א. זה רק בשינה.

ב. הם קטנים עדיין.

ג. תביני שעבורם זה צורך של שייכות, פינוק, ביטחון. אם הם לא בשלים להיגמל ממוצץ, את לוקחת להם את החפץ ה"מנחם" שהם רגילים אליו מאז שנולדו.

זה יבוא.

אבל יש מצב שיחזיק עד כיתה א.

גיל 4 זה תינוק שמתחיל להיות ילד

למרות שהוא נראה לך ענק בגלל אחותו הקטנה.

עזבי, באיזשהו שלב הוא יתבגר וביחד תעזרי לו להתגבר על המוצץ.

אצלי ילד אחד עזב בגיל 6 והשני 4.

דווקא מי שנלחמנו מולו על המוצץ עזב בגיל יותר מאוחר. ואז תפסנו את הרעיון הנ"ל

ד"ש, התגעגעתי

[אלא אם כן מזהים שזה כבר "סתם", אינרציה..]

שלוש ילדות עם אצבע בפה.

יותר גרוע ממוצץ.

מוצץ איכשהו היה נעלם מתישהוא. אבל אצבע- לעד נשארת....

(כבר צחקנו על הגדולה שלחתונה נקנה לה מוצץ עם נצנצים וזהב)

יותר קרוב לגיל 20..

מנסיון (:

שלא לדבר על חוסר הנקיון שבמציצה.

אבל ברור שאני לא באה לומר שזה אידיאלי...

רק לעודד (:

רק באמת שימי לב שהם לא מחליפים את המוצץ באצבע...

הגדולה שלי ביקשה למצוץ אצבע במקום המוצץ. הרשיתי לה. חשבתי שבגיל כזה היא כבר לא תתמכר.

טעות הייתה בידיי... האצבע בפיה לפעמים עד היום, בגיל שמונה וחצי...

באחת הפעמים גמלתי בגיל תשעה או עשרה חודשים, והלך ממש בקלות. אבל במקום המוצץ הייתה התמכרות לבקבוק, עד כמעט גיל שלוש...

בילדה הנוכחית החלטתי שלא תהיה התמכרות לכלום - ולא נתתי לה בכלל מוצץ או בקבוק.

אז היא התמכרה להנקה

השאלה - מתי בעצם מסתיים השלב האוראלי? מתי אפשר לגמול את הילד - ממה שלא יהיה?

בעיניי זה נהדר, אני ממש אוהבת את זה ככה (יש לי ממש רתיעה ממוצצים, לאו דווקא משהו רציונלי, פשוט חשה רתיעה)

לא לגמול אם זה רק לשינה.

אבל סתם כך, טיפ ששמעתי לגמילה ממוצץ, שאצלנו עבד ממש מעולה לגמילה מבקבוק-

אוספים את כל המוצצים של הילד, לוקחים אותו לחנות צעצועים ומסבירים לו שעכשיו הוא קונה בעזרת המוצצים צעצוע כלשהו. נותנים לו לבחור (כשמומלץ לעודד לחפץ שאפשר לישון איתו כמו בובה) ואפשר לסכם עם המוכר תוך כדי שהילד מביא למוכר את המוצצים, והמוכר זורק אותם לפח, ואת בינתיים משלמת מהצד בלי שהילד ישים לב.

אני עשיתי את זה לגמילה מבקבוק, אבל בגלל שהילדון עוד היה צעיר ולא מספיק הבין, בחרתי בשבילו בובה שידעתי שתלהיב אותו, ואז שאלתי אותו אם הוא רוצה לתת את הבקבוק ולקבל את הבובה במקום. הוא התלהב, שם את הבקבוק על הדלפק ולקח את הבובה. אני שילמתי והעלמתי את הבקבוק בלי שהוא ישים לב. במשך מס' חודשים הוא עוד ידע לספר שהוא השאיר את הבקבוק בחנות וקיבל בובה.

(כמובן שכדאי להכין את הילד מראש)

אני- את 2 הגדולים שלי גמלתי בגיל 3 וקצת ממוצץ.

יותר נכון הם גמלו את עצמם.

אף פעם לא הסכמתי להם מוצץ סתם כך באמצע היום.

רק כשהולכים לישון!
(לא סובהלת לראות ילד מסתובב ברחוב וכד' עם מוצץ תקוע לו בפה

וגם לא תינוק.

אא"כ בשביל הרגעה/ הירדמות.)

ולקראת גיל 3 דיברנו המון שהם גדולים ומוצץ זה לתינוקים וכו' וכו'.

עד שהם ביקשו מעצמם באחד הלילות לזרוק את המוצץ.

זרקנו יחד הכל ואח"כ הלכתי בשקט בשקט ולקחתי את המוצצים מהפח והחבאתי בצד.

פחדתי שיתחרטו אח"כ ויהיה בלאגן.

אז כמובן שבלילות הראשונים היה להם מאוד קשה ולפעמים רצו להתחרט-

אבל אמרתי להם שזהו! זרקנו יחד את המוצצים, לא?

ואחרי כמה לילות זה עבר והם התרגלו.

בלי שום משבר וכד'.

עכשיו תגידו לי איך גומלים מאצבע??

2 הקטנים שלי מגיל 0 עם אצבע...

מכירה הרבה שנגמלו מצבע רק בשנות היסודי... מא' עד ו' ואפילו כיתה ז',

כדאי לנסות כבר מגיל צעיר להפסיק את זה עם מרה שמורחים על הציפורן.

לכן עם הילדים שלי העדפתתי מוצץ שיותר קל לגמול (לא שזה לגמרי תלוי בי)

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...