מלא פעמים אנשים שמתחתנים חושבים שמה זה משנה שצעירים ואין חסכונות- אפשר להתחתן ואלוהים כבר יעזור.. 

אצל חלק זה עובד ומסתבר שאלוהים הוא בעצם ההורים או דוד זקן שמת והוריש מלא כסף, אבל הרוב עובדים מסביב לשעון במקביל ללימודים ובקושי מגרדים כסף שמספיק לחמצוצים, שלא לדבר עך זה שהם בקושי רואים אחד את השני.. 

יש לכם חסכונות? אחד מכם יעבוד ולא ילמד עדיין? ההורים יממנו משהו? אם כן- זה יספיק לכם כדי לחיות ברמה בסיסית? הלימודים שלכם יהיו תובעניים? כלומר, הם יהיו תובעניים, אבל אתם יודעים כמה תוכלו לעבוד תוך כדי? יש לכם עבודה או לפחות נסיון במשהו ומשרות אופציונאליות על הכוונת? 

אני לא חושבת שהבעיה בנישואין לפני התואר היא העומס של הלימודים. זה בקטנה. אבל תשאלו את עצמכם את כל השאלות למעלה, ותחשבו, באמת, איך אתם הולכים לשלם על דירה, חשבונות, לימודים, אוכל, נסיעות (אפילו למקום הלימודים ולהורים), מתנות פה ושם אחד לשני... החיים עולים כסף.. 

אני לא יודעת אם את שואלת את זה כי את מתלבטת אם להתחיל לצאת או כי אתם רוצים להתחתן, אבל האמת היא שזה פחות משנה. הרצון להתחתן לא בהכרח חשוב פחות מכסף, לכן זה לא אמור לגרום לך להשאר רווקה עד שנתיים אחרי שתקבלי משרה טובה ותחסכי קצת. מצד שני- הוא גם לא תמיד חשוב יותר. וצריך באמת לתכנן את זה מראש, ולתכנן טוב. במיוחד שאם את מתכוונת להתחתן בגיל 19 אחרי שנת שירות או מדרשה ולפני לימודים, רוב הסיכויים שתהיה לכם שורת זאטוטים לפני שתשימו לב. וזה במקרה הטוב משלש את ההוצאות.. 

בקיצור- תתכננו את החיים ושיהיה בהצלחה.

הדברים שצריכים להביא בחשבון מעצם הנישואים- (במקרה שלי אחד עובד,אחד לומד וההורים עוזרים קצת, אבל זה עדיין מורכב..) זה לנקות, לבשל (שאני לא יודעת בכלל..),כביסות, קניות, לימודים של 4 שנים תוך כדי שאת עובדת על הזוגיות (וזו עבודה עבודה..) ואולי תוך כדי הריון על כל המשתמע ואז ילד.. ואני כבר מתחילה לתפוס רגליים קרות... אולי זה סתם מוקדם מידי? מצד אחד זה צריך לקרות מתישהו, אבל מצד שני הרבה יותר קל להישאר בבית של ההורים וללמוד בנחת... האמת שאני ממש מפחדת 

גם לצאת לדייטים זה בלאגן שלם. וגם לשמר זוגיות - בייחוד כשעוד לא נשואים - זו עבודה. בייחוד אם ממשיכים לחיות בינתיים בבית של ההורים. וזה שאת לא יודעת לבשל ככה"נ לא ישתנה מאליו, ובכל מקרה תצטרכי להתמודד עם זה כשיהיה לך בית משלך, לא משנה אם את לומדת במקביל או עובדת במקביל. 

את חושבת שמבחינת זמן יהיה קל יותר אחרי שתתחילי לעבוד? שאז פתאום יהיה לך זמן לכביסות, קניות, עבודה על הזוגיות, נקיונות, בישולים (שאת לא יודעת בכלל) וילדים? 

בקיצור - אם היית אומרת שאין לך מושג איך בכלל תכניסו כסף בתקופה הזאת - זה היה שיקול. שיקול הזמן והעצבים - זה לא שיקול, כי זה תמיד יהיה בתוקף. כשאנשים מתבגרים מוטלת עליהם אחריות, וככל שהם מתבגרים כך האחריות הזאת גדלה. אף פעם אין 'זמן' טוב להקים משפחה. אבל זו בדיוק הסיבה שתמיד זה זמן טוב... 

ולהנות מהחופש קצת יותר..? אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני פתאום לא רואה צורך להתחתן. בשביל מה אני צריכה את זה עכשיו?!

רגליים קרות זו כבר סוגיה שונה לחלוטין, ונראה לי שהדרך הכי טובה להתמודד איתה זה לדבר עם מישהו שמכיר אותך ויכול לייעץ למקרה הספציפי שלך. 

