נסי להדריך אותה

שתעבוד לידך ותראה איך את עושה ומסיימת תהליך מסודר.

ליזום עבודה משותפת בבית בלי להגיד לה שזה סדרת חינוך

אם היא תרגיש שהיא מסומנת זאת תהיה נבואה המגשימה את עצמה

תדברי איתה על הרגל אחר שלך ועל הדרך שהצלחת להתגבר עליו

'את יודעת הייתי מלטפת את התוכי שעות עד שכבר לא נשארו לו נוצות' וכו'

רק בעת רצון. בלי לחץ. גם לא מחוייך.

זה האופי שלה. זה מה יש.

בברכה,

בלגינסט מקצוען.

את יכולה לנסות לדמיין איזה תחושת ייאוש זה יכול לגרום אצל ילדה שמן הסתם מראש חשה את עצמה כלגמרי לא מסוגלת בתחום הזה.

ולכן זה שבתנאים האלה סידרה חצי - יפה מאוד! צריך הרבה כוח רצון בשביל זה.

זו נקודת אור בשבילך וסיבה לאופטימיות. לגמרי יש לה פוטנציאל להשתפר בתחום.

המלצה בשבילך: לנסות לראות בזמן אמת, ברגע שמשאירה בלגן, להצביע ולהגיד: פנינה'לה, את זה למגרה בבקשה. הוראה פשוטה, קצרה, עניינית, לוודא שברור לה לגמרי מה את מצפה ממנה. להישאר שם כדי (א) לוודא שהיא עושה, (ב) לראות אם היא מסתבכת ומשהו לא ברור לה, זו תהיה הזדמנות פז בשבילך לגלות אם יש משהו מסוים שמקשה עליה בתחום הזה.

נכון שרק חלק מהפעמים שהיא מבלגנת את שם ורואה, אבל כשבחלק הזה את עומדת על כך שתחזיר זה בע"ה ייטמע תוך כמה זמן ויהפוך להרגל.

שומעים שבגדול את לוקחת את זה ברוגע ובהומור ולא מתפרצת עליה, וזה מאוד יפה. אשרייך. זו הדרך.

רק - לפרוט לפרוטות קטנות ככל האפשר. זה מה שעושים כשמשימה גדולה על מישהו, מכל סיבה שלא תהיה.

כמו שאת משתגעת מהבלאגן, כך היא תשתגע אם תצפי ממנה

להיות מסודרת, זה מאוד מאוד מאוד קשה למי שזה לא הטבע שלו

לא פחות משקשה לך הבלאגן

אז תנסו להגיע לאיזושהי דרך אמצע

צריך להבין שקודם כל בגיל הזה, ישנו בלאגן כללי.. וכן, יש לו גם ביטויים בפועל. במעשה.

זה אומנם לא נעים, אבל זה גם טבעי. זה תקופה של בלאגן, וחיפוש. ולפעמים זה גם מתבטא החוצה

לא צריך "לשבת לה על הראש" כל היום כדי שתסדר.

כי שוב- באמת לפעמים היא לא אשמה, זה פשוט ביטוי של מה שמתחולל אצלה פנימה.

גם אם זה משהו שהיה קיים עוד לפני,

לא צריך להגזים בדרישות..

ממש לא להעביר סיורים מודרכים, ולהראות לה איפה השאירה בלאגן (במילים אחרות זה לומר: איפה את מאכזבת אותנו)

את יכולה לתת לה הכוונה. מידי פעם לזרוק לה מילה, באהבה על עניין סידור החדר..

לשאול אולי תרצה את עזרתך, בזמן פנוי שלך, ותוך כדי סידור לתת טיפ או שניים איך להתייעל מבחינת הסדר

מעבר לזה- זו בחירה שלה. ברגע שאת אוספת לה את הדברים היא לא מבינה מה המשמעות של אי סדר.

נסי פעם אחת לא לאסוף אחריה.

תני לה להתנסות בלקבל אחריות לבד.

ברגע שהיא תצטרך משהו היא תאלץ לחפש, ותגלה שזה הרבה יותר פשוט כשהכל מסודר..

