זה באמת מוציא מהדעת...התגברת יפה על רוב התקריות. האוכל היה הקש ששבר את גב הגמל.

וזה באמת מעשה חמור אם הוא נעשה בכוונה.

אפשר בפעם הבאה להחזיק בו חזק ולצעוק "לא! זה לא בסדר מה שעשית ואני כועסת" וכו'. ומיד אחר כך לחזור על ההסבר בשקט ועדיין לבטא את עוגמת הנפש שלך.

ובאופן כללי להשתדל להרעיף חום ואהבה, לנוח מספיק ולא להעמיס על עצמך כדי שלא תגיעי לקצה גבול היכולת שלך, וגם לראות אם אפשר להניח דברים חשובים במקום שהוא לא יוכל להגיע, להזיק או להיפגע - נגיד אוכל חם להניח על תחתיות מתאימות, על השולחן.

חזקי ואמצי. את אמא טובה .

בפעם השלישית התפוצצת. תדמייני לעצמך איך פעם הבאה תשמרי על הסבלנות גם בפעם השלישית. גם אנחנו גודלות עם הניסיון.כך למדתי מנסיון אחרי 7 ילדים ו23 שנות הורות.ועדיין לומדת ועדיין גודלת עד 120 בעזרת ה'.

דברים שאת מבינה לבד:

וסליחה על ההטפה..

למנוע מצבים להבא:

להרחיק מלחיה. לשים כיסא ועליו את האוכל. לפני ילד לא תשים מכשול.

אין דבר כזה כעס לא נשלט. אנחנו לא מצליחים לסגור את דלת השליטה בזמן ואז כבר מאוחר מדי

הרוח הרעה נכנסת ושוטפת אותנו. מסקנה: ללמוד לסגור את הדלת בזמן. לפתח שליטה על הרגש.

מה עושים?

מנסים להתחיל לשים לב לנקודה בנפשנו שאנחנו עושים דברים בלי מחשבה ושליטה ומנסים להתחיל לרסן

את האימפולסיביות. (לי זה עדיין לא מצליח) ז"א לא מגיבים מיד. שפך מלח. סבבה. סופרים עד 20 בקול פנימי שקט. מנסים להזכר  בטעם המר של הכשלון אחרי שצעקנו פעם קודמת ושום דבר לא יצא מזה ורק הרגשנו רע עם עצמנו. ומנסים להגיב אחרת ולדבר גם לעצמך עם הומור וזה מוציא את הניצרה מהרימון "אמא מאד מאד כועסת , זה הורס לה את כל העבודה ולא אמור לרדת שלג אז למה אתה שם מלח על הרצפה?" 

מנסים לקחת בקלות. לא לתת לזה להשתלט עלינו.

תדברי עם בעלך מה הוא עושה במצבים שבא לו להתפרץ ואיך הוא לא מגיע לזה.

כעזרה ראשונה: אם הרמת יד תסיימי את התנועה אצלך בירך.

כמובן שזה קשה מאד ולא פשוט בכלל וזה קורה לכולם.

לנסות ליצור שקט ורוגע פנימי. הומור.

ויש סרטונים. כמובן שמקצועי בטח עדיף אבל בתור סיפתח זה לא יזיק.

התנהגות נורמלית של ילד.

טייק איט איזי

ילד רוצה להיות בטוח במקום שלו ובאהבת ההורים.

הוא רוצה להרגיש שמישהו שולט עליו ומגונן עליו. שיש לו מישהו חזק.

יש ספר שנקרא אל תחטאו בילד של הרב יעקובסון ושם הוא מסביר מאד יפה את הצורך של הילד בגבולות, במסגרת ובחוזק שלהם והוא מסביר איך לתת לו את זה בצורה הנכונה.

בכל מקרה, אני לא בעד להכות, למרות שגם אצלי לפעמים הבן שלי מוציא אותי מדעתי ואז הוא מקבל פליק קטן באוזן (אוזן שלא יודעת לשמוע את אמא צריכה ללמוד... אבל שוב, פליק קטן ולא באמת כואב)

אסור בתכלית האיסור לתת סטירה בלחי כי זה משפיל.

אבל צריך לדעת להיות מאד חזקים מול הילד. להעמיד לו גבולות ברורים.

לכל מעשה אמורה להיות תוצאה.

והיה- אם עשית משהו שאסור, עליך לשאת בתוצאה.

התוצאה צריכה להיות די קבועה.

אצלינו בבית זה כסא בחדר שצריך לשבת שם, לחשוב על מה שעשינו ולא לקום עד שיודעים איך להתנהג ובמקרה הצורך להתנצל.

קחי בחשבון- ילדים בודקים גבולות דוקא בזמנים הכי קשים- הריון, לידה או כל יציאה משגרה.

הם רוצים לדעת שלמרות הכל יש להם גב חזק.

אבל באמת, תרגישי בנוח. את אמא טובה. הילד שלך רק רוצה לדעת שאת יותר חזקה ממנו.

ומה שהוא עשה- זה הכי טבעי בעולם.

רוב הילדים נושכים. ראיתי הרבה ששפכו מלחיות רק כדי לראות איך זה נראה מלח שנשפך ובינינו- זה מעניין.

וכן, גם הילד שלי דרך לי על העוגה ששמתי על הרצפה כדי שתתקרר.

טבעי. טבעי. טבעי. בטח לילד בן 4.

אז למה צריך את הפליק באוזן?

את כבר יודעת ולומדת. אז למה לא לוותר על ענישה גופנית?

עדיף עונש של מניעת טוב ואם לא אז שלילת חופש המתנה בחדר ל5 דקות

לא?

מילא זה משתחרר. קורה לכולם. אבל לא לכתחילה.

סליחה.

רוח הדברים "להיות חזקה ממנו"

נראה לי שעדיף "בטוחה בעצמי ובדרכי ברוגע ושקט פנימי" וממילא יש לו על מי להשען

ולא אתה קטן אני גדולה וחזקה ואני לא מפחדת ממך.

שוב סליחה.

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4034&cat_id=4034

כדאי לתרגל מראש. כך שבשעת מעשה לא תהיי נתונה רק להרגשת-הרגע.

וגם לחשוב מראש: הרי ברור שהילד בן ה4 אינו מודע כלל לכך ש"כבר ניקית לשבת" - זה לא אומר לו כלום - ואם הוא נשך את אחותו, אולי הוא מקנא, אולי היה משהו לא טוב בגן, הרי זה לא סתם "תחביב", ואם דורך על האוכל - באמת מאד לא נעים, אבל גם למשמעות של זה לא בדיוק מודע.

יש להניח שאם תחשבי מראש, וגם "תתרגלי" מראש - הטעות הזו לא תחזור כ"כ בקלות.

סה"כ, לא קרה אסון - תשתדלי להבא.

וכדאי גם להקדיש לו זמן בפני עצמו.

לדמיין את המציאות הצפויה ודומותיה, ואת ההתנהלות.

זה כמובן, לא ביטוח.. אמא ש"משתגעת" לרגע, זה לא דבר שהתחדש בזמננו... אבל זה יכול לעזור.

כמו חייל. חינוך האינסטינקט.

וכשזה מגיע לדבר לעצמך

"אוקיי גיתית זה מגיע. עכשיו תתחילי לזמזם "וזכנו לקבל שבתות" (נרגעת)

ולעצור אותו מההתחלה. לפני שהוא מוציא אותך מדעתך. לנסות למצוא תגובה מרתיעה אחרת. למרות שאני חושבת שקודם כל צריך להגן פה על תינוקת ורק אחר כך על בן ארבע. היא לא אמורה לסבול אלימות גם אם זה בא מילד קטן. ואם הוא מקנא אז זאת בעיה שלו.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....