בס"ד
צודקים. נקמה מהראש הרבה יותר מוצלחת.
בס"ד
צודקים. נקמה מהראש הרבה יותר מוצלחת.
כמו פנחס... רואה חילו ה' אז פועל...
לכתוב נקמה נקמה זה אפילו לא מס שפתיים
***
וחוץ מזה, בדומה לדיני מזיק בב"ק בהם השאלה היא האם מדובר על פיצוי או החזר תשלום על דבר מסוים צריכה לבוא השאלה על נקמה האם היא תמידית לפעמים או כלל לא?
***
אם זה יצור הרתעה אז אולי זו לא נקמה אלא פעולת מניעה, ואם זה לא יצור הרתעה ורק יגדיל את מעגל הדמים כתוצאה מנקמות יצא שכרנו בהפסדנו...
אני ממש מתלבט מה אני חושב על נקמות, זה דבר כל כך מורכב ואימביוולנטי
***
ולפעמים מתגנבת קושיה למה לי אין וודאות כזו כמו לכולם שיודעים מה צריך לעשות בכל רגע נתון ללא שאלות וללא ספקות, שולפים מהבטן ומתלעמים מהחצי השני
***
אני נגד נקמה זה מרתיח לחשוב על זה
נשבע שאני לא בוגד, אבל אלו המחשבות שלי
בס"ד
פנחס זה לא נקמה. זה מעשה שמטרתו הפסקת חילול ה' הנורא. כרגע אין לי יכולת למעשה ספונטני שכזה, אבל ודאי שצריך לחפש בטווח הארוך.
לדעתי כאן צריך להיות דומה לקנס.
זה לא סותר, רק מצד הנקמה שבדבר יכולה להיווצר הרתעה. אבל לצורך כך נצרכת נקמה נוראה, הרבה מעבר ליכולת ספונטנית של אדם זה או אחר. לכן זה התפקיד של המדינה (שאנחנו רק מחכים שתבצע סופסוף).
מספרים על ר' חיים שכשהיתה לו שאלה הלכתית היה שולח אותה לאחד מפוסקי הדור ומוסיף בקשה שיפסוק בלי להסביר את טעמו, מכיוון שכל טעם שיגיד, מיד יעלה אצלו קושיות וטיעונים לצד השני. זה חשוב, אבל לא כשצריך להכריע.
ע"ל והנלע"ד כתבתי.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)