הוא הכניס עוד קוביית שוקולד לפה וחש איך העלבון מתפוגג אט אט ונכנע למתיקות.
בכל פעם שפגעו בו וליגלגו עליו הוא היה בורח למחוזות הסוכר הגואל. הם לא הבינו, שהוא שמן כי הם פוגעים בו. והוא לא הבין, שהם פשוט ילדים.
בלי שאף אחד ראה, הוא היה נעמד מול המראה ומדמיין איך הוא הולך ברחוב, עם גו זקוף, גאה ובטוח בעצמו. אף אחד לא מצביע, אין שום ליגלוג בעניים, הוא נער רגיל, קצת רזה, קצת גבוה, לא בולט במיוחד....
הוא נאנח ולקח את הקוביה האחרונה. אילו רק מישהו, אחד, היה מסתכל לתוכו, אל נשמתו ולא נתפס למראה.. אולי הוא היה אדם אחר עכשיו.
פתאום הוא הבין. ה'מישהו' הזה, זה הוא בעצמו. הוא צריך להסתכל על עצמו בלי כל הכיסויים שלו. הוא צריך להתבונן בנשמתו ולגלות את הטוב שבו. בלי להתייחס לכולם, לכל אלו שרוצים להרע, או שזה פשוט יוצא בלי שהם רצו. טעות כואבת שכזו לא תרסק אותו יותר.
הוא הסתכל שוב במראה. אי אפשר לומר שהוא ראה אדם אחר. זה עדיין היה הוא. השמן ההוא. אבל בעניים היה לו משהו שונה, אחר, חדש.
בכל פעם שפגעו בו וליגלגו עליו הוא היה בורח למחוזות הסוכר הגואל. הם לא הבינו, שהוא שמן כי הם פוגעים בו. והוא לא הבין, שהם פשוט ילדים.
בלי שאף אחד ראה, הוא היה נעמד מול המראה ומדמיין איך הוא הולך ברחוב, עם גו זקוף, גאה ובטוח בעצמו. אף אחד לא מצביע, אין שום ליגלוג בעניים, הוא נער רגיל, קצת רזה, קצת גבוה, לא בולט במיוחד....
הוא נאנח ולקח את הקוביה האחרונה. אילו רק מישהו, אחד, היה מסתכל לתוכו, אל נשמתו ולא נתפס למראה.. אולי הוא היה אדם אחר עכשיו.
פתאום הוא הבין. ה'מישהו' הזה, זה הוא בעצמו. הוא צריך להסתכל על עצמו בלי כל הכיסויים שלו. הוא צריך להתבונן בנשמתו ולגלות את הטוב שבו. בלי להתייחס לכולם, לכל אלו שרוצים להרע, או שזה פשוט יוצא בלי שהם רצו. טעות כואבת שכזו לא תרסק אותו יותר.
הוא הסתכל שוב במראה. אי אפשר לומר שהוא ראה אדם אחר. זה עדיין היה הוא. השמן ההוא. אבל בעניים היה לו משהו שונה, אחר, חדש.
) ואחרי הכל הוא גם יפה... קיצור, נראלי צריך לשלב בחוכמה בין שניהם, להביא את המקום של הכאב ומתוכו את התובנה והנחמה
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.
