זה באמת מוציא מהדעת...התגברת יפה על רוב התקריות. האוכל היה הקש ששבר את גב הגמל.

וזה באמת מעשה חמור אם הוא נעשה בכוונה.

אפשר בפעם הבאה להחזיק בו חזק ולצעוק "לא! זה לא בסדר מה שעשית ואני כועסת" וכו'. ומיד אחר כך לחזור על ההסבר בשקט ועדיין לבטא את עוגמת הנפש שלך.

ובאופן כללי להשתדל להרעיף חום ואהבה, לנוח מספיק ולא להעמיס על עצמך כדי שלא תגיעי לקצה גבול היכולת שלך, וגם לראות אם אפשר להניח דברים חשובים במקום שהוא לא יוכל להגיע, להזיק או להיפגע - נגיד אוכל חם להניח על תחתיות מתאימות, על השולחן.

חזקי ואמצי. את אמא טובה .

בפעם השלישית התפוצצת. תדמייני לעצמך איך פעם הבאה תשמרי על הסבלנות גם בפעם השלישית. גם אנחנו גודלות עם הניסיון.כך למדתי מנסיון אחרי 7 ילדים ו23 שנות הורות.ועדיין לומדת ועדיין גודלת עד 120 בעזרת ה'.

דברים שאת מבינה לבד:

וסליחה על ההטפה..

למנוע מצבים להבא:

להרחיק מלחיה. לשים כיסא ועליו את האוכל. לפני ילד לא תשים מכשול.

אין דבר כזה כעס לא נשלט. אנחנו לא מצליחים לסגור את דלת השליטה בזמן ואז כבר מאוחר מדי

הרוח הרעה נכנסת ושוטפת אותנו. מסקנה: ללמוד לסגור את הדלת בזמן. לפתח שליטה על הרגש.

מה עושים?

מנסים להתחיל לשים לב לנקודה בנפשנו שאנחנו עושים דברים בלי מחשבה ושליטה ומנסים להתחיל לרסן

את האימפולסיביות. (לי זה עדיין לא מצליח) ז"א לא מגיבים מיד. שפך מלח. סבבה. סופרים עד 20 בקול פנימי שקט. מנסים להזכר  בטעם המר של הכשלון אחרי שצעקנו פעם קודמת ושום דבר לא יצא מזה ורק הרגשנו רע עם עצמנו. ומנסים להגיב אחרת ולדבר גם לעצמך עם הומור וזה מוציא את הניצרה מהרימון "אמא מאד מאד כועסת , זה הורס לה את כל העבודה ולא אמור לרדת שלג אז למה אתה שם מלח על הרצפה?" 

מנסים לקחת בקלות. לא לתת לזה להשתלט עלינו.

תדברי עם בעלך מה הוא עושה במצבים שבא לו להתפרץ ואיך הוא לא מגיע לזה.

כעזרה ראשונה: אם הרמת יד תסיימי את התנועה אצלך בירך.

כמובן שזה קשה מאד ולא פשוט בכלל וזה קורה לכולם.

לנסות ליצור שקט ורוגע פנימי. הומור.

ויש סרטונים. כמובן שמקצועי בטח עדיף אבל בתור סיפתח זה לא יזיק.

התנהגות נורמלית של ילד.

טייק איט איזי

ילד רוצה להיות בטוח במקום שלו ובאהבת ההורים.

הוא רוצה להרגיש שמישהו שולט עליו ומגונן עליו. שיש לו מישהו חזק.

יש ספר שנקרא אל תחטאו בילד של הרב יעקובסון ושם הוא מסביר מאד יפה את הצורך של הילד בגבולות, במסגרת ובחוזק שלהם והוא מסביר איך לתת לו את זה בצורה הנכונה.

בכל מקרה, אני לא בעד להכות, למרות שגם אצלי לפעמים הבן שלי מוציא אותי מדעתי ואז הוא מקבל פליק קטן באוזן (אוזן שלא יודעת לשמוע את אמא צריכה ללמוד... אבל שוב, פליק קטן ולא באמת כואב)

אסור בתכלית האיסור לתת סטירה בלחי כי זה משפיל.

אבל צריך לדעת להיות מאד חזקים מול הילד. להעמיד לו גבולות ברורים.

לכל מעשה אמורה להיות תוצאה.

והיה- אם עשית משהו שאסור, עליך לשאת בתוצאה.

התוצאה צריכה להיות די קבועה.

אצלינו בבית זה כסא בחדר שצריך לשבת שם, לחשוב על מה שעשינו ולא לקום עד שיודעים איך להתנהג ובמקרה הצורך להתנצל.

קחי בחשבון- ילדים בודקים גבולות דוקא בזמנים הכי קשים- הריון, לידה או כל יציאה משגרה.

הם רוצים לדעת שלמרות הכל יש להם גב חזק.

אבל באמת, תרגישי בנוח. את אמא טובה. הילד שלך רק רוצה לדעת שאת יותר חזקה ממנו.

ומה שהוא עשה- זה הכי טבעי בעולם.

רוב הילדים נושכים. ראיתי הרבה ששפכו מלחיות רק כדי לראות איך זה נראה מלח שנשפך ובינינו- זה מעניין.

וכן, גם הילד שלי דרך לי על העוגה ששמתי על הרצפה כדי שתתקרר.

טבעי. טבעי. טבעי. בטח לילד בן 4.

אז למה צריך את הפליק באוזן?

את כבר יודעת ולומדת. אז למה לא לוותר על ענישה גופנית?

עדיף עונש של מניעת טוב ואם לא אז שלילת חופש המתנה בחדר ל5 דקות

לא?

מילא זה משתחרר. קורה לכולם. אבל לא לכתחילה.

סליחה.

רוח הדברים "להיות חזקה ממנו"

נראה לי שעדיף "בטוחה בעצמי ובדרכי ברוגע ושקט פנימי" וממילא יש לו על מי להשען

ולא אתה קטן אני גדולה וחזקה ואני לא מפחדת ממך.

שוב סליחה.

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4034&cat_id=4034

כדאי לתרגל מראש. כך שבשעת מעשה לא תהיי נתונה רק להרגשת-הרגע.

וגם לחשוב מראש: הרי ברור שהילד בן ה4 אינו מודע כלל לכך ש"כבר ניקית לשבת" - זה לא אומר לו כלום - ואם הוא נשך את אחותו, אולי הוא מקנא, אולי היה משהו לא טוב בגן, הרי זה לא סתם "תחביב", ואם דורך על האוכל - באמת מאד לא נעים, אבל גם למשמעות של זה לא בדיוק מודע.

יש להניח שאם תחשבי מראש, וגם "תתרגלי" מראש - הטעות הזו לא תחזור כ"כ בקלות.

סה"כ, לא קרה אסון - תשתדלי להבא.

וכדאי גם להקדיש לו זמן בפני עצמו.

לדמיין את המציאות הצפויה ודומותיה, ואת ההתנהלות.

זה כמובן, לא ביטוח.. אמא ש"משתגעת" לרגע, זה לא דבר שהתחדש בזמננו... אבל זה יכול לעזור.

כמו חייל. חינוך האינסטינקט.

וכשזה מגיע לדבר לעצמך

"אוקיי גיתית זה מגיע. עכשיו תתחילי לזמזם "וזכנו לקבל שבתות" (נרגעת)

ולעצור אותו מההתחלה. לפני שהוא מוציא אותך מדעתך. לנסות למצוא תגובה מרתיעה אחרת. למרות שאני חושבת שקודם כל צריך להגן פה על תינוקת ורק אחר כך על בן ארבע. היא לא אמורה לסבול אלימות גם אם זה בא מילד קטן. ואם הוא מקנא אז זאת בעיה שלו.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות