומודעות לעסוק בזוגיות שלכם, או שבעיקר עסקת בולד ובלידה ובעצמך? 

האם אתן רואות מניסיונכן חשיבות שדווקא כן לעסוק בזוגיות כי זה ממש חשוב לאחרי הלידה ?

איך גבר יכול להגיד לליבה של אשתו שהיא במצב כזה 

גברים, מה אתם עשיתם בזמנים האלו שהלידה קרבה ובאה ואתה נדחק לפינה ? 

תודה 

וסליחה שאני בכיין

חפש איך אתה יכול לתת מעצמך יותר. בע"ה זה יביא לקרבה בינכם.

זה גם טבעי לפחד מהבאות, מן הסתם גם לה יש חששות. תדברו על זה ו"תפחדו ביחד"

בסיפור..!!!

נכון שלאישה יש יותר סיבות... והיא באמת במצב קשה ולא נודע..

אבל תכלס כותב פה גבר מסכן שקשה לו !! וזה לא השירשור הראשון שהוא כותב על ההריון הזה..(כמה שזכור לי ) השרשור הראשון היה יותר בעייתי ..

עוד קצת הכרת המציאות לאחר הלידה, אבל היא לא מנותקת מהמציאות. ואשריה ואשרי בעלה והכי ירוויח זה הילד שיבוא בע"ה בקלות ובשמחה- אשריכהם שזוהי גישתה.

אנחנו לא חיים בניתוק מוחלט, וזה חלק מבניית הקן המשפחתי. חייבים להתייחס לכל הגורמים. וגם אם יש משהו לא תקין, גם מצד הגבר- צריך לחשוב איך נותנים מענה.

אחרי הלידה שלנו, ביום הרביעי בערך בעלי כמעט התמוטט, והוא לא אחד כזה, אמרו לנו משהו שמאוד הדאיג אותו. נתתי לו את המקום שלו, השתדלתי לחזק איפה שאפשר ועד כמה שכוחותיי עמדו לי, ואח"כ כשהוא התחזק יותר וחזר לעצמו- הוא עמד לצידי כשכל ההורמונים התמוטטו עלי

לא "בכיין".. אתה נתקל במצב לא מוכר (וזה לא אצל כולם ככה), מרגיש לא בנוח, "נדחק לפינה", תחושה מובנת.

אני חושב ש"להסביר" לה כעת שדווקא עכשיו חשוב לעסוק בזוגיות וכד', זה לא כ"כ יעיל... כרגע אצלה כנראה זה לא ענין של "סברות".

אבל אולי תנסה" הפוך על הפוך". בהיות שכעת כולה חשה את הענין הזה, תבנה את הקשר כרגע על זה. ההזדהות, ההתענינות. תשאל איך מרגישה, אם מרגישה תנועות, אם חוששת מהלידה, תציע משהו לשתות, אולי טיול קצר ביחד בחוץ להקל על ההרגשה.. אולי תדונו על אפשרויות לשֵמות... וכד'.

הקיצור, זה הנושא הקרוב לליבה כעת - בכל המובנים - תנסה "להזדהות" קצת. להבין לתחושה, לתמוך.

אבל בשום אופן לא בתור "פחד". אתה גם לגמרי בן אדם כעת. אלא בתור האיש, ראש המשפחה, שלוקח לידיים את המושכות, ומנסה לעזור, בנחת, בחיוך, באהבה,  בהרגעה, לאשה שעומדת בפני "בלתי נודע" כזה לראשונה..

ואולי פתאום תקבל גם פידבק..

הצלחה רבה. יעבור. לא לפחד.

בס"ד

לנשים הרבה פעמים מאד קשה להבין גבר,

שבוחר להיות מנותק מההריון.

במידה רבה זה אפילו פוגע.

התינוק שלכם גדל בגופה כעת- איך יכול להיות שזה לא מרגש אותך?

מבחינתה אתה אמור להיות נפעם! 

אבל אם תבין שזה כרגע מה שמעניין אותה- ולא כניתוק ממך,

אלא ההיריון הזה הוא ההתממשות של היחד שלכם,

זה משהו של שניכם בשווה- גם אם זה קורה בגוף שלה- זה עדיין שייך לשניכם.

לכן התעניינות בהרגשתה, דיבור על תנועות, ניחושים למי יהיה דומה,

לעבור ליד חנות תינוקות להציץ... 

להתרגש איתה ביחד.

אישה בדרך כלל לא מנתקת את הדאגה לעובר ולילדים מהבעל.

היא רואה את העיסוק בזה כהמשך טבעי לטיפוח המשפחה שמתפתחת מזוגיות להורות.

חוסר עניין של הבעל בתהליך יכול להיות מאד להרחיק..

ומצד שני כל התעניינות, מקרבת מאד.

אם אתה מתרגש איתה- פשוט קנית אותה.

היא זקוקה לך כעת לא פחות מלפני ההריון,

לתמיכה, להתעיניינות, לתחושת השיתוף והאחדות,

אני די בטוחה שאם תראה אכפתיות, ותתרגש איתה מהתהליך,

ספירת השבועות, הבדיקות וכ' וכ'- זה יקרב בניכם כמו ששום דבר אחר בעולם לא יכול היה לקרב.

בהצלחה

ההיריון הוא הוא לא שלה הוא של שניכם באותה המידה...

אתה צריך לומר תודה רבה שהיא סובלת וסוחבת את ההיריון הזה בשבילה ובשבילך

תהיה בטוח שאתה לא רוצה להתחלף איתה והאמת שאנחנו הגברים גם לא בנויים לזה.

הפתרון לדעתי... תהיה "שותף מלא" לך איתה לבדיקות, תתעניין. תשאל, תיגע בבטן ותרגיש את התינוק, תתפלל שהכל יעבור בשלום, תעזור לה בכל מה שרק אפשר, קח אותה לחופשה במידה וזה מסתדר לכם, תדבר איתה על הכל...

ואז אחרי הלידה כל הטוב שלך יצוף ויבוא לטובתך... היא תזכור את כל מה שעשית עבודה וזה יקדם את הזוגיות שלכם יותר...

לגמרי!

תתחיל בשינוי חשיבה!

ההריון הוא לא שלה! הוא של שניכם!

וככל שיותר תעודד, תפרגן, תקשיב, (אל תיעץ!), תשתדל להיות שותף אמת ולהרגיש אותה כך תזכה אחרי הלידה לפירגון זהה!!!!!

היא לא מסוגלת כרגע להשיב לך, היא במקום מזעזע של חוסר אונים, של התמודדות עם הבלתי ידוע, עם גוף שמשתנה בצורה קיצונית, תופעות לא מוכרות, ים של דאגה!!!!

רק תהיה שם בשבילה והיא תשיב לך כגמולך הטוב ברגע שתצליח לשוב לכוחותיה אחרי הלידה.

כי היא אוהבת אותך, מאוד!

פשוט כרגע הגוף שלה שולל ממנה את האפשרות להחזיר לך אהבה, היא חסרת סבלנות, עייפה, מותשת, דואגת, היא בפשטות לא מסוגלת.

אתה מסוגל, תאהב תעניק, הכל יחזור אלייך בגדול אחרי הלידה (לא מייד אח"כ...כמה חודשים אח"כ) בעוצמה!

בהצלחה!!

אבל מתחבר מאוד לד.
תשקיע בה. במה שעובר עליה. אם חסר לך המקום שלך והיא לא יכולה לתת אותו אז אולי יש אנשי מקצוע/רבנים שיוכלו. המצב האידיאלי זה שמתוך ההשקעה שלך היא תראה כמה אתה מתאמץ והיא והבן/בת חשובים לך (גם אם הוא יהיה חשוב לה כי הוא 'שלה' ופחות מתאים לך כרגע) ומתוך זה היא תפתח אליך, למה שעובר עליך. אבל אני באמת לא יודע מה עובר על נשים בהריון ולא יודע כמה קשה לה ואיך יהיה אז כתבתי גם על תרחיש פחות טוב.
מסאז', אוכל שטוב לה והיא רוצה כרגע, מנוחה כמו שהיא רוצה (סרט, בתי קפה, יצירות ואפילו חברות). שהיא תביין שהיא העיקר כרגע ואתה פה בשבילה כי היא חשובה לך ואתה רוצה להיות איתה, להיות שם בשבילה. 
כן חשוב מאוד שיהיו לך מקורות כח לזה כי אי אפשר לדעת (לפחות מפה) מה יהיה ואיך הדברים יתפתחו. יכול להיות שפתאום ירדו המון סיפטומים ויהיה הרבה יותר קל ויכול להיות פתאום צורך בעוד הקלה עליה. אז נגיד אם היא הולכת עם חברות תלך אתה עם חברים באותו זמן. ואם יש צורך במישהו מקצועי/מנוסה אז גם זה. אבל ככלל הלואי והיא תראה כמה חשוב לך להיות איתה, לחיות ביחד איתה, בזוגיות טובה, וכמה אתה מוכן להשקיע בה ותבין כמה היא חשובה לך ומהמשבר הזה תיולד לכם זוגיות וקשר טובים משהיו.
--
לא עוקב בגלל שאני רווק וכנראה זה לא נכון לי לראות פה עוד תגובות.

