יש לך אולי רעיון מה מניע אותה להתעקשויות האלה?

אם לא עולה בשלוף, אני מציעה לך לנסות באופן ממוקד, סוג של דמיון מודרך - תשלפי איזו סיטואציה כזאת מהימים האחרונים, אולי עדיף אחת שלא הייתה ממש בשעות האחרונות, שאת כבר לא מוצפת ברגשות חזקים ביחס אליה, תשחזרי את מה שהיא אמרה ועשתה והראתה ונשמעה, ותנסי לדקה או שתיים להרגיש שאת היא. ממש להיות איתה באותן תחושות. מה היא חשה, ככה בערך, בגדול? משהו מרדני כזה של מרגיז אותי נורא שקובעים עליי? או אולי צעקה כזאת של שימי לב, תראי אותי, יש משהו שנורא קשה לי ואני מנסה להסב את תשומת לבך? או כיוון אחר? יכולות להיות המון אפשרויות, וכדאי בתור התחלה שתהיה לך תחושה של הנקודה שבה היא נמצאת, של מה שהיא אומרת בהתנהגות הזאת. זה ייתן לך את המפתח.

דבר אחר, בנוסף לקודם או במקום הקודם אם את מרגישה שאת לא במצב:

כשרמת הסבלנות שלי על הקצה, אני משתדלת ליידע את הילדים. בענייניות כמיטב יכולתי. באמת משתדלת שזה יהיה לא בהתנצלות ולא באיום: חשוב לי שתדעו שאני כרגע לא במיטבי מכל מיני סיבות שלא קשורות אליכם, והתוצאה עלולה להיות תגובות קשות אליכם. קחו את זה בחשבון כשאתם בוחרים למה אני אצטרך להגיב.

תרגישי טוב!

אולי פשוט היא לא רוצה לסדר את החדר. נראה שחלק ניכר מילדים לא תמיד עושה מה שמבקשים. ואולי היא מתביישת לבקש משכנה להצטרף. בעצם את יכולת להרים טלפון לשכנה . אולי יש עליה יותר מדי משימות בגלל מצב הבריאות שלך. אני זוכרת שבתור ילדה מאוד הפריע לי שאימא ישר חשבה שזה נגדה או שזה גיל ההתבגרות. לפעמים יש מטלות לא נעימות או הן באות בזמן לא מתאים או שהן נראות לא נכונות. זה ממש לא נכון שכל ההתנהגות היא מכוונת להורים. יכול להיות גם תקופה קשה בבית ספר

כל מה שכתבתם נכון. כנראה היא מאותתת שרוצה יחס. כנראה לפעמים מתביישת. לפעמים לא מבינה את הבקשה שלי (היא חייבת לדעת למה אני צריכה כך וכך) הרבה פעמים המטלות לא נעימות לה... יותר מדי פעמים.

עדיין אני לא יודעת להצביע מה פתאום כל המצב רוח שלה כזה לוחמני. לא רק כלפי. היא מסרבת לאבא. מתפרצת על האחים. ותבינו שהאופי שלה במקור הכי נוח בעולם.

בבי"ס היא פורחת ב"ה.

בקשר לבריאות שלי - הלוואי ויכולתי לעדכן את הילדים "כרגע אני לא מרגישה טוב אז בבקשה..." מכיוון שאני כל הזמן לא מרגישה טוב. גם כאב כרוני מה שמוביל למצב רוח וגם בעיות הורמונליות. ה' יעזור.

אולי היא מאתגרת אותך כדי לראות כמה כוחות יש לך.

נסי לשוחח איתה על מצבך כרגע. ספרי לה ברמה שמתאימה לה ממה את סובלת ובעז"ה מה משך ההחלמה ומתי את צפויה להחלים. וגם אם קשה לראות החלמה כרגע - תגידי את האמת - חלילה מסכן חיים? לא מסכן חיים? וכו'.

תדגישי שמאוד תעריכי את העזרה שלה בזמן הקרוב.

תתייחסי גם אליה (היא השניה כתבת) כמו אל בכור/ה, שתפי אותה.

אמא שלי קוראת לזה "לנשום דרך הברכייים"  - בזמנים כאלה, להשתדל לנשום עמוק, להעביר על המידות, וגם לעשות מאמץ גדול לקרב אותה אלייך בלי קשר לציפיה ממנה לעזרה: תקראי לה למיטה שלך, תשוחחו, תצפו במשהו ביחד במחשב, תאכלו פירות ביחד...כל מה שעולה בדעתך ואת מסוגלת לעשות.

זה קריטי. לפני שהיא תתבצר עוד יותר בפינה שלה ויהיה לך קשה להחזיר את הגלגל לאחור.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות