היי
שמעתם על שפר?
גישת חינוך ילדים מדהימה אשר נותנת פתרונות לכ בעיה שצצה..
גישה מדהימה! אני אישית השתתפתי בקורס ורואה תוצאות אצלי בבית.
אם תרצו- יש מפגש אינטרנטי ללא תשלום.
אין לי כל תגמול מזה- פשוט חשבתי לשתף כדי שעוד נשים ייעזרו בזה. זה מדהים!!
בהצלחה
סתם כי ההמלצה עצבנה אותי...
אני מאד נגד
ונוגדת את כל הרגשות ההוריים הטבעיים
תורידו אחריות ,גם כשהילד נראה לכן מסכן, תאמינו בו והוא יצליח
(אנטי רגשות טבעיים של ילד במצוקה)
אל תתערבו במריבות, תורידו אחריות, זו הבעיה שלהם
(אנטי רצון של לעזור לילד)
תאמינו שהכי טוב זה לא לגשת כשהילד בוכה, וככה הוא ירדם
(אנטי רגש טבעי של לעודד ילד שבוכה)
זה לא בכי, זה מטרתי , לא להתיחס
וכו' וכו'
לי בחיים לא אמרו מה לעשות עם הילדים שלי. "לא להתערב במריבות" "לא לגשת לילד בוכה" "לא להעניק חום ואהבה לילד שנראה מסכן".... שום דבר מהדברים האלו.
תמיד המנחהה אומרת: תעשו מה שבא לכם, מה שנראה לכם טוב לילד... רק אל תשכחו להתנטרל מהתחושות הקשות שההתנהגות שלו גורמת לכם. כי זה העיקר.
היא אמרה שיש אמהות שיכולות להגיב על אותה סיטואציה באלף דרכים, אבל אם כל אחת מהן ניטרלה את הקושי שהמעשה של הילד גורם לה, כל אחת מהן קיימה את גישת שפר.
וגם באופן כללי - אם תאמיני במשהו שהילד שלך לא סובל, זה יהיה באמת טוב לילד.
משפט לא נכון,
גם אם תאמיני אלף פעם שכשאת לא מתיחסת לא מתפתחת אצלו טראומה, יכולה להתפתח
להורה יש אפשרות להסיק את זה משפר. יכול להיות שההורה הספציפי הזה הוא לא נורמטיבי (כי מי רוצה להגיב ככה לילד שלו?) או שיש לו קושי בהבנת הנשמע למה שאומרים בקורס...
בכל מקרה זה לא מה שאומרים בקורסים של שפר (או לפחות לא בקורס שלי)
בד"כ מי שלא למד בצורה יסודית ולא התנסה בה, מסתכל על השיטה מבחוץ כעל דבר מוזר ולא יסודי, לא שלם ולא נוגע בכל מה שצריך להורות.
תקוע על מתקן שאין לו דרך לרדת ממנו (לא מדובר בסכנת נפילה), אחרי שילד אחר רימה אותו וברח, ואמא שלו צופה בהתרחשות מחלון הבית.
ייתכן שיתגלו כך כוחות מופלאים, אבל בעיניי כוחות מופלאים זה לא הכול בהורות. לא יזיק לילדים לדעת גם שהם יכולים להיעזר בהוריהם כשהם במצוקה. זו לא בושה.
ואני לא מאמינה שזו היתה הסיטואציה.
הורה יכול לעזור לילד, אחרי שהוא ניסה לבד, והחליט שהוא באמת ובתמים לא מצליח, והוא מבקש עזרה.
אחרי תהליך שכזה, כשעוזרים לילד בטוח לא מביאים אותו למצב שעל כל פיפס הוא מבקש עזרה.
וגם כשאני רואה שהילד שלי מנסה מנסה ולא מצליח אני אתן לו דחיפה קלה ואעזור לו לעלות. וזה אחרי שעודדתי והנחתי אותו איך עולים ובכל זאת הוא לא הצליח.
ילדים יכולים להיעזר בהוריהם. הורה חכם צריך לעזור בצורה כזו שהילד לא יהפוך תלותי ומנוון
הסיטואציה עצמה מתוארת בספר של שפר, ומי שרוצה שתלך ותקרא. אני רוצה להגיד משהו כללי על העיקרון של "הורה יכול לעזור לילד, אחרי שהוא ניסה לבד, והחליט שהוא באמת ובתמים לא מצליח, והוא מבקש עזרה"
זה לגמרי חוסר אמון בילד. זה חוסר אמון בו שיש לו מעצמו רצון וצורך לנסות את כוחותיו ולגדול. וחוסר האמון הזה אופייני לגישה הזאת, למרות שיודעים בשפר לדבר כל כך יפה על אמון.
