יש לך אולי רעיון מה מניע אותה להתעקשויות האלה?

אם לא עולה בשלוף, אני מציעה לך לנסות באופן ממוקד, סוג של דמיון מודרך - תשלפי איזו סיטואציה כזאת מהימים האחרונים, אולי עדיף אחת שלא הייתה ממש בשעות האחרונות, שאת כבר לא מוצפת ברגשות חזקים ביחס אליה, תשחזרי את מה שהיא אמרה ועשתה והראתה ונשמעה, ותנסי לדקה או שתיים להרגיש שאת היא. ממש להיות איתה באותן תחושות. מה היא חשה, ככה בערך, בגדול? משהו מרדני כזה של מרגיז אותי נורא שקובעים עליי? או אולי צעקה כזאת של שימי לב, תראי אותי, יש משהו שנורא קשה לי ואני מנסה להסב את תשומת לבך? או כיוון אחר? יכולות להיות המון אפשרויות, וכדאי בתור התחלה שתהיה לך תחושה של הנקודה שבה היא נמצאת, של מה שהיא אומרת בהתנהגות הזאת. זה ייתן לך את המפתח.

דבר אחר, בנוסף לקודם או במקום הקודם אם את מרגישה שאת לא במצב:

כשרמת הסבלנות שלי על הקצה, אני משתדלת ליידע את הילדים. בענייניות כמיטב יכולתי. באמת משתדלת שזה יהיה לא בהתנצלות ולא באיום: חשוב לי שתדעו שאני כרגע לא במיטבי מכל מיני סיבות שלא קשורות אליכם, והתוצאה עלולה להיות תגובות קשות אליכם. קחו את זה בחשבון כשאתם בוחרים למה אני אצטרך להגיב.

תרגישי טוב!

אולי פשוט היא לא רוצה לסדר את החדר. נראה שחלק ניכר מילדים לא תמיד עושה מה שמבקשים. ואולי היא מתביישת לבקש משכנה להצטרף. בעצם את יכולת להרים טלפון לשכנה . אולי יש עליה יותר מדי משימות בגלל מצב הבריאות שלך. אני זוכרת שבתור ילדה מאוד הפריע לי שאימא ישר חשבה שזה נגדה או שזה גיל ההתבגרות. לפעמים יש מטלות לא נעימות או הן באות בזמן לא מתאים או שהן נראות לא נכונות. זה ממש לא נכון שכל ההתנהגות היא מכוונת להורים. יכול להיות גם תקופה קשה בבית ספר

כל מה שכתבתם נכון. כנראה היא מאותתת שרוצה יחס. כנראה לפעמים מתביישת. לפעמים לא מבינה את הבקשה שלי (היא חייבת לדעת למה אני צריכה כך וכך) הרבה פעמים המטלות לא נעימות לה... יותר מדי פעמים.

עדיין אני לא יודעת להצביע מה פתאום כל המצב רוח שלה כזה לוחמני. לא רק כלפי. היא מסרבת לאבא. מתפרצת על האחים. ותבינו שהאופי שלה במקור הכי נוח בעולם.

בבי"ס היא פורחת ב"ה.

בקשר לבריאות שלי - הלוואי ויכולתי לעדכן את הילדים "כרגע אני לא מרגישה טוב אז בבקשה..." מכיוון שאני כל הזמן לא מרגישה טוב. גם כאב כרוני מה שמוביל למצב רוח וגם בעיות הורמונליות. ה' יעזור.

אולי היא מאתגרת אותך כדי לראות כמה כוחות יש לך.

נסי לשוחח איתה על מצבך כרגע. ספרי לה ברמה שמתאימה לה ממה את סובלת ובעז"ה מה משך ההחלמה ומתי את צפויה להחלים. וגם אם קשה לראות החלמה כרגע - תגידי את האמת - חלילה מסכן חיים? לא מסכן חיים? וכו'.

תדגישי שמאוד תעריכי את העזרה שלה בזמן הקרוב.

תתייחסי גם אליה (היא השניה כתבת) כמו אל בכור/ה, שתפי אותה.

אמא שלי קוראת לזה "לנשום דרך הברכייים"  - בזמנים כאלה, להשתדל לנשום עמוק, להעביר על המידות, וגם לעשות מאמץ גדול לקרב אותה אלייך בלי קשר לציפיה ממנה לעזרה: תקראי לה למיטה שלך, תשוחחו, תצפו במשהו ביחד במחשב, תאכלו פירות ביחד...כל מה שעולה בדעתך ואת מסוגלת לעשות.

זה קריטי. לפני שהיא תתבצר עוד יותר בפינה שלה ויהיה לך קשה להחזיר את הגלגל לאחור.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....