סתם כי ההמלצה עצבנה אותי...

אני מאד נגד

ונוגדת את כל הרגשות ההוריים הטבעיים

למדתי שפר ואמרו שם בפירוש, תעשו עם הילדים שלכם מה שאתם רואים לנכון רק אל תשכחו את מה שהולך לכם בלב. 

תורידו אחריות ,גם כשהילד נראה לכן מסכן, תאמינו בו והוא יצליח 

(אנטי רגשות טבעיים של ילד במצוקה)

אל תתערבו במריבות, תורידו אחריות, זו הבעיה שלהם 

(אנטי רצון של לעזור לילד)

תאמינו שהכי טוב זה לא לגשת כשהילד בוכה, וככה הוא ירדם

(אנטי רגש טבעי של לעודד ילד שבוכה)

זה לא בכי, זה מטרתי  , לא להתיחס

וכו' וכו'

לי בחיים לא אמרו מה לעשות עם הילדים שלי. "לא להתערב במריבות" "לא לגשת לילד בוכה" "לא להעניק חום ואהבה לילד שנראה מסכן".... שום דבר מהדברים האלו.

תמיד המנחהה אומרת: תעשו מה שבא לכם, מה שנראה לכם טוב לילד... רק אל תשכחו להתנטרל מהתחושות הקשות שההתנהגות שלו גורמת לכם. כי זה העיקר.

היא אמרה שיש אמהות שיכולות להגיב על אותה סיטואציה באלף דרכים, אבל אם כל אחת מהן ניטרלה את הקושי שהמעשה של הילד גורם לה, כל אחת מהן קיימה את גישת שפר.

וגם באופן כללי - אם תאמיני במשהו שהילד שלך לא סובל, זה יהיה באמת טוב לילד.

משפט לא נכון,

גם אם תאמיני אלף פעם שכשאת לא מתיחסת לא מתפתחת אצלו טראומה, יכולה להתפתח

להורה יש אפשרות להסיק את זה משפר. יכול להיות שההורה הספציפי הזה הוא לא נורמטיבי (כי מי רוצה להגיב ככה לילד שלו?) או שיש לו קושי בהבנת הנשמע למה שאומרים בקורס...

בכל מקרה זה לא מה שאומרים בקורסים של שפר (או לפחות לא בקורס שלי)

בד"כ מי שלא למד בצורה יסודית ולא התנסה בה, מסתכל על השיטה מבחוץ כעל דבר מוזר ולא יסודי, לא שלם ולא נוגע בכל מה שצריך להורות. 

שגם בלהה שפר עצמה לא הייתה בהנחיה של שפר, כי בספר שלה היא מתארת בפירוש איך היא משתדלת להתנתק מהרגשות הטבעיים שלה כלפי הילד (למשל הרגש האימהי הטבעי שאומר לה לבוא לחלץ את הילד שלה כשילד אחר העלה אותו על מתקן שגבוה מדי בשבילו וברח)

כי היא לא רוצה שהילד שלה ימות נכון?.

ודווקא זו דוגמא נפלאה. אני הרבה פעמים שמה את הילדים על מתקנים תוך כדי שאני משגיחה ומתאמצת לא לעזור לטפס וכו' וככה מתגלים ממש כוחות מופלאים! דברים שלא האמנתי שהם מסוגלים לעשות.

תקוע על מתקן שאין לו דרך לרדת ממנו (לא מדובר בסכנת נפילה), אחרי שילד אחר רימה אותו וברח, ואמא שלו צופה בהתרחשות מחלון הבית.

ייתכן שיתגלו כך כוחות מופלאים, אבל בעיניי כוחות מופלאים זה לא הכול בהורות. לא יזיק לילדים לדעת גם שהם יכולים להיעזר בהוריהם כשהם במצוקה. זו לא בושה.

ואני לא מאמינה שזו היתה הסיטואציה.

הורה יכול לעזור לילד, אחרי שהוא ניסה לבד, והחליט שהוא באמת ובתמים לא מצליח, והוא מבקש עזרה.

אחרי תהליך שכזה, כשעוזרים לילד בטוח לא מביאים אותו למצב שעל כל פיפס הוא מבקש עזרה.

וגם כשאני רואה שהילד שלי מנסה מנסה ולא מצליח אני אתן לו דחיפה קלה ואעזור לו לעלות. וזה אחרי שעודדתי והנחתי אותו איך עולים ובכל זאת הוא לא הצליח.

ילדים יכולים להיעזר בהוריהם. הורה חכם צריך לעזור בצורה כזו שהילד לא יהפוך תלותי ומנוון

הסיטואציה עצמה מתוארת בספר של שפר, ומי שרוצה שתלך ותקרא. אני רוצה להגיד משהו כללי על העיקרון של "הורה יכול לעזור לילד, אחרי שהוא ניסה לבד, והחליט שהוא באמת ובתמים לא מצליח, והוא מבקש עזרה"

זה לגמרי חוסר אמון בילד. זה חוסר אמון בו שיש לו מעצמו רצון וצורך לנסות את כוחותיו ולגדול. וחוסר האמון הזה אופייני לגישה הזאת, למרות שיודעים בשפר לדבר כל כך יפה על אמון.

מבחינתי אם הילד שלי רוצה את עזרתי - בין אם זה צורך מעשי ובין אם צורך רגשי שלו לדעת שאני לצדו, ואם יש לי אפשרות לעזור וזה לא מכביד עליי מדי (אם מכביד אני יכולה להציג זאת כך והוא יקבל את זה!) - בכיף, בשמחה, בהנאה של אמא וילד.

אני לא חיה בחשש נוראי כזה, שהוא יגדל להיות תלותי.

אני מאמינה שילד נורמלי ובריא בנפשו מעצמו שואף לאיזה מקום טוב באמצע על הציר שבין תלותי מדי לעצמאי מדי. אני מאמינה שיש טווח של מקומות על הציר הזה שהם בסדר, תקינים ונורמלים, ושיש שונות בין ילדים (האמת, זה ממש כמו עקומות הגדילה שלהם - אם ילד מעל אחוזון 97 או מתחת לאחוזון 3 יש מקום לבירורים, אבל אם ילד הוא על ה40 או על 75 זו שונות טבעית ונורמלית). וגם יש שונות בין שמנים. יש תקופות שילד מחפש יותר את העצמאות וכאלה שהוא מחפש בהם יותר את ההעישענות, ושתיהן נורמליות ובריאות. זה לא דבר שאני צריכה לתקן.

כשילד רוצה את עזרתי במגרש משחקים, וכשאני לא בדיוק עסוקה עם אחיו הקטן ופנויה לעזור לו, רק שנדמה לי שהוא מסוגל לבד - אני יכולה להגיד לו: היי, רוצה לנסות לבד? אולי זה יהיה לך כיף! אם הוא רוצה - מעולה, אם לא - וואללה, כנראה שכרגע זקוק לקצת פינוקי. חופשי, אני אמא שלו.

לי זה נראה פשוט חבל לעזור להם. רק שם אני רואה עד כמה הם מסוגלים. וברור שזה נותן להם תחושת סיפוק מטורפת ש"הצלחתי לבד". כמובן שאני גם מתלהבת ועושה כפיים ומורלים על כל הצלחה כזו. 

ברור שאני לא מביאה ילד להתאמץ מתוך חוסר רצון וחוסר ברירה אלא רק בכיף שלו. וזה בדיוק הקטע של שפר שסומך עלי שאני אקבע את המינון של האמון והעידוד לפעול לבד.

אני ממש לא חיה בחששות מעצמאות הילד ומתוך כך נוקטת בגישת שפר. אני נהנית לראות את הילד שלי מתאמץ ומרגיש סיפוק, נהנה מזה שאמא מאחוריו מתפעלת, נהנה מפסגות חדשות שהצליח להעפיל אליהם לגמרי לבד. כל הנושא של שפר בא לגמרי ברוח טובה ושמחה, ממש לא כמו משהו שנכפה עלי ועליו בעל כורחנו.

והכי יפה זה לראות איך הם נהיים עצמאיים לחלוטין בגן שעשועים וגם כשאני מרגישה לא טוב ולא יכולה לתפעל אותם, מקסימום לעודד אותם מהספסל, בכל זאת הם מוצאים הרבה מאוד עניין במתקנים ולא צריכים את אמא צמוד מאחוריהם כי הם יודעים כבר לבד.

אבל צריך לעשות את זה בזהירות.

כי זה חשוב מאד שהוא ילמד להתמודד לבד, פיזית וטכנית.

אבל לא לבד רגשית.

אני בסיטואציה הזו הייתי קוראת לו מהחלון, ואומרת לו: מתוקי, איזה לא נעים , בטוחה שלא כיף להיות שם. אבל אני בטוחה שתצליח לרדת. הנה , אני פה מסתכלת . אני איתך, אבל אני רוצה שתרד לבד כדי שתלמד.

בשביל ללמד את הילד להסתדר טכנית לא חייבים להתעלם (לא לראות אותו בכלל) כי אז הוא גם חווה התעלמות רגשית, ולומד שבמצבים קשים הוא לבד ומפתח חוסר אמון בעולם.

