אני פוסעת חרש בשביליך 
אני נוגעת בעשבי הזמן, 
אני לומדת את כל משעוליך 
חונה ליד כל מעין. 

אני הולכת במסע אליך 
האדמה עיקשת וצרובה, 
אני לאט פורחת בין סלעיך 
כמו איילה תועה בערבה. 

אני יודעת עוד רבה הדרך 
אבל אלך בה עד יכלה כוחי. 
אתה לי ארץ אבודה לנצח 
אך שורשיך כבר בתוך תוכי. 

תן לי זמן, הושט לי יד, 
עד נגלה ביחד את הארץ. 
אני יודעת עוד רבה הדרך, 
אך שורשיך כבר בתוך תוכי. 

אני מוצאת במסתרי החורש 
פינות בן לא דרכה עוד אהבה 
ובצילן אפול מוכת סחרחורת, 
הזאת הארץ הטובה? 

אני יודעת עד ימי יתמו 
לא, לא אבואה עד עמקי ליבך, 
אך מה יפה הדרך בה השארתי 
את פסיעותי שלי על אדמתך. 

אני יודעת עוד רבה הדרך... 

אחרי שנקרע הים
כל האלבום שירי ארץ-אהבה
הנסיך הקטן
חומות חימר
עננים
אישה חרסינה
את
תשירי ילדה
סופה
האחת שלי
חזון יחזקאל
יפה כלבנה
אבא
ילד של אבא
גיבור של אמא
זיקוקים

הוא לא זמין בפלא'...

היום שהתנפץ עלי,
עשה אותי קשה מדי
שכחתי מעצמי ודי
הייתי, לא הייתי אני

אסגור מאחורי גבי,
שוב לא יוכל לגעת בי,
בתהומות לבי
טעיתי, לא הייתי אני

שבפני הריקנות שוב לא תכה
המציאות שתחכה
שוב לא אבכה
שאתנחם
מעט

ואת,
אל מי את צוחקת כשאת,
שוב לא מחבקת
כמעט עלית בי לרגע
הייתי אחר אם הייתי יודע
שאת,
אל מי את מקרבת מרחק
במי את מתאהבת
את מי לא עוזבת
אם רק היית נשארת,
הייתי עושה אותך מאושרת.

ושוב הולך, אותה העיר, אותם פנים
אני מכיר את הריחות שבאוויר
טעיתי, לא ראיתי אותך

כולן דומות פתאום יותר,
כל שיר עושה להיזכר
מכל צלצול הלב עוצר
נגעתי, לא הרגשתי אותך

ולעולם שוב לא רוצה להתאהב
האהבה שתרקב
הרגישות
שתישרף
לאט

ואת,
אל מי את צוחקת כשאת,
שוב לא מחבקת
כמעט עלית בי לרגע
הייתי אחר אם הייתי יודע
שאת,
אל מי את מקרבת מרחק
במי את מתאהבת
את מי לא עוזבת
אם רק היית נשארת,
הייתי עושה אותך מאושרת.

ואת, במי את נוגעת לאט,
במי את פוגעת
כמעט כמו אז כשפצעת בי
את כל העולם את גילית
ולקחת לי
איתך
ומי זה שעכשיו נוגע בך
אני מקווה שהוא מאושר שיש לו אותך
לא מכאיב לך
בך לא פוגע
הייתי כזה אם הייתי יודע.

כי יש לי מה לשים פה

גַּם לְמַרְאֶה נוֹשָׁן יֵשׁ רֶגַע שֶׁל הֻלֶּדֶת.

שָׁמַיִם בְּלִי צִפּוֹר

זָרִים וּמְבֻצָּרִים.

בַּלַּיְלָה הַסָּהוּר מוּל חַלּוֹנְךָ עוֹמֶדֶת

עִיר טְבוּלָה בִּבְכִי הַצִּרְצָרִים.