מבחינתי אם הילד שלי רוצה את עזרתי - בין אם זה צורך מעשי ובין אם צורך רגשי שלו לדעת שאני לצדו, ואם יש לי אפשרות לעזור וזה לא מכביד עליי מדי (אם מכביד אני יכולה להציג זאת כך והוא יקבל את זה!) - בכיף, בשמחה, בהנאה של אמא וילד.
אני לא חיה בחשש נוראי כזה, שהוא יגדל להיות תלותי.
אני מאמינה שילד נורמלי ובריא בנפשו מעצמו שואף לאיזה מקום טוב באמצע על הציר שבין תלותי מדי לעצמאי מדי. אני מאמינה שיש טווח של מקומות על הציר הזה שהם בסדר, תקינים ונורמלים, ושיש שונות בין ילדים (האמת, זה ממש כמו עקומות הגדילה שלהם - אם ילד מעל אחוזון 97 או מתחת לאחוזון 3 יש מקום לבירורים, אבל אם ילד הוא על ה40 או על 75 זו שונות טבעית ונורמלית). וגם יש שונות בין שמנים. יש תקופות שילד מחפש יותר את העצמאות וכאלה שהוא מחפש בהם יותר את ההעישענות, ושתיהן נורמליות ובריאות. זה לא דבר שאני צריכה לתקן.
כשילד רוצה את עזרתי במגרש משחקים, וכשאני לא בדיוק עסוקה עם אחיו הקטן ופנויה לעזור לו, רק שנדמה לי שהוא מסוגל לבד - אני יכולה להגיד לו: היי, רוצה לנסות לבד? אולי זה יהיה לך כיף! אם הוא רוצה - מעולה, אם לא - וואללה, כנראה שכרגע זקוק לקצת פינוקי. חופשי, אני אמא שלו.
לי זה נראה פשוט חבל לעזור להם. רק שם אני רואה עד כמה הם מסוגלים. וברור שזה נותן להם תחושת סיפוק מטורפת ש"הצלחתי לבד". כמובן שאני גם מתלהבת ועושה כפיים ומורלים על כל הצלחה כזו.
ברור שאני לא מביאה ילד להתאמץ מתוך חוסר רצון וחוסר ברירה אלא רק בכיף שלו. וזה בדיוק הקטע של שפר שסומך עלי שאני אקבע את המינון של האמון והעידוד לפעול לבד.
אני ממש לא חיה בחששות מעצמאות הילד ומתוך כך נוקטת בגישת שפר. אני נהנית לראות את הילד שלי מתאמץ ומרגיש סיפוק, נהנה מזה שאמא מאחוריו מתפעלת, נהנה מפסגות חדשות שהצליח להעפיל אליהם לגמרי לבד. כל הנושא של שפר בא לגמרי ברוח טובה ושמחה, ממש לא כמו משהו שנכפה עלי ועליו בעל כורחנו.
והכי יפה זה לראות איך הם נהיים עצמאיים לחלוטין בגן שעשועים וגם כשאני מרגישה לא טוב ולא יכולה לתפעל אותם, מקסימום לעודד אותם מהספסל, בכל זאת הם מוצאים הרבה מאוד עניין במתקנים ולא צריכים את אמא צמוד מאחוריהם כי הם יודעים כבר לבד.
אבל צריך לעשות את זה בזהירות.
כי זה חשוב מאד שהוא ילמד להתמודד לבד, פיזית וטכנית.
אבל לא לבד רגשית.
אני בסיטואציה הזו הייתי קוראת לו מהחלון, ואומרת לו: מתוקי, איזה לא נעים , בטוחה שלא כיף להיות שם. אבל אני בטוחה שתצליח לרדת. הנה , אני פה מסתכלת . אני איתך, אבל אני רוצה שתרד לבד כדי שתלמד.
בשביל ללמד את הילד להסתדר טכנית לא חייבים להתעלם (לא לראות אותו בכלל) כי אז הוא גם חווה התעלמות רגשית, ולומד שבמצבים קשים הוא לבד ומפתח חוסר אמון בעולם.
צריך להיות איתו ברגש, אבל לתת לו את ההתנסות הטכנית.