צריך להיות איתו ברגש, אבל לתת לו את ההתנסות הטכנית.

זה מה שמפריע לי בשפר. שמלמדים רק את החלק של לתת לו להתמודד (שזה חשוב) בלי ללמד את החלק של לעזור לו רגשית עם ההתמודדות, וזה לא הופך לתלותי.

ונס באמת שהיא לא נותנת לו ליפול מהמתקן באמת יפה מצידה...

שרוב ההורים שלומדים שפר מסיקים את זה משפר?

גישה שהאמונה הבסיסית שלה היא - 

ילדים לא צריכים חום ואהבה .

בנאדם לא מושפע ממה שקרה לו בעבר, אלא מה שמניע אותו זה מטרתיות (בסיס אלפרד אדלר)

ולכן אין כזה דבר טראומות,

גישה שאומרת  - מה שתעשו זה טוב לילד שלכם , העיקר שתרגישו ותאמינו שאתם הורים טובים

(גם אם מה שההורים עושים מאד רע לילד)

גישה שלא מלמדת להתיחס לרגשות, לטעויות שאנחנו עושים בהורות (לילדים יש כח לספוג את הטעויות שלנו יעל אליצור)

וגם אם לא אומרת במפורש לפעול מולם, מוחקת את החלק הזה בכלל, היא גישה שבצורה ישירה גורמת לטעויות של הורים, התעלמויות, ועוד.

אף אחד לא אמר בקורס לא לתת חום ואהבה

יש דבר כזה טראומות. שפר אומר שבכוחו של האדם להתגבר עליהן.

אם הורה עושה רע לילדים ומחפש גושפנקא זו בעיה שלו לא של שפר. שפר נותן חיזוק לביטחון העצמי של הורים טובים ונורמטיבים שבאים לחוג הורים כי הם רוצים שיהיה להם ולילדים שלהם יותר טוב.

אף אחד לא אמר שם שאין טעויות בהורות. אף אחד גם לא מדבר על רגשות הילד. שפר זו גישה שעוסקות בעולמו הרגשי של ההורה ולא מתייחסת לנושא הילד. את העולם הרגשי של הילד היא משאירה להורה שלו שילד אותו ומגדל אותו ומכיר אותו הכי טוב.

אף אחד לא מתיימר לומר לי מה הכי טוב לילדים שלי. בעניין הזה סומכים עלי

אבל נניח לזה, יעל אליצור בראיון למקור ראשון- הביטוי לתת חום ואהבה עושה לי פריחה,

השיטה שגורסת שילד הוא מטרתי, וכשהוא בוכה ומתוסכל זה לא רגשות של תסכול אלא רצון לתשומת לב - זה אנטי רגשות , ואנטי הבנה של הילד.

לא משהו, בלשון המעטה.

להגיד להורה "אתה בסדר, אתה בסדר, אתה בסדר" זה לא ממש נותן מענה אמיתי למצוקות רגשיות שצצות. זה ממסך אותן.

לומר להורה "אתה טוב, אתה תצליח" זה בא לתת איזון למצב ההזוי של ימינו בו יש הורים שכבר לא מאמינים בעצמם, בהורות שלהם, מעבירים על עצמם ביקורת שלילית והרסנית בלי סוף.

יש גם סיפורים למכביר על הורים שמקבלים ביקורת מהסובב אותם. ביקורת שהורסת כל חלקה טובה. וזה כל כך לגיטימי ומקובל.

לדעתי הלקאה עצמית היא לא הדרך להתקדם בהורות ובחיים בכלל. 

אומרים שילדים לא חייבים חום ואהבה (רוצה שם של מנחה בפרטי?)

אם יש שיטה שמגבה, ואומרת שגם אם אתה עושה טעויות לא נורא, שהילד יתגבר על הכל, ואם תאמין שלילד זה טוב זה באמת יהיה טוב. אז זה גורם לטעויות של הורים.

אם הם סומכים עליך שלא יעשו הנחית הורים, אבל לעשות הנחיה ולהתעלם מהרגש, זה גורם להורים להתעלם מהרגשות של ילדיהם.

כמו שבשיעור תורה לא ילמדו אותך גיאוגרפיה. זה פשוט לא קשור.

לא ידעתי שהנחיית הורים זה להכתיב להורה מה לחשוב ואיך לפעול. מעניין מאוד. לא ידעתי שההורים היום עד כדי כך טיפשים שהם צריכים שלא יסמכו עליהם. אולי צריך בכלל למסור את כל ילדי ישראל לחזקת הרווחה שהם יעשו לנו הנחיית הורים ורק אז יחזירו אותם כי אי אפשר לסמוך על הורים שלא יפגעו בילדים שלהם....

השיטה לא מגבה טעויות. היא אומרת שטעויות זה דבר קיים. כל הורה טועה מדי פעם. היא אומרת שהורה צריך להיות עם בטחון עצמי, שמח בהורות שלו, בטוח בהורות שלו, למרות שמידי פעם הוא טועה.

היא גם אומרת שבכוחו של הילד להתגבר על הטעויות שההורה עשה (כמובן שההורה עושה טעויות שלא במכוון). כי לילד יש כוחות אדירים ואנחנו בתור הורים יכולים לעזור לו לגלות אותם.

אני משערת שהמנחה לא אומר שילד לא חייב חום ואהבה אלא שחום ואהבה זה דבר שמשתנה בין הורה להורה ואין איזה "מדד חום ואהבה" שצריך להעניק לילד כדי שהוא לא יהיה "מתחת לקו העוני של החום והאהבה". 

יש ילדים שמקבלים יותר חום ואהבה ויש שפחות. אף הורה הוא לא "הורה דפוק" כי הוא נותן פחות חום ואהבה מהשכנים.

שפר לא אומר לא לתת חום ואהבה או כמה חום ואהבה לתת, שפר פשוט אומר שכל הורה יחליט מה מתאים לו ולילדים שלו ושכמות החום והאהבה שהוא ראה לנכון להשפיע על ילדיו לא משפיעה לרעה על הילד.

מי שרוצה להתעלל בילדים והולך לשפר כדי להבין בצורה מעוותת את מה שאמרו שם, וככה להרגיש טוב עם עצמו - זו בעיה שלו. לא של שפר.

זה ההבדל, זה לא תורה וגיאוגרפיה.

בואי ניקח דוגמא :

ילד שעושה הפגנה, נשכב על הרצפה ורוצה משהו.

לפי גישת שפר, הוא מטרתי, ולכן צריך ההורה לעשות עבודה עם עצמו, ולהתנתק ממה שזה עושה לו (הרגש האימהי במילים אחרות) 

אז אומנם לא אומרים בפירוש תתעלמו מהרגש, אבל כן מלמדים להתנתק, לא להיכנס למאבק, ולא להתיחס למטרתיות.

לקרוא לרגש מטרתיות זה בעיני עוול.

הרגש לא מטרתי, הרגש קיים והוא רוצה יחס.

אני ממש לא הבנתי את זה מהקורס. 

לא הבנתי למה אמא שלא נכנסת למאבקי כוחות רגשיים עם הילד היא אמא שמנותקת מרגשי האמהות שלה. לא ידעתי שכדי להיות אמא טובה ורגישה צריך לתת לילד "לחסל אותי מבפנים".

שאני אבין, מישהו פה חושב שלהרגיש אמא רעה, או מושפלת, או מפוחדת מהילד שלה, או חסרת שליטה, זה נקרא "להיות מחוברת לרגש האימהי שלה"? 

אני לא רוצה כזה רגש אימהי. אני רוצה להרגיש בטחון עצמי באמהות שלי, אני רוצה להעניק לילדים שלי אהבה עד אין קץ תוך כדי שאני מעניקה להם גבולות ברורים ומשדרת להם סמכותיות. נותנת להם את המרחב שלהם להתפתח מעלה מעלה ולא לשים להם איזה מחסום "אל תנסה יותר מזה אתה גם ככה לא תצליח"

רק מזכירה ששפר אומרת ששום דבר מההתנהגויות של הילד הוא לא בכוונה. לא מודע בכלל. 

צריך באמת ללמד איך לעשות את זה,

אין שתי אפשרויות - להרגיש רעה או מושפלת או להתנתק כמו בשפר.

יש אפשרות שלישית, שהיא הקשה יותר, שאומרת להבין את הילד , שקשה לו, 

להזדהות איתו ולהיות איתו במקום שלו, אבל להישאר בטוחה בעצמי ובמקום שלי.

בטחון עצמי וסמכותיות, ביחד עם להרגיש את הילד, 

גם אני רוצה לתת להם את המרחב, ולא לשים להם מחסום , אבל לא בטוטליות כמו בשפר, אלא ביחד עם מעקב עדין על הילד ועזרה כשצריך, זה לא פשוט בכלל לדעת מתי לעזור ומתי לתת לו להתמודד, זה עדין.

אבל הכי קל לומר - תמיד לתת לו את המרחב ולסמוך עליו.

אני גם רוצה להרגיש בטחון עצמי בהורות שלי, אבל לא בגלל ש"כל האמהות יש להן כלים מצוינים"

אלא בגלל שאני יודעת שלמדתי, ושאני עושה מקסימום והשם יעשה את השאר.