 

וּבִרְאוֹתְךָ כִּי דֶּרֶךְ עוֹד צוֹפָה אֶל הֵלֶךְ

וְהַיָּרֵחַ

עַל כִּידוֹן הַבְּרוֹשׁ

אִתָּהּ אוֹמֵר- אֵלִי, הַעוֹד יֶשְׁנָם כָּל אֵלֶּה?

הַעוֹד מֻתָּר בְּלַחַשׁ בִּשְׁלוֹמָם לִדְרֹשׁ?

 

מֵאַגְמֵיהֶם הַמַּיִם נִבָּטִים אֵלֵינוּ.

שׁוֹקֵט הָעֵץ

בְּאֹדֶם עֲגִילִים.

לָעַד לֹא תֵעָקֵר מִמֶּנִּי, אֱלֹהֵינוּ,

תּוּגַת צַעֲצוּעֶיךָ הַגְּדוֹלִים.

הָרְחוֹב הַיָפֶה-הַיָפֶה יֵעָצֵר לְבַסוֹף בְּדַרְכּוֹ.
הַשַלְוָה, אטוּמָה וְקָשָה, תֵּחָתֵךְ כְּמוֹ חַלָה לְאוֹרְכּוֹ.
וְהַבּוֹקֶר הַלָּח יִתְפַּחֵם מִבָּרָק יְחִידִי. מִבְּרָקוֹ.

אנשִים יִתְנַשְמוּ בִּכְבֵדוּת כְּמוֹ בְּתֹם דְּהָרָה עַתִיקָה.
חֲגוֹרַת-הַבֶּטוֹן שֶל הָעִיר הֲדוּקָה, בְּהֶחְלֶט הֲדוּקָה.
הַקִירוֹת הַכְּבֵדִים מְבִינִים מַשֶהוּ וְנוֹפְלִים בִּשְתִיקָה.

עַל הָעִיר הַגוֹסֶסֶת בַּחוּץ צוֹנֶחַ אוֹר שֶמֶש מָחְלַט.
בְּיוֹם שֶכָּזֶה מִן-הַסְּתָם בַּבָּתִּים שוּם תִינוֹק לֹא נוֹלַד.
אָף לֹא מֵת שוּם אָדָם. וְאָכֵן, הָרְחוֹבוֹת מַמְרִיאִים לְאָט.

הָרְחובות ממְרִיאִים אֶל הָאוֹר הַלָּבָן כְּמוֹ שְטִיחַ-קְסָמִים.
הַקִירוֹת שֶנָפְלוּ מוּקָמִים אֵיכְשֶהוּ (אֶזְרָחִים חֲכָמִים).
וְלָעִיר אֵין רֵאשִית וְאֵין סוֹף. וְכָל הַמְבוֹאוֹת חֲסוּמִים.

וְיָדֵיךָ שָרוֹת מִן הַקִיר כְּמוֹ מִלְמוּל שֶל אֵזוֹב יְרַקְרַק.
וְעֶינֶיךָ פּוֹרְחֹות כְּמוֹ פְּנִינִים שֶל זְכוּכִית עַל צַוַּאר הַבָּרָק.
רַק רֹאשְךָ הֶעָיֵף צָף בָּאוֹר הֶעָמֹק. וְרַק פִּיךָ שָרַק.

כלומר, אלו שירים באמת יפים,

אבל יש אינספור שירים יפים כאלה.

התכוונתי שירים מולחנים (כלומר, שירים-שירים, לא שירים-שירה)

 

ובכל זאת תודה!

נתייג אותה כדי שתתבשם @שורדתתת

לכן בחרתי בהם

 

 

שניהם מופלאים עד כדי דמעות

עשה אותי כלי לשלוותך 
במקום שבו מקננת שנאה - תן לזרוע אהבה 
ובמקום שבו יש עלבון - תן סליחה 
במקום שבו יש סיכסוך - תן אחדות 
במקום בו טעות - תן אמת 

ובמקום שבו יש ספק - תן אמונה 
במקום בו יש יאוש - תן תקוה 
במקום שבו צללים - אור 
במקום שבו עצב - שמחה 