(קראתי את התגובה של באג2000)

ברור שאי אפשר להיות עיוורים למציאות כלכלית ובן אדם אמור להיות אחראי ולדאוג לרמת חיים בסיסית, אבל רוצה לעודד אותך שזה בהחלט אפשרי! (סתם כי התחושה שלי שסיימתי לקרוא את התגובה היא שזה בלתי אפשרי בעליל להתחתן בגיל 19..) אבל וואלה? ב"ה אני נשואה (בת 19..) וברור שמחשבים כל דבר אבל שתדעי שזה אפשרי בהחלט...

אני לא מכירה אותך אז לא באמת יכולה לעזור כי זה תלוי בהרבה גורמים...

אצלנו נגיד סבתא ב"ה עוזרת גם לשלם לימודים...

קיצר בהצלחה רבה במה שתחליטי- הכי חשוב- תמיד להתפלל לבורא עולם שהוא זן ומפרנס לכל ובע"ה תראי הרבה סייעתא דשמיא!

ולשתף אותי איך את מסתדרת- אני אשמח! תודה בכל אופן...

יש מקומות שאפשר ללמוד יומיים וחצי בשבוע- ובשאר לעבוד (ואם יש מלגות בנוסף אז בכלל אתם מסודרים).

ויש תארים מחייבים יותר ויש תארים מחייבים פחות

(ויש אנשים שלימודים זה סוחף אותם ויש אנשים שעושים את זה יותר בקלות).

לדעתי אם יש בשלות נפשית לא כדאי לדחות את זה.

רק להיות מוכנה לזה שזה דורש הרבה כח.

אבל הרבה מאוד אנשים טובים עושים את זה, ובטוב

אני מבינה שחתונה זה אתגר, אבל זה לא פסיכומטרי שאפשר לעשות סימולציות ולהרגיש איך זה... ובכל מקרה אנחנו גדלים בהדרגתיות כל הזמן כך שאין הרגשה של "זהו! עכשיו גדלתי.." ..?.

אנחנו התחתנו באמצע שנה ואני עוד עושה שירות והוא בישיבה (ועד עכשיו לא קיבל מלגה) וטיפה עבד. מעכשיו יתחיל לקבל מלגה ב''ה אז נהיה יותר מסודרים.

מבחינת לימודים יש מלא תוכניות של 3 ימים בשבוע ובשאר עובדים, ובכללי מסתדרים עם מה שיש.. עוד טריה בשביל להוסיף עוד מעבר לזה

זה נשמע כמו פחדים שלא כ''כ קשורים ללימודים..

כזו שצריך להתרכז ולהשקיע בהם הרבה (ככה לפחות זה היה לי בתיכון...) ואז את גם חושבת על כל העול שמסביב... אבל כן, בגדול אני מתחילה לפחד כי אני רוצה את זה פתאום מתקרב, ואני לא יודעת אם אני מרגישה בוגרת מספיק (בכל זאת זה לצאת מהחממה של ההורים שנותנים הכל...) לנהל בית, לגדל ילדים... 

זה לא הרתיע אותי לפני, אבל לחתוך עכשיו קשר טוב בגלל זה?! אבל אולי אני עושה טעות! עדיין גיל 19..

אני ובעלי בני 18.5 ויש לי הרבה מה להגיד בנושא..

ואחרי שהיא סיימה אני התחלתי.

היתה תקופה קשה אבל אפשרית.

לא נראה לי שכדאי לדחות חתונה בגלל הלימודים.

הוא בדיוק סיים צבא. וב"ה גם ילדתי תוך כדי.

איך? מסתדרים!

אצלנו גם ההורים לא עזרו באופן סדיר. כן פה ושם אוכל 'דמי כיס' אבל לא מעבר- אנחנו לא מאמינים בזה.

אני הייתי עובדת כשיכולתי בעבודות מזדמנות/ מילגות.

נכון לימודים גבוהים דורשים השקעה! 

אבל לדעתי לא דוחים חתונה במיוחד שהבנתי שאת בקשר שכן טוב לך בו.

הרבה פעמים גרירת קשר ללא חתונה יכולה להוביל לנסיונות לא קלים ומיותרים.

שנים ראשונות בהקמת בית הם לא פשוטות גם מבחינת הבנייה שלכם בתור זוג ומשפחה וגם מבחינה כלכלית. 

אתם צריכים להיות מחושבים, לא חייבים לקנות הכל חדש לחתונה כמו מקרר כי הם מתקלקלים בהעברות ולנסות להשיג מוצרי חשמל טובים, ספה משיגים ככה עד שמתבססים ולאט לאט קונים זה גם ממש כיף להתחדש ואז את הכסף של החתונה אתם מנסים לחסוך כמה שיותר ולקנות רק את מה שצריך ולא את הדגני בוקר הכי יקרים שיש ;) למרות שזה הכי קורץ..

כל מה שכתבתי זה בהסתמך על זה שאת בטוחה בקשר שלכם ואתם רוצים להתחתן, להביא ילדים, ולהזדקן ביחד. ;)

אם החששות שלך הם לגבי הקשר אז כדאי לך להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך ואת הקשר שלכם.

בהצלחה והחלטות טובות

בס"ד

יש פה בנות שהתחתנו סמוך לסיום התיכון(גיל 18)?

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.