זה מה שמפריע לי בשפר. שמלמדים רק את החלק של לתת לו להתמודד (שזה חשוב) בלי ללמד את החלק של לעזור לו רגשית עם ההתמודדות, וזה לא הופך לתלותי.
ונס באמת שהיא לא נותנת לו ליפול מהמתקן באמת יפה מצידה...
שרוב ההורים שלומדים שפר מסיקים את זה משפר?
גישה שהאמונה הבסיסית שלה היא -
ילדים לא צריכים חום ואהבה .
בנאדם לא מושפע ממה שקרה לו בעבר, אלא מה שמניע אותו זה מטרתיות (בסיס אלפרד אדלר)
ולכן אין כזה דבר טראומות,
גישה שאומרת - מה שתעשו זה טוב לילד שלכם , העיקר שתרגישו ותאמינו שאתם הורים טובים
(גם אם מה שההורים עושים מאד רע לילד)
גישה שלא מלמדת להתיחס לרגשות, לטעויות שאנחנו עושים בהורות (לילדים יש כח לספוג את הטעויות שלנו יעל אליצור)
וגם אם לא אומרת במפורש לפעול מולם, מוחקת את החלק הזה בכלל, היא גישה שבצורה ישירה גורמת לטעויות של הורים, התעלמויות, ועוד.
אף אחד לא אמר בקורס לא לתת חום ואהבה
יש דבר כזה טראומות. שפר אומר שבכוחו של האדם להתגבר עליהן.
אם הורה עושה רע לילדים ומחפש גושפנקא זו בעיה שלו לא של שפר. שפר נותן חיזוק לביטחון העצמי של הורים טובים ונורמטיבים שבאים לחוג הורים כי הם רוצים שיהיה להם ולילדים שלהם יותר טוב.
אף אחד לא אמר שם שאין טעויות בהורות. אף אחד גם לא מדבר על רגשות הילד. שפר זו גישה שעוסקות בעולמו הרגשי של ההורה ולא מתייחסת לנושא הילד. את העולם הרגשי של הילד היא משאירה להורה שלו שילד אותו ומגדל אותו ומכיר אותו הכי טוב.
אף אחד לא מתיימר לומר לי מה הכי טוב לילדים שלי. בעניין הזה סומכים עלי
אבל נניח לזה, יעל אליצור בראיון למקור ראשון- הביטוי לתת חום ואהבה עושה לי פריחה,
השיטה שגורסת שילד הוא מטרתי, וכשהוא בוכה ומתוסכל זה לא רגשות של תסכול אלא רצון לתשומת לב - זה אנטי רגשות , ואנטי הבנה של הילד.
לומר להורה "אתה טוב, אתה תצליח" זה בא לתת איזון למצב ההזוי של ימינו בו יש הורים שכבר לא מאמינים בעצמם, בהורות שלהם, מעבירים על עצמם ביקורת שלילית והרסנית בלי סוף.
יש גם סיפורים למכביר על הורים שמקבלים ביקורת מהסובב אותם. ביקורת שהורסת כל חלקה טובה. וזה כל כך לגיטימי ומקובל.
לדעתי הלקאה עצמית היא לא הדרך להתקדם בהורות ובחיים בכלל.
אומרים שילדים לא חייבים חום ואהבה (רוצה שם של מנחה בפרטי?)
אם יש שיטה שמגבה, ואומרת שגם אם אתה עושה טעויות לא נורא, שהילד יתגבר על הכל, ואם תאמין שלילד זה טוב זה באמת יהיה טוב. אז זה גורם לטעויות של הורים.
אם הם סומכים עליך שלא יעשו הנחית הורים, אבל לעשות הנחיה ולהתעלם מהרגש, זה גורם להורים להתעלם מהרגשות של ילדיהם.
כמו שבשיעור תורה לא ילמדו אותך גיאוגרפיה. זה פשוט לא קשור.
לא ידעתי שהנחיית הורים זה להכתיב להורה מה לחשוב ואיך לפעול. מעניין מאוד. לא ידעתי שההורים היום עד כדי כך טיפשים שהם צריכים שלא יסמכו עליהם. אולי צריך בכלל למסור את כל ילדי ישראל לחזקת הרווחה שהם יעשו לנו הנחיית הורים ורק אז יחזירו אותם כי אי אפשר לסמוך על הורים שלא יפגעו בילדים שלהם....
