קודם כול, אני מתנצלת מראש אם אני נתקעת כאן וזה לא ענייני לענות. ברוך ה' לא חוויתי שכול קרוב. האבדנים הכי קרובים שחוויתי הם של בן דוד שלי ושל רב שלי מהמדרשה. אם כי יש לומר שזה היה כואב מאוד, אבל כמובן זה לא כמו משפחה קרובה.

אני רוצה לנסות להציע כיוון לתשובה לשאלה שלך: אני חושבת שהתשובה/ תגובה צריכה להיות בהתאם לאופן הדיבור של מי שסיפר. אם הוא מספר את זה בשקט ומשפיל את העיניים, גם התגובה שלך צריכה להיות יותר קבלה שקטה ומשתתפת. אם הוא אומר את זה בקול רגיל, גם לך יש יותר מקום להגיב בזרימה טבעית (אולי בטון של "אה, הבנתי" כזה).

אני צודקת בהשערה שלי?

ישועות ונחמות

אני אענה לך תשובה לכל התמודדות שאדם חווה..

בעדינות וברגישות בהמון אהבה וכבוד הדדי 

לכל אחד מתאם משהו אחר- ולכן אין תשובה גורפת

שולחת לך חיזוקים😚😚 את לא לבד.. 

ועצה קטנה...אם אין לך עם מי לדבר פשוט תדברי עם עצמך... תשבי במקום שאת אוהבת ותדברי תדברי תשפכי... זה עוזר!

בשורות טובות!