בהצלחה רבה!!

תסבירי לה שזה מפריע לך

תסבירי מה התועלת עבורה בכך שתהיה מסודרת יותר

תחשבו ביחד על דבר אחד שהיא מסכימה ויכולה לקחת על עצמה ולעמוד בו.

ותתמכי בה- תזכירי לה, תוודאי שהיא אכן עושה את הדבר הזה.

אחרי כמה שבועות, כשאת והיא מרגישות שזה הפך להרגל- אפשר להוסיף עוד דבר.

ככה בע"ה, לאט לאט היא תתרגל.

אבל גם אם לא יצליח כ"כ או שיצליח אבל לא יחזיק מעמד- לא נורא. יש אנשים מבולגנים. לפעמים הם בעצמם מבינים שזה יכול לפגוע בהם ולפעמים לא. אבל בסופו של דבר היא בתור בוגרת תצטרך להתמודד עם הנטיה שלה לבלגן, ויכול להיות שהיא תחיה עם זה בטוב ובנעימים.

רק לא לרדוף אחריה ולהעיר לה כל היום!

הגעתי למצב שכשאמא שלי ביקשה שאסדר משהו, בכוונה לא הייתי מסדרת כי זה עצבן אותי. (לפעמים הייתי מחליטה שהיום אני מסדרת את החדר ואז היא אמרה לי משהו על החדר המבולגן ולכן בכוונה הייתי משאירה אותו ככה עוד כמה ימים..)

על מקומות ציבוריים יותר תקפידי ועל החדר שלה תשתדלי לוותר

וכמה שפחות להעיר, יותר דוגמה אישית ותרתמי אותה לעבודה. "מותק, את יכולה בבקשה לעזור לי? אני צריכה שתעשי..."

לוותר גם על ה בטוב.

כי היא מבינה תת קרקעית מה הקטע.

להעלים עין.

מקסימום תהיה מבולגנת. בסדר. אפשר לחיות עם זה.

ידברו

יש שתי אפשרויות או להוריד אחריות, ולתת לה לחיות במצב שהיא משאירה,

או ללמד אותה , בעקביות, ובלי לוותר על מה את לא מסכימה.

צריך לשלב בינהן - בכל מקום שלא אכפת לך - בחדר שלה, בתיק שלה, או בחפצים שלא,

שלא תתארגן ושתישא בתוצאות.

ובבית ובכל מקום שאת לא מסכימה - פשוט בעקביות , להסביר, לומר שוב ושוב ולדרוש באותו רגע שתסדר.

לא לוותר (אם היא סדרה רק חצי מהחפצים אל תוותרי, עד שתיקח הכל)

היא צריכה ללמוד שני דברים - א. לקחת אחריות , ולשאת בתוצאות הבלגן

ב. שזה לא יכול להיות על חשבונך / חשבון המשפחה

בהצלחה!

מוטב נפש בריאה ושמחה מאשר חדר מסודר...

יש ילדים כאלה.

[ולא הייתי ממליץ על "סיור בלאגן" - יש בזה משהו מעליב..]

את יכולה להגיד לה, בנחת, שלא צריך לדאוג מידי - כי יש ילדים שפחות מסדרים חיצונית, והם מאד טובים, אבל שבכל זאת כדאי להשתדל להתרגל קצת ליכולת לסדר. זה יכול גם לעזור בעתיד.

ולכן, לסכם ביחד, ברוח טובה, שנניח תא אחד בארון היא מסדרת ממש יפה. כדי להיות עם היכולת הזאת. ואחרי שתעשה כך, תשבחי אותה, תראי לה איך היא שמה לב וגם בסבלנות סידרה דבר אחרי דבר, ויצא טוב.

אגב זה, תגידי לה שכדי שיהיה מסודר, כדאי לשים לב מראש, לסדר מיד אחרי ש"מתבלגן" כדי שלא יהיה אח"כ קשה מידי. וגם שהחוכמה זה טיפה סבלנות, דבר אחרי דבר, ופתאום מסודר..