בקיצור,

תפסיקו לחשוב שיש שתי אופציות , שפר או להתהלך בעולם ברגשות אשמה, להישלט על ידי הילדים, ולהיות מפוחדת ואשמה.

שפר זו שיטה יפה, אבל היא שטחית בעיני, ולכן יותר קלה לישום.

זה בדיוק בדיוק מה שמציק לי כל כך בשפר (טוב, אחד מהם) שמקבלים מהם רושם שזה או-או - אם מישהי מגלה שהיא במקום לא טוב מול הילד שלה, האפשרות היחידה לא להיות שם היא הדרך המנותקת ששפר מציעים.

כמה דם יזע ודמעות עד שגיליתי שזה לא הכרחי, שיש אפשרות לתקן קשרים חולים גם בדרכים מקרבות ואוהבות!

אני לא יודעת עם מי אני מדברת,

את לא זו שהגבתי לה , נכון?

בתוך כל שרשור יש מלא אנונימיים ולא יודעים מי זה מה...

זה לא מסובך זה? 

שתמיכה רגשית להורים זה דבר מאוד חשוב, ובסדר גמור שתהיה פרקטיקה שנותנת דווקא את הדבר הזה ולא הנחיית הורים. ויש הרבה הורים שזה בדיוק-בדיוק הדבר שהם צריכים אותו (ולדעתי שפר לא נותנת אותו בצורה הכי טובה, אבל את זה כבר כתבתי ונניח לזה).

א-ב-ל

(א) צריך שזה יוצג כך: סדנה לתמיכה בהורים, לא סדנה להנחיית הורים.

יש אנשים שפונים למאמן אישי שיעזור להם להתמודד עם התהליך המכביד של המשכנתא, זה מבורך. אבל אם המאמן מציג את עצמו כיועץ משכנתאות זו שערוריה.

(ב) למה, אבל למה, לעשות דה-לגיטימציה להורים שזקוקים לייעוץ בבחירות ההוריות שלהם?

אם מישהו פונה ליועץ משכנתאות זה עושה אותו טיפש?

ככה נשמעת גישה שנועדה לעזור להורים להרגיש טוב עם עצמם??

שלא מרוב התלהבות ואורות מהעניין של אמון בילד - רק אל תשכחו גם להסתכל על הילד עצמו, כמו שהוא, להקשיב למי שהוא, למה שהוא אומר או משדר שגדול עליו, לקבל אותו כמו שהוא, אפילו אם הוא לא מתיישר לפי התבנית של ה"אמון" שאמורה להתלבש עליו בול...

על החתום, נפגעת שפר.

אפילו שזה יכול נורא להקל על החיים. באותה מידה זה יכול נורא להקשות על החיים שלהם.

אין לי משהו להציע, אבל אשמח לשמוע אם לנשים אחרות כן יש, כי מרגישה כמוך...

וחיבוק...

הוא נשמע אדם טוב ואבא טוב!

מצד שני הצורך שלך מאוד מובן

סיפרת לו מה חסר לך?

את מנסה לעשות עבורו מחוות שישמחו אותו?

ועוד דבר - מה עם יציאה קבועה בתדירות שתתאים לכם? זה קצת קשה כשצריך לקום מאוד מוקדם אבל נניח שתזמינו מישהי לשמור על הילדים מחמש-שש ותצאו קצת? זה משהו שניסיתם / דיברתם עליו?

הוא אבא טוב ובעל טוב

סיפרתי לו והוא לא מבין מה הבעיה

לו פשוט לא חסר כלום

המחוות שאני עושה מיותרות לו, לפחות זה מה שהוא משדר

ואפשר לצאת רק שזה מרגיש שרק אני רוצה לצאת אז לא באלי ככה

וגם בגלל שהוא קם מאוד מוקדם אז אין לו כח בערב לצאת ואם יוצאים אז זה יהיה בלחץ של לחזור כי מאוחר

לאור מה שסיפרת, שהוא סה''כ אבא טוב ובעל טוב, שאם הוא לא עושה משהו זה כנראה כי יש משהו שמפריע לו.

מציעה לך לנסות לבקש בצורה כזו שלא ירגיש חייב. שיתן לו את מרחב הבחירה.

משהו כמו- 'ישמח אותי ממש אם תקנה לי שוקולד טעים. לא חייב, אבל זה יעשה לי ממש טוב על הלב'.

ואם קנה, לפרגן לו גם אם קנה משהו שמבחינתך הוא מבאס (נניח, שוקולד מסוג שאת לא אוהבת). להעריך על עצם המחווה גם אם יצא לו עקום. כדי לעשות לו חשק לנסות שוב (ובפעם הבאה לדייק יותר- ישמח אותי ממש לקבל שוקולד מריר איכותי...).

וצריכה ורוצה.

ממש כך, כמו שכתבת, לדבר את הלב שלך לאישך היקר.

לספר לו מה ישמח אותך, מה יעשה לך טוב, איך זה גורם לך להרגיש וכן הלאה.

גם אם הוא שונה ממך ואדם נפרד ממך - הכל בסדר!

"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהן שונות"

אז יכול להיות שלו זה לא חסר

אבל לך כן

ואותך זה יכול לשמח

אז אפשר בהחלט דווקא לקחת זאת כהזדמנות לגדילה זוגית נוספת

להנכיח אותך.

בשפת הלב, בשפת האני, בשפת הצרכים.

וליצוק לתוך הביחד שלכם גם את המרחב החדש הזה, בקשיבות אלייך, בקשיבות אליו ובקשיבות לקשר ❤

אבל הוא לא מבין מה אני רוצה ומה הבעיה

אז פשוט הפסקתי לשתף אותו

עכשיו אנחנו בזמן שאסורים וזה הזמן שזה כל פעם מחדש צף אצלי בעוצמה גדולה יותר כי אז אין לו את האפשרות להסיח את דעתי במגע שיכפר על זה

התחלנו לאחרונה תהליך זוגי

והבנו שנינו שאנחנו חייבים לעשות שינוי.

בייעוץ קיבלנו כל מיני רעיונות

הנה כמה לדוגמא

לצאת פעם בשבוע, לא דווקא בילוי יקר

אפילו לשבת בגינה או מול הים (אנחנו קרוב לים) ואז היא הביאה לנו תסריט לדייט מוצלח

וככה אנחנו עושים

יש שם זמן לדבר אחד טוב על השני

אחכ לתכנן משהו זוגי למהלך השבוע

קניתי כרטיסים של שיח ופעם ביומיים לפני השינה אנחנו מוציאים 2 כרטיסים ומדברים על זה

בהתחלה זה היה מאוד מאולץ וקצת קשה

אבל אין לתאר כמה זה פותח ומקרב ופתאום אנחנו מדברים על עצמינו, ואחד על השני

ולא רק דברים טכניים וילדים.

והוא מסכים להיגרר אחריי כדי שאהיה מרוצה

אבל בינתיים עוד לא מצאתי משהו שיתאים לנו מבחינת שעות ותקציב

לא חסר לו כלום אז אין נכונות ממנו לצאת

אם אבקש ממנו הוא ייצא איתי אבל לא כייף לצאת ככה בהרגשה שהוא עושה לי טובה

ואת מרגישה שחסר לך

מעודדת אותך להמשיך לחפש יועצת כי דרכה אני מאמינה שהוא ייחשף לעולם ולמימד בזוגיות שהוא בכלל לא מכיר.

סה''כ בעל חשוזר ב5 הז ממש מוקדם..

משהו לא מסתדר לי למה החוויה היא כל כך דזיפית

כי מרגיש לי שהקושי הוא לא הסדר יום

אלא משהו בינכן לשא מצליח לקרות

חיצונית זה נראה שאתם אכן קמים מוקדם.. ובטח גם עייפים בהתאם

אבל מצד אחה''צ אין פה משהו חריג.. לפי מה 'אני מכירה ורואה סביבי 5 זה שעה אפילו מוקדמת יחסית לגברים.. והוא נמצא עם הילדים .. תפילה הז ב7ועשר'ים בערך..

ונכון זמני תפילות מאתגרים את כולנו

אפשר אולי לנסות להקדים ושירדמו יותר לקראת 7 ואז יוכל לעזור גם בזה

לא שמעתי פה בעל לא מתחשב או לא טוב

משעתי קצת חוסר מקום לכיף בחיים ליחד לשכם

נגיד בערב- י שלכם איהז ערב זוגי?

וגם בלי ערב זוגי.. כשהוא חוזר בערב- אתם יושבים לאכול יחד ארוחת ערב ולשתף מה שלומכם היום ומה אתם מרגישים וכו..?

כי בעיני שם נכנס הפן הזוגי..לא חייב שיהיה ארוך.. אבל כן להפגש דרך שיחה ולא רק דרך משימתיות

בעיני זה כבר משנה את התחושה

וכמובן אפשר להוסיף מעבר..למה בעצם את זקוקה?

וכן גם אם לא משקיעים זמן בלנקות ולסדר ערב אחד.

לקום ב4 ולחזור ב5 אחרצ

זה כמו לקום ב7 ולחזור הביתה ב8 ואז לצאת גם למנחה וגם לערבית.

זה אכן מתיש ובקלות אפשר להישאב אם לא עוצרים את המרתון באופן יזום.

אבל אם אין ברירה אלא לקום ב4

וכשהוא חוזר הוא מגיע ונמצא אפילו קצת עם הילדים..

אז לא הבנתי מה לא בסדר

לי היה נשמע שחסר מימד של יחד, וזוגיות וגם קצת הרפיה או כיף לעצמם בתוך המשימתות

אבל אולי טעיתי.. לא ראיתי משהו מאוד חריג בלו''ז חוץ מקימה המוקדמת וזה באמת מאתגר מממש

אז זה בדיוק זה

חוסר באינטימיות ריגשית, לעשות ולדבר על דברים שלא קשורים ליום יום הרגיל שלנו.

ואני מרגישה שלנו הנשים זה משהו יותר חיוני מאשר לגברים.. לא יודעת למה

אבל כשהתחלתי ליזום את זה ולטפל בעזרת יועצת זוגית (כי זה חוסר של שניייים וכבר נהיה קשה להתחיל ליצור את זה לבד) אז הוא פתאום גילה עולם שלם שלא ידע שקיים

לכן אני חושבת שצעד ראשון צריך לבוא מהאישה

פשוט הרגתשי שהתאו4 היה כאילו הבעיה היא רק הסדר יום העמוס והמישמות

ובאמת מרגישה שהאי טימיות הרגשית זה הנק'

זה נותן חוויה אחרת ליחד גם בתוך המשימות

חזה לימוד..לבנות אותו..

מכירה גם מעצמינו

וגם לא מרגישים את הצורך וגם יש קהות רגשית.

כתבתי את סדר היום *שלנו *

ובסוף כתבתי בדיוק מה חסר לי

לא עזרה שלו בבית ולא שיהיה יותר עם הילדים אלא שפשוט יהיה לנו יותר זוגי מאשר טכני

או לצפות ממנו

או לעשות בעצמך.

נראה לי הכי טוב לשלב.

אז אמרתי לו שאני רוצה לחג צמיד ולא קיבלתי

אמרתי לו שאני רוצה שוקולד עם פתק ולא קרה כלום

והשבוע שוב ביקשתי שלמקווה יקנה ונראה אם שבוע זה מספיק זמן כדי שיספיק לקפוץ לחנות קרובה לקנות שוקולד מסכן לאשתו

ואני קונה לעצמי שוקולדים וגם תכשיטים זה לא חסר לי טכנית אלא חסרה לי ההרגשה שמישהו קנה לי וחשב עליי ואולי אפילו קצת התאמץ בשבילי

להזמין אותו לצאת ביחד לדייט. ללכת לקנות מתנה יחד. לכתוב לו מכתבים, הודעות ווטספ של בוקר טוב.

לא להשקיע את כולך בזה, אבל כן לנסות להרגיל אותו.

במקביל להסביר לו מה חסר לך.

כמו שכתבת, חסר לך שהוא יקנה לך.

תוסיפי לרשימת קניות למשל: "פינוק לאשתי"

ולתת דוגמאות ספציפיות.

בנות פה כתבו הרבה דברים חכמים

אבל ספציפית לגבי מה שכתבת שאמרת לו מה את רוצה ולא עשה-

בספר "לדעת להיכנע" שאני ממש אוהבת היא ממש מסבירה שלגבר קשה לעשות בדיוק בדיוק מה שהיא אמרה. כי הוא מרגיש ככה שהוא "ממלא פקודות" ושאשתו מנסה כאילו לשלוט בו... וברור שזה לא הכוונה שלך ואת נשמעת אישה מהממת!! אבל שככה חלק מהגברים מפרשים את זה

והיא ממש מציעה לא לומר לו כהוראה אלא כשיתוף- אתה יודע, ממש משמח אותי כשיש לי הפתעה קטנה ממך, זה נותן לי הרגשה כ"כ טובה שאתה חושב עלי

בלי לומר לו מה ומתי ואיך

ולהעריך!! גם נתינה שלא מותאמת למה שרצית / שאת רוצה. להודות על כוס תה שהוא הכין לך, על תרומה הכי קטנה בבית, על תכשיט גם אם הוא ב10 שח ואת לא אוהבת אותו;)

כי לפעמים קושי לתת מגיע מחוויות עבר שהוא קנה דברים שלא התאימו וזה גרם לו להרגיש דפוק אז הוא לא קונה שוב...

בכללי ממש ממליצה על הספר הזה, פתח לי המון המון

תיקחי רק אם מתאים לך... והמון בהצלחה!!

הוא 13 שעות לא בבית ברצף+מנחה וערבית

קשוח ממש.

בעשר בערב הוא במרחק של 6 שעות מקימה.

איתי אין אפשרות לדבר במצב הזה.

קראתי שאתם שותים קפה ביחד בערב. אולי כדאי להוסיף לזה משהו נחמד?

סדרה חביבה, אוכל טעים (סלט/ ופל בלגי קנוי וכו')

זמן איכות של 20 דקות בכל יום, שחושבים עליו עוד ארבע דקות. לדעתי במצטבר שווה המון.

ואגב, לדעתי צורת המחשבה שלנו. אני רוצה שוקולד, פתק של בוקר טוב וכו' והבעל צריך לממש את זה לא נכון בעיני.

זה דומה לגבר שיצפה שאשתו תכין עוגיות, ויהיה מאוכזב מאוד אם לא. יקירי, לך למכולת.

הנאה אידיאלית בעיני, היא כזו ששני בני הזוג נהנים יחד ממשהו. (אם אישה נהנית להכין עוגיות, וגבר נהנה לקנות שוקולד, סבבה)

אבל לא רק כדי למלא צורך של בן הזוג.

מקווה שאני מובנת.

ויכול להיות שאת משווה לנשים אחרות שהבעל שלהן חוזר בשבע, ושלך חוזר יחסית מוקדם.

אבל אני חושבת שלא שכיח בכלל שגבר יצא בשעה 4 בבוקר.

בהצלחה

קם מאוד מוקדם, ישן מעט, זה כשלעצמו - אימאלה, בא לי לישון רק מלקרוא את העומס

לדעתי זה מסביר הרבה ממה שכתבת

אני חושבת שכדאי לדבר על זמן זוגי ואיכות חיים/ איזון בית עבודה במקביל לחוסר שלך. שהוא מאוד מובן

♥️

מה אתם עושים בו?

נניח חום המועד סוכות? האם זה נראה כמו כל יום אחר של עבודה או שיש קצת זמן לרומנטיקה?

השאלה היא האם זה מגיע אך ורק מאופי שלו או שמעומס של החיים...

בין הפיזור לאיסוף? את עובדת?

הצורך שלך כל כך הגיוני ובסיסי עבור אישה.

אבל גם הקושי שלו מובן, בתור גבר שבאמת עובד קשה מסביב לשעון.

אני למדתי שאני כן צריכה מדי פעם הפסקות מהשגרה והמירוץ, ולצאת יחד לפרק זמן משמעותי. אז אנחנו מסכמים יחד מוזמנים ביומן יומיים שלושה שבהם לוקחים חופש מהעבודה כדי לצאת יחד.

בעלי עדיין לא מבין למה זה טוב, אבל הוא יוצא בשבילי. שחררתי את העניין של 'שירצה גם'. זה שלב אחר מבחינתי. בינתיים אני מסתפקת בזה שהוא מגיע. והוא שמח בזה שזה עושה לי טוב.

לא צריך להתחיל לבשל ארוחות 3 מנות, אבל תחליטי שפעם פעמיים בשבוע מכינה סיר מרק שיאכל כמה ימים. או אם יותר קל ארוחה אחת ביום שהיא חביתה מקושקשת עם גבינה.

בקשר פלאפון, גם להציב לעצמך את הגבולות גזרה, כשאת איתו על השטיח הטלפון על שקט במשך, אבל כשאת נחה והוא משחק ברצפה תשחררו.

בקיצור, לא ללכת בכל או כלום אלא צעדים קטנים.

בהצלחה רבה

נשמע שאת דוקא אמא מעולה. את יודעת למה? כי את איתו בבית ימים שלמים ומה שקשה לך זה שאת לא יודעת איך לקדם אותו יותר מזה. אם אני הייתי במצבך השרשור שהייתי פותחת היה - אני עם תינוק בבית ויוצאות לי קרניים, מה עושים?

אז נשמע שיש לך סבלנות וכוח להראות אהבה וזה המון!!!

ובטח שאת בפלאפון. בניגוד למה שהרגילו את הדור שלנו לחשוב, מעולם נשים לא היו בבית לבד עם הילדים בצורה טבעית. כשחיו בחברה שבטית תמיד היו שם עוד מבוגרים שעזרו בתפעול, היו ברי שיח שפויים ובאופן כללי נתנו עוד תחושת עולם-חיצון שלא משאירה אותך לבד לטבוע בין חיתולים, בכי כי קילפת את הבננה בדיוק כמו שהם רצו ועכשיו התחרטו, והשמדה מוחלטת של כל נסיון להשליט סדר בבית. אז זה הגיוני שאת מרגישה שאת צריכה עוד משהו לברוח אליו.

ממליצה לך לבחור זמן מסויים שבו את בהגדרה בלי פלאפון. לא 3 שעות - רבע שעה, אפילו חצי שעה במקסימום. בשבילו זה עולם ומלואו של תשומת לב. אל תקפצי מעל היכולת שלך כי זה לא יתן לך להתמיד.

מצד שני אם את ערה כשהוא ישן תני לעצמך בזמן הזה לגלול במסך כמה שבא לך.

בשאר הזמן תזרמי עם מה שקורה ואל תלקי את עצמך..

לגבי האוכל הייתי מחלקת את זה לשני נושאים - את לא רגילה להכין אוכל והוא לא מצליח לטעום הרבה. את החלק השני קל יותר לפתור - אם אתם הרבה אצל אמא שלך, תקפידי שיאכל שם מהאוכל שלה. החלק הראשון זה הרגל ויותר קשה לשינוי, אבל תנסי כל יום להכין משהו קטן. לא ארוחה שלמה ולא מאכל מורכב. משהו בקטנה.

מבחינת תעסוקה בגיל הזה במעון הם משחקים עם

חבילות מגבונים ריקות

קופסות מסטיקים/תבלינים ריקות

השחלות - קופסת סימילאק שעושים בה חור למעלה למקלות ארטיק או פונפונים גדולים (אפשר לקנות בחנות חומרי יצירה)

קצת לתת לו ללעוס ספרי אמבטיה או ספרים מקרטון

מגדל קוביות

בריכת כדורים

כדור - אני אוהבת את כדור הבד של איקאה. נותן תחושה של כדור אבל לא בורח להם כל הזמן

משחקי מים אם יש לך מרפסת וכוח

בימבה קטנה זה מעולה

מתקני פעוטות בגן שעשועים

עכשיו עוד גדול עליו אבל בהמשך הוא יגיע לגיל של מטבח

זהו בערך וקחי בחשבון שרבע שעה של התעסקות זה המון בשבילו, והתעסוקה הכי כיפית היא להסתובב לך בין הרגליים 🧡

מגנטים על המקרר

ולפתוח מגירות ולרוקן את התכולה שבהן.

בגיל הזה התחלתי ללמד אותם לשחק בלוטו

ופאזלים של 2 חלקים של חיות.

אבל את באמת נשמעת אמא מהממת,זה דורש המון להיות יום שלם עם תינוק לבד בבית,זה באמת קשוח במיוחד שאין לו שום חברה אחרת חוץ ממך.

לק"י

שלי בן 9 חודשים, ויש דברים שקל לי לתת לו לאכול:

*חתיכת בננה שלמה, שופכים עליה טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה, ומאכילים עם כפית ביסים קטנים.

*פירות רכים שלמים או חתוכים לרצועות- הוא מחזיק ביד ואוכל (לא תפוחים. הם קשים מידי).

*פירות רכים חתוכים לקוביות (אפשר עם טחינה וכדו').

*כשאני מבשלת מרק לשבת, אז יש לו לתחילת שבוע. אפשר להרים לו מראש כמה מנות.

*חתיכות לחם עם מה שיש (טחינה, חמאת בוטנים, גבינה).

נראה לי שכל עוד יונקים/ שותים תמ"ל זה משלים את מה שצריך.

אבל אני לא בקיאה בנושא.

אני משתדלת לדלג עליו.

כמה שיותר לתת לו עצמאות מגיל צעיר...

אם הילד מסתדר עם אוכל - שמה לו על המגש מהאוכל של כל המשפחה.

לפעמים אוכל טוב יותר ולפעמים פחות, סומכת על ההנקה שתשלים..

בן 11 חודשים

בגדול הארוחות שלו בשגרה (מאוד משתנה ואני זורמת... אם נגיד הכנו פסטה לארוחת ערב הוא יקבל ממנה גם)

בוקר - כריך וחביתה וירקות/פרי ולחם (היום נגיד בוא אכל רק פרי)

צהריים - כמו כל המשפחה פשוט חותכת לו לחתיכות קטנות. הוא אוהב לאכול לבד. מעדיף את זה על פני כפית..

ערב - דייסה עם פרי מרוסק לתוכה.

אם צריך בין הארוחות פרי או בייגלה או פריכית...

בנסיעות קונה לו גרבר הרבה פעמים.

מעדיפה את הלכלוך שנוצר על פני לרסק ולהאכיל כפית כפית.

לגבי הלכלוך: אם יש שואב שוטף - זה קל 🙂

אם לא, אפשר לשים ניילון שולחן מתחת לכסא אוכל ובסוף הארוחה להרים וזהו..

אם בכל זאת צריך לטאטא אורז נגיד אז אפשר לפזר מלח וזה ממש עוזר לייבש את האוכל הרטוב ולהפוך אותו לקל לטאטוא. מבחינת הילד סוף ארוחה ישר לכיור.

לגבי תעסוקה - בעיני חשוב לתת לו לצאת קצת החוצה.. אפילו 10 דקות פעמיים ביום. ושיהיה פעיל.. לא בעגלה. חשוב גם לשינה איכותית יותר שלו

אצלנו ארון חדפ זו האטרקציה בה' הידיעה..

הוא נרדם אז אולי אמשיך לך בהמשך.. יש לי עוד מה להגיד.. בהצלחה 🩷🩷

להקריא לו סיפור או אפילו רק סםר תמונות שמראים לו ואומרים איך זה נקרא

ללמד אותו למחוא כפיים, משחקי אצבעות..

להביא משהו שמתפזר כמו קוביות, מכוניות, לשחק בלהכניס ולהוציא מהקופסה לפזר, להתעסק.. ובשלב מתקדם יותר לשחק בהשחלות.

סדר יום כללי עוזר לי מאוד. גם אם לא משהו מדי מדוייק אלא גמיש..

אם את בונה את זה נכון זה גם נותן לך.זמני התאווררות בתוך היום.

לבשל איתו ביחד ארוחות (את מבשלת והוא מתעסק בתפוחי אדמה שלמים/בחבילות תבלינים ששמת לו במקרר/קערה גדולה וכף - ללמד אותו לדפוק..

לקבוע עם עוד חברה שיש לה ילד איתה. או אחהצ לצאת לחברות ולמתקנים. סביבה חדשה ועוד ילדים - התינוק עסוק ושמח..

לא צריך להילחץ מאוד מהתפקיד ולהרגיש שאת חוטאת לו.. אמא לא יכולה כל כל היום להיות פנויה לילד. עוד יותר כשיהיו עוד ילדים... ולתת לו קצת להשתעמם זה גם חשוב ובריא;)

לק"י

כי אם הוא שופך, זו חגיגה של לכלוך עקשן ועיטושים🤣

גם ממש הרגשתי ככה, שאני לא מפתחת אותה וכו'... ואז הבנתי שעצם זה שאני איתה בבית, עוד לפני שאני משחקת איתה מטפלת בה והכל זה כבר מפתח אותה ובריא לה...

לגבי אוכל- פשוט תני לו ממה שאת אוכלת כל פעם. את אוכלת לחם תביאי לו טעימה, מבושל תביאי לו טעימה... ואגב גם לתעסוקה אפשר להביא לו פרי חתוך או בטעימון וזה תעסוקה נהדרת להרבה זמן...

שתדעי שגם אחרי הרבה שנות הורות אפשר להרגיש ככה לפעמים, ושזה נורמלי ולא אומר עלייך כלום

בכל אופן, נסי להפוך את החשיבה  להסתכל על הדברים החיוביים שאת נותנת לו:

* את מיניקה אותו הרבה אפילו בגיל שנה! הנקה זה דבר חשוב מאוד לילד וגם לקשר ביניכם.

* את נמצאת איתו בבית, ולא "זורקת" אותו אצל מטפלת זרה!

* את נותנת לו להשתעשע בדברים לא רגילים, שאימהות בדרך כלל לא מסכימות כי זה עושה להן בלגן, ובכך את מפתחת את הסקרנות ואת ההתנסות שלו! (בסוף הוא ידע לעזור לך להוציא דברים מהמקרר כשאת מבשלת)

* את שומרת עליו (וגם על בעלך) ולא נגררת איתו החוצה בחום הזה שעלול להיות מסוכן!

את רואה איזו אמא טובה את?😘

ופרקטית:

טעימות זה השלב הכי מעצבן בערך בגידול ילד. (טוב, גם גמילה מחיתולים עלולה להיות מעצבנת נורא...) אני גם תמיד הסתבכתי בזה, במיוחד שהיו לי גם בררניים.

הפתרון שמצאתי: לתת אוכל אצבעות. רק אוכל שהילד יכול להחזיק ביד ולאכול בעצמו. ככה מושיבים אותו בכיסא, שמים לו על השולחן מגוון של אוכל, והוא אוכל לבד. מרוויחים מכך גם חוסר התעסקות, גם זמן שקט מצידו וגם התנסות שלו באחיזה ובמרקמים.

משחקים: אפשר לנסות לקנות משחקים שמתאימים לגיל גדול יותר. אבל בכל אופן בגיל הזה זמן הקשב שלהם קצר והם לא מתעסקים במשחק אחד הרבה זמן. בכל אופן, אני באמת חושבת שטוב שהוא דווקא ישחק בכל מיני דברים שהם לא משחקים - זו התנסות בחיים עצמם...

טלפון - זו מכת הדור... אני מודה לה' שכשאני הייתי אמא צעירה לא היו סמרטפונים (אבל אני משלימה הכול היום🙈) זו עבודה עצמית גדולה... 

ומסכימה ממש עם המון ממש שכתבת.

אם זכור לי נכון גם את שולחת למטפלת וברור לי שלא כתבת מזלזול. אבל יש אמהות לילד ראשון ששולחות למטפלת גם ככה בכאב, חוסר ביטחון ותחושת אשמה, ואני לא בטוחה שיעשה להן טוב לראות שכותבים שלעשות את זה זה "זריקה" של הילד אצל אישה זרה

שהניסוח הזה מיועד לפותחת בלבד ולא לאחרות...

ברור לי שיש מצבים שאין ברירה ואולי אפילו טוב לשלוח למטפלת בגיל שנה (אני עצמי מצטערת שלא עשיתי את זה אצל ילדים מסוימים), ובאמתאני לא רוצה שאף אחת תצא בתחושה רעה ממה שכתבתי...

פשוט רציתי להראות לפותחת את נקודות החיוב באימהות שלה ספציפית...

מאד מצידה כאמא להיות עם הילד בבית וזה דבר מדהים!

וזה בעייתי לנו כשלעצמנו גם אם הילדים לא היו באזור 😏

לפני כ--ל העצות הפרקטיות וה'מושלמות' לכאורה שתקבלי, אני שומעת ממך הרבה רגשות אשם, ורציתי שנייה שתשימי לב לזה, שהבן שלך צריך אמא שמחה, אמא שאוהבת את עצמה ומקבלת את עצמה כי ככה היא תאהב ותקבל אותו, אמא שיודעת שהיא עושה מה שהיא יכולה למענו וזה בסדררר!!!!!! זה בסדררר!!! אמא טובה ככל שהיא יכולה עם האופי שלה המגבלות שלה והכלים שלה, ככה את פותחת לו את הנתיב להיות כשיגדל אוהב את עצמו, שמח, מסופק, ומקבל את עצמו שזה סופר סופר חשוב להתפתחות הרגשית שלו, לקשר הזוגי בעתיד ולכל תחומי החיים.

לגבי הארוחות

אז תמיד יש לנו את הבינה המלאכותית, יוטיוב, או סתם חברות שאינן ביקורתיות מידי, כדי להתרענן ולקבל רעיונות. בא לי לספר לך שעם הקטנה שלי הייתי באותו מצב כמוך ואף קיבלתי הערות ממי שאינם מספיק אמפתיים ולא מבינים שכל אמא עושה כמיטב יכולתה. הייתי פשוט מוצפת בהמון תחומים וזה מה שהצלחתי לעשות, ולילדה שלום. היום היא בת שנתיים כבר והתפתחה יפה גם פיזית וגם קוגניטיבית. לפעמים יש הרבה חומרים בחלב אם. אבל בכל זאת תוכלי לנסות לראות מה הוא אוהב לאכול. אולי פסטרמה הודו - זה קל ולא דורש הכנה. אולי שניצלים, עוף, דג. מבחינת פחמימות יש לך את החטיף צ'יפס קידס שהוא יחסית מחומרים בריאים, פריכיות עם משהו שמורחים, או אפילו לחמנייה לתת לו לכרסם. תפוח או בננה אם אין זמן לקלף ולחתוך תפוח.

מבחינת השעמום שלו - זה באמת מאוד מתיש להיות עם תינוק בבית!! בקושי עושות את זה בדורנו. בעיני המפתח הוא עיסוקים שיעניינו גם אותו וגם אותך. אולי מפגש של אימהות בחינוך ביתי, ג'ימבורי ממוזג שהוא מתרוצץ ואת יכולה לפגוש גם אימהות אחרות שהן בשלב שלך (אפשר לקנות כרטיסייה זה חוסך). אולי לצאת איתו בלילה, כשנעים, לאיזה פארק - הרבה פעמים אני מגלה עוד משפחות כמונו שנהנים לצאת אחרי החום. אולי סידורים בקניון הממוזג אם הוא לא ילד שצורח בקלות וסתם יכביד. אולי לקנות כמה יצירות כאלה בכמה שקלים שיש בסטוקים. להתנדנד יחד איתו בערסל או נדנדה גדולה. אמבטיית קצף- משחקים ארוכה כמה שבא לו ואז את יכולה להיות לסירוגין בפלאפון ולא להשתעמם ואני יודעת שהנושא של מסכים שנוי במחלוקת אבל ככל שהגיל עולה זה פחות מזיק, אם זה נותן לך אוויר שאת זקוקה לו שהוא יראה ערוץ לולי או בייבי אז הייתי מנסה ורואה אם זה מועיל לי לשמחת החיים שמשפיע באופן ישיר עליו. זהו לבינתיים מקווה שעזרתי!

כתבת שהנושא שנוי במחלוקת, וזה לא מדויק.

עד גיל שנתיים כל גוף רפואי ממליץ להימנע לחלוטין, באמת שברור שכל אמא צעירה עם ילד קטן צריכה מנוחה אבל מסכים בזה הרבה הרבה פחות מומלץ

לק"י

ולגבי האמבטיה, קצת מסוכן להתעסק עם פלאפון בזמן שהילד באמבטיה.

הוא עוד קטן...

אלא אם כן, האמבטיה ריקה ממים.

(הבן שלי בן 9 חודשים, והוא מנסה לעמוד במקלחת ועלול להחליק, וצריך להיות ממש איתו כל הזמן).

תדעי שאני עם חמישה ילדים תמיד מוצאת את עצמי בשלב המעבר למוצקים מאוד מבולבלת, מאוד נח לי ההנקות וההתעסקות עם להכין מוצק שבסוף גם ככה לא נאכל אלא נמרח על הבגדים מאוד מקשה ומעמיס, ולשבןר את הראש מה להביא לתינוק ובסוף למצוא את עצמי שוב מניקה.... אני מבטיחה לך שבסוף כולם עברו למוצקים לחלוטין 😉 אל תלקי את עצמך. יש גם ילדים יותר אוהבים מוצקים ויש פחות..

וזה שאת איתו כל היום זה וואו אחד גדול.

וזה שאת פותחת לו מקרר שיתעסק זה מוכר, ואת מהממת שיש לך פתרונות יצירתיים, כי באמת משעמם לבד בבית כל היום.

נסי לצאת איתו ולפגוש חברה.

אולי פליימוביל אוטובוס 1-2-3

או צבעים/טושים

מדבקות פשוטות גדולות יחסית

דברים שלא ישעממו אותך

אני אוהבת לבנות דברים במגנטים יחד עם הקטן שלי, ללמד אותו לבנות מגדל

להדביק מדבקות על דף , מדביקה על גב כף יד שלו מדבקה גדולה והוא מוריד ומדביק על הדף

אני איתו בבית כי אני מורה בחופש הגדול, הלוואי שכלכלית היה לי אפשרי גם ביום יום.

תודה על הרעיונות!

אולי תוכלו לשוחח בטלפון קצת

אם היא תרגיש שזה נכון?

ואפילו אולי לקבוע סשן בזום באופן חד פעמי.

זה ממש קשה לעשות הפסקות כאלה, בייחוד בתהליך מורכב.

חיבוק!

אני אנסה.

ותודה על ההבנה @אוזן הפיל

מרגישה דפוקה שזה ככ קשה לי

יש שלבים ומצבים בטיפול שהתלות הזאת מאוד נורמלית.

בעז"ה עם הזמן הלוואי והטיפול יעזור ותרגישי פחות תלותית

שלמרות החופש תשמחי אם תהיה אפשרות למפגש אחד במהלך אוגוסט.

קחי בחשבון שאח''כ יהיה חגים וגם תהיה הפסקה.

כפסיכולוגית בעיני זה הגיוני מאוד לבקש

ליבי איתך!!

גם לי היו חלק הריונות עם חלק הריונות בלי

מתסכל שגם הרופאים לא יודעים לומר ממה זה נהיה ואיך להמנע 😪

קשוחח

והפעם שמרתי על ההתחלה ולא הרמתי כבד

כנראה זה לא קשור כמו שחשבתי

שה' יתן לי כוחות וביטחון שיהיה בסדר

ניסיון לא פשוט אבל חייב אופטימיות

זה באמת סרט כי זה מלא מתח..

אני כן שמרתי מאה אחוז.. לא עשיתי כלום חוץ מלשכב ..

אבל איך מסינה אתהתסכול ובאמת מוזר למה בכל זה קורה

עכשיו זה יותר מאתגר כי יש את הקטן שצריך להיות איתו והפעם גם הבעל במילואים

הניסיון גדל מהריון להריון

חיבוק. בע''ה שיעבור בשלום

בדרך כלל יש פרסומים לפני צריך לעקוב

לק"י

אולי שווה לך לבדוק באתר אם אפשר להירשם לקבלת הודעות מהם, ואז תדעי מתי המבצעים.

לחכות לסוכות..

לא מצאתי בזול יותר

(מסייגת שלא חיפשתי המון)

כנראה תספיקי לנופש

ואפילו מתחילה שניה אחרי שבוע ולא מחכה שייגמר הדימום, אם זה מסתדר בתאריכים, כי זה עוזר לסיים מהר.

אבל תבדקי את החשבון שלך

תודה על זה!

כי לפי דברייך היא במיעוט בתוך המשפחה שלך...

אולי תשקפי לה את זה שחבל שהקשר יינתק מדיונים כאלה שנראה שאין להם משמעות פרקטית עבור אף אחת מכן. בעיני, אין עניין להיות אוביקטיבית כמו שציינת, יש עניין להתקרב או לשמר קשר.

אגב לא הבנתי למה הנתק כמו שקראת לו קשור לזה שבעינייך היא רק מושפעת מאחרים (עניין של אופי הרי), אבל אם היא מכניסה את עצמה לדיון כזה במפגש משפחתי כמו שתיארת, כנראה יש לה מספיק עמוד שדרה לעימות שבו היא היחידה חושבת שונה, ואז יעזור לך אולי להביט עליה בעין טובה יותר... שדעותיה לא עד כדי כך מושפעות מהסביבה (ומי לא בעצם?), ובטח אם בחרה בגיל צעיר לצאת מכל מה שהכירה ולחיות חיים אחרים, בחירה שנמשכת עד גיל 40.

ואם זה מנחם, מכירה דתיות בתחילת ה-30 שמזריקות, בטח ב-40.

ציינתי בהתחלה שהיא מושפעת כי ברור לי שהעקשנות שלה זה בגלל כל השטויות שמטפטפים לה בעבודה והיא עם ביטחון מביאה את זה עלינו ומנסה לשכנע שחרדים לא טובים בזמן שיש לנו המון חרדים במשפחה והיא יודעת שהם מהממים וזה לא משנה אם זה הרוב או לא .

ובגלל שהיא הגדולה אז היא מרגישה מעלינו שאנחנו לא מבינים ולכן הביטחון.

ולא אכפת לי ההזרקות. הוספתי את זה כי הכל עושה לי רע. שהיא לא שלמה עם עצמה וקל להשפיע עליה. ובגדול שעכשיו זה בא עלינו

להיות צודקת ולהראות לה את האור

או להיות בקשר איתה.

תקבעי את את אופי הקשר שלכם

אפס שיפוטיות

לא שלך כלפיה ולא שלה כלפיך

לכו לעשות דברים שכיף לכן ביחד

אני מאמינה שאחרי שיקום הקשר גם תוכלו לחזור לשתף אחת את השניה בדעות שלכן

מתוך מקום שאת רוצה לשמוע את דעתה... לא לשנות אותה

כל מפגש אפילו רק שלי ושלה נגרר למשהו רע

היא מאוד מרשה לעצמה ואין לה עצם בלשון. לא שמה לב שפוגעת.

היא ניסתה לשכנע אותי שמספיק ילד אחד ולא צריך יותר. בזמן שהיא בעצמה הביאה 4 כשבעלה לא רצה. מרגיש שתמיד יש לה עצות אחיתופל.

כל מפגש מעירה לי על משהו "יא יש לך קמטים ליד העין" ו"יא השיניים שלך כבר לא ישרות כמו פעם" תמיד מעבירה אלי את החוסר ביטחון והביקורות שהיא מקבלת. לא כיף איתה

אחותי היקרה, אנחנו שונות אבל עדיין אחיות. אני אוהבת אותך והקשר איתך חשוב לי מאוד, אבל אני מרגישה שזה הולך לכיוון לא טוב ומרגישה ממך המון ביקורת

גם לך חשוב הקשר איתי? אז בואי נעשה תיאום ציפיות..

אפשר גם להתעלם מהביקורת ולהגיד - בסדר, זה לא מעניין אותי/ מעסיק אותי

ואפשר גם להרים לה ולהגיד - תמיד אהבת אסתטיקה, חשוב לך שהכל יהיה fine. אני לא כזו🤷

נורא תלוי גם במקום האישי שלך מול עצמך בדברים שהיא מדברת עליהם

את יכולה גם להשאיר את זה ככה. תלוי בך

אני חוזרת בתשובה למשפחה לא דתית, לא נכנסים יותר מדי לעניינים מפלגים ואם גלש מעבירים נושא. המשפחתיות יותר חשובה

כי מאז ומתמיד לא היה לי נעים עם הביקורות שהיא מביאה עלי ועל ההורים.

אחרי השיחה הרגיש שהיא מבינה ואמרה שתדע מעכשיו איך לדבר איתי ושהיא לא ידעה שאני לוקחת את זה כל כך קשה . הרגשתי ממש הקלה .

בפועל כלום לא השתנה והבנתי שאולי סתם רצתה לסיים את השיחה המעיקה הזו.

והאמת קשה להיות בסביבה של מישהי שמורידה אחרים גם אם זו אחותי

הרבה מה לעשות. זו החוויה שלה🤷

יכול להיות שכל השיח וההתנהלות שלה באמת נובעים מקושי אמיתי שהיא חוותה והיא מרגישה שעם היציאה מהדת היא נהייתה חופשייה ומאושרת ורוצה "להציל" גם אתכם ולעורר אתכם

את לא חייבת לקבל את זה כמובן. אם כבר שוחחתן על זה ואין שינוי מודה שאני כנראה הייתי מרימה ידיים ומשאירה את זה ככה אבל לא יענה לה גם

ברגע שאת עונה לה את מתדלקת את הנפיצות לדעתי. צניחי לה שתגיד מה שהיא רוצה ותתעלמי לדעתי

בשיחות עם אנשים שאני לא אוהבת להתווכח איתם אני משתדלת למצוא את המשותף ולא לדבר על המפריד. זה גם תלוי בה, כמה היא מאפשרת, אבל אולי אפשר לדבר על מה הולך בעבודה, עם הילדים, ספר או סרט מעניין נטרלי שקראת. להתעניין בה מה היא עושה בחיים ואיך הולך לה. להזכר בחוויות ילדות ניטרליות, לתת מקום ולהקשיב בלי ביקורת אם היא מרגישה צורך לפרוק לגבי הקשיים שהיא חוותה בילדות. ולנסות להמנע ממאבקים. אם היא דוחפת לשם בכוח, אפשר לנסות לומר לה שזה לא נעים לך ולראות אם זה עוזר. ואפשר גם לומר לה- יש לנו דעות שונות, נסכים לא להסכים.

הגעתי למצב שאמרתי לה שלא אגיב יותר למה שהיא שולחת. אבל אז אח שלח משהו וזה שוב נגרר לזה. גם אם אני רוצה לסכם ולסיים דיון היא אוהבת למתוח קווים וקשה לי לשתוק.

ואין לי יותר מדי חוויות איתה, הפער גילאים בנינו מאוד גדול והיא עזבה את הבית שהייתי קטנה.

וקשה לי איתה לא רק בדעות, היא תמיד מאשימה את ההורים שלנו בהכל ומנסה להגיד לי "את רואה את אמא? בגלל זה אנחנו ככה" ומדברת עליה לא יפה ומנסה להסית את האחים שאנחנו מתנהגים בצורה מסוימת בגלל ההורים. במקום שתקח אחריות על עצמה ותשתנה.

בגדול לא כיף לי בחברתה וזה מה שעצוב שאני אפילו לא ממהרת למנוע נתק אולי אפילו טוב לי ככה

בהנחה שגם 4 הילדים שלה חילוניים (ואולי גם האבא)...

אם ככה אז סביר שהמאמץ יהיה משותף ושגם שהאח ששלח יימנע מלשלוח משהו בנושאים שידוע שמפלגים. מנסיוני האישי.

היא היחידה שחילונית, היא יחד עם בעלה וילדיה

אבל במשפחה המורחבת יש לנו הרבה דודים ובני דודים חרדים ואנחנו בקשר טוב

בעיני לא כדאי בכלל בוואצאפ דברים כאלה. בטח לא וואצאפ משפחתי.

כשאצלנו בוואצפ חמותי שולחת דברים שעלולים לפלג כי חלקנו איקס וחלקנו וואי (נניח בנושא חיסונים) אז מכבוד לא מגיבים לה למרות שמטרתה להטיף, אבל בהחלט מתרחקים נפשית... ממש ממש חבל. על כלום.

זה בהחלט עצוב. כנראה לא הייתי משקיעה בקשר בשלב הזה במקומך. והגיוני מאוד ומבאס מאוד שזה מעורר אי נעימות במפגשים משפחתיים

אפשר להתחיל מהפודקאסט של דני מקורי ואז לחקור עוד.

אחרי שהעקרונות יושבים לך טוב, אפשר לנתח סיטואציה עם כלי בינה מלאכותית לפי עקרונות תקשורת מקרבת, וככה ללמוד איך לייצר דינמיקה חיובית בקשר מבלי שזה יבוא על חשבון אף אחד.

בעיני נתק רלוונטי רק במקרה של מישהו שבהגדרה מנסה להרע, ולא בגלל תקשורת ודינמיקה לקויה שהרבה פעמים נובע מלא מחוסר מודעות וזה בר שינוי.

אמנם חלק מהדברים שכתבת קשה לשנות, אבל חלק אחר אפשר ולכן כדאי לתת לזה צאנס.

למשל אם גם ככה הקשר האישי בעייתי, להיכנס לפוליטיקה וערכים זה לשפוך שמן על המדורה.

בנוסף יש דעות שונות לגבי התנהלות מול ההורים שצריך ללמוד איך לדון על זה.

בנוסף נראה שהיא שופטת אותך כדתיה שעשו לה שטיפת מוח ולכן מחזיקה באמונה הדתית שלה, אבל גם נראה שאת שופטת אותה שהסביבה החילונית שלה עושה לה שטיפת מוח..

עם כל הרעשים האלו קשה לדעת כמה הגרעין עצמו קשה לפיצוח וכמה כל המסביב משפיע ולכן לפני שהולכים על אופציה של ניתוק קשר כדאי לוודא שהעבודה על הדינמיקה נעשתה ללא הסחות של פוליטיקה ושיפוטיות.

ולא אידאולוגיות וכל נואש נפיץ

פשוט לא מדברים על זה כשנפגשים זה רק מדגיש את הפירוד והשוני ויוצר מחלו3ות

למה צריך

אפשר לדבר על החיים הפשוטים על רגשות על חלומות וכו

משתדלת להתרחק מזה, ולא מגיבה כששולחים דברים נפיצים בוואטסאפ, אבל לפעמים במפגשים משפחתיים מכניסים אותך בכוח וקשה לצאת מזה...

ובאמת עדיף למצוא את המאחד ולא המפריד. בסוף זה משפחה, האנשים הכי קרובים לנו...

מרגיש שהכי 'שלום' יהיה דווקא בנתק מאשר כל הזמן ביקורת ומחלוקות שעושות אש

אבל בקבוצות של המשפחה הכל מתחולל

אבל חזרתי אחר כך, כי בסופו של דבר אני רוצה להיות בקשר עם המשפחה שלי...

ב"ה הוויכוחים בקבוצה התמתנו ואף נעלמו.

לך אני מציעה פשוט להתעלם כשבקבוצה מגיעים לוויכוחים... לא להגיב בכלל. ואם יש מישהו אחר שנוהג להלהיט את הרוחות מולה - אולי לנסות לדבר איתו באופן אישי ולבקש ממנו לא לעורר ויכוחים ולא להגיב לטריגרים שהחא מעלה...

אם היא כותבת משהו פרובוקטיבי אפשר להתעלם ולא ללבות את האש...

אז היא תדע לעדן את השיח . אם לא, את לא אשמה.

כמה שנים לא דיברתי עם חמותי ובעלי דיבר פעם בחודש וחצי כי היא לא רצתה לדבר נורמלי. כל שיחה - למה אתם דתיים , למה יש לכם יותר מדי ילדים , למה לא שתפתם שירותים . ולא עזר כלום, סרטים היא לא צופה, ספרים היא לא קוראת , מזג האוויר משעמם.

אחרי כמה שנים היא התחילה יותר להשקיע בעצמה, נרגעה , נהיה שיח נורמלי.

וחמות זה יותר מורכב איזה קשה זה שלא מכילים ותומכים בחיים שבחרנו ..

וב"ה שהדעות שלה לא השפיעו על בעלך.

הדעות של ההורים יותר חשובים משל האחים.

באמת ב"ה שהסתדר

הלוואי שגם עם אחותי יסתדר מעצמו

זה פשוט חסר טעם...

היא לא תשכנע אותך ואת לא אותה.

גם לי יש מגוון דעות אצל חלק מהמשפחה. ולא רואה תועלת בוויכוח. לפעמים מעלימה עין אם יש איזו הערה לא במקום. בגדול מדברות על ילדים, על מראה, על ספורט, על בגדים. וככה יש קשר נעים.

שווה להעלות מולה. שאת יודעת שיש ביניכן חילוקי דעות אבל חבל שזה ישפיע על הקשר ואם אפשר פחות לדבר על נושאים כאלה.

(אפילו מכמה כיוונים)

הפתרון מבחינתי הוא מינון של המפגשים (לא יותר מפעם בשנה, כן, גם כשמדובר באחות), ובזמן המפגש לדבר על הדברים המשותפים המעטים וזהו זה. לשמור על חיוך ועל מצב רוח טוב, ובעיקר לזכור שאמנם משפחה היא לא מעל התורה - אבל היא כן משהו שצריך לשמור עליו בטוב בכל הכוח.

מכדי לוותר עליו.

והפיתרון די פשוט

לא להיכנס לפינות האלה

להכיד לה אחותי, אני אוהבת אותך, בואי לא נדבר על זה, זה סתם מרחיק...

משפחה לא חייבת להיות מעל הכל אבל בעיני פשוט חבל

אני חווה את זה משני הצדדים

אצל בעלי אנחנו ב"חילונים" ואצלי אנחנו יחסית מהדוסים יש לי אח דתל"ש שמאוודדדד מתריס

ברמה שהוא עשה קעקוע בתשעה באב

אבל אנחנו בקשר הכי טוב בעולם

אני מתעלמת רוב הזמן ויש לנו כל כךךךל הרבה דברים נוספים לדבר עליהם

אנחנו יוצרים קירוב וחוויות חדשות כל הזמן

שלפעמים אני שוכחת

מצד שני אצל בעלי יש מורכבת כל הזמן

כל הזמן נושאים נפיצים עולים

כל הזמן יש מריבות

וממש עצוב לי להגיד אבל אנחנו מגיעים פעמיים בשנה

ואני ממש חושבת בשביל מה?

תלחמי על הקשר (כולכם כן?)

היא אחות שלכם ועזבי הכל היא חלק מעם ישראל

אם אנחנו לא מצליחים לחיות בשלום עם פיזית האחים שלנו

אז איך נצליח להיות בשלום עם כל עם ישראל גם החלק שהכי רחוק מאיתנו.

אני במקומך הייתי לוקחת הפסקה רגע ומנסה להבין איך אני כן חוזרת איתה לקשר טוב

ועושה הכל

אגב בעיני זה הכי חינוכי בעולם

להראות לילדים שלנו גם אנשים שאנחנו לא מסכימים איתם אנחנו יכולים לשבת איתם

חוץ מעניין ההתרסה של הקעקוע, בעיני מה שבן אדם עושה בגופו בזמן שנראה לו לא מהווה התרסה כלפי אף אחד כל עוד הוא לא נכנס לכם למרחב.

זה לא שהוא שם לכם מוזיקה או בישל משהו עם ריח חזק בבית שאתם צמים בו, שזו זכותו אבל שפוגעת באחרים.

פה זה ממש ממש שלו ולא אמור לפגוע באף אחד.

אבל כל מה שכתבת על הקשרי משפחה לגמרי מסכימה וממש חשוב שכתבת.

הוא לא חייב לספר מתי בדיוק הוא עשה קעקוע וגם לא חייב לספר על כל הקעקועים.

זה לא מעיד על קשר טוב עם מלא שיתופים, זו בדיקה עד כמה הוא יכול לעבור את הגבול שלה.

יש מצב שברגע שהיא כן תשים גבול , פתאום יתברר שהקשר לא כזה מושלם.

אבל אולי זו הייתה דוגמא פחות טובה

נגיד כולם בנופש והוא מגיע הביתה (כאילו לבית של ההורים שלי) לבשל סטייק עם חמאה ומצלם לנו

בסוף ברור שהוא יכול לעשות מה שרוצה וזה שלו

אבל זה הלספר והצורה שבא הוא מספר לי זה מרגיש התרסה

וזה בכלל לא באופי שלו אז זה עוד יותר מרגיש

אני חושבת שהוא עוד צעיר ובאמת בודק אם נאהב אותו בכל מקרה ולדעתי יעבור לו

אבל אולי אני טועה

העלתי את הפוסט מראש בגלל שקשה לי המצב הזה.

כי היא אחותי ובכללי אני באמת רודפת שלום. וזה עושה לי רע.

אבל אני באמת לא מוצאת פיתרון.

עכשיו גיליתי שהיא משתפת בני דודים על המריבה שלנו, לא יודעת מה אמרה אבל בטוח לא שיתפה את הכל אחרת הם לא היו נפגעים בשבילה.

זה באמת מורכב מאוד. יש לה בעיה איתי מאז ומתמיד זה באמת לא על רגל אחת

וכמה שניסיתי להתקרב היא לא בקטע של לאהוב אותי.

וההתנהגות שלה בהתאם היא עושה הרבה מהלכים פוגעיפ

הייתי בוחרת לשתוק ולא לנהל את הוויכוח הזה בחוץ / לכבס כביסה מלוכלכת בחוץ

כן הייתי רושמת לה אבל הודעה אבל וכותבת שזה ממש לא לעניין לערב משפחה מורחבת לדעתך ושזנ מיותר ומלב את האש ושהיית מעדיפה שתסגרו את זה ביניכן ואם היא בוחרת שלא - זה שלה ושיהיה לה בהצלחה

אז מעדיפה לא להרוס את האמון בניהם

ובאמת אין ברירה ועם כל הצער כנראה הברירה זה לשמור מרחק וזהו