פיגועים וילדיםmp3
לא יודעת עד כמה זה קשור לפה אבל בכל אופן.
מאז שנהייתי אמא תמיד רצים לי בראש תסריטי אימה ואיל אני מתפקדת בהם. כמעט תמיד זה היה אזעקות ומלחמות. האינטיפאדה האחרונה עברה להיות קיומית יותר וקרובה יותר.
אני זוכרת שכשזה התחיל אחרי החגים הייתי יורדת עם הילדים לחכות להסעה עם מטריה בשביל הגנה עצמית והייתי סוקרת את הסביבה כמו משוגעת. לאט לאט זה נרגע-אולי מההרגל.
הייתי גם מסתכלת על הגלגלים של רכבים שנראו לי חשודים כדי לוודא שהם לא סוטים לכיווננו... בקיצור נהייתי חרדתית.
מה שהשתנה עכשיו זה שבעלי גם התחיל לחשוש אולי תמיד הוא הסתיר...
תמיד כשהוא בבית הוא אומר שלא צריך לבדוק מי דופק בדלת לפתוח וזהו היום הוא כבר לא הסכים שנפתח לפני שנוודא בדיוק מי מעבר לדלת.
או שאחד הילדים סגר את הדלת הראשית אבל לא נעל אותה.הוא מיד קם ונעל ואמר לי שמהיום חייבים לנעול תמיד.
בקיצור עכשיו שגם הוא חושש אני מבינה שהחרדות שלי הן לא סתם.

בקיצור לשאלה שלי. זה רק אנחנו שהשתגענו???
זה לא רק אתש.א הלוי
אנחנו גם מקפידים יותר לנעול ולבדוק מי בדלת, יותר מקפידים איפה הולכים ועם יותר ערנות - ואנחנו גרים במקום שמצדיק את זה.. (קרית ארבע.. נראה לי מקום מספיק נפיץ )



אבל אני מרגישה שאצלך זה בא ממקום יותר לחוץ ודואג מידי. בצורה שהיא כבר לא טובה למשפחה-
הורים צריכים לשדר ביטחון לילדים ולעצמם, ולהאמין שבעז"ה יהיה טוב
לא אומרת להיות שאננים - אבל כן לשדר ביטחון ואמונה
ילדים מרגישים לחץ וחרדה וזה יכול לפעמים להלחיץ אותם יותר כי הם פחות יודעים מה המצב בד"כ ושומעים סיפורים...

יש לך/לבעלך נשק? אם לא אולי הגיע הזמן לעשות אחד? לך או לו או אפילו לשניכם?
את ממש רגועהmp3
בשביל מישהי שגרה בקרית ארבע לא יודעת אם הייתי שורדת שם.כל הכבוד לך!!!
אני יודעת שאני בחורה חרדתית ולכן משתדלת לא להעביר את זה לילדים.אין חדשות בבית וגם כשמגיעים מבוגרים ומדברים ישר אנחנו משתיקים אותם כדי שהילדים לא ישמעו חצאי דברים ויבהלו עוד יותר.משתדלים לספר להם בעצמנו מה שנכון ונחוץ לגיל שלהם.מעדיפה שיתעדכנו דרכנו...
לגבי נשק- הבנתי שצריך עבר צבאי או משהו כזה.באמת הגיע הזמן לברר את זה כמו שצריך.
תודה שענית. שתהיה שבת רגועה ושלווה.
גם בק"א, תלוי היכן גרים.ד.

הנגיעה בגדר זוהתה מיידית - תוך 4 דקות הכחות היו שם, אלא שהבית פחות מדקה מהגדר.

 

[דרך אגב, אפשר להצטייד בגז פלפל ולתרגל תיאורטית איך מפעילים. זה מתאים גם לנשים]

לגלות עירנותחנן.לב

להיות ענייני.
לדעתי זה בסיסי לא לפתוח בלי לבדוק מי בדלתl666

וברור שצריך לנעול. ושלא יהיו חלונות הזזה בלי סורגים. תמיד. גם כשאין גל של פיגועים.

לדעתי זה עדיין בסדר. 

בקשר לנשק - צריך לדעת איך להשתמש בו שלא ייקחו ממך וישתמשו נגדך. האמת שאם מחבל בא מאחורה ובמהירות אין הרבה מה לעשות גם אם מותקף הוא גבר ספורטיבי. כמובן שצריך להיזהר ולא להיות במקומות מסוכנים  ולהתגונן אבל בסופו של דבר זה פשוט לא בידינו. 

 

לא השתגעתם, אבל מצד שני זה לא נכוןד.

שהחרדות שלך הן לא "סתם".

 

זה סובייקטיבית, את מרגישה כך - אחרים אחרת.

 

אבל אפשר גם לעבוד על זה.

