והי,
נחכה עם החיבוקים לךשבת,
טוב?
ואני גם רוצה אחד!!
אבל לבינתיים-
אוף זה עלוב עלוב עלוב
אבל זה מה שיש,
חכי שבוע וחצי 
ילדה,
אי פעם,
הטלפון שלך יהיה מוטען??
אבל אם תוכלי ויהיה לך טעינה,
אז תתקשרי
אני מרשה לך להפריע לי בדבר המשעמם הבא
תפריעי תפריעי
זה יהיה מצחיק
יוו אני מדמיינת את זה..
פליז תתקשרי
)פרפר לבן.אז אני אומרת לך מראש שתטעיני את הפלאפון
טוב?
אז לאמשנה
אני יחפור למישהי אחרת
|מגיע למסקנה|
בחיים לא!
ואז אין לך סוללה בשבילי!!
|אשם|שפיותאבל בתמונה הזאתי אנלא יצאתי טוב!
אוח.
כל היום אחותי מדברת פה עם ריעות בכלל.
אפשר לתת לך חיבוק?
ואז לבוא אליה ולתת לך אחד אמיתי אמיתי?
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