ובאמת שאתה נמצא במצב ירוד לגמרי .

מדבריך אתם נשואים ממש טריים..

אני רוצה להזכיר לך שאישתך לא היתה ככה לפני ההריון.

אהבת  אותה ורצית אותה..

אתה צריך לזכור שעוברת עליך (ועליה) כרגע תקופה לא קלה.. באמת !! אתה מחפש זוגיות (התחתנת בין היתר בשביל זה.. )

והיא כרגע אולי אפילו סולדת מזוגיות..

ושניכם בסדר..זו תקופה שתעבור בעז"ה !!

תנסה להכיל אותה יותר (תזכור יש לך אחריות על הזוגיות שלכם!! היא(אשתך) כרגע לא שפויה!! אתה הנורמאלי ..ואתה זה שצריך לתפוס פיקוד על העניינים. )

כתבו לך כל מיני עצות.. תנסה אותם .

באמת ההריון הוא של שניכם והבייבי המתוק שלך ושלה יחד .

** אני יכולה להוסיף שלדעתי אתה לא הגבר היחיד שמרגיש ככה .. אולי זה ינחם אותך .

בהצלחה חמוד.

תראו אני חושבת כאן שהתגובות מקסימות ואכן צריך לתת לאשה חום ואהבה והתעניינות ואכפתיות כי היא הסובלת ויכול ליהות שאתה גם בלחץ ו...אבל היא פי כמה מימך ובזמן שאתה יושן בשלווה במיטתך יכול ליהות שהיא בוכה בחרש מיתחת לכרית ואתה אפילו לא יודע זאת וצריך להתייחס בעדינות ובסבלנות חום אהבה וכול מה שאמרו פה אבל אני רוצה להוסיף לפעמים צריך לדעת להשאיר פרטיות לאשה לא שתיתמודד לבד עים הפחדים אבל אם היא מסתגרת בחדרה ולא רוצה לפתוח אז לא ללחוץ עליה ולהיתחנן שתפתח לפעמים אשה רוצה פרטיות למחשבה וליהות עים עצמה וכול זה ,צריך לאזן את תשעת החודשים האלה מצד אחד את כל מה שכתבו פה אהבה חום אכפתיות ו..אבל לא לחדור יותר מידי לפרטיות שתרגיש לא נעים ומביך ויכול ליהות שהיא לא מראה זאת אבל בלב לפעמים היא קצת מתעצבנת ככה לאזן את זה בצורה הנכונה ובעזרת ד הכל יסתדר בהצלחה

קודם כל מזל טוב תשמח שהיא בהריון.... עכשיו תיקח את זה בתור ההריון של שניכם לא רק שלה הרי התחתנתה בעיקר בשביל ההריון.. ותאגיד לה תודה שהיא סוכבת את הולד . צאו לשופינג ומסעדות ותהנו ביחד כי אחרי הלידה זה כבר הרבה יותר מסובך. לא לימדו אותך בהדרכת חתנים שהאישה בהריון מקיאה לא יכולה לסבול ריחות וגם אותך לפעמים. עצבנית והכל פתוח.. שינוי הורמונים. כדאי שתנסו להנות ביחד ולנצל את הזמן הזה ביחד. אני לא רוצה להבהיל אבל אחרי הלידה האישה בוכה סובלת ולא מספיק היא גם מטפלת בתינוק ולא בבעל אז כךלתשומת ליבך ותנסה לעזור ולעודד וגם היא תבין אותך  אז לידה קלה ובשורות טובות

אנחנו נספוג אותך פעם אחרי פעם עד ללידה ואחריה 

בהצלחה.....

אתם חווים עכשיו תקופה של שחיקה לא קלה,

ואתה אומר: מפחד מהבאות, מה שלא קרה עד היום (לא ביססתם זוגיות) כבר לא יקרה.

זה לא בהכרח.

אחרי הלידה קחו עוד פסק זמן, אל תמהרו מיד להריון הבא.

תנשמו עמוק, תלכו לייעוץ שמתאים לכם, ובעזרת ה' תעלו על דרך המלך.

