נסי להדריך אותה

שתעבוד לידך ותראה איך את עושה ומסיימת תהליך מסודר.

ליזום עבודה משותפת בבית בלי להגיד לה שזה סדרת חינוך

אם היא תרגיש שהיא מסומנת זאת תהיה נבואה המגשימה את עצמה

תדברי איתה על הרגל אחר שלך ועל הדרך שהצלחת להתגבר עליו

'את יודעת הייתי מלטפת את התוכי שעות עד שכבר לא נשארו לו נוצות' וכו'

רק בעת רצון. בלי לחץ. גם לא מחוייך.

זה האופי שלה. זה מה יש.

בברכה,

בלגינסט מקצוען.

את יכולה לנסות לדמיין איזה תחושת ייאוש זה יכול לגרום אצל ילדה שמן הסתם מראש חשה את עצמה כלגמרי לא מסוגלת בתחום הזה.

ולכן זה שבתנאים האלה סידרה חצי - יפה מאוד! צריך הרבה כוח רצון בשביל זה.

זו נקודת אור בשבילך וסיבה לאופטימיות. לגמרי יש לה פוטנציאל להשתפר בתחום.

המלצה בשבילך: לנסות לראות בזמן אמת, ברגע שמשאירה בלגן, להצביע ולהגיד: פנינה'לה, את זה למגרה בבקשה. הוראה פשוטה, קצרה, עניינית, לוודא שברור לה לגמרי מה את מצפה ממנה. להישאר שם כדי (א) לוודא שהיא עושה, (ב) לראות אם היא מסתבכת ומשהו לא ברור לה, זו תהיה הזדמנות פז בשבילך לגלות אם יש משהו מסוים שמקשה עליה בתחום הזה.

נכון שרק חלק מהפעמים שהיא מבלגנת את שם ורואה, אבל כשבחלק הזה את עומדת על כך שתחזיר זה בע"ה ייטמע תוך כמה זמן ויהפוך להרגל.

שומעים שבגדול את לוקחת את זה ברוגע ובהומור ולא מתפרצת עליה, וזה מאוד יפה. אשרייך. זו הדרך.

רק - לפרוט לפרוטות קטנות ככל האפשר. זה מה שעושים כשמשימה גדולה על מישהו, מכל סיבה שלא תהיה.

כמו שאת משתגעת מהבלאגן, כך היא תשתגע אם תצפי ממנה

להיות מסודרת, זה מאוד מאוד מאוד קשה למי שזה לא הטבע שלו

לא פחות משקשה לך הבלאגן

אז תנסו להגיע לאיזושהי דרך אמצע

צריך להבין שקודם כל בגיל הזה, ישנו בלאגן כללי.. וכן, יש לו גם ביטויים בפועל. במעשה.

זה אומנם לא נעים, אבל זה גם טבעי. זה תקופה של בלאגן, וחיפוש. ולפעמים זה גם מתבטא החוצה

לא צריך "לשבת לה על הראש" כל היום כדי שתסדר.

כי שוב- באמת לפעמים היא לא אשמה, זה פשוט ביטוי של מה שמתחולל אצלה פנימה.

גם אם זה משהו שהיה קיים עוד לפני,

לא צריך להגזים בדרישות..

ממש לא להעביר סיורים מודרכים, ולהראות לה איפה השאירה בלאגן (במילים אחרות זה לומר: איפה את מאכזבת אותנו)

את יכולה לתת לה הכוונה. מידי פעם לזרוק לה מילה, באהבה על עניין סידור החדר..

לשאול אולי תרצה את עזרתך, בזמן פנוי שלך, ותוך כדי סידור לתת טיפ או שניים איך להתייעל מבחינת הסדר

מעבר לזה- זו בחירה שלה. ברגע שאת אוספת לה את הדברים היא לא מבינה מה המשמעות של אי סדר.

נסי פעם אחת לא לאסוף אחריה.

תני לה להתנסות בלקבל אחריות לבד.

ברגע שהיא תצטרך משהו היא תאלץ לחפש, ותגלה שזה הרבה יותר פשוט כשהכל מסודר..

בהצלחה רבה!!

תסבירי לה שזה מפריע לך

תסבירי מה התועלת עבורה בכך שתהיה מסודרת יותר

תחשבו ביחד על דבר אחד שהיא מסכימה ויכולה לקחת על עצמה ולעמוד בו.

ותתמכי בה- תזכירי לה, תוודאי שהיא אכן עושה את הדבר הזה.

אחרי כמה שבועות, כשאת והיא מרגישות שזה הפך להרגל- אפשר להוסיף עוד דבר.

ככה בע"ה, לאט לאט היא תתרגל.

אבל גם אם לא יצליח כ"כ או שיצליח אבל לא יחזיק מעמד- לא נורא. יש אנשים מבולגנים. לפעמים הם בעצמם מבינים שזה יכול לפגוע בהם ולפעמים לא. אבל בסופו של דבר היא בתור בוגרת תצטרך להתמודד עם הנטיה שלה לבלגן, ויכול להיות שהיא תחיה עם זה בטוב ובנעימים.

רק לא לרדוף אחריה ולהעיר לה כל היום!

הגעתי למצב שכשאמא שלי ביקשה שאסדר משהו, בכוונה לא הייתי מסדרת כי זה עצבן אותי. (לפעמים הייתי מחליטה שהיום אני מסדרת את החדר ואז היא אמרה לי משהו על החדר המבולגן ולכן בכוונה הייתי משאירה אותו ככה עוד כמה ימים..)

על מקומות ציבוריים יותר תקפידי ועל החדר שלה תשתדלי לוותר

וכמה שפחות להעיר, יותר דוגמה אישית ותרתמי אותה לעבודה. "מותק, את יכולה בבקשה לעזור לי? אני צריכה שתעשי..."

לוותר גם על ה בטוב.

כי היא מבינה תת קרקעית מה הקטע.

להעלים עין.

מקסימום תהיה מבולגנת. בסדר. אפשר לחיות עם זה.

ידברו

יש שתי אפשרויות או להוריד אחריות, ולתת לה לחיות במצב שהיא משאירה,

או ללמד אותה , בעקביות, ובלי לוותר על מה את לא מסכימה.

צריך לשלב בינהן - בכל מקום שלא אכפת לך - בחדר שלה, בתיק שלה, או בחפצים שלא,

שלא תתארגן ושתישא בתוצאות.

ובבית ובכל מקום שאת לא מסכימה - פשוט בעקביות , להסביר, לומר שוב ושוב ולדרוש באותו רגע שתסדר.

לא לוותר (אם היא סדרה רק חצי מהחפצים אל תוותרי, עד שתיקח הכל)

היא צריכה ללמוד שני דברים - א. לקחת אחריות , ולשאת בתוצאות הבלגן

ב. שזה לא יכול להיות על חשבונך / חשבון המשפחה

בהצלחה!

מוטב נפש בריאה ושמחה מאשר חדר מסודר...

יש ילדים כאלה.

[ולא הייתי ממליץ על "סיור בלאגן" - יש בזה משהו מעליב..]

את יכולה להגיד לה, בנחת, שלא צריך לדאוג מידי - כי יש ילדים שפחות מסדרים חיצונית, והם מאד טובים, אבל שבכל זאת כדאי להשתדל להתרגל קצת ליכולת לסדר. זה יכול גם לעזור בעתיד.

ולכן, לסכם ביחד, ברוח טובה, שנניח תא אחד בארון היא מסדרת ממש יפה. כדי להיות עם היכולת הזאת. ואחרי שתעשה כך, תשבחי אותה, תראי לה איך היא שמה לב וגם בסבלנות סידרה דבר אחרי דבר, ויצא טוב.

אגב זה, תגידי לה שכדי שיהיה מסודר, כדאי לשים לב מראש, לסדר מיד אחרי ש"מתבלגן" כדי שלא יהיה אח"כ קשה מידי. וגם שהחוכמה זה טיפה סבלנות, דבר אחרי דבר, ופתאום מסודר..

