פעם שנאתי טבע דומם.
שנאתי תרגילים ברישום, שנאתי לצייר קוביות... וככה גם נראו תוצאות התרגילים שלי.
מרגע שהפסקתי לשנוא את זה, והתחלתי לתרגל כענין שבשגרה, התוצאות השתפרו.
כבר לא נלחמתי עם עצמי והייתי פשוט מציירת משהו משעמם, כל יום, שעה וחצי-שעתיים.
עם הזמן התרגיל שכבר נהיה בסדר, התחיל להפיק תוצאות שאהבתי.
ואחרי עוד קצת זמן, התרגיל עצמו כבר היה משהו שחיכיתי לו.
היום אני מוצאת שאיזור הנוחות שלי ופעולות הדחיינות שלי הם רישום טבע דומם
תמיד אני אומרת לתלמידים שלי - תשקיעו זמן בסידור/בחירת המודל, ובבחירת הקומפוזיציה.
כי מכל חפץ "משעמם" אפשר איךשהו ליצור משהו שיעניין אותך לצייר.
הענין יכול להיות אסתטי "דיסרתי משהו שהוא יפה בעיניי"
והוא יכול להיות רעיוני "אמרתי משהו בציור שלי"
או שניהם 
רישום בעפרונות על נייר A4
