השבוע עלה לכותרות סיפורה של אסתי וינשטיין שנגעה מאד לליבי שחזרה בשאלה , והשבוע התאבדה.
וירדו לי הרבה מאד דמעות שקראתי את הצואה שלה .. ועדין לא מפסיקה לחשוב עליה..
אחרי שחזרה בשאלה היה לה הכל זוגיות ,מקצוע ,כסף, עבודה טובה,היה נראה שהכי טוב לה בעולם..
אבל נתק מהמשפחה שגמר אותה.
כאב לי לחשוב על מה שעברה ועל המצב שהגיע לחזרה בשאלה וכל הנתק מהדבר הכי יקר לה בחיים בנותיה .
אני לא באה לשפוט אף צד ברור שלא אותה ולא רוצה לשפוט גם את בנותיה...
לצערי יוצא לי לשמוע גם על עוד מתאבדים כמו משהו שהכרתי שיום לפני מתן גט לאשתו שם קץ לחייו..
ואז כולם אמרו.. אם ההיתי יודע שהוא במצב נפשי כזה קשה ההיתי יותר מתקרב אליו ..משמח ..מעודד..
אני רק שואלת מה המוסר שלנו מהסיפור הנל ומוסר בכלל ?
אתם חושבים שהאם במילה טובה שלנו וביחס יותר אוהד לחברה אפשר למנוע כאלה דברים?
בבקשה רק דברים טובים לרשום ..שכבר יהיה לעלוי נשמתה..
לא לשון הרע ורכילות...
למשל אני הסקתי שצריך ל
תיארתי לעצמי שיכול להיות שהיית רצינית.