מניסיוני, לאנשים מבולגנים הרבה יותר קל לסדר הצטברות של בלאגן

מאשר לשים לב מראש ולהיות עסוקים בזה כל הזמן במחשבה, כי זאת לא החשיבה הטבעית שלהם

אני מסכים איתך שממש לא טוב שיהיו עסוקים בזה כל הזמן. וילד באמת לא יהיה עסוק בכך, גם אם יגידו לו..

זה סוג של "טיפ" - סדר מיד כשגמרת. לא תמיד עוזר, ולא צריך להשתגע על זה... (לפעמים, כשילד רואה חדר מבולגן, הוא מקבל חלישות הדעת. לא יודע מאיפה בכלל להתחיל. אז אם מצליח להתרגל שכאשר גומר משהו, מסדר, זה ריווח).

אני מכירה (אישית ומאוד מקרוב) אישה .. שעד היום לא יוצאת מהבלאגן של עצמה!!

היא אחת מוכשרת ביותר ומצליחנית מאוד..

אבל היא בכל הזדמנות שהיא מאשימה את אימא שלה (!!!) שלא הרגילה אותה לסדר וניקיון,

ושהניחה לה להישאר מבולגנת..

היא באזור גיל 36..

סיפור מעניין .

אני לא אומרת שמעכשיו תחפרי לבת שלך על סדר ונקיון.

אבל בוא נגיד שזה חשוב להרגיל לזה (שיטות - אין לי .)

היא בת 36, היו לה מספיק שנות בגרות כדי ללמד את עצמה או למצוא את הדרכים ללמוד להיות מסודרת. הכי קל להאשים אחרים.

ממש לא הייתי משתמשת בדוגמה הזו כדי להראות לפותחת שזה תפקידה.

היא יכולה לנסות, אבל לא לחפור ולא לשבת על הבת שלה. כי גם בזה היא עוד עלולה להאשים אותה כשתגדל. שהיא לא מסודרת בגלל שאמא שלה נדנדה לה!

אין גבול להאשמות שאפשר להפנות כלפי ההורים ואי אפשר להתנהל לפי זה. 

קצת בגרות.

לא יכולה לפרט. אבל אחת מצליחנית במיוחד ...

(אני לא מצדיקה את הטענות שלה..בכלל לא!!!!!!)

אבל סתם לא בא לי שהילדה שלי תגיד בגיל 30+ שהיא מבולגנת בגלל שאמא שלה לא מספיק חינכה אותה לזה..

רציתי להאיר פה מבט שונה ממקרה שאני מכירה ..

מודדת כובעים - לא צריך להזדעק כל כך על הבוקר

הכל טוב.

זה חובתה כהורה לחנך ולכוון. ולשרש דברים שיפריעו.

אבל באמת שזאת תהיה נקודת המוצא שלה: רצון להיטיב עימה.

ואז היא לא סתם תחפור לה. אלא באמת תתפלל  עליה ובעין טובה וכו'.

עד עכשיו זה לא היה רוח הדברים.

שיטענו ש"בגלל שהלחיצו אותם" הם לא מסוגלים להיות מסודרים. וכך בעוד הרבה דברים..  שילדים "מאשימים" הורים בין מכיון זה ובין מכיוון אחר - זה לא נדיר. וזה שהיא "מצליחנית" לא אומר כלום על יכולתה לשפוט ממה זה בא, ומה היה ההיפך.

צריך דרך המלך. מצד אחד, לא להלחיץ את הילדה, מצד שני - לנסות להרגיל בשלבים.

מצחיק קצת העיסוק שלי היום...

אתה צודק. אנחנו באותו צד. אני כתבתי בסוף הסיפור שלי על אותה אחת מצליחנית :

"

סיפור מעניין .

אני לא אומרת שמעכשיו תחפרי לבת שלך על סדר ונקיון.

אבל בוא נגיד שזה חשוב להרגיל לזה (שיטות - אין לי .)

"

לא כולם כככה.

ומסכימה איתך שדרך האמצע היא טובה.. רק לא להרים ידיים.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....