היא מעירה לי הרבה, על לא מעט דברים, (גם דברים שאני עושה וגם דברים שזה אני )

יכולה להתפרץ עלי ולהגיד דברים נוקבים, ואחרי זה נרגעת ומבינה שהתנהגה מגעיל, ואז מנסה לחזור לשגרה ואני צריך להיות סלחן ולהבליג, והיא לא מבינה שזה משאיר לי טעם מר והרגשה שהתחתנתי עם מישהי לא ממש מאוזנת

מצד שני אני שומע מחברים ומזוגות שהאישה בתקופות ההריון, מתנהגות ככה וזה טבעי כשההורמונים משתוללים, למרות שאצל אשתי גם לפני ההריון היו לה התנהגויות מסוג זה

דבר ראשון אתה צריך להבין שהיא לא בתקופה רגילה של החיים.

היא יותר עייפה, עצבנית, קלה להתרגז וכו'.

אבל...

אני חושבת שאתה צריך לשבת ולדבר איתה על התחושות שלך, להגיד שהמקרים האלה קשים לך ומפריעים לשלום בית.

הרבה הצלחה.

טבעי והורמונלי,

אבל אם תעלו על הנקודה, של מה שהוא "נקודת הרתיחה" וגורם לה להתפרץ,

תוכלו לנסות לצמצם אותן.

אם גם לפני ההריון היו לה התנהגויות מהסוג הנ"ל כדאי ויותר קריטי שתנסה לבדוק למה וממה זה.

על מה זה יושב.

"הרגל של אשתי כואבת לנו!"

ההריון הוא לא שלה, הוא של שניכם!

ברגע שתסכיל להבין שאתם מפסיקים להיות שני פרטים ומתחילים להיות זוג,

גם הזוגיות תשתפר וגם ההתמודדות עם קשיי ההריון תהיה משותפת.

מה שיקל גם עליך וגם עליה!

אני מבין שההריון הוא רק תוספת לאתגר שגם ככה היינו חיים בו עוד לפני זה. 

לפני ההריון עוד היה את האישות התקינה שזה גרם בסך הכל לתחושה של חיבור והרגעה וההרגשה הייתה שאנחנו במרכז ולאט לאט נבנה את החיים שלנו, וגם אז היו קשיים בתקשורת, כעסים ועצבים מצידה ותחושות לא פשוטות,ושקיוותי שעם הזמן נעבור את זה.  

ההריון פשוט הוסיף אתגרים חדשים כשעוד לא הספקנו להתמודד עם מה שרשמתי קודם.

איך מצליחים גם להיות מאוזנים , כלומר לא לקחת ללב עמוק ומצד שני להמשיך להרגיש אמפתיה כלפיה, מרגיש שזה או איזון ואז מתלווה לזה ריחוק ממנה או אמפתיה כלפיה והתעלמות מהכאב שלי וויתור .

אתה לא מנסה "לפוצץ" אלא להבין ולמצוא פתרון.

זה באמת מעורר הערכה.

אני חושבת שיש הדרכה אחת שלרוב הזוגות ולרוב המצבים היא מתאימה: לדבר על זה באופן גלוי, רגוע וכנה. וכמובן- לא מאשים. לא "את...." אלא "אני מרגיש ש..."

כמעט כל מצב לא נעים, או מתסכל וכו'- יוכל להשתנות אם שני הצדדים מכירים בקושי ומנסים, כל אחד מצידו לעשות מה שאפשר.

אם אשתך תדע ותבין מה קשה לך- אולי היא לא תוכל לעשות הרבה עכשיו, כי נשמע שקשה לה בהריון, אבל עצם זה שהיא תבין שקשה לך, ושאתה תדע שהיא מבינה את זה- זה כבר יוצר איזו קרבה אחרת, וגם יכול למנוע התקלויות והתנגשויות.

ולהפך- אם היא תשתף אותך בקושי שלה (אפילו שהוא יותר ברור..) ותדע שאתה מבין אותה אז גם לה יהיה יותר קל.

ורק לסיום- שתדע שכמעט לכל זוג יש אתגר. יש כאלה שהאתגר קל יותר להתמודדות ויש כאלה שקשה יותר, אבל לכל זוג יש משהו. ואם עושים עם זה עבודה נכונה לאורך זמן- אז דווקא האתגר הזה יכול להוביל לקשר עמוק יותר, פתוח יותר וחזק יותר.

בהצלחה!!

באופן כללי, שניכם צריכים לעשות סוויץ' בראש,

נגמר אני ואת/ה, ומעכשיו זה שנינו.