השיטה לא מגבה טעויות. היא אומרת שטעויות זה דבר קיים. כל הורה טועה מדי פעם. היא אומרת שהורה צריך להיות עם בטחון עצמי, שמח בהורות שלו, בטוח בהורות שלו, למרות שמידי פעם הוא טועה.
היא גם אומרת שבכוחו של הילד להתגבר על הטעויות שההורה עשה (כמובן שההורה עושה טעויות שלא במכוון). כי לילד יש כוחות אדירים ואנחנו בתור הורים יכולים לעזור לו לגלות אותם.
אני משערת שהמנחה לא אומר שילד לא חייב חום ואהבה אלא שחום ואהבה זה דבר שמשתנה בין הורה להורה ואין איזה "מדד חום ואהבה" שצריך להעניק לילד כדי שהוא לא יהיה "מתחת לקו העוני של החום והאהבה".
יש ילדים שמקבלים יותר חום ואהבה ויש שפחות. אף הורה הוא לא "הורה דפוק" כי הוא נותן פחות חום ואהבה מהשכנים.
שפר לא אומר לא לתת חום ואהבה או כמה חום ואהבה לתת, שפר פשוט אומר שכל הורה יחליט מה מתאים לו ולילדים שלו ושכמות החום והאהבה שהוא ראה לנכון להשפיע על ילדיו לא משפיעה לרעה על הילד.
מי שרוצה להתעלל בילדים והולך לשפר כדי להבין בצורה מעוותת את מה שאמרו שם, וככה להרגיש טוב עם עצמו - זו בעיה שלו. לא של שפר.
זה ההבדל, זה לא תורה וגיאוגרפיה.
בואי ניקח דוגמא :
ילד שעושה הפגנה, נשכב על הרצפה ורוצה משהו.
לפי גישת שפר, הוא מטרתי, ולכן צריך ההורה לעשות עבודה עם עצמו, ולהתנתק ממה שזה עושה לו (הרגש האימהי במילים אחרות)
אז אומנם לא אומרים בפירוש תתעלמו מהרגש, אבל כן מלמדים להתנתק, לא להיכנס למאבק, ולא להתיחס למטרתיות.
לקרוא לרגש מטרתיות זה בעיני עוול.
הרגש לא מטרתי, הרגש קיים והוא רוצה יחס.
אני ממש לא הבנתי את זה מהקורס.
לא הבנתי למה אמא שלא נכנסת למאבקי כוחות רגשיים עם הילד היא אמא שמנותקת מרגשי האמהות שלה. לא ידעתי שכדי להיות אמא טובה ורגישה צריך לתת לילד "לחסל אותי מבפנים".
שאני אבין, מישהו פה חושב שלהרגיש אמא רעה, או מושפלת, או מפוחדת מהילד שלה, או חסרת שליטה, זה נקרא "להיות מחוברת לרגש האימהי שלה"?
אני לא רוצה כזה רגש אימהי. אני רוצה להרגיש בטחון עצמי באמהות שלי, אני רוצה להעניק לילדים שלי אהבה עד אין קץ תוך כדי שאני מעניקה להם גבולות ברורים ומשדרת להם סמכותיות. נותנת להם את המרחב שלהם להתפתח מעלה מעלה ולא לשים להם איזה מחסום "אל תנסה יותר מזה אתה גם ככה לא תצליח"
רק מזכירה ששפר אומרת ששום דבר מההתנהגויות של הילד הוא לא בכוונה. לא מודע בכלל.
צריך באמת ללמד איך לעשות את זה,
אין שתי אפשרויות - להרגיש רעה או מושפלת או להתנתק כמו בשפר.
יש אפשרות שלישית, שהיא הקשה יותר, שאומרת להבין את הילד , שקשה לו,
להזדהות איתו ולהיות איתו במקום שלו, אבל להישאר בטוחה בעצמי ובמקום שלי.
בטחון עצמי וסמכותיות, ביחד עם להרגיש את הילד,
גם אני רוצה לתת להם את המרחב, ולא לשים להם מחסום , אבל לא בטוטליות כמו בשפר, אלא ביחד עם מעקב עדין על הילד ועזרה כשצריך, זה לא פשוט בכלל לדעת מתי לעזור ומתי לתת לו להתמודד, זה עדין.
אבל הכי קל לומר - תמיד לתת לו את המרחב ולסמוך עליו.
