את העמידה שלי ביחס לעולם, תמיד לשמאלו

אולי לכן משבר הכתיבה ההוא הגיע (ויחזור, אני מפחד)

אין לשנאה ברירה אלא להיות מוקרנת אליהן, אל האוצר הגדול שנותר לי

שמסמל את כל מה שאני לא יכול להיות

***

אלהים ברא את העולם במילים, באותיות, בהברות. מאז כולנו לוכדים אותן, מעצבים לנו עולם קיים, אבל לא. הפלא הזה של השפה הדבורה, נוגדת את עצמה, נוגדת את ההגיון.

לרגעים אני רוצה לברוח מהפלא הזה, להשתחרר מהקסם שלי-עצמי (כך אומרים כולם, אני סקפטי, אבל אלו הם הכלים היחידים שאני יודע לברוא בהם), למצוא את השקט של סולו גיטרה, של אצבעות נשרטות, של צבע משפריץ, של הנברא עצמו ולא רק של המסמל אותו, ואיני יודע היכן לחפש. עטפתי עצמי כל כך בבריאת מילים שאיני זוכר איך להרים יד, איך לשאת אצבע. מתי שחקתי בחול.

אז הוא היה עובר

הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות

גם ככה הוא לא היה עובר.

ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.

הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.

דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.