אולי זה יעזור

מעניין, רוב האנשים משתמשים במילה הזו בכדי לתאר דברים אחרים... (פיזית? חזור בך למען ה', מנטלית אולי)

בכל מקרה, בוא ננסה לצייר מודל אבסטרקטי הנפש ע"פ שיטתך.

ישנו אותך, שהוא השכל, החווה כל מיני אירועים מוזרים, שהם הרגשות, והוא צריך להתעלם מהם ולהמשיך לעשות את הדבר הנכון. האמנם?

אז תאר אותו בעצמך...

פיזית זה פיזית? זה קצת תרתי דסתרי לדבר על יכולת פיזית ועל שכל במשפט אחד... (אלא אם אתה מטריאליסט ר"ל)

אצלי השכל שולט... הבעיה היא שאני לא מצליח לעזור

ראשית כל, לא תקפתי את הגישה שלך, אלא את הגישה הכללית הזו שמדברת כל הזמן על השכל והרגש כשני דברים נפרדים שנאבקים זה בזה. זה לא אישי...

לא ברור מה ניסית להגיד מנביא. כתבת את הגדרת הנביא בעיניך, לא הבאת מקור או סימוכין. לא ברור לי כיצד זה מעלה או מוריד ולכן לא ראיתי לנכון להגיב..

אז ככה. בעיני, בניגוד לתפיסה הדיכוטומית המקובלת, יש קשר הדוק בין פעילות השכל לרגשות. אני שהרגש לא נוצר מהמציאות כשלעצמה אלא מהאופן בו אנו תופסים אותה. האופן בו אנו תופסים את המציאות נובע מהשכל. ולהיפך, הרגש מגדיר את האופן בו אנו חווים את המציאות אותה אנו תופסים וממילא הוא "מגדיר" עבור השכל את המצב בו הוא פועל. על רגל אחת...

בכל מקרה. אתה לא יכול לומר שענווה היא יכולת פיזית, לפחות לא בשפה המקובלת על רוב בני האדם. 

העוילם נוטה לחלק את פעולות לשני סוגים - פעולות פיזיות (הנובעות מהגוף) ופעולות מנטליות (הנובעות מהשכל, מהתודעה). ענווה, מעצם היותה תכונה (מידה), נובעת בוודאי מהשכל ומהתודעה ולא מהגוף. אין "שריר ענווה" שאנחנו מחזקים שמסוגל להפעיל הרבה או מעט כוח. ע"פ זה, הביטוי "התגברתי שכלית באופן פיזי" הוא חסר תוכן לחלוטין... (אני עד עכשיו לא בטוח מה בדיוק ניסית להגיד...) אני לא מעביר עליך ביקורת ח"ו, זכותך להשתמש באיזה עולם מושגים שלבך חפץ. רק רציתי להעלות למודעותך שעולם מושגים זה שונה מהמקובל, ואם אתה מעוניין לבצע שיח עם אנשים אחרים על נושאים אלו עדיף להתיישר ע"פ הנורמות...

מאיפה המקור שלך לכך שנבואה זה עניין של שכל ותו לא?

הרי אלישע לא קיבל רוח נבואה כאשר היה שרוי בעצמות למרות שכלו הנהדר, מנוח זכה להתגלות נבואית למרות שאשתו הבינה דברים שהוא לא הבין, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו גדולי ישראל בחכמה ממנה.

גם בדעת הרמב"ם (שכמדומני ממנו אתה שואב את רעיונתיך) יש עניינים נוספים, עיין בהקדמה למשנה. [עוד מעט אביא מקור]

וכמובן יש גם החולקים על הרב"ם, כגון הרמב"ן וכו'

פרק ז-

ח  [ד] כל הנביאים--אין מתנבאין בכל עת שירצו, אלא מכוונין דעתן ויושבין שמחים וטובי לב ומתבודדין:  שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, אלא מתוך שמחה.  לפיכך בני הנביאים, לפניהם נבל ותוף וחליל וכינור, והם מבקשים הנבואה; וזה הוא שנאמר "והמה מתנבאים" (שמואל א י,ה)--כלומר מהלכין בדרך הנבואה עד שיינבאו, כמו שאתה אומר פלוני מתגדל.

והנה עוד מקום מעניין שמדבר מהנושא הנ"ל-

http://textologia.net/?p=6338

אתה אומר שהאדם (=השכל) שולט על רגשותיו הוא הנקרא נביא.

אני טוען שרק ע"י שכל אין אפשרות לקבל נבואה, אפילו לא לפי הרמב"ם, שמחה זה לא תחושה שכלית שאפשר להגיע אליה ע"י שליטה עצמית ממקור פנימי, בכל אופן לא תמיד- עובדה שאלישע נצרך למנגן אחר, חיצוני לו, כדי להגיע למדרגה נבואית.

אם אתה רוצה להרחיב בנושא יש על זה מאמר דיי ארוך של הרב שרקי ב"אמונה וטבע".

בכל מקרה, בוא ננסה לצייר מודל אבסטרקטי הנפש ע"פ שיטתך.

ישנו אותך, שהוא השכל, החווה כל מיני אירועים מוזרים, שהם הרגשות, והוא צריך להתעלם מהם ולהמשיך לעשות את הדבר הנכון. האמנם?

לא תמיד השכל שולט על הרגשות ויותר- הרבה פעמים השכל נשלט על ידי הרגשות..

אז הוא היה עובר

הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות

גם ככה הוא לא היה עובר.

ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.

הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.

דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.