אני גם רוצה להרגיש בטחון עצמי בהורות שלי, אבל לא בגלל ש"כל האמהות יש להן כלים מצוינים"
אלא בגלל שאני יודעת שלמדתי, ושאני עושה מקסימום והשם יעשה את השאר.
בקיצור,
תפסיקו לחשוב שיש שתי אופציות , שפר או להתהלך בעולם ברגשות אשמה, להישלט על ידי הילדים, ולהיות מפוחדת ואשמה.
שפר זו שיטה יפה, אבל היא שטחית בעיני, ולכן יותר קלה לישום.
זה בדיוק בדיוק מה שמציק לי כל כך בשפר (טוב, אחד מהם) שמקבלים מהם רושם שזה או-או - אם מישהי מגלה שהיא במקום לא טוב מול הילד שלה, האפשרות היחידה לא להיות שם היא הדרך המנותקת ששפר מציעים.
כמה דם יזע ודמעות עד שגיליתי שזה לא הכרחי, שיש אפשרות לתקן קשרים חולים גם בדרכים מקרבות ואוהבות!
אני לא יודעת עם מי אני מדברת,
את לא זו שהגבתי לה , נכון?
בתוך כל שרשור יש מלא אנונימיים ולא יודעים מי זה מה...
זה לא מסובך זה? 
שתמיכה רגשית להורים זה דבר מאוד חשוב, ובסדר גמור שתהיה פרקטיקה שנותנת דווקא את הדבר הזה ולא הנחיית הורים. ויש הרבה הורים שזה בדיוק-בדיוק הדבר שהם צריכים אותו (ולדעתי שפר לא נותנת אותו בצורה הכי טובה, אבל את זה כבר כתבתי ונניח לזה).
א-ב-ל
(א) צריך שזה יוצג כך: סדנה לתמיכה בהורים, לא סדנה להנחיית הורים.
יש אנשים שפונים למאמן אישי שיעזור להם להתמודד עם התהליך המכביד של המשכנתא, זה מבורך. אבל אם המאמן מציג את עצמו כיועץ משכנתאות זו שערוריה.
(ב) למה, אבל למה, לעשות דה-לגיטימציה להורים שזקוקים לייעוץ בבחירות ההוריות שלהם?
אם מישהו פונה ליועץ משכנתאות זה עושה אותו טיפש?
ככה נשמעת גישה שנועדה לעזור להורים להרגיש טוב עם עצמם??
שלא מרוב התלהבות ואורות מהעניין של אמון בילד - רק אל תשכחו גם להסתכל על הילד עצמו, כמו שהוא, להקשיב למי שהוא, למה שהוא אומר או משדר שגדול עליו, לקבל אותו כמו שהוא, אפילו אם הוא לא מתיישר לפי התבנית של ה"אמון" שאמורה להתלבש עליו בול...
על החתום, נפגעת שפר.
על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.
לק"י
הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.
גם זה קורה מסתבר....
ימי שני בד"כ די עמוסים
אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר
התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...
אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬
לק"י
לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.
הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....
עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול
ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.
ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר
לצאת
לחגוג
להיפגש
מי יודע מה ילד יום🤷♀️
האם קניתן שולחן כתיבה\עבודה לילדים או שהם עובדים בסלון?ולמי שכן מצא איפה מוצאים משהו מומלץ, חמוד ומתוק ולא יקר? ומה עושים עם תאומים? קונים שניים???
יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.
זה פשוט לא נצרך
הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.
ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.
אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.
מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.
אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.
צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.
זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.
לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.
יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה
ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד
על הרצפה \ שולחן אוכל.
מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.
גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.
לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)
קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...
אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.
לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...
אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).
הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.
לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי
זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד
וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד
שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...
ומגירות אישיות
אבל
שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)
בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.
אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון
רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.
עד אז- רק בסלון.
אז בעיני מיותר לכיתה א'.
אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).
שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).
אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.
עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה
אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז
ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש
בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח
בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה
עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים.
פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.
אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...
הכל היה מעולה
תסעו ותהנו!
כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים
אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)
לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!
הייתי שנה שעברה ונהניתי
אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון
אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו
פתחתי שרשור בנשואים טריים, ולא כל כך עונים לי שם.
בטח פה יהיו יותר תשובות בעז"ה.
אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.
מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)
עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.
תקציב של סביבות 1,000 לשני לילות בסוף אוגוסט.
אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?
אנחנו מתניידים באוטובוסים.
עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.
אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.
מתייגת את @רוני 1234 כי אמרת שאת עוקבת
אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.
לא?
זה תקציב ללילה אחד
..
מקווה שתמצאו מה שתרצו!
פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.
לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.
אני רק רוצה כיוון לחפש.
אני לא יודעת מחירים ללילה
שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)
הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..
1.מי מכן שהתנסתה וירדה במשקל מעל 4 קילו, הלכתן להתאמה חוזרת?
2.הייתן צריכות באמת התאמה מחודשת?
3.האם לוקחים את אותו הסכום כמו בפגישה הראשונה?
תודה לעונות !!
לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)
כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.
הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,
תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.
1. לא
2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים
3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.
לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר
היא מהרצליה
אם מעניין אותך תכתבי לי באישי
לא הלכתי
לוקחים סכום מופחת
תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות
אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי
תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית
ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...
אבל אל תלמדי ממני
1. לא
התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.
3. בטוח שלא.
אבלאפונהלא בגלל הדיאפרגמה.
מותק של ילדים, אגב.
שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅
אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון
ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂
הקדמה. בת שלי רבה עם ילדה ממשפחה ענקית. גדולים שם כבר נשואים . אבל כמה בינוניות עוברות גיל ההתבגרות קשה. ואני לא חושבת שזה בגלל גודל המשפחה. העניין הוא שבת שלי כל פעם אומרת - אם לא יודעים לחנך , למה להביא 15 ילדים?
מאוד צורם לי. אין לי 15 ילדים כמובן וכנראה כבר לא יהיה אבל עדיין ממוצע במשפחה דתית זה שבע ולנו יש יותר.
וכל הזמן אני מרגישה סוג של ביקורת סמויה . וגם מתבגרים סוג של מנצלים את הנקודה המספרים שלהם יהיו רק שישה ילדים וכמה הם מסכנים. שאובייקטיבית לא נכון. אני עזרתי בבית לא פחות מהם והיינו רק שניים. אותו דבר בעלי.
גם יחס מהשכנים. עכשיו כבר פחות כי רובם בגיל ההתבגרות. אבל פעם כשהין לי הרבה קטנים, כל פעם שאיזה ילד מהבניין או בניין ליד הרעיש , באו אלי כי ידעו שיש לי הרבה ילדים. גם אם ילד בכלל היה בצבע אחר , חילוני , לא יודעת מה. כאילו הנחת יסוד כזאת שאם ילדים בלי השגחה אז הם באים ממשפחה גדולה ולא שומרים עליהם.
אם 2 ילדים של שכנה חילונית יצאו לבד , אף אחד לא יגיד למה היא ילדה כל כך הרבה ילדים ולא שומרת עליהם. סתם יגידו שהיא לא אחראית .
גם מבחינה כלכלית. אם הורים לקצת ילדים לא נותנים משהו, אז זה נחשב חינוך לפשטות . אם הורים להרבה ילדים , אז זה בגלל שהם עניים ומסכנים הילדים.
אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,
השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.
בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).
בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?
יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.
(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)
לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.
לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים.
אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.
ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...
כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..
זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.
אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.
מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת.
אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.
עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
בשבתות יוצא שאנחנו מתארחים רק אצל ההורים שלי, בערך פעם בחודש.
להורים של בעלי פחות מתאים לארח.
נמאס לנו להיות הרבה בבית,
אז חשבתי על כיוון לפנות לבני דודים שלי או של בעלי ולשאול אם אפשר להתארח שבת ואנחנו נכין גם חלק מהאוכל.
ביום יום אנחנו לא בקשר,
אז מתלבטת אם שייך. (רק ל2 משפחות לא עכשו לפנות לכל הבנים דודים..)
וגם אם יש לכן רעיונות לשבת הצימר או בית הארחה שמתאים עם ילדים גם אשמח לשמוע.
אנחנו עם 4 ילדים
ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם
מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם
בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?
ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?
זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?
אם הקשר נורא זורם וקרוב ואת מכירה אותם ככאלה שיזרמו על זה -אז זה מעולה
אבל ככה האמת נשמע לי מאוד מוזר
ואולי גם מסבך
כי לרובנו לא קל לסרב..
