וגם שמעתי, שבעצם אין פה קריאה היסטורית או משהו,
אלא סתם קריאת סיום קרב שגרתית, כמו שהיה נהוג
לומר "... בידי".
ועוד דבר הזוי שם- הם הגיעו להר הבית, כבשו אותו, הגיע הרב גורן וכו',
ואז הם שאלו איזה זקן ערבי- איפה הדרך לכותל..
כמה חבל..
העיקר הכותל..
אבל בקשר לערבי הזקן- כמה סנגורים:
א- הרב גורן עמד והסתובב בהר הבית כדי להראות שנכבש,
ב- הם היו אחרי מלחמה, טמאי מת בוודאות, אולי רק רצו לשמור על ההלכה? 
ג-אולי זו רק שמועה? 
ד- אולי עוד היה מסוכן יותר לעמוד בהר עצמו ויותר בטו לעמוד בכותל?
הם חיילים צדיקים! מחבל סתם ככה לקטרג...
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
