אני מפחדת.
אני יודעת שיקרו דברים טובים,
ואני מפחדת.
אני צריכה הסחת דעת
אני מפחדת.
אני יודעת שיקרו דברים טובים,
ואני מפחדת.
אני צריכה הסחת דעת
ובלילה הייתי לבד ואופ
נכון שיהיה טוב
אבל הכל כל כך מפחיד
בס"ד
לקרוא על מתמטיקה בויקיפדיה, אני חושב שכבר אמרתי לך את זה פעם, ואם את בכל זאת לא בקטע יש גם עוד מלא נושאים אחרים שאפשר לקרוא עליהם שם ולהתגלגל מערך לערך במשך שעות על שעות.
אבל אז למה?
וממ?
בס"ד
ולגלוש משם הלאה.
למה (או שמא ממה) לפחד? (אבל זה בעצם מתנגד לכל עניין ההסחת-דעת, אז אולי עדיף שלא)
ממה? מהמציאות בארץ. אבא של חברה שלי נרצח, וזה ימשיך. מי אמר שזה לא יפגע קרוב יותר
בס"ד
מתוך בחירה. אם הסיבה למשהו לא נראית לנו סיבה טובה, אנחנו יכולים לבחור לשנות אותו (לפחות לנסות).
איך לא לפחד? אנשים נרצחים מסביבי, מתישהו זה יגיע גם אליי
בס"ד
מאז תחילת ה"גל" נהרגו 40 איש בפיגועים. מתוך כשמונה מליון זה טיפה בים.
אבל גם אם כן, זה תלוי בשאלה האם זה דבר שראוי לפחד בגללו. ואם לא- אז לא. לכן אני שואל- למה כן?
ואף פעם אי אפשר לדעת מתי תהיה הפעם הבאה ומי יהיה הבא.
זה לא נכון שלא צריך לפחד בגלל זה.
ולא תמיד יודעים לשלוט בפחד.
צריך להאמין.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)