ולארח משפחה לשבת שלמה גם אם תעזרי קצת בבישול זה עדיין טרחה..למצוא מקום לינה.לארגן את הבית לבשל דברים שברגיל לא תכננת.ובעיקר שבת שלמה אין שקט או פרטיות ולא לכולם זה תמיד זורם
זה לגמרי סבבה כשיש כבר קשר כזה ומכירים
כשרוצים לייצר קשר
היתי מזמינה אלי
את כולנו עלול להלחיץ לארח אז לא הגיוני להפיל עליהם
או יוזמת מפגש בימי חול
בחגים ,בחופשים
ואז לקוות שיזמינו בהמשך.
פחות לבקש להתארח...
כמו שיש דברים שמלחיצים אותך (אני ממש מבינה אני גם ככה) אז יכול להיות שגם להם לא מתאים...
להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.
אולי תנסו להזמין שכנים?
נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.
תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)
רעיונות נוספים לגיוון:
לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי
(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)
לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית
לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.
לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים
תנועות נוער אם הם בגיל
מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?
נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.
אופציה כדי ליצור איתם קשר,
אבל יכול להיות שזה פחות שייך
לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה
אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל
אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.
מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת?
אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?
כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל
אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.
אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות..
להציע לחברים לאכול יחד
ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים
זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי..
אבל למה כמויות של אוכל?
אפשר לבקש להכין מנה או קינוח. להתחלק לגמרי, פחות מקובל אצלנו..
להכין כמות זה לא כמו שזה נשמע
אם לא מגזימים בלעשות רושם
פשוט
להכין דברים שקל להכין בכמות
נגידלא דברים של אחד אחד בהכנה ..כמו קציצות טיגונים וכו
אבל נגיד להכניס לתנור 2 -3 מגשי עוף זה לא יותר עבודה
להכין אורז או קוסקוס בכמות זה אותה העבודה
לשים מגש גדול של תפו''א בתנור כנ''ל
ותמיד אפשר לקנות שעועית ירוקה -ברוקולי-כרובית- כתוספת פשוטה
חזה עוף קל להכין מוקפצים
וכדומה
לא תמיד צריך כמויות ענק
ואומרת את זה כמשפחה גדולה
ולא צריך לעשות כדי להרשים.בפשטות...לשדר פשוט כיף להפגש וזאת המטרה
אם את מזמינה לארוחה אחת לא חושבת שנעים לבקש להתחלק
אם היא תציע אז סבבה
אבל מקובל שמי שמזמין לארוחה זה כי סבבה לו לארח
ובעיני כדאי קצת לפתח מיומנות כזאתבחיים..כי זה כיף לארח ולהפגש עם אנשים..וזה נטו להתיידד עם הסיטואציה ולא להתרגש ממנה יותר מדי..
ולגבי שבתות בבית- למה בעצם זה משעמם? אולי אפשר לחשוב איך אתם ממלאים את השבת בהתרחשות שטובה לכם?
נכון עם ילדים שבת היא גם אתגר והשקעה
אבל אפשר לייצר אוירה מתוקה ושמחה ברגעים מסוימים
ולייצר יחד הוויי של בית
וכמובן לא סותר שכיף לגוון ולהפגש עם אנשים
פשוט בעיני הדרך היא להזמין
לא לבקש שיזמינו..זה יכל להיות כשיש הדדיות וקשר קיים בעיני
או להרים טלפון לחברה שגרה לידך ומרגישה במח.. ולומר וואי בא לנו לאכול יחד אתכם השבת בסעודה בבוקר בא לכם שנאכל יחד אצלינו או אצליכם? ושכל אחד יביא איתו אפילו את האוכל ונעשה משהו כזה בזרימה בלי שאף אחת תצטרך לטרוח..
קודם כל לגבי אחים שלך: מרגיש לי הכי בסיסי להתחיל מלהזמין אותם. מה זה משנה כמה ילדים יש להם? או אם הם רווקים בכלל? הכי משמעותי לדעתי קודם כל קשר עם אחים. וחושבת שכן שווה גם לפתוח את הראש לכיוון אחים של בעלך. כמובן לא מכירה את ההקשר המשפחתי אבל אולי זה כן אופציה אפילו אם הם קצת שונים וכרגע לא זורם.
לגבי הבני דודים מצטרפת לקודמותיי שאמרו שזה לא כ"כ יפה להזמין את עצמכם. לגבי מקום לינה, אולי יש באזור שלכם משפחות שנוסעות לשבת ומוכנות שישנו בבית שלהם? אצלינו זה מאוד מקובל.