 

לבדוק מה חשש סביר, ולדעת איך להתמודד מול דבר כזה. ו"סרטים", ממש להשתדל להימנע מלהריץ בראש.

 

מה שבעלך אומר לנעול את הדלת - לא מחייב שזה "חרדה". יתכן שבמקום שאתם גרים, זה אמצעי זהירות סביר. לא בכל מקום זה כך. לא בכל זמן.

זה לא רק את. אני גרה ביש"ע..א..א..
ואני יכולה להגיד לך שכל הזמן עובר לי בראש תסריט של מה יקרה אם חס וחלילה, מה אני יעשה. ממש כמו סרט בראש שלי. מה יקרה אם מחבל יבוא מה אני יעשה עם הילדים וכו.
אז את לא הפרנואידית היחידה. ובקשר הנעילה של הדלת. ברגע שהשמש שוקעת אני נועלת דלתות סוגרת תריסים.
הילדים גם מרגישים את הלחץ הזה, אבל באמת מה אני יכולה לעשות.. השם יעזור ושיהיה בשורות טובות
גם אני מרגישה ככהאנונימי (2)
גם אני ממש מרגישה ככה....אני גם מקרית ארבע. ...וקרובה הרבה פחות מדקה לגדר. כן. זה באמת מפחיד....התרחישים האלה שרצים בראש מה יקרה ומה מעשה. .. מנסים להתחזק באמונה....שהשם טוב. ויש השגחה פרטית.....
ונסיעה ברכב בכבישים...?אנונימי (3)
הפיגועים היו לאור יום...
כן, אני חוששת לסוע ברכב.
צריכה, חייבת אבל פוחדת.
ביום שלא אסע בגלל פחד- זה יהיה עצוב..
מאמינה שה' איתנו, לא חושבת שהוא רוצה שנישאר ביישוב סגורים ומסוגרים...
התמודדות. גדולה.

מה הייתם מספרים לילד שעולה לכיתה א...??
שאבא אמא וילדים נסעו באוטו וירו עליהם...??
הכל מלחיץmp3
גם אוטובוסים התפוצצו ומסעדות עפו באויר.אבל תמיד היתה תחושה ש''ביתי הוא מבצרי'' תחושה שלאט לאט נעלמת לצערי.
מה לספר לילדים?לא מפרטת להם כלום. מספרת שיש ערבים שהם מחבלים וצריך להיות ערניים וזהירים.ושצריך להתפלל שמשיח יבוא ואז יהיה סוף לצרות.זהו.
יש לי ילד גדול בן 9 שדורש קצת יותר פרטים וגם כדאי לי שידע כי אנחנו גרים בעיר מעורבת והת''ת שלו באזור די ערבי אז הוא כבר יודע שהפיגועים הם עם סכינים ולא רק רובים ושיכולות להיות חטיפות ח''ו ושאם הוא רואה משהו חשןד שיפנה מיד לשומר או לצוות המורים.
לא אפרט להם יותר מזה אולי אני עושה טעות אבל מספיק לי מה שהם יודעים וגם זה הורס להם את התמימות הילדותית.
לדעתיאנונימי (4)
את לא צריכה להשתיק כשמדברים על זה.

ואני כותבת את זה בתור אחת שההורים השתיקו הכל- רדיו עיתונים טלוויזיה- הכל.

ומתי הייתי מגלה על הפיגועים? זה היה באינטיפאדה השנייה- בכיתה, לפני התפילה, כשהבנות היו משתפות את המורה בפחדים ובקשיים.
אז הייתי לוקחת את זה מאוד קשה כי לגלות את הסיפורי זוועה בכיתה- זה נוראי בעיניי, במיוחד כשצריך להתחיל השיעור ובשביל שאר הבנות שידעו כבר מה קרה והכל היה מספיק זמן לעכל אבל לי לא .
את יכולה לדמיין את התסכול שנוצר ואת רמת ההקשבה שלי בשיעור.

אז רק שתדעי שכשלא מספרים ומסתירים ומשתיקים זה גורם לילד פחד גדול כי זה הופך למשהו לא ידוע, וכשמספרים ובוכים ומחבקים אז אחכ אפשר להמשיך בחיים.
ילד זה לא יצור שלא מבין, ילדים סקרנים מטבעם וקולטים ומבינים.
אולי את צודקתmp3
כבר כתבתי פה שאולי זו טעות. אבל את מסוגלת לספר לו שהורים נרצחו מול הילדים שלהם?ששחטו ילדה במיטה באמצע שינה? זה נשמע לי מטורף מידי לספר את זה.
לספר את הפרטים.אנונימי (4)
את מעדיפה שישמע את זה מהחברים שלו ויחפש פרטים בשיגעון?