עשה שלא אתאווה להיות מנוחם 
אלא מנחם 
שלא להיות מובן - אלא מבין 
שלא להיות אהוב אלא אוהב 

כי כאשר נשכח את עצמנו - נזכה לקבל 
וכאשר נסלח יסלח לנו... 
וכאשר נמות ניוולד לחיי נצח 

כי ראיתי את דרכי נעלמת 
ביער סבוך, בין קירות חורשים 
ובתוך האדמה המדממת 
רגלי ננעצו, היכו שורשים 

ולרגע יכולתי לשמוע 
עלים מלמדים שירתם 
ורציתי לעלות גבוה 
לפרוח איתם 

הכרתי טיפותיו של הגשם 
נקוות בתוכי, יורדות מתחתי 
והרוח קרה ונואשת 
הקפיאה אותי, הכבידה עלי 

ולרגע יכולתי לנגוע 
בקצה הכאב האפור 
ורציתי לעלות גבוה 
לראות את האור 
לראות את האור 

אומרים השמיים כחולים מעלינו 
מלאים באורות 
אולי יום אחד אוכל גם אני לראות 
לראות... 

ונפלתי לארץ, בשקט 
עצמתי עיני, אטמתי ליבי 
והרגשתי איך אני מתפרקת 
מכל כאבי, מכל בדידותי 

ולרגע יכולתי לברוח 
כנוצה על כנפה של ציפור 
והצלחתי לעלות גבוה 
לראות את האור 
לראות את האור 

כי סערת עלי, לנצח אנגנך
שווא חומה אצור לך, שווא אציב דלתיים
תשוקתי אלייך ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים

לספרים רק את החטא והשופטת
פתאומית לעד, עיניי בך הלומות
עת ברחוב לוחם שותת שקיעות של פטל
תאלמי אותי לאלומות

אל תתחנני אל הנסוגים מגשת
לבדי אהיה בארצותייך הלך
תפילתי דבר איננה מבקשת
תפילתי אחת, והיא אומרת- הא לך

עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים
אלוהיי ציווני שאת לעוללייך
מעוניי הרב, שקדים וצימוקים

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת
אל תרחמיהו בעייפו לרוץ
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ

שם לוהט ירח כנשיקת טבחת
שם רקיע לח את שיעולו מרעים
שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת
ואני אקוד לה, וארים

ואני יודע כי לקול התוף
בערי מסחר חרשות וכואבות
יום אחד אפול עוד, פצוע ראש, לקטוף את
חיוכינו זה, מבין המרכבות

עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים
אלוהיי ציווני שאת לעוללייך
מעוניי הרב, שקדים ו
צימוקים.

האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם
ומחשוף כף רגלך יילטף בעלי האספסת
או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם.

או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך, חזך, צווארך וראשך רענן
ותלכי בשדה הרטוב, וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן.

ונשמת את ריחו של התלם, נשום ורגוע
וראית את השמש בראי השלולית הזהוב
ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב, ומותר, ומותר לאהוב.

את תלכי בשדה, לבדך, לא נצרבת בלהט
השריפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם
וביושר לבב שוב תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים, כאחד האדם.

הנה אני לא דומה לעצמי
לא דומה גם למה שהייתי
זה כבר זמן שגופי ונפשי לא החליפו מילה

מי יאהבני מספיק
להעיר לי על איפה טעיתי
להניח תשובות בין אלפי סימני שאלה

אוי ליבי
מחכה שתלמד לפחות לא לדפוק על דלתות נעולות
אל תתן לעצבות לספר את חיי
אוי ליבי
בוא ננוח לכמה דקות כבר הובלת אלפי מלחמות
וזה אני שאוסף את שבריך אלי

הנה אני בין הרבה אנשים
מסתכל רק על מי שמבחין בי
התחייבתי לתת את עצמי לא ביקשתי דבר

שיר לא יודע של מי
לא נותן לי מנוח לרגע
אם המשכתי לכאוב על זה אין לי יותר מה לומר

אוי ליבי...

אשכרה.

קפוץ לי