מניסיוני, לאנשים מבולגנים הרבה יותר קל לסדר הצטברות של בלאגן

מאשר לשים לב מראש ולהיות עסוקים בזה כל הזמן במחשבה, כי זאת לא החשיבה הטבעית שלהם

אני מסכים איתך שממש לא טוב שיהיו עסוקים בזה כל הזמן. וילד באמת לא יהיה עסוק בכך, גם אם יגידו לו..

זה סוג של "טיפ" - סדר מיד כשגמרת. לא תמיד עוזר, ולא צריך להשתגע על זה... (לפעמים, כשילד רואה חדר מבולגן, הוא מקבל חלישות הדעת. לא יודע מאיפה בכלל להתחיל. אז אם מצליח להתרגל שכאשר גומר משהו, מסדר, זה ריווח).

אני מכירה (אישית ומאוד מקרוב) אישה .. שעד היום לא יוצאת מהבלאגן של עצמה!!

היא אחת מוכשרת ביותר ומצליחנית מאוד..

אבל היא בכל הזדמנות שהיא מאשימה את אימא שלה (!!!) שלא הרגילה אותה לסדר וניקיון,

ושהניחה לה להישאר מבולגנת..

היא באזור גיל 36..

סיפור מעניין .

אני לא אומרת שמעכשיו תחפרי לבת שלך על סדר ונקיון.

אבל בוא נגיד שזה חשוב להרגיל לזה (שיטות - אין לי .)

היא בת 36, היו לה מספיק שנות בגרות כדי ללמד את עצמה או למצוא את הדרכים ללמוד להיות מסודרת. הכי קל להאשים אחרים.

ממש לא הייתי משתמשת בדוגמה הזו כדי להראות לפותחת שזה תפקידה.

היא יכולה לנסות, אבל לא לחפור ולא לשבת על הבת שלה. כי גם בזה היא עוד עלולה להאשים אותה כשתגדל. שהיא לא מסודרת בגלל שאמא שלה נדנדה לה!

אין גבול להאשמות שאפשר להפנות כלפי ההורים ואי אפשר להתנהל לפי זה. 

קצת בגרות.

לא יכולה לפרט. אבל אחת מצליחנית במיוחד ...

(אני לא מצדיקה את הטענות שלה..בכלל לא!!!!!!)

אבל סתם לא בא לי שהילדה שלי תגיד בגיל 30+ שהיא מבולגנת בגלל שאמא שלה לא מספיק חינכה אותה לזה..

רציתי להאיר פה מבט שונה ממקרה שאני מכירה ..

מודדת כובעים - לא צריך להזדעק כל כך על הבוקר

הכל טוב.

זה חובתה כהורה לחנך ולכוון. ולשרש דברים שיפריעו.

אבל באמת שזאת תהיה נקודת המוצא שלה: רצון להיטיב עימה.

ואז היא לא סתם תחפור לה. אלא באמת תתפלל  עליה ובעין טובה וכו'.

עד עכשיו זה לא היה רוח הדברים.

שיטענו ש"בגלל שהלחיצו אותם" הם לא מסוגלים להיות מסודרים. וכך בעוד הרבה דברים..  שילדים "מאשימים" הורים בין מכיון זה ובין מכיוון אחר - זה לא נדיר. וזה שהיא "מצליחנית" לא אומר כלום על יכולתה לשפוט ממה זה בא, ומה היה ההיפך.

צריך דרך המלך. מצד אחד, לא להלחיץ את הילדה, מצד שני - לנסות להרגיל בשלבים.

מצחיק קצת העיסוק שלי היום...

אתה צודק. אנחנו באותו צד. אני כתבתי בסוף הסיפור שלי על אותה אחת מצליחנית :

"

סיפור מעניין .

אני לא אומרת שמעכשיו תחפרי לבת שלך על סדר ונקיון.

אבל בוא נגיד שזה חשוב להרגיל לזה (שיטות - אין לי .)

"

לא כולם כככה.

ומסכימה איתך שדרך האמצע היא טובה.. רק לא להרים ידיים.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...