טוב?
טוב.
טוב?
טוב.
כרגע אני לא חשובה בשומקום.
תודה.
פליז
הלוואי
איך?
לוידעת
אולי נלך מכות חזק חזק
ואז נהיה מחוסרות הכרה?
יאללה
יש לי סיכויזה פשוט.
אתה מתעלם מכאב ונלחם כמו חיה פצועה.
ואתה מנצח.
כי אתה חיה.
ואל תלכי מכות.
זה סתם הדרך שלי לשרוד)
אני חושבת שאברח למוזיקה
או לציור.
מה איתך?
איפשר בלי מוזיקה
כמו שוקולד
הלוואי והייתי יודעת לצייר
מנדלות, כיף חיים
מוזיקה זה דרך חיים.
(שוקולד?
)
ממ אני לא טובה במנדלות.
ציור חופשי ומשוגע ויפה ומרפא
טובטוב אני פשוט מאוהבת בזה עד כלות הנשמה
ניגנתי היום על הפסנתר אצל המורה שלי מלא
וגם בבית
ובגיטרה
אעאעה
בטח שוקולד.
שוקולד זה גם אהבה.
וזה גם דרך חיים
פסנתרר![]()
אוקיי,
אם את אומרת
כנף
שחור, ענק. מהמם.
כיף
וואו זכית יאלדה
אם אבא ומוסיקה לא היה אהבה, זה לא היה קורה.
זה מימון מטורף.
אז באמת זכית
שהדבר הכי חשוב בחיים זה משפחה. נכון?
יופי.
(ושוב, תעריכו.)
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול