כבר כמה שנים שהוא לא פתח דף גמרא ולא למד כלום מלבד כמה הלכות פה ושם, זה כואב לי מאד, אני לא אומרת לו כלום רק מתפללת על זה, בשיחה אחת או שתיים על הנושא שהן היו עמוקות מאד, הוא אמר לי שהוא מאד היה רוצה שיהיה לו איזה רצון או השתוקקות ללמוד אבל אפילו את זה אין לו ואין לו טיפת חשק ללימוד ( מה שמגיע כנראה ממשקעי העבר) ואין לו שום תחושת חסרון של לימוד, וזה כואב לי מכמה סיבות:
1. שבשולחן שבת אין דברי תורה
2. אני מגיל קטן פותחת כל ספר בספריה, בין עם חול או קודש ואני אוהבת ללמוד וקשה לי שאין לי שותף ללימוד.
3. קשה לי לראות אותו שבחופשים ובעוד זמנים כאלה הוא פשוט מתבטל בחוסר מעש במקום שימלא את זה בקצת לימוד
4. אני מרגישה שאם הוא ילמד זה ימלא אותו ברוחניות וישמור אליו מהתדרדרות רוחנית
5. מה יהיה עוד מעט הילדים גדלים, לו זה הציק שהוא לא ראה את אבא שלו לומד וידע שרק פעם בכמה זמן הוא לומד, אז מה יהיה עם ילדינו
זהו פרקתי משקל כבד

נפלאה