נסה אולי ללכת לייעוץ מקצועי, שיוכל להסביר לך איך זה אמור לקרות פרקטית.

שאתם צריכים דחוף יעוץ או עזרה זוגית.

אחלה כינוי

תודה!

יש כאן דעות מגוונות וקיצוניות ...

תזהרי .

בכל מקום יש קיצונים, לא?

קיצוני לאיזה כיוון?

ואנחנו סבבה לגמרי

אני מבין גם את הצד שלך, ואולי גם  את הצד שלה 

זה טוב שאתה מחפש פתרונות , אבל אל תתן למצב לתקוע אותך בבילבול וצער ומערבולת רגשות וציפיות.

לי נראה שכדאי שתשנה "סוויץ'" ותנסה כל הזמן לתת להעניק ולפנק ללא תמורה וגם לספוג קצת מההערות גם אם לא מוצדקות,. במצב הנוכחי , יש לך כרגע יותר מסוגלות ליצור אווירה חיובית בבית, ואתה גם תרוויח מכך. 

כתבת ש:"לא השכלנו לעבוד על הזוגיות מספיק טוב"- טוב , אי אפשר לחזור על בזמן, אבל כאן יש לך הזדמנות דווקא , להוכיח לה ולעצמך בעיקר שאתה נרתם לתהליך של חיזוק הזוגיות דווקא מתוך הקושי תוך כדי תנועה. 

מתוך המעשים יימשכו הלבבות

אולי כשהיא תראה שאתה שותף שלה בקשיי הלידה ומקבל אותה כמו שהיא ומכיל אותה, גם אצלה משהו ייפתח והיא תעריך אותך יותר או כעת או בטווח הארוך. 

תשדר לה שאתה עסוק בה ובצאצא שעתיד לבוא בעז"ה ופחות בך. 

גם אם אתה קצת מדוכא כמו שכתבת  (וזה טבעי), תנסה לשדר לה משהו אחר .

כשתעניק יותר ותראה שינוי אצלה ואת אולי זה יקל במעט את הקשיים שאתה חווה בקשר הזוגי , ועם כל הקושי הטבעי והמתאגר  שלאחר הלידה בהימנעות מקירבה  , אתה תמשיך להתעסק בנתינה ובהענקה ויתכן שזה יהיה מוערך וישפיע חיובי על הקשר שלכם אח"כ  לאחר התקופה של ההימנעות. 

תחשוב על רעיונות שיתאמו גם לך וגם לה שיהיו טבעיים לכם,

אולי משהו ברעיונות שכתבתי יתאים: 

אתה יכול לקנות לה במתנה ספר הכנה ללידה או משהו תורני רוחני יותר להכנה ללידה,

גם אתה יכול ללמוד קצת על תהליכי ההריון גם תדע יותר וגם היא תראה שאתה מעורב ומתכונן בהתרגשות להיות הורה , 

לקנות לה כל מיני מזונות שבריאים בזמן הריון - שקדים אגוזים, גרנולה וכאלה וגם כל מיני פינוקים -תחפש באינטרנט.

תכין לה ארוחת ערב . 

תקנה לה כרטיס לאיזה ערב נשים, שיעור לנשים, מסיבת ראש חודש.

לקנות כמה מתנות מפנקות- קרמים וקוסמטיקה, איפור, תכשיטים, בושם  קרם נגד סימני מתיחה, קצף אמבטיה.

להציע לה להתלוות אליה לבדיקות ולהתעניין בתוצאות ולאחר מכן לקחת אותה לגלידה.

מילים טובות ומחמאות.

אתה יכול לדבר או לשיר לעובר- הוא/היא כנראה שומעים, וטוב שיכירו את קולו של האבא

מכתב.

זר פרחים. תדאג שהבית יהיה מאוורר ויכנס אור, וכדאי שיהיו פרחים וצמחים בבית. 

שולחן נקי מסודר עם מפה ואגרטל , פירות ככה בקערה. 

בגדים מעוצבים להריון זו הפתעה יפה. כיסויי ראש חדשים. 

אם יש לך מצלמה- תצלם אותה כל יום אם היא מסכימה זה נחמד שרואים איך במשך החודשים הבטן גדלה...

תדפיס לה תפילה לאישה הרה ותעצב לה את זה עם צבים, נצנצים, הקדשה ממך .

תתפלל ותבקש מה' שיחזק אותך בסבלנות וייסיע לך לחזק את הביחד את הזוגיות ובעז"ה גם את ההורות. 

זו רק דעתי, 

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..