אור.יומנים נשרפים
מה שלומך ילדונת?
אני בסדר.מקום אחר

עוד לומדת. נשארה מתכונת אחת ובגרות אחת.

תאמת שכבר נמאססס.

 

מה איתך יאלה?

 

וואי איזה חפירה. יאלה גמרת עם זה לזמן הקרוביומנים נשרפים
מה נשאר? אנגלית?
(דרך אגב, את כותבת מדהים. ואני קוראת הכל גם אם אני לא מגיבה)


אני בסדר בעיקרון. קמתי עם מצב כזה של-זכרונות, זכרונות, זכרונות.
לא אוהבת את המצב הזה.
לא נורא, יעבור
ממ לא, נשאר היסטוריה.מקום אחר

כן, שיעבור כבר..

(באמת את קוראת? וואו. תודה לך אהובה)

 

אוי, זה לא כיף.

זיכרונות טובים או לא?

וואי היסטוריה. סיוט חיייומנים נשרפים
(באמת האמת. ולא שמתי לב לזה לפני, ופתאום גיליתי שאת כותבת באמת מיוחד. ואני חושבת שאת יכולה להצטרף בכבוד לפרוזה)


ממ הם טובים, אבל כל זיכרון גורם לגעגוע- וגעגוע גורם להרגשה רעה-כי אין לך את הדבר שאתה מתגעגע אליו.(בעצם זה לא תמיד ככה, לפעמיים כיף להתגעגע למשהו שהיה ונגמר- כי ניצלנו אותו עד הסוף ואז אין הרגשה של החמצה או שפיספסנו משהו.)
בהחלט סיוט. נו, יעבור בע"ה..מקום אחר

(את מותק. אני כבר שם ממזמן.. פשוט פחות מפרסמת דברים שלי)

 

אוי. געגוע זה כואב.

וזה סוחט המון רגשות והמון כוחות.

תנסי להפוך אותו לזיכרון טוב שמחיה אותך.

ותשתפי, אני פה.

בעז"ה..יומנים נשרפים
(נו, מצחיקה. לא עוזר לי שאת קוראת מה שכותבים, גם אני קוראת. אבל תשתפי במה שאת כותבת, כל כתיבה נוגעת בלב מישהו. בטוח זה יגע במישהו.בואי אגיד לך עכשיו, בי זה כבר נוגע, ובטח בעוד אנשים. אז נשמח שתשתפי)


תודה יקרה ואהובה
(את מתוקה ממש. אני לא חושבת ככה אבל תודה אהובה)מקום אחראחרונה


עם געגוע כואבאושר תמידי
בדיוק.יומנים נשרפים
הגדרה מדוייקת.

תודה
וחשבתי, עם מי את חולקת שמחותהנסיך הקטן.
אהא. אל העולם שלך, רותם כהןהנסיך הקטן.
וואלה? כמה חבל להכיר רק פזמון וקלוט שהשיר יפהיומנים נשרפים
ושאף פעם לא חשבת לשמוע אותו

רגע, נבדוק שזה באמת זה, מה הפזמון?
אוו. זה שיר שאני אוהבת למשל.יש לי סיכוי


אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך