כל הכבוד שאת מתאפקת ומתפללת.

הוא הגידר נכון - היה רוצה שיהיה לו איזה רצון ללימוד.  באמת כואב.

תנסו להגיע עוד פעם לשיחה כזו, ותגידי לו שאולי אם יתחיל ממשהו שלא היה רגיל כ"כ, זה יעורר אצלו רצון. למשל, אולי יקרא ספרים עם שיחות של ר' שלמה קרליבך..

ואולי, תציעי, תקבעו שתלדמו ביחד כל ערב, רק הלכה אחת. אפשר מספר פניני הלכה, שיש לו סגנון נעים, עם טעם ומושך את הלב, למיטב זכרוני ממה שראיתי.

ועם האוכל יבוא התיאבון.

[אולי גם פעם בשבוע שיעור גמרא?..]

ותאמיני לי,אני מבינה את כאבך,יקרה,ותאמיני שאפשר לשנות, דבר ראשון,תתפללי על זה המון,

דבר שני תציעי לו שתלמדו יחד הלכות או אמונה או משהו בעניין חינוך ילדים,ממליצה על פניני הלכה של הרב מלמד או ספרי חינוך של הרב אבינר

ודבר שלישי,בשולחן שבת במקום שתצפי שהוא יכין משהו מראש,אפשר ללמוד הלכות שונות,פרשת שבוע,סיפורי צדיקים לילדים...

הלוואי!

ממש מתוקה .. וצריך ללמוד ממך , החשק לשמוע תורה בבית לא מובן מאליו ..

אין לי ממש עיצה.. רק להתפלל.

אבל רק שתדעי שאני אישית ממש מעריכה אותך ..

ובכל מקרה אם את אוהבת תורה את תוכלי להנחיל את זה לילדייך וזה לא תלוי רק בו. 

לימוד גמרא הוא קשה, עמוק, מורכב. מי שלא רגיל לממוד גמרא, קשה לו להתחיל ללמוד. זה לא לפתוח ספר מעשי חז"ל ולקרוא סיפור. הלימוד הוא קשה ומורכב.

יש גישה בעולם הישיבות שלימוד גמרא הוא הלימוד העיקרי בלימודי הקודש. אני לא חושב ככה, אני חושב שלימוד הלכה, מוסר, מחשבת ישראל וכו' הוא לא פחות חשוב.

תבואי אליו בשאלות על דברים שאת רוצה לדעת, תגרמי לו לפתוח ספר וללמד אותך. אולי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

חוץ מתפילות על העניין,

הייתי מציע לנקוט בדרכים אפילו פחות אקטיביות. חסר לך שהוא ירגיש שאת דוחפת אותו ומחזירה אותו למשקעי העבר מהם הוא מנסה להתנער. זה כולל הימנעות מהערות, אנחות והכי חשוב - לא למחוא לו כפיים כשהוא כן פותח ספר

דרכי פעולה:

לשאול שאלות בהלכה (כשרות, גדרי כיבוד הורים, שבתות וחגים וכד')

להעלות דיונים, אפילו פרובוקטיביים, בשולחן שבת (נשות הכותל, החזרת שטחים, טבילה ללא בלנית ומה לא)

לדבר עם חבר שיקבע איתו חברותא (כמובן באופן סודי)

להניח ספרים השולחן (כפי שכבר הציעו פה)

שהתחיל ללמוד...

אז לא להגיד כל הכבוד כמו לילד

אלא להגיד ילדים לא להפריע לאבא כשהוא לומד (אם הילדים בבית וניגשים אליו או מרעישים)

או להציע כוס קפה או מים, שיראה שאכפת לך ואת שמחה אז את רוצה לפנק אותו

ועל הדוגמה שהוא יכול לתת להם או על מה שנמנע מהם

אולי אפשר לנסות ספרי מוסר כמו מסילת ישרים , או פ"ש (שניים מקרא ואחד תרגום  בשבת) ואפילו נביא..

אפשר שתקבעו ללמוד ביחד פרשת שבוע, אפילו רק את הפשט עצמו עם קצת מפרשים

או אם יש איזה ספר מהתנך שאחד מכם חלם פעם לדעת ואף פעם לא פתח... אפשר ללמוד ביחד כל ערב או כל שבת בצהריים

אנחנו עושים לעצמנו מן "עונג שבת" , יושבים בשבת בצהריים עם במבה ועוגה ובקבוק מיץ ולומדים משהו..

(בד"כ סיפורי מעשיות של רבי נחמן..לפעמים משהו אחר).

אם באמת יש לו משקעי עבר בעניין לימוד התורה, הייתי ממליצה לו להתחיל מחדש כפי שכתוב במסכת אבות-

"הוּא הָיָה אוֹמֵר,

בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא,

בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה,

.........

בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד....."

 

להתחיל מהמדרגה הראשונה והבסיסית, לא לקפוץ מדרגות. קודם כל לפתוח את התנ"ך ולקרוא מהתחלה, 

בראש נקי, בלב תמים, ולא בגלל שאף ר"מ דרש את זה.

אח"כ אפשר לעבור למשנה, ולאחר מכן גם אל הגמרא, שלב שלב, "מן הקל אל הכבד".

 

כמו שיש את הפרד"ס- צריך קודם את הפשט לפני שלומדים את הרמז, ואת הרמז לפני שלומדים את הדרש, ורק לבסוף את הסוד, זה מסוכן לדלג רבדים.

כדאי גם לקרוא ספרי מוסר שמסוגלים מאוד לעורר את הלב להתקדם בלימוד תורה ועבודת ה'.

 

את כל הדברים האלה אני יודעת מבעלי נ"י שמסדר את הלימוד שלו ע"פ כללים אלו.

 

כמו כן, אם יש לו רב שאיתו הוא\אתם יכולים להתייעץ, אפשר שבעז"ה ידריך אותו בעצות טובות בעניין זה.

 

כדאי גם לחפש את הכתבה באתר של "הידברות" על האדם שמלווה אם-פי בחינם לכל מי שמתחייב לשמיעת מס' מסויים של שיעורים שנמצאים כבר על האם-פי,

זה מיועד לאנשים שקשה להם לפתוח ספר, או שקשה להם למצוא זמן, וע"י שמיעת שיעורים בנסיעות, בעבודה, ובכל מקום שמתאפשר הם זוכים להתקדם בלימוד ואפילו לסיים מסכתות, מומלץ מאוד לקרוא את הכתבה המעניינת!

גם יש סיפור מרתק באחד הספרים של חיים ולדר על מישהו שזכה ללמוד הרבה תורה בדרך זו, לאחר שלא חשב שעוד יש סיכוי לכך...

 

והעיקר להתפלל, ולא להתייאש, להשתמש בבינה היתירה שניתנה בך ולהמשיך לחפש את הדרכים הנכונות בעניין זה, כי לימוד התורה זה עניין מהותי ביותר אצל הגבר שמשפיע על כל עבודת ה' שלו, על בניין אישיותו, על אורח חייו, ועל חיי משפחתו כולה. וכידוע שגם האישה מקבלת שכר על לימוד בעלה, כל שכן אם היא זאת שגרמה לו... 

 

חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ; (וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ)". משלי, יד א'

 

ברכה והצלחה, ש-ה' יהיה בעזרך!

לענות לפני שקוראים את התשובה- אולי תנסי להציע את זה, כי זה לא נשמע לחץ עליו אלא חידון כייפי בשולחן השבת

יכולת הכלה מדהימה !

השאלה כללית מאוד כי חסר הצד שלו

אז אכתוב הצעה כללית לעיונך

דרבון מלאכותי לא יעזור לחיבור שלו לתורה.

אולי תצליחי להשיג מטרת ביניים אבל זה לא יוביל למקום אליו את שואפת

העניין בלחזק את הקשר עם ה' ותורתו הוא לשמוח במה שיש. (הרבה לפני ששואפים לעוד) 

שבו ודברו על כמה שאתה דוסים, וכמה שאתם מחוברים לה' ביומיום ותגלו שהתורה מקיפה אתכם, גם אם בינתיים זה לא ע"י ספר זה או אחר. 

תעצימו בתודעתכם את הנקודה הזאת ומרוב שמחה תתחילו לשיר ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו 

1. שולחן שבת: תדאגו לאוירה קדושה ומיוחדת. גם אם לא דופקים על השולחן ואומרים "דבר תורה" זה יכול לקרות

2. תמצאי שותפה ללימוד. שחררי אותו. זה מלחיץ

3,4. יכולת ההכלה שלך מדהימה כבר אמרנו? תנצלי אותה שלא לדחוף מהר מידי

5 קודמי הרחיבו פה בצורה ממש מוצלחת. לא להילחץ.

את כן יכולה מידי פעם לשאול אותו שאלה שתאתגר אותו או שתוציא ממנו תשובה עסיסית ויהיה לו סיפוק מעצמו שידע לענות. אבל לא כשיטה. את אשתו ולא הרב שלו.

לא כולם יכולים לשבת ללמוד, אבל כולם יכולים לשמוע שיעור מדי פעם. אם תפני אלי בפרטי priel483@gmail.com אפנה אותך לשיעורים מאד מושכים באיזור מגורייך.

מי שנדבק בשיעור אחד, ימשיך לעוד, אולי לדף יומי, וזה יכנס אליו. ברור שבביקורת ובתלונות זה לא יגע לכלום.

הרב יוסף פריאל

א.ישר כח עצום.

ב. סיפור שהיה:פנתה אלי מישהי עם רצון כמו שלך לגבי בעלה. אני דיברתי עם בעלי,ששמח מאוד ואמר שיציע לבעלה  חברותא.זה יכול להישמע שהיא עשתה דברים מאחורי הגב של בעלה,אבל בעצם היא פשוט הכשירה קרקע למשהו שאין ספק שישמח את בעלה (ואם הוא לא מעוניין הוא פשוט יסרב..) ויעשה טוב לו, לבית שלהם, לעם ישראל.  

תתפללי על זה

1. סטטוס קוו שיש ד"ת בשלחן שבת. אם לא יאמר- תאמרי את.

2. בן זוג הוא לא תמיד חברותא. זה המצב.

3. אל תסתכלי.

4. נכון. 

5. נכון.

אך זה המצב.

תראי איך את שמחה בזה.:

הנה אבא, רואה ערך בלימוד אך אינו יכול. הוא משקיע את מיטב זמנו וכספו ע"מ לתת לכם את מה שהוא לא יכל לקבל

(וזה לא חקירת שבכ, הילדים יתרשמו, ולא יצטרכו אישור חתום מדוע אבא לא לומד כמו אבא של פלוני )

ככלל, תנסי לתת לו לימודי טרמפים-

שות סמס, יום ששי בעבודות בית תשימי רדיו עם שיעור, כנל ברכב- דברים קלילים, ושלא ירגיש שאת המדריך מישיבה תיכונית..

הרצאה של הרב פנגר וכו'- כשמגיע אליכם- זה יכול להיות בהגדרה "יציאה זוגית"- ובכ"ז לא מסמן וי, ומוסיף להתעסקות עם התורה.

בהצלחה!

(הערה- לא ברור שא"א להיות "דוס" ולא ללמוד תורה. אך מצד שני, רצוי שגם מי ש"אינו דוס" ילמד תורה!)

פראקטי-

יש "2 הלכות"-

מיילים חינם- עם עשרות מסלולים.

זה גם מוסיף.

יש מסלולים ממש קטנים, 2 שורות. וכולם גם הארוכים, מנוסחים היטב.

תציעי לו ללכת ללמוד על חשבון זמן שלך איתו, תוותרי על דברים כדי שהוא ילך ללמוד.  קחי לו משימות, למשל- "אל תשטוף את הבית לשבת, אני אשטוף ואתה תשמע שיעור, בישוב, בערוץ מאיר, וכדו'. 

כשהוא יראה שאת מתאמצת, גם הוא יתאמץ בעל כרחו.

כיון שלפי הפירושי אוכל יכול לפתוח/ לסתום את המח והלב לדברי תורה.

כל מה שזה כולל

כשרות מהודרת בכלל

כשרות מהודרת במיוחד בעוף ובבשר

תולעים בירקות ופירות

הפרדה של יותר שעות בין בשר לחלב

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.