בפשטות! ואפשר להגיד- היא ישנה, וכנראה לא כאב לה. עם חיבוק.
למבוגר קשה להכיל את זה. אז לילד?אנונימי (5)
מה יעזור החיבוק?
לדעתי כמה שפחות פרטים. לספר מעורפל כזה. אבל לא להתעלם, הילדים שומעים את זה ממקומות אחרים.
אם הוא שואל לפרטי פרטים אז לענות. כשזה בא ממנו, זה משהו אחר וגם אז, לא להיסחף בתשובות המפורטות.
לפחות אני לא בדעת יחידmp3
גם אני חושבת שאם לי זה עושה חרדות מה זה יעשה לילד בן 9 או 6???
אבל אם את מתארת שהוא שואל המוןאנונימי (4)
סימן שזה מאוד מטריד אותו.

אז לא לענות ולהשתיק יכול להחריף את הבעייה. לא אמרתי שחייבים לספר את כל הפרטים אלא שאם הוא שואל פרטים אז להשתדל לספק לו.
לא אמרתי ששואל המוןmp3
אלא דורש יתר מידע מאחיו הקטנים יותר.
לדעתי~א.ל
כמה שפחות להעצים את זה..
לצערנו אנחנו למודי מלחמות וייסורים. לדבר על זה בלי סוף רק מכניס לחרדות גדולות.
אפשר לספר בכלליות על האירוע, בכמה מילים ובתמצות. ואת שאר השיח לנתב למקום של ביטוי הרגשות.

אפשר לומר: קרה מקרה מאוד מצער. ירו על משפחה בזמן נסיעה..
זה באמת מצער ומפחיד/ אנחנו יהודים רחמנים ולכן טבעי להרגיש צער על זה..
להמשיך ולהסביר שגם אנחנו בתור הורים מפחדים לפעמים
אבל תמיד צריך לזכור שכמו שקורים מקרים מצערים,
כך כל יום נולדים ילדים רבים ב"ה..
ונכון שמאוד קשה לקבל את זה, אבל אנחנו מאמינים שכל מה שה' עושה הוא לטובה.

נראה לי שכך יותר נכון לגשת לעניין.
וגם מצידנו, כהורים לא לנבור ולדוש בחדשות. כמה שפחות.
רעיון. חיכיתי לשמוע עוד דעות.mp3
על הפחדtintin

חברה סיפרה לי בשם הרבנית טובה בזק שהשורש של כל החרדות הוא מהצמצום, 
מהחלל הפנוי (מזכיר מחלה, חלחלה, חיל ורעדה) 
מהתחושה שכביכול ה' לא נמצא איתנו 
בגלוי- זו החרדה הכי קיומית, היא גורמת לנו צורך לשלוט 
כי אם חס ושלום ה' לא נמצא אז צריך מישהו שיחזיק את המציאות, אני כמובן. 
וזו החרדה השנייה איבוד שליטה.ואז כשאני מגלה (מפתיע...) 
שאני לא באמת יכולה לשלוט זה מעורר חרדה. 
הפתרון לשחרר מראש את האחיזות והצורך לשלוט, 
ולהשליך את עצמי על ה', לדעת שהצמצום לא כפשוטו. 
כשיש פחד להעלות אותו ע"י דיבור, לבקש מה' שאזכה 
במקום לפחד מסתם דברים חיצוניים שתהיה לי יראה אמיתית מה'.
 

מחשבות על פחד ואמונה- רקפת כהן, בית חגיאומנותי
יש שיעור של הרב פיירמן מתחילת האינתיפאדה הזוצביה22
שממש שינה את כל הראיה שלי על הנושא. שווה להשקיע את הזמן לשמוע
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?recommender=18377&idx=58774&cat_id=4028
"פחדים וחרדות" + קטע יפה על טרור ואיך מסתכלים עליואנונימי (6)אחרונה

ד"ר אבולעפיה

לא הקשבתי אך התגובות שם נלהבות. אולי יעזור?

