לא שולטת בידיים..מ.מ.

הילדים שלי (במיוחד הבנים) פשוט מוציאים ממני כעס לא נשלט!

 

אני לא יודעת מה לעשות. הבנים שלי עושים דברים שפשוט מוציאים אותי מדעתי וברגעי כעס כאלה אני פשוט לא מצליחה לשלוט על הידיים.

לדוגמא הבן שלי בן 4 חזר לפני 25 דקות מהגן. הוא הספיק לנשוך את אחותו התינוקת, לשפוך את המלח על כל הרצפה שכבר ניקיתי לשבת ולדרוך על האוכל שהכנתי לשבת והיה מונח על הרצפה (אני מניחה אותם על הרצפה בפינה כי יש לי שיש פיצפון).

 

על הנשיכה דיברתי איתו. כשהוא פיזר מלח אמרתי לו לסדר וכשהוא דרך על האוכל פשוט החטפתי לו סטירה. אני לא מצליחה להשתלט על הכעס איתו..

 

מה עושים?

היית סה"כ בסדר אנונימי (2)

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

הנשיכה.המלח.האוכל = כולם מעשה טבעי של ילד בן 4 שצריך הכוונה.דכ

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לא שאני לא מתפוצצת..אמא_מאושרת
אבל כשאני מצליחה ותופסת את זה בזמן- אני עוצרת הכל וקוראת לאט שיר למעלות
זה פשוט מרגיע אותי ומחזיר אותי לשליטה
אני לא תמיד תופסת את זה בזמן, אבל משתדלת.. שווה לנסות.
ואני חושבת שחלק מהענין זה להבין שאנחנו בני אדם, ולפעמים באמת מגיעים לקצה. וזה אחלה שאת מודעת לזה וזה מפריע לך!
שבת שלום
מחילה.. אבל הילד צריך לדעת שלא מתהגים כך.אנונימי (3)
השיטה? להגיד לו שוב ושוב.
לכעוס עליו כשהוא עושה דברים כאלה.
זה ילד קטן, צריך לתווך לו את העולם.

מה הקודים של ההתנהגות וכו
בתור אישה שחוותה ילדות לא פשוטהמריאן
הי בתור אחת שחוותה ילדות באמת לא פשוטה ולצערי היתה בה אלימות פיזית ...אני לא חושבת שזה נכון להחטיף סתירה לילד ולא משנה המעשה שביצע.אני מצטערת אני חס וחלילה לא מתכוונת לפגוע בך אך לומר את האמת אני חייבת.סתירה יש בה השפלה גדולה מאוד כלפי הילד זה לא פותר את הבעיה אלה אף מעצים אותה.וזוהי אלימות לכל דבר
אני ממש מבינה את הקושימריאן
כולנו נמצאות באותה סירה בניסיון היום יומי לגדל את ילדינו.וזה באמת לא פשוט ...אני מבינה אותך...זכרי יש לך בידיים יהלומים....הם לא מתכוונים להרגיז אותך הם פשוט מלאי רגשות והם לא יודעים איך להוציא אולומר אותם.יפה מאוד שאת מסבירה לילד בן ה4שאת כועסת כי אז הוא לומד מה מותר ומה אסור.אני מאמינה בך ואני יודעת שאת אימא טובה ואת כן מסוגלת לשלוט בידיים שלך.אני יתן לך טיפ קטן דלי אישית עוזר...כשאני מרגישה שאני רותחת מזעם ושזה עומד להשתלט עליי אני הולכת לחדר לכמה שניות נושמת נשימות עמוקות ואז אני חוזרת רגועה לגמרי.אם תעשי ככה אני מבטיחה לך שאת תצליחי להתגבר על הכעס שאת חווה.בתור ילדה שגדלה להורים כועסים ההפסד גדול על הרווח
אכתובאנונימי (4)

דברים שאת מבינה לבד:

וסליחה על ההטפה..

למנוע מצבים להבא:

להרחיק מלחיה. לשים כיסא ועליו את האוכל. לפני ילד לא תשים מכשול.

אין דבר כזה כעס לא נשלט. אנחנו לא מצליחים לסגור את דלת השליטה בזמן ואז כבר מאוחר מדי

הרוח הרעה נכנסת ושוטפת אותנו. מסקנה: ללמוד לסגור את הדלת בזמן. לפתח שליטה על הרגש.

מה עושים?

מנסים להתחיל לשים לב לנקודה בנפשנו שאנחנו עושים דברים בלי מחשבה ושליטה ומנסים להתחיל לרסן

את האימפולסיביות. (לי זה עדיין לא מצליח) ז"א לא מגיבים מיד. שפך מלח. סבבה. סופרים עד 20 בקול פנימי שקט. מנסים להזכר  בטעם המר של הכשלון אחרי שצעקנו פעם קודמת ושום דבר לא יצא מזה ורק הרגשנו רע עם עצמנו. ומנסים להגיב אחרת ולדבר גם לעצמך עם הומור וזה מוציא את הניצרה מהרימון "אמא מאד מאד כועסת , זה הורס לה את כל העבודה ולא אמור לרדת שלג אז למה אתה שם מלח על הרצפה?" 

מנסים לקחת בקלות. לא לתת לזה להשתלט עלינו.

תדברי עם בעלך מה הוא עושה במצבים שבא לו להתפרץ ואיך הוא לא מגיע לזה.

כעזרה ראשונה: אם הרמת יד תסיימי את התנועה אצלך בירך.

כמובן שזה קשה מאד ולא פשוט בכלל וזה קורה לכולם.

לנסות ליצור שקט ורוגע פנימי. הומור.

 

אני גם רוצה להמליץ לך על משהו שלי עוזר מאודמריאן
זה טיפול שאני עוברת בעוצמת הרכות.ממליצה בחום אלו הן הפעמות מרגיעות שמרגיעים מאוד את הנפש.לי זה שינה את החיים ממש .ממליצה בחום
רעיון טוב מאד. גם בעלה יכול לעשות לה. יש ספר.אנונימי (4)

ויש סרטונים. כמובן שמקצועי בטח עדיף אבל בתור סיפתח זה לא יזיק.

 

הילד חושב שכל העולם שלו...מביט קדימה
צריך להוריד את הילד לקרקע.
איך עושים את זה?
הילד מגיע לבית מהגן, מתעניינים לשלומו, עם חיבוק ונשיקה, ושואלים אותו איך היה בגן?מה למד? עם מי שיחק ? מה אכל? נותנים לו תשומת לב...
אומרים לו בטון סמכותי, להשים את התיק בחדר, ולבוא לאכול... ליטול ידיים, לשבת ליד השולחן, לברך ולאכול...
בדרך כלל שמציבים לילדים גבולות באוכל, איך לאכול, והיכן לאכול, מתי לשחק, ומתי לא, שבירת המוסכמות של הילד נהיית על העיניינים שמציבים לו גבולות, ואז הוא לא מגיע למחוזות של לנשוך את האחות ולדרוך על האוכל, שבמעשים אלו הוא חיפש תשומת לב...
התעניינות בשלומו, והצבת גבולות בעינייני אוכל ומשחק, ימזערו את הרצון לזכות מתשומת לב אחרי מעשים שליליים.
ילדים שעושים בבית ככל העולה על רוחם, מגיעים למעשים שליליים, הצבת גבולות ומשמעת, תול כדי התעניינות בילד, מביאה לתוצאות טובות , של ילדים יותר מנומסים וטובים.
חולק עליך. זה לא היה מחוסר גבולות.אנונימי (4)

התנהגות נורמלית של ילד.

סליחה?? התנהגות נורמאלית של ילד?אני123
ממש לא!

ילד דורך על אוכל ונושך את אחותו זה לא התנהגות רגילה של ילד! זה ילד שבודק גבולות.

והילדים שלי עושים את כל הדברים שהיא ציינה. אני לא אומרת שהחינוך שלי מושלם אבל ילד לא אמור להתנהג ככה
לזה התכוונתי התנהגות שקורה לפעמים אצל כולםאנונימי (4)

טייק איט איזי

התנהגות נורמלית של ילד זה לבדוק גבולות כל הזמןאישה ואמא

ילד רוצה להיות בטוח במקום שלו ובאהבת ההורים.

הוא רוצה להרגיש שמישהו שולט עליו ומגונן עליו. שיש לו מישהו חזק.

יש ספר שנקרא אל תחטאו בילד של הרב יעקובסון ושם הוא מסביר מאד יפה את הצורך של הילד בגבולות, במסגרת ובחוזק שלהם והוא מסביר איך לתת לו את זה בצורה הנכונה.

בכל מקרה, אני לא בעד להכות, למרות שגם אצלי לפעמים הבן שלי מוציא אותי מדעתי ואז הוא מקבל פליק קטן באוזן (אוזן שלא יודעת לשמוע את אמא צריכה ללמוד... אבל שוב, פליק קטן ולא באמת כואב)

אסור בתכלית האיסור לתת סטירה בלחי כי זה משפיל.

אבל צריך לדעת להיות מאד חזקים מול הילד. להעמיד לו גבולות ברורים.

לכל מעשה אמורה להיות תוצאה.

והיה- אם עשית משהו שאסור, עליך לשאת בתוצאה.

התוצאה צריכה להיות די קבועה.

אצלינו בבית זה כסא בחדר שצריך לשבת שם, לחשוב על מה שעשינו ולא לקום עד שיודעים איך להתנהג ובמקרה הצורך להתנצל.

קחי בחשבון- ילדים בודקים גבולות דוקא בזמנים הכי קשים- הריון, לידה או כל יציאה משגרה.

הם רוצים לדעת שלמרות הכל יש להם גב חזק.

אבל באמת, תרגישי בנוח. את אמא טובה. הילד שלך רק רוצה לדעת שאת יותר חזקה ממנו.

ומה שהוא עשה- זה הכי טבעי בעולם.

רוב הילדים נושכים. ראיתי הרבה ששפכו מלחיות רק כדי לראות איך זה נראה מלח שנשפך ובינינו- זה מעניין.

וכן, גם הילד שלי דרך לי על העוגה ששמתי על הרצפה כדי שתתקרר.

טבעי. טבעי. טבעי. בטח לילד בן 4.

את כבר בשליטהאנונימי (4)

אז למה צריך את הפליק באוזן?

את כבר יודעת ולומדת. אז למה לא לוותר על ענישה גופנית?

עדיף עונש של מניעת טוב ואם לא אז שלילת חופש המתנה בחדר ל5 דקות

לא?

מילא זה משתחרר. קורה לכולם. אבל לא לכתחילה.

סליחה.

אגבאנונימי (4)

רוח הדברים "להיות חזקה ממנו"

נראה לי שעדיף "בטוחה בעצמי ובדרכי ברוגע ושקט פנימי" וממילא יש לו על מי להשען

ולא אתה קטן אני גדולה וחזקה ואני לא מפחדת ממך.

שוב סליחה.

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4034&cat_id=4034

זו לא התנהגות נורמלית של ילד...מביט קדימה
ילד שנושך את אחותו, יודע שהיא לוקחת לו את תשומת הלב...כי העולם המצומצם קרי הבית שייך רק לו.
ילד שדורך על אוכל, מחפש תשומת לב, כי הוא יודע שזה יכעיס את אמא.
ילד שההורים מציבים לו גבולות בעינייני אוכל, ומשחקים, כדי לקבל תשומת לב, ינסה לשבור את הכללים שקבעו לו ההורים, ולא יגיע כלל למחוזות של נשיכות ודריכה על אוכל, כי הוא יכול לעצבן את אמא בזה שהוא אוכל מול הטלויזיה או המחשב, ולשם הוא קודם יגיע...
סבבהאנונימי (4)


ראשית,ד.

כדאי לתרגל מראש. כך שבשעת מעשה לא תהיי נתונה רק להרגשת-הרגע.

 

וגם לחשוב מראש: הרי ברור שהילד בן ה4 אינו מודע כלל לכך ש"כבר ניקית לשבת" - זה לא אומר לו כלום - ואם הוא נשך את אחותו, אולי הוא מקנא, אולי היה משהו לא טוב בגן, הרי זה לא סתם "תחביב", ואם דורך על האוכל - באמת מאד לא נעים, אבל גם למשמעות של זה לא בדיוק מודע.

 

יש להניח שאם תחשבי מראש, וגם "תתרגלי" מראש - הטעות הזו לא תחזור כ"כ בקלות.

 

סה"כ, לא קרה אסון - תשתדלי להבא.

 

וכדאי גם להקדיש לו זמן בפני עצמו.

איך בדיוק לתרגל מראש?kit
מה שקוראים "סימולציה"..ד.

לדמיין את המציאות הצפויה ודומותיה, ואת ההתנהלות.

 

זה כמובן, לא ביטוח.. אמא ש"משתגעת" לרגע, זה לא דבר שהתחדש בזמננו... אבל זה יכול לעזור.

תודהkit
לתרגל בראש תגובה אחרת כשהכעס עולה.אנונימי (4)אחרונה

כמו חייל. חינוך האינסטינקט.

וכשזה מגיע לדבר לעצמך

"אוקיי גיתית זה מגיע. עכשיו תתחילי לזמזם "וזכנו לקבל שבתות" (נרגעת)

כנראה למצוא לו תעסוקה ולהאכיל כשהוא חוזר מהגןl666

ולעצור אותו מההתחלה. לפני שהוא מוציא אותך מדעתך. לנסות למצוא תגובה מרתיעה אחרת. למרות שאני חושבת שקודם כל צריך להגן פה על תינוקת ורק אחר כך על בן ארבע. היא לא אמורה לסבול אלימות גם אם זה בא מילד קטן. ואם הוא מקנא אז זאת בעיה שלו.

תודה. התחלתי לצפות בסרטונים של עוצמת הרכותמ.מ.


מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...