באמת יש משהו מלחיץ בלארח אבל שווה לקפוץ למים... גם פעם ב3 חודשים נגיד לארח זה כבר מגוון.
דווקא לגבי לבקש מאורחים להביא חלק מהאוכל בעיניי זה סבבה לגמרי. לא חצי- חצי אבל משהו אחד או שניים שיעזור לך, לגמרי לגיטימי בעיניי
כבר עניתי בגוף השרשור שפחות מתאים בעיני הרעיון לבקש להתארח אצל בני דודים, אבל רוצה להעלות לך רעיונות יותר קלים ליישום:
כמו שהציעו להזמין לארוחה. כי ארוחה אחת זה פחות מאיים מבחינת בישולים. אנחנו כן לפעמים עושים עם חברים ארוחות משותפות ומתחלקים ממש באוכל. אבל זה רק עם חברים ממש טובים שמחליטים כזה שישי בצהריים להצטרף וכל אחד מביא את שלו. זה קצת שאלה של דינמיקה. אבל בכל מקרה ארוחה אחת זה יותר קליל מאוכל לשבת ארוכה פלוס מקום לינה.
אפשר להתחיל מלהזמין חברים לקידוש אחרי התפילה אם את מרגישה שיותר קל לך. ואז זה להכין עוגה, עוגיות. לחתוך פירות בשבת ולהכין קפה. וזה קליל וזורם. דרגה מעל- להזמין לסעודה שלישית. ואז להכין ביצים להוציא טונה ולחתוך סלט ירקות. ומבחינת הכנה ממש אז נגיד משהו אחד כמו לזניה או פשטידה.
מתחברת למה שאמשוני הציעה על ארוחות זורמות משתנות. אנחנו ממש עושים ככה שבא לנו גיוונים. לצאת לגני שעשועים משתנים גם מגוון. אפשר גם לתאם שעה עם חברים.
אם את אוהבת להשקיע ויש לך אנרגיה אפשר לעשות שבת לפי נושא, קישוטים וקינוחים בהשראת הפרשה, העונה, החג בחודש.
משחק קופסא משפחתי חדש.
ספרים מספריה לגוון בהקראה או בקריאה, תלוי בגילאים. אם הן גדולים אולי לקנות ספר שמתאים לגיל וללמוד ממנו יחד. יש פניני הלכה ילדים שזורם למשל מגיל יחסית צעיר.
לעשות שבת של פתיחת אלבומים, ממש כיף ומגבש. עוברים על החיים שלהם כזה, הם ממש אוהבים. אפשר גם מזכרות אם יש לכם מהילדות שלכם.
אולי יש בת דודה או אחינית צעירה לא נשואה? אם יש מישהי זורמת שווה להזמין. זה ברמה של לתת מזרון לישון וממש יכול לגוון אווירה.
אפשר לצאת לשבת מדי פעם. נגיד גיסתי כמה פעמים לקחה אייר בי אנד בי בירושלים לשבת, הביאה הרבה חד''פ וקנתה בשישי שם באיזה קייטרינג או מקום שמוכר לשבת. זה כן מאמץ והוצאה אבל מאוד כיף ומגוון.
של אנשים פרטיים
יש שם מגוון אפשרויות גם מבחינת המחיר גם מבחינת הרמה וגם מבחינת מיקומים...
לצערי יצא לי תוצאות לא תקינות בסקר שליש ראשון
וצריכה לעשות מי שפיר
אשמח להמלצות על רופא או רופאה מקצועיים מאוד ונעימים וסבלניים.
ואשמח גם לשמוע כמה זה כןאב
אני ממש חוששת
בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?
במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.
מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את
אזור השרון, קצת צפון,
אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז
אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.
לא כאב במיוחד.
עשיתי שם לא מזמן
קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.
ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:
ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה
ד"ר יעל פסטרנק
שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים
על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.
בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן
זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.
עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.
הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)
ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל.
ובהצלחה!
מבינה אותך ממש, על כל החששות
אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.
אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)
וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות
רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.
למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.
אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.
ואעשה השבוע חלבון עוברי..
תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?
אמרו 3-4 שבועות
אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.
את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)
לניאדו חזרו אליי תוך יום
אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות
עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור
לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.
ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.
החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה
אני באמת ממש חוששת.