1.  תודה רבה
אמיר,   - יום שישי, יז כסלו תש"ע (04/12/2009)
2.  תודה
אביבה,   - יום חמישי, כג כסלו תש"ע (10/12/2009)
3.  מדהים! רעיונות חזקים. [לת]
צילה,   - יום שלישי, יב טבת תש"ע (29/12/2009)
4.  עונג צרוף @@ישר כוח
שלו,  חדרה - יום שלישי, כב ניסן תשע"א (26/04/2011)
5.  מדהים...עמוק [לת]
רועי,   - יום שישי, יב אב תשע"א (12/08/2011)
6.  דברים נפלאים ומאירי עיניים! [לת]
קרן,  ירושילם - יום חמישי, כה אב תשע"א (25/08/2011)
7.  תודה רבה
אביעד,   - יום שלישי, ג כסלו תשע"ב (04/12/2011)
1.  תודה רבה
אמיר,   - יום שישי, יז כסלו תש"ע (04/12/2009)
2.  תודה
אביבה,   - יום חמישי, כג כסלו תש"ע (10/12/2009)
3.  מדהים! רעיונות חזקים. [לת]
צילה,   - יום שלישי, יב טבת תש"ע (29/12/2009)
4.  עונג צרוף @@ישר כוח
שלו,  חדרה - יום שלישי, כב ניסן תשע"א (26/04/2011)
5.  מדהים...עמוק [לת]
רועי,   - יום שישי, יב אב תשע"א (12/08/2011)
6.  דברים נפלאים ומאירי עיניים! [לת]
קרן,  ירושילם - יום חמישי, כה אב תשע"א (25/08/2011)
7.  תודה רבה
אביעד,   - יום שלישי, ג כסלו תשע"ב (04/12/2011)

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4927&cat_id=4258

 
אמא, אני מפחד
ד"ר מיכאל אבולעפיה
לא תמיד קל לנו כהורים להכיל ילד מפחד כשאנחנו בעצמנו מפחדים. מה נגיד לו: אין מה לפחד, הכל בסדר, הכל לטובה...? יש תחושה שהמילים נגמרו לנו...
באמת, ההתמודדות עם גל הטרור שפוקד את ארצנו אינה שייכת לפסיכולוגיה רגילה אלא לפסיכולוגיית הכלל. הרי מה שהמפגע רוצה הוא לקעקע את תחושת הביטחון הכללי של האומה כולה, ולא רק להזיק ליוסי או למשה. מספר עקרונות לפסיכולוגיה הכללית הזאת:
1. לאוורר רגשות - לאפשר לילד להוציא, לאוורר, לשתף, ללא תשובה ללא מענה ישיר אלא רק להקשיב.
2. העמדה האמונית שלנו היא הגורם המרכזי ביותר לטפל בחרדת ילדינו. מחקר ידוע שהתפרסם לפני יותר מעשור מאוניברסיטת 'בר אילן' בדק אצל היהודים והערבים מהו הגורם המרכזי של החוסן הנפשי במצבים אלה ומצא: מערכת התמיכה האמונית, ההשתייכות לאידיאה, ההבנה העמוקה של צדקת הדרך... לחנך ילד לאומץ זה אומר לחזק את עצמנו באמונה.
3. התפילה - ככל שהאדם יותר בר תפילה כך הוא חושב פחות על המציאות ממקום ארצי, רציונאלי. הוא חווה יותר את החיים כמסע ערכי שבו המהלכים של נצח הם שקובעים את עמדתנו בעולם הזה. כי ההעשרה הציורית של המתפלל היא שמאפשרת לו להכיל יותר מציאות מורכבת ומשפיעה על הבית כולו.
4. השדר - הורה אינו בודק כל דקה מה עוד קרה ואין מסך אינטרנט פתוח בבית... הוא מעודכן כמובן אבל לא באופן שהוא צריך לדעת בכל רגע את פרטי האירועים. הילד קולט בקלות אווירה שבה עולם הדעת מנצח את עולם הידיעות. כלומר סוג החיבור בין ההורים לבין עצמם ובין ילדיהם. ההורה מחנך את האוויר... כלומר משפיע על האווירה בבית, ואווירה חמה היא הפועלת על הילד.
5. לעולם אין צדק בספק אלא הוא משקר לנו תמיד. לכן אנחנו מגלים כמה חוסן יש בעם הזה המשוכנע בצדקתו וממשיך את שגרת חייו למרות הכל, ומגיב בתושייה, בדריכות ובביטחון כפי יכולתו.
הגורם המרכזי של החוסן מול אירועי חיי האדם הוא החיבור שלו לכלל, שהרי המקום העמוק ביותר של כל פרט הוא הנקודה הכללית, החיבור לכנסת ישראל. כמו בדורו של נוח, כשחטאו בחטאים כלליים נענשו על כך. עלינו לקחת אחריות על ההשפעות הכלליות של הבית ושל האומה ומתוך תיקונן לגלות את הכוח להתמודד. ובשפה פנימית: אנחנו עוסקים ב'אורות מקיפים' השייכים לעומק של המציאות יותר מאשר אורות פנימיים השייכים למימד המורגש והמושכל שמתגלה במציאות. אם כן עיקר העבודה היא על עצמנו, שנהיה בטוחים שאחרי צירי לידה אמור לצאת לאוויר העולם תינוק מתוק שישכיח מאתנו את הכאב... ובניין בית ה' תלוי בבניין נפשי ורוחני של כל בית ובית...
 
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי. 

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו 

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה


אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך