מחשבות של לילה
לאור יום
הלב צורח
מבדידות
מריחוק
מכאב
מיובש
והעולם שותק
שתיקה של אדישות
אדישות למראית עין.
סובב סובב.
מחשבות של לילה
לאור יום
הלב צורח
מבדידות
מריחוק
מכאב
מיובש
והעולם שותק
שתיקה של אדישות
אדישות למראית עין.
סובב סובב.
ילד זוהר בקצה מערב
מאחוריו גאולה
ואין בו אהבה ואין בו שלום
ואין מנוחה
והוא מדורה הוא סופה
הוא בושה
ואין לו מקום והוא חלום
הוא מסוכן, הוא מחוסן
הוא מפורסם
ילד זוהר בקצה מערב
ולפניו גאולה
בועט ברוח
שונא את הכל
והוא הכל
מול המראה כובע נוצה
והוא מתאפר
שנים שהוא רודף אותי
הנה עומד למולי
והוא לי בן
הוא אבי
הוא אני
גאון האביתר הזה.
מיליםמילים
אני כל כך שונאת אותן לפעמים
ואת עצמי יוצרת אותן
הלוואי שהיה אפשר לתמלל את הלב,
באמת.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)