לפני זמן קצר.
ילדה בכיתה ב' באחד מבתי הספר נשאלה במבחן בחשבון:
א. לילד פלוני יש כך וכך סוכריות. האם הוא יצליח לחלק אותם לכך וכך ילדים באופן שיהיה שווה לכולם?
ב. פרט.
ענתה:
א. לא יודעת.
ב. אם הוא ירצה מאד ויתאמץ - הוא יצליח. ואם הוא לא יתאמץ - הוא לא יצליח.
כמה שזה יותר גדול מחשבון...
או מורה שלה לא הכי מצליחה להסביר
רב הילדים בגיל הזה לא כאלה תמימים
אולי זאת הבעיה שלנו שאנחנו לא רואים את הילדים ואת הנוער כמו שהם.
זה בי"ס שיש בו חינוך שמקשיב לילדים, עם נשמה. "מאוורר".
וכנראה כשהילדה קראה את השאלה הזו, היא קראה אותה לא בראש שמשועבד ל"חשבון" אלא כפשוטה.. "האם הוא יצליח"?.. לא יכולה לדעת. תלוי אם ירצה ויתאמץ.. זה הערכים שהיא שומעת מסביבה. הרבה יש למורה לחשבון ללמוד מתשובה כזו.
באמת מסתבר, שרוב הילדים אכן הבינו את השאלה בצורה חשבונית-פשוטה.
לגבי התמימות - אני לא חושב ש"רוב הילדים" בגיל הזה איבדו אותה. תלוי בסביבה. וגם אם מתאמצים קצת לגלות אותה מאחור הקליפה החיצונית.
מצידם
(בזכות המורים הנפלאים
שבדורנו הממוסך זה הצלחה פי 400 מאשר לפני חמש עשרה שנה )
וכי שזה לא ילך לאיבוד
לעצור בכניסה לב"ש לרדת מהכביש לאיזה ואדי (יש שם הרבה שבילים של הבדוואים)
וכולם יוצאים ומנסים להתרכז ולדמיין את אברהם אבינו ושרה אמנו שהלכו כאן.
אפשר כמובן עם כל דמות ומקום (דוד בעמק האלה וכו')
תורת ארץ ישראל בתחושות. לא במילים. פסוקים והרצאות.
זה חינוך של המוח לרשמים רוחניים. לא שכליים.
לדמיון אמיתי של נביאים. לא דמיון מדומיין של רוחניות 'כאילו' במקרה הטוב ובמקרה הרע הזיות העולם המודרני.
וזה חשוב.
מגיע למוריהם פרס ישראל. פשוט הצלחה פנימית אמיתית.
פעם, אחרי שלמדתי בישיבה איזה 10 שנים, למדתי באונ' איזה מקצוע עיוני מאוד ריאלי , פתאום אחרי שנה של לימודים אינטנסיבים תפשתי ת'ראש ואמרתי, שנה שלמה אני לומד פה לא שמעתי בכל השיעורים מילה על מוסר, על אידאלים, על איך צריך להתנהג ולאן העולם צריך לשאוף.... מסכנים המבוגרים האלו..
[מוסר? הוא בכלל לא מלמד בפקולטה ההיא..]
מחשבים. לא מבינה- האם הייתה ציפייה להפסקת מוסר באמצע שיעור פיזיקה?
גם מי שלומד הלכות איסור והיתר במשך שנה שלמה לא אמור לשמוע באמצע מוסר ובכל זאת זה חלק מהאווירה...
ולגופו של עניין, זה לא השאלה הטכנית כמה זמן מושקע במוסר. אני מלא התפעלות מהיכולות השכליות האנושיות שבאות לידי ביטוי במדעים מדוייקים, על היכולת להכיר את העולם לפרטי פרטיו בעומק מעורר התפעלות והשתאות... מה שהכה בי ועורר בי השתאות כפולה הוא שכל ההכרה המופלאה והמעוררת התפעלות הזאת של המציאות ... היא רק בחיצוניות שלה.
זאת הכרה עמוקה - של החיצוניות של המציאות, ומי ששקוע בזה, להשיג ידיעות על העולם, מבלי לתת דעתו כלל בשביל מה כל העולם הזה, ומה חובת האדם בעולמו, מה טוב ומה רע, איך אמרתי , מסכנים המבוגרים האלה... וכן, הייתי מצפה ממוסד אקדמי או בכל אופן ממוסד חינוכי לפתח את המודעות הזאת.
