לפני זמן קצר.
ילדה בכיתה ב' באחד מבתי הספר נשאלה במבחן בחשבון:
א. לילד פלוני יש כך וכך סוכריות. האם הוא יצליח לחלק אותם לכך וכך ילדים באופן שיהיה שווה לכולם?
ב. פרט.
ענתה:
א. לא יודעת.
ב. אם הוא ירצה מאד ויתאמץ - הוא יצליח. ואם הוא לא יתאמץ - הוא לא יצליח.
כמה שזה יותר גדול מחשבון...
או מורה שלה לא הכי מצליחה להסביר
רב הילדים בגיל הזה לא כאלה תמימים
אולי זאת הבעיה שלנו שאנחנו לא רואים את הילדים ואת הנוער כמו שהם.
זה בי"ס שיש בו חינוך שמקשיב לילדים, עם נשמה. "מאוורר".
וכנראה כשהילדה קראה את השאלה הזו, היא קראה אותה לא בראש שמשועבד ל"חשבון" אלא כפשוטה.. "האם הוא יצליח"?.. לא יכולה לדעת. תלוי אם ירצה ויתאמץ.. זה הערכים שהיא שומעת מסביבה. הרבה יש למורה לחשבון ללמוד מתשובה כזו.
באמת מסתבר, שרוב הילדים אכן הבינו את השאלה בצורה חשבונית-פשוטה.
לגבי התמימות - אני לא חושב ש"רוב הילדים" בגיל הזה איבדו אותה. תלוי בסביבה. וגם אם מתאמצים קצת לגלות אותה מאחור הקליפה החיצונית.
מצידם
(בזכות המורים הנפלאים
שבדורנו הממוסך זה הצלחה פי 400 מאשר לפני חמש עשרה שנה )
וכי שזה לא ילך לאיבוד
לעצור בכניסה לב"ש לרדת מהכביש לאיזה ואדי (יש שם הרבה שבילים של הבדוואים)
וכולם יוצאים ומנסים להתרכז ולדמיין את אברהם אבינו ושרה אמנו שהלכו כאן.
אפשר כמובן עם כל דמות ומקום (דוד בעמק האלה וכו')
תורת ארץ ישראל בתחושות. לא במילים. פסוקים והרצאות.
זה חינוך של המוח לרשמים רוחניים. לא שכליים.
לדמיון אמיתי של נביאים. לא דמיון מדומיין של רוחניות 'כאילו' במקרה הטוב ובמקרה הרע הזיות העולם המודרני.
וזה חשוב.
מגיע למוריהם פרס ישראל. פשוט הצלחה פנימית אמיתית.
פעם, אחרי שלמדתי בישיבה איזה 10 שנים, למדתי באונ' איזה מקצוע עיוני מאוד ריאלי , פתאום אחרי שנה של לימודים אינטנסיבים תפשתי ת'ראש ואמרתי, שנה שלמה אני לומד פה לא שמעתי בכל השיעורים מילה על מוסר, על אידאלים, על איך צריך להתנהג ולאן העולם צריך לשאוף.... מסכנים המבוגרים האלו..
[מוסר? הוא בכלל לא מלמד בפקולטה ההיא..]
מחשבים. לא מבינה- האם הייתה ציפייה להפסקת מוסר באמצע שיעור פיזיקה?
גם מי שלומד הלכות איסור והיתר במשך שנה שלמה לא אמור לשמוע באמצע מוסר ובכל זאת זה חלק מהאווירה...
ולגופו של עניין, זה לא השאלה הטכנית כמה זמן מושקע במוסר. אני מלא התפעלות מהיכולות השכליות האנושיות שבאות לידי ביטוי במדעים מדוייקים, על היכולת להכיר את העולם לפרטי פרטיו בעומק מעורר התפעלות והשתאות... מה שהכה בי ועורר בי השתאות כפולה הוא שכל ההכרה המופלאה והמעוררת התפעלות הזאת של המציאות ... היא רק בחיצוניות שלה.
זאת הכרה עמוקה - של החיצוניות של המציאות, ומי ששקוע בזה, להשיג ידיעות על העולם, מבלי לתת דעתו כלל בשביל מה כל העולם הזה, ומה חובת האדם בעולמו, מה טוב ומה רע, איך אמרתי , מסכנים המבוגרים האלה... וכן, הייתי מצפה ממוסד אקדמי או בכל אופן ממוסד חינוכי לפתח את המודעות הזאת.
(נראה לי, שאחד משורשי הכפירה של העת החדשה, שהייתה כרוכה מאוד בהשכלה וקידמה, היא תחושת המלאות [והגאווה?] שיש לאדם שהשיג וגילה ידיעות חדשות ומופלאות על המציאות, כאומר: "אני כבר יודע הכל על העולם, זה ביידים שלי [חבל לחשוב על אלוהים זה יהרוס לי את כל ההרגשה הטובה..]" משהו מעיין הפילוסוף של הכוזרי שכל עניינו הוא לדעת את המציאות וכיוון שכך הוא מרגיש שאין לו עוד לאן להתקדם, או החכם של ר' נחמן שהחכמה כ"כ ממלאת אותו שהכל נהיה בעיניו לכלום...)
אני חושבת שלא השכלה הביאה לחילון וכפירה אלא הייתה כלי כדי להשתלב בחברה מקומית ולהתרחק ממקום של יהודי "מסכן ועני ומושפל". כי בלי השכלה עדיף היה ליהודי להישאר איפה שהוא במקצוע פשוט ובקהילה שלו. אבל אם הוא רצה לעזוב את היהדות הוא היה צריך כלי שייתן לו יתרון יחסי בשוק עבודה ויכולת להשתלב.
וברגע שיהודי כזה השתלב בחברה כללית הוא כבר יכול היה להוריד עול מצוות בלי להתבייש כי אין לו תלות בקהילה יותר. וסיפורים שהם פתאום גילו שהם יודעים הכל הם רק תרוץ כדי ללכת לחיים יותר קלים בלי ייסורי מצפון.
[מלבד מה שכיתה ב' לא יודעים על מכפלת השורשים. אולי משהו על השרשים ועל מערת המכפלה...]
ברור שהילדה הזו קראה את השאלה בשפה הרגילה שלה. כלומר: האם הוא "יצליח" - לא במובן של האם אפשר לחלק שמונים לחמש... אלא במובן הערכי שהיא רגילה בו: יצליח או לא יצליח.
ועל זה ענתה גם, כפי שהתחנכה (יוצא מהכלל.. כבר בגיל הזה), שאי אפשר לדעת - הכל תלוי ברצון ובמאמץ..
וזה, שילדה בגיל זה מיד "קוראת" בצורה כזו - זה דבר גדול מאד. מראה מה יש בראש שלה. וגם "מורה לחשבון" שמאד התרגלה לעסוק במקצוע, זה דבר מרענן בשבילה - מזכיר מה העיקר והטבעי.
יש להניח, שמישהי כזו גם תלמד ברצינות, ועם מטרה טובה, דברים נוספים שנצרכים.
אבל לגבי הגיל שלך, למשל אתה צודק שהתשובה שכתבת היא "התשובה המלאה"....
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