(נראה לי, שאחד משורשי הכפירה של העת החדשה, שהייתה כרוכה מאוד בהשכלה וקידמה, היא תחושת המלאות [והגאווה?] שיש לאדם שהשיג וגילה ידיעות חדשות ומופלאות על המציאות, כאומר: "אני כבר יודע הכל על העולם, זה ביידים שלי [חבל לחשוב על אלוהים זה יהרוס לי את כל ההרגשה הטובה..]" משהו מעיין הפילוסוף של הכוזרי שכל עניינו הוא לדעת את המציאות וכיוון שכך הוא מרגיש שאין לו עוד לאן להתקדם, או החכם של ר' נחמן שהחכמה כ"כ ממלאת אותו שהכל נהיה בעיניו לכלום...)
אני חושבת שלא השכלה הביאה לחילון וכפירה אלא הייתה כלי כדי להשתלב בחברה מקומית ולהתרחק ממקום של יהודי "מסכן ועני ומושפל". כי בלי השכלה עדיף היה ליהודי להישאר איפה שהוא במקצוע פשוט ובקהילה שלו. אבל אם הוא רצה לעזוב את היהדות הוא היה צריך כלי שייתן לו יתרון יחסי בשוק עבודה ויכולת להשתלב.
וברגע שיהודי כזה השתלב בחברה כללית הוא כבר יכול היה להוריד עול מצוות בלי להתבייש כי אין לו תלות בקהילה יותר. וסיפורים שהם פתאום גילו שהם יודעים הכל הם רק תרוץ כדי ללכת לחיים יותר קלים בלי ייסורי מצפון.
[מלבד מה שכיתה ב' לא יודעים על מכפלת השורשים. אולי משהו על השרשים ועל מערת המכפלה...]
ברור שהילדה הזו קראה את השאלה בשפה הרגילה שלה. כלומר: האם הוא "יצליח" - לא במובן של האם אפשר לחלק שמונים לחמש... אלא במובן הערכי שהיא רגילה בו: יצליח או לא יצליח.
ועל זה ענתה גם, כפי שהתחנכה (יוצא מהכלל.. כבר בגיל הזה), שאי אפשר לדעת - הכל תלוי ברצון ובמאמץ..
וזה, שילדה בגיל זה מיד "קוראת" בצורה כזו - זה דבר גדול מאד. מראה מה יש בראש שלה. וגם "מורה לחשבון" שמאד התרגלה לעסוק במקצוע, זה דבר מרענן בשבילה - מזכיר מה העיקר והטבעי.
יש להניח, שמישהי כזו גם תלמד ברצינות, ועם מטרה טובה, דברים נוספים שנצרכים.
אבל לגבי הגיל שלך, למשל אתה צודק שהתשובה שכתבת היא "התשובה המלאה"....
הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ
בשביל הבת שלנו
היא בדיכאון
ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה
היא לומדת בכיתת לקויות למידה
והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.
היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר
ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....
תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.
לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.
כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?
לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.
בהצלחה!
על ידי @מתואמת .
כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?
זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה
בס"ד
אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!
לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.
ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים
ועם תרופות .
הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה
אחרי התייעצויות
אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים
גם בגלל שזה כיתה ח
וזה אמצע שנה .
זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה
אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.
ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי
הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.
וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים
אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.
ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.
בהצלחה לכם משפחה יקרה.
לאיזה סוג מסגרת ממליצים?
קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏
בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.
הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏
תודה להקב"ה.
משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕
שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.
רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -
איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?
השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..
תודה מראש!
בטוח נשתמש ברעיונותיכם
הפורום הזה לא פעיל
(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)
שלום לכם.
יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה
והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.
יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.
אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית
תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.
פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7
(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).
שלום
מקווה שזו במה מתאימה..
אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב
)
לבית..
דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'
ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.
תודה רבה לכולם
שלום לכולם\ן
אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים
יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)
ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי
תודה לעונים ושבת שלום
גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.
אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.
הוא יותר פעיל.
בהצלחה!!
אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.
יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.
כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.
אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.
לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.
אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...
